מחשבות חרוץ ה׳Machshavot Charutz 5
א׳ושורש עמלק נ"ל שהוא כח ההשתקעות בדמיונות עולם הזה. והוא ראשית גוים רצה לומר השורש של כל מיני גוים, שכל אומה יש לה השתקעות במין רע מיוחד שזהו שרשה וממנו הוא כל כחם בעולם הזה. דעל כן החזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה דאמרו מה כתיב בה לא תרצח ובעשו נאמר על חרבך תחיה (כמה שכתוב ספרי ברכה פיסקא שמ"ג) דזהו כל חיותו בעולם הזה, וכן שאר אומות כל אחת אדוקה באיזה כח דרע עד שבו נתלה עיקר חיותו הדמיוני שבעולם הזה, ולא יכלו לקבל התורה שחשבו שבזה יתבטל חיותם, וישראל הם הדבוקים בהשם יתברך שהוא בעל הכוחות כולם ואין להם השתקעות בשום כח, שההשתקעות הוא על ידי הפרדת הכח מהבורא יתברך לעשותו דבר נפרד, ועמלק הוא שורש כח הפירוד הזה כי הוא התחלת מציאות הרע דזה לעומת זה, וכולל גם כן כל מיני כחות כולם. אלא שכח ישראל הוא להדביקם כולם בהש"י, וכחו הוא אדרבא להפרידם, וזהו עמלק אשר קרך דממנו שורש ענין המקרה, דמי שדבוק באמונה דהכל מהשם יתברך ניצול מדמיונות הכוזבים שהם באים רק ממחשבה דהכל במקרה, וגם מקרה לילה בא על ידי השתקעות בדמיונות כידוע, וע"כ אין השם והכסא שלם כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, וידוע דארבע אותיות השם שתים ראשונות הם הנסתרות מוחא ולבא ושתים אחרונות רומזות לכח הפעולה וגמרה, והם הנגלות שלנו ולבנינו הרמוזים לצורת יעקב אע"ה החקוקה בכסא הכבוד ומלכות בית דוד שיתגלה במהרה בימינו, דבהם הוא כח השתדלות אדם בעולם הזה, דכחות הנסתרות הוא מצד השם יתברך על ידי נשמה ורוח שבמוח ולב, והשם יתברך צור לבבי וחלקי נ"ל דחלקי רומז לנשמה שבמוח שהוא עיקר חלק אלו"ק, ועל כן שם משכן החכמה שהוא חלק מחכמתו יתברך שחלק ליראיו, וכן החלק מכבודו הוא על ידי החכמה דכבוד חכמים ינחלו ובי מלכים ימלוכו, והמעמקים שבמוח ולב הנסתרים הם לעולם דבוקים בהש"י ואי אפשר להפרידם כלל על ידי שום חטא גם כן, דמחשבה רעה אין הקב״ה מצרף למעשה דאין חטא מגעת למחשבה שבמוח ולב, רק כל החטאים הם במעשים שבפועל, ובעבודה זרה דמענישים על מחשבה שבלב היינו משום דכל מחשבות הדמיונות אפשר להחזירן למקורן על ידי התבוננות דהכל ברא לכבודו, וגם כל הדמיונות דעולם הזה אפשר ליקח מהם לכבודו ית', משא״כ על זה דהוא מחשבה הנמשכה מאל זר שבגופו של אדם בחלל השמאלי שבלב, שהוא ממש היפך כבודו וזו המחשבה אין לה שום שייכות והתדבקות עם מעמקי הלב של הנפשות דבני ישראל, רק היא נטפלת אל כחות המתפשטות מן הלב אל האברים שהם כחות הפעולה, ומכל מקום גם מחשבה זו תיקונה קל מאוד בחרטה בעלמא, והעולה שבאה על הרהור הלב באה לדורן בעלמא ואפילו פושעי