תשובות מהר"ח אור זרוע רל״הMaharach Or Zarua Responsa 235
א׳בקוצר מילין אכלול טענותי חדשים וישנים כדי שירוץ בו הקורא ולא יטעה בם הרב ברוב טענותינו אני חנוך בן ראובן בן יעקב תובע משמעון בן יעקב שזקנו היה עשיר משופע יותר מו' מאות זקוקים ובא אחד להחזיק בנכסים בלא רשות ובלא דעת ב"ד ובלא דעת המוריש באשר שיש לי עדים ונתן לך ממון מורשי זקני יותר מן הראוי לך מ' זקוקים ואותם אני תובע ממך שאבי ראובן היה בכור לזקיני ואני קמתי תחתיו לירש חלק בכורה וחלק פשוטה והמחזיק נותן לך בחלק פשוטה מ' זקוקים יותר מלי ויש לי עדים שאחד מן הפשוטים מיורשי זקיני נטל בחלקו מן המחזיק ק"מ זקוקים כאשר הוא יודה בחרם ולי לא נתן המחזיק אלא פ' זקוקים בחלק בכורה ובחלק פשוטה ומה שכתב שעשה המחזיק חשבון ישר ושנתן לי כל חלקי אינו כן כי בברור מצינו שמעל בשבועתו לפי שיש בידינו שטרי אחרי שבועתו מקוים כהלכתו והעדים עדיין הם בחיים כאשר יודעים כל מדינת אישטפלא וכתוב בשטר שחייב לי כ' זקוקים כסף צרוף למחצית שכר מדין תורת עסקא והוא נשבע שפרע לי כל חלקי ושלא נדר לי שום ריוח והשטר מכחישו לגמרי הן קרן הן ריוח ולא יוכל לכפור לכן אין בשבועתו ממש ועוד אני תובע ממך שמעון שיש לנו שוטה אחד מיורשינו שנפל לחלקו בירושתו זקני ק"מ זקוקים ואתה ואחיך מחזיקים באותו ממון ובשבח שמשביחין הנכסים כי נותנים לאדם אחד י' זקוקים לזונו לפרנסו ולנהלו לכל כושל מן הריוח של אותם י' זקוקים ובמותר אתם מחזיקים בו לרווחתכם ולהנאתכם ואיני רוצה שיהיה עוד בידכם כי איני מאמין לכם כי אם ביד נאמן השוה לנו לפי שהוא מורישי כמורישכם ויש לי חלק יפה בנכסים בחלקי ועוד יש לי עדים שקניתם בית אחד בממון השוטה כאשר יצא עדות וחלקי מן הבית אני תובע ואין מורידין קרוב לנכסי קטן ושוטה.
1
ב׳ועוד אני חנוך משמונים ספרים שהיו של זקני שוים ט"ו זקוקים חלקי חלק בכורה וחלק פשוט' ומה שאמרת שזקיני נתנם לך במתנה אמנם זקיני נטרף בדעתו קודם פטירתו ובטירוף דעתו ניסת וניפתה לתת להם במתנה ומתנה טמירתא היא כאשר בארתי בעדים שנטרף דעתו ונכסי יתמי קיימי עד שתביא ראיה שהיה שפוי בדעתו בשעת המתנה, באמת יש לי עדים שמורי הר"ר חיים בן ה"ר יחיאל שנעשה אפטרופא לחנוך ובעונותי טרם שטעננו בב"ד נתבקש בישיבה של מעלה והניח חיים לכל ישראל ואם היה יודע שום עול ועוות בתביעת חנוך חלילה לו להשתדל בדבריו לכן ישכיל המורה שיצא הדין לאמתו ולאורו אין בקשה אלא מה שאוכל לברר בעדים שרצה להשתדל מורי ה"ר חיים בכל תביעות הן על דודי הן עליך, ובע"ה כל תשובותיך ישארו מעל כאשר נברר הכל שעדות ברורה וצחורה.
