מחשבות חרוץ י״חMachshavot Charutz 18
א׳ענין היום טוב של ראש השנה, דשלשה רגלים הם על טובות שעשה עמנו השם יתברך ביציאת מצרים ומתן תורה וענני כבוד, אבל ראש השנה שהוא זכרון ליום ראשון מאחר דנמנו וגמרו בעירובין י"ג ב' דנוח לאדם שלא נברא יותר, אם כן מה טעם לעשות יום טוב ביום שנברא, אך באמת עיקר כל יום טוב הוא מצד הקדושה שהוא מקרא קודש, שהאדם מקבל בו קדושה כפי הקדושה המתגלית באותו יום בפעל ללבבות בני ישראל, שהם יכולים להתקדש בקדושה עליונה להמשיך רוח מקודש העליון, דזהו מקרא קודש כידוע, וכמו שאמרו בירושלמי פרק ט"ו דשבת לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא כדי שיתעסקו בתורה, והיינו דכל ששת ימי המעשה האדם משוקע בעניני עולם הזה , וקבע השם יתברך ימים מיוחדים לקדושה שיפרוק האדם מעליו עול חשבונות הרבים אשר בקשו להם בני אדם אחר החטא, וכמו שאמרו בסוף קדושין שהרעותי את מעשי וקפחתי כו', והמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ, ואצלו תמיד כעין קדושת שבת ויום טוב, וכמה שכתוב ברע"מ פרשת צו כ"ט ב' תלמידי חכמים כו' אתקריאו שבתות וימים טובים כו' יעויין שם בפנים ובפרשת נשא קכ"ד סוף ע"ב ובפרשת בהעלותך קנ"ב ב' ע"ש, והוא על דרך שכתב רמב"מ סוף פרק י"ג משמיטה ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש כו' הרי זה נתקדש קודש קדשים כו' ע"ש, ואף על פי שהשם יתברך בחר בזרע אהרן להקדישם והם גבר בגוברין דמרי צבי בהו, והכי נמי לענין קדושת הזמן בבחירת יום מימים, דהכל הוא רק מצד החטא דאם לא החטא היו כל ישראל כהנים כמו שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וכמו שטענו עדת קרח כי כל העדה כולם קדושים וראוים לכהונה גדולה, ומשרע"ה הראה להם שאינו כן בפעל בעולם הזה עדיין גלוי קדושתם ורק אשר יבחר ד' הוא הקדוש בפעל בנפשות, וכן בימים, והעולם הבא נקרא (סוף מסכת תמיד) יום שכולו שבת כי לא יהיה חילוק זמנים דהכל קדוש בקדושת השבת, דהוא יום הנייחא שאחר ימי המעשה דרק היום לעשותם, וזהו קדושת השבת דקבוע וקיימא מתחילת הבריאה גם כפי מה שעשה אלקים האדם ישר והניחו בגן עדן, מכל מקום ציוהו לעבדה ולשמרה, ורז"ל (זוה"ק בראשית כ"ז ע"א) דרשו במצוות עשה ולא תעשה, והיינו שעבודתו בגן עדן ושמירתו היה עשין ולא תעשה שהרי השם יתברך הניחוהו על זה בגן עדן, וכל העבודות ושמירות שם הן הם עשה ולא תעשה דמצות התורה, ודבר זה הכל בששת ימי המעשה, וקבע לו יום נייחא לטעום בו מעין עולם הבא בהשגת הקדושה דקיבול שכר של המעשים, ובו שובת מכל פעולה ממעשה דאפילו מעשה המצות אין נוהג בו, רק מצות שבדיבור שאין בו מעשה, וכל מצות השבת הוא שב ואל תעשה ולהיות בנייחא מעבודה, ועל כן אפילו מלאכת אוכל נפש נאסר כי אפילו מה שהוא חיות נפש אין שייכות לשום עשייה עם יום השבת, דזהו הנייחא שאחר העשיה ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת:
1
