מחשבות חרוץ י״אMachshavot Charutz 11
א׳האותיות הם שורש הכל, כי כל דבור ומחשבה הוא באותיות כידוע, ובדבר ד' שמים נעשו, ובעשרה מאמרות נברא הכל אמירה הוא בלחישו, ואותיות המחשבה על ידם השתלשלו עולמות אצילות בריה יצירה בשלשה מיני מחשבות שבאדם במוח ולב וחבורם הנמשך לדבור שהם סוד חכמה בינה ודעת ואח"כ אותיות הדבור שבהם נעשה עולם העשיה, וזה שאמרו בבאראשית רבה שהתורה דפוס של כל מעשה בראשית ודבאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא היינו באותיות התורה, וכל נברא יש בו אותיות פרטיות שעל ידם נברא והם שורש חיותו וקיומו, והאדם שנקרא עולם קטן שהוא כולל כל הבריאה וכל העולם כולו יש בו כל העשרים ושתים אותיות וע"כ נאמר עליו בצלמנו כדמותינו, וכל ספר יצירה הוא לבאר זה איך הכל נברא על ידי הכ"ב אותיות העולם והאדם ומסיים אלו הם כ"ב אותיות שבהם חקק כו' ועשה מהם שלשה ספרים וברא מהם את כל עולמו וצר מהם את כל היצור ואת כל העתיד לצור וכשבא אברהם אבינו ע"ה כו' נגלה עליו אדון הכל כו' וקשר כ"ב אותיות התורה בלשונו כו' ע"ש, ונראה לי דהשלשה ספרים הם סוד שלשה ספרים הנפתחים בראש השנה של צדיקים ושל רשעים ושל בינונים (ראש השנה ט"ז ע"ב) דהם שתי קצוות וקו האמצעי שיש בכל דבר בהכרח, כי גם מעשיהם של רשעים היה בתחלת הבריאה וכמה שכתוב בבראשית רבה (פרשה ב') על פסוק וחושך זה מעשיהם של רשעים ואמר באיזה מהן חפץ כו' ע"ש, והכונה דכל פעל ד' למענהו לקילוסו וכשם שקילוסו עולה מן הצדיקים כך קילוסו עולה מן הרשעים (שמות רבה פרשה ז'), וכשהקב"ה עושה דין ברשעים הוא נעשה יראוי ומתרומם, וכלל המבוקש שבבריאה כולה היה התגלות מדת היראה בנבראים וכמו שנאמר מה ד' שואל וגו' ליראה, ועל כן סלקא דעתן יתברך שברא החושך חפץ בו יותר דעל ידו יבואו ליראה ועל ידי החושך יכסה ארץ וגו' על ידי זה עליך יזרח וגו' היינו על ידי היראה הנכנסת בלבבות דבני ישראל על ידי זה שהם האשה יראת ד', אבל האמת אינו כן דהשם יתברך ברא הרע רק כדי לדחותו שיהיה ירא חטא להיות היראה מתעוררת בו מצד המציאות לרע לבד שיירא לבל יכשל חס וחלילה לא ביציאת רע לפועל חס וחלילה, ומכל מקום סוף סוף הרי ברא השם יתברך מציאות הרע שעל זה אמרו בחגיגה ט"ו א' ובבא בתרא ט"ז א' בראת רשעים, וזה סוד הג"ס דספר וסופר וספור, דשלשה דברים יש בכל אות צורתו ומבטאו [שהם הכתב והמכתב דפרק ה' דאבות לפי דעת קצת מפרשים עיין שם במדרש שמואל] והוראתו, וההוראה שהוא מכוון הענין זהו ספר המחשבה מה שנחקק בעצם המחשבה ואינו מתגלה להזולת אלא על ידי הפעולות שמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, והוא בסוד נעוץ סופן בתחלתן, והמבטא הוא ספר הדבור שמגלה בו הענין לזולתו העומד לפניו דוקא שיוכל לשמוע דבורו ומושג בחוש השמיעה, והצורה הוא ספר הכתוב דכתיבא ומנחא לכל באי עולם ולכל הדורות ומתגלה גם למי שאינו לפניו על ידי חוש הראיה שרואה הכתוב בספר:
1
