ספר ליקוטי מאמרים, חודשים ומועדים י״בLikkutei Maamarim, Compositions on the Festivals 12
א׳ענין ג' סעודות דשבת, עיקר השבת היא סעודת היום דעתיקא קדישא כידוע בזוהר בשלח וספרא דצנעותא על מה תצעק אלי דבעתיקא תליא, דלשם אין מגיע השתדלות בני אדם כלל, וכן שבת הוא שבות והעדר השתדלות דהוא מעין עולם הבא (ברכות נ"ז:) שאינו עולם המעשה רק קדושה קבוע וקיימא (פסחים קי"ז:) ולא על ידי השתדלות בני אדם וישראל דמקדשי כלל, דלכך נקרא מתנה טובה וכו' (שבת י':) מאחר שאינו בא על ידי ההשתדלות, ולכן מצות שבת הוא עונג ונאמר בלשון הכתוב תתענג על ד' פירוש למעלה משם הוי' כמה שכתוב בספר יצירה אין בטובה למעלה מעונג וכו', כי יש מיני טובות שונות לאדם ושורש הכל הוא העונג שיש לו מכל דבר זהו שורש למעלה מהכל כאשר יש לו עונג, ושם הוי' הוא המהוה הכל וכל התפשטות מיני טובות שונות הוא הכל מאמיתות מציאותו יתברך על ידי שם הוי' כטעם ואתה מחיה את כולם, אבל העונג שהוא שורש לכל מיני התפשטות זהו בעתיקא תליא שהוא למעלה מההתפשטות, וידוע דיש ג' מדריגות בהשגת השם יתברך אני ואתה והוא שהם דוגמת ענפי האילן וגוף ושרשים שבקרקע, ואני הוא סעודתא דחקל תפוחין קדישין כמה שכתוב בב"ר (פס"ה) על פסוק כריח שדה אשר ברכו ד' זהו שדה של תפוחים, וזהו ריח בוגדיו שגם החטאים דבני ישראל מריחים ריח טוב וזהו קדושת השבת בששת ימי המעשה שבמה שעבר כבר השבת נותן קדושה לומר דהכל היה לשם שמים וטוב, וזהו תפוח שאמרו ז"ל בפרק רבי עקיבא (פ"ח.) דפריו קודם לעליו וכן ישראל הקדימו נעשה וכו' דסוף כל דבר הוא תכליתו ומאחר דסוף כל הבריאה הוא עשיי' גופנית ידענו דזה התכלית, ולכך נקרא זה פריו והנשמע עלים, הגם דעלים בכל מקום נדרש על מה שאינו מעיקר המכוון כמה שכתוב בסוכה (כל אחד:) על ועלהו לא יבול אפילו שיחת חולין וכו' ובפרק גיד הנשה (צ"ב.) עליא ואתכליא הם עמי הארץ ותלמידי חכמים, רק שם אמר אלמלא עליא לא אתקיימו וכו' והיינו באשכלות הגפן שהעלים מגינים וזהו בלהבא ודאי העיקר הוא הת"ח וההשתדלות בדברי תורה ובכונה לשם שמים, והמעשה הוא עלים והן עמי הארץ שהן בעלי מצות ומעשים טובים וכן באדם עצמו בשעה שעוסק במצות ומעשים טובים זהו לצורך קיום חכמתו כמה שכתוב באבות ועיקר הפרי החכמה, וזהו רק מצד הבחירה שניתן לאדם לבחור בטוב ורע וההתגברות על כח הבחירה הוא רק בחכמה כטעם בראתי תורה תבלין, (קידושין ל':) ועיקר המכוון בבריאת הבחירה שזהו תכלית האדם היינו שיבחור בדעתו ושכלו הטוב מן הרע ובחרת מן החיים ואם כן עיקר ההשתדלות בחכמה שבו הוא כח הבחירה, וזהו הפרי ואלמלא עליא וכו' כי מכל מקום המעשה הוא היסוד קבוע כטעם שא' בפרק במה טומנין (שבת מ"ט.) מצות מגינות עליהן, כי הגנה הוא במצות מעשיות שלא יכשל חס ושלום בחכמתו עד שלא תתקיים חס ושלום, אבל מכל מקום אמרו בפרק היה קורא (י"ז.) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים וזהו תכלית המכוון בעולם הזה להיות יוצא לפועל במעשה כרצון השם יתברך שעל זה הם כל מצות התורה במעשה דוקא, וזהו כל התורה כולה לימוד המעשה וכמה שכתוב במנחות (כ"ט:) דעולם הזה בה' ועולם הבא בי' שהוא על שם המחשבה כדפירוש רש על פסוק אז ישיר, וה' מורה על המעשה כנודע בזוהר וזהו עיקר עולם הזה היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם קבול השכר הוא החכמה והידיעה באמיתות השם יתברך זה יהיה לעולם הבא, ולכך בעולם הזה יש עמי הארץ והם גם כן מכלל בני ישראל כי יש להם תפיסה בגשמיות מעשה המצות שזהו תכלית העולם הזה אף שאינו בשכלם כלל מכל מקום עושים כרצון השם יתברך, ועמך כולם צדיקים היינו במעשה לעולם ירשו וגו' כי ישיגו אז חכמה גם כן, והגם דכח הבחירה אין צריך אצלם ניצוח כל כך וכמו שאמרו ז"ל בהחליל (נ"ב.) כל הגדול מחבירו יצרו וכו'. כי ניצוח הבחירה הוא כפי החכמה כנ"ל ובלהבא מצד הבחירה זה העיקר אבל במה שעבר אין ואין עוד בחירה בידו ודאי עיקר המכוון דעולם הזה הגלוי במעשה:
1
ב׳וזהו שאמרו ז"ל בפרק רבי עקיבא (שם) דהוא רז שמלאכי השרת משתמשין הקדמת נעשה לנשמע, והיינו דהוא מצד העדר הבחירה דמצד הבחירה טוב מהרע צריך נשמע מקודם שיבין שזה טוב וחיים ויבחר בו, אבל נעשה בלא שום הבנה זהו מצד שאנו בנים למקום ושרשינו וכאלו אין לנו שום בחירה ונטיי' לצד אחר זהו כח מלאכי השרת שאין להם בחירה, וזהו נמשלו לתפוח ובאמת תמוה דהרי הקב"ה נמשל לתפוח בשיר השירים כתפוח בעצי וגו' ולא בכנסת ישראל, רק מצד היחוד היות אני ד' שוכן בתוך בני ישראל והקב"ה לבן של ישראל באמת (כמה שכתוב שי"ר פ"ה) ואינם דבר נפרד ממנו כלל הם נקראים גם כן בשמו של הקב"ה כטעם אני שהנביא מדבר בשם השם יתברך בלשון מדבר בעדו כי הקב"ה שוכן בקרב לבו ודבורו ממש ואינו דבר נפרד כלל, אז נמשל לתפוח דפריו קודם ואין צריך עלים המגינים כי המעשה דבוק בהשם יתברך אף בלא שום בחירה בחכמה כלל, וזהו ריח בוגדיו דגם פו"י מליאים מצות כרימון והגם דבחירתן לרע הרי בלא שום בחירה דבוקים בהשם יתברך ממילא כל חטאיהם גם כן סדורים ובאים מששת ימי בראשית כמה שכתוב בפרק רבי עקיבא דהוא מאמיתות רצון השם יתברך שרצה שיעשו כן, וזהו קדושת יום השבת בו' ימי המעשה שעבר להיות כל מעשיו דבוקים בהשם יתברך הוא רק על ידי ידיעת זה שהוא הפועל הכל ושאין בחירה כלל שזהו בעבר זהו בליל שבת היא המקדשת העבר, כי לילה היא מדת נוקבא כנודע ובבריאת עולם היה ברישא חשוכא והדר נהורא ערב קודם ובבריאת אדם להיפך הזכר קודם ואחר כך נברא נוקבא, רק הוא דוגמת יום השבת המשפיע בו' ימי המעשה דמצד ברייתו של עולם היה בתחלה מנין ו' ימים ואחר כך יום השבת ואדם הראשון מנה להיפך שבת קודם, דמצד האדם בבחירתו צ"ל שבת קודם מאי שבת שמא דקובית הלל הידיעה והכרה הברורה באמיתות השם יתברך הוא הנותן לי כח לעשות חיל, אחרי זה ילך להשתמש בכחותיו ופעולותיו וזהו סעודה שלישית דזעיר אנפין שנותנת קדושה בו' ימי המעשה דלהבא וזהו דרגא דאתה:
2