ב׳וכל הרגשת קדושת השבת הוא כפי מעשהו בששת ימי המעשה, מה שאין כן ביום טוב הותר מלאכת אוכל נפש כי גם למעשה מצות יש מציאות ביום טוב, כבפסח אכילת מצה, ובסוכות נטילת לולב ומיניו וישיבת סוכה [ובשבועות שהוא זמן מתן תורה וקבלת כל המצות ליכא שום מצוה פרטית, אבל בו הוא זמן קבלת עול כל המצות] וראש השנה תקיעת שופר, כי הותר מלאכה שלחיות נפשו, והיינו כי יום טוב הוא מה דישראל מקדשי אחר החטא שנגרשו מגן עדן, ועבודת ימי המעשה שלהם בענייני עולם הזה אינם עוד מעשה מצות עשה ולא תעשה כעבודה שבגן עדן, כי לא לעמל זה יולד ולא לכך נברא לעבודת עולם הזה , רק לעבודת גן עדן שתמורתו ניתן לבני ישראל עבודת השם יתברך בעול תורה ומצות, ומי שתורתו אומנתו כרבי שמעון בר יוחאי וחביריו שתיקן נפשו להיות כל עבודתו בעולם הזה רק לד' לבדו כעבודת אדם הראשון בגן עדן קודם החטא, הרי כל ימיו קדושים בקדושת יום טוב דישראל מקדשי ליה, אבל לא כל אחד זוכה לזה שלא להיות משוקע גם רגע אחד בענייני עולם הזה אשר לא לד', שעל זה נאמר אין אדם צדיק בארץ וגו' על ידי חטא אדם הראשון, והשם יתברך יהיב עיטין בכולא דתרי"ג מצות הם תרי"ג עיטין איך להגיע להאמת ולהיות דבוק באלקים חיים, גם אחר ההתרחקות שהיה על ידי חטא אדם הראשון וחטאי הדורות אחריו וחטא האדם עצמו, עם כל זה הש"י מסבב סבות ועצות שלא ידח שום נדח מאומה הישראלית, ועל זה הם קדושת ששה ימי יום טוב בשנה א' וז' דפסח ושבועות וראש השנה וא' דסוכות ושמיני עצרת, דישראל מקדשו להו לששת ימי המעשה שכל המלאכות שלהם הם מלאכת אוכל נפש שהוא להחיות הנפש לבד, ועל ידיהם נמשך קדושה לכל ימי החול של כל השנה דכ"י, ויום הכפורים הוא שבת שבתון מה דישראל מקדשי יום אחד דוגמת השבת, כי גם השבת דקבוע וקיימא כפי מה שנקבע קודם החטא היה להיות כולו קודש לד', ואחר החטא השאור שבעיסה מחמיץ גם קדושת יום השבת שהאדם עוסק בהבלים ואוכלים ושותים ופוחזים חס וחלילה, ובתנא דבי אליהו רבה פרק א' דרשו על ימים יוצרו ולו אחד בהם על שבת ועל יום הכפורים, ודא ודא חדא זה קודם החטא וזה לאחר שחטא שצריך ליום הכפורים המכפר הכל, ובזה מאירים לו קדושת השבתות של כל השנה, ועל כן נקרא יום הכפורים שבת שבתון שהוא שבת המקובץ משבתות השנה שכל הקדושות שבהם מצד דקבוע וקיימא, ישראל מקדשי ליה ומכניסים אותן ביום הכפורים שהוא יותר מעין עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה ג"כ והוא הנייחא הנמשכת מהקדושה דששת ימי יום טוב על דרך שבת מששת ימי המעשה, ואצל השם יתברך היה מקודם ששת ימי המעשה ואח"כ ביום השביעי שבת, אבל אצל האדם לא היה כן כי הוא נברא ביום ששי ונכנס לשבת מיד, והיה שבת יום ראשון למניינו כמה שאמרו בשבת ס"ט ב' מר סבר כאדם הראשון, דמצד האדם צריך ליכנס מקודם לקדושה מיד ואח"כ הלואי שיתקיים בימי המעשה שלא ישקע חס וחלילה מכח הקדושה שקלט כבר ביום השבת, והוא על דרך קדימת אנכי ללא יהיה לך, ומאן דאמר כברייתו של עולם סבירא ליה כיון דקדושת שבת קבוע וקיימא מצד השם יתברך עצמו בלא השתדלות בני אדם ואתערותא דלתתא, יש לנו לעשות כמו שהוא מצד השם יתברך:
2
ג׳ולענין קדושת הזמנים דישראל מקדשי ליכא רק הסדר קדושה שמצד האדם, ואדם הראשון נברא בראש השנה ויום הראשון מזמנים המקודשים למנינו היה יום הכפורים שהוא דוגמת השבת, ואח"כ מונה שש, ויום הששי הוא ראש השנה שהוא נגד ערב שבת [וכמו שהיה ראש השנה הראשון דבריאת אדם] שהוא הכנה ליום השבת וכמו שנאמר והכינו את אשר וגו', וכך ראש השנה הכנה ליום הכפורים שהוא שבת של בעלי תשובה ומקום שבעלי תשובה עומדין, ולוחות ראשונות ניתנו בשבת דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה (שבת פ"ו ע"ב) ואחרונות שאחר תיקון החטא ביום הכפורים, ואז יום סליחה ומחילה שנתרצה הקב"ה לישראל עד שאין רשות לשטן לקטרג כלל, וההכנה לזה בשופר דראש השנה שמערבבין