תשובות מהר"ח אור זרוע קנ״טMaharach Or Zarua Responsa 159
א׳כלתו של ראובן טוענת על חמיה שבחיי בעלה היו לה תכשיטין וגם קישורי הראש וג' רבעים זהב ותכשיט של זהב וד' סקוט שעל תכשיט (צ"ל והוא משיב כי הג' רבעים זהב וד' סקוט שעל התכשיט) שלי הם ולא היו משלכם אלא שהשאלתים לכם בחיי בני והם שלי, ועוד תובעת מחמיה כתובתה מנכסי בעלה שנפלו בחייו אחרי מות זקנו וחמיה היה אפטרופא באותם נכסים ועדיין הספרים בידו וגם קרקע שקנה ממעות בעלה, וראובן משיב כל הנכסים שנפלו לבני אחר זקנו הוא לקחם בעצמם ונתנם לידי מרצון נפשו כי כבר היה גדול באותו פעם ואחרי כן נטלם ממני כאשר נתנם לי וגם כשהשאתי את בתי אז אמר לי בני שהייתי לוקח ממעותיו לצורך נשואי אחותו כל מה שהייתי צריך וכן עשיתי והשאר הכל לקח בעצמו וגם הספרים שבידי לקח בני כנגדם מעות כדי חלקו והקרקע קניתי במעותי ולא בשלו.
1
ב׳אודות ג' רבעים של זהב וד' סקוט ששוקל התכשיט שהוא אומר שהשאילם להם בחיי בנו והם שלו אם אין להם עדים שהיתה מוחזקת בהם וגם אין דבר זה ידוע שהיו בידה בחיי בעלה ואחר מות בעלה כאשר טענה אז נ"ל שהוא נאמן לומר ששלו הם אפילו שוויים עדים וראה מגו דאיבעי אמר לא באו לרשותכם אלא שלי הם ומעולם לא יצאו מידי לרשותכם ובשבועה ואין נראה לי כלל לומר שהשאלתי טענה גרועה היא כמו טעיתי שאין נאמן לומר טעיתי אפילו במיגו כמו שאמרו התוס' פ"ק דגיטין (י"ד א' ד"ה ולא) כי דבר הווה הוא שאדם משאיל תכשיטין לכלתו, אבל אותם ג' רבעים משמע מלשון הטענות שאינם תכשיט ואם הוא כן נ"ל שבאותם ג' רבעים טענה גרועה היא כיון שאינו טוען הפקדתי אלא השאלתי כי מה שאלה שייך בחתיכת זהב או זהב טחון לצורף מה שאלו אם לא להראות בו בשולחני או להשכון וזה אינו הווה להשכון זהב אז נ"ל שבזו הטענה אינו נאמן, אפילו על ידי מגו אבל אם היה טוען הלוותי לו כדי לעשות הימנו תכשיט זו היא טענה טובה ונאמן במגו אפילו כנגד יתומים קטנים כמו שהוכיח ריצב"א מעובדא דרבה בר שרשום פ' חזקת הבתים (ל"ב ב') דמשמע דקטנים היו דקאמר לכי גדלו ואם היה לו מגו היה נאמן ואם יש לה עדים שהיתה מוחזקת בזהב ובתכשיט אפילו אם העדים יודעים של מי היה רק שראוה מוחזקת בהם ובידה וברשותה סתמא דמילתא כל מה שאדם מוחזק בו אנו מחזיקין אותן שהם שלו כדמוכח בנסכא דרבי אבא (ב"ב ל"ד א') אך צריך לידע איך היא אומרת שבאו לרשותו כי זה אינו מפורש בטענות אם היא אומרת שחטפום לה או הפקדתי' בידו וגם הוא לא פירש האיך באו לידו ואני אפרש לכם אם אין עדים שבאו לידו בתורת פקדון או גזילה אע"ג דהשתא שוויים ראה נאמן מגו דאיבעי אמר לקוח הוא בידי ובתורת קנין בא לידי מעיקרא כדמוכח פ' חזקת הבתים (מ"ה ב') בשמעתתא דאומן ואע"ג שלא היה יכול לטעון לקוח הוא בידי מן הבעל כדתניא בפ' אלמנה (מ"ו ב') ביבמות המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ופי' התוס' שנראה להם כפר"ח דאין המקח קיים כלל אפילו שעה אחת. וכאותה ברייתא קיימא לן דמינה פסק התם רב נחמן כרב יהודה, וכן פסק רבינו אבא מרי זצ"ל פ' הגוזל וז"ל לא שנא כלים שהכניסה עמה לא שנא כלים שהכניס לה בעלה כולהו לא מצי בעלה לזבונינהו