מאור ושמש, מאמרים מלוקטים ה׳Maor VaShemesh, Additions 5
א׳במסכת שבת דף קי"ח
1
ב׳ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא יומא טבא לרבנן. הענין כך הוא דמצאינו דדרשו בגמרא דר"ה אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם כו' אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מוטעים. אתם אפילו מזידין עיי"ש נמצא למידין שיש כח ביד חכמי הדור לעשות היום טוב כפי הזמן הנראה לדעתם ואפי' מזידין והענין הוא כך שזה הכח למשוך מעילא לתתא החסדים ורחמים גמורים על כנסת ישראל. כגון למשל בחג הפסח שאז יש הארת רחמים וחסדים לכנ"י וכן בכל מועד מה שצריך למשוך מעילא לתתא לכנסת ישראל. הכל תלוי בחכמים הן המה צדיקי הדור הדבוקים בו ית"ש באמת. יש להם כח למשוך מעילא לתתא החסדים ורחמים גמורים. או שאר המדות מעילא לתתא וליחד מתתא לעילא והכל הוא בידם והם יודעי בינה לעתים. בכל עת וזמן מה שצריך להמשיך לכנ"י. איזה מדה שלמעלה. אזי הם מתיחדים מתתא לעילא ומושכים מעילא לתתא המדה הצריכים להמשיך לכנ"י ובזה המדה המושכים לכנ"י מתייחדים כל המדות ביחוד גמור. בתוך אותו המדה וע"כ אמרו חז"ל אתם אפילו מזידים לפי שהכל הוא בידם שכשרואים באותו עת וזמן שצריך למשוך חסדים ורחמים גמורים לכנ"י מעברים השנה ועושים אז יו"ט כדי שיומשך מעילא לתתא אותו מדה והארה העליונה שרואים שצריך בעת ההיא למשוך לכנסת ישראל והנה ע"י לימוד מסכתא יש כח ביד הצדיק למשוך איזה בחי' שירצה להמשיך או בחינת פסח או בחינת שבועות או בחינת סוכות או בחינת פורים דוגמת יו"ט שממשיכים חסדים וטובות ורחמים גמורים על כנסת ישראל או שאר מדות שצריכים להמשיך לכנסת ישראל. ודינים וגבורות לשונאי ישראל כן בסיום מסכתא ממשיכים אותו המדה שצריפים למשוך לכנ"י וזאת המדה נעשה כוללת שכלולה בה כל יתר המדות כדאיתא בכתבי האר"י זלה"ה. ובזה יובן המאמר שהתחלנו בו ואמר אביי תיתי לי כו' עבידנא יומא טבא לרבנן דהיינו ר"ל שעשה יום טוב והמשיך הארה עליונה והמדה עליונה מיוחד ביחוד גמור כל שאר המדות כפי מה שהי' צריך למשוך באותו עת וזמן לכנסת ישראל דוגמת יו"ט ומה שאמר יומא טבא לרבנן דייקא. מפני שפעל בלימודו ובקדושתו הגדולה שירגישו רבנן בעלי נפש. הקדושה והארה ממדה הקדושה שמשך אז לכנ"י מעילא לתתא ואותו היום טוב הרגישו גם הם. הם הרבנן מארי נפש שמרגישין ברוחניות קדושה. כי בכל יום טוב יש נפש יתירה אפילו בר"ח כדאיתא בספרים הקדושים הטעם שאומרים כתר בראש חודש. וזה מרגישין רק בעלי הנפש המה הרבנן. על כן אמר עבידנא יומא טבא לרבנן דייקא ודו"ק.
2