מראה יחזקאל על התורה, לערב יום כיפורMareh Yechezkel on Torah, Erev Yom Kippur
א׳במתניתין סוף תענית צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וכו' פירש"י דקאי על הקב"ה מלך שהשלום שלו, בעטרה שעטרה לו אמו קאי על כנסת ישראל, ביום חתונתו זה מתן תורה ופירש"י שהיה ביום הכפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק שנתחנך ג"כ ביום הכפורים.
1
ב׳וצריך להבין למה כינה להקב"ה דוקא כאן במלך שהשלום שלו ולא בשאר שמות וכנויין, וגם מהו לשון חתונה למתן תורה ושמחה לבנין בית המקדש, ומה ענין עטרה, ולמה קרא לכנסת ישראל אמו, ובמדרש [שהש"ר פ"ג כה] שאל רשב"י את רבי אלעזר בר' יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה וכו' והשיב לו משל למלך שהיתה לו בת אהובה ביותר וקראה בתי לא זז משם עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי, כמו כן הכנסת ישראל בתחילה נקראה בתי שמעי בת וראי וכו', ואח"כ אחותי פתחי לי אחותי וכו', ואח"כ אמי הקשיבו אלי עמי ולאומי ולאמי כתיב.
2
ג׳ולהבין כל זה נ"ל דדבר ידוע ומפורסם בספרים הקדושים וגם מצד חקירת השכל שתכלית כונת הבריאה היה מחמת שהי"ת רצה להיטיב מטובו וכדאיתא במדרש [מדרש תהלים פט] עולם חסד יבנה משל למלך שהיה לו אוצרות מלאים כל טובה ואמר על מה אלו מונחין אני לוקח בהן עבדים ומפרנסם והן מקלסין לפני כך וכו', ועלינו מה לעשות לקלס ולברך כמו"ש כל הנשמה תהלל וכו', אבל מצד הקב"ה לא הוצרך לשום בריאה כי הוא ית"ש שלם בכל מיני שלימות רק להיטיב מטובו שהוא מקור הטובות ושורש הרחמים ומעיין החסדים כל הטובות ממנו נובעין, כמו"ש על הטוב כי לא כלו רחמיך כמבואר אצלי במ"א, וע"כ ברא העולם לשלימות מין האדם, ולבא לשלימות זה נתן לנו התורה הקדושה שאין בה טורח ועמל הרבה כמ"ש כי קרוב אליך הדבר מאוד וכו', כי מי שאינו מסכסך רעיונותיו בהבלי העוה"ז ומשליך על ד' יהבו ועובד עבוה"ק זוכה לכל טוב עוה"ז ועוה"ב וע"י קיום התורה ישפיע טובו דהיינו תכלית כוונתו.
3
ד׳וע"כ אמרו בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית וכמו שפירש"י על יום הששי וכו' שכל מעשי בראשית תלויין ועומדין עד יום הששי בסיון, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה וכו'. והנה התורה לא רצו שום אומה ולשון לקבלה רק ישראל, נמצא שהם היו הסיבה בבריאת העולם שע"י קבלתם התורה ניתנה התורה וע"י קיום התורה יוכל להשפיע טובות, וע"כ נקרא מתן תורה יום חתונתו כמו בנשואין שהחתן מתחייב להכלה אנא אפלח ואוקיר וכו', וכן להיפוך הכלה מתחייבת עצמה לשמשו ולעשות רצונו כדרך אשה לבעלה, אבל בנין ביהמ"ק שאז נגמר תכלית רצונו של הקב"ה להטיב לברואיו כי אז היו ישראל במעלה עליונה ולא היה שום צער בעולם והיו מולכין בכיפה כמ"ש (מ"א ח נו) לא נפל דבר מכל הטוב כו' הכל בא, וע"כ נקרא ביהמ"ק שמחת לבו שזהו עיקר השמחה לפניו להמשיך שפע לברואיו ולהשפיע להם מזיו ברכותיו.
4
ה׳והנה בענין התקבלות טובותיו נקראת בתי כדרך הבת המתקבלת מאביה פרנסתה, וע"כ המשיל למלך שהיה לו בת מחמת שזה היה עיקר כוונתו בבריאתו להטיב לברואיו, וכשמקיימין תורתו נקראת אחותי דהפסוק פתחי לי אחותי כו' קאי על מתן תורה וכמ"ש במדרש לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני דהיינו כמו שהיא התחייבה לעשות רצונו ולהשתעבד לו לעול תורה ויראה ועי"כ אין שום מסטין ומקטרג עלינו כי אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ואוה"ע הם נקראים בני חורין שאינן צריכין שופר סוכה ולולב ולא להתענות ופטורין מכל המצות ועושין מה שלבם חפץ, לא כן אנחנו שאנחנו משועבדים לו לשמור כל מצותיו, וכמו כן הקב"ה קבל על עצמו להרים קרנינו למעלה וכמ"ש את ה' האמרת כו' וה' האמירך כו' וע"כ נקראת אחותי.
5
ו׳וע"י קבלתינו תורה ומצות והשי"ת מטיב עמנו מתקדש שמו ומתרומם מלכותו כמ"ש ואעש למען שמי כו' והים בקעת כו' ותעש לך שם נתפרסם שם כבוד מלכותו בעולמו, וזהו העטרה שעוטרין אותו שהכל מברכין ומשבחין לשמו כדאי' בגמ' גבי ששלח לחזקיה מלך יהודה כשנעשה לו הנס, וזהו בעטרה שעטרה לו אמו ע"י חתונה ושמחת לבו כנ"ל.
6
ז׳וזה"ש כל העושה מצוה אחת מכריע את כל העולם כלו לכף זכות ומקיים העולם ולהיפך ח"ו מחריב את העולם כמ"ש בעשרה מאמרות כו' ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין העולם שנברא ביו"ד מאמרות ולהפרע מן הרשעים שמאבדין העולם, וזה"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית בשבילם נברא העולם שהכל חד הוא והא בהא תליא בשביל ישראל שיקיימו את התורה וישפיע להם טובות וחסדים.
7
ח׳אי לזאת אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כשנתיישב בלבנו איך מחריבים העולם בעונינו ומה נעשה כי יפקוד ה' איך אדם שפל המצב וטפה סרוחה יקלקל עולם מלא ולא די לנו בעונינו הראשונים שהחרבנו ביהמ"ק וכל מי שלא נבנה בבית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו שהעולם סבורין שאין אנו חייבים בחורבן ביהמ"ק ואין הדבר כן כי אלו היה בנוי עכשיו ג"כ היה נחרב בעונינו כי מחמת ההרגל אין מרגישין איך העולם נחרב מידי יום ביום קללתו מרובה משל חבירו, כי נזכור ראשונות השנים שעברו עלינו לא היה לבני אדם דאגות ועצבון כל כך, ובכל יום מתחסר הפרנסה והכל בא בשביל ישראל כי אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל.
