מאור ושמש, מאמרים מלוקטיםMaor VaShemesh, Additions
א׳בזמירות ליל שבת
1
ב׳עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר עולמים פוסעים בו כו' יש לרמוז בזה עפ"י מאמר אליהו הנביא בהקדמת תיקני זוהר ואלין עשר ספירין אינון אזלין כסדרין חד אריך וחד קצר וחד בינוני והדבר סתום וחתום איך יתואר באורות עליונים ענין אריך וקצר וקצת להבין זה עפ"י פשוטו הוא כי השי"ת הוא מאריך רצונים ומקצר חרונים שמדת רחמיו הוא מאריך להטיב לברואיו לאורך ימים וכן הוא מאריך אפו גם לרשעים עד שישובו בתשובה ומדת הדין הוא מקצר כמאמר חז"ל שזעמו הוא רגע כמימרי ומתרצה ברחמיו לעמו תיכף וזהו חד אריך וחד קצר וחד בינוני שמדה המורה על רחמים הוא אריך שהוא ית"ש מאריך רצונים ומדה המורה על גבורה הוא מתואר בשם קצר שאינו מאריך בה כלל ועומד מכסא דין ויושב על כסא הרחמים (וכן חד בינוני הוא המדה המכרעת בין חסד לדין) אמנם עיקר העת רצון הוא בשבת קודש וע"י קיום השלש סעודות של שבת מתעורר הרצון העליון על הכנסת ישראל ונמתקין הגבורות והנה כשהאדם מהפך באיזה דבר לפעול אותו להוציאו לאור כפי רצונו אותה הפעולה היא מתוארת בשם חרישה כמו לילא חרשתם בעגלתי ומטעם שכמו שהחורש דעתו לבצע מעשיהו כדי שתהיה השדה מתוקנת כפי רצונו ומוכנת לזרוע מה שירצה כן כל מי שרוצה לפעול איזה פעולה ומהפך בה שתנא כפי רצונו הוא ג"כ מתואר בשם חרישה שחרש דבר זה והכין לעצמו כפי דעתו וזהי עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר פי' רומז שתעזור במה שהם מהפכין לבטל מדה"ד שמתואר בשם קצר כנזכר וזהו ענין בחריש ובקציר וכו' פי' שהם חורשים את הקציר שהיא רומז למדה"ד ומהפכין בו להפכו למדת הרחמים פוסעים בו פסיעה קטנה הנה ידוע ששמות אלהים נקראים קטנות דמוחין והם המדת הדין וזהו פוסעים בו כו' (לשון אפשעה בה אציתנה יחד בישעיהו כ״ז:ד׳ שפירש"י שם שאפסיע על מדת הדין המקטרגת על ישראל ומעכבת מלנקום באויביהם ואצית אויביהם יחד) שפוסעין בו עלמדה"ד שמתואר בשם קטנות ומבטלין אותו ע"י הג' סעודות של שבת וזהו סועדים בו לברך שלש פעמים וגמר אומר צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים ביאורו כמאמר חז ל שאור שבעת הימים אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו שרומז שלא היה בו שום מסך מבדיל וגם צדקתם תצהיר כן בלי שום מסך ומבדיל בלי שום קיטרוג כאור בהיר של שבעת הימים ושיומתקו כל הדינין המעכבין השפעות אור הבהיר ההוא.
2
ג׳צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים ה' אלהי ישראל כו' תשועת עולמים הנה הדברים האלה בלתי מובנים וצריכים ביאור ונראה לפרש ע"פי מאמר חז"ל על פסוק ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול כו' ואת המאור הקטן כו' ואמרו חכמינו ז"ל שנבראו שוים ונתמעטה הלבנה על שקיטרגה ואמרה חי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ואמר לה הש"ית לכי ומעטי ח"ע ולהפיס דעתה אמר לה צדיקים יקראו על שמך ויש להבין מהו צדיקים יקראו על שמך ונראה כי הנה מטבע האדם שכל אחד מבקש להתגדל על חבירו ושתהיה מעלתו עולה על מעלת חבירו. וזהו דוגמת קיטרוג הלבנה שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד ורצתה להתגדל יותר ועל ידי כן נתמעטה ובחצי החודש כשמתגדלת כ"כ עד שסבורה להיות שלימה מוכרחת להתמעט. וכן הוא מי הראוי ג"כ לכל אדם שעלתה מעלתו וסבור להיות שלם במעשיו ובימי העולם הזה אי אפשר לבוא לידי שלימות האמיתי ולכן צריך למעט את עצמו ולמצוא חסרון במעשיו ולולא זאת לא תיכון עבודתו אמנם לעתיד לבא כשמזדככו ישראל ותתבטל הקנאה ובקשת השררה ותמלא הארץ דעה את השם ויתבער היצ"הר מן העולם אז יהיו הצדיקים בתכלית השלימות ואז ג"כ תתמלא פגימת הלבנה ולא יהי' בה שום מיעוט וזהו צדיקים יקראו על שמך שכל זמן שאין הלבנה בשלימותה גם הצדיקים צריכים למצוא מיעוט בעבודתם כי אין באפשרי להיות בעו"הז בשלימות האמיתי כנ"ל אבל לעתיד יתמלא המיעוט כנ"ל והנה שבת קודש היא בחי' עולם הבא. ולכן בשבת יכולין לבא יותר לידי מדה זו להעביר מקרבו רוח הקנאה ובקשת הגדלות ולקנות שלימות. וזהו אמרו עזור לשובתים בשביעי וכו' צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים פי' צדקתם של שומרי שבת תגרום להם שמירת שבת שיקנו שלימות על ידה ויהי' צדקתם בהירה כמו שהי' אור המאורות בשבעת ימי בראשית בלי מיעוט. אמנם בעו"הז עדיין אין באפשרי להיות שלם בתכלית השלימות ולכן אמר ה' אלהי ישראל אהבת תמים פי' מאחר שהש"ית אוהב שיהיו תמימות ושלימות בצדיקים בלי מיעוט כלל ולכן יאתה לה' אלהי ישראל שיושע את עמו תשועת עולמים שאז יהיו שלימים בתכלית השלימות כנ"ל והבן.