ב׳והם שלשה עולמות בריה יצירה עשיה, עולם העשיה הוא סוף המעשה שבו מתגלית ראשית המחשבה והם ישראל שעלו במחשבה תחלה (במדבר רבה פרשה י"ד) דנשמתן גדולה ממלאכי השרת שבעולמות בריה יצירה כי השם יתברך הוא צור לבבן ומתגלה להם ספר המחשבה והעומק שבמחשבתו ית' מה דלבא לפומא לא גליא, ועל כן אמרו (במדבר רבה פרשה כ') על פסוק כעת יאמר ליעקב וגו' דמחיצתן לפנים ממלאכי השרת ומלאכי השרת שואלין להם מה פעל היינו בפעולה ועשיה שבזה נגלה העומק ראשית שבמחשבה, וזהו עומק טוב שבעשר עמקים דספר יצירה דשמעתי פירושו עומק טוב ועומק רע היינו מה שהוא בעומק כן וכולו בהיפך, והיינו דרק אצילות כולו טוב ואין שם עירוב רע כלל אבל מבריאה ואילך שהוא התחלת בריאת הנפרדים הכל מעורב טוב ורע, ובעשיה הרע מרובה על הטוב אבל מכל מקום יש בו ג"כ עומק טוב, והוא התגלות העומק ראשית דעולם האצילות אינו מתגלה אלא בלבבות דבני ישראל שבעולם העשיה, ובעולם הזה הדומה ללילה (ריש פסחים) שהוא חושך ומעשיהן של רשעים מתוכו דייקא יזכו לנהורא דעולם הבאב שכולו יום ואור בהיר שאין שם חושך ורע כלל, שכבר נפרד הטוב מן הרע דה' בדד ינחנו ואין עמו וגו' שום תערובות דרע דיזכו לאור עולם האצילות שהוא האור דשבעת ימי בראשית שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא (בראשית רבה פרשה ג'), כשיהיו יושבין ועטרותיהן היינו דיבוקן בשרשן בו ית' בראשיהן ונהנין מזיו השכינה (ברכות י"ז ע"א) היינו שכינה עילאה. וה' ראשונה דשם הרומזת לבינה שבלב שהוא סוד עלמא דאתי שמתגלה דיבוק הלבבות דבני ישראל במקורן שהשם יתברך לבן של ישראל והוא התגלות סוד המחשבה, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא היינו אפילו רשעי ישראל דכולם צדיקים כדרך שאמרו בנדרים (ל"א ע"ב) אסור בערלי ישראל דכולם נקראו מולים אפילו שהוא בפעל ערל. וכן מי שבפעל רשע הוא רק מצד היצר ולא עינה מלבו וכמה שכתוב בברכות (י"ז ע"א) גלוי וידוע שרצונינו כו' וכידוע דברי רבמ"ם פרק ב' מהלכות גירושין בטעם כופין עד שיאמר רוצה אני, והגם דחוטא בפעל שמחמתו נקרא רשע מכל מקום אפילו פושעי ישראל מלאים חרטה ובהרהור של חרטה בלב סגי להיות נקרא צדיק גמור כמה שכתוב בקדושין מ"ט ב', ואין לך רשע מישראל שאינו מתחרט איזה רגע אחר שעברה ההנאה ואין שם עוד הסתת יצר מצד עומק הטוב שבמעמקי לבו, ועל כן אף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד ע"ב) דאי אפשר לנתק ממנו אותו עומק הטוב דאפילו אותן שאין להם חלק לעולם הבא דורשי רשומות אומרים שיש להן (שם ק"ד ע"ב) ולא השאירו אלא בלעם שהוא מאומות העולם וזהו באותן נפשות פרטיות ומסתמא כן לפי דעתי גם באותן החטאים הכוללים שנמנו במשנה שם שאין להם חלק לעולם הבא שהם נגד אותן הנפשות דשלשה מלכים וארבעה הדיוטות כמה שכתוב במקום אחר, ולא שיש בזה מחלוקת רק שהמשנה הוא חכמת התורה שבעל פה המושגת בעולם הזה וכפי משפטה הוא כן שיש בחטאים אלו ובנפשות אלו השתקעות כל מעמקי לב ברע חס וחלילה, אף שמכל מקום אי אפשר שלא ישאר עדיין איזה עומק טוב בזרע יעקב אע"ה שמטתו שלימה ואין בו פסולת, אותו עומק אינו אלא רשימו הנשאר כמדת כל אור כשניתק מניח אחריו רשימו וכן אור זה שבשורש זרע ישראל אף על פי שניתק לגמרי חס וחלילה על ידי חטאיו בלי הרהור תשובה כלל ג"כ מכל מקום השאיר אחריו