אותו דאז התחלת קטרוגו, כי בריאת השטן היה ג"כ בראש השנה כמה שכתוב בבראשית רבה פרשה י"ז על פסוק ויסגור בשר דכשנבראת חוה נברא שטן עמה, דעיקר הקטרוג מצד השיקוע בתאות שזהו חטא אדם הראשון שהיה ג"כ בו ביום, ועל ידי האשה שהיא העזר כנגדו על ידי מה שהיא כנגדו, כי באמת הוא לעזר דאחר התיקון מגיע למעלה עליונה יותר, דמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים (ברכות ל"ד ע"ב), וכך רצה השם יתברך בבריאת העולם כידוע בסוד בורא עולמות ומחריבן שהן עולם התוהו ורמזה תורה במה שנאמר והארץ היתה תוהו וגו', וכך ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, ויסד השם יתברך כל הבריאה כן שיתרון האור רק מן החושך ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל (גיטין מ"ג ע"א), דצריך להיות קלקול מקודם ואחריו תיקון, דשבע יפול צדיק הם נפילת כל השבע מדרגות הידועים בסוד ז' מלכין קדמאין, רצה לומר כחות הראשונים שבהתחלת כניסת האדם לדברי תורה ועבודת הש"י, ותחלת נפילה שינה דויפל תרדמה כמה שכתוב בבראשית רבה שם על פסוק זה, שהוא אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ע"ב) שמסתלק החכמה ובינה, וכן כל המידות שהיה לו בהתחלת הבריאה שהאלקים עשה האדם ישר ומוכן לשבת בגן עדן, רק שראה שלא טוב היות האדם לבדו בסוד אמרו צדיק כי טוב, שהוא כח ההשפעה ולהוליד כדומה, וזה אי אפשר בלא עזר פנים בפנים ולא כמו שהיה תחלה דו פרצופין אחור באחור. ואז לא היה יניקה להחיצונים שהוא מאחורים כנודע, והיינו דהכרת אדם בפנים כמו שנאמר הכרת פניהם ענתה, ושם ניכר בצלם אלקים שעל פניו דכל רואיהם יכירום דאתם קרוים אדם, מה שאין כן באחוריים אין היכר, ובתחלה שהיו דו פרצופין ומכל צד היה פנים לא היה שום העלם לצורת אדם, ולא היה שום מקום אחיזה למי שאינו מצורת אדם להתדמות ג"כ לאדם [ולהתחבר אליו עד שיגיע לעת אשר שלט האדם באדם וגו', דרצה לומר האדם בליעל שאיחז באדם דקדושה לרע לו כידוע] ואין שטן ואין פגע רע, עד אחר הנסירה דויסגור בשר תחתנה אז נברא השטן, ואף על פי שזה לטובה שיתוספו התפשטות הנפשות של כל הדורות ולא תוהו בראה לשבת יצרה וזהו יסוד עולם על ידי הצדיק המשפיע נפשות יקרות, מכל מקום שם אחיזת השטן וכמו שנאמר ותקע כף ירך יעקב. ובבראשית רבה שפגע בנביאים ונביאות צדיקים וצדקניות [רצה לומר נו"ה יניקת הנביאים ויסוד יניקת הצדיקים שהם הירכין] היוצאים ממנו, כי בגוף הקדוש עצמו לא היה לו אחיזה כי הוא שלימות צורת אדם החקוק בכסא הכבוד. רק בהתפשטות היוצא ממנו, וכל שכן באדם הראשון שהוא הדיוקנא עצמו ותפוח עקבו מכהה גלגל חמה כמה שכתוב בבבא בתרא (נ"ח ע"א) דלא היה לו אחיזה בו עצמו, ואפילו בירכין עצמן רק בתחתית והאחוריים שנגד הירכין רצה לומר אחוריים של ההתפשטות, כי גם ביעקב אע"ה אמרו בפרק גיד הנשה מאחוריה אתא ונשייה שהיה לו אחיזה רק באחוריים, כי יעקב אע"ה מצד עצמו היה שלם כאדם הראשון קודם החטא, ועל כן לא בוש לומר הבה אשתי וגו' כדפירש"י להעמיד תולדות נתכוין, ולא הרגיש שום כונה של תאוה גופנית בזה להתבייש בו, וכאדם הראשון קודם החטא שהיו ערומים ולא יתבוששו שלא הרגיש בושה בזה, עד אחר החטא שאמר ואירא כי ערום אנכי וגו', ואמר לו מי הגיד לך כי ערום אתה מאין בא לך הרגשה להתבייש מזה, אם לא היה לו שום הרגשת תאוה גופנית לא היה לו בושה, ולא היה צריך ללבושים כלל בגן עדן, ויעקב