8
ט׳ומבואר בספרים כי כל אדם בעצמו הוא דוגמת ביהמ"ק וכל כליו דהיינו הלב נגד המזבח והראש כנגד המנורה כמ"ש הבעל עקידה ובעוללות אפרים שע"ז נאמר וכן תעשו לדורות שתעשו עצמיכם ביהמ"ק, וכמ"ש ושכנתי בתוכם, וכל אדם יכול לקדש את עצמו ויהיה מכון לשבתו ית"ש, וכמו כן להיפוך ח"ו הוא מחייב את עצמו והוא מתחייב בנפשו על שלא חס על עצמו, וכדמצינו שהנביא נתן לנו עצה קומי רוני בלילה כו' (איכה ב יט) וכמבואר אצלי במ"א דקאי על מחשבה דבור ומעשה שצריכין לתקן הקלקול בהם בתורה ועבודה וגמ"ח וזה הי' עון ע"ז וג"ע וש"ד שהיה בשעת חורבן ביהמ"ק, והם נגד הג' דברים שהעולם עומד עליהם דהיינו תורה ועבודה וגמ"ח שבזה נוכל לתקן לקיים העולם מה שהחרבנוהו בעונות הללו כמבואר במ"א [לעיל דרשה א' לש"ש], וזהו שסיים על נפש עולליך כי על עון בטול תורה לא ויתר הקב"ה והילדים הקטנים היו ערבים שלנו כמ"ש מפי עוללים ויונקים כו'.
9
י׳ובשנה הזאת היה לנו צער גדול מילדים קטנים ר"ל, וכתיב וירא ה' וינאץ כו' דור שאבות חוטאים כו', והנה העת והעונה שנוכל לתקן כל זה שנקדש את עצמינו מכאן ולהבא ונבנה מזבח בשברון לבנו וכמ"ש קרעו לבבכם ואל בגדיכם ר"ל שאין צריך לקרוע הבגדים. וזה"ש [סוף מסכת תענית לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים] שבנות ישראל יוצאין בכלי לבן דהיינו שמשליכין העונות אחרי גיוום ואם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, והם היו שאולין לשון שאלה אשה משכנתה דהיינו ע"י ווידוים ותחינות ובקשות, שלא לבייש את מי שאין לו דהיינו שנשתתף כל אחד בצער חבירו ונתפלל בעד הכלל, כי יש אנשים שאין יודעין להתפלל גם אנחנו אינן כדאין להתפלל על עצמינו, אך המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחלה.
10
י״אוכמו שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית לה ב) הסירו אלהי הנכר אשר בתככם דהיינו הע"ז והיצה"ר כמ"ש לא יהיה בך כו', איזהו ע"ז שבגופו זה יצה"ר, שתסירו מכם כל המדות רעות כעס וגאוה וחנופה ושקר ושנאה וכדומה בכדי שנתפלל כל אחד בעד חבירו בלב שלם, והטהרו להשליך העונות התלויים במעשה והחליפו שמלתיכם הם הבגדים הצואים המורים על העונות ולהלביש מחלצות שהם הכלי לבן ונקומה ונעלה בית אל שנקדש עצמינו לביהמ"ק, עשה למען תינוקות של בית רבן ואלה הצאן מה עשו חמול עלינו ועל עוללינו כו', וע"כ קראו להשי"ת ביום זה מלך שהשלום שלו כמו שהיה במתן תורה ויחן שם שם ישראל והיום הזה הוא חתונתו ושמחת לבו שהישראל מקרבין עצמם אליו ומתרצין ומתפייסין זה לזה.
11
י״בומעתה נקבל עלינו להיעשות בריה חדשה ולחדש המלוכה לקבל עול מלכות שמים ונאמר מחדש נעשה ונשמע ונקומה ונעלה בית אל שנשמות ישראל חצובין מתחת כסא הכבוד ונתרחקו מחמת עונותינו ומעתה נחפוץ קרבתם לשרשם וחיי החיים בה', וזהו שמחת לבו שרוצה בתשובת רשעים, ואעשה שם מזבח כו', בשברון לבנו לה' העונה אותי ביום צרתי וע"י יום צרתי יבוא לנו ישועה, וכמ"ש במדרש בכל שעה שהם פונים אלי כו' דהיינו כשיפנו את עצמם מדרכם הרעים תיכף ומיד אני עונה אותם, ואל ימעטו לפניו כל התלאות כו', ויהיה עמדי בדרך אשר הלכתי להוליך תפלתינו אל מקום קדשו, ויהיו דברי אשר התחננתי כו' קרובים אל ה' להיות אזניו פתוחות ועיניו פקוחות אל תפלת עמו ישראל כל איש נגע לבבו אשר ישפוך את נפשו בשברון לבו ולא יבושו קוויו אור זרוע לצדיק כו'.
12
י״גלדוד ה' אורי וישעי כו' אם תחנה כו' בזאת אני כו' (תהלים כז א), בגמ' (תענית טו.) לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק כו', הענין הוא כי צדיק נקרא מי שהוא דבוק בהשי"ת ועוסק רק בחפצי שמים ומעולם לא עסק בעניני עוה"ז רק באור פני מלך חיים זה זוכה לאורה, וישרים נקראים העוסקים גם במו"מ ואעפי"כ הולכים בדרך התורה ומצות הבאים במו"מ ועוסקים באמונה וצדקה וגמ"ח וקובעין עתים לתורה ונזהרין מדברים בטלים אלו זוכין לשמחה.
13
י״דגם אנחנו בעונותינו היינו צריכין שהשי"ת ירחם עלינו ויוציאנו מיגון לשמחה ומאפילה לאורה להאיר פניו אתנו לזכנו ללמוד מתוך הרחבה ולעבדו בשמחה וטוב לבב אבל אין אנו צדיקים וישרים, זה מכמה שנים שנאבדו מאתנו אותן צדיקים וישרים שהיו בינינו אשר אמרנו בצילם נחיה כי לא היינו ראויים להם להסתופף בצלם גם בשנה זו נפטרו בעונינו כמה צדיקים וישרים כמ"ש וכשלו איש בעון אחיו כו'.