רשימו, אלא שרשימו זה אינו מושג כלל בהתגלות האור בפעל שזהו התגלות האור דעולם הבא שהשיגוהו חכמי ישראל, ורק דורשי רשומות הם השיגו גם רשימו זה וסוף סוף יש להם חלק לעולם הבא וכולם דבקים בד' אלקיהם להיות חיים כולם היום, והוא הדביקות דעולם העשיה באצילות בסוד נעוץ סופן בתחלתן שיתגלה כשיחדש הקב"ה עולמו ויתהפך העולם הזה לעולם הבא, וכל העולם הזה הכנה לו כמה שכתוב באבות כפרוזדור וכערב שבת שלפני השבת, ומכל מקום מצד העולם הזה שהוא עלמא דשקרא ורובו רע בפעל נקרא ספרן של רשעים, [ופירוש נכתבין כו' על מעשה הרשעות וכדרך שאמרו האריז"ל על מאמרם ז"ל מעשיו נפטרין לפניו כפי גירסא הישנה בתענית י"א א' לא כהגהת מהרי"ב שם נפרטין ע"ש, ולא ראה דברי האר"י בלקוטי ש"ס עיין שם דמפרש נו"י ודבריו ברוח הקודש שאין להרהר אחריו] והיינו רשעי ישראל, דרשעי עכו"ם אין להם שום ספר וחקיקה במחשבתו ית' כלל רק פושעי ישראל שעתידין שיקראו חסידים כמה שכתוב בא"ב דרבי עקיבא על פסוק וחסידיך ירננו, שהוא למעלה מצדיקים והיינו על ידי התשובה דבמקום שבעלי תשובה עומדין כו':
2
ג׳וכל מעלת ישראל על המלאכים הוא רק מצד שיש להם יצר הרע ומלאי עון ועם כל זה גם בתוך החושך ד' אור להם ומטפסים ועולים בחושך זהו רבותא ומה שהשם יתברך מתאוה להם, מה שאין כן המלאכים שהם במקום האורה מה רבותא שרואים ושמאיר להם, וע"כ ספרן של רשעים שהוא היותר גרוע מאן דאיהו זעיר איהו רב והוא באמת היותר גדול, אלא שבעולם הזה הוא בהעלם עצמות הספר דמחשבה והשם יתברך הבטיח כי לא ידח ממנו נדח, והעלאתם הוא בהגעה למקורם ושרשם במחשבה העליונה שהוא מקום היותר עליון של שורש נשמת ישראל, כי למטה כבר קלקלו וצריך להעלותם לשורש העליון שאי אפשר לקלקלו וזהו נעיצת הסוף דייקא בהתחלה, ועולם היצירה שהוא עולם המלאכים שנבראו מדבורו ית' כרמוז בדרז"ל בפרשת חלק על פסוק וישם ד' דבר בפי בלעם, מלאך הוא ספר הדבור והם שומעים קול דברו ושם הטוב ורע שוה כנודע וזהו ספרן של בינונים, וספרן של צדיקים שומרי תורת ד' הוא הספר תורה דכתיבא ומנחא לכל הדורות לעשות את כל דברי התורה הזאת, כידוע דששים ריבוא אותיות התורה נגד ששים ריבוא נשמות בני ישראל שהם עצמן אותיות התורה, וידוע דיש שלש מדרגות נפש רוח נשמה, נפשין מעשיה ושם החטא גורם המיוחס לחלק הנפש כמו שנאמר נפש כי תחטא, ורוחין מיצירה הוא הרוח ממללא וכח בדבור ונשמתין אתגזרין מכורסיא עולם הבריאה הוא חלקן של צדיקים כמה שכתוב נשמה שנתת בי טהורה היא ושם הוא האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא דאמרו ז"ל היכן גנזו בתורה, היינו בתורה שבכתב ובאותיות שבכתב שבהם ראשית השתלשלות הגילוי מאותיות המחשבה, ובהתגלות זה אין צריך לנוכח והוא בעולם הבריאה שהוא התחלת עלמין דפירודין שהם העלם הנוכח שהיא נמשך מה' ראשונה דשם שהיא אימא עילאה דהכרת הנוכח שם להשיג ה-י' שהוא חכמה העליונה שהתורה שבכתב נובלות הימנה וזה נעלם שם, משא"כ ביצירה שהוא נגד ו' דשם סוד אתה ברוך אתה ד' כנודע דשם הכרת הנוכח אף דהוא מדרגה קטנה ההכרה בו ממדרגה קטנה ואפשר להשיג, וע"כ שייך בו שמיעה אבל אינו