2
ג׳מה שאתה תובע ממון השוטה ליתן לך הרי השבתי לך שלא בא לידי ממון גדול וכבר משלו כמו שאתה אומר ואותו עצמו החזרתי למי שנתנו לידי כמו שכת' לעיל ובזה אנו נאמנים אפילו בלא שבועה כמו שכתבתי לעיל, וראיה מההיא דכל הנשבעין כמו שכתבתי לעיל ומה שאמר שקנינו בית במעותיו הרי השבתיך שלא קנינו לו הבית אלא לעצמינו, ומה שאמרת לפעמים שקנינו הבית במעות היינו משום שכבר היו שלו קצת מן המעות שקנינהו אבל אז היו שלנו כמו ההיא דנכסי דבר סיסין כו' אע"ג דהשתא לא הוו דידיה כבר היו שלו כי ההיא נכסי דבר סיסין כו' אע"ג דהשתא לא הוו דידי אלא על שם שעבר קראם על שמו ואמר כך שלא להשביע את עצמנו אבל לעצמנו קנינו כמו שכתוב בשטר הקנין של הבית שכולו נכתב לשמי ולשם אחי ולא לשם אחי הנקרא שוטה והוא לא זכה בו ואפילו אם היו מכוונים לקנות לו לצורכו מאחר דלא אודעיה למוכר ולסהדי דלצורכו קנינהו וראיה מפ' הגוזל קמא הלוקח שדה בשם ריש גלותא וכו' כמו שכתבתי לעיל וכ"ש השתא שלא כוונו מעולם לקנותו לשמו ולצורכו. ומה שאתה תובע ספרים שנתן לי אבא מארי מה לך אצלם הוא נתנם לי לפני מותו כמה ימים ולא היו בחזקת יתמי מעולם שהרי הוא נתנם לי בחייו כמו שהוכיח שכתב עליהם בכתב ידו שנתנם לי במתנת בריא והוא הוציאם מרשותו לרשותי בעודו בבריאותו ובחזקתו, ומה שאמר שאז נטרפה דעתו לא היו דברים מעולם לא נטרף מעולם ואפילו אם ח"ו כדבריך שלא היה מיושב בדעתו ו' שבועות או ח' לפני מותו הרי קודם לכן היה חכם מחוכם איש חיל וכן היה בשעת המתנה ואוקמי אחזקתו וכן מוכיח מתוך כתב ידו שכתב עליהם דברי חכמים ומכל זה איני צריך אפילו להוכחה דמאחר שישנם תחת ידי ומוחזק אני בהם מחיו ועד עתה, ומה שכתב ממתנה טמירתא על דא דליכסוך שעריה דלאו על כי האי גוונא אמרינן דנקרא מתנה טמירתא אלא על כותב שטר מתנה לחברו על קרקע ואמר לסהדי איטמורו וכתבו ולא אמר כתבו בשוקא אבל זה שהוציא ספרים שהן מטלטלין מתחת ידו לידינו לא שייך מתנה טמירתא ומה שאמר שנתן לי יותר מחלקי זה אינו כמו שהשבתי לך כבר שלא נתן לי יותר מחלקי כלל ואין לי דין ודברים עמך מזה כי כבר נעשה לך חשבון בב"ד מדודינו שהיו הנכסים בידו והוא עשה לך חשבון בב"ד ולא עשה לי חשבון מיותר הנכסים ומה שעשה לי ולא לך עשה שבועה ואני האמנתי לחשבון שלו בלא שבועה ומה לי ולכפירתך שאתה כופר שלא ניתן לך אלא פ' זקוקים הרי הוכחתי לעיל שניתן לך כל חלקך ומה שאמר שנתן לפשוט אחד ק"מ זקוקים איני מאמין שנתן לו יותר ממה שנתן לי כי לא נדרן לי על כך ואפילו אם נתן לו כל כך הרבה ומה אני יכול אחרי שלא ניתן לו יותר ממה שמגיע לי, ומה שאמר להוכיח בשטרך שמעל בשבועה ומטעם זה אתה רוצה להוכיח שלא עשה חשבון ישר כי לא נשבע באמת מאי נפקא לי מינה לא עשה לי חשבון אפילו בלא שבוע' מיותר נכסים שעשה לך חשבון בשבועה ואם ח"ו שלא נשבע לך באמת מה אני יכול מזה, ואדרבה נשבע באמת כאשר יוכיח בע"ה.