3
ד׳בתפלת שחרית של שבת
4
ה׳זה שיר שבח של יום השביעי שבו שבת אל מכל מלאכתו ויום השביעי משבת ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו שבח יקר וגדולה וכבוד יתנו לאל מלך יוצר כל המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קודש נראה לפרש הפסוקים אלו דהנה ידוע לכל איש אשר מבקש ומחתיר אחר עבדות ה' באמת יודע זאת שלא כל הזמנים ולא כל המקומות שוים לעבדות ה' כי במקום קדוש מרגיש בעצמו שיותר טוב לו לעבדות ה'. ובשבת ויו"ט הוא מרגיש קדושה יתירה יותר מבשאר ימים כמו דאיתא שאל טורנסרפוס את רבי עקיבא מה יום מיומים והשיב לו מה גבר בגוברין. ובאמת צריך להבין שניהם מה גבר בגוברין ומה מה יום מיומים. אך הענין הוא ע"פי מה שאמרנו כי חק הוא לישראל שהקב"ה משיב להם חוקה חקקתי מראשית הבריאה להטיב לכנ"י. אבל אנו בית ישראל צריכין לידע הטעם כמו שאיתא אצל פרה אדומה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחרים חוקה והענין הוא שלזה הי' רצון הבורא ב"ה להטיב עם כנ"י שראה שיקבל תענוג ושעשועין מעם קרובו ישראל שאף שהם מדולדלים ודחוקים ומשך עליהם עול הגלות אעפי"כ הן מבקשים כמטמוניות עבדות ה' ב"ה. וזאת לפניו שיעשועין גדולים לכן מן הראוי שיטיב להם בכל מיני טובות שהם מכינים עצמם תמיד לעבודת המלך כל ימות השבוע ובזה ממשיכין קדושה העליונה לכל העולמות וכל העולמות יש להם חיות ועלי' ע"י ישראל ועל ידם הן משיגים הקדושה העליונה וכל זמן שאין מקדישין למטה את יום השבת אין מקודש למעלה כמו ששמענו כמה מעשיות מקדושי עליון בענין זה וביו"ט בוודאי אין מקודש למעלה עד שבני ישראל מקדישין אותו מלמטה. לכן השבתות וימים טובים מקודשין יותר משאר ימים מפני שבני ישראל מקדישין אותן במעשיהן הטובים כל ימות השבוע. וזה יום מיומים וגבר בגוברין ג"כ כי לא כל הרוצה ליטול את השם ויתדמה עצמו לערך הצדיקים יבוא ויטול כי צריך לקדש עצמו כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. ולכן להצדיק הוא בנקל יותר לעבוד הש"ית שהצדיק ממשיך הקדושה עליונה וגם בשבת וביו"ט נקל יותר לעבודת ה' ית"ש מחמת שבני ישראל מקדשין אותם. נחזור לענינינו מחמת שאו"ה אינם מכינים עצמם לשום קדושה ואינם יודעים מזה כלל לכן אין הקב"ה אומר להם שום טעם למה הוא מטיב לישראל רק חוקה אבל ישראל יודעים הטעם כי ע"י מעשיהם שהן מכינים עצמם וממשיכין הקדושה עליונה על כל העולמות כולן איך יוכל שום אחד לפתוח פיו ולקטרג על ישראל שכולן צריכים להודות שע"י בני ישראל הם מרגישין הקדושה עליונה ואלמלא ישראל לא הי' להם שום חיות ואדרבה הם צריכים לפאר ליוצרם על שברא עם קדוש כזו שעל ידם הם מרגישין קדושות הבורא ב"ה. וזהו פי' הפסוקים זה שיר שבח של יום השביעי. וזהו לפי פשוטו שבו שבת כו' ויום השביעי משבח ואומר. ר"ל שיום השביעי בעצמו מרגיש הקדושה ואומר מזמור ומה אומר טוב להודות לה' ר"ל שבו יותר טוב לעבדות ה' מבשאר ימים לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו ר"ל לפיכך מחמת שע"י שבני ישראל ממשיכין הקדושה עליונה עד שכל העולמות וכל הברואים מרגישין הקדושה לכן הם חייבים לפאר ליוצרם ובמה יפארו אותו אמר הכתוב שיאמרו המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ר"ל שע"י ישראל שהן ממשיכין הקדושה עליונה יש להם עלי'. לכן צריכים להודות על שברא עם קדוש כזה כנ"ל.