אלא למי ששומע, מה שאין כן הראיה הוא לכל באי עולם וכשישראל צדיקים הוא ניכר לכל גם לאומות העולם כמו שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך, וזהו מצד אחיזתם בששים ריבוא אותיות הכתב דתורה, והאחיזה בששים ריבוא אותיות הדבור הוא האחיזה דכל הנפשות מישראל בתורה שבעל פה, ונראה לי דהמשניות שהם יסוד תורה שבעל פה וכללותה יש לכל ישראל אחיזה באותיותיהם כמו באותיות התורה, וששים רבוא אותיות המחשבה הם נעלמים בעולם הזה כי אחיזת נפשות דישראל בהם הוא מצד שרשם הנעלם שהוא סוד חיה ויחידה שהם נגד שתי המחשבות שבמוח ולב, והם עומדים רק בסוד מקיפים כנודע כי אין להם התלבשות בעצם נפש האדם בעולם הזה כלל, אבל יש להם היכר מצד המעשים והפעולות שהוא בכח הנפש שהיא מדרגה אחרונה, ולעתיד שיתגלה זה דכל מעשינו פעלת לנו שכל פעולת הנפש הכל מהש"י, ואף הפעולות היוצאות מסדר התורה הם כבשי דרחמנא ונמשכים מאמיתת מחשבתו ית' על דרך עת לעשות לד' הפרו תורתך, זהו מה שכתוב בפרק רבי עקיבא אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית, היינו שכך היו מסודרים בראשית המחשבה דבריאת עולם שהיה בששת ימי בראשית, וכשיתברר זה שיתגלו אותיות המחשבה אז כשלג ילבינו כל חטאי ישראל כנזכר דיהיו נקראים חסידים שכל מעשיהם ביציאה מדברי תורה הוא כמו חסיד העושה לפנים משורת הדין להחמיר על עצמו או משום עת לעשות לד':
3
ד׳והכתב והמכתב שהם ספר וסופר נבראו בששת ימי בראשית, אבל הסיפור שהוא המחשבה שבאצילות לא שייך בו בריאה והוא באצילות הקודם לבריאה, רק המעשים ופעולות הנמשכים ממנה הם מסודרים מששת ימי בראשית וגם זה בהעלם בעולם הזה, ומכל מקום מצד האמת הרי יש לספרן של רשעים קדימה וע"כ הקדימוהו רז"ל ראש השנה ט"ז ב' לספרן של צדיקים ובינונים וכן אח"כ במקראות דמייתי הקדימו, ולכאורה לא היה ראוי לאקדומי פורעניתא וקלקלתא. וגם מה שכתוב שם ימחו מספר זה ספר של רשעים דקדקו המפרשים למה ביקש דוד המע"ה על שונאיו שימחום מספר של רשעים מוטב שיכללו עמם, ועוד דגבי ספר של בינונים אמר ועם צדיקים אל יכתבו משמע הא עם רשעים יכתבו לא שימחו מן הספר לגמרי, וכן דקדקו על מה שאמרו מחני נא זה ספרן של רשעים מה טיב משרע"ה בספר של רשעים שיבקש למחקו משם, אבל הוא תוכן דברי אשר דברתי כי ספר של רשעים הוא ספר המחשבה של השם יתברך שישראל עלו בו במחשבה תחלה ונחקקו שם, והרשעים לא נשאר להם אחיזה אלא בספר זה העליון שלמעלה מכולם והם אותם שיש להם חלק לעולם הבא, ושונאי דוד המע"ה שכבר כרתן ברוח הקודש מעולם הבא בקש עליהם שימחו גם מספר זה דהיינו ניתוק שורש היהדות שלא יהיה להם חלק לעולם הבא, ומשרע"ה בחטא ישראל שרצה השם יתברך להעבירם מן העולם חס וחלילה לגמרי ושיעשה אותו לגוי גדול המאוחז בכל ג' ספרים הנזכרים והוא לא רצה בזה, שפיר ביקש מחני נא מספרן של רשעים שהוא הספר העליון דשורש היהדות שגם הרשעים אחוזים בו ומה שכתוב אשר כתבת זה זה ספרן בינונים אינו סותר מה שכתוב ולמידק מינה איפכא דספר הכתב הוא ספר של בינונים, דיש לומר דדייק אשר כתבת דנקרא כתיבה רק לגבי השם יתברך זהו ספר של בינונים דלגביה