מחשבות חרוץ ח׳Machshavot Charutz 8
א׳ארבעה ראשי השנים הנשנים בריש ראש השנה נראה לי שהם נגד ארבע אותיות שם אקי' שהוא שם הכתר כידוע, ובו נגאלו ממצרים כמה שכתוב בפרשת שמות ואמרו לי מה שמו וגו' דאמר לו תחלה שם זה, דאותה גאולה הוא התחלה לכל הגאולות וממנו הוא המשכת כל הקומה ועל כן נקרא בלשון זה דרצה לומר שעתיד להיות עמהם עוד, כי זהו רק התחלה ובאמת כלל עולם הזה כולו נקרא רק התחלה כפרוזדור לפני טרקלין, ולמשרע"ה אמר אשר אהיה ודרשו מזה שעבוד גליות היינו שגילה לו הסוד דגם אח"כ יהיה רק התחלה וממילא נמשך מזה שעבוד גליות דעדיין צריך לבירורין אך לבני ישראל אמר לו שיאמר רק אקי' שלחני כמו שאמרו ז"ל (ברכות ט' ע"ב) דיה לצרה בשעתה, והיינו דבאמת במתן תורה נעשו חרות משעבוד גליות אלו לא חטאו אח"כ והחטא הוא בחירה ואמנם ידוע קושית הידיעה ובחירה שתירצו על זה בזוהר חדש ובספר ד' מאות שקל כסף מהאר"י עד"ה, ושורש הדברים דהם בב' מקומות ובמקום הידיעה באמת אין מקום לבחירה אלא שזהו מקום הנעלם בעולם הזה ועתיד להתגלות לעתיד לבוא שיבוער היצר ויבוטל הבחירה באמת, וכמה שכתוב בשבת (קנ"א ע"ב) ימים שאין חפץ אלו ימות המשיח, ואז יבורר גם על כל חטאי ישראל שסדורים ובאים מששת ימי בראשית כמה שכתוב בפרק רבי עקיבא והיינו כשיתגלה הידיעה דהכל היה מידיעתו ית' בראשית הבריאה, ובעולם הזה הוא מקום הבחירה ועל כן רק למשרע"ה שהיה בסוד הדעת נתגלה סוד הידיעה ומה שבידיעתו, וכמו שאמרו ז"ל אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות שעתידים כו', כי משרע"ה שנבחר לגואל הגיע למדרגה זו להתגלות לו ד' דלבא לפומא לא גליא, כי הדעת הוא מקום חבור מחשבת המוח עם רצון הלב הנעלם גם מכחות המתפשטות מהלב לגוף כל שכן לפומא שהוא מדרגה האחרונה שבו ההתגלות לזולת דהוא דרגא דכנסת ישראל בעולם הזה שקבלו תורה מפי הגבורה ועל דרך שנאמר ישקני מנשיקות פיהו, ומדרגת משרע"ה שעלה למרום מדרגה המרוממת ממדרגות העולם הזה היינו מה' אחרונה לראשונה דהוא מפומא ללבא, וזה שאמרו בברכות (ל"ג ע"ב) דיראת שמים לגבי משה מלתא זוטרתי, כי לגבי כנסת ישרא לד' שואל מהם רק זה דזהו דרגא דכנסת ישראל כידוע דיראה היא תרעא לאעלא גו מהימנותא, ועיקרה בלב כמה שכתוב ביומא ע"ב ב' על פסוק ולב אין וכמה שכתוב בפרק חלק (ק"ו ע"ב) דרחמנא לבא בעי, משאין כן מן השפה ולחוץ דצריך שיהיה הפה מדובק עם הלב, וזה כל השתדלות כנסת ישראל עד לעתיד לבוא שיזכו כולם למדרגת ה' ראשונה להיות תרין רעין דלא מתפרשין כשיזכו להזדככות הלב לגמרי דלבבו יבין ושב:
1
ב׳ומשרע"ה זכה לזה מיד בהתגלות הראשון עד שאמר הנני לכהונה הנני למלכות שראה עצמו מוכן להיות גואל האמיתי אלא שלא היה הדור זכאי עדיין לזה, ועל כן אמר לו אל תקרב הלום גלה לו דבר זה דאשר אהיה דעדיין לא הגיע גמר הבירור, אלא שלבני ישראל לא היה אפשר להודיע זה כדי שיהיה מקום לבחירה שיבקשו להשתדל להגיע לטוב והשלימות הגמור כמו שזכו לזה לשעה בשעת מתן תורה, ואלמלא ידעו מקודם שעתידים לקלקל אח"כ ושאין זה מדרגה קבוע וקיימת עדיין במעמקי לבבם שלא יוכלו לזוז ממנה לא היו יכולים לזכות לה גם לשעה, ורק על ידי ההעלם שחשבו שהם באמת כן ושאין דבר חוצץ זכו להיות באמת כן על כל פנים לשעה, ולאותו שעה היה באמת לאמיתו אף על פי שנפסק אח"כ, ושפת אמת הוא מה שתכון לעד כבר אמרו בזוהר כוננת לא כתיב אלא תכון, היינו שאינו בהווה בפועל בעולם הזה כוננת מיד רק דתכון לעתיד, ואותה מדרגה שזכו לה לשעה ביציאת מצרים ומתן תורה אף על פי שלא נתקיימה אצלם אח"כ ההפסק לא היה אלא לפי שעה דכל חיי עולם הזה נקרא חיי שעה, ואחר שיתצרפו ויתלבנו בכל הגליות על ידי התשובה ישובו למדרגות הראשונות וכימי צאתך וגו' ושמחת עולם על ראשם ודרז"ל בפרק רבי עקיבא שמחה שמעולם הכתרים דמתן תורה, רצה לומר שאז השיגו תכלית שלימות כל הקומה שלימה עד הכתר, ושלשה כתרים הם כתר תורה כהונה ומלכות הם נגד שלש מדרגות אני אתה הוא, אני הוא מדת המלכות כנודע בסוד ואני תפלה ועל זה רמזו רז"ל מה שכתוב מ-אני של בשר ודם שאמר אני פרעה אתה למד לאני של הקב"ה כשיאמר אני אני הוא כי התגלות מדת מלכות הוא במלת אני, ובהחליל אם אני כאן הכל כאן הוא בסוד נעוץ תחלתן בסופן וסוף מעשה במחשבה תחלה, וכהונה הוא דרגא דאתה כמה שכתוב אתה כהן לעולם והיינו דאני הוא המדרגה שהש"י בתוך לבבות דבני ישראל, ואתה הוא הכרת הנוכח שאומרים בכל הברכות שהוא כעבד העומד לפני המלך, וזהו דרגא דעבודה שזכה אאע"ה להיות מזרעו כי הוא נמשך מצד מדת חסדו דאברהם הוליד את יצחק רזא דעבודה, והוא הוליד יעקב שצורתו חקוקה בכסא הכבוד, הוא רזא דאתה הרומז לשם הוי' וכן איתא בכמה מקומות אתה ד', וזהו השם הכתוב בציץ שעל מצח אהרן שהוא הכתר כהונה על ידי דהוא כולו קודש לפניו ית"ש, וציץ לשון ראיה שזהו מדרגת הראיה שאדם רואה העומד נכחו, והוא דרגא דיצחק דמחוי להו הקב"ה בעיניה כמה שכתוב בפרק רבי עקיבא שזהו על ידי העבודה זוכה לראות הנוכח דרגא דשויתי ד' לנגדי תמיד שצריך לכל כהן העובד השם יתברך תמיד שהוא הנקרא כהן:
2
ג׳וכתר תורה שהוא למעלה מכולם הוא דרגא דהוא, שהוא עומק הנעלם שדבוקים בו כל זרע ישראל דע"כ כולם זכו לקבלת התורה מה שלא עשה כן לכל גוי שאין להם שייכות לשורש הנעלם, שממנו נמשכת החכמה העליונה יש מאין כנודע, ונובלות שלה היא התורה כמה שכתוב בבראשית רבה (פרשה יז') היינו דהתורה היא חכמתו ית' אלא דשם הוא הידיעה שלא נתגלה בעולם הזה רק הבחירה שהיא הנובלות שלה כעלה הנובלת מהאילן דנראה כנפרדת מהאילן ובאמת היא היא מעצם האילן, וראש החכמה הוא הכתר והוא כתר תורה שהוא דרגא דהוא שנעוץ ג"כ בדרגא דאני, וכמו שנגלה לי בחלום [א' דפסח תרכ"ה] פירוש מה שכתוב בהגדה אני הוא ולא אחר דגילה אז דבר זה דאני שהוא מדרגה אחרונה דגילוי שכינה שנתגלה בקרב כל הנפשות דבני ישראל בליל פסח הוא עצמו מדרגה היותר עליונה הנעלמת דרגא דהוא שנעלם מהם עדיין אז לגמרי מכל מקום נתגלה להם דבר זה שהוא הוא ולא אחר שאינו דבר אחר, ועל ידי זה היה לו אחיזה בכל הקומה שיוכלו לזכות אח"כ לכתר תורה, והם ג' ראשית שאמרו בפרק קמא דפסחים דהכתר הוא העומק ראשית שנתון על גבי הראש, ושביתת יום טוב ראשון של פסח הוא השגת הכתר עליון שבשמו היה תחילת השליחות דגאולת מצרים שנתגלה להם עומק ראשית הנעלם מכל בריה ואינו מושג בעולם הזה אלא מצד ההעלם, וכפי תוקף השתקעותם אז היו צריכים להמשיך להם אור עליון גבוה מאוד כטעם לב טהור ברא לי וגו', דבריאה רצה לומר יש מאין דאפילו משוקע במקום שמשוקע עד שכפי כל מדריגות והתגלות של יש מאין נגלה הקלקול יוכל לפעול ברחמים רבים לברוא לב טהור יש מאין, היינו מהשורש הנעלם הנקרא אין שהוא המזל לישראל שממנו נוזלים כל מיני שפע בני חיי ומזוני לנפשות דבני ישראל שהם חלק ד' ודבוקים בשורש הנעלם הזה והשפע בני חיי ומזוני הם ג"כ נגד ג' כתרים, מזוני הוא שולחן מלכים וזר של שולחן הוא הכתר מלכות ושולחנינו גדול משולחנם והכתר נמשך מכתר עליון שהיא המזלא, ובני הוא נגד זר של מזבח שהוא המשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים דעל כן המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות (סנהדרין כ"ב ע"א), ועל ידי הבני דראה בנים לבניך שלום על ישראל דבזה הוא עיקר השלום בית שזהו עיקר מכוון השלום בית והבנין עדי עד דאין אשה אלא לבנים (כתובות נ"ט ע"ב), ואהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום ובסוטה והביא האיש את אשתו אל הכהן שהוא השושבינא דמטרנותא יוכל לדעת אם זכו להיות שם י"ה ביניהם ואז ונקתה ונזרעה זרע להיות השם שלם בב' אותיות אחרונות הרומזות לבן ובת דבזה קיים פריה ורביה, שזהו דרגא דאתה ושם הוי' שעל מצח אהרן דעל ידו הוא המשכת הבני אף למי שלא זכה לזה בזכותא וכפי הטבע להיות כח נברא יש מהאין הנעלם כמו שזכה לזה אאע"ה שהוא הצור שממנו חוצב אומה הישראלית להיות כולם שרשם כן. וחיי היא התורה שהיא עץ חיים וחיי עולם והוא קו האמצעי דאחיד בכולא ובגוף כ"ע עצמו שממנו המשכת הכל:
3
ד׳וראשון של פסח שהוא ראש לכל הזמנים ומועדים וראשית בנין אומה הישראלית נתגלה להם עומק ראשית זה ובשכר זה יזכו ג"כ לשמו של משיח, וידוע דהשם הוא שורש הדבר ושם האדם מורה על שורש נפשו ושם משיח הוא השורש דקדושת אומה הישראלית שיתגלה לעתיד כאשר יכון לעד השפת אמת שנתגלה בהתחלה, והוא הנעיצת תחלתן בסופן שיתגלה דראשון לציון הנה הנם דציון הם השערים המצוינים בהלכה כמה שכתוב בברכות (ח' ע"א), והראשון היינו הכתר תורה שהוא הכתר עליון הנה הנם הנפשות דבני ישראל שעלו במחשבה תחלה ודבוקים בשרשם בכתר עליון הנעלם, וזהו התגלות עומק ראשית האור שנתגלה ביציאת מצרים אחר ההשתדלות בזכר ליציאת מצרים שיעשו בכל שנה ושנה, שיצא האור מעט מעט מההעלם עד שיבוא לגילוי הגמור ויזכו לחיי עולם, דעל כן תחיית המתים יהיה בפסח ומפטירין זה בחול המועד פסח, ושביתת יום טוב ראשון דסוכות היא השגת דרגא דיעקב נסע סוכותה שהוא רזא דשם הוי' כידוע, ועל ידי זה יזכו לבנין בית המקדש שהוא סוכת שלום ורזא דעבודה, וראשון דלולב בו ניצוח האומות כמה שכתוב בויקרא רבה (פרשה ל') וכריתת זרעו של עשו שהוא הראשית דגוים וכתר דסיטרא אחרא על ידי התעלות קומת כנסת ישראל שברזא דאני וכתר מלכותם על כל הגוים, ועל כן מפלת גוג ומגוג בסוכות שעשו הוא הראשון דאומות וגוג הוא האחרון שבהם, וכל ג' כתרים אלו נתגלו בפסח מצד התגלות שורש הכתר עליון שממנו עיקר התחלת הגאולה על ידי זה אמר לו תיכף אח"כ עד כה תאמר אל בני ישראל ד' אלקי אבותיכם וגו' וגילה להם שם ההוי' שהוא אלקי אבותיכם על ידי התכללותם במדת יעקב אע"ה הבחיר שבאבות כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה ס"ג) דכולם נקראו (בכתי"ק) יעקב, ודזה שמי לעלם ואע״פ שהוא לעולם לעלם כתיב דבעולם הזה נעלם, כי הוא המשכת הקו אמצעי שמכ"ע הנעלם עד סוף כל דרגין ועל ידי זה הוא האחיזה בכתר עליון הנעלם, שמצד ההעלם כל ההשגה הוא רק שעל ידי השגת אור זה הוא יכול להגיע להשגת מדרגות ההתפשטות דיש מאין, וידוע דששה חדשים קודם נתבטלה עבודה מהם והיינו בתשרי, ושנים עשר חדשים קודם היתה התחלת הבשורה דהיינו בניסן הקודם, ונראה לי דאז בניסן הקודם היתה התגלות התחלת דניצוצות האור בקרב הלבבות דבני ישראל על ידי שהאמינו דהשם יתברך על כל פנים עתיד ומוכן לגאלם, והוא השגת השם אהי', ובתשרי שכבר השיגו קצת חירות בהווה הוא השגת השם הוי', ובניסן שאח"כ שבו נגאלו הוא התגלות המורא גדול דגילוי שכינה על ידי ועברתי וגו' אני ד' דנתגלה דאני הוא ולא אחר:
4
ה׳ושלשה כתרים של ג' מדרגות אלו הם הרמוזים בג' אותיות אי"ה דשם אהי', א' הוא הראשית הכל ושורש הנעלם, וי' הוא התחלת ההתגלות דיש מאין וממנו התחלת התפשטות אות הו' דשם הוי' קו האמצעי וכתר שלו, והה' הוא הכתר דה' אחרונה של שם הוי'. ואלו הג' אותיות נבדלים זה מזה אבל אות הרביעית היא כפולה, וכמו שבשם הוי' ג"כ הה' כפולה, וה' ראשונה דשם אהי'ה הוא הכתר לה' ראשונה דשם הוי' והוא הכתר שם טוב שעולה על גביהן דטוב שם משמן טוב שבו נמשחו כהנים ומלכים שהם ב' כתרים, גם שמן רומז לחכמה כידוע שהוא כתר תורה וכן אין טוב אלא תורה (ברכות ה' ע"א) ושם טוב טוב מכולם והוא העולה על גביהן היינו על גבי כל שלשת כתרים אלו, שהשם טוב אינו דבר בפני עצמו כי כל שם טוב צריך שיהיה נתפס באיזה דבר שבעבורו הוא השם טוב שיש לו, וזה יש לו שם טוב שהוא בעל תורה וזה בעבודה וזה בגמילות חסדים שהם השלשה כתרים ועמודים שעליהם העולם קיים, ובמקום אחר (חגיגה י"ב ע"ב) איתא על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו שנאמר צדיק יסוד עולם, הוא כלל כל השלשה עמודים הם נעשים ביסוד עמוד אחד בצדקת הצדיק הוא הכוללם, אף על פי שבפרטים הן חלוקין שגם הצדיקים חלוקים במדרגותיהם זה מזה לשלש מדרגות נגד ג' אבהן בכללם הוא אחד ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ הוא העולם שהצדיק יסודו, דכל ישראל נקראים שארית יוסף שהוא עיקר תולדותיו של יעקב, היינו גילוי התפשטות מדרגות אבהן בהתגלות בעולם הזה בצדיק גמור שאינו יוצא משורת משפט התורה ועבודה וגמילות חסדים החיובים על כל איש ישראלי, ודבר זה הוא שלימות האדם מצד מה שהוא נבדל ועל זה נאמר אל יתהלל החכם וגו' הם שלשת עמודי עולם אלו חכם בתורה וגבור הכובש יצרו בעבודת השם יתברך ועשיר בעל גמילות חסדים, ואין בהם כדי התהללות לזכות לשם טוב על ידי זה כי אם בזאת יתהלל וגו' וידוע אותי כי אני ד' עושה חסד משפט וצדקה וגו' הם ג"כ ג' אלו חסד הוא תורת חסד ומשפט הוא הדן את יצרו כמה שכתוב במגילה (ט"ו ע"ב) וצדקה היינו גמילות חסדים, וצריך שידע שהשם יתברך הוא העושה הכל בקרב הארץ ולבות בני אדם דבאמת אין עוד מלבדו וגם כל מעשינו פעלת לנו, וכל זה שהוא חושב שהוא חכמתו וגבורתו ועשרו היינו שהוא מצד השתדלותו ובחירתו הטובה, זהו מצד העולם הזה שבו התגלות הבחירה וכאילו האדם נפרד מהשם יתברך ועדיין לא הגיע לתכלית שלימות הדביקות באלקים חיים שיש לכלל ישראל שאינם נפרדים כלל מהש"י, ובאמת מצד בחירתו והשתדלותו אין אדם צדיק בארץ וגו' ולא יצדק לפניו ית' כל חי להיות במדריגת צדיק בשלימות שלא יחטא דבכל אחד יש חסרון בעל כרחו, וזהו הדבה רעה שהביא יוסף על אחיו דמצד מדרגתו יש חסרון בכל אחיו שאין צדיקים בשלימות, ומצד מדריגתו נקראים רק שארית יוסף כי בכל אחד מישראל יש ג"כ שארית ממדריגתו, דכולם צדיקים ג"כ אבל לא עצמותו בשלימות נגלה בעולם הזה, דבשם העצם נקראו על שם יהודה שהוא נקרא כולו על שמו של הקב"ב בצירוף אות הד' הרומזת על דלות וה' ד' הוות רק בתר דקבילת עוברה נעשה ה', ובכל מקום דל עני כו' בישראל מדבר שזה כל מעלתם שהם מכירים חסרונם ושאין להם שום כח ושום דבר רק מה שהשם יתברך נותן ומשפיע ועוזר, וזהו ההשכל וידוע אותי כי אני ד' וגו' ואז השם יתברך משפיע להם ונעשה מד' ה' שהוא שלימות הכנסת ישראל:
5