ישראל מלאים חרטה, ומיד שמתחרט במחשבתו מחשבה מוציא מידי מחשבה הקודמת, כי זו המחשבה של החרטה היא היוצאת באמת מעמקי לבו ונתבטל ממילא מחשבה הדמיונית הקודמת, ועל כן שתי אותיות ראשונות דהשם הם נגלים בעולם הזה גם כן, אע"ג דמצד עולם הזה זה שמי לעלם כתיב דלא כמו שנכתב נקרא (כמה שכתוב פסחים נ' ע"א) דשם הויה המורה על יחוד כל כחות הנסתרות עם הנגלות יחד כולם בלתי לד' לבדו, דבר זה הוא נעלם בעולם הזה אף על פי שמכל מקום הוא גלוי בכתב מפורש דהאמת הוא כן דאתם הדבקים וגו' הוא דרך אמונה והעלם, דבעולם הזה אין אדם צדיק בארץ אשר וגו' בארץ דייקא מצד העולם הזה המחשיך ומעלים האמת, אבל לעתיד יתברר דעמך כולם צדיקים גם בפועל גמור דגם כל מעשינו פעלת לנו והכל היה לשם שמים אז יהיה נקרא כמו שנכתב, אבל בעולם הזה אינו נקרא בפה להיות מבורר כן, רק הנסתרות הם מבוררות להשם יתברך כי בנסתרות אין שייך בירור לעין בעולם הזה דאין יד עולם הזה שלטת שם, דאין אדם יודע מה בלבו של חבירו וכלפי שמיא גליא מעמקי הנסתרות דאין שם רע באמת כלל והנגלות מחוברות עם הנסתרות דרך העלם מיהת בעולם הזה, וכל רצון עמלק הוא להפריד הנסתרות מהנגלות לגמרי שרצונו לעשות העולם הזה עולם נפרד מהשם יתברך שזה חשק כל האומות שאין חפצם בעול תורה ומצות ועול מלכות שמים ועמלק הוא ראשית כח זה דפריקת עול ולילך בשרירות לבו בכל מיני התפשטות, וזהו פירוד שתי אותיות אחרונות שהוא כחות הפעולה דעולם הזה מן השם לגמרי:
1
ב׳ופירוד אות א' מן הכסא שהוא המקום לשכינתו יתברך דרך קביעות כמו כסא מלכות מושב המלך, ועיקר שם כסא הונח לכסא מלכים כמדומה בלשון הקודש ועיקר המלה כס כי כן דמות הכסא עגול ודומה ל-ס' ול-כ', ורוב מלות לשון הקודש הם מורות בתמונתן על הדבר שהם מורים עליו וכדרך שאמרו רה"ג רה"נ על ווי העמודים מובא במהר"מ אלשקר ס"י, וכך היו עושים תמונת הכסא פעמים פתוח מצד צפון פעמים סתום, והיינו כידוע מה שכתוב חכמי האמת בענין מה שאמרו (ברכות ל"א ע"ב) דיברה תורה כלשון בני אדם שגם זה רק כלשון בני אדם דבאמת דברו בני אדם בלשון תורה, וכל השמות והלשונות שבתורה על צד ההשאלה כיד ה' ועיני ה' וכדומה הוא לשון הקודש שנאמר על הקדושה והיה קודם שנברא העולם ובו נברא העולם, וכן שם כסא עיקרו על כסא כבודו ית"ש והשמים כסאי, והם אחוזים ופגושים בארץ כפי דברי רז"ל בהספינה דנשקי שמיא וארעא אהדדי, וכן איתא במדרש כונן קורקסי כו' ע"ש, והיינו בצד צפון הפתוח כמה שכתוב (ב"ב כ"ה ע"ב) עולם לאכסדרה דומה והוא דומה ל-ב' דמרובע כפי דברי רז"ל וכמה שכתוב בכנפות הארץ וכנף היינו מרובע ככנף דציצית וע"כ דומה ל-ב'. והשמים עגולים דומים ל-כ' מצד חבורם לארץ דהצפון פתוח ומצד עצמם הם סתומים מכל צד, ועל כן נקרא כסא כס על שם תמונתו, ו-א' על שם אלופו של עולם דגניז בגויה על כן אין נרגשת במבטא, ועמלק שרוצה להפריד הנסתרות מהנגלות ולומר דאין שם העלם בנגלה כלל הרי מפריד הכסא גם כן כס מן ה-א', ועל כן מלחמה לשם הוי' ית"ש בעמלק מדור דור, דהשם יתברך נקרא איש מלחמה כי תואר מלחמה שייך רק גבי איש דכלפי מעלה איך שייך מלחמה כלל הלא בידו הכל, רק המלחמה הוא בלב האדם שהכח דחלק אלו"ק ממעל שבקרבו נלחם עם כח היצר רע, שהשם יתברך מסר הבחירה לאדם אלא שאלמלא הקב"ה עוזרו כו' והסיוע דהשם יתברך הוא המלחמה דלה' בעמלק בהתלבשותו בלב האדם. ועל כן נקרא איש מלחמה, דשם איש נקרא עיין שם כח התגברותו כמה שכתוב כאיש גבורתו, וכמה שכתוב בעבודה זרה (י"ט ע"א) על פסוק אשרי האיש שמתגבר על יצרו כשהוא איש. וההתגברות הוא רק על ידי עזר הש"י וסייעתא דשמיא זו הוא רק בשורש שבלב דאחר שיצא לפועל מה שהיה כבר הוא, וצריך לתשובה דגם כן עיקרה בלב כמה שכתוב ולבבו יבין ושב, וכן שורש עמלק הוא בלב שהוא הראשית גוים דהתפשטות כחות הפעולה דרע, וכל כח השתדלות אדם בזה הוא רק בזכירה זכור וגו' אל תשכח, כי כל הדמיונות הגוברות בלב בני אדם הם רק מצד השכחה באמת שבו דבוק נפש הישראלי, דעל זה הוא מצות ציצית וראיתם אותו וזכרתם וגו' ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' הוא סגולה שלא לתור אחרי דמיונות על ידי הזכירה במצות השם יתברך שבא על ידי ציצית המעוררת יראה בלב האדם, כידוע בזוהר בסוד הציצית והתכלת, שבכל מצוה יש ענין מיוחד וזו המצוה מעוררת יראה המביאה לידי זכירה, דהשכחה בא רק מפני העצלה אשר תפיל תרדימה, ועל ידי יראה ופחד ה' הוא מתעורר משינתו, ועל כן תכלת דומה כו' עד לכסא הכבוד ששם גילוי שכינה המביא מורא גדול, ובעמלק נאמר ולא ירא אלהים ואמרו ז"ל (ב"ב קכ"ג ע"ב) דעל כן נופל ביד זרעו של יוסף שנאמר בו האלקים אני ירא, ואע"ג דולא ירא אלקים אישראל קאי היינו על ידי עמלק אשר קרך שהכניס לתוכם דמיונות וכחות המשכיחים על ידי זה נעשו עיף ויגע ולא ירא אלקים שבאו לדמיונות, והעצה זכור אשר עשה וגו' שיזכור ויתבונן שהשיקוע שלו בדמיונות הוא נמשך משורש עמלק שישנו עדיין בעולם, על ידי זה בעצמו הוא מתעורר לצאת מהדמיון, אלא שמכל מקום אחר שנשתקע אין יוצא בקל וצריך מלחמה, והיה בהניח וגו' שיגיע לנייחא ומנוחת הלב שלא יבלבלנו עוד דמיונות המשכיחים, אז יתאמץ למחות את זכר עמלק מתחת השמים, רצה לומר מכל חדרי מוחו ולבו שלא ישכח עוד:
2