גם הדבור הוא חקיקה גמורה וככתיבה, וכדרך שנאמר וכל העם רואים את הקולות שאותיות הדבור נחקקו לפניהם כבכתב עד שהיו רואים את הנשמע, וזהו כתבת דייקא מה שאי אפשר לבשר ודם הוא ספרן של בינונים, ומה שכתוב ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינונים לאו מאל יכתבו ולשון כתיבה דייק, רק מלשון ועם צדיקים משמע דיש שם בספר צדיקים ורשעים ומבקש שלא יכתבו עם הצדיקים רק עם הרשעים [כי הרשעים שבספר של בינונים הוא חלק הרע המעורב בו שעתיד ליפרד וליכרת לגמרי מה שאין כן ספר של רשעים דרומז לעומק טוב שיש גם ברשעים כנזכר] והיינו ספר של בינונים דיש שם צדיק ורשע טוב ורע, [וזה דלא כצמח צדק סימן י"א שהבין דלבינונים קרי צדיקים ולמד מזה לדינא ע"ש, והוא תמוה דאפילו תימא דניתן ליאמר כן בעלמא בסתם על דרך לגבי זבורית הוי גם בינונית עדית, מכל מקום בזה דמיירי בג' ספרים ספר של צדיקים ושל בינונים ומיירי גם בצדיקים באמת ג"כ איך שייך דיקראו לבינונים צדיקים, דאם כן במה יבדלו מספרן של צדיקים, אבל פשוט דליתא וכוונת הגמרא מלשון ועם צדיקים וכמו שנתבאר ולעולם צדיקים צדיקים ממש לא בינונים רק דבספרן של בינונים התלוים ועומדים עד שיכריעו מעשיהם ויש שזכו ויש שלא זכו הרי יש שם צדיק ורשע ושייך על זה לשון ועם צדיקים ופשוט] ולספרן של צדיקים קרי חיים דהם הדבקים בד' חיים כולם היום, ובאידך קרא דריש להו מספרך דזהו ספרו של השם יתברך ביחוד דצדיק הוא ד' ולא יגורך רע כתיב, ועיקר בקשת המחייה הוא נסמך לספרן של רשעים ביחוד לפי ששם אחוזים גם רשעי ישראל דעמך כולם צדיקים והוא יבקש על מחיית השורש. ולשון כתיבה שייך בכולם שהרי כולם נקראים ספרים וכמה שכתוב דגם על ספר הדבור יצדק כתיבה, וכן על ספר המחשבה כתיבתו הוא בעולם העשיה הגופני שהיא רושם מאותיות המחשבה הניכרים מתוך המעשים, וכך קבלתי כי העולם כולו הוא ספר שעשה השם יתברך [ונהירנא דבילדותי ראיתי ספר מצוות עשה להאדומי ושם מביא בשם ספר מיוחס לחנוך אצל האומות וכמדומה דשם נמצא קצת שמץ דבר מזה איך כל הנבראים שבעולם הם צורת אותיות שחקק השם יתברך בעולמו שהוא ספרו] ושהתורה הוא פירוש שעשה וחיבר על אותו ספר, והם קושט דברי אמת כי התורה היא נובלות אותיות המחשבה עצמם שנתגלמו ונתלבשו בציור אותיות הכתב, מה שאין כן העולם הוא רק רושם והיכר בעלמא, ועל ידי התורה יכולים להבין הרמיזות של הרושם וההיכר שיש במעשים ע"מ שבמחשבתו ית' ומכל מקום גם כל מעשה ונבראי העולם כולו הם ספר שלם שבו חקק כל אותיות המחשבה דרך העלם גדול שאין שום נברא ויצור שאינו רושם על דבר וענין מיוחד במחשבתו ית', דלא תוהו בראה והכל בכוונה מיוחדת למענהו לקילוסו ולגלות על ידי זה כבוד שמים, וכמו שכתב הר"ב ז"ל על מלאה הארץ קניניך רצה לומר איך לקנות אותך ולהשיג אותו ית':
4