ו׳וזהו תכלית הדביקות עד שיקרא כולו בשם ד', וכדרך שאמרו (בבבא בתרא ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה, וזהו כשיגיע לתכלית השלימות דלעתיד על ידי משיח בן דוד מזרע יהודה, והוא על ידי התשובה שישראל נגאלין בו ומקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שהוא מקום יותר עליון, כי צריך להגיע למקום הידיעה שלמעלה מהבחירה שמשם הוא תיקון הקודם שלא יהיה שום חסרון מאחר שדבוק במקורו והכל מהשם יתברך , ואז מתעלים כנסת ישראל ממדריגת ה' אחרונה לראשונה שהיא רזא דעולם הבא ימים שאין בהם חפץ ובחירה, ובזאת יתהלל המתהלל שזוכה לכתר שם טוב, דשמן טוב מריח רק מקיטון לטרקלין דצדיק גמור הוא בהגדרה כל אחד כפי קו המדה שלו כפי מה שהוא אדם, מה שאין כן בעל תשובה פורץ כל מיני הגדרות ובשעתא חדא ברגעא חדא יוכל לקנות עולמו ולא עוד אלא שקורין לו רבי כר"א בן דורדיא (עבודה זרה י"ז ע"א) שהוא למעלה ממדת ומדריגת השגת אדם שיוכל להשיג ולבוא ברגע אחד מהשתקעות תכלית החושך לאור גדול, וזהו השם טוב שהוא מסוף עולם ועד סופו (עיין יבמות ט"ז ע"א) ועל זה נאמר וירח ריח בגדיו ריח בוגדיו (סנהדרין ל"ז ע"א), דאחר ששבו מהם הוא עיקר הריח טוב המריח בכל העולם כולו, וכדניאל חנניה מישאל ועזריה שהם בעלי שם טוב הנזכרים במדרש על פסוק טוב שם שהם בגלות בבל אחר תוקף החטאים עד שגרמו תכלית הריחוק וגלות הארץ, כשחזרו להתקרב זכו ליד ושם הטוב מבנים ובנות שם עולם אשר לא יכרת, כי השם עולם דיוסף הוא רק בבנים כי הפרני אלקים בארץ עניי שאם הוא אינו צדיק יוכל להתתקן בזרעו דברא מזכה אבא (כמה שכתוב סנהדרין ק"ד ע"א), ושארית יוסף הם בניו שזהו השארית של האדם, וזהו השם ושאר של הצדיקים גמורים בתולדותיהם בגופניות בבנים למי שלא השתלם ברוחניות במצות ומעשים טובים שהם עיקר תולדותיהם של צדיקים, אבל הבעל תשובה מתוך המרירות ושבירות לבו דקרוב ד' לנשברי לב ואני את דכא הוא מאיר לו האור של שורש נשמתו שזהו השגת עצמיות שם האדם המורה על שורשו, והוא השם עולם שניתן להם בביתו וחומותיו ית"ש לא מצד תולדותיהם והשתדלותם בעולם הזה רק מצד שרשם בעולם העליון ואצילות קדשו ית' שהוא ביתו ית' ומשם אצילות כל הנפשות דבני ישראל שהם חלק ד' דמאן דנפח מתוכו נפח, וזהו שם עולם שאי אפשר להיות נכרת כלל שאפילו יגדיל עונות זו למעלה מזו אין נעקר שם ישראל ממנו היינו שורש הנעלם שבו ואור זה אי אפשר להשיג בעולם הזה אלא על ידי התשובה כי כך ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת ע"ז ע"ב) ואמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה ב') חושך זה מעשיהם של רשעים ואור זה מעשיהם של צדיקים ואינו יודע במי הקב"ה חפץ כו', ודייק מעשיהם של רשעים דודאי אין חפץ השם יתברך ברשעים ולא שייך לשאול זה על זה במה חפץ, אבל החושך שהוא מכלל ברייתו של עולם שהשם יתברך נקרא ג"כ בורא חושך דכך רצה השם יתברך שיהיה גם זה הרי ראינו דיש חפץ להשם יתברך זהו מעשיהם של רשעים, כי יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים כדוד המלך ע"ה בנסיון דבת שבע אף על פי שלבו היה חלל בקרבו והיה צדיק גמור הזמין לו השם יתברך מעשה רשעים כדי להקים עולה של תשובה (עבודה זרה ה' ע"א) דדבר זה אי אפשר אלא על ידי חושך הקודם, ועל זה אמרו בחגיגה (ט"ו ע"א) וסוטה (כ"ב ע"א) ובבבא בתרא (ט"ז ע"א) בראת צדיקים בראת רשעים, והרי אמרו (נדה ט"ז ע"ב) צדיק ורשע לא קאמר, אבל באמת בוצין מקטפיה ידוע (כמה שכתוב ברכות מ"ח ע"א) ויוכלו להכיר גם בילדים דיש שתחלת יצירתו בטבע טוב להלוך בתום ויושר ויש להיפך והוא בכלל חכם או טיפש, דאין הכוונה בחכמה אנושית רק חכמת האמת להתנהג כפי הראוי מצד החכמה. ואין זה ענין לבחירת צדיק ורשע דגם מי שנברא צדיק יצרו מתגבר עליו בכל יום וצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו (קדושין ל' ע"ב) ולהטותו לדרך המות והבחירה בידו, וכן הנברא רשע הבחירה בידו לכפות יצר לבבו שבתולדה ולשוב אל השם יתברך ולזכות למקום שבעלי תשובה עומדין ואין השם יתברך בא בטרוניא עם בריותיו, ועל כן כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוטה נ"ב ע"א) ולכן צדיקים נדמה להן כהר (כמה שכתוב שם) שהתגברות היצר הרע עליהם עצום מאוד מקביל לכח הטוב העצם שבהם בטבע תולדתן, ועל כן יושבים ובוכים איך יכולנו לכפות כו' ובכיה זו מה טיבה אדרבא היה להם לשמוח שזכו לכפות הר גדול כזה, אבל הצדיקים הם החושבים שהוא בהשתדלותם ואז מכירים האמת דהם לא יכלו לכפות כלל הר גדול אלמלא הקב"ה עוזרו ומכירים האמת דהכל מהש"י, ועל כן בוכים על טעותם בעולם הזה ושלא זכו להכיר זה בעולם הזה שהוא השגת המקום שבעלי תשובה עומדין:
6
ז׳וכך המשפט מי שתולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים כמה שכתוב (ברכות י' ע"ב), והיינו דאם הוא מחשיב השתדלותו לכלום אם כן הוא נפרד עדיין מהשם יתברך וכל זמן שלא הגיע לדביקות הגמור אין השתדלותו כלום עדיין על האמת והשם יתברך מראה לו דהכל ממנו, ועל דרך ששמעתי על מה שכתוב בריש פרק כיצד מברכין כתיב לד' הארץ ומלואה כו' כאן קודם ברכה כו' דהברכה הוא הכרת האדם שהכל מהשם יתברך וקודם שיכיר זה וסבור שהוא שלו אז הש"י אומר הכל שלי אבל משמכיר ומוסר הכל להשם יתברך אז השם יתברך מוסר הכל לו הארץ נתן לבני אדם, ולכך כאשר חושב שהוא חכמתו וגבורתו אין מקום להתהלל כלל דהשם יתברך אומר דהכל ממנו שהוא בראו כך חכם גבור ועשיר. וכן מי שהוא צדיק גמור הוא שהשם יתברך בראו כך דברא צדיקים, אבל בזאת יתהלל כשמכיר שהכל מהשם יתברך אז השם יתברך אומר שהכל של האדם דהרי מסר הבחירה לבני אדם, ורשעים נדמה להם כחוט השערה כי אצלם היה קל לכפות ועל כן בוכים שלא כפוהו, והזוכה למדריגת בעלי תשובה ולבכיה זו בחייו עד שישוב אל ד' וירחמהו אז יזכה למדרגות חכם גבור ועשיר שיוכל להתהלל בהם, והוא הכתר שם טוב העולה על גביהן על ידי האור הבא מתוך החושך, ועל זה היתה עיקר בריאת העולם שהיה לתלות בהשתדלות בני אדם ושהם זכו למה שזכו כדי שלא יאכלו בעולם הבא מנהמא דכיסופא והיינו רק על חשוכא הקודם, ועל כן היה מקום לטעות דהשם יתברך חפץ במעשיהם כדי לשוב אח"כ, ובאמת האלקים עשה את האדם ישר ובחר במעשיהם של צדיקים ושלא יחטא האדם בפעל כלום, והחשכות וסכלות מעט די שיהיה העלם במחשבה לבד ובהסתת נחש לבד שהוא בריאת היצר הגם שלא ישמע לו ולא ימשוך אחריו, מכל מקום ההסתה לבד יש בה חשכות והעלם מועט ע"כ שיש מקום להסתה. ומצד חפץ השם יתברך היה שיהיה האדם ישר אלא שמכל מקום מסר שתי הדרכים לפניו ואחר שחטא וקלקל העלים ממנו דרך עץ החיים שהוא לזכות למדריגת צדיק גמור בשלימות בלא חטא כאליהו שלא חטא וחי לעולם, דלא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה הקודמת דנתקן החטא הקודם צריך למדריגת בעלי תשובה, וזה שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה כ"א) על פסוק ועתה פן ישלח ידו וגו' אין ועתה אלא תשובה רצה לומר עתה שחטא אין לו תקנה אלא תשובה, והוא הדרך המביאתו לחיי עולם וצריך להעלים ממנו דרך עץ החיים כדי שיזכה למקום שבעלי תשובה עומדין, והוא בה' ראשונה דהוי' ואז הקב"ה אומר אני קושר לו כתר כמותי הוא כתר שם טוב הרמוז בה' ראשונה דאהי':
7