עכ"ל מ"מ הזהב שאינו תכשיט היה יכול לטעון לקוח הוא בידי מן בעלה אם לא ראו אותו בידה אחר מות בעלה ואפילו אם ראו אותו בידה אחר מות בעלה יהא נאמן מיגו דאיבעי אמר ראיתי שתפסת בחיי בעלך והתכשיט והזהב לכתובתך או למזונות וממך קניתים שהרי פסק ר"ח בפ' אלמנה ניזונת (צ"ו א') כמר בר רב אשי דבין לכתובה בין למזונות מה שתפסת תפסת, מיהו הרבה קשה בעיני לסמוך על זה המגו דשמא הטוען לא היה בקי לטעון כך ולא היה יודע פסק ר"ח ואפילו היה יודע כיון ששאר רבותינו חולקים לא היה רשאי לטעון כך ואפילו לפר"ח אין בידי ראיה שכה"ג היה נאמן לומר לקוח הוא בידי כי היתומים יאמרו אחר מיתה תפסה ובפ' הכותב (פ"ד ב') בעובדא דבקרא משמע אי לא הוי ליה מגו לא היה נאמן לומר מחיים תפיסנא וכן גם כאן, ע"כ נראה לי שאם שווי' ראה ואפילו אם אין עדים רואין אותו בידו בשעת תביעתו בב"ד אם בפעם אחרת ראו אותו אצלו בעדים ואמרה לו כלתו החזירם לי וטען כמו שטען עתה או טענה אחרת כיוצא בה שראוי לעכבו ואין ראוי להחזירו לפי אותה טענה חשיב ראה כך פר"י בתשובתו והיא כתובה באור זרוע בפ' המקבל ואם הוא כך אז אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי כל התכשיט וצריך להחזירם ואפילו לא שווי' ראה אם יש קול בעיר ואומרים העולם שאלו התכשיטים הם בידו אינו נאמן לומר שאולים הם בידכם מיגו דאיבעי אמר אינם בידי או שאינו טוען ברצון להכחיש את הקול כדאיתא בעובדא דרבה בר שרשום (ב"ב ל"ב ב' ל"ג א') כדפי' שם ר"י אכן על הזהב שאינו תכשיט היה נאמן לומר לקוחה היא בידי מבעלך אם לא ראוהו בידה אחר מיתת בעלה ועל זה יש לו מגו דאם היה טוען ראיתי לו אבל אם נשבעת על כתובתה אז נ"ל שהוא נאמן מגו דאיבעי אמר לה לקוחה בידי ממך אחר שנשבעת אם בשעה שנשבעת עדיין לא שווי' ראה וגם לא היה קול ואם יש עדים שראוה אותו בעלה ואין עדים שהגבוה אלו העניינים בכתובתה אפילו נשבעה על כתובתה יוציאו היתומים מידו התכשיט אם טוען הלויתיו לא השאילתיו שיאמרו אלו התכשיטין לא הגבהנוה בכתובתה אם לא ראום בידה אחר שנשבעה על כתובתה אבל אם לא שוי' ראה וגם אין קול אז וודאי נאמן מיגו דאי בעא אמר החזרתים למי שנתנם לו דקבל מן האשה יחזיר לאשה ואם יש עדים שבתורת פקדון באו לידו או אפילו אם אין עדים על כך אך יש עדים שחטפם ובעל כרחם לקחם תו לא מצי למימר לקוחים הם בידי כך פי' התוס' פ' הכות' בעובדא דבקרא. ואודות ירושת זקנו נ"ל אפילו אם שויה ראה כיון שיכול לטעון לקוחים הם בידי כמו שהוא טוען שלא היתה גובה כתובתה מהם שכך פסק הרב ר' יחזקיהו פרק יש נוחלין (קכ"ג ב') שמפרה המושכרת או מוכחרת ביד אחרים אין הבכור נוטל פי שנים דהוי ליה ראוי ונ"ל דהוא הדין שאין האשה גובה כתובתה מהם דהוי ליה ראוי ואין כח בידי לדמותו למלוה שאע"פ שאין הבכור נוטל פי שנים אשה גובה בכתובתה כדפסק ר"י, דשמא מלוה חשיבא מוחזק טפי מטעמא דמעות יהב ומעות שקל או שיעבוד ועל כן נראה לי שאינה יכולה להשביעו על אלו הטענות כיון שאין לה דין כתובה עליהם ודאי נ"ל שהיתומים יכולים לטעון עליו אם ירצו עבור אלו הדברים ולא היא. וצורנו יתברך למען שמו הקדוש יצילנו מעונש הדין אכי"ר ושלום.
2