5
ו׳רמזי שלש סעודות
6
ז׳מה שבא בספרי חכמי האמת ובזמר בני היכלא שבסעודה שלישית של שבת הוא רעוא דרעווין הטעם הוא כי להבין ענין רעוא דרעוין קצת הוא כביכול כי שכשלאדם נופל במחשבתו לעשות איזה דבר הנה כבר אמרנו שבכל דבר שמחשב היא בחי' היוד ספירות כי בתחילתו דרך משל נופל בשכלו לבנות איזה בנק וכשנפל בשכלו הוא מתבונן איכות הבנין וצורתו ועל איזה דרך הוא אוהב שיהיה הבנין משוכלל גם מתירא שבאם לא יבנה בנין זה או לא יעשה עסק זה יגיע לו היזק פלוני גם מחשב התפארת שיהי' לו בעשית דבר זה וכן כולם הם על דרך זה. אמנם הנה רצון האדם אין באפשרי לתוארו בשם רצון. רק מראשית המחשבה ואילך הוא רוצה בדבר שנופל במחשבתו. אמנם מאין נפל במחשבתו לחשוב מחשבה זו ומי שעורר את רצונו דבר זה אין האדם יודע כלל. כי קודם שבא לחשוב דבר זה הרי היתה המחשבה אפס ואופס אמנם כביכול אצל הבורא ב"ה אינו כן כי הוא מתואר בשם אהי' אשר אהי' והנה שם אהי' הוא מתבאר שיהי' אחר כן והוא ענין רצון שרוצה במחשבתו שיהיה דבר זה. ואולם בא"ס ב"ה. יש רצון המעורר כל הרצונות. ואי אפשר להבין זאת ולתאר כלל בשכל האדם שאי אפשר לומר כלל שיהיה לו רצון קודם שנפל במחשבתו הדבר שחושב. וזהו אהיה אשר אהיה שרומז על רצון של רצונות. וזהו רעוא דרעווין שפירושו רצון הרצונות שמעורר כל הרצונות והנה תחילת הבריאה התחילה מתחילת יום א' ואילך ותחילת יום א' הוא תיכף אחר שבת ברגע של יציאת השבת ומאז ואילך התחילו ז' ימי המעשה נמצא שרצון המעורר הרצון לבריאת העולם הוא קודם לכן. טרם שיתחילו ימי המעשה והוא הסעודה שלישית ולכן בזמן אותו הסעודה הוא רעוא דרעווין והבין.
7
ח׳כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון ונאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. ראוי לתת לב על אמרו עין בעין שהוא משולל הבנה. ויראה לרמז בזה כי הנה השי"ת ברא עולמו במדת הרחמים ומדת הדין והאציל עשר קדושות שהם עשר הויות ה' חסדים וה' גבורות כידוע החסדים הם לשלם בהם גמול טוב לשומרי מצותיו והגבורות הם להעניש שונאי ישראל העוברים על המצות אמנם צדיקי כל דור יש לאל ידם להמתיק הגבורות בשרשן ע"י שממשיכים בהם שמות הרחמים ועי"ז יש שמחה והארה בכל העולמות. וזאת הוא חשקת השי"ת שנמתיק הגבורות. וכל הגבורות כולם כל מאווים שיתמתקו. ולעתיד לבא אז תרבה הדעת וכולם ידעו את ה' מקטנם ועד גדלם אז יתמתקו כל הגבורות ויתהפכו לרחמים והנה ה' הויות החסדים עולים ק"ל כמספר עי"ן וגם הה' הויות דגבורה עולים ג"כ כמספר עי"ן. וזהו כי עין בעין יראו בשוב ה' וכו' פירש שיראו השמות הגבורות ממותקים וכלולים בתוך החסדים ובזה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר פירש שגם דיבור שהוא לשון עז כמו שדרשו חז"ל מלשון דבר אתנו אדוני הארץ קשות היה גם כן פי ה' שהוא שם הרחמים. כלומר שעיקר מגמתם אינו רק שיתמתקו ויתהפכו לרחמים.
8
ט׳בתהילים סי' ק"י
9
י׳נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק הנה חז"ל בנדרים דרשוהו. על דיבורו של מ"צ לפי שהקדים שם ברכת עבד לברכת קונו שאמר תחילה ברוך אברם ואח"כ וברוך אל עליון לכך ניטלה ממנו הכהונה וניתנה לאברהם ויש להרחיב ביאור הענין על פי מאמרם ז"ל. כי הצדיק הממשיך שפע לעם בני ישראל צריך לעורר אתערותא דלתתא ולהמשיך על ידי זה מעילא לתתא רחמים על ישראל ולהמתיק הגבורות בשרשן למעלה. לבל ירדו כלל על ישראל והנה מ"צ מלך שלם עשה להיפך באמרו ברוך אברם לאל עליון קשר מדת אברהם שהיא רחמים למעלה ובאמרו ברוך אל עליון אשר מגן צריך וכו' הוריד בברכתו בחינת גבורה לעולם שיתמסרו הצרים בידו ע"כ אמר לו הש"י לאברה' אתה כהן לעולם ביאורו שאתה תמשיך מדת הכהנים שהיא מדת חסד לעולם שירדו החסדים למטה והגבורות יתמתקו בשרשן.