ג׳והם גם כן נגד קדושת הזמנים דישראל מקדשי שהם ג' חירות ותורה ושמחה, ושלשתם הוא ביד ישראל דמקדשי שמצד השתדלותם זוכים לחירות וכמה שכתוב (סנהדרין ל"ז:) דאין נגאלים אלא בתשובה, וכן בתורה נאמר יגעת ומצאת ולא בשמים הוא רק ביד בני ישראל כפי יגיעתם והשגתם, והצדוקים שנתאמצו לעשות עצרת אחר השבת עד שקבעו במגילת תענית יום טוב על ביטול דעתם (מנחות ס"ה.) שורש דבר זה הוא שנתאמצו להחזיק דעתם שאמרו דהתורה כתיבא ומנחה כדאיתא בהאומר (ס"ו.) ודאין מקום לבני ישראל לחדש בה דבר רק כפי הכתוב שניתנה משמים ובשמים היא לחדש בה דבר, ולכן אמרו דעצרת אין תלוי ביד בית דין כדאיתא בגמרא במנחות [עיין שם, ואמת יש לעיין על לשון הגמרא בזה דהרי מכל מקום תלוי ביד בית דין לדעת איזה שבת דרך משל כשחל פסח בשבת וזהו כפי קביעות הבית דין ואולי פסח ביום א' ואם כן יודחה עצרת לדבריהם עד יום א' הבא ולפי זה אין עצרת תלוי בבית דין רק כשחל באמת אחר השבת גם לד' הפרושים, אבל כשראוי לחול ביום אחר רק הצדוקים אומרים שיהיה אחר השבת אז אין תלוי בבית דין דאינו אלא על יום א' לבד אם לקדש החודש או לעבר כידוע וכל ספיקא לקמי' שדינן, ואין כאן מקומו] וגם קדושתה מעתה קביעא וקיימא כקדושת השבת, דאין לומר בעצרת מקדש ישראל והזמנים ישראל דמקדשי לזמנים רק מקדש הזמנים דקובית הלל מקדש לה כשבת והיינו דאין זה ביד ישראל כלל, ולכן אמרו אותן זקן לר' יוחנן בן זכאי משה רבינו עליו השלום אוהב ישראל וכו' דודאי זה אהבה לישראל שלא יצטרכו יגיעה והשתדלות לדברי תורה כלל ולקדש עצמו מלמטה דהיינו ישראל דמקדשי רק שיהיה ממילא קביעא וקיימא, ואמר לו אם משה רבינו עליו השלום אוהב ישראל וכו' והיינו דאמרו ז פרק קמא דברכות (ה'.) ג' מתנות טובות וכולן על ידי כו' והיינו דא' כמו דלמתנת ארץ ישראל הוצרכו יגיעה והשתדלות דמ' שנה קודם ולא ניתן תיכף כך לדברי תורה, ואם כן אין זו מתנה כמו שבת דקביעא וקיימא לא הוצרכו יסורין מקודם כיון דלא בא על ידי השתדלותם והיינו דמנוחה שהוא ההיפך מהשתדלותם זה אינו בא על ידי השתדלות כלל רק מה שהשם יתברך נותן מה ג' מתנות אחרות, חירות הוא נגד מתנת ארץ ישראל שהיות להם ארץ מיוחדת זהו מצד החירות שהם בני חורין בממשלה מיוחדת, ושמחה נגד מתנת עולם הבא שאז הוא שמחה השלימה שאין עמה עצב כמה שכתוב הרמב"מ, שלשתם על ידי יסורין דהיינו שבאין מצד יגיעת והשתדלות אדם, ושלשתן כלולין בתורה כי פקודי ד' משמחי לב וגם אמרו ז (עירובין נ"ד.) אל תקרי חרות אלא חירות וכו' ולכך נקרא אוריין תליתאי, [ויש לומר גם כן על דרך שנאמר לישנא תליתאי שהורגת ג' אומרו ומקבלו ומי שנאמר עליו, (ערכין ט"ו:) כך זו מחי' ג' אומרו ומקבלו ומי שנאמר עליו היינו כי דברי תורה הם דפוס מעשה בראשית וכל פרשה מדברי תורה מדברת מאיזה נבראים פרטים ממעשה בראשית וגם ג' דרגין אני אתה והוא ואין כאן מקומו] וכן שבת כוללת שלשתם מצד קדושה דקבוע וקיימא הבאה למי שטרח בעיין שם אז למנוחה והעדר השתדלות קדושת אלו הג' ודי בזה:
3