ח׳וביציאת מצרים זכו להארת כל הד' כתרים דהחודש הזה ראשון לכל חדשי השנה שבו כלול מעלות כל החדשים מצד התכללותן בראשיתן בכתר, ובפרטן בהתפשטותן הם מתפשטים בארבע ראש השנה שהם ארבעה חדשים ניסן ותשרי אלול ושבט, והם ג"כ נגד ד' כחות הנפש נר"נ ונשמה לנשמה הכוללת חי' יחידה בסוד מקיף, ונגדם ארבעה יסודות אש רוח מים עפר שבגוף שהם נגד ארבעה מיני נבראים דומם צומח חי מדבר הכלולים כולם באדם. והם ג' אמות אמ"ש ויסוד העפר הוא הכוללן דהכל היה מן העפר ואמרו ז"ל (קהלת רבה פרשה ג' כו') אפילו גלגל חמה, דגם כל היסודות אמ"ש תחלתן מעפר, והכל שב אל העפר הוא סוד התשובה שחוזר למקור, וזהו נגד אחד בתשרי ראש השנה לשמיטין וליובלות שהוא זמן קדושת הארץ דיוכלו להכניס הקדושה גם בדוממים ויסוד העפר, זהו על ידי התשובה דמכיר שפלותו ונפשו כעפר לכל תהיה וע"י תוקף המרירות למאוס בחייו בהכירו גודל חטאו להמרות רצון מלך מלכי המלכים הקב"ה עד שיבוטל גם גוף העפרי במציאות מפני פחד ד' והדר גאונו, ובזה יתוקן יסוד העפר והדומם שבכל העולם כולו דהכל כלול באדם שכל העולם כולו נברא בשבילו ולצוות לו (כמה שכתוב ברכות ו' ע"ב) ובתיקונו ושלימותו נשלם כל העולם כולו, ועפר הוא תכלית השפלות שאין למטה הימנו וכשישראל יורדים יורדים עד לעפר שכן אברהם אע"ה ראש אומה הישראלית אמר על עצמו ואנכי עפר, וכמה שכתוב (במדבר רבה פרשה ב') דישראל שפלים ונבזים בעולם הזה ועתידים להתעלות והיינו אחר התשובה שיחזרו למקור דהכל היה מן העפר והוא למעלה מהכל, ויסוד זה אין לו שלימות אלא על ידי התשובה דאין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פרק א' הלכה א') רצה לומר שחוצץ בפניו ואין לך חוצץ יותר מעפר ודומם שהוא תחתון הנבראים ובו עיקר שליטת כל מיני רע, ובקללת נחש ניתן לו עפר ללחמו כי אין לו שליטה אלא ביסוד זה, וממנו הוא המחיצת ברזל שבין ישראל לאביהם שבשמים (כמה שכתוב ברכות ל"ב ע"ב) והוא כחו של עשו על חרבך תחיה דברזל הוא הקשה והחזק שבדוממים והוא מצד הרע שעומד בקושיו ולא ישוב מפני כל, ודוד המלך ע"ה מצד הטוב שהקים עולה של תשובה (עבודה זרה ה' ע"א) כי אי אפשר להשיג הטוב שביסוד היותר גרוע הזה אלא על ידי תשובה דאז אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה דהוא ראש ומקור הכל, כי הוא בסוד אימא עילאה ומאן דהוא נקי אגב אימיה סליק ומתעלה, וכן ברזל ראשי תיבות ד' אמהות של שבטי יה בוני אומה הישראלית כנודע, ויעקב אע"ה עם ארבע נשיו הם מנעלים של כנסת ישראל שלא יקרב אליהם זר וחיצוני ועל זה נאמר ברזל ונחושת מנעליך, וידוע בזוהר דנחושת הוא רומז ליעקב אע"ה והוא מטתו שלימה דלא יאונה אליו רעה ונגע לא יקרב, ואפילו שיחטא לא ידח ממנו נדח על ידי התשובה שישובו לשורשן ומקורן מאבות:
8
ט׳וזהו סוד ראש השנה יום הרת עולם וישראל עלו במחשבה מתעלים הכל למקורן על ידי קול שופר שהוא קול פשוט הכולל כל פרטי הדבורים שהוא כלל הבריאה דבדבר ה' שמים נעשו, והם צירופי אותיות התורה שהיתה כלי אומנתו ית' כמה שכתוב בריש בראשית רבה, והחזרת הדבר למקור שבמחשבה והריון הוא על ידי קול פשוט שאין בו חיתוך אותיות כלל דהוא הקול קול יעקב מקור הכנסת ישראל, ונתפלל משרע"ה שמע ד' קול יהודה שיקובל תשובתו שישוב קולו להיות קול יעקב להתכלל במקורו. וזהו עלה אלקים וגו' בקול שופר שבקול זה הוא עליות העולמות מן העולם עד העולם, ואז מתחילין ימי תשובה עד יום הכפורים שבו נשלם עשרת ימי תשובה דהיינו שלימות כל קומה שלימה של התשובה, דכל קומה כלול מעשר מדריגות כנודע ואז זוכה לתרעא דחירו סוד אימא עילאה סוד עולם הבא כנודע, וזהו הה' דהוי' וראש השנה הוא כתר של אותה קומה הוא הה' דאהיה הראשונה, וה' אחרונה היא כתר דה' אחרונה דהוי' שהוא קודם התיקון דהארץ היתה תוהו שהיה העולם כולו מים, דתחלת התגלות יסוד העפר על ידי הקלקול וחשוכא דקדים לנהורא נעשה מים כבדור המבול, ובמחשבתו ית' בתחלת הבריאה עלה לפניו הכל כל הקלקולים והחשכות שיהיה והאור שיתגלה אח"כ, ובעת החשכות היה תוהו ומים ומזה נעשה אחר התיקון יסוד המים של קיום העולם המגדל כל מיני צמחים נגד הצומח, ומה שהוא ברע תאוה שזה היה חטא דור המבול ומים מצמיחים כל מיני תאוה, ועיקר התחלת התאוה היה בצומח, ועץ הדעת אחר התיקון נעשה מכח זה כח גמילות חסדים דרגא דאברהם אע"ה איש חסד כידוע דתאות אדם חסדו, וזהו כתר מלכות שבה' אחרונה דתוקף התאוה במלכים שיכולים למלא כל תאותם, דעל כן צ"ל בו נגד זה במלכי ישראל מצד הקדושה ג"כ תוקף היראה דכיון שכורע שוב אינו זוקף (כמה שכתוב ברכות ל"ד ע"ב) וכמו באשה יראת ד' רזא דאשת חיל דבאשת זנונים הם שני הפכים, ועל כן אמר ליה רבא לבר ששך (עבודה זרה ס"ה ע"א) אתון אית לכו אימתא דמלכותא, דיש להם מורא מלך בשר ודם המסלקת ומבטלת ועוצרת מילוי תאותו כרצונו אבל אצל ישראל שהם יראים מהשם יתברך אדרבא זהו כל תאותם וחשקם לירא מהש"י, וזהו מילוי תאותם יחוד אהבה ויראה הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דלא עשה כן לכל גוי, ובמלכיהם במשול רע יאנח עם דאחיזת מלכותם רק מצד מדת הדינא דמלכותא, מה שאין כן מלכות דישראל אף דמלך במשפט יעמיד ארץ בו תוקף החסד ובאור פני מלך חיים, ואבא יסד ברתא והיכן מצאתי דוד עבדי בסדום (בראשית רבה פרשה מ"א) מקום תוקף התאוה ונידונו באש שנשרפו מאש הגבורות של יראה הקדושה שהתחיל להתעורר על ידי בשורת לידת יצחק שהיא השורפת כל תאות רעות, ולוט ניצול על ידי נפש דוד המלך ע"ה ורוחו של משיח המרחף על פני המים כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה ב') על פסוק ורוח אלקים מרחפת שהוא שורש הכתר מלכות דקדושה המרחף על פני כל התאות להכניסם אל הקודש לא בשיקוע רק מרחפת על פני נוגע ואינו נוגע:
9
י׳וראש התפשטות קדושה זו בשבטים נראה לי שהוא בשבט אשר. דכל שבט יש לו דבר שבו הוא מיוחד ומנושא על כל השבטים, ואף על פי שכולם גוי אחד וקדושת כל אחד כלול בכולם מכל מקום בדבר זה הוא הראש וכחו הוא שמתפשט בכולם והכל מענפיו, וידוע דה' אחרונה היא סוד הנוקבא שהיא חכמת נשים להיות אשה יראת ד' במקום תוקף התאוה שבהם, דעל כן הסתת הנחש בתאוה היה רק באשה שבה שורש המים תחתונים מיין נוקבין דבוכין אנן בעיין למיהוי קדם מלכא, דזהו שורש החשק ותאוה שבנפשות דבני ישראל כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה כ') אין תשוקה של אשה אלא לבעלה אין תשוקתן של ישראל אלא להקב"ה, ועל כן נקרא אשר כי אשרוני בנות שהוא המבורך מנשים וכמה שכתוב (בראשית רבה סוף פרשה צ"ט) על פסוק רצוי אחיו ובבראשית רבה (סוף פרשה ע"א) על פסוק אבי ברזית דבנותיו נאות ונשואות למלכים. ונראה לי דגם משיח ודאי יהיה מצאצאיו מנוקבתא והוא נגד שבט בחדשים כפי סדרן של נשיאים בקרבנות די"ב ימים דניסן שהם נגד י"ב חדשי השנה, והרבה סדרים שונים יש בסידור השבטים לחדשים כל אחד אמת בבחינה מיוחד, והסדר המתגלה בשרשן וכתרן בניסן שהוא ראש לחדשים שממנו התפשטותן הוא הסדר של נשיאים שבו, דאשר הוא נגד שבט והוא ראש השנה לאילנות נפש הצומח שבאדם עץ השדה הנמשך ומתרבה ונשפע מיסוד המים שבו, ואז יצאו רוב גשמי שנה כמה שכתוב בראש השנה י"ד א' היינו דמימי כל שנה יש לו ענין מיוחד בפני עצמו דאין שנה דומה לחברתה, והגשמים הם מים עליונים וכנגדם עולים טפיים מים תחתונים ונעשים בעלה דארעא והרוה והצמיחה, ובשבט הוא זמן חנטת הפירות הנצמחים מגשמי השנה שהוא עיקר המכוון בגשמים, ועל זה עיקר כח התאוה כמה שכתוב ביומא ס"ט ב' דכשכבשו יצרא דעריות לא אשכחו ביעתא בת יומא שעשיית פירות הוא על ידי כח התאוה כשהיא בקדושה דהיינו שכלולה ביראה כי כן יבורך גבר ירא ד' אשתך כגפן פוריה, ועיקר כח נפש הצומחת שמיסוד המים הוא כח עשיית הפירות והולדת תולדותיהם של צדיקים וזהו כח ה' אחרונה דשם הוי' בסוד הא לכם לזרע, וכתרה היא שורש, ועומק ראשית דכח זה הוא בשבט שהוא נגד הה' דאקי' שהוא התחלת המשכת כח זה בנפשות דבני ישראל מהאין הנעלם, ונראה לי דעל כן חודש זה מסוגל לתקן עון קרי והוצאת ז"ל בפרשת השובבי"ם שהם בחודש זה כי יוכלו להכניס גם כל ניצוצות המתפזרים על ידי תאות זרות אל הקודש, וקבלתי דבשבט אשר מצוי ענין מקרה לילה