14
ט״ווזה"ש ה' אורי וישעי דהיינו כשיש אתנו צדיקים לאורה וישרים לשמחה הנק' ישועה כמ"ש ושמחנו בישועתך אז ממי אירא לא הייתי מתיירא, אבל נלכדו בעונינו כי בקרוב אלי מרעים כו' אז מפני הרעה נאסף הצדיק וע"כ המה כשלו ונפלו ר"ל הצדיקים והישרים נלכדו והניחו אותנו לחיי צער כמ"ש חכז"ל למה נסמכה מיתת בני אהרן לעבודת יוה"כ כשם שיוה"כ מכפר כך מיתה צדיקים כו'.
15
ט״זועכשיו אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים היודע מחשבות לבנו כי רצונינו לעשות רצונו ללמוד תורתו ולעבוד עבודתו ולגדל את בנינו לת"ת נשפכה לפניו מר נפשינו וצרות לבבינו כי מאורך עול גליות וקושי השיעבוד מעכבים אותנו מעבודתו והוא רופא לשבורי לב ושוכן את דכא נברח לחסדיו כי על רחמיו אנו בטוחים הפותח לנו שערי רחמים ומאיר עיני המחכים לסליחתו ופתח שערי תשובה בתת לנו את היום הגדול הנכבד והנורא הזה שהוא זמן שמחת לבבנו כמו כל יו"ט שהם לששון ושמחה מחמת שנעשה בהם ניסים, כמו כן ביוה"כ מובטחים שהקב"ה עושה לנו נס כמ"ש במדרש לכפר על כל עונותינו ונתוסף היום קדושה יתירה שחל בשבת שהוא יום אורה ונשמה יתירה נר ה' נשמת אדם שתי אלו יהיו לנו לאורה ושמחה וימליצו בעדנו כמו שהשבת התפלל בעבור אדה"ר.
16
י״זוזהו ה' אורי וישעי שזיכנו והחיינו לזמן הזה שתי קדושות הללו שבת ויוה"כ בשבת אורה וביוה"כ ישמח נפשינו בישועתו, על כן ממי אירא כי יחפרו שוטנינו וכשלו ונפלו ובזאת אני בוטח כו' שיעשה למען תוה"ק הנק' זאת התורה אחות לנו בבית המלך וענתה השירה הזאת לפניו כי יראה כי אזלת יד כו', ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת כדאיתא בתיקונים כ"א דקאי על התורה דכתיב מימינו אש דת כו', וכי כך אני יכול לבוא אל המלך שנהגתי א"ע שלא כדת של תורה וכאשר אבדתי שני בתי מקדשינו שנאבדו ונתחייבו בעבור התורה כמה דכתיב על עזבם את תורתי כו', מי יודע אימתי ישוב וניחם לשמח לבנו ולהאיר עינינו בישועתו בביהמ"ק הג' אנא ה' שומר הברית והחסד אל ימעטו לפניך כל התלאות כו' אתה זוכר כל הנשכחות ואתה ידעת מר נפשינו שאין בנו כח להתפלל לפניך ואין לנו פנאי כי צמאה נפשינו לה' לעבדו באמת ויה"ר שיגולו רחמיך על מדותיך וחדש עלינו שנת גאולה וישועה ברכה והצלחה סוף וקץ לצרותינו וכמ"ש ולתתך עליון וכו'.
17
י״חונאמר משל למלך שהיו לו ג' בנות והשיאן לג' אנשים בראשונה עשה שידוך טוב מאוד והשיאה לשר גדול והיו דרים באהבה ושלום והיה לה כל טוב, והשניה השיאה לסוחר שלא היה מזרע המלוכה והיה עשיר והיה לה כל מחסורה רק שלא התנהג עמה כראוי לבת מלך וכ"פ היה מקנטרה ועשה לה עגמת נפש רק נגד זה כשבא מהדרך הביא לה מתנות ומלבושים נאים והיה מפייסה, והבת הג' השיאה לבן כפר עני ומלבד שלא התנהג עמה כראוי ותמיד התקוטט עמה ועבר על כל צווייה ועשה לה התנגדות גדול גם לא היה לה לחם לאכול ומלבושים וחיתה בחיי צער גדול, ויהי היום יום הולדת למלך עשה סעודה גדולה וזימן כל בניו והנה הזוג הראשון נסעו לאבותם בשמחה גדולה ובכבוד גדול ונתקבלו בסבר פנים יפות והזוג הב' היה מצער על שלא התנהג עם בתו של מלך כהוגן פן יענשנו המלך אעפי"כ השיב ללבו מחמת שאשתו תתקשט בתכשיטין ובבגדי צבעונין שעשה לה יחוס עליו המלך, אבל הג' הכפרי היה נבהל מאוד ודואג איך יבוא לראות פני המלך אחרי אשר ציער כ"כ לאשתו ותשורה אין להביא במה יתרצה אל אדוניו, ונתן עצות בנפשו לחנוף לאשתו בדברי ריצוי ופיוסים והתחיל להתנהג עמה בדברים רכים, אז גערה בו אשתו באמרה כל משך הזמן היית מתקוטט עמי ומצערני באין לחם ושמלה ולא הייתי כאחת השפחות ועכשיו אתה רוצה לגנוב את דעתי ודעת אבי, לא כן עמדי כי כוונתך אינה רצויה רק בערמה ואח"כ תחזור לקלקולך.
18
י״טוהנה הנמשל מובן כבודה בת מלך היא התורה הקדושה והיום הוא יום הולדת מלכותו בכל משלה שאנו ממליכים אותו בעולם, והנה השידוך הראשון המה גדולי הדור וצדיקים המחזיקים בתורה ומצות ומעש"ט ומעולם לא עברו על רצון התורה המה רצים היום בשמחה להתייצב על אדון כל העולמים, והשידוך הב' הם הבינונים שלפעמים עושים עבירות ומתרפים ממצות, רק מ"מ מחזיקים לומדי תורה ועוסקים קצת במצות וגמ"ח בממונם וע"כ יש להם קצת מליצה, אבל השידוך הג' הם אותן שאין בהם לא תורה ולא מצות אדרבה התורה ולומדיה בזויים בעיניהם ולא ישאו פני זקן רק הולכים אחרי שרירות לבם אך בהגיע ליל כל נדרי הם לוקחים התורה ומחבקים ומנשקים, נעתרות נשיקות שונא כזה, אוי לאותה בושה בשביל מה התורה תליץ והמה בועטים ומבזים כל השנה.