10
י״אשמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. אלו ת"ח שכל עולם ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע י"ל הפירוש הוא כן. דהנה השי"ת נותן לחם לכל בשר בחסדו ית"ש. דהיינו שרוב עולם אפילו ישראל אינם אוכלים. רק לתאוה לשבר תאות רעבון ולזון גופם. אבל הצדיקים אוכלים אכילתם כדי לחזק מוחם לעבודת הבורא ב"ה ואוכלים בקדושה וממשיכים באכילתם. ובכוונת תורתם השפעות וטובות גדולות לישראל ולחדש מוחם יותר בשכליות יתירות. וידוע שאמרו בגמרא נשבע ה' בימינו זו תורה וזרוע עוזו זו תפילין והנה כוונת התפילין להמשיך עליו מוחין חדשים מהבורא ית"ש. וזהו פירש הגמרא שהצדיקים ניזונין בזרוע. דהיינו להמשיך באכילתם מוחין קדושים והשפעות טובות המרומז בזרוע ודי למבין.
11
י״בבמסכת שבת דף קי"ח
12
י״גואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן. הענין כך הוא דמצאינו דדרשו בגמרא דר"ה אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם כו' אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מוטעים. אתם אפילו מזידין עיי"ש נמצא למידין שיש כח ביד חכמי הדור לעשות היום טוב כפי הזמן הנראה לדעתם ואפי' מזידין והענין הוא כך שזה הכח למשוך מעילא לתתא החסדים ורחמים גמורים על כנסת ישראל. כגון למשל בחג הפסח שאז יש הארת רחמים וחסדים לכנ"י וכן בכל מועד מה שצריך למשוך מעילא לתתא לכנסת ישראל. הכל תלוי בחכמים הן המה צדיקי הדור הדבוקים בו ית"ש באמת. יש להם כח למשוך מעילא לתתא החסדים ורחמים גמורים. או שאר המדות מעילא לתתא וליחד מתתא לעילא והכל הוא בידם והם יודעי בינה לעתים. בכל עת וזמן מה שצריך להמשיך לכנ"י. איזה מדה שלמעלה. אזי הם מתיחדים מתתא לעילא ומושכים מעילא לתתא המדה הצריכים להמשיך לכנ"י ובזה המדה המושכים לכנ"י מתייחדים כל המדות ביחוד גמור. בתוך אותו המדה וע"כ אמרו חז"ל אתם אפילו מזידים לפי שהכל הוא בידם שכשרואים באותו עת וזמן שצריך למשוך חסדים ורחמים גמורים לכנ"י מעברים השנה ועושים אז יו"ט כדי שיומשך מעילא לתתא אותו מדה והארה העליונה שרואים שצריך בעת ההיא למשוך לכנסת ישראל והנה ע"י לימוד מסכתא יש כח ביד הצדיק למשוך איזה בחי' שירצה להמשיך או בחינת פסח או בחינת שבועות או בחינת סוכות או בחינת פורים דוגמת יו"ט שממשיכים חסדים וטובות ורחמים גמורים על כנסת ישראל או שאר מדות שצריכים להמשיך לכנסת ישראל. ודינים וגבורות לשונאי ישראל כן בסיום מסכתא ממשיכים אותו המדה שצריפים למשוך לכנ"י וזאת המדה נעשה כוללת שכלולה בה כל יתר המדות כדאיתא בכתבי האר"י זלה"ה. ובזה יובן המאמר שהתחלנו בו ואמר אביי תיתי לי כו' עבידנא יומא טבא לרבנן דהיינו ר"ל שעשה יום טוב והמשיך הארה עליונה והמדה עליונה מיוחד ביחוד גמור כל שאר המדות כפי מה שהי' צריך למשוך באותו עת וזמן לכנסת ישראל דוגמת יו"ט ומה שאמר יומא טבא לרבנן דייקא. מפני שפעל בלימודו ובקדושתו הגדולה שירגישו רבנן בעלי נפש. הקדושה והארה ממדה הקדושה שמשך אז לכנ"י מעילא לתתא ואותו היום טוב הרגישו גם הם. הם הרבנן מארי נפש שמרגישין ברוחניות קדושה. כי בכל יום טוב יש נפש יתירה אפילו בר"ח כדאיתא בספרים הקדושים הטעם שאומרים כתר בראש חודש. וזה מרגישין רק בעלי הנפש המה הרבנן. על כן אמר עבידנא יומא טבא לרבנן דייקא ודו"ק.