ג׳וב"פ ושתי פעמים היה המלחמה בפועל שעל זה דרשו מדור דור בדור משרע"ה על ידי יהושע מזרעא דיוסף שאז היתה התחלת צמיחת קרן ישראל, והוא להיות ראשית גוים לעולם מתעורר נגד הראשית דישראל, ואז היה קודם מתן תורה עדיין שלא נתבררה מעלת כנסת ישראל עדיין אלא על ידי יוסף כי הוא היה מלך במצרים קודם מתן תורה על דרך הדרך ארץ שקדמה לתורה, דכל האומות אינם בדרך ארץ גם כן, דההגדרה בתאות הוא מצד מדת דרך ארץ גם כן, ועל ידי זה זכה למשול עליהם ועל ידי שהוא גדר עצמו מן העריות על ידי זה נגדרו גם כל ישראל שם, כי הוא השורש לקדושת הברית דבני ישראל כידוע, ולפי שהיה קודם מתן תורה היה בכח עמלק לבוא ולהתעורר נגדם, כי הגוים אומרים שהם בדרך ארץ וישוב העולם, אך הדרך ארץ שלהם הוא מצד ההשתקעות בעולם הזה ולא מצד יראת הש"י, ועל כן נפל ביד זרעו של יוסף, ואחר כך בימי שאול שהוא תחלת מלכות ישראל לא נתעורר עוד עמלק דאחר מתן תורה ידע שאין לו כח, אלא השם יתברך עורר את שאול שבא להיות הראשית דממלכות ישראל למחות את הראשית דגוים, והוא מזרעא דבנימין שהוא ההגדרה שעל פי התורה שזהו בהניח וגו' דהתורה תבלין ליצר שעל ידה יכול לנוח מכל אויביו, ר"ל מכל מיני התגברות יצר רע שאין צריך כל כך למלחמה וניצוח בכבישה רק במשיכה לבית המדרש דממילא מתבטל ונימוח ומתפוצץ, על כן נצטוה למחותו ולהחרימו לגמרי ולא עלתה בידו שהשאיר לאגג דנפק מיניה המן באותה לילה, היינו הראשית דראשית גוים, כי גם הראשית עצמו הוא קומה שלימה ויש בו ראש וסוף, והראש של עמלק הוא השורש שממנו נמשכת השכחה, כי העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה והוא חמל על השורש היינו חשב דאין בזה, כי שורש זה הוא שורש המן שאמרו ז"ל בחולין (קל"ט ע"ב) דרמוז בתורה בקרא דהמן העץ וגו' ומלת המן הוא לשון שאלה ובזה ניתן פתח לטעות שהשם יתברך צריך לשאול, והש"י רצה כן שהרוצה לטעות יבוא ויטעה, ומזה נמשך שורש המן שהוא שורש טעות לחשוב שהשם יתברך סילק ידיעתו מתחתונים, ומזה הוא שורש והתחלה להשתקעות בדמיונות והפרדה מהש"י, ומבני בניו של המן למדו תורה (סנהדרין צ"ז ע"א) כי באמת לענין מצות התורה צריך האמונה בבחירה שהיא ביד האדם שהיא היפך הידיעה, אף על פי שזהו קודם מעשה ושם הוא אחר מעשה ובזה ודאי כלפי שמיא גליא. מכל מקום כיון שיש במקצת ענין סילוק ידיעה תועלת לדברי תורה ולקיום המצות חשב שאול דזהו השורש שאין לאבדו, ועל זה הוא שחמל, ומצד הזה הם בניו שלמדו תורה, ועל כן הניח גם כן הצאן ובקר להקריב לד' כידוע לעולם בכל דבר נעוץ סופו בתחלתו וקניני האדם שהם הנטפלים לאדם ומכלל הסוף מעשה הם נעוצים במחשבה תחלה ובעומק ראשית, ומפני שהוא חשב שיש בעומק ראשית שלו איזה דבר טוב שראוי לחמול עליו גרם לו לטעות גם בעומק אחרית שיש בקניניו גם כן שורש טוב להיות ראוים להקרבה