מראה יחזקאל על התורה, ראש השנהMareh Yechezkel on Torah, Rosh HaShanah

א׳בגמרא דר"ה (יז.) דרש רבא מאי דכתיב אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קולי תחנוני, דלותי אעפ"י שדלה אני במצות לי נאה להושיע. ואין להאריך בדקדוקים, והנה איתא במדרש (ויק"ר כט ט) בי נשבעתי כו' שבועה זו למה אלא מלמד שעמד אברהם אבינו בתפלה ותחנונים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת לי קח נא את בנך כו' והעלהו לעולה היה לי מה להשיב היה לי מה לאמר אלא ואהיה כחרש לא אשמע כו' ואין בפיו תוכחות, כך יהי רצון מלפניך כשיבואו בניו של יצחק לידי עבירות יכבשו רחמיך את כעסך ותעמוד מכסא דין ותשב על כסא הרחמים, וע"ז היתה השבועה.

ב׳וכבר ביארתי על פסוק ויאמרו לא יראה כו' אשרי הגבר אשר תיסרנו כו', שאברהם תבע יסורין כו' כדאיתא בגמ', ומתורתך תלמדנו שלא היתה הגזירה רק על ד' מאות שנה ואח"כ יצאו ברכוש גדול, אבל עכשיו בגלות המר הזה שנמשך זה קרוב לי"ח מאות שנה ובכל שנה אומרים לשנה הבאה בירושלים ואין דורש ואין מבקש, ואמרו חכז"ל (ר"ה כג.) תחת הנחשת אביא זהב כו' תחת ר"ע וחביריו מה מביאין, כן אנחנו נאמר אף כי שהשי"ת יאיר פניו עלינו להושיענו במה ינחמנו מכל אותן השנים שעברו שסבלנו עול גליות והיינו גרושים מהסתפח בנחלת ה', וזה"ש כי הטה אזנו לי, בשגם שמכאן ולהבא הוא ישמע תפלתי, מכל מקום ובימי אקרא, אני קורא תגר על השנים שעברו אשר כבר אפפוני חבלי מות כמ"ש כי עליך הרגנו כל היום כו', ומצרי שאול מצאוני כדאיתא במדרש [הקדמת מדרש איכה פ"ג] לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז אוה"ע הולכים לבתי תאטריאות וקרקסיאות ואנכי לא חמדתי ולא נתאויתי לשבת שם מפני ידך בדד ישבתי, רבש"ע נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד ידו של סנחריב ולא ישבתי בדד אבל מפני ידך בדד ישבתי וזהו ומצרי שאול מצאוני כי דכיתנו במקום תנים (תהלים מד כ). אמנם כבר מלתי אמורה בפ' ויאמרו לא יראה כו' כמ"ש במקום אחר.

ג׳וחטיבה כזו אנו רואין היום שנתן לנו מצות תקיעת שופר, והדמיון הוא כמו רחמי האב על בנו, הגם כשיושב בחבורות גדולות ויש לו עסקים רבים, מ"מ כששומע את קול בנו הנער באשר הוא שם בחוץ וברחוב שנפל ונכשל באבן וצועק קול פשוט על מכאוביו אעפ"י שאינו צועק לאביו אעפי"כ כשאביו שומע קול בנו יכמרו רחמיו ובוקע כל המסכים ומניח כל העסקים ויוצא לחוץ לפייס את בנו, כ"כ אנחנו היום כשאנו תוקעין בשופר קול פשוט אזי הקב"ה זוכר לנו עקידתו של יצחק ואת השבועה שנשבע לאברהם אבינו ואותו הקול בוקע כל המסכים יותר מכל התפלות והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, וזה"ש אהבתי אימתי אני יודע שאני אהובה לפניך ואתה מרחמני כרחם אב על בנים בזמן שאתה שומע את קולי שהקול הפשוט מן השופר אתה שומע כמו תחנוני כו', וטעם הדבר כי דלותי אעפ"י שאני דלה מן המצוה מ"מ לי נאה להושיע לקיים שבועתך כנ"ל.

ד׳והיה כקרבכם אל המלחמה כו' שמע ישראל כו' אל ירך לבבכם כו' (דברים כ ב), ליישב הדקדוקים נ"ל עפי"מ דאיתא בגמ' (ברכות כח:) כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כו' אמרו לו מה אתה בוכה כו' אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי כו', הנה כמו כן אנחנו היום באותו מעמד אשר ארץ ודריה יצפו לדין, וספרי חיים ומתים פתוחין, ואין אנו יודעין מה נעשה בדיננו ומלאכים יחפזון אפילו דגים שבים חרדים מאימת הדין, ואם רבי יוחנן בן זכאי שהיה גדול הדור ומלא תורה ומצות ומעשים טובים היה ירא וחרד ודואג ק"ו אנן מה נענה אבתריה דלים ורקים ואין לנו על מי לסמוך כי מי יחמול עליך ירושלים כו', איך יש לנו לדאוג ולהתאונן ולבכות אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, כמ"ש בבינה לעתים [ח"א דרוש ב' לר"ה] עה"פ אשרי שומרי משפט כו' (תהלים קו ג) לשון המתנה מחמת שהם תמיד יראים ומעותדין לדין כמו שאמרו (שבת קנג.) שוב יום אחד לפני מיתתך, לכך הם עושים צדקה בכל עת.

ה׳אבל אנחנו אשמנו מכל עם בושנו מכל דור ברבות השנים אנו נצערים כו'. והרבה יש לנו לזעוק כי צרות רבות סבבונו כמ"ש דוד המע"ה (תהלים ג ב) ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים כו', ר"ל שהם ג' עניני צרות, הא' בשביל צרכי גופניית בני חיי ומזוני, והב' הוא עול גליות כי משך עלינו השיעבוד כו' ובכל יום מתגבר הגלות והולכים ודלים, והג' הוא בשביל כבוד שמים שהשי"ת מרוחק ממנו, אלה אזכרה כשהיה השראת שכינתו מתגלית בינינו והיה לנו מלכים וסנהדרין וכהן גדול ונביאים, והיו ניסים מפורסמים, ועכשיו השעה דוחקת אותנו מכל צד, וכמ"ש אסף (תהלים מד ב) באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת כו', ר"ל כדאיתא בגמ' (ברכות לב:) על ותאמר ציון כו' אדם נושא אשה על אשתו זוכר מעשה ראשונה כו' כל זמן שאני רואה אותן אני זוכר בך, והיינו כי השתות יהרסון דהיינו ישראל שהם משתתו של עולם ובשבילם נברא הכל שהיו תכלית הבריאה א"כ צדיקו של עולם מה פעל למה ברא שמים וארץ וכל צבאם הלא המה מזכירין זכיותן של ישראל, כל זמן שמסתכלין בהן י"ב מלאכים מנהיגים את החמה, וכמו כן אמר גדעון (שופטים ו יג) ואיה נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו כו', וכמ"ש רש"י שאם היו צדיקים יעשה לנו בזכותם ואם לאו יעשה לנו כמו שעשה להם בחנם. על כל זה אנחנו מפילין תחינתינו דהיינו על הא' שהוא צער הגוף אמר ה' מה רבו צרי כל אחד יש לו נגע לבבו לשפוך נפשו לפני ה', ועל הב' שהוא עול גליות שנוגע לכלל ישראל אמר רבים קמים עלי שכל מחשבותם לגזור גזירות קשות ועלינו יערימו סוד, ועל הג' שהוא קרבת אלקים אמר אין ישועתה לו כו' באמור אלי כל היום איה אלקיך.

ו׳ואחרי כל הבא תהיה זאת נחמתינו כי מאהבתו וחמלתו עלינו קבע לנו יום קדוש הלזה כי חק לישראל כו', וכמ"ש בבינה לעתים [ח"א דרוש ב לר"ה] עה"פ משמים השמעת דין כו' (תהלים עו ט) כי כשיש לאדם איזה משפט עם חבירו אינו מגלה לו כדי שלא יוכל לחפש טצדקאות לזכות, אבל השי"ת הודיע לנו וקבע לנו יום הדין בכדי שנדע להכין עצמינו וזהו להושיע כל ענוי ארץ כו', אבל להאוה"ע לא הודיע כמ"ש ומשפטים בל ידעום, רק חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב.

ז׳הנה כי כן צריכין אנחנו להכין עצמינו כמ"ש שיעקב הכין עצמו לשלשה דברים לדורון ותפלה ומלחמה, הגם שאין בידינו תורה ומצות ומעש"ט מ"מ נוכל להתחזק בג' אלה דהיינו דורון הוא קבלת מצות כמ"ש במדרש [מדרש תהלים יז] מלפניך משפטי יצא כו' שאתה מקבל שוחד מצות ומעש"ט כו', נקבל עלינו כל אחד איזה דבר טוב ועי"כ נתקרב אל חצר בית המלך כי אין לבא אל המלך בידים ריקניות כמ"ש ולא יראו פני ריקם כו', עי"כ נציל עצמינו מצרה הג' ויאיר ה' פניו אלינו ותגלה ותראה מלכותו עלינו והקב"ה יצרף מחשבה טובה למעשה כמו שהיה במצרים שהיו ריקנים ממצות ומע"ט ונגאלו ע"י קבלת עול תורה ומצות.