13
י״דבגמרא תענית דף ל"א
14
ט״ותנו רבנן יפפיות שבהם מה היו אומרות תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי מיוחסות שבהם מה היו אומרת תנו עיניכם במשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים פרש"י אם בניך יהיו מיוחסים הכל קופצין עליהם בין זכרים בין נקבות מכוערות שבהם מה היו אומרות קחו מקחכם לשום שמים הנה יש לדקדק בדבר חז"ל מפני מה נאמר אצל יפפיות תנו עיניכם ליופי ובמיוחסות תנו עיניכם במשפחה ג"כ הו"לל למשפחה או דהו"לל ג"כ ביופי מפני מה דקדקו כאן ליופי בלמ"ד וכאן נאמר במשפחה בבי"ת גם קשה מיוחסות שבהם מה היו אומרות כו' לפי שאין האשה אלא לבנים ופרש"י הכל יהיה קופצין עליהם בין זכרים בין נקיבות קשה דהא המה גם כן מיוחסים ובנו אדם אין קופצים עליהם רק צריכים להמליץ בעדם ולהתחנן והאיך היא המליצה גם קשה שאומרים שאין האשה אלא לבנים האיך תלוים בנים טובים במשפחה מיוחסים אך להבין דברי חז"ל שכל חדא וחדא טוענת דבר שלא יתירא האדם מיצ"הר כי מאשה יפה מונעים בני אדם שלא יהיה להם הנאת גשמי' מיפיה גם ממיוחסת מונעים שלא יהיה להם גיאות עם משפחתה המיוחסים לזאת כל אחת ואחת נותנת עצה לאיש נגד היצ"הר יפפיות אומרות תנו עיניכם ליופי ר"ל שלא תביטו בהיופי של מטה שהוא גשמיות רק להביט אל מקום השורש של היופי שהוא עולם התפארת לכך נאמר ליופי בלמ"ד ר"ל להביט ליופי היינו לעולם התפארת שהיא המקום שורש של היופי והמיוחסות שבהם נותנים להם עצה שיצילו נפשם מגיאות שלא יהיה להם גיאות במשפחתה המיוחסים כי ידוע שסגולה גדולה מאד להיות לו בנים טובים בשעת הזיווג יצייר במחשבתו צורת הצדיקים לזה אומרים המיוחסות תנו עיניכם במשפחה ר"ל שיוכל לציור בשעת הזיווג צורת הצדיקים שבמשפחתה שתמיד יהי' מורגלא אצלם ויהיה להם בנים טובים כמותם לזה אומרים שאין האשה אלא לבנים מכוערות שבהם אומרים מה לכם לחפש אחר תחבולת להנצל מהיצ"הר קחו מקחכם לשום שמים ולא תצטרכו לעשות תחבולת כיון שאין בו במה לתלות הגיאות והגשמיות אין מקום ליצ"הר לפתותו וק"ל.
15
ט״זשם בדף הנ"ל
16
י״זאמר עולא ביראה אמר רבי אליעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וצריכים להבין מה מרמז לנו בזה ומה הוא הלשון מראה באצבעו מה לו להראות הו"לל וכל אחד ואחד יהיה רואה אותו אך נוכל לומר שחז"ל רמזו לנו כי ידוע שכל צדיק וצדיק אוחז דרכו בעבדות ה' כפי שכלו ומעשים הצדיקים אינם שוים זה לזה זה עובד להשי"ת בדרך זה וזה בדרך אחר ובכדי שלא יצער עצמו הצדיק באומרו אולי דרכיי בעבודתי אינם ישרים כי יש צדיק אחר שעובד להשי"ת בדרך אחרת לזה לעתיד הקב"ה יהיה מראה לכל או"א שהיה עבודתו בדרך טוב וישר וכל צדיק וצדיק יהיה רואה שטובים היו דרכיו אשר הלך בדרכי השם כפי שכלו לזה אמר כל א"וא יהיה מראה באצבעו כו' זה ה' קוינו לו ר"ל זאת היא דרך הישר אשר עבדתי לו להשי"ת והוא הדרך הנכון לעבודתו ית"ש כי כך יהיה מראה לו הקב"ה כי נכון היו דרכיו וק"ל.
17
י״חבמס' קידושין דף פ"ב ע"א
18
י״טתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר מימי לא ראיתו צבי קיץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעתי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי יש להבין במאמר זה מאי שימוש יש לאדם מצבי וארי' ושועלים והנראה בזה שהוא הדבר בעצמו שנבראו לשמש בו והוא שילמוד האדם מהן עבדות השם שניקח מזה ק"ו לבטוח בה' שיוכל להזמין כל גווי' די מחסורה אלא שקילקול המעשים מקפח הפרנסה ונקרא דבר זה שימוש כמו שמצינו בגמרא ששימוש חכמים נקרא הלימוד שלמדין ומתרצין דבר קשה ע"ד הכא במאי עסקינין או הא מני וכדומה והכא נמי זה נקרא לשמשני כמו ללמדני כדכתיב מלפינו מבהמות הארץ וכו' וק"ל.