3
ד׳וזאת התשובה, מה שתבע ממון השוטה ושמעון השיב החזרתיו לך ליד מי שנתנו לו לאו בעל דברים דידי את, הדין עם שמעון שכך כתב אבא מארי זצ"ל מעשה בראובן ששלח מנה ביד שלוחו להפקידו ביד שמעון והחזירו שמעון ליד השליח ונאנס מיד השליח ודן רבינו שמחה זצ"ל וזה לשונו (בהג"א ספ"ק דגיטין כ' כל זה) אם לא בקש המפקיד מן הנפקד לשמור לו המנה אלא השליח מסר לו ואמר לו שמור מנה זה לראובן והחזירו הנפקד לשליח סבורני שהנפקד יאמר למפקיד להד"ם לא הייתי שומר שלך פלוני מסר לי מנה ושומר שלו הייתי ואעפ"י שהמנה שלך היתה לא הייתי חושש של מי היה או שלו או של אחר לא קבלתי שמירת שום אדם עלי אלא מי שמסרו לי שכל שומר שמסר לשומר ואמר שומר הראשון לשני שמור מנה זה לפלוני וכי לא הי' לו להחזירו לשומר ראשון עכ"ל רבינו שמחה זצ"ל. ואבא מארי זצ"ל חלק עליו וזה לשונו ואין נראה בעיני דכיון דהשליח אמר לו לשמעון ראובן שלח לך לשמור לי וקבל שמעון מן השליח כדי לשמור לראובן הרי ודאי קבל עליו להיות נפקד של ראובן לכל דין נפקד דכי אמרינן שומר שמסר לשומר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היינו שהשומר מסר סתם לשומר אחר גם שהמפקיד לא צווהו ליתן לשומר אחר ולא קבל עליו שמירת שני אלא שמירת ראשון אבל הכא שראובן שלח על יד שלוחו לשמעון שישמור לו וקבל שמעון מן השליח כמו שאמר לו השליח שמור מנה זה לראובן הרי הוא ודאי נפקד של ראובן לכל הלכות נפקד עכ"ל אבא מארי זצ"ל. מדברי שניהם נלמד ששמעון דנן לא נעשה נפקד של השוטה מעולם ואם נאנס או נגנב מיד שהחזירו לו לידו פטור לשלם לשוטה וכן נראה אע"ג דקיימא לן כרב דפ"ק דגיטין (י"ד א') מדתני' כוותיה הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי אם בא לחזור אינו חוזר הני מילי כשהוחזק כפרן האי משלח אבל אם לא הוחזק כפרן מצי אמר ליה המשלח לשליח אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ואין לומר ה"מ היכא דבעצמו הפקידו ביד המשלח לשליח אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר אבל כאן שהשוטה לא הפקידו אין שייך לומר אין רצונו שיה' פקדונו ביד אחר דא"כ לא היה צריך להעמיד כשהוחזק כפרן אלא אפילו לא הוחזק כפרן כגון שמצא מציאה משלו או שהפקידו מורישיו בידו ומתו, מעתה אם היה רוצה אותו שהפקיד ממון השוטה ביד שמעון היה מוציא הממון בדין מיד שמעון דאפילו בשוטה שייך לומר אין רצונו מטעם דלא מהימן ואפילו אם היה אומר זכה וכ"ש שלא אמר לו זכה ולא הולך דכזכי דמי אלא שמור ולא מצינו שיהא כזכי ואפילו אם היה אומר זכה צ"ע אי הוי מהני כיון דשוטה הוא.