19
כ׳ומעתה נחפשה דרכינו מאיזה כת אנחנו היום כי לכת א' וודאי לא הגענו והלואי שנגיע לכת הב' אבל מכת הג' צר לי מאוד באיזה פנים נבוא לבקש שהתורה תמליץ שוב בעדינו בושנו במעשינו כו' לא נחפש אמתלאות כי דובר שקרים לא יכון ומודה ועוזב ירוחם בעוד שפתוחין שערי תשובה נקבל עלינו עול תורה ומצות ומעש"ט וכבוד התורה ובזה יזכינו השי"ת שיהיה חלקנו עם כל הצדיקים ונזכה לגדל בנינו לתורה בלי צער ודאגה ולהיות מאותן הנאמר עליהם אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה אוכי"ר.
20
כ״אשבת שבתון כו' ועניתם את נפשותיכם וכו', מערב עד ערב וכו', אמרו חכז"ל (יומא פא:) וכי בתשיעי מתענין כו' אלא לומר לך כל האוכל בתשיעי כאלו התענה כו', עי' בספר נועם מגדים מ"ש על זה.
21
כ״בוהנ"ל עפ"י דרכו עפימ"ש (משלי י ה) אוגר בקיץ בן משכיל כו' וכתיב במדרש דבן משכיל הוא מכין לו אפילו בקיץ קודם הזמן אבל מי שהוא בן מביש היא נרדם בקציר כלומר כשבא על שכרו והכל מאספין תבואות לביתם ואעפי"כ הוא נרדם, והמשל הזה שייך על ימי נוראים הקדושים הללו שע"כ תקנו לנו קדמונינו ז"ל לתקוע מר"ח אלול להיותינו כבן משכיל להתעורר תיכף לתשובה וכמ"ש לפני ה' תטהרו טרם בא יום ה' הגדול, אבל מי שהוא בן מביש אינו מתעורר אפילו בסוף הזמן.
22
כ״גוהנה זה ערך ג' שבועות שהתחילו ימי הסליחות משכימין בבוקר וקצתם מתענין ועוסקין בסיגופים כל אחד לפי כחו, ובאמת אין זה העיקר שהכל הוא רק כדי להתיש כח היצה"ר לעשות הכנה לתשובה והעיקר היא התשובה כמ"ש באנשי ננוה וירא ה' את מעשיהם כו', וע"כ צריך כל אחד לפשפש במעשיו אם הטיב דרכיו ומעלליו לבל ישוב לכסלה, אמנם ידעתי שישנם הרבה בני אדם אשר מצפים מתי יעברו הימים האלה כדי שיוכלו לנוח ולישן כאות נפשם ולעשות מה שלבם חפץ ולא יהיה עליהם עוד פחד הדין וע"כ הם שמחים שהגיעו עד עכשיו כי הימים נוראים עליהם לעול ולמשא כבדה ובקרב יהיו חפשים לנפשם, אבל נחזי אנן וצא ולמד מתכסיסי מלחמה אשר הרבה שרי מלוכה דוכסים ואפרכסים שהמה מפונקים ומעונגים מנעוריהם ובביתם יש להם כל תענוגי עולם, אעפי"כ כשהולכין למלחמה אינן משגיחין כלל על אכילה ושתיה ושינה ועוד עומדים בראש הצבא במקום סכנה גדולה הכל רק כדי למצוא חן בעיני המלך ואין לוקחים להם פנאי כלל לאכול או לישן במנוחה רק חטוף ואכול מה שהוא מצד ההכרח להחיות את נפשם.
23
כ״דוהנה על אחת כמה וכמה שאנחנו מחוייבים לעשות כן בענין עבודת המלך ממ"ה הקב"ה הפותח לנו שערי רחמים ביום הקדוש הזה שפתח לנו כל השערים שערי תשובה ויראה ועזיבת חטא לטהר אותנו מכל חטאתינו טהרת הנפש כמ"ש לפני ה' תטהרו שיש לנו לשמוח בחלקינו ויוצרינו ביום הקדוש הזה ולהשליך אחרי גיוונו כל תענוגי העוה"ז כמ"ש אוילים מדרך פשעם כו' כל אוכל תתעב נפשם, ר"ל שאין חפצים כלל באכילה, וע"כ האכילה תחשב לעינוי שהנשמה מואסת באכילה.
24
כ״הוזה"ש ועניתם את נפשותיכם דהיינו הנשמה שתתעסקו בתשובה עד שהאכילה של התשיעי יהיה כעינוי אבל התענית יהיה לכם לכם לתענוג ומנוחת מרגוע, וזה"ש מערב עד ערב תשבתו שבתכם יהיה נחשב לשביתה ומנוחה כי זה כל האדם להשגיח על התכלית ומכסה פשעיו לא יצליח, ושב"ת הוא אותיות תשוב"ה וזה"ש שבת שבתון הוא לכם דהיינו קץ מחילה וסליחה, ולכך מערב עד ערב תשבתו כו' שלא תסיחו דעתכם מן התשובה.
25
כ״וכי כל ימינו כו' ואין מקוה לכל יש תקוה כו', הידעתם את לבן על מה מרמזים הבגדים הלבנים באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו כי עוד חזון למועד לישן כדאתי יומי אריכי וקטיני כו', והלואי שיניחוהו לישן כמ"ש אל תתן לזרים חילך ושנותיך לאכזרי מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, כי ע"י החטאים בעצמם נבראים המלאכי חבלה שנפרעין מן האדם באכזריות רח"ל מאחר שהאדם בעצמו אינו חס על עצמו והוא אכזרי על נשמתו הכל מתעסקין בעניני הגוף אבל על צורך הנשמה אין דורש ואין מבקש, הרבה יותר יש לנו להצטער על הימים שעברו בלא תשובה שלא ניגע לריק, אם יש עליו מלאך מליץ כו' להגיד לאדם ישרו ומי הוא אחד מני אלף, זהו התורה הנקראת אלף בינה, להגיד לאדם ישרו שהוא מתנהג ומתחזק בדת תוה"ק כמ"ש ולישרי לב שמחה על אדם ישר כזה התורה תמליץ, וע"כ אומרים פסוק זה אור זרוע לצדיק כו' ונבקש מהמליץ יושר שלנו מדת הרחמים עלינו התגלגלי כו'.