19
כ׳באותו ענין מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסין שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעתי את מעשי וכו' יש להבין במאמר הזה הלא ראינו כמה פעמים שהכפירים שואגים לטרף וכמה חיות רעות וזאבים אשר אין להם במה להתפרנס ונראה פי' הענין שכוונתם שאם השי"ת יזמין לו פרנסת יומו שלא ידאג דאגת מחר כמאמרם ז"ל מי שברא היום ברא פרנסתו ועיד אמרו כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה והנה החיות באמת יש להם בחינה זו מפני שאין להם שכל ואם יש להם מאכל לפי שעה אינם דואגים על מחר ומכל שכן בן אדם אשר חננו ה' דעה להבין ולהשכיל שראוי לו לבטוח בה' שבוודאי יתפרנס ביום מחר ואל יחשוב מחשבות האיך ובמה וישמח במה שחננו ה' לשעתו וזהו כוונתם שהן מתפרנסין שלא בצער פי' שאם יש להם במה להתפרנס לפי שעה אין דואגים על יום מחר ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס היום שלא בצער שבוודאי יהיה לי ביום מחר כנ"ל.
20
כ״אשם בדף הנ"ל
21
כ״בתניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו כו' אבל תורה אינו כן עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו בעת ילדותו מהו אומר כו' בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו פרש"י ז"ל ינובון יצמחו צמח ויתייחד שכרן לעת שיבתן ולי נראה לפרש ינובון כפשוטו לשון ניב שפתים לשון דיבור וביאורו כי בבחרותו של האדם יש לו כח ללמוד ולהתפלל בכח אבל בזקנותו של האדם אין לו כח ללמוד ולהתפלל מפני תשות כוחו רק שמדבר דיבורים קדושים לעבודת השי"ת וזה פי' בזקנתו מהו אומר עוד ינובון בשיבה וק"ל.
22
כ״גמסכת אבות פרק ראשון
23
כ״דאל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כו' יש לפרש עפ"י מאמר חז"ל ששכר מצוה מצוה והפי' הוא כי הנה עיקר שכר העולם הבא הוא שיזכו עם בני ישראל להינות מזיו השכינה ולהשתעשע בנועם אור אלהותו יתברך והנה הצדיק כשעושה איזה מצוה הוא ממשיך עליו על ידי המצוה נועם השגת מציאות אלהותו ומתענג בזה הרבה ותענוג הזה הוא מעין התענוג העולם הבא שיתענגו על ה' וישתעשעו באלהותו וזהו עולמך תראה בחייך שבחייך תשיג מעין עולם הבא וזהו שכר מצוה מצוה פי' שהמצוה בעצמה שעיקרה הוא התענוג השגת אלהותו שזהו עיקר עשית המצוה להשיג ע"י פנימיות אלהותו והוא בעצמה השכר ששכר עולם הבא הוא ג"כ השגת אלהותו יתברך וזהו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס שעובד כדי לקבל השכר לאחר זמן ועתה עדיין לא קיבל מאומה ובאמת במצות הוא טועם בשעת עשית המצוה השגת אלהותו יתברך מעין שכר עולם הבא ולכן לא יעבוד ע"מ לקבל פרס שמורה שעדיין לא היה לו שום תענוג ושעשועין מעשות המצוה רק ישתעשע בשעת עשות המצוה כאלו כבר קיבל כל השכר שהוא השגת אלהותו יתברך שמו וק"ל.
24
כ״הבמס' חולין דף ס"ו ע"ב
25
כ״ותנן התם כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת כו' ומקשו בגמרא וליכתוב רחמנא קשקשת ולא לכתוב סנפיר א"ר אבהו וכן תנא דבי ר' ישמעאל יגדיל תורה ויאדיר. ויש להבין הלא כמה הלכות הם כהררים התלוים בשערה ולא נרמזו בתורה רק מעוטא דמעוטא וכאן יהי' בתורתינו הקדושה תיבה יתירה בלי צורך רק משום יגדיל תורה והנראה שהענין הוא כך. כי הנה ידוע בספרי קודש שכל הברואים יש להם שורש בעולמות העליונים והנה דגים באים מעולם קדוש וגבוה מאד מאד שהוא מרמז על עינא פקיחא כידוע מספרי קודש אשר ע"כ הזהירו לאכול בכל שבת דגים. והנה כל הנבראים נבראו בכח התורה הקדושה כידוע ממאמר חז"ל ומפני זה כל דבר שהוא מעולם היותר גבוה יש לו מקום יותר גבוה בתורה ע"כ בתורתינו הקדושה נכתב סנפיר לדגים הגם שאין צורך בו רק משום יגדיל תורה ויאדיר מפני שהם מרמזים לעולם גבוה מאד ע"כ בא להם מקום מיוחד בתורה משום יגדיל תורה ויאדיר ודו"ק. ובדרך הלצה יש בנמצא מין דג הנקרא במדינתינו לאקוס ויש לו סנפיר יותר על שארי הדגים והוא מפני שהוא מובחר ממיני הדגים. ובוודאי יש לו שורש גדול בתורה וע"כ נרמז בהסנפיר שיש לו מפני שנכתב סנפיר מיותר בתורה משום יגדיל תורה.