ח׳ועל ג' אלה רמז לנו הכתוב הא' שהוא למלחמה היינו ע"י השופר שהוא בוקע המסכים ומכרית המקטריגים ומכלה שונאי ישראל כתקוע שופר בקול יחפרו סוטניהם יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, כמ"ש האלשיך ע"פ הראיני את מראיך כו' ר"ל שהעונות חקוקים על פנים ואימתי קולך ערב לי כשמראך נאוה, הב' דהיינו שעבוד מלכיות ועול גליות שלא יוכלו להרים ראש להתגבר על ישראל, ולתפלה הוא כל איש נגע לבבו ישפוך שיחו במסתרים תבכה לפשו ותאנח רוחנו מן הצרות ותלאות בבכי יבואו ובתחנונים אובילם.

ט׳ועל כל זה רמז לנו הכתוב אל ירך לבבכם כו' מכל ג' מיני צרות, כי ה' ההולך עמכם ר"ל שתראו להתקרב עצמיכם להשי"ת ע"י קבלת מצותיו ואז ילך עמכם, ועל הב' אמר להלחם לכם להנצל מעול גליות, ועל הג' דהיינו צרות נפש כל איש דרך פרט אמר להושיע אתכם שימלא משאלות לבנו נגילה ונשמחה בישועתו אכי"ר.

י׳כי אתה שומע קול שופר כו', נ"ל עפימ"ש (תהלים עו ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה כו' להושיע כל ענוי ארץ כו', ובגמ' ריש פ"ק דע"ז (ג.) מקשו אם יראה למה שקטה כו'.

י״אונ"ל עפימ"ש (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, דהנה בספר בינה לעתים פי' עה"פ רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו רחמיך רבים כו', ופסוק צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו דפריך בגמ' דר"ה [יז: בתחילה צדיק ולבסוף חסיד] אהדדי, עוד קשה דודאי כל אדם ירא וחרד מאימת הדין כי אלו לפני מלך בו"ד מוליכין לדין ויודעין בעצמן כי לא יזכו תפול עליהם אימה ופחד כ"ש לפני מלך מ"ה הקב"ה אשר ידענו רשענו וישר העוינו. א"כ חיבה יתירה נודעת לנו וחנותי את אשר אחון כו' אעפ"י שאינו כדאי ואינו הגון כו' וזהו צדיק ה' בכל דרכיו (תהילים קמה יז) כי צדיק נקרא מה שעושה עפ"י הדין והיושר, אבל חסיד הוא לפנים משורת הדין וזהו צדיק ה' בכל דרכיו כלומר בשעת ההליכה לדין הוא צדיק אבל אח"כ בשעת מעשה הדין הוא מתנהג בחסידות כי באמת על דרך כן ברא העולם לשתף מדת הרחמים, ולולי כן לא היה צריך לבריאת העולם כי לא היה יכול להתקיים, רק כל כוונת הבריאה היה להטיב לברואיו ולרחם על הארץ ועל הבריות.

י״בוידוע שיש בתוה"ק חקים ומשפטים, וחקים הם בלי טעם אבל משפטים הם מצד השכל, והנה המחילה והסליחה שהוא עושה לפנים משורת הדין היא אצלינו חקה בלי טעם כי עצ"ה והשכל מחייב לדון עפ"י קו הדין, אבל אצל הקב"ה הוא משפט כי ע"ד כן ברא את העולם להתנהג במדה"ר ולא במדה"ד, וזה"ש רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו, שאינם מאמינים בחקה זו מחמת שבעיניהם הוא נגד השכל, אבל אנו מאמינים כי רחמיך רבים והדבר אצליך הוא משפט, והיושר כן הוא לעבור על מדותיך ויגולו רחמיך על מדותיך וע"כ כמשפטיך חיינו כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים.

י״גאמנם אעפי"כ צריך לשים אל לב שחלילה לסמוך ע"ז ואסור לומר הקב"ה וותרן הוא כו', אך הענין הוא של החטיבה הזאת הוא מה שהוא מקבל שבים כי ע"י חרדת הדין שבים מדרכם הרעים לפני בא יום הדין הנורא והקב"ה בטובו מקבלינו ועוזר אותנו לעשות תשובה כראוי וזהו בעצמו גודל מדת החסד והרחמים של הקב"ה לקבל שבים, וכמ"ש בספר ווי העמודים על פסוק (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה, כי שאלו לחכמה ולנבואה (ירושלמי מכות ז.) הנפש החוטאת והשיבו תמות והחוטאת תרדף רעה והתורה אמרה יביא קרבן, אבל הקב"ה אומר יעשה תשובה, ע"ד אדם ובהמה תושיע ה', וזהו תמותת רשע רעה ר"ל שהחכמה אמרה רעה והנבואה אמרה תמות והתורה אמרה יאשמו היינו שיביא קרבן אשם וודאי ותלוי אבל פודה ה' נפש עבדיו שלא יענשו בנפשות וגם לא יאשמו שאין צריך קרבן אשם רק תשובה.

י״דהנה כי כן תקנו לנו חכז"ל לתקוע בשופר מר"ח אלול לעורר אותנו לתשובה כי קרוב יום ה' לשפוט את הארץ ונתנו לנו זמן ב"ד שלשים יום וכמ"ש (ירמיה ד יט) מעי מעי אוחילה כו' כי קול שופר שמעת נפשי כו', וזה"ש תקעו בחודש שופר בכל החודש אלול להודיע לפני בא יום ה' הגדול והנורא בכדי לעורר הלבבות לתשובה ועי"כ בכסה ליום חגינו שאח"כ בשעת מעשה ביום חגינו על כל פשעים תכסה אהבה שאוהב עמו ישראל לזכותם בדין ויכסה פשעינו, ואמר עוד כי חק לישראל ר"ל אעפ"י שלעינינו הוא חק בלי טעם וסברא מה שהוא מקבל שבים ומעביר על מדותיו ועושה לפנים משורת הדין, אבל הוא משפט לאלקי יעקב ר"ל שיאחז במדת יעקב אבינו שיהיה אב הרחמן ומדת רחמנות כידוע וע"כ הוא אצלו משפט מצד השכל כנ"ל.

ט״ווהנה פירש"י ע"פ (ישעיה ג יג) נצב לריב ה' ועומד לדין עמים, שלדין של ישראל הוא נצב כביכול ארעי ובאקראי בעלמא ולא לדקדק כל כך אבל לדין אוה"ע הוא עומד ומתעכב, וזה"ש משמים השמעת דין שכבר נשמע העברת קול שופר שיהא יום הדין אזי ארץ יראה כי מי יוכל לזכות בדין, אבל אח"כ בשעת מעשה שקטה כי בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה (תהלים עו י) כשעינינו רואות שהוא נצב לריב, ממילא מוכח שכוונתו הוא להושיע כל ענוי ארץ הנכנעים לפניו עוסקים בתשובה.

ט״זוהנה אנחנו אלה פה היום עמידתנו דלים ורקים מן התשובה ומעש"ט כי לא השגחנו על האזהרות של התקיעת שופר מר"ח עד עכשיו ואין לנו מצח להרים ראש והזמן קצר עכשיו שספרי חיים ומתים פתוחין ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים כי אין מי יעמוד בעדינו נגד מסטינינו, ואמרו במדרש (במ"ר כב ב) לתת נקמת ה' במדין כו' הקב"ה אמר נקום נקמת בני ישראל א"ל משה רבש"ע הנקמה שלך היא כי אלו היינו עובדי ע"ז כו' לא היו שונאים אותנו כו' ומפני מה שונאים כו' [הלכך הנקמה שלך לתת את נקמת ד' במדין] ואיתא בגמ' (ברכות ז.) מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל בית תפלתי כו', ע"ש שאין לנו מי שיהיה ראוי להתפלל עבורינו הקב"ה בעצמו כביכול יתפלל ויתקע בשופר לחירותינו ויקיים מצות פדיון שבויים לפדות שבויי ישראל כי יותר יש לנו להתגולל ולהתנפל על הכלל אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה במדינת פולין הנרדפים מפחד אויבינו כמה בני אדם הנחבאים במערות וביערות ולא ישמעו אל קול תקיעת שופר וכמה מנינים בטלים, כמה בני אדם שעושים את עצמם בעלי מומין ונבחר להם מות מחיים שלא יצטרכו לעבור על דברי תורה, הוי אומר הנקמה שלך היא כי דם עבדיו יקום כו' ונקיתי דמם כו', ומלבד זה איש נגע לבבו כל פרט ופרט בכל ענין מה שהוא צריך בני חיי ומזוני, הנה העת והעונה אשר יאתה לי להושיענו אזלת יד ובכל צרתם לו צר כו'.

