לקט יושר, חלק א (אורח חיים) כ״וLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 26

א׳וכן הורני מ"ץ¹ ז"ל המרדכי מגילה סוף סי' תתי"ז מכאן הצריך ה"ר יעקב הלוי משפירא לצאת לכהן מבית הכנסת קודם שיתחיל ש"ץ בעבודה כשהכהן אינו נושא כפיו ע"י דחדיק רישיה או בתוך שנים עשר חדש על אביו ואמו כי אז נוהגין שלא לישא את כפיהן. וכ' הב"י סוף סי' קכ"ח שא"צ להיות חוץ לבהכ"נ אלא בשעה שקורא כהנים. ועי' להלן מה שהעיר ע"ז בעל תה"ד בתשובתו. כשכהן יחיד עולה לדוכן, שמעתי י"א שאינו יכול לברך אקב"ו כו' ויעלה בלא ברכה. ונותנים טעם לדבריהם, דכיון דכתיב בסמ"ק² מהר"ם מינץ בתשובה סי' י"ב ועי' במג"א סי' קכ"ח ס"ק ט"ז ובפר"ח סק"י בשם כנה"ג. דיחיד אינו עובר אפילו אם אומר לו לעלות, דכתיב אמור להם לשון רבים, א"כ אינו חייב לעלות והוי ברכה לבטלה. ונ"ל דאינו כן, דנהי דלא עובר, מ"מ מקיים מצות עשה אם עולה³ סי' קי"ג וכ"ד ר"פ הובאה בטור ריש סי' קכ"ח. כדמשמע לישנא דסמ"ק גופיה, דקאמר אינו עובר משמע מיעבר הוא דלא עבר, מ"מ מצוה היא דרמי עליה, מדלא קאמר אינו חייב לעלות. ועוד דהא אפילו נשים דפטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, מ"מ מברכות כיון דמכניסות עצמן לחיוב מכ"ש הא. ועוד יש להוכיח דליתא, דהא כהן שעלה ג"פ ביום, יוצר, מוסף (נעילה) [ונעילה] מברך בכל פעם אקב"ו וכו', דלא שמעתי מעולם פוצה פה ומצפצף⁴ עי' בטו"ז סק"ג ובס' מהר"ם שיק על תרי"ג מצות מצוה שע"ט. נגד מנהג זה, אע"ג דאיתא בהדיא בהג"ה במיימוני⁵ עי' בלבוש סעיף ג' שיש פנים לכאן ולכאן וצ"ע, ובברכי יוסף ס"ק י"ב ובשיורי ברכה שם האריך בזה עיי"ש. ובכמה דוכתי, דאם עלה פעם אחת ביום שוב אינו עובר אפילו אם אומר לו עלה, ומ"מ מברך תלתא זימנא אפילו בחדא יומא. ומשמע ג"כ במיימוני⁶ פט"ו מה' נ"כ סי' ט'. דכהן אחד מברך, וז"ל: אם היה כהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו, וש"ץ מקר' מלה במלה וכו' עכ"ל. מדקאמר מתחיל לברך, משמע דקאי אברכה שמברך אקב"ו כו', ולא קאי אברכת כהנים לומר לך שיתחיל מעצמו לברך יברכך, דהא קאמרי' אח"כ וש"ץ מקר' כו'. אכן אינה ראיה גמורה, דיש לדחות ולומר לעולם קאי אברכת כהנים, ולומר לך דתחל' מלה של ברכת כהנים דהוא יברכך מתחיל מעצמו בלא מקרא, ואח"כ מיברכך ואילך מקר' לו מלה במלה. וכן משמע אח"כ מתוך המיימוני גבי שנים שאין מקר' להם מלה ראשונה דהיא יברכך, רק מיברכך ואילך. וז"ל: היו שנים או יותר אין מתחילים לברך עד שיקרא להם ש"ץ תחלה, ואמ' כהנים והן עונין ואומרים יברכך, והוא מקרא להם מלה במלה על הסדר, עכ"ל⁷ שם ברמב"ם פי"ד ה"ח. אכן י"ל את"ל גבי שנים דעת המיימוני כמו שכתבתי דמקר' דוקא מיברכך ואילך, מ"מ גבי כהן אחד אין סברא לומר הפשט הכי אלא הש"ץ מקר' לו הכל, דמ"ש יברכך משאר מלות כו'. בשלמא לגבי שנים יש ליישב דעת המיימוני דלא צריך להקרות מלה ראשונה, דסבר כיון דקרא לשנים כהנים הוי כאלו אמר כהנים אמרו יברכך, לכך אין צריך להקרות להם יברכך רק מיברכך ואילך. אבל גבי חד דלא קרא מתחלה כהנים, למה לא יקר' לו מלה ראשונה כשאר מלות.