לעבודת הש"י. ואף על פי שהשם יתברך אמר בפירוש להחרים הכל חשב הוא זה על דבר עבירה לשמה לקלוט השורש טוב ממנו, דניצוח כל אומה הוא על ידי קליטת השורש הטוב ממנו לקדושה כמו במצרים על ידי בתיה בת פרעה שוב כל הנשאר מהאומה הולכים לאבדון, ובעמלק שנצטוה להחרים הכל והוא חשב דגם בו יש איזה שורש טוב לקלוט לקדושה. אף דהשם יתברך ציוה להחרים הכל הוא על דרך שנאמר לצירעא לא מדובשך וגו' לפי שידע שלא היו ישראל שבאותו דור נקיים כל כך שיוכלו לקלוט הטוב לבד בלי שום עירוב רע, ועל כן הוא והעם חמלו על אותו מעט הטוב שדימו שיש בהם, ודימו שיכניסו עצמם לכך אף דמעורב ברע גם כן, והתחכמו להקריב מהצאן לד' ושומר מצוה לא ידע רע, עד שאמר לו שמואל הלא שמוע וגו' הפצר פירוש הפצר הוא עקשות להתחכם יותר נגד הש"י, ואף על פי שהם ראו יפה דמבני בניו של המן כו' הרי שהיה איזה דבר טוב גנוז בגוים, כבר כתבתי במקום אחר דנ"ל דהיה על ידי אחד מזרעו שבא על בת ישראל באונס דקרוי בנה וקרוי גם כן בנו בלשון הכתוב והוא בן איש מצרי, אבל בלאו הכי אין מקבלין גר מעמלק כמה שכתוב במכילתא, כי אין בהם שום צד לחלוחית של קדושה אחר שכבר יצא לפעל להיות עליו שם עמלק, כי אילו היה מקום להפכו לטוב לא היה רע כלל שהרי כל שרשו הוא רק הרע שבכח ובנסתרות להמשיך לפעל, ואצל האומות העולם מחשבה רעה מצרפה למעשה דגם זה רע גמור כי שרשם כן, ועמלק כל הרע שלו הוא במחשבה דבו הוא עיקר הפשיטות טלפיים דעשו, ואם היה מקום להתהפך לטוב היינו דאין שרשו כן כי השורש לא יתהפך אם כן אינו רע כלל, ורק בכל אומה ששורש הרע שלה הוא בהתפשטות בפועל זה אפשר להתהפך ובשם ישראל יתכנה להתדבק בעומק ראשית שלו בישראל שבהם הוא הראשית דגרים ולא בעמלק שהוא הראשית דגוים, אך עמלק עצמו אי אפשר לו להתהפך כלל דהיהפוך כושי עורו כי העצמיות אין מתהפך רק ההתפשטות, אבל מה שנקלט ממנו הוא הטפה זרעיות שהיא נמשכת מעומק ראשית הנעלם מהאדם עצמו, וכנודע דבבנים מתגלה מעמקי לב האבות מה שהיה נעלם מהם עצמם, וכשאותה טפה נקלטה מיד ברחם הישראלית שלו היה לה שום התגלות בפועל בעולם הזה כלל לזרע עמלק על דרך זה אפשר שיוקלט לקדושה. כי בוודאי יש איזה ניצוצות קדושים בעמלק גם כן דלולי כן מנין היה לו חיות וקיום כלל בעולם הזה, אבל היא בלתי נגלית לו עצמו ולא לשום בריה בעולם, כי כל מה שבא לידי גלוי ממנו הוא רע גמור, והניצוץ קדוש המחייהו הוא רק השורש מה שרצה הש"י שיהיה מציאות דבר כזה בעולם אף על פי שהוא עצמו ציוה עליו למחותו:
3