י״זולבאר יותר מ"ש להושיע כל ענוי ארץ, דאמרו חכז"ל (מגילה לא.) כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, אשר חכמים הגידו שזהו בעצמו גדולתו מה שהוא משגיח בשפלים ובוחר במעשיהם ובתפלתם הוא שבח וגדולה לפניו ית"ש, והנה שני אלה דהיינו גדולתו וענותנותו חוברו יחדיו ע"י מצות תקיעת שופר היום הזה, כי יש לו שני שמות בתורה יום זכרון ויום תרועה, דהיינו יום זכרון הוא זכרון ליום ראשון של בריאת עולמו אשר נתרומם ומתנשא למלך כמ"ש לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא, וכמו כן היום הזה למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך והוא יושב על כסא רם ונשא כי בא לשפוט את הארץ וע"ז מורה התקיעת שופר כמ"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך כו' ונאמר הללוהו בתקע שופר, ושם השני הוא יום תרועה לשון שבירת רוח כי זהו ענותנותו שרוצה בכלים שבורים ומגביה שפלים וברא את האדם עפר ואפר ורוצה בעבודתו כמ"ש ואבית תהלה ורציה שבח כו', וזהו ג"כ ענין תק"ש אשר סגולתו הוא להביא חרדה בלב האדם ולהכניע את עצמו מלפניו ית"ש.

י״חוזה"ש בקום למשפט כו' להושיע כו' כי אין הכוונה על גדולתו לבד במה שהוא שופט כל הארץ אבל הכוונה היא ג"כ למקים ענותנותו להושיע כל ענוי ארץ ולהחיות רוח שפלים ולבות נדכאים כנ"ל.

י״טוהנה ידוע כי לשון שמועה נופל למרחק ולשון האזנה הוא מקרוב כמ"ש רש"י בפ' האזינו, וזה"ש כי אתה שומע קול שופר היינו שומע מרחוק שכל העולם ממליכין אותו בקול שופר, אבל מאזין תרועה אותן שבורי לב ונמוכי רוח אתה מאזין מקרוב וע"כ אין דומה לך בענותך תרבינו וימינך תסעדינו לחדש עלינו שנת גאולה וישועה ופרנסה טובה ורפואה שלימה ויקיים בעצמו מצות פדיון שבויים שהקב"ה מקיים כל המצות כמ"ש ושב ה' את שבותך והביאך אל הארך כו' והטיבך והרבך אכי"ר.

כ׳לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כו', צריך להבין האיך אפשר שהקב"ה לא יראה בנו עמל ואון כו' והלא האומר הקב"ה וותרן כו' (ב"ק נ.). ונ"ל עפימ"ש (תהלים פט טז) אשרי העם יודעי תרועה כו' בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו כו' וברצונך תרום קרנינו כו', לבאר מקרא זה וגם מה שאמרו חכז"ל [ויק"ר פכ"ט ד] וכי אוה"ע אין יודעין להריע אלא אשרי העם שיודעין לרצות את בוראן בתרועה, דצריך להבין באיזה אופן אנחנו מרצין אותו במצוה זו יותר מכל המצות.

כ״אונ"ל עפי"מ שאמרו חכז"ל (שבת פט:) דלעתיד לבוא יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו כו' וסיומא דמלתא שאברהם ויעקב לא ילמדו זכות רק יצחק, וזה"ש כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו כו', והנה צריך להבין הלא איפכא מסתברא כי מחמת שאברהם ויעקב הם מדת החסד ורחמים ראוי להם יותר ללמוד זכות על ישראל מיצחק שהוא כנגד עמוד הדין, אבל הענין הוא עפימ"ש בזוה"ק [ח"ב ק"ח ע"א] ע"פ כי לא תחפוץ זבח כו' (תהלים נא יח), והלא הקב"ה צוה על הקרבנות, ותירץ דממדת הדין אין הדין נותן שיועילו קרבנות רק זה ויתר הקב"ה ממדת הרחמים, ולכן כשהיה בהמ"ק קיים היו מועילין קרבנות כי אז היה מתנהג במדת הרחמים ולכך בכל הקרבנות לא נאמר רק שם הוי"ה ב"ה שהוא רחמים, אבל עכשיו בגלות שנאמר כי אספתי את שלומי את החסד ואת הרחמים לכך צריך שברון לב וכמ"ש זבחי אלקים רוח נשברה דהיינו לאכפיי למדה"ד שיסכים לרחמים, וזהו שאנו מתפללין אח"כ הטיבה ברצונך את ציון כו' דהיינו שתחזור לבנין בהמ"ק ויוחזר מדת הרחמים למקומו אזי תחפוץ זבחי צדק כו' כי ממילא שיועילו קרבנות, וע"כ כאן כשרצה הקב"ה לדון את ישראל לעתיד לבא הוצרך שיצחק ילמד זכות דהיינו מדת הדין יסכים לרחמים, אבל מצד אברהם ויעקב לא היו ראויים עכשיו לזכות מחמת שאיננו מתנהג עכשיו במדות הללו.

כ״בוהנה כי כן כלעומת זה מורה לנו מצות תק"ש כי איכות השופר מורה על מדה"ר וכל אותיותיו כמ"ש בספרים, ואנחנו מעוררים על ידו רחמי השי"ת, והיינו כי אנו אומרים שמלאכים יוצאים מן השופר, וצריך לבאר הענין הוא לדעתי בדרך פשוט כי העושה מצוה אחת בורא לו סניגור אחד שמלמד עליו זכות, ולכך מכל קול אחד נעשה מלאך אחד וממאה קולות נעשין מאה מלאכים כלן מליצי יושר ומלאכי רחמים וזהו כי עוף השמים יוליך את הקול, דהיינו אותן מלאכי רחמים הנקראים עוף השמים הם יוליכו קול השופר שיעלו לפני כסא כבודו, ובעל כנפיים יגיד דבר אותן שיש להם שש כנפיים כו' יגיד דבר ילמדו זכות בשכר מצוה זו שאנו מקיימין באהבה ביראה ברתת בזיעה ובמורא, ויסוככו בכנפיהם באברתן על כנסת ישראל שלא ישלטו עליהן עינא בישא ס"א, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף ובשביל זכות תשב"ר, וכמו ביציאת מצרים נאמר על כנפי נשרים כו' והיו ענני כבוד מקיפין אותן שלא יוכל שום מסטין ומקטרג לבוא במחיצתם כמו כן אנחנו היום ע"י מצוה זו נחסה בצל כנפי השכינה ומה יקר חסדיך כו' והיו למשיסה שוסיך ורחקו כו'.

כ״גוהנה יש שני קליפות מתנגדים הנקראין עמל ואון כמ"ש בזה"ק [פ' פנחס רמ"ו ע"ב] ועל זה נאמר לא הביט און ביעקב שאותה קליפה הנקראת און לא תוכל להביט ביעקב ולא ראה עמל אותה ס"א שנקראת עמל לא תראה בישראל לקטרג עליהם כי ה' אלקיו עמו שחוסין בצלו של הקב"ה והיינו ע"י שתרועת מלך בו שמקיימין מצות תקיעת שופר, וע"כ אמר מוציאו ממצרים כמו בשעת יציאת מצרים שהיו מסובבים בענני הכבוד, כתועפות ראם וכו' וכמ"ש חכז"ל כתועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים [ילקוט במדבר פכ"ג רמז תשס"ח], וזה"ש כתועפות היינו המלאכי השרת של השופר כשמקיימין מצוה זו אז ראם לו יכנעו כל המסטינים, וקאי על הישראל.

כ״דוהנה על מצות תקיעת שופר מצינו הרבה טעמים ושורש כלם הם שלשה, והם נגד השלשה טענות שיש לנו להשי"ת לעורר רחמיו עלינו, והוא שאמר דוד המע"ה (תהלים קטו א) לא לנו ה' כו' כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמיתך, שיעשה הקב"ה בעבור כבוד שמו שנקרא עלינו ה' אלקי ישראל ולא אלקי עמון ומואב ואדום, ועד שלא נברא העולם היו המלאכים מקלסין לפניו כו' כדאיתא במדרש באזנינו שמענו כו' פועל פעלת כו' אבינו מלכינו אין לנו מלך אלא אתה גם אנחנו אין חפיצים מלך אחר זולתך וכתיב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כו' וע"כ אנו תוקעים בשופר להמליכו בעולמו, וכמ"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך כו' וכתיב ה' עוזי ומעוזי ומנוסי כו' לא הסגיר עבד כו' לבל ישלטו בנו ידי זרים ח"ו.

כ״הוטעם הב' הוא על חסדיך כו' וכמ"ש דוד המע"ה ואני ברוב חסדיך אבוא ביתך כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים כו' המנהג עולמו בחסד כו', כמ"ש כי ימוך אחיך כו' שישראל נקראים אחים ורעים להקב"ה כי חלק ה' עמו כו' והחזקת בו גר ותושב אעפ"י שהוא עם הארץ כמו גר שאינו יודע אפילו להתפלל כראוי או כתושב שקבל עליו רק שלא לעבוד ע"ז וזולת זה אין לו שום מצוה אעפי"כ וחי עמך, וזהו על חסדיך, וע"כ נאמר וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי, וע"ז מורה ג"כ ענין תק"ש להזכיר מתן תורה שנתנה בקול שופר ואז נתנו לנו י"ג מכילין דרחמי ה' רחום וחנון ורב חסד ואז נאמר למשה וחנותי את אשר אחון וכו'.