אע"ה אף על פי שלא בוש מכל מקום היה צריך ללבושים דעניינם להסיר הבושה וכמה שאמרו בשבת ע"ז ב' לבושא לא בושה, ואף על פי שמצד עצמו לא היה לו בושה ועל כן אמרו בתענית ה' ב' דיעקב אע"ה לא מת כי כבר תיקן חטא אדם הראשון בשלימות מצד עצמו, מכל מקום מצד העולם הזה היה זה נעלם, ועל כן בהתגלות בעולם הזה קברו קברייא וחנטו חנטייא, ועל כן אף על פי דלא יכול לו אלא מאחוריו, מכל מקום נשייה לירכין עצמן, דאף על פי שהיתה מטתו שלימה מכל מקום אין זה בהתגלות בעולם הזה. אבל אדם הראשון קודם החטא בגן עדן כשהיה בשלימות זיו הפנים דצורת אדם, גם בהתגלות לא הוצרך ללבוש כלל ולא היה אחיזה לשטן וקטרוג בגוף הירכין שהם מעצם הגוף, אלא בסגירת הבשר שהוא דבר הנוסף על הגוף אחר הנסירה ובנין האשה לנוי לתחתיתו, ועיין שם בבראשית רבה כמה מאן דאמרין על זה:
3
ד׳ונראה דפירות גן עדן חוץ מעץ הדעת טוב ורע, ודאי הם כמו המן שנבלע ברמ"ח אברים ולא היו צריכים לפנות כלל, רק לפי שהשם יתברך שם האדם בעל בחירה שאף על פי שציוהו שלא לאכול מעץ הדעת מכל מקום הבחירה בידו ג"כ לאכול ממנו וכל שכן בהיות השם יתברך יודע עתידות שעתיד לעבור על ציויו, על כן עשה לו סגירת הבשר. ונמצא זה היה צורך מצד החטא והבחירה בצד ההוא, וזהו אחיזת החיצונים והשטן שם שהרי השם יתברך ברא בבריאה דבר שהוא בשביל החטא והשינוי מרצון הש"י, ונתן בזה מקום מציאות בבריאה לעשות היפך רצונו, וזה נעשה על ידי יצירת העזר לפי שהקלקול והחטא בא על ידה, על ידי שדעתה קלה להתפתות ואח"כ מייללת עליו לשמוע בקולה, דהכל על ידי התחלת הנפילה בשינה ואח"כ הנסירה וסגירת הבשר, ואז נברא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות וירד והסית לאשה עד שעלתה בידו להיות אח"כ מלאך המות, ומכל מקום הכל לטובה ולעזר, ואלמלא זכו ונצחו ליצר המסיתם אז היו מתעלים הרבה יותר, ואף על פי שלא זכו וגרמו בכיה לדורות כי לא זכו בדינם באותו ראש השנה ונידונו למיתה, מכל מקום זכו לזרעם אחריהם להתפשטות שלשלת הגדולה דאבות העולם וכנסת ישראל מדור דור, עד דורו של משיח שיתקנו חטאו לגמרי ויתעלו במעלה עליונה מאוד מקום שבעלי תשובה עומדין שהוא למעלה מעלה מגן עדן העליון, ובכל ראש השנה אנו מתקנים מעט מחטאו כי מתעורר בכל ראש השנה התחלת הקדושה כפי מה שעשה אלקים האדם ישר לשבת בגן עדן לעבדה ולשמרה, שזהו קדושת ימי המעשה בקדושת יום טוב, וכן מתעורר הפלת התרדמה שהוא התחלת הנפילה, ויהיב עיטא על זה בשופר שפשוטו כמה שכתב רמב"ם כלומר עורו ישנים מתרדמתכם שיקיץ מתרדמתו על ידי קול השופר, ואלמלא עשה אדם הראשון כן להתגבר ביראת ד' מיד אחר תחלת נפילה דתרדמה לא היה בא לידי חטא, כי השם יתברך שברא יצר הרע כמה שאמרו בבבא בתרא ובקדושין בראת יצר הרע, היינו רק שורש היצר הרע בתחלת נפילה שנתייחס להשם יתברך עצמו ונאמר ב' השמות דהוי' אלקים. כי אף על פי דמינה דינין מתערין דהוא השטן המקטרג, ומיד בריפוי ידים מדברי תורה שהוא רק כשינה ועצלות בא עמלק, מכל מקום קדם לו שם הרחמים, והוא מדת יעקב אע"ה שמטתו שלימה ומבריח מקצה אל הקצה, כי באמת דבר זה הוא טוב מאוד כמה שכתוב בבראשית רבה על פסוק זה, והיינו דטובה תמידית אין מורגש עוד התענוג והטובה, וכמה שאמרו (נדה ל"א ע"ב) בטעם נדות דאשה שתהא חביבה כו', ועל ידי ההתרשלות קצת בינתים שנופל ממדריגתו ואח"כ חוזר ומתגבר הטובה גדולה יותר, כי מגיע ג"כ למעלה גדולה יותר כי מוסיף אומץ, וכן דרשו ג"כ שם טוב מאוד על השינה דעל ידי זה מוסיף כח אח"כ, והוא ירידה שלצורך עליהה כנודע. ורק כשמשתקע בשינה ואין מתעורר ביראת השם יתברך ולעבודתו, אז היצר הרע מעוררו לחמדות עולם הזה ויוכל להורידו חס וחלילה לבאר שחת, ודבר זה אינו עוד מצד השם יתברך שהוא עשאו ישר ובראו רק כמו שברא השינה לנוח ולפוש מעט מהעבודה וההשתדלות כדי שיוכל לעבוד אחר כך ביתר שאת ויתגבר מיד כארי לעבודת בוראו:
4
ה׳ובכל ראש השנה שהוא התעוררות תחלת הבריאה, ואדם הראשון כבר נכשל להתעורר מהתרדמה לחמדות עולם הזה ונפל למקום שנפל, ועיקר חטאו מה שלא לן וכבודו עמו כמו שאמרו ז"ל על פסוק אדם ביקר בל ילין, היינו שששת ימי בראשית הם ימי הבריאה וכל מה שנעשה אז נקבע לטבע קיים בבריאה בכל ימי עולם, ואלמלי המתין עד הלילה שכבר עברו ששת ימי בראשית, אפילו היה חוטא היה חטאו מקרה לבד ונוגע לעצמו לבד, מה שאין כן כשחטא בימי בראשית הרי נקבע גם תוקף יצר הרע לטבע בבריאת אדם, ולפיכך קילקל בחטאו וגרם עונשו לכל הדורות, כי כבר נתגבר היצר רע בטבע הבריאה ואינו עוד כמו שהיה תחלת בריאתו בהפלת תרדמה לבד, רק יש בו גם כח ההסתה, שזהו אכילת עץ הדעת טוב ורע שיהיה בו ידיעה ברע ג"כ, דמתחלה לא ידע מרע כלל והיצר רע היה רק בהתרשלות. ודבר זה מוכרח מצד הבריאה שמהשם יתברך כמו השינה דשלא ישן שלשה ימים מלקין וישן לאלתר דאי אפשר בלא זה, ועל ידי חטא אדם נקבע בו בטבע הבריאה גם ידיעת הרע שמזה ההסתה לצד הרע עד שאין אדם צדיק בארץ וגו', אם לא מי שהקב"ה עוזרו בשידוד חוקי הטבע, ככל הנסים שהשם יתברך משנה הטבע לצדיקים כך ביטול היצר הרע לגמרי מהלב, וכדרך שאמר דוד המע"ה לבי חלל בקרבי שהרגו ליצר הרע בתענית, שזהו כמו שיהיה לעתיד לבוא שיתוקן חטא אדם הראשון, וישתנו כל סדרי הטבע שנשתנו ביום ששי אחר חטא אדם הראשון לשוב לכמות שהיה קודם החטא, וישחט הקב"ה ליצה"ר, היינו אותו כח המסית לרע הנקבע בטבע הלבבות על ידי חטא אדם הראשון, ואלמלא זכו ישראל היה דוד המע"ה הוא המשיח, שכמו שהרג ליצר הרע שבלבו היה מתקן כן לכל העולם כולו, אלא שחטאי הדור שלא נתקן עדיין לגמרי ופרנס לפי הדור (ערכין י"ז ע"א), גרם חזרת הקלקול במעשה דבית שמאי שנאמר ויבוא הלך וגו' כדרז"ל (סוכה נ"ב ע"ב) בתחלה נקרא הלך, ואף בדרך הלך היה תחלת ביאה כי כבר נעקר מלבו לגמרי, אלא שמכל מקום מצד הדור נשאר רשימו עדיין שיוכל לחזור, והוא לתועלת הדור כדי להורות תשובה כמה שכתוב בפרק קמא דעבודה זרה, והוא הגבר שהקים עולה של תשובה שהתבונן אח"כ שזהו עיקר התיקון לחטא אדם הראשון ולתקן כל העולם כולו על ידי התשובה, דיחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו, כי מעורר בכח תשובתו הרהורי תשובה בכל הלבבות דבני ישראל, ועל ידי זה יזכו לזביחת היצר ומלאך המות על ידי השם יתברך שזהו ביטולו לגמרי שלא יהיה במציאות שיחזור עוד, כמו בהריגה שעל ידי השתדלות האדם בתענית הנזכר:
5