וראיית קרי יותר מבכל השבטים ודע"כ עמוס שהיה משבט אשר א' פ' הלא כבני כושיים דכולה נאמרה על ענין זה שעל ידו נראה שחרות וכיעור כבני כושיים, וסוף ונגש וגו' ודורך ענבים במושך הזרע וגו' והיינו כידוע בסוד עת אשר שלט האדם באדם דהשליטה הוא ממש אבר באבר, וכפי תוקף המקום בקדושה כן לעומתו תוקף הקליפה הסובבתו ובכל דבר שהוא מקודש בו ביותר בו בדבר הוא התגברות היצר עליו וכמה שכתוב (סוכה נ"ב ע"א) כל הגדול יצרו גדול היינו באותו דבר שגדול, ועל כן במקום החסרון שם הוא המעלה ג"כ לכשיתוקן החסרון ויתגלה המעלה שבו משרשו, וזהו ראש השנה לאילנות וחנטת הפירות להיות מזריע זרע עושה פרי למינהו ולא לבטלה, וזהו תיקון הנפש. ותיקון הרוח הוא באלול נגד הו' דשם הוי' שהוא נגד יסוד הרוח וכתרו י' דאהיה שראש אות הו' הוא י' שהיא על שם המחשבה כדפירש"י על פסוק אז ישיר והיא הנקודה, והו' הוא המשכת הנקודה להיות קו המתפשט ונמשך מן הקצה אל הקצה דהכל ברוח כמה שכתוב בבבא מציעא (ק"ז ע"ב), וגם הבהמה יש לה רוח כמה שכתוב רוח הבהמה היורדת וגו' כי כל חיות הוא ברוח, ועל כן אחד באלול ראש השנה למעשר בהמה לתקן נפש הבהמית. וזהו הכנה לימי התשובה דתשרי שהוא החזרת הדבר למקורן על ידי התשובה שמגעת עד כסא הכבוד (יומא פ"ו ע"ב) דמשם אצילות שורש הנפשות דבני ישראל, דמשם הוא המשכת אור מקיף דנשמה לנשמה דעל ידי זה נתקן הכל ביום הכפורים, וההכנה לזה באלול להכניס קדושה ברוח הבהמית שבו והוא כפי סדרן של נשיאים נגד שבט גד:
10
י״אוקבלתי די"א ארורים שנגד השבטים כמה שכתב רש"י היינו החסרונות שבכל שבט ארור שוכב עם כל בהמה הוא נגד גד ודאתאן למאן דאמר (כלאים פרק ח' משנה ו') כלב מין בהמה, סתומים וחתומים. כלשון הזה שמעתי ולא פורש לי יותר והדברים ונראה לי להבין קצת במה שכתוב בראש השנה, ד' א' דחביבה תורה לישראל כשגל לאומות העולם ענין משל זה דחביבות הכלבתא אצלם לפי שאמרו בחלק (ק"ח ע"ב) דכלב נקשר, וכן אמרו (תנחומא פרשת וישב) בארמית קשורה בו ככלב דזה תאות העכו"ם להיות קשורים בתאותם, וישראל מתקשרים בדברי תורה וזהו תאותם דישראל וכמה שכתוב רמב"מ הלכות איסורי ביאה דאין התאות מצויות אלא בלב פנוי מדברי תורה, ועל זה אמרו (קידושין ל' ע"ב) ברא יצר רע ברא תורה תבלין, ומשכהו לבית המדרש (סוכה נ"ב ע"ב) היינו דסתם יצרו הוא בתאוה בפרט אחר שבטלו יצרא דעבודה זרה (כמה שכתוב יומא ס"ט ע"ב) והוא הנקרא מנוול שאין לך ניוול מזה חמת מלאה צואה ופיה מלא דם (כמה שכתוב שבת קנ"ב ע"א), ודי מה שמוכרח למצוה, אבל הכל רצין על ידי יצר התאוה הנטוע בלב, והעצה שברא השם יתברך לזה התאוה בדברי תורה שימשיכו כל תאותם לדברי תורה שיש להם חשק ותאוה גדולה לזה ומיצאים בה מילוי תאותם, והחשק הוא המיין נוקבין ובסטרא אחרא הוא קליפת הכלב כמה שכתוב האר"י בליקוטי תורה תהלים על פסוק בני נכר ודעל זה נאמר מיד כלב יחידתי, דעיקר התאוה מנפש הבהמית וכמה שכתב בסוטה (ט"ו ע"ב) היא עשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מאכל בהמה היינו שמקריב נפש הבהמית ג"כ להש"י, והמאכל הוא קיום הנפש הנותן בו כח וחיות היינו שמקרבת כל כח וחיות נפש בהמיותה להש"י, והכלב הוא הזנאי שבבהמות דעל כן שימש בתיבה כעורב בעופות (כמה שכתוב סנהדרין ק"ח ע"ב), ובו תוקף התאוה המקיף כל חלקי הנפש עד היחידה שהוא יחוד הנפש במקורה ביחידו של עולם יתברך שמו אצל בני ישראל, ואצל אומות העולם יחוד נפשותם במקורה היינו במה ששורש נפשם תלוי הוא בתאות שבזה תלוי כל חיות נפשם הוא בקליפת הכלב, דהחשק נמשך משורש הנפש שהוא כח היחידה שבנפש ממנו נמשך תוקף החשק לאיזה דבר בכל חיותו ונפשו בהתקשרות עצום שהוא היסוד דנוקבא, דביסוד הוא ההתקשרות והוא על ידי תוקף החשק העצום שמזה בא המיין נוקבין ועל כן בועל ארמית קשורה ככלב כי הוא חפץ לידבק בחשק של אומות העולם דהם נמשל כבהמות נדמו ובני אדם הדומין לבהמה וכמה שכתוב בסוף פרק האומר ולד במעי שפחה כבמעי בהמה, ובהמה בגימטריא כלב כי הוא היסוד דנפש הבהמית שהוא המיין נוקבין והחשק דבהמה, ועל כן אמרו בבראשית רבה (פרשה ע"א) בא גד מי שבא לגדד משתיתן של אומות העולם פירוש יסודן, והיינו תוקף חשק התאוה והוא אליהו משבט גד (כמה שכתוב שיר השירים רבה פרשה ב') שהיה ממש היפך זה דעל כן חי לעולם, דעיקר המיתה הוא רק על ידי התאוה שזהו עטיו של נחש שבא על חוה והטיל בה זוהמא (שבת קמ"ו ע"א) והיא ההתחברות לנפש הבהמית ועל כן שורש נפשות אומות העולם בתאות כי שרשן בא מצד חטא אדם הראשון בידיעת טוב ורע שהיה בתאוה, כי כל תאות נקראו בלשון אכילה כמה שכתוב אכלה ומחתה פיה וכמה שכתוב בכתובות (ס"ד ע"ב) על אוכלת עמו ליל שבת ועל זה נגזר עליו מיתה ושורש ישראל הוא מצד הטוב להמשיך התאוה לדברי תורה שנקרא חיי עולם ועל כן יזכו לחיי עולם כל ישראל שיש להם חלק לעולם הבא, ולתחיית המתים דאז יהיו כחולמים והמיתה רק דוגמת שינה כיון שעתידים להקיץ, ועל כן הוזהרו על ביאת ארמית דאין להם שייכות עמהם, ופנחס זה אליהו (כמה שכתב רש"י בבבא מציעא קי"ד ע"ב) הוא המקנא על זה ונתכהן אז (כמה שכתוב זבחים ק"א ע"ב) שזכה לכתר כהונה שהוא שורש שמירת היחוס דבני ישראל כמה שכתוב פרק קמא דכתובות (י"ג ע"א) איש פלוני וכהן הוא פירש"י מיוחס, והוא ע"י ההגדרה בתאות דעיקרה בכהנים דעל כן נקראו קדושים לאלקיהם וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ועל כן הסוטה צריך להביא אל הכהן, ושבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו (כמה שכתוב ריש יומא) להוסיף קדושה על קדושה שבא לכפר אז על מעשה עזא ועזאל כמה שכתוב ביומא (ס"ז ע"ב), היינו בתאות לדחות השטן המשטין על זה, וכן לפני שריפת הפרה הבאה לטהר מטומאת מת שהוא להסיר חלאת המיתה, ועל כן שפתי כהן וגו' ותורה וגו' כי מלאך וגו' היינו נקי מתאות כמלאך דזהו עיקר הבדל בין מלאך לאדם:
11
י״בואליהו שב מלאך לגמרי, ובתחלה פנחס ג"כ היה כמלאך וכמה שכתוב (תנחומא פרשת פנחס) דלא היתה צריכה רחב להצפינו מפני כן, וכמה שכתוב (שם) על פסוק ויבוא מלאך ה' מהגלגל זה פנחס, ונקרא מלאך הברית ומכינים כסא בשבילו בכל ברית מילה כי זהו המבדיל בין ישראל לעמים בתאות, דאין הערלה אלא על שם אומות העולם ואפילו מולי אומות העולם (כמה שכתוב נדרים ל"א ע"ב) רצה לומר המוגדרים בתאות בפעל, שרשם ויסודם הוא בתאוה אלא שמכניסים תאותם בדבר אחד ותאוה אחרת הגרוע עוד יותר, ואפילו ערלי ישראל רצה לומר שאין מוגדרים בפעל נקראים מולים בכח דמשרשם בתולדה הם נימולים ואין להם שיקוע בתאות, ועל כן אאע"ה ראש הנמולים הוא מעלה כל בני ישראל מגהינם (כמה שכתוב עירובין י"ט ע"א) דהכל יורדין על עסקי גהינם והמתפתה ביצרו נופל שם, היינו בתאות וחותם הברית מעיד להצילם, ואברהם אע"ה שהוא שורש מדת החסד שממנו התפשטות התאות רעות דעל כן יצא ממנו הפסולת דישמעאל המלא ניאוף הוא שניתן לו ברית מילה, דאח"כ הוליד את יצחק להיות אב לאומה ישראלית ורק ביצחק יקרא לו זרע, והוא המעלם המגיהנם שמעיד על הבעלי תאות שבהם דהיה רק מצד ההוצי דסביב האסא אבל שרשם בתולדה נימולים ומוגדרים מתאות, חוץ מבועל ארמית דממשכא ערלתיה ולא מבשקר ליה (כמה שכתוב שם) על ידי החשק שיש לו לידבק באומות העולם ונמשך אחריה עד שקשורה בו היא נעשית לו ערלה מקפת למילה, והמשוך גם הוא מהול מן התורה ורק משום מראית העין צריך לחזור למולו, וזהו דלא מבשקר מצד האדם שיראה לעינים אין מכיר וסבור שזה ערל, ואין מצילו אלא הש"י בעצמו אשר יראה ללבב דאף הוא בשורש מעמקי לבבו מהול, ופנחס זה אליהו מלאך הברית נתקנא על זה שמושך ערלתו ונראה ערל לעיני בני אדם וזכה להתהפך למלאך דלפי דעת התוס' פרק קמא דשבת (י"ב ע"ב) המלאכים יודעים מחשבות בני אדם, והיינו כמו שמצינו כמה פעמים בלשון הכתוב דהמלאך נקרא בשם ד' וגם לשון הכתוב וד' יראה ללבב בצירוף הו' דרז"ל בכמה מקומות הוא ובית דינו, והם המלאכים צבא השמים העומדים מימינו ושמאלו, והראה לו השם יתברך מעמקי הלבבות דבני ישראל דאפילו אותם שלא כן הוא רק לעיני בני אדם:
12
י״גוגילוי אליהו הוא למי שהשם יתברך מאיר לו נקיון פנימיות לבבו מכל שמץ תאוה, ולפני בוא יום ד' הגדול והנורא לדון עמים ישלח לבני ישראל את אליהו שיאיר מעמקיהם בטהרה מכל מיני תאות רעות בשרשם דבזה הוא עיקר דין העתיד לאומות העולם דעל כן אליהו מביא לידי תחיית המתים (כמה שכתוב סוף סוטה) שהוא על ידי תיקון התאוה דחטא אדם הראשון ועל ידי זה והשיב לב אבות וגו' (כמה שכתוב סוף עדיות) דידוע דהאבות כבר תיקנו חטא אדם הראשון אלא שהם תיקנו רק מצד עצמם ושרשם שהם אבות העולם, אבל מצד ההתפשטות בבניהם ותולדותיהם לא נתברר עדיין עד עת קץ, והוא הקץ שביקש יעקב אע"ה לגלות לבניו שהוא כבר ידעו מצד שרשו שכבר נתברר, ואף דבבניו עדיין הוא בהעלם ידע זמן הבירור אצלם, אלא שכשבא לגלות נסתם ממנו כי אי אפשר להתגלות זה כל זמן שלא נתגלה הבירור כי דבר זה תלוי בבחירה, וידיעת הקץ הוא רק מצד הידיעה שלמעלה מהבחירה ולמי שכבר נשלם, וקודם הבירור נראה הלבבות דאבות ובנים כמופרדים ומרוחקים אבל הוא ישיבם ויאחדם, וזהו שלימות שם הוי' כנודע דשתי אותיות הראשונות הם אבות והאחרונות תולדות, ועל ידי זה הוא הגידוד למשתיתן של אומות העולם דעל ידיהן אין השם שלם, ואותיות המילוי הם נקראים ג"כ בנים לגבי אותיות העיקר שהם האבות המולידים אותם, וגימטיא שם הוי' עם המילוי דכפלא שהוא מילוי הנוקבא הרומז לכנסת ישראל כנודע בגימטיא ב"ן, והיינו דעל ידי זה בנים אתם לד' אלקיכם והשיב לב בנים על אבותם להיות דבוקים בד' אלקים חיים, ועל ידי זה ואתם הדבקים וגו' חיים כולכם וגו' יזכו לחיי עולם, היפך עכו"ם שאין נקראים אדם (יבמות ס"א ע"א) רק בהמה דהיא ג"כ בגימטיא נ"ב, והוא מצד הרע וקליפה הסובבת לפרי דזה לעומת זה עשה אלקים דהם אין בהם כח אדם דהיינו כח גברא רק ההשתקעות בתאוה שהוא מיין נוקבין וכח נוקבא ונקרא מעשה בהמה, מה שאין כן בני ישראל דנקראים אדם שהוא בגימטריא מ"ה הרומז לעלמא דדכורא כנודע, וכנודע דעל ידי שם מ"ה נבנה עולם התיקון לתוהו הקודם שהיה העולם כולו מלא מים היינו התגברות התאות, כי כח גברא הוא הגבור הכובש את יצרו והמיין נוקבין שלהם הוא שם ב"ן דקדושה דתשוקתן של ישראל להקב"ה, ואליהו הוא ג"כ בגימטריא ב"ן ובמספר קטן י"ו נראה לי נגד י' דאהיה ו' דהוי' שהוא האות אמת שבקשה רחב כמה שכתוב בזוהר ריש פרשת ויקרא, כי ביקשה לדבק בישראל שכולו זרע אמת זרע יעקב אע"ה שהוא אות הו' דהוי' וידעה דהבועל ארמית כאילו נעקר ונכרת מאות זה למראית העין דמימשכה ערלתיה וכמה שכתוב (סנהדרין פ"ב ע"א) יכרת ד' לאיש וגו' שלא יהיה לו ער בחכמים זרע ת"ח ובן מגיש מנחה וגו'. כי תורה וכהונה הוא היפך זה כמו שנתבאר לקמן, ותורה הוא אות הי' תורת אמת עץ חיים וכהונה הוא אות היה כתרה של ו' דעל כן תורה יבקשו מפיהו של כהן, וביאת ארמית הוא שורש הנפילה ושיקוע בתאות רעות בתכלית עד מקום קליפת הכלב דג"כ בגימטריא ב"ן דהוא רק על ידי זה שקשורה ככלב, ועל כן ביקש דוד המלך ע"ה מיד כלב כי הוא נתיירא מזה על דנסיב יפת תואר (כמה שכתוב שם ק"ז ע"א), אף דהתורה התירתו נתגלה לו במעשה דאבשלום דלא אמרה תורה אלא נגד יצר הרע (כמה שכתוב קידושין כ"א ע"ב) ולא שהוא מותר באמת דאם כן לא היה מוליד בן סורר ומורה, ועל כן ירא לנפשו דסביביו נשערה מאוד והוא היה לבו חלל בקרבו דכבר הרגו ליצר רע בתענית ולא היה ראוי לאותה מעשה, כל שכן דהיה יכול לכבוש יצרו שלא היה צריך לישא היפת תואר ואם כן חשש דלו לא התירה תורה כלל והוא בכלל ביאת ארמית ועל כן נתיירא מיד כלב, ורחב דידעה זה לא רצתה לינשא דרך יפת תואר רק שיתנו לה האות אמת שתכנה בשם ישראל שיקבלוה להתגייר, וכמה שכתוב (מגילה י"ד ע"ב) דאיגיירה ונסבה יהושע ויצאו ממנה ז' נביאים וכהנים ואין נבואה שורה אלא על חכם (כמה שכתוב שבת צ"ב ע"א) וזכתה לתורה וכהונה, וכן אליהו נביא וכהן דהוא פנחס (שיר השירים רבה פרשה ב') והוא המגלה כל סתומות בתורה כדרך שאמרו במנחות (מ"ה ע"א) פרשה זו עתיד אליהו לדורשה, ובשבת (ק"ח ע"א) עד שיבוא אליהו ויאמר, וביבמות (ק"ב ע"א) אפילו יבוא אליהו ויאמר וכן טובי, ויפרש כל תיקו על ידי כח התורה שבו, והוא המחזיר כהנים לעבודתן שייחסן ויגלה אפר פרה לטהרן מטומאת מת, וראיתי בספר מהרב חיד"א מביא מדרז"ל דאחר החורבן אליהו מקריב תמידין בכל יום, וזכה ג"כ לכתר כהונה והוא היה (כהן) כנזכר. וכן יש בו ג' אותיות דשם הוי' ודשם אהיה חוץ מאות כפולה דאינה אות נפרדת בפני עצמה. כי באמת אות הו' שהוא הקו אמצעי המבריח מקצה אל הקצה כולל כל שם הי' וכן היה דאהי' שהיא נקודה כוללת כל השם דכל האותיות נבנים מנקודה, ושורש התגלות מדת כתר עליון הנעלם מכל נברא בעולם הזה הוא באות הי' הרומזת לתחלת התגלות היש מאין, ובקוצו של י' רמוז האין, כי השגת האין הוא על ידי היש שהוא השגת החכמה המושגת במוח בני אדם, ועל ידי היש יודעים שיש אין הממציא אותו יש, ועל כן האין מתגלה בקוצו של י'. ועל כן אות הי' הוא הכולל כל השם מצד התגלות השגה מה ממנו לבני אדם, והא' הוא שורש האין הנעלם מעין כל רעיון דעל כן אות א' נעלם ואין מורגש במבטא כלל, ועל כן היא ראשית הדבור וכמה שכתוב בספר מעין החכמה דמפתיחת פה לבד יורגש אות א', דהדבור הוא ההתגלות יש מאין הנעלם שבלב, והא' הוא הוא הכ"ע של התגלות זה שאינו דבור שלם רק פתיחת פה שהוא ראשית הדבור, ובמיליי אותיות פלא שהוא השכל העליון שעליו נאמר במופלא ממך אל תדרוש, והוא ג"כ לשון לימוד כמו אאלפך חכמה כי הוא המלמד ומשפיע לחכמה שהיא היש מאין, ועל כן ל' דאליהו מפסיק בין א' י' לומר דהא' מלמדת ומשפעת לי':
13