כ״ווהג' הוא על אמיתך שע"ז נקרא שמו ה' נאמן לקיים הבטחתו וכדאמרינן במדרש אלה אזכרה ואשפכה כו' משל למלך שהולך כו' כך ישראל כו' הולכין לבהכ"נ וקוראין בתורה אם בחקותי תלכו כו' וכתוב את ה' האמרת היום כו' וה' האמירך כו' וזהו על אמיתך מדת אמיתות שלך, וע"ז מורה ג"כ מצות תק"ש להזכיר ברית אברהם ועקידת יצחק שהבטחתנו כי ברך אברכך כו' וכדאמרינן במדרש שבועה זו למה אלא כן אמר אברהם גלוי וידוע כו' וע"ז היתה השבועה.

כ״זועל כל זה נאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כו' ע"י מדת החסד, להפר בריתי אתם היינו מדת האמת וההבטחה כי אני ה' כו' שנקרא שמי עליהם ויעשה למען כבוד שמו, וזכרתי להם ברית ראשונים ביציאת מצרים שלא היה להם שום מצות ומעשים טובים רק בשביל שלש אלה יעשה להם.

כ״חוזה"ש אשרי העם שיודעין לרצות בוראם בתרועה ע"י מצות תק"ש מרצים אותו שמזכירין זכיות לפניו ועי"כ ה' באור פניך יהלכון שיהיו חוסין בצל כנפי השכינה, והיינו הא' הוא בשמך יגילון שיעשה למען שמו, והב' הוא בצדקתך ירומו ע"י מדת החסד שלך, והג' הוא כי תפארת עוזמו אתה דהיינו מדת אמת הנקרא תפארת שיש להם הבטחות ממך ע"ז הם סמוכים ומובטחים שברצונך תרום קרנינו ותחדש לנו שנת גאולה וישועה שנת חיים ושלום ורפואה שלימה ופרנסה טובה וביטול גזירות רעות ותחלה וראש לפדיון נפשינו במהרה בימינו אוכי"ר.

כ״טבגמ' בין הפרקים שואל מפני הכבוד (ברכות יג.), ונ"ל לפימ"ש לעיל דעבודת ימים הקדושים הללו נחלק לשלשה חלקים דהיינו הא' הוא בשביל כבוד שמו להמליכו בעולמו, והב' הוא למחילת עונות, והג' הוא לצרכי עצמינו, ולזה יש שלשה זמנים דהיינו בראש השנה ממליכין אותו ואפילו להזכיר עונות אסור בר"ה כמבואר בספרים, ובעשרת ימי תשובה עושין תשובה על עונות, וביום הכפורים עד אחר החג מבקשין על פרנסה, ומחמת שביה"כ אין לו לשטן רשות לאסטינא יכולין לבקש כל צרכינו, וכמו כן הג' תקות כמש"ל, תקות הכבוד הוא למען שמו יתברך, ותקות החסד למחילת עונות שהוא מצד החסד וכדאמרינן בגמ' [רות רבה פ"ה ו] חותר חתירה מתחת כסא הכבוד כו' וכמ"ש במדרש [ירושלמי מכות] שאלו לחכמה נפש החוטאת כו' והקב"ה אומר יעשה תשובה כו'.

ל׳ותקות ההבטחה הוא לצרכי עצמינו, והם כל ההבטחות שבתנ"ך, וזה"ש בין הפרקים כו' דהיינו בר"ה שעוסקים בהעלאות הפרקין במלכיות זכרונות שופרות כמבואר בכוונות [שער הכונות דרושי ר"ה דוש ח] אז שואלין ומתפללין רק מפני הכבוד שיעשה השי"ת בשביל כבוד שמו יתברך, וכנגד זה נותן לנו ג' מתנות טובות והם ארץ ישראל ועולם הבא ותורה, דהיינו א"י הוא מההבטחות, ועוה"ב הוא מדת החסד כמ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, ותורה הוא כבוד שמו כי אורייתא וקוב"ה חד, וע"י קיום התורה אנחנו מקדשין שמו יתברך ומייחדין האורות העליונים, וע"כ בר"ה אין לבקש רק על קדושת שמו הנכבד מייחוד האורות העליונים ומשם יושפע לנו כל הטובות כי כלום חסר מבית המלך ובאור פני מניך חיים.

ל״אעלץ לבי בה' רמה קרני רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה (ש"א ב א), נ"ל עפימ"ש (תהלים קמז יט) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי כו', אחר כל הדקדוקים ניישב עוד מה שאנו אומרים בתפלה ותתן לנו כו' באהבה את יום הזכרון הזה כו' למה נקרא יום זכרון וגם מהו ענין האהבה בזה שמברכין שהחיינו.

ל״באבל הענין הוא דאמרינן היום יעמיד במשפט וכו', ר"ל דכוונת היום הדין אנו סוברין שקביעותו הוא רק בשביל להתנהג בחסד ולהעמיד את העולם בתיקונו וכמ"ש הבעל עקדה על היום הרת עולם ע"ש [שער כו], דהוא למראה עינינו שמדת הקב"ה אינו כמדת בו"ד דכשיש לאדם משפט עם חבירו אינו מגלה לו ענין המשפט וגם מסתיר ממנו קביעת יום הדין פן יחפש אמתלאות להנצל מהדין. אבל הקב"ה רוצה בטובתינו שנזכה בדין וכמאמרם ז"ל נצחוני בני, וע"כ הודיע לנו יום הדין הקדוש הזה בכדי להכין עצמינו בתשובה ומעשים טובים, וכמ"ש במדרש על מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים אבל לעכו"ם אינו רוצה שיזכו בדין וע"כ לא הודיעם הגבלת הזמן, וידוע דגם תק"ש מורה על זה לעורר הלבבות לתשובה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל עורו ישינים וכו', וגם נקרא תקיעת שופר חק כמ"ש תקעו בחודש שופר כו' כי חק לישראל הוא כו', וגם המשפט הזה גופא נקרא חק וכמ"ש בבינה לעתים על פסוק כי חק לישראל דאצלינו הוא חק שיתנהג הקב"ה במדת הרחמים, אבל אצל הקב"ה הוא משפט כי מתחלה על דעת כן ברא את העולם ששתף מדה"ר לקיום העולם וכמבואר אצלי באריכות במ"א.

ל״גוזה"ש מגיד דבריו ליעקב לשון ממגד תבואות שמש שנתן להם דברי קדשו בהמתקה ובאהבה, לז"א חקיו ומשפטיו לישראל וכנ"ל שענין המשפט והתקיעת שופר הוא להורות אהבה, אבל לא עשה כן לכל גוי שלא הודיעם יום הדין ולא נתן להם מצוה זו שאינו רוצה לזכותם בדין לכך ומשפטים בל ידעום וכנ"ל, וזה"ש יום זכרון שהקב"ה מעורר ישינים להזכירנו להשתדל בתשובה ומעש"ט ע"י הודעה הנ"ל וזהו מחמת אהבתו הגדולה אלינו כמ"ש הבוחר בעמו ישראל באהבה.

ל״דומעתה נחזי אנן כיון שהקב"ה רוצה בטובתינו ומזכירנו להתאמץ בתשובה ומעש"ט להצטדק על מה אנחנו מחשים בת עמי לא תחשה המזכירים את ה' אל דמי כו' ומה בצע בדמי, עם ה' חזקו ונתחזקה כי כשישראל עושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם, ונפשינו נבהלה על שמועה הבאה כי אויבים חושבים עלינו עצות וגזירות רעות, וה' יפר עצת גוים וכמ"ש עוצו עצה ותופר כו' לאסור מלכיהם בזיקים רצונו לומר מלכיהם לשון עצות כמו שאיתא המלך בקונך (ברכות כט:), אותם המחשבות רעות ועצות נמרצות יאסרו בזיקים לשון ניצוצין דנור, ע"י המלאכים היוצאין מן השופר שתוקעין ג' סדרים, ונכבדיהם מה שהם מכבידין עולם עלינו, יתבטלו ע"י כבלי ברז"ל ר"ת ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה, בזכות ד' אמהות שיבקשו עלינו רחמים כמו שהתפללו בשעת החרבן וכמ"ש קול ברמה כו' רחל מבכה על בניה כו', ועוד קול ברמה נשמע אותו הקול שופר שנשמע ברמה שאנחנו תוקעים אם הוא עולה בבכי נהי תמרורים אזי רחל מבכה על בניה שהשכינה הקדושה מתפללת עלינו, וכתיב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם שאם יבואו בבכי אז אתן להם חנינה.