26
כ״זתפלה לעני כי יעטוף כו' ביום אקרא מהר ענני (תהלים קב א), יום כפורים זה אשר כל איש ישפוך שיחו כל איש נגע לבבו אשר באמת יש לנו הרבה להתפלל שהקב"ה ירחם עלינו ויחדש עלינו שנה טובה לישועה ונחמה ופרנסה טובה וביטול גזירות רעות, אמנם אין עיקר הכוונה ביום זה לכך שלכך נקרא יום כפורים לכפר על כל עונותינו, העיקר ביום זה הוידוי והחרטה שאומרים כמה פעמים וידוי ועל חטא כו' שעיקר הכוונה היא שביום הזה יכפר עלינו וממילא ימלא כל משאלותינו, כמ"ש הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע, כמ"ש עונותיכם כו' וחטאתיכם מנעו הטוב מכם, שבוודאי הקב"ה חפץ ומתאוה להושיענו ולהשפיע עלינו כל הטובות כי בכל צרתם לו צר ועמנו הוא בצרה רק מחמת שהרבינו לפשוע וח"ו כף חובה מכריע, ועוד שהעונות מבדילין ואינן מניחין לירד השפע וע"כ צריכין אנחנו להתוודות ולשוב מכל חטאתינו וממילא תתבטל המחיצה המבדלת ויכריע כף זכות שבאמת בושנו במעשינו ונכלמנו בעונינו שבכל שנה מתוודים אנחנו ועוזבים ואעפי"כ שבים לכסלה וכמ"ש עזרא אלקי בושתי ונכלמתי להרים פני כו'.
27
כ״חוגם העיקר הוא בימים הללו להמליך הקב"ה בעולמותיו ולהצטער על גלות השכינה שאויבינו פלילים כל הגוים שלוים ושקטים ובית קדשינו ותפארתינו לשריפת אש, על זאת יחרד לבבנו באמור אלי כל היום איה אלקיך, וזהו ביאור מ"ש בזוה"ק [ח"א כ"ג ע"ב] על תפלה לעני כי יעטוף כו' צלותא דעני דעביד עטופא לכל תפילות, ר"ל התפלה שאדם מתפלל בשביל כבוד שמים ולא בשביל עצמו ואין כוונתו כלל על בני חיי ומזוני זאת התפלה בוקע כל הרקיעין, וטעם הדבר כי לפני ה' ישפוך שיחו שתפלתו היא בשביל כבוד השי"ת.
28
כ״טועוד נפרש תפלה לעני כי יעטוף, ר"ל כל הכנסת ישראל שהם עניים עמידתינו דלים וריקים כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב, כי יעטוף ביום כפורים שכלם עטופין ללבן, ולפני ה' ישפוך שיחו שמבקשים מחילה וסליחה על שפגמו בכבוד ה', וממילא אל תסתר פניך ממנו לא תהא מחיצה מבדלת, ועוד הטה אלי אזניך לשון מאזנים שתכריע כף הזכות כנ"ל מהר ענני.
29
ל׳וכ"כ איתא בגמ' (ר"ה יט.) מעשה שגזרה המלכות גזירות מה עשה יהודא בן שמוע הלכו ונטלו עצה ממטרונה כו' באו והפגינו בלילה אי שמים לא אחיכם אנחנו לא בני אב אחד אנחנו כו', כן אנחנו נאמר שהמטרנותא שלנו והיא התורה הממלצת בעדינו כמ"ש והיה כי תקראנה אותו צרות ורבות רעות וענתה השירה הזאת לפניו, ונקיים קומי רוני בלילה היא העצה שנתנה המטרונה התוה"ק אי שמים לא אחיכם אנחנו כי חלק ה' עמו בכל צרתם לו צר לא בני אב אחד אנחנו השי"ת הוא אב הרחמן היחיד ומיוחד, רבש"ע בכל ימי תשובה הללו אנחנו טרודים להמליך אותך בעולמותיך ולפרסם כבוד שמים ולהתם פשע וחטאה ואין לנו פנאי לבקש רחמים כל איש על צרות נפשו, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך כו' השקיפה ממעון קדשיך כו' וברך את עמך ישראל כו' אור זרוע לצדיק כו'.
30
ל״אשיר המעלות ממעמקים קראתיך כו' אם עונות תשמר כו' כי עמך כו' (תהלים קל א), אחר הדקדוקים נ"ל לפרש עפימ"ש בגמ' דעירובין (עירובין כא:) דרש רבא מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בניהם גזל ועריות וש"ד כו' אלא בא ואראך ת"ח יושבין ועוסקים בתורה מתוך הדחק, נלינה בכפרים אל תקרי בכפרים אלא בכופרים בא ואראך אומות העולם שהשפעת להם רוב טובה והם כפרו בך נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות כו'.
31
ל״בנ"ל לפרש המאמר שהזכיר פה שני דברים להמליץ על ישראל הא' שהישראל אעפ"י שיש עליהן דוחק ועול גליות מקיימין את התורה וע"ז אמר בא ואראך ת"ח וכו', והב' שאפילו כשעושין איזה עבירה הוא מחמת אונס שהעניות ועול גלות מעבירין ע"ד קונם, וזה"ש אל תדינני כיושבי כרכים, וההיפוך הוא באוה"ע אעפ"י שיש להם רוב טובה הם כופרין כו', ואמר עוד נשכימה לכרמים אלו בתי כנסיות שהישראל מתכנסין בכ"מ ומתפללין על דוחקן וצערן מה שאין שום אומה ולשון צריכין להתפלל כ"כ שאין חסר לנפשם מכל טובה.
