לקט יושר, חלק א (אורח חיים) כ״הLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 25
א׳[כתב שאי' מהר"ר משה מינץ יצ"ו ממעגנץ], ואשר שאלת על שני כהנים שבעיר ושונאים זא"ז, והאחד אינו רוצה לעלות עם השני לדוכן ונותן טעם לדבריו. וכיון שאינם באהבה ובשלום ביחד, אין סברא שיתחברו ביחד בברכת שלום ואהבה ורצון. נראה דטעם זה לפגם הוא, ממ"נ אם הוא שונאו לחנם קא עבר על לאו דלא תשנא אחיך, ועתה בא להוסיף חטאיו לבטל בשביל כך ג"כ מצות ברכת כהנים. ואם יודע בו דבר עברה שמותר לשנאותו, מ"מ ראוי הוא שיתחבר עמו לדוכן שאין הברכה תלויה בכהנים אלא בהקב"ה. שאפילו כהן רשע שהוא שונאו של הקב"ה ראוי לעלות ולברך, כדאיתא במרדכי שלהי מגילה בשם ראבי"ה, דמייתי מן הירושלמי דכהן מגלה עריות ראוי לברך, משום דהברכה תלויה בהקב"ה כדכתיב ושמו את שמי ואני אברכם. וא"כ מאי איכפת ליה למקום ב"ה בשנאתם? הוא שומע הברכה מפיהם ואפילו שהוא שונא אותם אעפ"כ מברך ברחמיו הוא ישראל. וכבר השבתי כך למהר"ז קיצינגן יצ"ו על נדון זה.
1
ב׳יחי אדני לעד, וקרסול לא ימעד, לריש גלותא נר ישראל נשיא הנשיא' מ"ו מהר"ר ישראל יצ"ו, ע"ש כל חונה דגל דמ"ץ, דשותי' מני' דמר מי מקור מים חיים,1 מיהא. הנה אמ"ץ באתי למתבע אולפנא מפומי' הלכה למשה מסיני, והוריני, כל ימי היה לי תמהון על אותן כהנים שלא רוצים לעלות לדוכן ויוצאים מביהכנ"ס למה עומדים בחוץ עד שיסיימו ברכת כהנים? כי לפי דעתי היו יכולים לחזור לביהכנ"ס מיד כשהש"ץ מתחיל מודים. כי הטעם שיוצאים לחוץ זהו משום שלא יאמרו להם (להעלות) לעלות ואז היו צריכים לעלות מן אמור להם, ולכך יוצאים לחוץ כדא"ר שמעון בן פזי קאי בין עמוד' ר' אלעזר נפק לבראי2 ג"ז שם בשו"ת מהר"ם מינץ סי' י"ב, ומלות לריש גלותא היו כתובות בר"ת והמעתיק טעה וע"פ נדפס שם לרבן גמליאל. ומעתה כשהש"ץ התחיל מודים יכולים לכנס לביהכנ"ס! כי אמרי' כל כהן שאינו עוקר רגליו בעבודה שוב אינו עולה3 ירושלמי ברכות פ"ה ה"ד ר' יודא בן פזי בשם ר' אלעזר כל כהן שהוא עומד בבית הכנסת ואינו נושא את כפיו עובר בעשה, ר' יודא בן פזי כד הוה תשיש הוה חזיק רישיה וקאי ליה אחורי עמודא. ר' אלעזר נפיק ליה לברא. ועי' ברא"ש פ"ג סי' כ"ב ובב"י ריש סי' קכ"ח. ודוחק לפרש הפשט דשוב אינו עולה מעצמו, אבל אם אומרים לו [צריך] לעלות, ודוחק הוא זה. דהא ילפינ' מן וירד מעשות החטאת והעולה וגו', ומסתמא אהרן מעצמו עלה. או שמא י"ל דגם לאהרן אמרו לו (להעלות) לעלות, כדי שיהא מצווה ועושה טפי משלא אומרים, דגדול מצווה ועושה כו', דעתה כיון דאמרינן לו לעלות מוכרח לעלות בע"כ, דאל"כ היה עובר כדילפינן מן אמור להם. אבל אם לא אמרינן לו לעלות נהי דמ"מ מקיים מצוה, מ"מ מיעבר הוא דלא עבר, ואת"ל דכן הוא, מ"מ היו יכולים לכנס אחר התחלת ברכת הכהנים, או אחר שקרא הש"ץ כהנים, והתחילו הכהנים הברכה. וכן מצאתי במרדכי4 סוטה ד' ל"ח ע"ב כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה וכו' ל"ש אלא שלא עקר את רגליו. של ר' שמשון, דיכול לכנס אחר שקרא [הש"ץ] כהנים! וז"ל: כהן שאינו יכול לישא כפיו, כגון שהוא אבל תוך י"ב חדשים מאביו ואמו, יצא חוץ לביהכנ"ס קודם שיתחיל הש"ץ רצה עד אחר שיאמר החזן כהנים, ואז ישוב לב"ה, בשם הר"ר יעקב מן שפירא עכ"ל, וכן משמע בא"ח ע"ש.
2