ל״הוהנה דוד המלך ע"ה אמר (תהלים קג כ) ברכו ה' כל מלאכיו גבורי כח כו', נ"ל לבאר דכבר ביארתי בדרך פשוט מה שאומרים שמלאכים היוצאין מן השופר, והוא דכל העושה מצוה אחת בורא לעצמו סניגור אחד דהיינו מלמד עליו זכות וסנגוריא עליו, וא"כ אין חילוק באיזה אבר מקיימין איזה מצוה, וע"כ ממצות תקיעת שופר שמקיימין באהבה ויראה כו' מכל קול וקול ששומע כל אחד מאתנו נברא מלאך מליץ יושר, וע"כ מכל הקולות נבראים הרבה מלאכים וכמו במתן תורה שמן הקולות נבראו מלאכים ולכן נאמר (שמות כ טו) רואים את הקולות, והנה לשון ברוך יש לו ב' פירושים, הא' לשון הודיה, והב' לשון ברכה, וידוע שאצל הקב"ה לא שייך לשון ברכה כי הוא מקור כל הטובות וההשפעות והוא מעיין הברכה.

ל״וואעפי"כ מצינו אצלו לשון ברכה וכדאמרינן בברכות (ז.) שאמר לרבי ישמעאל כהן גדול ישמעאל בני ברכני כו' והשיב לו יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך כו', והיינו מחמת שהקב"ה רוצה בטובתינו ע"כ כל המברך לישראל כאלו מברך להקב"ה, וע"כ אותן המלאכים שנבראים ממצות תק"ש ולומדים זכות עלינו ג"כ מברכין להשי"ת, וזה"ש ברכו ה' כל מלאכיו ר"ל ברכה ממש ע"י הסנגוריא שתלמדו עלינו, ופירש מאיזה מלאכים מדברים והם שנבראין ע"י גבורי כח עושי דברו ע"י שאנחנו מקיימין המצוה בגבורה ויראה ורתת וזיעה, ואיזו מצוה היא ע"ז אמר לשמוע בקול, דהיינו שאנו מברכין לשמוע קול שופר זו הוא דברו ורצונו, ואותם המלאכים הנבראים ממצות שמיעה הלזו ילמדו זכות עלינו ויבקשו עלינו רחמים יהי רצון שיכבשו רחמיך כו'.

ל״זוגם אנחנו לא נחשה בעוד שהזמן גרמא שספרי חיים וספרי מתים פתוחין ואין איש יודע מה יולד יום וכדאמרינן בגמ' (ברכות כח:) גבי רבי יוחנן בן זכאי, ונבטח בשם ה' ובישועתו אשר לא יבושו קוויו. וזה"ש עלץ לבי בה' בעבור כי רמה קרני שהודיע לנו להרים בשופר קולינו, כי שמחתי בישועתיך כמ"ש בקום למשפט כו' להושיע וכו', קש"ת ר"ת ת'קיעה ש'ברים ת'רועה, ע"י התק"ש של הגבורי כח כו' וזהו קשת גבורים, לכך חתים שיכרתו כל המסטינים והמקטריגים העומדים עלינו יבוא כל רעתם לפניך כי כל מחשבותם עלינו וכאלו קמים כביכול על הקב"ה, וכמ"ש במדדש על לתת נקמת ה' כו' אמר לו משה רבש"ע נקמתך הוא כו', ה' מה רבו צרי כו' ואתה כבודי ומרים ראשי כו' ובישועתך תרים ותגביה וכו' (תהלים ג ב).

ל״חוע"כ נכשלים שהישראל שהמה נכשלים אזרו חיל, אבל שבעים שהם האוה"ע שיש להם כל טוב ועכשיו בלחם נשכרו שיוסר מהם השפע, ורעבים הישראל שהיו רעבים עד עכשיו ע"י אוה"ע שבטלו מהם פרנסתם עכשיו חדלו מלהיות רעבים עוד. ועוד עקרה ילדה שבעה שהם כנסת ישראל נקראו עקרה כדאמרינן בגמ' (ברכות י.) ע"פ רני עקרה לא ילדה דלא ילדה בנים לגהינם, וילדה שבעה הם שבעה רועים, ומעתה רבות בנים הם האוה"ע שילדו בנים הרבה לגהינם יהיו אומללה, ואמר עוד ה' יחתו מריביו אותם המריבים וקמים עלינו ועליו כביכול יחתו ויכלו כי עליו בשמים ירעם שיתקע בשופר גדול כמו שאנו מקיימין מצות תק"ש כ"כ יתערבב השטן, ועליון יתן קולו שיקיים ג"כ מצות תק"ש ויתן עוז למלכו שיתרומם מלכותו עלינו וירם קרן משיחו למהר גאולתינו ב"ב אוכי"ר.

ל״טבהפטורה הנ"ל (ש"א ב ג) אל תרבו תדברו גבוהה יצא עתק מפיכם כו' ולא נתכנו עלילות, נ"ל על פי מה שביארתי במ"א שלכך אומרים בקדיש של ראש השנה ב' שינויים הא' שאומרים לעילא ולעילא, והב' שאומרים מכל ברכתא, והיינו משום שבימים הללו צריכין להיות באחדות, וביארתי זה באורך במ"א ע"ש, ולחוספת ביאור נ"ל שיש חילוק בין עבירות שבין אדם למקום לעבירות שבין אדם לחבירו, דאותן שבין אדם למקום העיקר הוא במחשבה כי בלא כוונה אינו נענש כל כך כמ"ש (מגילה טו:) שמא אתה דן על שוגג כמזיד, וכמ"ש (עירובין צו.) לעבור בעי כוונה, אבל בעבירות שבין אדם לחבירו אין חילוק דאדם מועד לעולם כשמזיק לחבירו בין בשוגג ובין במזיד, וע"כ כל השנה כשכל אחד בפני עצמו אינו עובד רק במחשבה, משא"כ בימים הללו כשהם באחדות ואהבה עוסקים ג"כ בגמ"ח ועובדים ג"כ במעשה וע"כ התפלות הם לעילא ולעילא מחמת שהם בב' בחינות במחשבה וגם במעשה.

מ׳וזה"ש לא תרבו תדברו גבוהה גבוהה ר"ל שלא ניתן להם רשות להרבות לדבר בכל פעם לעילא ולעילא, וטעם הדבר כי אל דעות ה' שעובדין השי"ת רק בדיעה ובמחשבה ולא נתכנו עלילות שהעלילות ומעשה ידיהם לא נתכנו ולא מוכשרים בעבירות שבין אדם לחבירו. ופירוש זה נכון כפי הכתיב שנכתב ולא באל"ף, אבל לפי הקרי שקורין בוא"ו יש לומר דתיבת כי ישמש בלשון אלא ור"ל שאין לכם רשות לומר לעילא ולעילא אלא כשעובדים במחשבה וגם לו נתכנו עלילות שעובדים גם במעשה והיינו בימים הקדושים הללו, אבל בלא"ה יצא עתק מפיכם כי על חנם אתם טורחים לעלות במעלות לעילא ולעילא כי צריכין להיות מוכשרין במחשבה ובמעשה וכנ"ל.

מ״אכל העמים תקעו כף וכו' ידבר עמים תחתנו וכו' (תהלים מז ד), ע"ד שהתפלל שלמה המע"ה ויהיו דברי אלה אשר התחננתי כו' דבר יום ביומו (מ"א ח נט), דהנה הכל חרדין מאימת הדין ומלאכים יחפזון ואפילו דגים שבים, אבל נחזי אנן וכי יום דין אחד יש לנו הלא אדם נידון בכל יום ובכל שעה כמ"ש (איוב ז יח) ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו, אבל הענין הוא דהיום הוא יום הדין דרך כלל בהשגחה כללית שמוסרין לכל שרי מעלה כל אחד השפעתו לכל אומה ואח"כ מתנהג עפ"י הטבע, אבל לא כן חלקינו שאנחנו מתנהגים עפ"י השגחה פרטיית למעלה מן הטבע וכמ"ש בכל קראינו אליו, וזה"ש קרובים יומם ולילה כו' לעשות משפט דבר יום ביומו שיהיה לנו השגחה פרטיית, ואז ידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקי"ם גמטרי' הטב"ע, אין עוד, שאין מתנהג עפ"י הטבע כי אין מזל לישראל רק בהשגחה פרטיית על כל יחיד ליתן להם את אכלם בעתו.

מ״בוזה"ש בתפלת משה רבע"ה ונפלינו אני ועמך כו' והיינו בלכתך עמנו ולא תסיר השגחתך מאתנו כי כן הדין נותן שבשביל ישראל נברא העולם כמ"ש בראשית בשביל ראשית שהם הישראל והקב"ה מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וע"כ משפיע בכל יום לישראל כמ"ש כי השתות יהרסון כו' וכמ"ש ותאמר ציון כו' כל זמן שאני רואה אותן אני זוכר בך כו' כמבואר במ"א. וזהו כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות שבשבילנו נברא העולם בכל יום וע"כ חקי ראשי חדשים להם קבעת דהיינו התחדשות תמיד, ולשון קבעת הוא לשון תוקף כמו היקבע אדם כו' שהוא משדד מערכת השמים.