26
כ״זבמס' עוקצין פ"ג מי"ב
27
כ״חאמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנא' להנחיל אוהבי י"ש כו'. יש לעיין שהרי אמרו חז"ל בסנהדרין כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה ת"ח מנכסיו אבל ת"ח עצמם עין לא ראתה אלהים זולתך וכאן הוא נותן קצבה לנחלת הצדיק אמנם יראה שרומז בזה גודל מעלת ההתחברות וכינוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם כמו שכתוב בספר יצירה אבן אחד בונה שתי בתים שתי אבנים בונות וכו' שרומז ג"כ למעלת ההתחברות שגדולה היא בערכה וכל מה שמתוסף איש ישראל נעשה רושם למעלה גדול מאד וזה רמז שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות. ביאורו כשהם כל אחד בפני עצמו ואין מתחברין יחד אז יש קצבה לנחלתם. וגם ירמז שבאם הם מתחברין יחד בגודל אהבה אז שני פעמים ש"י עולה כתר שנקרא אין ואז חלקם סכון ונעלם ונחלתם בלי מצרים מפני שהם נכנסין לבחינת אין.
28
כ״טבגמ' ברכות אמר רבין בר אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנא' נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנא' מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין ומנין שהתפילין הן עוז לישראל שנ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך כו' אמר ליה רב נחמן ב"ר יצחק לר' חייא בר אבין הני תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו א"ל מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כו' תינח בחד ביתא בשאר ביתי כו' כי מי גוי גדול. ומי גוי גדול דדמיין להדדי בחד ביתא ומי כעמך ישראל ואשריך ישראל בחד ביתא או הניסה אלקים בחד ביתא ולתתך עליון בחד ביתא וכולה כתיבא באדרעי עכ"ל המאמר והנה יש להבין מפני מה לא הזכיר תפילין של ראש כלל רק כולה כתיבא באדרעי דווקא. הנה הבקי בעץ החיים ויודע כל המקומות השייכים לענין תפילין יבין זאת כי איתא שם שה"זא הוא בעל ששה קצוות ולא ניכר בו הראש והוא נבלע כי ברא כרעא דאבוה הוא ואנו צריכין להמשיך ארבעה מוחין כידוע והם ארבע פרשיות כדי שיגדול ויהי' לו ראש ומוחין עלאין מאבא ואריך כידוע וזה מנין שהקב"ה מניח תפילין כדאיתא שפי' על הז"א שנקרא הקב"ה שנאמר נשבע ה' בימינו זו תורה כו' ובזרוע עוזו זו תפילין כי הוא בעל ששה קצוות ומתחיל מזרועות וזה בזרוע עוזו דייקא וקחשיב הגמר' ארבע פרשיות שבחייהו דישראל שמתפאר בהם בישראל ועי"ז נמשך ד' מוחין עלאין לז"א מאבא עלאי ואריך אנפין ע"כ קאמר הגמרא שפיר וכולא כתיבא באדרעי דייקא באדרעי כדכתיב ובזרוע עוזו שמתחיל מזרועות ומניח תפילין עם ארבעה פרשיות הללו כדי למשוך לו מוחין עלאין כנ"ל. ע"כ לא חשיב תפילין של ראש לפי שהם המוחין בעצמם ולא שייך להניח תפילין להמשיך המוחין רק כתיבא באדרעי דווקא כנ"ל וכשתעיין אתה המעיין בע"ח היטיב ובעמק המלך תבין הדבר לעמקו ותשמח בו כי הוא סוד גדול ודו"ק.
29
ל׳על סיום הש"ס
30
ל״אתנו דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום כו' גם בגמ' א"ר יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו' להבין דברי חכמינו הקדושים ז"ל למה נקט בלשון שונה ולא לומד ובגמרא שניה למה דווקא מספר זה הגם שדרשו מהפסוק להנחיל אוהבי יש על כל זה צריך טעם למה ונקדים לבאר תיבת מסכתת והלכה אשר רבו המפרשים לפרש ואענה גם אנכי חלקי בעז"ה. הנה כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות. בכדי להטיב שיוכלו לקבל אלהותו שיכירו גדולתו. וראה המאציל שאין ביכולת הברואים לקבל גודל הבהירות אור א"ס אשר היה ממלא כל עלמין ויכולו הנבראים לבטל ממציאותם. מה עשה המאציל צימצם שכינתו. ועשה מקום פנוי אשר באותו מקום יברא העולמות. וזה המקום הוא מארבע קוים שטחים ארבע קצוות אשר מקיף אותו המקום והוא סוד מ"ם רבתי מלמרבה המשרה. ואור אין סוף מקיפו מכל צד אחר זה גזרה חכמתו יתברך והאיר מאור א"ס למקום הפנוי ובקע המ"ם ועשה מזה צורת ב"ו או כ"ו מ"ם פתוחה ודרך הבקיעה מאיר לכל העולמות אשר