ספר ליקוטי מאמרים, חודשים ומועדים ד׳Likkutei Maamarim, Compositions on the Festivals 4
א׳סוד הפורים שכתב בפרי עץ חיים דהוא הארץ יסוד דאבא וכו' ע"ש. פירוש דנודע אבא חכמה ויסוד הוא כח ההוצאה לפועל ולידי גלוי שהוא כח המשפיע במקבלים ומוציא תעלומות לבו לגילוי, [כמו ששמעתי דהבנים הוא התגלות תעלומות לב האב] ולכך התורה שהוא חכמתו של השם יתברך שנתגלית עולם בפועל כתוב בספר נקרא יסוד אבא שהוא ספרו של השם יתברך שהספר מלגה חכמת המחברו, ומגלה נקרא גם כן ספר דהשם יתברך כמו שאמרו ז"ל (מגילה ז'.) מקרא דזכרון בספר וכן אז קיימו מה שקבלו כבר (שבת פ"ח.) ובודאי היה אז הארה בלב כל איש מישראל קבלת כלל התורה כמו ההארה שהיה במעמד הר סיני, וזה שאמרו ז"ל (סנהדרין כל אחד:) ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו ונתנה על ידי הכתב, היינו איכות הגלוי כי הגלוי על ידי הכתב, וכן ראויים לעשות להם נס בימי עזרא וכו' (ברכות ד'.) כי אז היה גם כן ממש אותה הארה דמעמד הר סיני דהיינו הארת של גילוי חכמתו יתברך בעולם הזה שזהו יסוד אבא, רק שגרם החטא ולא היה אלא מצד התלבשותו בנוקבא וכו' כמבואר בספר פע"ח היינו דלא היה בפועל נסים מפורסמים וקולות וברקים והתגלות אלקות בפועל כבמעמד הר סיני, רק שהיה מצד התלבשות בכנסת ישראל בלבות בני ישראל עצמן והם מעצמן קיימו הכל בלבבן, וכן נס דאחשורש ובנין בית שני הכל בהתלבשות בדרך הטבע, וכסבורין אנו שזה חטא וחסרון ובאמת אינו אלא יתרון כטעם יקר וגו' סכלות מעט, כי ודאי גדול קבלת דברי תורה מעצמן דלולי כן הוה מודעא רבא לאורייתא כמו שאמרו ז"ל (שבת שם) ואינו דומה כשמקבלין מצד הנסים הנגלים וכשגם בלעדי התגלות בזה הם מעצמן מקבלים, וזה טעם מגלה נקראת דמשמע מעצמה ולא קורין את המגילה דמשמעו במשתדלות אדם, רק באמת כל ענין פורים הוא לבסומי עד דלא ידע וכו' (מגילה ז'.) שהוא העדר הדעת מכל מקום הוא דבוק בהשם יתברך מעצמו בלא שום השתדלות שמצד החכמה והידיעה הוא מתבונן ומכיר אמיתות השם יתברך, וכמו בשעת מתן תורה מצד הנסים נגלים דיציאת מצרים ומתן תורה והתגלות חכמתו יתברך במוח ולב עד שראו שכל חיותם מהשם יתברך ושבלא התורה אין להם חיות, וזה ענין כפיית הר כגיגית היינו שהבינם זה מצד תוקף התגלות אור אלקי שהיה עליהם אז כי באם לא יקבלו התורה שם וכו', כי אין להם חיות כלל כי ראו בחוש לעיל שכל חיות הנבראים הוא מן התוה ומצד זה קבלו, ומכאן מודעא רבא לאורייתא דיכולים לומר בשעת העלם (דאם) שלא נגלה בהירות כזה לא היו מקבלים, לכך הדר קבלוה בימי אחשורש בהעלם האור בלבבם אמיתות כל דברי התורה וחכמתו של השם יתברך מצד ההעלם וההתלבשות שאין כאן השתדלות בדעת והכרה ברורה, רק דהתלבשות זו הוא בתוך לבבות בני ישראל המכונה כנסת ישראל והם מצד עצמם ושורש מעמקי לבבם עומדים על הארה זו מעצמם מבלי שיתבוננו וישתדלו בדעתם וחכמתם לעמוד על דבר זה מצד התבוננות בחכמה, ונמצא החטא שהוא ההעלמה גרם דבר גדול יותר שגם בהעלם דבוק בהשם יתברך והשם יתברך מתלבש בהם.