מ״גוע"ז מורה ענין מלכיות זכרונות ושופרות, דכבר נתקשו המפרשים הלא בפסוק מבואר ההיפך דהיינו מתחלה שופרות ותקעתם בחצוצרות (במדבר י י) ואח"כ זכרונות כמ"ש ונזכרתם כו' ואח"כ מלכיות כמ"ש אני ה' אלקיכם, אבל הענין הוא שאנחנו בני ישראל השתעבדנו להשי"ת בג' דברים והמה עיקרי הדת, דהיינו מתחלה צריך לקבל עליו עול מלכות שמים, ואח"כ עול תורה, ואח"כ להאמין בשכר ועונש, וכ"ז מבואר בפסוק (דברים כו יז) את ה' האמרת להיות לך לאלקים דהיינו עול מלכות שמים וע"כ אומרים מלכיות, ואח"כ זכרונות דהיינו לשמור כל מצותיו כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות כו' למען תזכרו, ואח"כ שופרות דהיינו שכר ועונש שהשופר מורה על מדה"ד ונמתק ברחמים כידוע, וגם מורה על השכר לעתיד כמו"ש יתקע בשופר גדול.

מ״דוכלעומת זה יש לנו ג' תקות להשי"ת דהיינו הא' שיעשה למען שמו הגדול, והב' שיעשה למען זכות אבות, והג' בזכותינו כמ"ש לשמך תן כבוד על חסדך ועל אמתך, וע"ז מורה ג"כ מלכיות זכרונות שופרות, דהיינו שופרות מורה על השכר בזכותינו כנ"ל, וזכרונות הוא לזכור זכות אבות כמ"ש וזכרתי כו', ומלכיות מורה על כבוד שמו הגדול, ע"כ הפך הסדר בפ' דהעיקר הוא שנזכה מעצמינו לתשלום שכר ואח"כ בזכות אבות ואם תמה זכות אבות וגם לנו אין זכות אז יעשה למען שמו שלא יתחלל בין האומות כי זה כל פרי כוונת הבריאה שיתפרסם שם כבוד מלכותו כמ"ש אשר מלך כו' אזי מלך שמו נקרא, והיינו רק ע"י ישראל שהם מודיעין טבעו בעולם כמ"ש אברהם אבינו ע"ה, וכשהקב"ה משפיע טובות לישראל אזי שמו נתעלה ונתקדש כמ"ש ותעש לך שם כהיום הזה.

מ״הוזה"ש כל העמים תקעו כף, ר"ל אם האומות העולם רוצים לשבח ולקלס להשי"ת אין להם כח יותר רק הריעו לאלקים כו' דהיינו למדה"ד כי כל התנהגותם הוא רק עפ"י דרך הטבע, אבל כי ה' עליון שרוצה להודיע טבעו בעולם שהוא השליט על הטבע ומשדד מערכת שמים ומלכותו בכל משלה, וזהו מלך גדול על כל הארץ, אז ידבר עמים תחתינו שתהיה ידינו רמה על האומות ולאומים תחת רגלינו שגם המלכיות והשררות יהיו נמשכים אחר רבון ישראל, וכמ"ש ע"פ ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו שלא תהיה גם אתה עובד לגוים אחרים רק עליון על כולם ואין לאום אלא מלכות.

מ״ויבחר לנו את נחלתינו, ביאור הדבר עפימ"ש בישעיה (ישעיה כה א) ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן כו' ע"כ יכבדוך עם עז קרית גוים כו', דהנה הישראל נעצבים וחרדים לאמר מה זכות ומע"ט יש בנו או צדיקים להגין עלינו ובמה נכף ונקדים להשי"ת לזכות בדין, ותשובה לדבר הוא בזכות אמונה כמו שהיה במצרים שאל אביך ויגדך כו' שהיו שם עע"ז ולא היה להם שום תורה ומצות. ואעפי"כ השיב הקב"ה למשה כדאי הם והאמונה שלהם שהאמינו בי שיקרע להם הים, והכתוב הבטיחנו לזכור לנו יצ"מ וכמ"ש וזכרתי להם ברית ראשונים וכו', וכמ"ש הנה עין ה' אל יראיו כו' מה טעם למיחלים לחסדו ולא בשביל דבר אחר, וכתוב נפשינו חכתה לה' בשביל דבר זה בלבד עזרינו ומגננו הוא כי הלא כל בקשתינו הוא רק למען שמו ית' ולא בשביל להרבות איזה תענוגים ומותרות רק שישפיע לנו השי"ת חיי ומזוני שנוכל להחזיק בנינו לת"ת ולחתנין רבנן שיהיה לנו בנים עוסקים בתורה ומצות ושנוכל לעבדו מתוך הרחבה בלי מניעה ודאגה וצער, וכמ"ש (עירובין כא:) ע"פ לכה דודי נצא השדה כו' נלינה בכפרים כו' בא ואראך ת"ח שעוסקים בתורה מתוך הדחק נשכימה לכרמים בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו', שישראל עומדין עם נשיהן וטפם ובוכין ומתפללין ואין שום אומה שצריכה להתפלל כל כך, והשי"ת הוא מתפייס ברחמים כמ"ש (ישעיה ל יח) ולכן יחכה ה' לחננכם, שהקב"ה מצפה ומחכה מתי יבוא אחד לעורר רחמים על ישראל או יחזיק במעוזו יעשה שלום כו', ומה טעם הוא מחכה לזה אמר ולכן ירום לרחמכם כי ע"י זה שמרומם קרן ישראל יתעלה שמו ומתקדש בעולמו, ולכך כי אלקי משפט ה' אעפ"י שהוא אלקי משפט ויושב על כסא דין אעפי"כ אשרי כל חוכי לו שיעשה אתנו חסדים בשביל שכר האמונה ובטחון.

מ״זוזה"ש ה' אלקי אתה ע"י שאתה מייחד שמך עלינו ונקראת ה' אלקי ישראל ע"כ ארוממך אודה שמך, דהיינו על העבר ועל העתיד, כי עשית פלא שכבר עשית נפלאות עמנו עצות מרחוק ובעצה זו אנחנו סמוכין שהיא מרחוק מיצ"מ והיינו אמונת אומן שעשית עמהם ניסים בשכר האמונה כ"כ אותנו תשמע ותושיע על כן יכבדך עם עז דהיינו הישראל שהם עזים באומות המה יכבדוך ויודו לשמך ולא יוסיפו לדאבה עוד, אבל קרית גוים עריצים דהיינו אוה"ע המה ייראוך יש להם לירא מאימת הדין כי אין בידם שום זכות וע"כ אין מתנהג עמהם בניסים.

מ״חוזה"ש יבחר לנו את נחלתינו דהיינו ב' נחלות הא' הוא אשר נפשינו חכתה לה' ר"ת נח"ל מחמת שאנו מאמינין בו ומקבלין עלינו חקיו ומשפטיו רק מגזירת מלך כ"כ אנו מעוררין מדת חסדיו פשוטים בלי שום תערובת דין כלל והוא המדה של נוצר חסד לאלפי"ם ר"ת נח"ל בזכות השמות שמתחילין באלפי"ן, את גאון יעקב כו' שהוא אוהב תמיד להרים גאון יעקב ולתת גדולה לישראל, עלה אלקים בתרועה כי במזמור זה יש ז"פ אלקים ואומרים אותו ז"פ שהוא מ"ט ליכנס בעלמא דחירות, ושנית היובל והשופר מורה ג"כ על הדרור כידוע לקרוא דרור על גאולתינו וימתקו הדינים, ה' בקול שופר אעפ"י שאין יודעין הכוונות והטעמים רק שמקיימין מצוה זו באמונה כ"כ יושפע חסדים פשוטין בלי תערובת דין כלל לקבל ברחמים וברבון סדר תקיעתנו ולחדש עלינו שנה טובה לרחמים ולחיים ולשלום אוכי"ר.

מ״טבהפטורה קול ברמה נשמע כו' (ירמיה לא יד) עפימ"ש (תהלים יט י) יראת ה' טהורה כו', ובגמ' (ר"ה טז:) כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה, כתב בה"ג שאין הכוונה על שחל בשבת כי זה הוא הקביעות ובאמת בשבת אין צריך לתקוע כי השבת מגין רק דמיירי שהיה איזה אונס, וגם ע"ז פקפק הטו"ז דאונס רחמנא פטריה כו' עיי"ש, והנ"ל כפשוטו דאמרו חכז"ל עוד [שם] כל שנה שרשה בתחלתה נותנין לה אחרית טוב כו'.

נ׳ולהבין זה נקדים מ"ש במדרש [ויק"ר פי"ז א] קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, יכול לכל ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת, שקשה הלא במקרא עצמו מבואר זה ומה בא המדרש ללמדינו, והענין הוא דכתיב יגעתי בקראי כו' דכל אדם ירא וחרד בימים הללו ועוסקין בתשובה ומעש"ט ומתפללין ובוכין לפני השי"ת, ומבואר בספרים שכל זמן שעושין כסדר הזה הקב"ה מוחל להם כו', ואנחנו לא נושענו.