י״דועל כן איתא בבראשית רבה (פרשה ע"א) בא גדא דעלמא, כי האין הוא מזלן של ישראל ואדם אית ליה מזלא (כמה שכתוב ריש בבא קמא) היינו ישראל הקרויין אדם אבל בהמה לית לה מזלא, וכן עכו"ם אף על פי שאדרבא הם העיקר תחת המזל, היינו מזלות דרקיע שזה יש אף לצמחים כמה שכתוב בבראשית רבה (פרשה י') אין לך עשב שאין לו מזל ברקיע, אבל מזלא דאדם להצילו מפגעים רעים זהו רק על ידי האין מזל דישראל, וזהו גדא דעלמא כולו שכל העולם כולו יתעלה ויתכלל במקורו שהוא מזלו על ידי אליהו המשיב לב בנים על אבותם ומייחד הנפשות בשורשן, ובזה מתתקן העולם כולו דהאדם שהוא עולם קטן כוללו, ומתעלה גם נפש הבהמה מצד התכללותה בנפש האדם ועל ידי זה הם נפרדים מעכו"ם שהם שורש נפש הבהמית הנפרדת מנפש האדם, ועל כן אליהו בגימטריא בהמה במספר גדול ובמספר קטן דגם בהמה במספר קטן י"ו מצד הקדושה היא אוחזת בקצה הו' המבריח מקצה אל הקצה גם לנפש הבהמית, ועל ידי זה עולה מעלה מעלה עד קצה העליון וה-י' כתרה של ו' וזהו קיום העליא שעל ידי אתכליא (כמה שכתוב חולין צ"ב ע"א) וכמה שכתוב וזרעתיה זרע אדם וזרע בהמה. ונאמר אדם ובהמה תושיע ד' דיש גם בבני ישראל בני אדם שדומין לבהמה, ורז"ל דרשו (שם ה' ע"ב) משימין עצמן כבהמה, והיינו כמה שאמר דוד המע"ה ואני בהמות הייתי עמך דלגבי השם יתברך הכל כבהמה. וכמה שכתוב (בבא בתרא נ"ח ע"א) הכל בפני שכינה כקוף בפני אדם, דבאמת בכל אחד יש גם נפש בהמית מצד הגוף החומרי, ודוד המע"ה הוא המתקן בזה להעלות גם נפש הבהמית ובני אדם הדומין לגמרי והם העמי הראצות וכמה שכתוב בבראשית רבה על פסוק לא יהיה בך עקר ובבהמתך בבהמין שבך, וזהו הישועה הגמורה שיהיה לעת קץ לכל הנפשות מישראל שלא ידח מהם נדח, וראוים היו ישראל לנס בימי עזרא כבימי יהושע (כמה שכתוב ברכות ד' ע"א) והיתה אז הגאולה שלימה ויהושע בן יהוצדק כהן גדול היה זוכה לכתר כהונה בפעל לעלמי עד אלא שגרם החטא דנשיאת נשים נכריות ועל ידי זה היה הבגדים צואים דיהושע בן יהוצדק כה"ג כמו שאמרו ז"ל (סנהדרין צ"ג ע"א) כי השתקעות בתאות הוא שיקוע בחמת מלא צואה, וע"כ ע"י חטא פעור באו לביאת ארמית במעשה דשטים כי אומות העולם השקועים בתאות אין יודעים גנות הצואה עד שיחשבו לעשות מזה עבודת אלקות שלהם, וכשנשרפו אחאב וצדקיהו על ידי רצונם בביאת ארמית (כמה שכתוב סנהדרין שם) שהוא ההשתקעות בזימה ותאוה שהיה אצלם רק מצד הגוף החומרי על ידי שעשו עצמם נביאי שקר, והנבואה הוא על ידי התפשטות הגשמיות וגופניות כידוע, והם ששיקרו בזה נתברר שקרותם עד אם יסתר איש וגו' על ידי מעשה זו שנשתקעו בגופניות ביותר מה שאין שייך לזרע ישראל כלל, ועל כן נידונו בשריפת הגוף ונשמה קיימת לעולם הבא, והם בחרו ליהושע בן יהוצדק עמם לפי שראו גם בו שמץ קלקול זה בזרעו, וידעו דהוא כבר נזדכך גופו ונפש בהמיותו לגמרי באמת דעל כן לא נשרף, וחשבו דעל ידו ינצלו גם הם, כי אם יגמר דינם לשריפה למעלה עבור חטא זה הרי ימצא מדת הדין מקום לקטרג והשטן להשטין גם עליו כי הבנים הם המגלים תעלומי לב האבות, וחשבו שישנו שורש זה גם בו בעצמות גופו בהעלם ולפי שידעו דעליו ודאי יחוס השם יתברך להצילו על כן ינצלו גם הם, וכדרך שאמרו בתענית (כ"א ע"ב) בשיבבותיה דרב לא הוי דברא בזכות אותו המשאיל אבל דרב נפיש זכותיה טפי, ופירשו הקודמים דע"כ משום רב לא היה צריך להציל כלם דנפיש זכותיה ואין קטרוג נגדו גם אם הם לא ינצלו. מה שאין כן האי גברא היה קטרוג אם לא ינצלו כל השכונה, וכמו במצרים שהיה גוי מקרב גוי הוצרכו שלא לצאת איש מפתח ביתו, והם חשבו גם יהושע בן יהוצדק כהן גדול נגדם כן, וטעו דבאמת הפגם היה נוגע בו רק בלבושים ואיחרוך מאניה ובגדיו לבד היו צואים, דבאמת הוא כבר נזדכך לגמרי עד שהמלאך צוה להסיר גם הבגדים הצואים מעליו והלבישו מחצלות, דמה שהבנים תעלומות לב האב היינו מה שהוא אצל הבנים חסרון בעצם הנפש, אבל בזה דארמית גם בבנים היה רק מצד הגופניות, באב לא נגע גם בגוף אלא בבגדים וג"כ רק לפי שעה, דבאמת זכה הוא לכתר הכהונה גדולה לעלמי עד דההפסק דימי החורבן הוא רק לשעה, מה שאין כן בעולם העליון שלמעלה מהזמן הלבישוהו מיד מחצלות, ומכל מקום לא זכו לעת קץ הגמור וגילוי אליהו להשיב לב בנים על אבות שיזדככו כיהושע בן יהוצדק אביהם בפעל גמור, ועל כן נסתלקה הנבואה אז ולא שרתה שכינה בבית שני דדבר זה גורם סילוק שכינה, וכמה שכתוב (קידושין ע' ע"ב) דאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות שבישראל ועיקר היחוס שלא יתערבו, וזהו היה כל עסק עזרא שהפריש נשים נכריות ועל ידי זה זכה לחבר ספר יוחסין הוא ספר דברי הימים (בבא בתרא ט"ו ע"א) ועשה בבל כסולת נקיה (קידושין ס"ט ע"ב), וכן אליהו יבוא ליחס בני ישראל:
14
ט״ווזהו עיקר מעלת ישראל שיש להם יחוס. וכמו שאמרו ז"ל הביאו לי ספר יוחסין כדרך שבני מביאים, מה שאין כן עכו"ם עם הדומה לחמור אין אב לעכו"ם ללכת אחר משפחת אב וכבהמה דאין לה ייחס, ועכ"א גד גדוד יגודנו כי היוצאים לגדוד במלחמת בית דוד ג"כ מיוחסים כמה שכתוב בקדושין, וזהו בא גד גדא דביתא כי עיקר המזל טוב הוא היחוס וכמה שכתוב בע"מ דנפשות האבות הם נעשים מזל לבנים, והיינו כי המזל הוא האין שממנו נמשך היש והוא כח הנעלם שבאב שממנו נמשכו הבנים, ועל כן כשנולד בן או כשנושא אשה כדי לקיום המין והיחוס אומרים מזל - טוב דבזה נבנה המזל ומברכים שיהיה לטוב, ובית היינו יחס המשפחה כמו בית אהרן בית דוד ובית ישראל וזהו גדא דביתא, ותחלה הוא גדא דביתא תיקון עצמו ומשפחתו ואח"כ גדא דעלמא תיקון כל העולם כולו הנתלים בו, ועל דרך שאמרו (יומא מ"ד ע"א) בכהן גדול דכיפר תחלה בעדו ובעד ביתו ואח"כ בעד אחיו ואח"כ בעד כל ישראל, ובעד אחיו הכהנים היינו גדא דעלמא להמשיך שפע דכתר כהונה ועמוד העבודה הנוזל ומשפיע על ידי זה כל מיני שפע בכל העולם כולו, ואח"כ כשנתכפרו כל ישראל אז בא לגדוד משתיתן של עכו"ם שיסודן הם היפך היחוס האמיתי עד שמשתוקקים לערב גם זרע אדם עם זרע בהמה, ולפי שבמקום תוקף הקדושה שם הוא החסרון כנגד זה הנמשך מצד שליטת האדם בליעל באדם דקדושה בחטא דאדם הראשון על כן החסרון דשוכב עם בהמה וההשתקעות בקליפת (כלב) הוא נגד שבט זה כי שם יש במציאות מצד היצר רע הגדול ממנו חסרון זה, וכשהקב"ה עוזרו ויכול לו אז בו הוא תכלית התיקון לחסרון ובחדשים הזמן לתיקון זה בחודש אלול שבו מכניסין קדושת מעשר גם בבהמות:
15
ט״זונראה לי דכשזכו לאחישנה דהיינו שיעשו תשובה מעצמם דאז יגיע שורש המשפט לגאלם יהיה לדברי הכל הגאולה בתשרי כר' אליעזר (ראש השנה י' ע"ב) וזמנו של ר' יהושע בניסן הוא כשלא זכו ויהיה בעתה דלד"ז הזמן בניסן כגאולת מצרים שהיה גוי מקרב גוי דלא זכו והגאולה בתשרי כשיהיה מצד הדין נראה לי דיהיה בראש השנה, וביאת אליהו יום שלפני זה היינו בכ"ט באלול, [ואע"ג דאין אליהו בא בערב יו"ט היינו מפני הטורח כמה שכתוב בעירובין מ"ג ב' עיין שם ברש"י, והוא רק בג' רגלים לא בראש השנה דלא שייך כל כך הטורח דאין צריך כל כך להכין צרכי ראש השנה דהרי יש מתענין בראש השנה, אלא דלפי זה יצא דין חדש לנודר ביום שמשיח בן דוד בא דיאסר בראש השנה וצריך לעיין בזה לדינא] דאז הוא זמן התגלות אורו כשיהיה מצד הזכות דישראל אחר שכבר נזדכך נפש בהמיותם כל חודש אלול יזכה ביום האחרון לביאת אליהו לבשר הגאולה השלימה, ונראה לי דלעולם חודש אלול הוא זמן מוכן לגילוי אליהו להראוים לכך. ובעתה שיהיה בניסן נראה לי דיהיה בראש חודש ניסן דב-ט"ו אי אפשר דאין בן דוד בא ביו"ט ואותו יום נטל י' עטרות היינו שלימות מדרגות הכתר והוא הכתר תורה המונח לכל ישראל. (קהלת רבה פרשה ז'), ואמרו ז"ל (קהלת רבה פרשה י"א) דתורה של עולם הזה הבל הוא נגד תורתו של משיח, כמו הבל העולה מהקדירה שהוא רק תמצית מה ואין לו יחס אל העיקר ואז יתגלה העיקר שבקדירה והוא התגלות הכתר דתורה, דהיינו שורש התורה דנובלת חכמה עליונה תורה, והחכמה הוא היש מאין ושורש הכל הוא האין ושורש האין הוא הא' דאהיה שאז יתגלה השכל העליון המופלא והנעלם לעין כל ויתגלה דהשם יתברך עושה פלא דכשלא זכו הגאולה היא פלא דעל כן בגאולת מצרים נאמר ג"כ מי כמוכה וגו' עושה פלא, ואמרו ז"ל דפרעה אמר זה דהוא ראה הללו עובדי עבודה זרה כו' ועם כל זה השם יתברך בחר באלו והוא פלא דבר מופלא ונעלם דלא שייך פלא על הנס דמה פלא הוא לגבי השם יתברך שיעשה נס ומי שאמר לשמן וידלק הוא יאמר לחומץ וידלק, וכי דרך הטבע אינו