4
ה׳ומה שטוען שקנו קרקע במעות השוטה והם אומרים שקנאום לעצמם ועד אחד מעיד שאמר לפני הקנין ולאחר הקנין וגם בשעת הקנין שקנו הבית במעות השוטה וכיון שאומרי' שלעצמם קנו א"כ נתכוונו לגזול המעות שיהא שלהם בשעת נתינתם למוכר אעפ"י שאין אדם משים עצמו רשע, אומר אבא מארי זצ"ל דכיון דהיה בדעתו לפרוע המעות וכך הם אומרים עתה שכך היה בדעתם אין כאן רשע כלל דלא תגזול לאינשי על מנת שלא לפרוע משמע להו ונאמנים הם בכך, וודאי אם היו קונים אותו לצורכו היה שלו לספר דגרם בב"מ (ע"א ב') נהי דשליח לית ליה זכייה מיהת אית ליה, ול"ג מדרבנן דא"כ אז היו שלוחים והקרקע נקנית לו כדאמר פ' הגוזל (ק"ב א') הנותן מעות לשלוחו לקנות בהם חטים וקנה בהם חטים דקנה לד"ה ומפרש ר' יוחנן בירושלמי בשעה שאמר לו ליקח בהם חטים לא נתכווין המוכר לזכות בהם אלא לבעל המעות ואפילו אם ת"ל דשוטה גרע מקטן דלא מהני ביה גדול עומד על גביו כדמוכח ההיא דתוספת' (בתו' יבמות ק"ד ב' ד"ה והא הובא) דפסל חליצת שוטה מ"מ בהא לא גרע דהיכי דקטן זכי לנפשיה איהו וכן מוכח (יבמות ל"א א') ההיא דבר שטיא דזבין נכסים דמסיק כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין ולא אמר תחזור קרקע לבעליה הראשון אלא אנו מעמידים ביד הלוקח וכיון דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה לאחרים כמו לקטן ודוקא לר' יוחנן אליבא דר' יהודא אמרי בני מערבא מי הודיעו לבעל חטים שיקנה חטים לבעל המעות כיון דשינה ולאו שליחותיה קא עביד כדפירש"י מיהו כאן שלא נתכוין לקנות לו אלא לעצמם הוי דמי לנותן לחברו לקנות לו חטים וקנה לו שעורין דאמר בירושלמי בשעה שלא קיים שליחותו לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח ולמה חולק עמו דקתני אם הותיר הותיר לאמצע והואיל ובאת לו הנייה מתחת ידו אף הוא חולק עמו. וכתב אבא מארי זצ"ל דוקא הכא חולק עמו מפני שלצורך הבעלים נמי קנה אבל היכא דטוען שלא קנה כלל לצורך הבעלים כי אם לצורך נפשיה וודאי ה"נ דקני וכולי רווחא דשמעון היא עכ"ל ואין להשביע על ככה שקנאוהו לעצמם דאפילו רבה שמא יודה כיון דראיה בקיום השטר וקל להבין. ועוד מי יטעון ברי לי שלצורך השוטה קנה אותה, ועל טענת שמא אין נשבעין וכן כתב אבא מארי זצ"ל (בהג"א פ"ט דב"ק סי' ח"י) בבא מעשה לפני ריב"ם זצ"ל מפרגא באחד שנתן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ידועה והלך וקנה לו סחורה אחרת וטען שקנה לעצמו ולכך שינה ודן שכל הריוח לשליח דגזלן נמי שקיל שבחא כדאשכחנא בההוא דגזל פדנא דתורא דאי לאו דקנסיה רב נחמן משום דהוי גזלן עיסקא הוי שקיל לשבחא ולא כתב שחייב שבועה שלא נתכוון לקנות לצורך בעל המעות ויהיה חצי הריוח שלו או כולו לפירוש האלפס ולפי' ר"ח דפי' דכל היכי דלא יהיב ליה בתורת שותפות אלא בתורת שליחו' הכל לבעל המעות. כל זה כתבתי לפי דברי העד שבמעות השוטה קנאוהו אבל לפי מה שהם אומרים שהמעות היו שלהם לח מיקרו כלל גזלנים.
5
ו׳ומה שתובע ספרים של זקינו ואומר דכשנתנם במתנה נטרף דעתו ולכך ניסת וניפת לתת המתנה מתוך דבריו משמע שלא היה שוטה כ"כ אלא דמסברא ליה וסבר ואז מתנתו מתנה ואפילו זביננ' הוי זבינא ולא אמרינן מקריב דעתיה לגבי זוזי ואנו מחשיבים אותו בכך יודע בטיב משא ומתן לפי' הרשב"ם זצ"ל ולפי' ר"י זצ"ל יצא בכך מדין שוטה ועוד לא יהא אלא חרש דהלכו אחר כתב ידו במטלטלין כדאיתא פ' מי שאחזו (ע"א א') כיון שכתב נתתי אפילו אם המקבל היה אומר לא נתן חיישינן שמא זיכה לו על ידי אחר כדאמר פ' השולח (מ' ב') אבל כשזה אומר נתתי וזה אומר נתן לי ודאי קנאם.
6