ה׳והכל אחוזים בנפשות מבני ישראל אפילו בעלי חיים טמאים ואמות העולם וכמו שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, דכל העולם כולו לא נברא אלא בשביל ישראל שהם יכירו על ידם כח מלכותו ית' ועומק מחשבה העליונה הניכרת מתוך מעשיו, וכולם מקבלים חיותם מהנפשות דישראל שהם אחוזים בעצמיות אותיות המחשבה ועל ידיהם הוא השתלשלות דמחשבה להגיע לסוף מעשה, ולעתיד כשיבוקש עון ישראל ואיננו שיהיו כולם צדיקים ויבוער הרע ויצר רע מן העולם יתבטל גם הטומאה מבעלי חיים כמה שכתוב חזיר שעתיד לחזור להיתרו, שהיה לו קודם מתן תורה או קודם חטא אדם הראשון, אף דלדידיה נאסר בשר היינו להמית אבל הותר במתה מעצמה אפילו מהטמאים] וכמו שנאמר וגר זאב עם כבש וגו' ובאומות העולם נאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו', וכמה שכתוב בעבודה זרה (ג' ע"ב) דכולם גרים גרורים לעתיד לבוא ולא שיהיו כבני ישראל דה' בדד ינחנו, ואין להם אחיזה אפילו באותיות הכתיבה והתורה דלא עשה כן לכל גוי וכל שכן באותיות המחשבה. רק באותיות הדבור, דעכו"ם אפילו שמדבר בלשון הקודש לשונו סרוח, כי אין להם שייכות לדבור הקדוש שהוא מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה שכינת עוזו ית' בכנסת ישראל עמו והוא סימן דישראל כמו שאמרו ז"ל (תנחומא תשא ל"ד) מי שמסטוריי בידו כו' על תורה שבעל פה, אבל אז כשיהיה ביטול היצר לא בלאכפיא כבעולם הזה רק בלהפכא חשוכא לנהורא ושהמר ישוב למתוק, אז אהפוך וגו' גם לאומות העולם שיהיה להם שפה ברורה ולא לשון סרוח שיהיה להם אחיזה בדבור הקדוש, כידוע דמשכן הגרים תחת כנפי השכינה, וזהו לימות המשיח אבל לעולם הבא שיתגלה עולם המחשבה אז יתקיים ד' בדד ינחנו רק אותם שעלו במחשבה:
5
ו׳ואברהם אבינו ע"ה שנקרא תחלה לגרים בריש חגיגה (ג' ע"א) איתא דקשר כ"ב אותיות התורה בלשונו, שזכה תחלה רק לאותיות הדבור עד שהוליד יצחק ועד אחר נסיון עשירי דאתכליל כו', וזה היה בראש השנה כמאמרם ז"ל (ראש השנה י' ע"א) דנפקדת שרה והיינו בהריון שמאז נקרא אב כמה שכתוב במגילה י"ג א' ובסנהדרין ס"ט א', ואז הוא הרת עולם זמן המחשבה וההריון כמה שכתוב תוס' בראש השנה (כ"ז ע"ח) בשם ר"ת דהמחשבה היה בתשרי והמעשה בניסן, וכן לידת יצחק בניסן בפסח, וע"כ בניסן היה יציאת הדבור מהגלות דמצרים שנאמר כי גרים הייתם וגו', שהיה שם בסוד נפש הגר עד מתן תורה שזכו להיות כנסיה שלימה מיוחדת להש"י, ובניסן נתגלו אותיות הדבור עד שנפתח הפה להסיח ולספר ביציאת מצרים כל הלילה ולשיר שירת הים, וזהו חודש האביב דאתוון כסדרן כי סדר האותיות הם ממטה למעלה תחלה א' ואח"כ ב' למעלה ממנו וכן כולם עד הש' שהוא יסודא דקשוט כמה שכתוב בזוהר, שהאותיות הם אותיות התורה הנקרא תורת אמת והשורש וההתחלה מעילא לתתא הוא באות הש' הרומז לג' אבהן, כידוע שהם השורש ויסוד לאומה הישראלית שהם כולו זרע אמת הנשרשים באותיות התורה, אבל אות הת' קבלתי שהוא רומז לעולם הבא ולמעלה מהשגות דעולם הזה , ודע"כ כל הגוזמות הרגילות בתלמוד הם במספר תלת מאה [כמה שכתוב רשב"ם פסחים קי"ט סוף ע"א] שהוא המספר היותר גדול מצד העולם הזה ונראה לי דרומז לאדם הראשון שהוא נשמת משיח כנודע, ועליהם התי"ו הרומז ת' תחיה כו' כמה שכתוב בפרשת במה בהמה (נ"ה ע"א), ואילו זכה אדם הראשון היה גם עליו הת' רומזת תחיה אלא שלא זכה ורמזה להיפך, ומשיח יזכה לת' תחיה דחיים שאל נתת לו, ובודאי לעצמו מאחר שתיקן אדם הראשון ולא