1
ב׳וזהו ליהודים היתה אורה זו הארת יסוד אבא שנקרא תורה, ושמחה יום טוב הוא קדושת הזמנים דישראל מקדשי ומצד הפורים דהוא התלבשות חכמתו יתברך בתורה שבכתב תוך כנסת ישראל נעשה מיום טוב דישראל מקדשי קדושה כמו שבת דקביעא וקיימא שהשם יתברך מקדשו כי הכל אחד, ומצד קדושת הפורים הוא הוספת שמחה בכל היום טוב, וששון זו מילה (מגילה ט"ז:) הוא קדושת היסוד בשמירת הברית, כמו ששעמתי על י"א סממני הקטורת דהם נגד י' ספירות וד' שנתפרשו בתורה צרי וצפורן וחלבנה ולבונה הם קו האמצעי דהיינו כתו"מ וחלבה הוא היסוד והמתקתו הוא על ידי קנמון שהוא נגד חכמה וזה טעם קנמון תשעה דיסוד הט' מתתא לעילא וחכמה הט' מעילא לתתא ולכך הם י"א דקנמון הוא להמתקת היסור כאשר הוא נמשך מחכמה, כך שמעתי על פי דרכו דיסוד ר"ל עקשות והיא חלבנה רק העקשות שנמשך מחכמה הוא טוב, וגם על פי דרך הפשוט דיסוד הוא שמירת אות ברית קודש יציבא מילתא דכנגדו חלבנה כי עם זה נאמר בעוון מלא אפילו חסיד שבחסידים (ויקרא רבה פי"ד) וכו', והמתקתו בחכמה כמה שכתוב במקום אחר מה שכתוב בזוהר (חלק א' ס"ב.) על הוצאת ז"ל דאין מועיל תשובה היינו מצד הבינה דמשם התשובה רק תקנתו מצד החכמה שבמוח על ידי דברי תורה, כי באמת אין הערלה נקראת אלא על שם או"ה וכל ישראל נקראים מולים כמה שכתוב בנדרים (ל"א:) והיינו דעמך כולם צדיקים שומרי הברית ולכך מצד התגלות הארת יסוד אבא הוא תיקון הברית וקיום המילה שהוא אות ברית קודש בכל בני ישראל, ויקר אלו תפילין (מגילה שם) דהוא דביקות וקשור ישראל לאביהם שבשמים שזה פירוש התפילין ועניינם, דתפילין דישראל כתוב בהם ד' אחד ובדמרי עלמא דישראל גוי אחד, (כמה שכתוב ברכות ו'.) ויש יחוד מצד תפלה והוא יחוד קובית הלל ושכינתי' דהיינו שמתיחד עם השפעת השם יתברך וזהו תפילין של יד שכנגד הלב דתפלה הוא עבודה שבלב, (תענית ב'.) ויש יחוד מצד התורה דהיינו שמתיחד עם חכמת השם יתברך והוא היחוד דקריאת שמע שמקבל עול תורה ועול מצות והוא תפילין שבראש נגד המוח, וזה מתגלה על ידי הארת הפורים שמתלבשת יסוד חכמה העליונה בלבבות כנסת ישראל ומתגלית הארתה במוחם ולבם, ואז בזמן מרדכי שהוא ההתחלה היה בגילוי מפורסם עד שרבים מעמי הארץ מתיהדים וגו', כי כל דבר בראשיתו הוא בתוקף עצום עד שנפל פחד מרדכי כי מצד תפילין של ראש ראו כל ע וגו' ויראו ממך שהוא המקבל תוקף הארה זו על כל האומות, וכן תהיה לנו הארה זו בימי הפורים בכל דור ודור במוח ולב שמתלבשת בו הארת חכמתו יתברך מעצמה בלי שום בתבוננות בדעתו כלל.
2