יברא. והנה אותו האור בא מלמעלה ונשתלשל למטה ואז נמצא ממילא ששה קצוות מעלה ומטה וארבע רוחות. ונודע שכל קדושה כלולה מעשר והוא ס' וזהו סוד מ"ם וסמ"ך שבלוחות. וזהו סוד ק"ש שתמלכוני בשמים ובארץ וארבע רוחות והנה נודע שבאורייתא ברא קב"ה עלמא. היינו שאותיות התורה עלו ונצטרפו ברל"א שערים רל"א אלפא ביתא ונכללו זה בזה. ומהם נעשה מלבוש העליון אשר בו נתעטף הקב"ה והנה הצירוף הראשון מהרל"א שערים הוא א"ל ב"ם וסוף אותו הצירוף הוא כ"ת והוא שורש ומקור שאר הצירופים. וזהו מ"ס כ"ת ר"ל מתחילה נעשה המ"ם אח"ז האיר בה אור א"ס ושלשל אורו ממעלה למטה ונעשה ששה קצוות הוא סמ"ך. ועוד מחמת גודל הבהירות לא היו יכולים הנבראים להתקיים כו' עד מסוף הצירוף. והצדיקים ע"י עסק התורה מיחדים העולמות מתתא לעילא ומורידים השפע מעילא לתתא מאור עליון אור א"ס ב"ה מקור הרחמי' אשר אין שם תערובת דין כלל והנה יחוד העולמות מתתא לעילא ומעילא לתתא הוא סוד דעת מדריגת יעקב הנקרא אמת תתן אמת ליעקב וזהו סוד ר"ת "מאמתי "קורין "את "שמע בגימט' "אמת והנה הלכה בגימטריא ששים ושני פעמים הלכה עולה ק"ך בזה ממתיקין הגבורות אשר שורשן ק"ך צירופי אלקים. כי ע"י לימוד ועסק התורה מיחדים הצדיקים העולמות מתתא לעילא ומאירין מאור עליון אור א"ס ב"ה על השמות אלהים ונמתקים הדינין וזהו כל השונה הלכות היינו שני פעמים הלכה שעולה ק"ך ר"ל שע"י עסקו בתורה בקדושה מיחד העולמות מתתא לעילא וגורם להאיר אור עליון על הק"ך צירופים לשנות אותם מדין לרחמים להמתיק הדינין בשורשם הוא בן עולם הבא. מקור הרחמים כי יתעלה נשמתם מאד ויתקשרו במקור הרחמים והרצון העליון. והנה קודם אותיות כ"ת שבסוף צירוף הראשון הוא י"ש. ולזה מרמז הפסוק להנחיל אוהבי י"ש ר"ל שינחיל הקב"ה לאותן הצדיקים אור העליון מאותיות י"ש רחמים גדולים ועצומים. שיאירו על הדינין לבטלם להמתיקם ולהוריד השפעות טובות ורחמים גדולים על הכנסת ישראל אמן.
31
ל״בשם באותו משנה
32
ל״גאמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ויש לדקדק מה הוא הלשון מחזיק ברכה לשון חזקה ולהבין הדבר הוא עפ"י מה דמצאנו באם יש לאדם חזקה באיזה דבר הן חזקת קרקע או שאר דבר אזי לא יוכל שום אדם לערער עליו כיון שיש לו חזקה בוודאי היא שלו אף שיש לפקפק עליו אולי אינו שלו או דבר אחר אין כח באדם להוציאו ממנו כיון שיש לו חזקה ודברי המערער בטלין ומצאנו חבור עצבים אפרים הנח לו כי השלום דבר גדול הוא כ"כ אף שח"ו עובדים ע"ז ויש שלום גדול ביניהם לא יוכל השטן לקטרג עליהם על עבירות שלהם כיון שיש שלום ביניהם אזי דברי השטן בטילין ולא יעשו רושם כלל לזה אמר התנא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה כו' לשון חזקה שלא יהי' לשטן איזה ערער ומשטינת עליהם רק השלום כיון שיש שלום בישראל לא יכול לקטרג עליהם כלל ודברי ר' שמעון בן חלפתא הם פירוש על דברי ר' יהושע בן לוי שאמר מקודם עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וכו' ונוכל לומר גם כן בדרך זה כי ידוע שאין לצדיק בעו"הז מנוחה כי רובם המה מחוסר פרנסה ואף שיש לאיזה צדיק די ספוקו אין לו שלום מרשעים ומאומות עולם. אבל לעתיד יהי' לצדיקים שלום ושלוה והשקט. לזה אמר שינחיל הקב"ה לישראל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כו' שנאמר להנחיל אוהבי יש כו' י"ש נוטריקון 'ישראל 'שלום שינחילם השלום שיהי' להם שלום גדול ולא יהיו להם שום מבלבלים והבן.
33
ל״דאו יאמר א"ר שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום יראה לרמוז כי הנה הראשי תיבות של 'מחזיק 'ברכה 'לישראל 'אלא 'השלום עולים כמנין מזל"א שהוא עולה ג' הויות ועם הכולל עולין י"ג שג' הויות הם י"ב אותיות ועם המקור הוא י"ג כי כשיש שלום בישראל יש יכולת בידם עי"ז להמשיך בני חיי ומזוני מי"ג תיקוני דיקנא עילאה שאמרו חכמינו ז"ל דבמזלא תלי' מלתא והוא רומז להי"ג תיקוני דיקנא הנ"ל שהשפעה נמשכת מהן וכשיש שלום בישראל נמשך עליהם שפע כל טוב.
34