ו׳וזהו התקיעת שופר דבהיל ואמר השתא אתי משיחא, דביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' דקול השופר מעורר ומחריד הלב כמו שנאמר היתקע וגו' והעם לא יחרדו, ושופר גדול הוא תוקף פחד ד' והדר גאונו שסיפר ישעיה ב' שיהיה באחרית הימים, עד שגם האובדים לגמרי והנדחים יתעוררו לשוב אל ד', ושופר דראש השנה אין כחו לעורר האובדים לגמרי רק לעורר ישנים מתרדימתן, וזהו בראש השנה שהוא התחלת ביאת היצר רע בהסתה שאחר התרדמה באים כנגדו בקול השופר, כי כבר נקבע כח ההסתה בלב ואי אפשר להתגבר נגדו אלא על ידי התורה תבלין ועל ידי עצות התורה לעשות מלחמה בתחבולות, וגם במתן תורה היה קול השופר הולך וחזק מאוד, וזהו קולו של השם יתברך וכשופר גדול דלעתיד שמצד אתערותא דלעילא, וקול שופר דראש השנה הוא הקול קול יעקב באתערותא דלתתא ודי בכל שהוא כדרך שאמרו פתחו לי כחודה של מחט ואני כו', כי מיד שמתחיל לעורר הלב להשם יתברך הוא מוכן לעוזרו באתערותא דלעילא, ועל כן מתיירא המקטרג ממשיחא, שכאשר יוסיף בקטרוג והשם יתברך כבר נתמלא רחמים כמשפט להבא לטהר לסייעו בשפע האתערותא דלעילא, וזה דבר שאין לו שיעור, ואם עדיין לא ישובו כדי לסתום פה המקטרג אף הוא ית' מוסיף באתערותא דלעילא ללבבות בני ישראל להוסיף להתגבר נגדו, ועל כן מתיירא שלא יבוא לידי שופר גדול, ובזה מתערבב מקטרוגו דחושב שהוא דטבא ליה שלא לקטרג עוד כדי שישארו בשלהם לבד, וזהו ההכנה לסליחה הגמורה שאח"כ ביום הכפורים דנושא השעיר כל עונותם, כי השעיר רומז לרישא חשוכא כמה שכתוב בשבת עבודה זרה ב' מ"ט עיזא מסגן ברישא והדר אימרא וכן נולד מקודם עשו איש שעיר ואחריו הצאן ישראל, והשם יתברך יסד בברייתו של עולם כן להיות ברישא חשוכא, ולא איברי ליליא אלא לשינתא (עירובין ס"ה ע"א), וזהו ההפלת תרדמה שהיה מיד בבריאת אדם כדי לבוא על ידי זה לנהורא ואור גדול שגנזו הקב"ה לעתיד לבוא, אלמלא חטא והגביר החשיכה עד שכל עולם הזה דומה ללילה כמה שכתוב בריש פסחים, והיינו אחר חטא אדם הראשון, וכמה שכתוב בבראשית רבה על פסוק אך חושך ישופני דאדם הראשון אמרו על עצמו, וכל מה שמאיר בעולם הזה הוא רק דלילה אור בעדני שהשם יתברך מאיר גם בחשיכה, דהחושך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ד' וגו', והך ארץ היא ארץ גזירה והוא טורא דחשוך דיתבי שם עזא ועזאל, וזהו לעזאזל המדברה שאמרו ביומא (ס"ז ע"ב) לכפר על מעשה עזא ועזאל, שזהו התחלת הסתת היצר בתאות דעין רואה ולב חומד, וכמו שנאמר ותרא האשה וגו', ועל ידי זה בא החושך והסתר ראיית באור האמיתי כי טוב, שהוא האור הזרוע לצדיק דכתיב ביה אמרו צדיק כי טוב שגנזו לצדיקים לעתיד לבוא:
6
ז׳וישראל נמשלו לכוכבים (במדבר רבה פרשה ב' וש"מ) ומונין ללבנה (סוכה כ"ט ע"א) המאירים גם בלילה, דאור הכוכבים נמי אור הוא כמה שכתוב שם בריש פסחים, וכל שכן אור הלבנה שהיא כלל הכנסת ישראל דעמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, הוא ארץ החיים שהיפך ארץ גזירה דגלוי וידוע שרצונינו כו' רק השאור שבעיסה (ברכות י"ז ע"א), וכל החושך שלמראית העין בעולם הזה הוא מצידו, ועמקות הלב אין כן דאף על פי שאני ישינה לבי ער להשם יתברך צור לבבי כמה שכתוב בשיר השירים רבה שם, והבירור הוא מה שכתוב בשיר השירים רבה על פסוק אל תראוני שאני שחרחורת דבמעט כיבוס אנו מתכבסין, מה שאין כן עכו"ם שחורין ממעי אמן שאצלם החושך הוא בעצם ששרשם ממקום החושך, מה שאין כן אנו חלק אלו"ק ממעל ממקום האורה דנהורא עמיה שרי, אף על פי דיצר רע אחשוך אנפי ברייתא בהארה מועטת דוחה הרבה מן החושך ואנו חוזרין להאיר ולהתחדש, וזהו יום טוב של ראש השנה בכסא ליום חגנו, וכי אשב בחושך ד' אור לי בנר מצוה ותורה אור, ומצות ד' ברה מאירת עינים שיוכל לראות מראות האלקים מה שנחשך ממנו על ידי החטא, ובעולם הזה נאמר כי