פלא אלא שכך יסד השם יתברך וכשירצה לשנות הטבע מי מעכב בידו, אבל לא עביד קודשא בריך הוא ניסא לשקרא והכל במשפט וכשאינו כפי המשפט זה נקרא פלא שיעשה נס לשאין ראוי לו, ודבר זה רק על ידי התגלות פלא העליון מקום המופלא דישראל אחידו ביה שעלו במחשבה תחלה היינו עומק ראשית דמחשבה שהוא האין הקודם ליש שבמחשבה, דהם זרע אמת אין אמת אלא תורה (ברכות ה' ע"ב) ומאן דאחיד באורייתא אחיד בכולא עד ריש כל דרגין, וזהו שלימות נפש המדברת שהוא הנשמה שבאדם כמה שכתוב ויפח באפיו נשמת וגו' ומתרגמינן והוה לרוח ממללא על ידי כח התורה שהוא דבר ה', וכדרך שאמרו במשרע"ה דעל ידי זה נשלם כח הדבור שלו וזכה לומר אלא הדברים משזכה לדברי תורה כדאיתא בריש דברים רבה, וכידוע מהזוהר דבמצרים היה הדבור בגלות ודבור הוא מדרגה האחרונה שבקומה שהוא ההתגלות מה שבפנים לחוץ אל הזולת וזהו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה (ריש תיקוני זוהר), וסוף מעשה נעוץ במחשבה תחלה ויונק מעומק ראשית דהלא כה דברי כאש ואש הוא יסוד העליון, וכן נפש המדברת היא העליונה מכל כחות דומם צומח חי מדבר:
16
י״זופתיחת התורה בא' דאנכי דמשם נובע שורש התורה מעומק ראשית של הדבור, ומשם זכו לשני הכתרים נגד נעשה ונשמע היינו נגד תורה ועבודה שהוא כתר תורה וכתר כהונה דעדיין לא זכה אהרן ונטלו, ונקראו אז כל ישראל ממלכת כהנים, ובמתן תורה היה ההשגה בהתגלות ובגאולת מצרים היה דבר זה בהעלם עדיין רק השם יתברך הודיע זה למשה העתיד להיות דבהוציאך וגו' תעבדון וגו', וזהו הוראת מלת אהיה לשון עתיד דרצה לומר שאני עתיד להיות עמהם, וזהו בריש כל דרגין דעדיין לא הגיע לסוף ושלימות הכנסת ישראל הוא בסוף כל דרגין, ובראשית המחשבה היה זה התכלית והסוף כבר מגולה דבשביל זה התחיל כל סדר השתלשלות המדרגות, ובניסן נתגלה אור זה דהתחלה שעל שם העתיד והוא ראש השנה למלכים ולרגלים הוא בנפש ובשנה הקדושה דישראל מקדשי לזמנים וכן למלכים כמה שכתוב שום תשים עליך מלך ועל ידי שימתם ומינוים נעשה, וזהו שורש התחלת כל כניסת הקדושות שבשאר שלשת ראשי השנה דהיינו בדומם צומח חי, וניסן הוא ראש לחדשים דכולם יונקים ממנו והוא המכניס קדושה במדבר הגדול מכולם, ועל כן הוא נגד הא' ראש לכל ארבע אותיות של שם הכתר והוא לשון לימוד עיין שם כתר תורה ובי מלכים ימלוכו, ובו הוא התחלת כניסת הקדושה לנפשות דבני ישראל ממקום פלא העליון שלא כפי סדר המדרגה. ואז ביציאת מצרים היה הפלא לשעה דאח"כ במתן תורה נתגלה מעלת ישראל שהחזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה והם קבלוה, אלא שבשעת ההווה היה זה נעלם עדיין. ובגאולה העתידה נאמר כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות, והיינו כשיהיה בעתה ושאין ראוים אף דהקב"ה יעמיד מלך קשה כהמן שישובו (סנהדרין צ"ז ע"ב), התשובה הוא מאתערותא דלעילא, ועל זה יש לאומות טענה דאם היה מעוררם מלעילא גם הם היו מתעוררים ואין הפלא על שם העתיד להתגלות דאחר בימות המשיח הוא ימים שאין בהם חפץ ובחירה עוד, ועל כן נקרא נפלאות לשון רבים דהוא פלאי פלאות דיש פלא לפלא דגם לגבי משיג הפלא זה נחשב למופלא ופלא, וזה שאמר אראנו ולא אראך כדפתח כימי צאתך, דיציאת מצרים כל אחד משיג וכמה שכתוב בכל דור ודור חייב לראות כאילו הוא יצא ממצרים דכל אחד מישראל משיג אור זה בניסן בכל שנה וכל דור, שאף על פי שמשוקע במקום שמשוקע יכול להתעורר פתאום להשם יתברך ולצאת מכל מיני השתקעות שהוא מצרים המצירים לים החכמה האמיתות דנפשות בני ישראל, והוא מצד הקדושה דלעתיד שיתגלה במהרה בימינו בימות המשיח שיש בכל נפש מישראל שיש להם חלק לעולם הבא, ועל כן אמר כימי צאתך לנוכח דכל אחד יוצא יציאה זו בכל דור ודור, מה שאין כן גאולה דעתיד כשיהיה בעתה דוגמת יציאת מצרים מאתערותא דלעילא גאולה פתאומית בלא זכות והשתדלות קודם, אור זה אינו מושג עדיין בעולם הזה קודם הראותו, ואפילו לנביא לא היה אפשר לומר לו זה לנוכח רק אראנו בלשון נסתר אאותו דור שיזכה לכך, ומכל מקום נתגלה לנביאים דכולם ניבאו לימות המשיח (ברכות ל"ד ע"ב) שאף על פי שלא השיגו האור בפועל ממש כמו שיהיה אז מכל מקום מה שגילו שיהיה כך כבר יש בזה גילוי קצת מאותו אור דרך העלם:
17
י״חוהנה מצינו במדת פורעניות מעוטה ע"ז מכה לפניה ולאחריה כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה מ"ג) על פסוק וירדוף עד דן, כ"ש למדה טובה מרובה כמה שמקדשת לאחריה כן מקדשת לפניה, וכמו לענין קדושת המקום כן לענין קדושת הזמן דכמו שנקבע הקדושה באותו זמן לדור דור לאחריו כן יש בו גם לפניו הארת קדושה, ובודאי גם הקדושה והאור העתיד להגלות במהרה בימינו בעת קץ גם הוא מאיר ג"כ לפניו באותו יום מועד המוכן לכך. וכפי מ"ש הוא בראש חודש ניסן, ובכל שנה ושנה שמתקרב יותר לגאולה מרגישין בו אור יותר מאור זה של ישועה האמתית של כל הנפשות מישראל לתקן עולם במלכות שמו ית', וכלל דראש חודש הוא הרגשת אור של עתיד דלעתיד נאמר והיה מידי חודש בחדשו ומידי וגו' שהקדים חודש לשבת, דמשמע שיהיה קדושתו גדולה מקדושת שבת דקביעא וקיימא וחודש דישראל מקדשי כשיעשה ממנו קדושה קבועה וקיימת יהיה גדול יותר. על דרך חד מינן כי אתי להתם עדיף כתרי מינייהו (כתובות ע"ה ע"א), ואז יתגלה קדושת החודש על שם ישראל שעתידים להתחדש כמותה, ובעולם הזה אין חידוש קדושתם בכל חודש ניכר ע"כ אינו כל כך מועד רק נקבע על שם התגלות הקדושה בו לעתיד, ובראש חודש ניסן שהוא ראש לכל החדשים שבו יהיה עיקר התחלת וראשית התחדשות אורן לעתיד בו הוא תוקף השגת אור זה בכל דור ודור, ובפרט בדורות הללו בעקבתא דמשיחא יוכלו להשיג הארה גדולה מאורו של משיח בראש חודש ניסן, והוא הארת השם אהיה המורה על העתיד דאנא זמין למיהוי, ונראה לי דכל ארבע אותיות השם מאירים בחודש ניסן עצמו שהוא ראש החדשים וכלולים בו האורות כולם, והארת הא' בראש חודש, והה' בעשרה בו שבו נצטוו על שורש התחלת תשובה דמשכו ידיכם מעבודה זרה (שמות רבה פרשה ט"ז) וקחו לכם שה דמצוה, והארת הו' שבו נתגלה בפועל אור הכתר הרמוז בקוצו של י' הוא בגאולת מצרים בט"ו. וה' אחרונה בתיקון יסוד המים הוא בשביעי של פסח ששיקע צרינו במים ובני ישראל העביר בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, של"י לשלוט בהם שיקוע כל מיני תאות אדרבא נעשה להם חומה למגן ולמסתר מכל צד. על דרך שנאמר (בראשית רבה פרשה ט') והנה טוב מאוד זה יצר רע שכשכופהו ואין שליט בו נעשה גם הוא טוב מאוד, ועל ידי זה ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל (מכילתא פרשת בשלח) דראיית מראה הנבואה הוא על ידי ביטול התאות של תוהו ובוהו על ידי זה נפתחים השמים שהוא הרקיע המבדיל בין מים עליונים שהוא החשק להשם יתברך שמצד יצר טוב למים תחתונים בתאות עולם הזה דגם זה לשם שמים ואז זוכה לראות מראות אלקים, ובכל שנה בארבעה ימים אלו שבחודש זה יוכל כל אחד להשיג מעין אורות אלו ותיקונים הללו כל אחד כפי אשר הכין לבבו לכך, ובכל שנה הם מאירים יותר מצד השתדלות בני ישראל במצות בכל שנה בזמנים אלו, ועל ידי זה נתוסף אור על ידי מעשיהם בכל שנה מצד העבר וגם מצד להבא שהוא מתקרב כל שנה לעת קץ דבעתה, שיראו ג"כ כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר ולא ילמדו איש את רעהו כי כולם וגו', והוא בחודש זה במהרה בימינו:
18