נ״אאבל הטעם הוא שהכל הוא רק לפי שעה ואין לו קיום שאחר עבור הימים נוראים חוזרין למעשיהם לא טובים, וע"כ מתפללין וטהר לבנו לעבדך באמת ותהיה לרצון תמיד שלא יתקלקל בסוף, והעולם סבורין שכיון שנחתם לטובה יתקיים כך, אבל אינו כן שאמרו חכז"ל (ר"ה יז:) עתים לטובה כו' הרי שהיו בתחלת השנה כו' ואח"כ קלקלו כו', וזה"ש קרוב ה' כו' דוודאי הקב"ה שומע כל התפלות שכך אנו מברכין בכל יום שומע תפלה והרבה מקראות ע"ז, אבל אעפ"י שהקב"ה דן את האדם באשר הוא שם מכל מקום הוא ג"כ יודע עתידות, לכן נאמר לכל אשר יקראוהו לעתיד שאז הוא באמת מעומקא דלבא.

נ״בוטעם הדבר הוא משום שבימים הללו היא עבודתינו בב' דברים, הא' הוא צרכי גופניית, והב' צורך הנשמה לתשובה, והעולם עוסקין רק בצורך גופניות ואין שם על לב לתשובה שהוא העיקר ורצונו של הקב"ה בשברי לב והכנעה לשוב על עונותיו וע"ז מעורר תק"ש לעוררם מתרדמתם שבכל השנה, וע"כ כשאין תוקעין בתחלה אינן חוזרין בתשובה, והתפלות הם רק לפי שעה, לכך אישתני דינא אח"כ, אבל כשרשה בתחלה אז יש להם לב נשבר ונדכה והתשובה היא באמת לכך יש להם אחרית טוב, וזה"ש יראת ה' טהורה ואז עומדת לעד שלא יתקלקלו לבסוף ממילא גם משפטי ה' הם אמת שאינם משתנים ואז צדקו יחדיו דהיינו שאותו הדין שנפסק עליהם בתחלת השנה אינו משתנה לבסוף.

נ״גוהנה צריך כל אדם להאמין כמ"ש בכל קראינו אליו שהוא שומע כל תפלתינו, כלום יש אב שאינו מרחם על בנו בנים אתם לה' כו', על כל פשעים תכסה אהבה, הבוחר בעמו ישראל באהבה, אהבתי אתכם כו', אבל מה יתאונן כו' נחפשה דרכינו כו' שלא יהיה ח"ו כשנה שאין תוקעין בתחלתה וכו', הלא כתוב ולכן יחכה כו' שהוא מצפה לעורר רחמים כי עי"כ ירום שם כבודו.

נ״דוע"כ רחמי האב שזיכנו ביום הקדוש הזה שיש לו ב' שמות בתורה כמ"ש יום תרועה ואנו אומרים בתפלה יום זכרון כמ"ש ותתן כו' באהבה את יום הזכרון יום תרועה, והיינו כי תרועה מורה נגד הבעלי תשובה לב נשבר המתוודים על חטאם ופשעם ועונותם ובושים את עצמם, והשי"ת קרוב לנשברי לב זה עני קרא וה' שומע, להחיות רוח שפלים כו', וע"כ נאמר אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות בוראם בתרועה, ויום זכרון מורה על התחייבות השי"ת שיזכור לנו ע"י תק"ש מעמד הר סיני שנתנו לנו י"ג מכילין דרחמי וכשחטאו ישראל בעגל לא היה להם שום זכות הזכיר משה רבע"ה זכות אבות, זכור לעבדיך כו' אל תפן כו', והשיב לו וחנותי את אשר אחון כו' אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי, וכמו כן אנחנו שאין לנו מי שיתפלל בעדינו אעפי"כ תפלתו של משה קיימת והקב"ה בעצמו מתפלל (ברכות ז.) כמ"ש בית תפלתי כו', וכתיב ותפתח והנה נער בוכה כו' ותחמול כו', כי נער ישראל ואוהבהו, מדת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך כו' כמ"ש בהפטורה בבכי יבואו כו'.

נ״הוזהו קול ברמה נשמע כו' אותו הקול שופר שנשמע למעלה עולה לבכי תמרורים אזי רחל מבכה על בניה שהשכינה הקדושה בעצמה מתפללת עלינו, והשי"ת משיב כי יש שכר לפעולתך שבוודאי התפלות מתקבלין רק ושבו מארץ אויב שהתשובה של עכשיו היא רק מפחד הדין, אבל ויש תקוה לאחריתך אם רצונך יהיה שיהיה לו קיום אז ושבו בנים לגבולם דהיינו כשילכו לגבולם אחרי יום כפור לעסקיהם יהיו ג"כ נשארים בתשובה ומעש"ט, ויהיו נקראים בחי' בנים ויתקיים ושב כו' את שבותך והטיבך והרבך כו' לחדש עלינו שנה טובה כו' אוכי"ר.

נ״ותקעו בחודש שופר וכו' (תהלים פא ד), עפימ"ש בהפטורה (ירמיה לא יט) הבן יקיר לי אפרים וכו', דצריך להבין תיבת דברי בו דהול"ל דברי ממנו, וגם לכאורה המקרא סותר את עצמו דבתחלה אמר לשון תמיה אם ילד כו' כי מדי כו' ולבסוף אמר על כן המו מעי וכו', והנ"ל עפימ"ש בגמ' (ר"ה טז.) למה תוקעין כו' וסוף דבר כתבו המפרשים ששאל לו על כוונת התקיעות כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות את בוראם בתרועה, ואיתא בזה"ק [ח"ג י"ח ע"ב] כתיב יודעי תרועה ולא כתיב תוקעי משום דקאי על הכוונות, והיינו דבאמת ע"י השופר נעשין תיקונין הרבה שצריך להעלות תפלתינו למרום ולהסיר מחיצה המפסקת ע"י עונותינו ולסתום פה כל המקטריגים ולהפך הכסא דין לרחמים, וע"כ צריך לכל זה כוונה גדולה ועצומה.

נ״זאמנם אנחנו עמידתנו דלים ורקים אין אתנו יודע עד מה אפילו לפי פשוטו רק אנו מובטחין על חסדי השי"ת שלמעלה יודעין הכוונות והטעמים והשי"ת ימלא חסרוננו, כי גם בענין התפלה צריכין לבטוח בהשי"ת שיעזור אותנו להתפלל וימלא חסרונינו כי אנחנו רק מגמגמין כתינוק שאינו יכול לדבר בטוב ואביו מפרש דבריו ומטעים את לשונו שדובר איזה חכמה אעפ"י שהתינוק בעצמו אינו מתכוין כלל לזה רק מחיבת אב לבנו מכניס החכמה לדברי בנו, כמו כן אע"ג שאנחנו אין יודעין שום ענין כוונת תפלות והתקיעות אבל בשם ה' אלקינו נזכיר ובשם אלקינו נדגל כמ"ש על ידלגו כו'.

נ״חוזה"ש הבן יקיר לי אפרים אפילו כשהיה ילד קטן שאינו יכול לדבר רק לגמגם בלשונו אני אוהבו, והראיה לזה כי מדי דברי בו שאני מדבר מתוך גרונו כל הכוונות אעפי"כ זכור אזכרנו הכל בשמי שישראל תוקעין ומלאכים יוצאין מן השופר, וטעם הדבר על כן המו מעי כו' כלומר בשביל שהמו מעי לו כמו על כן באו בצל קורתי, ומשום כך רחם ארחמנו כו', פי' כשמזכירין רק שמי כתינוק שקורא אבא וזהו נאום ה'.

נ״טוהנה באמת אנחנו תוקעין בשופר כל החודש אלול ובזה אנו יודעין הטעם שהוא בדרך פשוט לעורר לתשובה, וזה"ש תקעו בחודש שופר כו' בזה אנו יודעין הטעם אבל בכסה ליום חגינו מה שתוקעין בר"ה שהוא יום חגינו הוא מכוסה ונעלם מאתנו כמ"ש בנועם מגדים כעין זה ואמר טעם הדבר כי אעפ"י שחק לישראל הוא שאצלינו היא חקה בלי טעם אעפי"כ משפט לאלקי יעקב שלמעלה ידוע הטעם והשי"ת ימלא חסרונינו כמ"ש ואנחנו בשם כו' נזכיר שיתפעלו כל הפעולות שצריכים להיות ע"י השופר.

ס׳ולתוספת ביאור נ"ל עפימ"ש במדרש ואתחנן [דב"ר פ"ב יד] על פסוק כי מי גוי גדול כו' א"ר יוחנן כשמתכנסין מלאכי השרת ושואלין אימת ראש השנה ואימת יום הכפורים אומר להם הקב"ה אני ואתם נלך לב"ד של מטה כו' אשר אומה קרובה אין כתיב רק אלקים קרובים כו', מלבד הרבה דקדוקים קשה יותר דלמה להם לשאול גם על יו"כ דמאחר שידעו אימת ר"ה ממילא ידעו גם שבעשרה בתשרי הוא יוה"כ, וגם מה צורך לילך לב"ד של מטה הלא גם בשמים ישמעו כשאומרים מקודש החודש.

