לקט יושר, חלק א (אורח חיים) נ״דLeket Yosher, Volume I (Orach Chayim) 54
א׳מעשה שאירע ר"ח אלול ביום א' ולא רצה להפטיר למחר חדש ואמר ענייה סוערה, ואמר שלא רצה לשנות הסמנים מן ההפטרות. לשנה אחרת כשנפל ר"ח ביום א', וכשהתחיל הנער ענייה סוערה היה משתיק הנער, וגדול בא והתחיל למחר חדש בלא ברכה. ולבסוף אמר הגדול הברכה צור העולמים וכו', וכן מצאתי בא"ח בסי' ק"מ וז"ל: הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרונים נתברכו לאחריהם וכו'. לשנה אחרת נפל ר"ח אלול בשבת והיה מפטיר השמים כסאי1 פ"ג סי' ה' וכן הנהיגו רבינו אליהו ורבינו משולם ז"ל דלא מסתבר דקטן המפטיר שאינו מן המנין שיקרא חובת היום, ועי' בק"ן שם סק"ז. משום דליכא פלוגתא בהשמים כסאי כמו בלמחר חדש. ועוד דכתוב באותו ספר, והיה בו גם נחמות. ואח"כ לשבת כי תצא היה מפטיר רני עקרה וענייה סוערה, משום דלא הוה מפטיר לפ' ראה ענייה סוערה משום דהוה בו ר"ח. וכן מצאתי בא"ח בסי' תכ"ה וז"ל: ואפילו ר"ח אלול שחל להיות בשבת מפטירין השמים כסאי ולא ענייה סוערה.
1
ב׳[מלקוטי מהר"ר יודא אוברניק ז"ל, מרדכי פ"ק דגיטין אם שכחו להביא חומש להפטרה, אין לומר לגוי להביא בשבת, אלא ילכו עשרה אצל החומש]. בשבת אחד לא קוראים הסדר בבית הכנסת בניאושטט מחמת חיל גדול הבא לפני העיר. וליום ב' אח"כ נהרג נסמך אחד הי"ד סמוך לעיר ג' פרסאות. וליום ה' אח"כ מתה אשה חשובה פתאום בשעת לידתה, ואמרו כל הנשים שלא נשמע כמוהו. ולשבת אח"כ צוה בב"ה שלו לקרות הסדרה הראשונה שעברה כלה לכהן וגם הפרשה משניה, כיון שהיה אנוס'1 עי' בתה"ד סי' י"ט. אבל אם לא קרא הסדרא מחמת שמבטלים התמיד מחמת צורכי הצבור, כגון מעניין המסים, על זה נאמר מעות לא יוכל לתקן. אבל בב"ה של צבור לא צוה לקרות הסדרא שעברה, כי אמר שהוא דבר של תמהון. וכתב מיימוני בהג' אפילו דבר שהוא היתר גמור, אסור לעשות דבר של תמהון משום דנראה כשתי תורות.
2
ג׳וזכורני שקוראים בב' ובה' הפ' מן הסדרא הבא אע"פ שלא קרא בשבת לפניו [שלפניו] הסדרא. והעתקתי ממהר"י שהעתיק ממהר"ף ששמע מן הגאון זצ"ל, האז"ג כתב אם אירע אונס שלא קראו הפרשה בשבת שיש לקרות לשבת הבא שני סדרות, וכן היה מעשה ברגנשפורק. לעולם ישלים אדם הפרשה עם הצבור, פי' הסדרא באותו שבוע באיזה שעה שירצה. אבל מסתם סמוך לשבת או בשבת גופיה קודם אכילה עדיף טפי. [וכן מצאתי בא"ח בס' רפ"ה וז"ל: מצוה מן המבחר שישלים אותה קודם האכילה וכו' ע"ש]. וכן ראיתי בתוס' דברכות1 עי' בשו"ת מהר"ם מינץ סימן פ"ה וכן בשו"ת גינת ורדים כלל א' סי' ל"ה ול"ו, ובעקרי הד"ט או"ח סי' ו' סק"ג, ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' של"ה. משום שמא יאכל הרבה והיה מתעצל במצוה. והיה מעביר הסדרא שנים מקרא ואחד תרגום ופירש"י, ואמר שתרגום עיקר להעביר יותר מפרש"י. וכן שמעתי בשם מהר"ר יעקב ווילא זצ"ל שטוב להעביר התרגום יותר מפרש"י. וכן מצאתי בהקדמה דסמ"ק, ובא"ח בסי' רפ"ה וז"ל: ואם לימד הפרשה בפירש"י חשוב כמו תרגום כו', נ"ל משמע תרגום עדיף כיון שאמר כמו תרגום. וגם היה מעביר ההפטרה פ"א עברי בנגינות, ופירש"י. ואם היה שבת ופ' או שבת ור"ח שהן הפטרות נכריות היה מעביר הב' הפטרות כמו שפי' אבל אמר שאין צריך להעביר ההפטרות מכל וכל. ואם אין לו תרגום אז יכול להעביר הסדרא פ"א עברי ואח"כ [כשיש לו תרגום מעביר פסוק אחד עברי ואחד תרגום].
3