חטא מה צורך לבקש דמהיכ"ת ימות ואין מיתה בלא חטא (כמה שכתוב שם), ואף דאתותב (שם ע"ב) מארבעה שמתו בעטיו של נחש, מכל מקום עטיו של נחש עצמו היינו חטא שבשורש מאדם הראשון והוא יתקן גם זה והרי אמרו ז"ל (קהלת רבה ג' י"ד) אם יאמר אדם שגם אם לא יחטא ימות הרי אליהו שלא חטא וחי לעולם, אבל עיקר השאלה וההבטחה היה על בקשתו החיים לכל באי עולם, וכמו שאמרו ז"ל (סוכה נ"ב ע"א) שהוא יבקש זה להחיות משיח בן יוסף שנהרג שהוא מצד חסרון שיש בישראל בשמירת הברית קודש דרגא דיוסף הצדיק, ואף על פי דעל האמת גם ערלי ישראל נקראים מולים כמה שכתוב בנדרים (ל"א ע"א) היינו שומרי הברית, ואפילו בועל ארמית שבזה היה נסיון יוסף דהוא עיקר קלקול הברית שאמרו בעירובין י"ט א' דמימשכא ערלתיה ולא מבשקר ליה, הרי המשוך גם הוא מהול גמור מן התורה ואין צריך למולו שנית אלא משום מראית העין והיינו דלא מבשקר למראית העין לבד, וכל זה זמן העולם הזה שהוא עלמא דשקרא דהאדם יראה לעינים לבד תקנו חכמים הרבה דברים ואיסורים משום מראית העין, כי האדם צריך שמירה שלא יהיה עליו טענה גם למראית העין דיש משפט גם על זה, אבל כשיגלה אורו של משיח שהוא שער הכניסה על ידו לעולם הבא יתגלה אור התי"ו דפירושו רושם, שהוא אור הרשימו שהיו דורשי הרשומות מכירים גם על פושעי ישראל דכולם יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין ק"ה ע"ב) דאף דניתק כל האור עדיין נשאר רושם, וכל שרישומו של אות ניכר הרי יש צורת אות עליו והתגלות רשימו זה לכל ישראל, וכל העולם כולו יחיה על ידי משיח שיתגלה התי"ו והרושם דת' תחיה שהוא הדביקות באלקים חיים שיש לכל אחד מישראל, ואף דנמשכה ערלתו למראית העין עדיין רישומו של מילה ניכר, וזהו שלימות כל הכ"ב אותיות להשיג עד הרשימו שהם אותיות המחשבה שרישומן ניכר בסוף מעשה, וזהו סדר הא"ב שלנו כפי סדר השגה שלנו ממטה למעלה:
6
ז׳וזהו בניסן דאז היה בריאת עולם בפועל שההארה בו מצד השגת התחתונים, וע"כ אז התחלת בנין כנסת ישראל לאומה שלימה והחודש הזה לכם דייקא ראש חדשים, ולמלכי ישראל מניסן מנינן שאז התחלת מלוכת ישראל והתגלות כנסיותם, והולכים ומתעלים בסיון להשיג אותיות הכתיבה בקבלת התורה שבכתב, ואח"כ בתשרי אותיות המחשבה שאז הוא בריאת עולם במחשבה וע"כ סדרן למפרע, שזהו הסדר שמצד השם יתברך מעילא לתתא כפי סדר השתלשלותן מתחלת המחשבה עד סוף המעשה שהוא על סדר תשר"ק, דעל כן איתא בריש הקדמת הזוהר דבשעת בריאת עולם עאלו לפניו אתוון למפרע ע"ש, והיינו דזהו סדרן מצד הש"י, וההתחלה בראש השנה הוא בהעלם ובכסא ליום חגינו שהחודש מתכסה בו (ראש השנה ח' ע"א), רצה לומר חידוש הלבנה שכנסת ישראל נמשלו לה, כי הוא בסוד חיה יחידה העומדים בעולם הזה רק בסוד מקיפים, והם נגד כתר וחכמה שהם למעלה מהשגת אדם שהוא רק בבינה שבלב ששם ההרגשה, וע"כ אז יום הדין ושלשה ספרים נפתחים, כי מצד ההתבוננת באותיות המחשבה כל באי עולם עוברים כבני מרון בסקירה אחת, שבמחשבה אין שם חלוקים מורגשים כבאותיות שבדבור ובכתב ובה נעוץ גם סוף המעשה וכלול גם הספרים שבכתיבה ובדבור, ובפתיחת ספר המחשבה שהוא הראשון נפתחים