32
ל״גוזה"ש כאן שיר המעלות חשב המעלות של ישראל ממעמקים קראתיך לשון רבים והיינו ב' עמקים הא' הוא הגלות, והב' הוא הצער ודוחק לקיום המצות, ולזאת אמר ה' שמעה בקולי ר"ל שאין שומעין למעלה רק קול של ישראל זה צריך פרנסה זה צריך לגדל בנים וזה בריאות הגוף ורפואה, אוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם איך נעבוד ואין לאל ידינו, מה קול הצאן הזה באזני שמגדולים ועד קטנים בוכים ומתפללין מה שלא נראה כן בשום אומה ולשון, וע"כ ראוי ונכון שתהיינה אזנך קשובות כו', ואמר עוד אם עונות תשמר כו' ה' מי יעמוד אצל מי ישרה שכינתך, בא ואראך אוה"ע כו' ולא יהיה קיום העולם כלל כי בשביל ישראל נברא העולם, כי עמך הסליחה כו' אין לנו לירא בזה ממקטריגים כי כל ההשפעות והטבות יורדין ע"י מלאכים וממונים ומזלות אבל סליחת העון לא נמסר לשום מלאך כמ"ש כי לא ישא כו', למען תורא שישובו אליך בלבב שלם, קויתי ה' קותה נפשי כו' הלא כל מה שאני מתפלל ומתנפל בשביל כובד הגלות הוא רק בעבור כי קויתי ה' ע"ד כבוד שמו שנוכל לקיים תורתו ולעבדו בלבב שלם מתוך הרחבה בלי מניעה ולהחזיק בנינו לתלמוד תורה כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף בזכות תינוקות של בית רבן חמול על עוללינו וכו', נפשי לה' משומרים כו' כתבו המפרשים עפימ"ש חכז"ל חדשים לבקרים ע"י מה שאתה מחזיר נשמות בכל יום בבריאות יותר מכאשר מסרה לך בערב מזה מובטחין כי רבה אמונתך לתחיית המתים, וזה"ש נפשי לה' תקותי להשי"ת משומרים לבוקר שאנו רואים שמחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ומחזיר נשמות לפגרים מתים לכך שומרים לבוקר לעת הגאולה שיקיים במהרה הבטחתו, יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד כו' הזכיר פה ב' דברים, הא' כי עם ה' החסד כי אותו החסד שעושה אתנו הוא נוגע לעצמו לכבוד שמו ולקיום תורתו ומצותיו, ועוד והרבה עמו פדות שכבר הוא רגיל בכך ועושה עמנו ניסים הרבה ולא עזבנו לנצח, וכמו שהתפלל משה רבע"ה סלח נא כו' וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים כו' וע"כ הוא יפדה את ישראל כו'.
33
ל״דעם ה' חזקו ונתחזקה וקראו אל ה' בחזקה ולא בעצלתים כי איך יפדה אותנו מעונותינו בלא תשובה הנה העת והעונה קץ מחילה וסליחה כו' יה"ר שיהיה עת קץ לשבי גליותינו וסוף לימי אבלינו ומרודינו ולהכרית כל הקוצים הסובבים את השושנה כי העושה עבירה אחת בורא לו קטיגור א' ואיך נשא פנים נגד אלפים ורבבות מקטריגים שנבראו מעונותינו.
34
ל״הוהנה מצאנו כאשר הרעיש מרדכי על אסתר המלכה שתכנס לחצר המלך לבקש על עמה מיאנה בדבר מחמת שהוא נגד חק המלכות ושלח אליה מרדכי אל תדמי כו' ומי יודע לעת כזאת הגעת למלכות ושלחה עליו לך כנוס כו' וצומו עלי כו' ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכו' (אסתר ד יד), ומשל בזה לאחד שהלך במדבר והיו רודפים אותו חיות ולסטים ופגע בחצר המלך והיה מתיירא לדפוק על הדלת אח"כ נתיישב בעצמו כי רחמי המלך מרובים וטוב לו להמלט בית המלך, כמו כן עשתה אסתר המלכה שהיה המן רודפם והיה טוב לה לילך אל המלך לסכן את עצמה.
35
ל״ווהנה בזוה"ק בתיקונים [תיקו"ז נ"ז ע"ב] מפרש פסוק זה [אשר לא כדת] על התורה דכתיב אש דת למו, וכאשר אבדתי כו' דקאי על ב' בתי מקדשות שנחרבו בעון ביטול תורה. וכמו כן אנחנו היום במעמד הזה שאין מי יעמוד בעדינו והמקטריגים רודפים אותנו וצריכין אנחנו להמלט בית המלך כי אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים אבל איך נשא פנינו כי חטאנו ופשענו הרבה מאוד, רק על רחמיך הרבים אנו בטוחים נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו כו' הפותח לנו שערי רחמים ונתן לנו יום הקדוש שאנחנו בטוחים שיקבלנו בתשובה ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה והוא נקרא יום ישועה ושמחה כמו כל יו"ט וכמ"ש שמחנו בישועתיך.
36
ל״זונוסף לזה זכינו היום לקדושה יתירה קדושת שבת שהוא אורה ונשמה יתירה נר ה' כו', וזהו ה' אורי וישעי כו', וכאשר ביארתי במ"א [לעיל עמ' קטז] באורך ע"ש, וע"כ בקרוב עלי כו' להסטין המה כשלו כו' כי שני אלה ימליצו טוב בעדינו כמו שהתפלל השבת על אדה"ר, ועוד ממליץ השלישי היא התורה הקדושה שקבלנו היום בלוחות אחרונות וזה בזאת אני בוטח היא זאת התורה.
37
ל״חאבל האיך ימליצו בעדינו התורה שאין מקיימין מה שכתוב בה ועוברים על פקודיה ואיך ימליץ ימליץ השבת שאין שומרין אותו ואיך ימליץ יוה"כ שאין עושין תשובה, ובכן אבא אל המלך ממ"ה הקב"ה אשר לא כדת של תורה שלא נהגתי עצמי עפ"י צוויה וכאשר אבדתי הבית א' אבדתי בית ב' מי יודע אימתי ישוב וניחם בבית ג', וע"כ הירא דבר ה' אל יתרשל בעוד שפתוחין שערי תשובה ועכשיו קץ מחילה וסליחה כל מי שלא שב הוא מתחייב בנפשו, כי השי"ת רוצה בתשובה ונקבל עלינו עול מלכות שמים עול תורה ועול מצות, טוב לגבר כי ישא עול כו' ונפלה ביד ה' כי רבים רחמיו היודע מר לבינו שחפצינו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם ואל ימעטו לפניו כו' ויתקיים בנו אור זרוע לצדיק כו'.
38
ל״טויאמר יעקב אל ביתו הסירו כו' ונקומה ונעלה בית אל כו' (בראשית לה ב), דצריך להבין האיך אפשר שבבית יעקב היה ע"ז וגם למה להם להחליף הבגדים, עפימ"ש [אבות פ"ג ד] הנעור בלילה כו' כבר פירשתי זה [לעיל עמ' סה], ועכשיו נאמר באופן אחר עפימ"ש (שבת לד.) שלשה דברים צריך אדם לומר בביתו ע"ש עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר.