לא יראני האדם וחי דאפילו משרע"ה לא זכה למראות פנים, ובתורת כהנים ריש פרשת ויקרא אמרו דאפילו חיות הקודש ומלאכי השרת אין רואין, אבל [צדיקים] במיתתן רואין (במדבר רבה פרשה י"ט). והיינו על דרך משלקה הרי הוא כאחיך, דמשקיבל עונשו על חטא אדם הראשון הרי הוא כלאחר התיקון, דלעתיד נאמר עין בעין יראו בשוב ד' ואמרו בסוף תענית דכל אחד מראה באצבע הנה אלקינו זה וגו', ובשבת פ"ט ב' דמחוי להו יצחק הקב"ה בעיניי', ודבר זה הוא דרגא דיצחק מצד הצמצום, דהוא זכה לזה ג"כ בחייו בעקידה, ועל ידי זה כהו עיניו מחיזו דהאי עלמא (בראשית רבה פרשה ס"ה) כי אי אפשר לשתי ראיות הללו לשמש כאחד, וסומא חשוב כמת (נדרים ס"ד ע"ב) והרי הוא כשעת מיתתן דרואין, וראש השנה נקרא יומא תניינא שהוא מסטרא דיצחק כפי מה שעלה במחשבה תחלה לברוא במדת הדין, היינו כפי מה שעשה אלקים האדם ישר לעבדה ולשמרה בגן עדן, שהיה זוכה כמו לעתיד להיות מחיצתו לפנים ממלאכי השרת כמה שכתוב בירושלמי דשבת על פסוק כעת יאמר וגו' מה פעל וגו', כי הם עין בעין יראו, וגבורה בגימטריא ראיה כי הראיה נמשך מזה, והוא אותיות יראה כי ע"י הראיה בא היראה, וכן על ידי היראה זוכה לראיה, כי מונע עצמו מהסתכלות במקומות המטונפות דחמודות עולם הזה , שעל זה דרשו בנדרים כ' א' קרא דלמען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו:
7
ח׳וזהו עיקר ההצלה מהחטא כשמונע ההתחלה בראיה שזהו התחלת כל חטא, כמו שלמדנו מחטא הראשון שהיה בעולם שהוא בנין אב לחטאי כל הדורות, ודבר זה הביא החושך לעולם ונעדרה הראיה הקדושה מהם, ונשארה השמועה שמשמש גם בחושך, והשם יתברך חושב מחשבות להשיב נדחים כי לא יחפוץ במות המת והשמיעם קולו בגן, ואילו זכו לשוב ע"י השמיעה היה מסתלק החושך והיו זוכים אח"כ גם לראיה, וכמו בשעת מתן תורה שהתחילו לתקן חטא אדם הראשון אלמלא קלקלו אח"כ, וכמו שנאמר אני אמרתי וגו' אכן כאדם וגו' שהיה על ידי השמיעה שזכו לה כל ישראל אז, כמו שנאמר השמע עם קול וגו' ויחי, כי מחטא אדם הראשון ואילך שלא שב אח"כ גם על ידי השמיעה, לא זכו לשמועה ג"כ בחיים אלא יחידי הדורות הזוכים לנבואה, והם זכו לזה העם כולו ונמשכו אחר קול השמיעה עד שהתחילו לתקן גם הראיה, שזכו להיות רואים את הקולות שהוא ראיית דבר רוחני שאי אפשר בעין הגשמי לראותו כלל, והיינו מצד קלקול הראיה בחטא אדם הראשון, והחלו לתקנו אילולי חזר הדבר לקלקולו, וכך רצה השם יתברך להחזיר לאדם הראשון בתשובה על ידי השמיעה שנפל פחד ד' עליו והיראה הגדולה, ואילו שב על ידי זה להשם יתברך היה מתקן הכל, אבל עבירה גוררת עבירה וחשב להתחבא ולברוח מפני הש"י, כשראה עצמו בחושך שאינו רואה חשב דאינו נראה ג"כ ושיוכל להיות גונב דעת עליונה, והוסיף בקלקול ולא ידע דאם יסתר וגו' ואני לא אראנו, כי הוא ידע מה בחשוכא ובמקומות היותר פחותים, וגם אם אציעה שאול הנך ואנה מפניך אברח, ומי היה לו לידע זה יותר מאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, אלא שחטאו גרם לו ג"כ קלקול האמונה, ועל דבר זה נתחתם גזר דין, ואבות העולם שבאו לתקן חטאו, אברהם אע"ה תיקן הסוף ועומק אחרית דחטאו באמונה וכמו שנאמר בו והאמין בד', ויצחק אע"ה תיקן התחלת החטא בראיה דאיסור שנסתלק ממנו כל חיזו דהאי עלמא בחייו, ויעקב אע"ה תיקן גופו של חטא וביקש ונתן לי לחם לאכול, שלא רצה לאכול רק מה שהשם יתברך יתן לו:
8