שלשתם, ומתחיל הארת אות התי"ו הרושמת על הספרים, וקודשא בריך יהיב עטין בכולא בתקיעת שופר הרמוז באות הת' והש' שהוא יחוד וחבור תחלת המחשבה עם סוף המעשה, וזהו על ידי הקול שלמעלה מהדבור וחתוך אותיות בפעל רק בו מתגלה אותיות המחשבה והצעקה שבלב, כידוע שמכל מחשבה שבלב אי אפשר שלא יצא לפעל איזה קול המורה על השתקעות ותקיעות עומק המחשבה והקול קול יעקב שמטתו שלימה, שבו מתגלה אור זה דישראל עלו במחשבה, ואפילו פושעי ישראל יש להם אחיזה בקול זה של צעקה אמיתית איזה פעם בכל ימי חייו מעומקא דלבא להש"י, אם קול של שמחה מצד האהבה והכרת חסדיו ורחמיו ית', או קול גנוחי וילולי מצד היראה והפחד, וזהו קול השופר שעל ידו יעלה זכרונינו לטובה בהזכרת כל הקולות דאתערותא דלתתא, וממתיקים קולות הפחדים בקולות השמחה דתקיעה לפניה ולאחריה כי אהבתו ית' באמת חופפת עלינו מכל צד, ובזה נתהפך יום הדין ליום רצון כי מה שהיה בהעלם וחושך דעולם הזה שמחמתו *בכתי"ק אחר תיבת שמחמתו נמחק תיבה אחת ונראה דצריך לומר נידון* שב לאור גדול והתגלות איך כל ישראל מושרשים במחשבתו ית' ושהוא שוכן בקרב מעמקי לבם, והולך ואור בימי תשובה כל עשרת מדרגות הקומה דתשובה עד יום הכפורים שהוא שלימות כפרת התשובה בסוד עולם הבא תרעא דחירו, כי אין הקלקול מגיע לשם כלל שאפילו הגדיל עונות זו למעלה מזו לא ניתק מהשורש, ואז הוא זמן דבהמצאו דזהו התעוררות תחלת המחשבה בבריאת עולם שהיה הבריאה לרצון לפניו:
7
ח׳וראש השנה הוא הראש וראשית ההתגלות דיש מאין נגד ה-י' דשם הקדוש, ויום הכפורים הוא סוף התגלות ראש זה שהוא מוח הבינה, וה' ראשונה דשם, ואח"כ יעקב נסע סכותה הוא הו', והושענא רבה ושמיני עצרת ה' אחרונה, ובזה נשלם השם הקדוש המיוחד ביחוד שלם דעל כן בשמיני עצרת פר אחד כו', וכל ישראל אגודה אחת רשעים וצדיקים ובינונים כולם יחד זרע אמת, אפילו הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח היא בגימטריא זרע לומר שאף שאין בה שום שלימות מצד עצמה, מכל מקום שלימותה מצד שרשה שהכל אגודה אחת כולו זרע קודש, וכל השלשה ספרים הכלולים בשלש אותיות אחרונות של השם עם ה-י' שהוא על שם המחשבה כנודע והוא וקיצו רומזים לחיה ויחידה כנודע, הכל מתייחדים ביחוד שלם וכולם מקבלים פתקיהם אז בכתיבה וחתימה טובה לחיים טובים ולשלום דדידן נצח ואז שמחין אח"כ בשמחת תורה שבו משלימין התורה שהוא ג"כ שלימות כל הכנסת ישראל הכלולים ואחוזים באותיות התורה, שבה כלולים כל השלשה ספרים שהכל כלול בזאת התורה שבכתב, דגם כל תורה שבעל פה ואותיות הדבור ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, וכן כל אותיות המחשבה כלולים בה שהרי הוא נובלות המחשבה העליונה, וכאשר מתייחד הכל אז זוכין לשלימות התורה ולשמוח בשמחתה, ובזה נעשה הכנה טובה על כל השנה כולה, להיות כל המחשבות והרצונות והדבורים והמעשים קודש לד', אשרי הזוכה לכך בפועל גלוי בעולם הזה, [והנה שוב זכיתי ומצאתי בליקוטי הש"ס מהאריז"ל בשם הרח"ו דשלשה ספרים דראש השנה הם שלשה ספרים דספר יצירה ע"ש, ואהניין מאוד דכיונתי לאמת בשורש הדבר אף שלא ביאר על דרך שביארתי]:
8