39
מ׳הענין הוא אחות קטנה תפלותיה עורכה, שכל ישראל עומדין בתפלה ותחנונים לבקש על נפשו כל אחד נגע לבבו מקטנים ועד גדולים ואין שום אומה צריכה להתפלל כל כך כמ"ש בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, אבל צריך לדעת שלענין קיבול תפלתינו צריכין לתקן מתחלה ב' דברים, שכבר היו לנו ב' בתי מקדשים שנחרבו בעונינו דהיינו בית ראשון על עבירות שבין אדם למקום שהיה בו ע"ז ג"ע ש"ד, ועדיין לא הטהרנו אעפ"י שאין ע"ז עכשיו אבל אמרו חכז"ל (שבת קה:) על לא יהיה בך אל זר, איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם זה יצה"ר, ובכל עבירות קלות וחמורות שהולך אחר עצת יצה"ר הוא ענין ע"ז, וביהמ"ק השני נחרב על עבירות שבין אדם לחבירו קנאה שנאה ומחלוקת וגזל ואונאה אפילו בדברים ועדיין הוא מרקד בינינו, ע"כ צריכין לתקן כל הנ"ל.
40
מ״אוהנה חכז"ל תקנו לנו עשרת ימי תשובה. לכאורה היה די ביום אחד לומר כל התחינות והסליחות והוידויין כמ"ש בתורה כי ביום הזה יכפר, רק שהתורה מדברת עם צדיקים גמורים כמו דור המדבר שבמשך ארבעים שנה לא מצינו להם רק ד' עונות וגם זה נעשה רק ע"י מקצתן וערב רב ולא הוצרכו כפרה רק על השגגות, וע"כ היה די ביום אחד כמ"ש לטהר אתכם מכל חטאתיכם דהיינו השגגות אבל אנו מלאי עון כי עונותינו רבו למעלה ראש מדי יום יום השכם וחטוא ע"כ צריכין זמן גדול להתעשת ולשוב על כל פרטי העבירות בכל יום צריך לשוב על כל מה שפגם באותו יום במשך השנה.
41
מ״בוהשנית לענין עבירות שבין אדם לחבירו צריכין להיות באחדות ולהתפייס אעפ"י שאינו מבקש ממנו מחילה צריכין להעביר השנאה מלב ושכל אחד ישתתף בצער חבירו שכל ישראל הם גוף אחד כשכואב אבר אחד מרגיש כל הגוף, וע"כ צריכין להתפלל כל אחד בעד חבירו, וזהו נכלל ג"כ בעבירות שבין אדם למקום שכל ישראל ערבים זה לזה שהעושה איזה עבירה שהוא לבדו יתחייב אבל אוי לו שהכריע את עצמו וכל העולם לכף חובה, וכדאמרינן במדרש משל לאנשים שבאו בספינה ונטל א' מקדח והתחיל להיות קודח במקומו וצעקו עליו אמר להם הלא אני קודח רק תחתי וגערו בו שאם אתה תנקוב הספינה כלנו בסכנה, כמו כן כשרואין בעל עבירה צריכין להרחיקו ולבזותו ולא להחניף לו ולכבדו, ע"כ נאמר ונתתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו כו'.
42
מ״גוזה"ש עשרתם האיך נהגתם בעשרת ימי תשובה אם תקנתם העבירות שבין אדם למקום אוי לנו מיום הדין שכבר עברו ט' ימים בלא דבר ועל מה אנחנו יושבים ומבלים הזמן היקר לבטלה, ערבתם נעשיתם ערבים זה לזה, וע"כ ביותר צריכין תשובה שלא יענשו עכשיו בעון שלו אחרים ערבתם עצמיכם לשון תערובת ואחדות להתפלל כל אחד בעד חבירו ולהיות מיצר בצרתו כי במסתרים תבכה נפשי שהשי"ת נהג עמנו להיפוך, שאמרו חכז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ומקודם מעניש בממון, ובשנה זו היה להיפוך ר"ל, ע"כ צריכין להתעצם בתפלה ותשובה שלא ישמע עוד שום שוד ושבר, הדליקו את הנר נר ה' נשמת אדם שיאירו כל הנשמות בחיים ולא תכבה נרו ח"ו כי אתה נרי כו' בך ארוץ גדוד נגד כל המקטריגים ואדלג שור לקבלת התפלות.
43
מ״דוזה"ש רבי חנינא בן חכינאי הנעור בלילה שכבר נכבה הנר שאין מועיל עוד ליתן בו שמן, והמהלך בדרך יחידי שאינו מעביר הקנאה שנאה ואינו מתקן עבירות שבינו לחבירו רק הוא בריה בפני עצמה, והמפנה לבו לבטלה שאינו עוסק בתשובה לתקן עבירות שבינו למקום מתחייב בנפשו, ומה לנו להשטות עצמינו מכסה פשעיו לא יצליח.
44
מ״הוזה"ש יעקב הסירו כו' לענין היצה"ר שהוא ע"ז אשר בקרבו של אדם לתקן עבירות שבין אדם לחבירו, והטהרו שיהיה באמת ובלב שלם ולא לפנים לפי שעה כמ"ש יראת ה' טהורה אז היא עומדת לעד, והחליפו שמלותיכם להשליך בגדים הצואים וחנופה פניו נזעמים לשון שקר שמדברים אחד בפה ואחד בלב בפיו שלום ידבר ובקרבו ישים ארבו רק יהיה תוכם כברם ואז נקומה ונעלה בית אל שנזכה לבנין בית המקדש ואעשה שם מזבח שיתקבלו התפלות והתענית שהם במקום קרבנות ויהיה עמדי בדרך אשר הלכתי שאל יעכב חטא ועון את תפלותינו כו' למלאות משאלות לבבינו ברחמים וכל טוב אוכי"ר.
45
מ״ושערי ציון לעי"כ קודם כל נדרי.
ירמיה הנביא אמר (ירמיה לא יז) שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ד' אלקי, כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, לא נאריך בדקדוקים כי לא לדרשה קאתינא רק שנעורר עצמינו בדברים הצריכים עכ"פ לעורר.
ירמיה הנביא אמר (ירמיה לא יז) שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ד' אלקי, כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי, לא נאריך בדקדוקים כי לא לדרשה קאתינא רק שנעורר עצמינו בדברים הצריכים עכ"פ לעורר.
