ספר ליקוטי מאמרים, חודשים ומועדים י״דLikkutei Maamarim, Compositions on the Festivals 14
א׳ענין יוהכ"פ כי ביום הזה יכפר וגו' דפירושו קינוח כדפירוש רש על לשון כיפור, וכן לטהר אתכם וגו' לשון טהרה גם כן רצה לומר הדחה וקינוח מכל לכלוך כי כך נמשלו כל חטאי ישראל שאינו קלקול בעצם רק ככתם הנופל על הבגד כמה שכתוב נכתם עונך וכמו שאמרו ז"ל בסנהדרין (מ"ד.) משל לאסא דקאי ביני היצא, כי עצם נפש מישראל הוא אסא ומריח ריח טוב וכמו שאמרו ז"ל (סנהדרין ל"ז.) ריח בגדיו ריו בוגדיו רק החטאים סובבים אותו וצריך לקנח ולהדיח ואז נשאר נקי, ואיכות קינוח זה ידוע משל העולם כי הצרה מלמדת לאדם עצות איך לינצל, והחרדה דתקיעת שופר דראש השנה מן המיצר וגו' בראש השנה ענני במרחב וגו' ביוהכמה פעמים, ובכל עשי"ת הוא הלימוד דעצות איך להתקנח ולהתטהר מכל העונות ביוהכמה פעמים שעצמו של יום מכפר ומקנח, וכל דבר הוא בעולם שנה נפש דנפש הכהן גדול הוא נגד יוהכמה פעמים כמה שכתוב בספר יוסיפין דקראוהו המכפר בעדתו, ובעולם מזבח כדחז"ל (כתובות י':) מזיח עונות וכו' כמה שכתוב (במדבר רבה פכל אחד) מעולם לא לן אדם בירושלים וכו' תמיד של שחר מכפר וכו' דכפור גם כן לשון ריצוי כדפירוש רש על פסוק וכפר אדמתו עמו, וקרבן לשון קירוב וכן נאמר בקרבנות ונרצה לו שמתרצה ומתפייס על ידי הקרבנות וכן תפלות במקום תמידים תקנום (ברכות כ"ד:) גם כן אנו אומרים ומתפייס בתחנונים, ועיקר התפלה להתרצות להשם יתברך ותחלת בקשת צרכיו דעת שידע איך לרצות את בוראו בתשובה שאחר כך בברכת השיבנו דאם אין דעה הבדלה מניין כמו שאמרו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב) ואין מבחין בין טוב ורע ואיך ידע לשוב, וכל אחד יראה בעיניו [עיני שכלו ואחר כך] ובאזניו ישמע [זה נקרא חכמה מה שמקבל מאחרים ונאמר יהיב חכמתא לחכמין ואם כן צריך חכמה מקודם שמקבל חכמה דיהיב, וזהו החכמה דבעיניו יראה והוא קדמות השכל] ולבבו יבין [ואחר כך] ושב ורפא לו, וג' אלו אנו מבקשים מהשם יתברך וחננו מאתך דייקא חכמה בינה דעת כידוע דעת הוא פנימיות של הכתר דרצה לומר קדמות ותחלת השכל וראשיתו וכדפירוש רש [פרשת תשא] דדעת הוא רוח הקודש, והתעוררות התשובה הוא רק על ידי ג' אלו והיינו דתשובה הוא כשמקודם אינו כך ואחר כך שב בודאי צריך לזה התעוררות דבלאו הכי מאין יהיה זה שלא יהיה כמו שהיה מקודם, וההתעוררות הוא רק על ידי כח הזכירה שיזכור בהשם יתברך ובגדולתו וירתע ויפחד ממנו ויכסוף ויצמא להתקרב אליו, ולזה גופו צריך התעוררות כמה שכתוב (ראש השנה ט"ז.) שיעלה זכרונינו וכו' ובמה בשופר כי אין נזכר מעצמו, וכל אחד לנביא כשופר הרם ולך והגד וגו' שיעוררם כשופר לזכור בהשם יתברך כי לא כל מוכיח מעורר רק מי שקולו כשופר דכייף דעתי' וקול פשוט שאין לו שום כונה ונטיה לאיזה צד פנייה וכדומה, אבל אנו מבקשים וחננו מאתך וגו' שההתעוררות יהיה ממך כמה שכתוב השיבנו אליך וגו' וכמה שכתוב טוב לחסות בד' מבטוח וגו', וממה שנאמר טוב משמע דגם זה קצת בטיחות רק דזה טוב יותר וע"כ רצה לומר הבטיחות באדם