ט׳ובראש השנה באים לתקן הכל על ידי שמיעת קול ד' אלקים ששמע אדם הראשון מאתערותא דלעילא ולא נמשך אחריה, ואנו שומעין באתערותא דלתתא ונמשכין אחריה, ובא לידי יראה שהוא תיקון הראיה ומתעורר להתפלל לד' שמאמין שהכל רק ממנו, וכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, ובזה נתקן הכל בלב האדם לפי שעה, ולעתיד בשמיעת קול שופר גדול יהיה השמועה ג"כ גדולה, היינו בהתפשטות במעמקי הלב כולו עד שיהיה כן נקבע קיים שלא יוכל להשתנות עוד, וזהו התיקון הגמור שיבולע המות לנצח, ובעולם הזה בכל ראש השנה הוא תיקון לשעה שממשיך באותו יום מהקדושה שהיה לאדם הראשון קודם החטא, על ידי תיקונו לשעתו בשמיעת קול השופר של מצוה, ובזה ממשיך שפע בני חיי ומזוני, בני על ידי היראה כמו שנאמר אשרי איש ירא את ד' וגו' גבור בארץ יהיה זרעו ונאמר אשרי כל ירא ד' וגו' אשתך וגו', וחיי על ידי האמונה כמו שנאמר צדיק באמונתו יחיה, ומזוני על ידי תיקון האכילה שרצונו לאכול רק מה שהשם יתברך ישפיע לו, והמתענים בראש השנה חושבים זהו תיקון חטא אדם הראשון שהיה באכילה אסורה להתענות לגמרי, אבל אף שזה ג"כ קצת תיקון אינו תיקון גמור כידוע בסוד לאכפייא ולאהפכא, והנביא לימדנו אדרבא לאכול משמנים ושתו ממתקים בראש השנה, ולכוונו לשם שמים להמשיך על ידי זה השפעת משמנים וממתקים לכל ימי השנה, כי קדוש היום לאדונינו שבו קציבת השפע, ואנו מאמינים בהש"י ורוצים לאכול מה שהוא ישפיע לנו וממילא הוא הכל בהיתר ולא באיסור, כי אין דבר טמא יורד מן השמים כמה שאמרו (סנהדרין נ"ט ע"ב), וזהו קדושת היום שהיה קודם חטא אדם הראשון ונצטוה על זה לדעת כי השם יתברך הוא המכין לו מזון ויודע מה שטוב למזונו, ולא ליזון ממה שאינו כרצון השם יתברך שזהו ענין עץ הדעת טוב ורע שהסיתן הנחש והייתם כאלקים שלא יצטרכו להנהגת השם יתברך ולהיות משועבדים לו רק יוכלו להנהיג את עצמם כרצונם, והגם דקודם החטא היה אדם הראשון מכיר דהשם יתברך המנהיג, מכל מקום על ידי זה גופי שהוצרך הקב"ה להזהירו שהוא כח הבחירה שרצה השם יתברך שיהיה בעולם, שעל ידי זה הוא השתדלות האדם ותכלית בריאת העולם דראה נתתי וגו' ובחרת בחיים, על ידי זה הטעהו הנחש שזה נראה כאילו אין השם יתברך המנהיג הכל להיות הכל בידי שמים לגמרי, דאם כן מה צורך להזהירו והרי הכל בידו, ובאמת כך רצה השם יתברך דיהיה הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב), והשם יתברך ברא האדם בצלמו היינו שכמו שהאדם צריך להיות ירא מהש"י, כך כל הברואים מתייראים מהאדם כמה שכתוב ומוראכם וחתכם וגו' וזהו קודם החטא, והנחש הסיתו דבאמת יש לו כח ליפרד מהשם יתברך ושלא יהיה תחת הנהגתו ולהסיר מוראו מעליו, ובאמת בהסרת מורא שמים בא עליו מוראי עולם הזה מכל מיני מזיקין, דאדרבא על ידי זה הוסר צלם האלקים מעליו ואז מלא פחדים כדרך שאמרו כד"ש קין דכל מוצאו יהרגנו, ועיקר שמירת הצלם הוא בזהירות מאכילת איסור, דעל כן דניאל שנבדל מפת בגם ויין משתיהם ניצול מגוב אריות, וכמה שכתוב בזוהר דנתקיים בו אימתכם וגו', דאין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה כמה שכתוב בשבת (קנ"א ע"ב), והוא על ידי האכילה מאכל בהמה, והיינו כשאין מכיר שהש"י הוא המאכיל ומזין דלולי הוא מאין חיות במאכל הגשמי להחיות הנפש, וזהו מה שאנו מתקנים באכילות דראש השנה, ועל כן גם הוא בקדושת המן כלל אכילות שבתות וימים טובים שהם דוגמא למן כידוע:
9