46
מ״זוהוא עפ"י המשל הידוע למלך אחד שהיתה לו בת יחידה מושלמת בכל המעלות ומדות וכאשר הגיע פרק להנשא לא נמצא עזר כנגדה כי הרבה שרים נכבדי ארץ הנדברים לא אבו לכנסה מדאגה מדבר שלא יוכלו לנהוג עמה לפי כבודה ויחייבו ראשם למלך ויש מהם שגינו אותה, סוף דבר כי באה בשנים ולא נמצא שידוך הגון לפניה עד שיצא שמה בכל המדינות ושמה מעבר לים נמצא בחור אחד מיוחס גדול בן גדולים ומלכי קדם וכאשר שמע התאוה תאוה לנשאה ונכנס בכל הסכנות וסיכן את נפשו בימים ומדבריות עד שבא לעיר המלוכה ותיכף נשתדך עם הנערה ההיא, והמלך השליטו על מדינה אחת מלאה כל טוב והבחור ההוא התנהג עם אשתו המלכה כדת וכהלכה וגם היו לו כמה בנים טובים ונחמדים ממנה, ויהי כאשר ארכו לו שם הימים אזי שכח כל הטובה והפך לבו להרע עמה והתחיל לעשות לה התנגדות ולא שמע אליה מכל אשר צותה עליו אף שארה כסותה ועונתה יגרע עד אשר נודע הדבר לפני המלך וחמתו בערה בו ויגרש את האדם מבית מלכותו ויהי מטולטל וגלי נודד ללחם ולאגורת כסף עד אשר נכנע לבו וצעק להתנפל לפני המלך לבלתי לשוב לכסלה וגם בניו הנחמדים והאהובים חלו פני המלך בעדו לבל יפר בין אביהם ואמם עד אשר נכמרו רחמיו וישיבהו למלכותו, ואחרי כל זה כאשר נכונה שנית הממלכה בידו לא עזב דרכו הרעה וישוב שנית להתגדל על בת המלך ויהי כי ירא את פני המלך לקנטרה בגלוי ויעש בסתר עד אשר צעקה המלכה לפני אביה ויגרשהו שנית לזמן רב ולא נתן לו קצבה ויהיה לבז ולמשיסה כל מוצאה יתעללו בו, ויהי כי ארכו לו ימים של צער אשר היה הלוך וחסור ורצה לצעוק שנית אל המלך רק שהיה בוש נכלם בעבור כי שתים רעות עשה האחד מה שחטא נגד אשתו המלכה והב' שרצה לגנוב דעת המלך ובשכבר ידע את גדלו וידו החזקה ואעפי"כ חטא נגדו ולא מצא שום עצה ומזור ותרופה רק להתנפל לפני אשתו המלכה שתזכור לו אהבת נעורים אשר נסתכן בשבילה בימים ומדבריות ושום אדם לא רצה להזדקק אליה והוא סבל כמה הרפתקאות בשבילה, עד שנכמרו רחמיה עליו והתנפלה לפני אביה המלך שיעשה למענה ויחזיר את בעלה אל נוהו ולתוקף אהבתה נתרצה אליה המלך.
47
מ״חהנה כי כן אנחנו אלה פה ע"ז אמרו (יומא ט:) ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עונם כו', ולנו אירע המשל הזה עלינו ימשול, שהשי"ת מלך עולמים היה לו בת כבודה מדת בת מלך בכל מעולה וחמודה גנוזה קודם שנברא העולם והגיע הזמן לתתה להארץ אזי הופיע מהר פארן וזרח משעיר שאמרו שאין יכולין לעמוד באזהרותיה ושאר שרי מעלה גינו אותה כמבואר בזה"ק, אבל לקול צללו שפתינו כשנתבשר לנו בצאתכם ממצרים תעבדון אלקים על ההר הזה אנחנו המיוחסים בני אבות הקדושים נכספה נפשינו לחצרות ה' לקבל עול תורתו ובאנו באש ובמים בסכנות גדולות שטבעו א"ע על הים כמ"ש שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה כו', ואח"ז במדבר הגדול והנורא מקום נחש שרף ועקרב וצמאון וגם צידה לא עשו להם עד שזכינו למעמד הנכבד בהר סיני וקבלנו החמדה נגוזה דת שעשועים והקב"ה הכניסנו לארץ ישראל מדינת זבת חלב ודבש, וישמן ישורון ויבעט נהפכו כקשת רמיה ויבגדו באשת נעורים סרו מן הדרך אשר צויתים עד אשר עלתה חמת ה' בעמו וישליכם מעל פניו עד עת מועד לקץ שבעים שנה שאז נכנע לבם ותולדותיהם של הכנסת ישראל הם הצדיקים שבדור שהתפללו בעדם כמ"ש בעזרא כו' ובדניאל שאמר ועתה ה' אלקינו אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה (דניאל ט טו), פירוש שבוודאי אין הקב"ה צריך ליד חזקה להכניע את אויביו הלא מרוח אפו יכלו כמו שעשה לסנחריב, רק בעבור שגם ישראל היו עע"ז ומדה"ד היתה מקטרגת לזה הוצרך ליד חזקה לכפות את מדה"ד ומחמת זה תעש לך שם כיום הזה כי שכל אדם האריך אפו ומכ"ש הבורא ב"ה עד אח"כ שנכמרו רחמי השי"ת והחזירן לארצם וישבו שם זמנים טובים ואח"כ חזרו לסורם ועשו הרע בסתר כמ"ש אחרונים שלא נתגלו עונם לא נתגלה קיצם, ושתים רעות עשו הא' הוא החטא עצמו, והב' שסברו לגנוב דעת עליון ואין להם עוד אמתלא ותירוץ לומר שלא ידעו את ידו החזקה שהוא אל קנא ושסברו הקב"ה וותרן הוא שכבר נתוודע להם בגלות הראשון.
48
מ״טוזה"ש שמוע שמעתי אפרים מתנודד כהולך נע ונד ומתבושש מפני באמרו יסרתני ואוסר, מקודם בגלות ראשון היה לו תירוץ שאנכי כעגל לא לומד ע"כ בקשתי השיבני ואשובה שתעזרנו לשוב בתשובה כי אתה ד' אלקי שאין לי על מי להשען, אמנם עכשיו שאחרי שובי נחמתי כי שניתי באולתי ואחרי הודעי שכבר ידעתי ידך החזקה ספקתי על ירך ורציתי לחזור ולשוב ע"כ בושתי וגם נכלמתי.
49
נ׳ומה עלינו לעשות רק להתפלל לפני הבת מלך פנימה התורה הקדושה שתזכור לנו חסד נעורים שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה ואנחנו נסתכנו עצמינו לשמע שמעה והקדמנו נעשה לנשמע, ומי זה יערב לבו לגשת לקטרג ולהפריד אשת נעורים מבעלה ולעורר על האהבה עד שתחפץ כשהמלך מתייחד עם הכלה שלו, וזכות השבת יגן עלינו, היום צריכין לתקן כל מה שנפגם כל השנה בשבת קודש, ואפיל תחינות לפני התורה הקדושה שתתפלל בעדינו לחדש עלינו שנת גאולה וישועה אוכי"ר.
50