המלמדו תורה שיעוררו, ואפשר דאאדם עצמו מצד כשהוא אדם נברא בצלם אלקים כבר יש לו בטוחות להיות ציר נאמן לשולחיו שבראו ממין המדבר ובעל שכל וכל פעל למענהו ודאי ישלים בריאותו להשלים כבוד שמים, ויותר בטיחות יש בנדיבים שדרשו חז"ל (סוכה מ"ט:) על פסוק דניבי עמים דרצה לומר האבות שנקראו נדיבים, והיינו שבוטח במה שהוא זרע אברהם יצחק ויעקב ונולד באומה ישראל ית במטע ד' להתפאר שהובטחו כי לא ידח ממנו נדח וזה באמת בטיחות גדול ועל זה אנחנו מברכים בכל יום שלא עשני גו', אבל עם כל זה יותר טוב לחסות בהשם יתברך עצמו כטעם ואני בהמות הייתי עמך שהיה עם השם יתברך גם שיחזיק עצמו לבהמה שאינו אפילו בצורת אדם עם כל זה יחסה בהשם יתברך, והיינו דיש ב' מיני מעוררים שכל לאדם הא' החכמה והשכל שבמוח וזה השכל הוא מצד שהוא אדם כי גם האומות יש להם שכל, ויש התעוררות גם כן מצד הבינה שבלב וזהו רק מצד שהוא זרע אברהם יצחק ויעקב כי השם יתברך שוכן בקרב לבות בני ישראל, מה או"ה לב אין דלכך באו"ה מחשבה רעה מצטרף למעשה ולא בישראל, (קידושין מ'.) כי ממחשבה שבמוח עד שיצא לפועל למעשה יש באמצע הלב שאפשר שיתחרט מה באו"ה דהלב ממולא רע ודאי לא יתחרט, שעל זה אמרו (איכה רבה ב') יש תורה באו"ה אל תאמן דתורה עיקרה בלב כלשון חז"ל אין אני למד תורה שבלבו של פלוני הרי כל התורה נתונה בלבו וכיוצא בו בדחז"ל אליבא דר' פלוני ועוד טובא, ולא עשה כן לכל גוי רק לבני ישראל שנאמר בהם צול לבבי וחלקי וגו' כמו שאמרו ז"ל (שי"ר פ"ה) על פסוק ולבי ער דהקב"ה לבן של ישראל ולכך יש להן בינה בלב המעוררת, וגם זה בטחון שירעורר מצד חכמתו ובינתו שהנחיל לו השם יתברך אבל טוב לחכות בהשם יתברך:
1
ב׳ואנו מבקשים וחננו מאתך וגו' כי אי אפשר לנו להתעורר ולהתחכם ולהבין מעצמנו אעל פסוק שהתורה כתיבא ומנחא, ובודאי בכל ברכה ותפלה פועל מיד לכך מברכין תיכף בורך אתה ד' חונן הדעת שהוא חונן ונותן ודאי, ופרט דעת דהוא התחברות שניהם חכמה ובינה כידוע, ואחר כך יוכל להתפלל אתשובה דעל ידי דלבבו יבין ושב ורפא ואמרו ז"ל (מגילה י"ז:) דהיינו רפואה דסליחה, דלכל תשובה צריך ב' דברים ההתקרבות מהיום והלאה לתורתו ועבודתו ורפואת הקודם, ושניהם על ידי הכנת דברי תורה דייקא וכמה שכתוב כי לוית חן וגו' פירוש התחברות של חן ויופי להשם יתברך וזהו לראשך והוא השם יתברך שהוא הראש לכולנו, ואמר אחר כך ולכל בשרו מרפא פירוש בשר הוא תאות הגופניות וכל מיני רעות שהם מצד הגוף ובשר אדם, כידוע דאדם רצה לומר עצם פנימיות האדם ובשר אדם הוא הגוף וכן דרשו חז"ל (סוטה ה'.) בשר בושה סרוחה רימה, ורם ג' ראשי מדות רעות הכוללים כל מיני רע דשס"ה לא תעשה וענפיהם שהם קנאה תאוה וכבוד, רימה רומז לקנאה כמה שכתוב ורקב עצמות קנאה שנרקב ונעשה רימה, וסרוחה רומז לתאוה כמה שכתוב (שבת קנ"ב.) אשה חמת מלא צואה וכן שורש התאות דאכילה נעשה ממנו צואה וסרחון ותינוק שיכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו דהסרחון הוא מצד התאוה, ובושה הוא מצד רדיפת הכבוד כי בזיון ובושה הוא היפך הכבוד וכל