ד׳ודבר זה כבשי דרחמנא ומהנסתרות אשר לד' אלקינו ואין בו שום דרך גילוי בעולם הזה כלל, וזה היה טעות שאול דחשב כבוד מלכים חקור דבר דעל כן אמרו (ר"ה כ"א ע"ב) על שלמה המע"ה בנביאים לא קם אבל במלכים קם, היינו מצד מדת המלכות שהוא התגלות כבוד שכינתו יתברך בתחתונים שהוא השגת רוח הקודש והוא נביאת החכמים דעדיפי מנביאים שהם רואים רק הדבר שמראים להם, אבל בעלי רוח הקודש משיגים הדבר בהתבוננות וחקירת שכלם כנודע, והוא על ידי מדת המלכות חכמה תתאה, ודוד המע"ה היה רבן של כל בעלי רוח הקודש (כמה שכתב האריז"ל בשהיו"ח) שממנו התחלת המלכות הקיימת לעד, ושאול שהשיג גם כן כבוד מלכים עלה למעלה ממדרגיתו שחשב לחקור ולעמוד בסוד ד' דבר שלא ניתן לדעת אדם לחקור ולעמוד עליו כלל, וחשב דלמלכים ניתן רשות לחקור גם על זה ודשמואל שהיה רק נביא בהשגת נבואה לא השיג דרך קליטה ניצוץ קדוש מעמלק כי לא ידע שיהיה איזה גילוי לשורש ניצוץ קדוש זה בעולם הזה, אבל הוא חשב להשיגו ושיוכל לקלטו מה שנעלם משמואל בנבואתו. ועל זה נאמר אכול דבש הרבה לא טוב, וקרה לו כמו שקרה לבן זומא דהציץ ונפגע (כמה שכתוב חגיגה י"ד ע"ב) ברוח רעה שהיתה מבעתו, ועל דרך זה ניטלה מלכותו כי עיקר מדת המלכות הוא לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יחפוץ לעלות יותר ממדריגתו וכמדת מלכותו ית' דבמקום גדולתו שם ענוותנותו, ומכל מקום זכה ויצא ממנו מרדכי ואסתר שנצחו להמן, כי באמת גם מחשבתו שחשב שהשיג השורש דניצוץ קדוש המחיה לעמלק לא היה דמיון כוזב, אלא שהשגתו זו היה רק במחשבה דרך השגה לבד ולא היה אפשר להביאו להתגלות בפעל במעשה כלל שזה דבר שאי אפשר, אבל מכל מקום מצד ההשגה שלו בשורש החיות של המן על ידי זה נתנה אסתר את מרדכי על בית המן שבהם היה גנוז השגת שורש חיותו. והוא על ידי אחיזת פלך השתיקה שהוא כח ההעלם על ידי זה יכלו להשיג הנעלם מעולם הזה, דרק מצד הגילוי דעולם הזה הוא נעלם, ובפורים חייב לבסומי דמשנכנס יין יצא סוד שהוא היפך כח ההעלמה ועל כן הוא עד דלא ידע בין כו', וידוע מטעם האריז"ל שהוא לאותו הניצוץ קדוש יעו"ש, והיינו דעל ידי השכרות מתגלה הנעלם אלא שהוא בלא דעת ובשכרות וזהו ענין רוח רעה דשאול שהוא גם כן הסרת דעת, לפי שחשב לגלות ההעלם שלו ודבר זה אי אפשר רק בלא דעת, וזהו בירור הדמיונות דבני ישראל שהם גם כן עיקרן רק בהעלם, ואצל השכור כל מה שהוא בדמיונו יוצא בגילוי, ועל כן איתא בעירובין (ס"ה ע"ב) דאדם ניכר בכוסו, ובפורים הכל מודים דבעינן לכם (כמה שכתוב פסחים ס"ח ע"ב) וכל מה שחושב לגרמיה הוא גם כן לשם שמים, ועל כן גם כל הדמיונות שהם רק מה שהמחשבה שקועה במה שהוא לגרמיה אז הוא ההכרה בכוסו דהכל לשם שמים, ואפילו אם הוא עד דלא ידע כו' מכל מקום אז הוא התגלות מעמקי הלב שאפילו אומר על ימין שהוא שמאל מכל מקום נקודת הלב דבוק בהש"י:
4