הרודף אחר וכו', ודברי תורה הם לכל בשרו לכל ג' כחות אלו מרפא וכמה שכתוב ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה וגו' וידוע דלחם ומים רצה לומר תורה ובפרק אין דורשין דרשו משען לחם ומשען מים בעלי הלכה ובעלי הגדה, ואמרו ז"ל על הגדה שמתוכן אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, ולעולם הלחם תחלה וכן אין אדם צמא לשתות אלא אחר אכילה כי עם ידי ההלכות שהוא ידיעת דברי תורה למעשה אשר יעשון ומתנהג כפי רצון השם יתברך בפשיטות הלכות שבתורה זה מעורר הצמאון אחר כך להכיר את מי שאמר והיה העולם ועל ידי הגדה הוא מכיר, וכאשר השם יתברך מברך זה רצה לומר שנעשה זה כבריכה תוך לבו כדרך שאמרו (בראשית רבה פצ"ה) באברהם א ע נעשה כליותיו כב' מעיינות ונובעות תורה אז והסירותי וגו' רפואה דסליחה, ודייקא והסירותי דעם כל זה אינו סר מעצמו רק השם יתברך מסיר, כמו בגד המלוכלך הגם שיושם תוך המים צריך לאדם הרוחץ ומשפשף עד שיסור הלכלוך ומכל מקום בלא מים אינו סר, והיינו על ידי דברי תורה ודברי הגדה ביחוד שעל ידם מכיר את מי שאמר והיה העולם ובאור פני מלך חיים, ונאמר תמים תהיה עם ד' וגו' שכאשר הוא עם ד' ובלויתו אז הוא תמים ושלם בלא חסרון, וכמה שכתוב בתהלך לפני והיה תמים שעל ידי זה שתהיה לפני תהיה תמים ובשלימות כי יתרפאו כל מיני מומים כדרך שהיה במעמד הר סיני שקרבנו לפני הר סיני:
2
ג׳ונמצא הכל חד באמת דעל ידי השיבנו וגו' וקרבנו וגו' על ידי זה ממילא כשפועל זה תיכף שהרי מברכין בארץ ישראל הרוצה וגו' פועל גם כן ברכת המרבה לסלוח, והוא כטעם אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו הגם דחלוקים לב' דמיד שמכירין אנכי ממילא לא יהיה לך וגו' ונגעל ונפלט כל מיני כחות אחרים, וכמה שכתוב (שבת ק"ה:) איזה אל זר שבגופו של אדם זה יצר רע ולא יהיה לך וגו' עוד וממילא נפלט רע הקודם שהוא רק מצד יצר רע, וכאשר לא יהיה לך וגו' יצר הוא וסריותו עמו כל מיני לכלוך שהיה בנפש על ידו ונשאר נקי ולכך אז היו חרות מיצר רע רק שאחר כך בחטא חזר, והקו' איך אשפר לחטא בלא יצר רע רק הוא על ידי בקשת דבר אתה עמנו וגו', דאנכי ולא יהיה בדבור אחר הוא מה ששמעו מפי הגבורה דאין הפה יכולה לדבר כך ומצד בני אדם הוא חלוק לב' דברות והגם דמכיר אנכי וגו' עדיין צריך להשתדלות לא יהיה לך ועל ידי זה נתנו מקום וזה עצמו ענין חטא דעשה לנו וגו' יכלו לפנינו שהוא ממש בקשת דבר אתה וגו', והוא כענין בקשת המלך בימי שמואל שנאמר שם כי אותי מאסו וגו' כי רצון השם יתברך שיהא הוא מלכם מאן מלכי רבנן שלא יצטרכו לרב ולמלמד ואף למשה רבינו, כי השם יתברך נקרא המלמד תורה לעמו ישראל כמש"נ כי ד' יתן מפיו דעת ותבונה וכנ"ל וחננו מאתך דייקא, רק הם בקשו מנהיג ומורה דרך ודבר אתה וגו' ועל ידי זה הצריכו לימות המשיח דזהו ההבדל בין ימות המשיח לעולם הבא [לדברי האומר אין בין ימות המשיח לעולם הזה אלא וכו' (ברכות לא דמי:) שעל זה אמר הלל (סנהדרין צ"ח:) אין משיח לישראל כדפירוש רש"י אלא הקב"ה בעצמו וכו', ואין כאן מקומו] ולולי כן היה אז תכלית השלימות, וכמו שאמר רקח כל העדה כולם וגו' ומדוע וגו' ודבר אמת דיבר לפי שורשו דשבט לוי לא חטאו בעגל וקרח כוללם כידוע ויפה טען מצידו דכל ההתנשאות נפש מנפש והצטרכות רב ומורה הוא מצד זה כנזכר:
3
ד׳ויוהכ מה פעמים הוא יום מחילה וסליחה שנתרצה השם יתברך על חטא כנ"ל. והוא יום שנתנו לוחות אחרונות (כמה שכתוב סוף תענית) דבהם גם כן אנכי ולא יהיה בדבור אחד רק שהיה בצינעא ולא שלטה עין, פירוש שהוא בחדרי הלב ובפנימיות ואין ההכרה דאנכי וגו' שבלבות בני ישראל נגלה ומפורסם לכל, ועל ידי זה נתקיימו לפעול גם כן הלא יהיה לך וגו' בעמקי נסתרות שבפנימיות של כל איש ישראל י, ולכך כי ביום הזה יכפר וגו' ונשא השעיר וגו' יצא הוא וסריותו עמו ונעשו גם כן חרות מציר רע רק שאינו בפרהסיא דהרי למראית העין שקועים ברע, רק יום נתינת לוחות האחרונות בצינער הוא יום כפרת וקינוח כל מיני עונות דהרי רק למראית העין. אבל ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו וגו' וההוא פירוש הנעלם דיום הזה הוא הנגלה לעין דלשון זה כמורה באצבע והיא המפורסם, ויום ההוא הוא הנעלם והיינו היום שיגלה השם יתברך הנעלמות והנסתרות שבלבות בני ישראל אז יבוקש וגו', דגם לוחות אחרונות ניתנו חרות על הלוחות וכדרשת חז"ל חרות מיצר רע דלא יהיה לך כח זר כלל רק משתלח לעזאזל, ודרשו רז"ל (יומא ס"ז:) לכפר על מעשה עזא ועזאל פירוש קנאה ותאוה דהם ב' כחות ראשיות דלא תרצח ולא תנאף, דכבוד הוא הוא רק קו אמצעי דרע המחובר משניהם כמה שכתוב במקום אחר ושניהם שורש א' בתאוה כנודע, והיצר מתחלתו דנחש בתאוה ואחר כך נולד מזה בקין יצר דרציחה שהוא נולד על ידי תאוה כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פכל כך פר"א פכל אחד) תאומה יתירה ונתקנא או כדרשת חז"ל דרצה לירש כל העולם כולו, וכן בני האלהים יקחו נשים מכל וגו' ויקחו הוא תאוה ומכל וגו' מזה נצמח קנאה שזה בוחר בחלקו של זה ולכך הם בני לשון רבים, ובדחז"ל נקראים עזא ועזאל ששניהם לשון עזות העזה ומרידה בקונם ואל הוא לשון כח וזה הב' עזותו בכח והוא יצרא דקנאה ורציחה שצריך לזה כח והתגברות נגד חבירו, ועזאל יש לפרש אזל לשון הלך שהעזות הלך ונשתלח מהם המדברה מקום שומם ולא במושב בני אדם, וכמה שכתוב (יומא כ'.) השטן בגימטריא שס"ד וכו' ואפילו הכי כמה בתולתא איבעול וכו' ואף על גב דהוא שטן הוא יצר רע, (בבא בתרא ט"ז:) רק יצר הוא למטה ועולה ומשטין ושם לעמלה אין לו מקום דנשתלח למדבר דשם גלוי דבלבות בני ישראל בצנעא רצה לומר בפנימיות הנעלם אין רע כלל רק הרע כפי הנגלה בעולם הזה, ולכך למטה בעולם הזה יש יצר אלא דמכל מקום באותו יום אין לו רשות להשטין למעלה, וישראל דמקדשי ליוהכמה פעמים שהם ממשיכים קדושה זו הנקרא קדוש ד' כמו שאמרו ז"ל (שבת קי"ט.) על פסוק ולקדוש ד' מכובד, כי ראש השנה נקרא קדוש לאדונינו אבל זה שמי לעלם וביוהכמה פעמים כהן הגדול הוגה שם הוי' רק שהוא בבית קדשי קדשים דהיינו בצינעא כי שם הוי' הוא המככון הנזכר דאנכי ולא יהיה בדבור אחד שאין הפה יכולה לדבר:
4