ס״אוהנ"ל בזה דהנה ידוע שיום זה יש לו ב' שמות כמ"ש בתפלה ותתן לנו כו' יום הזכרון הזה יום תרועה, והיינו משום דעכשיו נעשו ב' פעולות, הא' שממ"ה הקב"ה יושב על כסא רם ונשא לשפוט את הארץ וכל באי עולם עוברין לפניו כו' כמ"ש כי זכר כל היצור לפניך בא ודן את כל או"א על כל המעשים של כל השנה הן ביום הן בלילה, ולא בלבד בשנה זו גם על השנים שעברו מנעוריו עד עכשיו כמ"ש אתה זוכר מעשי עולם כו', ולא בלבד על העבירות כי גם על המצות אם נעשו כתיקון בלי שום פנייה רק לש"ש, ולא בלבד על המעשים כי גם על המחשבות והרהורים כמ"ש מחשבות אדם ויצרי מעללי איש כו' וע"כ נקרא יום הזכרון ולכך תוקעין בשופר כמ"ש בחצוצרות וקול שופר כו' וכתיב בתריה לפני ה' כי בא לשפוט כו'.

ס״בוכל זה נעשה למעלה, והב' שנקרא יום תרועה הוא צורך הדיוט שהעולם חוזרין בתשובה ועוסקין בתפלה כל איש מרת נפשו ישפוך לפני ה' וזהו לשון שברים ותרועה על שבירת לב ונמיכת רוח, וע"כ תוקעין ג"כ לעורר לתשובה, ועל ענין זה הוסיפו חכז"ל לתקוע מר"ח אלול שהיא התראה ואזהרה להכין את עצמנו ליום הדין, וזהו צורך הדיוט שהקב"ה רוצה בתקנתינו לבוא זכאין ליום הדין כמ"ש מגיד דבריו כו' חקיו ומשפטיו כו' דחק הוא תק"ש כנ"ל והיינו משום משפטיו כו' כמבואר אצלי במ"א.

ס״גוזה"ש תקעו בחודש שופר שבכל החודש צריך לתקוע וגם בכסה כו' דהיינו ביום ר"ה כנ"ל, ואמר טעם הדבר על ראשון ראשון דבחודש תוקעין משום דחק לישראל הוא שזהו בשבילנו לעורר לתשובה, ואעפי"כ צריכין לתקוע ג"כ בר"ה משום משפט לאלקי יעקב כנ"ל.

ס״דוהנה רוב העולם הם בטעות גדול שסבורין דהא בהא תליא דמאחר שהשי"ת בא לשפוט את הארץ והאדם נידון על כל מעשיו לכך צריכין עכשיו לחזור בתשובה ובלא זה לא היו עוסקין כלל בתשובה ובתפלה כל כך, וע"כ בעבור הימים נוראים חוזרין לסורן מחמת שלא עשו תשובה רק מפחד הדין לפי שעה אין לה קיום, וזהו טעות דא"כ הו"ל שלא לשמה, ועוד דא"כ הוי ליה לקבוע יו"כ קודם ר"ה מאחר שהשי"ת רוצה בתקנתינו וביו"כ מוחלין כל העונות ממילא נבוא זכאין ליום הדין, אמנם הענין הוא עפימ"ש גבי דור הפלגה (בראשית יא ה) וירד ה' לראות כו' ובאנשי סדום כתיב (בראשית יח כא) ארדה נא ואראה כו', וכבר הקשו המפרשים למה הוצרך כביכול לירד הלא משמים הביט ה' ראה את כל בני אדם, אבל הטעם הוא דמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ובנוהג שבעולם מי שהוא חוטא ופושע הרבה הן נגד המלך הן נגד שאר בני אדם שעשה עולות גדולות וכבר נגמר דינו בכל מקומות המשפט לתפסו ולענשו כל מוצאו ואין לו מקום פליטה רק להתנפל לפני המלך בעצמו אולי ימצא חנינה אבל אינו יכול לבוא לפניו כי ימצאוהו השומרים ורודפין אותו מחצר המלך שהכל שונאין אותו על מעשיו הרעים, וע"כ הוא מצפה וממתין על יום אחד ידוע שהמלך יצא על המדינה לפקוח על כל עסקים ואז יוכל לקרב את עצמו לפרש בקשתו אליו, כמו כן מי שהוא בעל עבירה הוא משוקץ ומתועב ונבזה ונמאס לפני כל פמליא של מעלה שהכל שונאין אותו כמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, וגם כי ירבה תפלה אינה נשמעת כמ"ש ותשובו ותבכו לפני כו' ולא האזין אליכם כו'.

ס״הוכתיב גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידכם כו', ואיך יעיז פניו לומר מכניסי רחמים הכניסו כו' ומשמיעי תפלה השמיעו כו' מאחר שהוא מורד ופושע ועשה עבירות הרבה הלא המה יגערו אותו בנזיפה וטורפין תפלתו בפניו, ולכך מצפים וממתינים על זה היום הנכבד שהשי"ת יושב בדין ומעביר לפניו כל באי עולם ומאיר בעולמו שיכולין לקרב אליו, ולכך כתיב אשרי שומרי משפט, מלשון ואביו שמר את הדבר שממתינין על היום הדין הזה, ולכן נאמר גבי דור הפלגה ואנשי סדום וירד כו' ארדה כו' כלומר שהשי"ת הקריב עצמו אליהם אולי יתעשתו לשוב. כמו כן עכשיו מחמת שיודעין שהגיע העת שהשי"ת מזכיר לפניו מעשה עולם מכינין את עצמם בתפלה ותשובה שחותר חתירה מתחת כסא הכבוד כלומר שמאיר בכבודו לעה"ז כנ"ל.

ס״ווזהו ששואלין מלאכי השרת אימת ראש השנה ואימת יום כפורים, הכוונה הוא כקושיא הנ"ל מאי טעמא נקבע ר"ה קודם יו"כ הלא טוב היה שמקודם יהיה מחילת העון ואח"כ יום הדין וכטעות העולם שזה בזה תליא, ומשיב להם הקב"ה לא כן הדבר רק אני ואתם נלך לב"ד של מטה להתקרב אליהם כדי שתתקבל תפלתם ותשובתם, שמקודם לזה לא היה באפשרי להכניסם במרום, וזהו אשר לו אלקים קרובים ולא אומה קרובה רק שהשי"ת כביכול מקרב את עצמו אלינו, וזהו שיסד הפייטן הפותח לנו שערי רחמים ומאיר עיני המחכים לסליחתו.

ס״זהנה כי כן עתה העת והעונה להתעורר בתשובה כמ"ש במדרש [מדרש תהלים יז] בעוד שהשערים פתוחים אני מקבל שוחד כמ"ש (משלי כא יד) ושחד בחיק חימה עזה כו', אבל אח"כ לא ישא פני כל כופר ולא יאבה כי תרבה שחד, ואיתא במדרש [מדרש תהלים שם] מלפניך משפטי יצא א"ל הקב"ה לדוד לחנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם א"ל דוד כתיב בתורתך ושחד לא תקח הם לא יקבלו שחד אבל אתה מקבל שחד תשובה ומעש"ט כו' לכך מלפניך משפטי יצא, וכל מי שמתעצל עכשיו הרי זה מתחייב בנפשו כמ"ש אם יתקע שופר כו', אם העם לא יחרדו אזי כשיהיה רעה בעיר ח"ו ה' לא עשה רק הם נתחייבו בעצמם שהיה להם פנאי לחזור בתשובה, מה יתאונן אדם חי כו' אוי לנו מיום הדין כו' אם היינו עושים תשובה בשנה שעברה בוודאי לא היו באים עלינו כ"כ צרות כי רע ומר אשר קרנו בשנה הזאת הן בגוף הן בממון כמה אנשים כשרים נסתלקו בקוצר ימים אחד מבני חבורה שמת ידאגו כל החבורה.

ס״חוכתיב כי ימצא חלל כו' לא נודע מי הכהו כו' באיזה חטא של מי נענש זה והיה העיר הקרובה כו', כלן צריכין להתוודות ולהתכפר עצמו לי אלמנותיו כו' ומה נעשה ליתומים הקטנים אלה הצאן מה עשו מי יגדל אותם מה קול הצאן הזה באזני, גם בענין פרנסה צר ומצוק שנשבת התעסקות מחייתנו והעולם סוברין שמקרה הוא ובאמת הכל בהשגחה פרטיית אין פורעניות בא אלא בשביל ישראל כל השינויים נוגעין לישראל הן יקרות הן זול כמ"ש במדרש משל לסופר שנכנס ורצועה בידו מי דואג מי שרגיל ללקות, שה פזורה ישראל צאן אובדות היו עמי כל האומות שונאין אותנו כשיכולין להיצר אותנו כי מי יחמול עליך כו' ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, העת והעונה אשר אתה להושיענו אשר הראיתנו צרות רבות ורעות כו' תרב גדולתו כו'.

ס״טוזה"ש תקעו בחודש שופר ע"י תק"ש הזה יתפעל שיהיה בכסה ליום חגינו שעל כל פשעים תכסה אהבה, דכשאוהבין לאיזה אדם אין רואין חסרונות בו, כמו כן השי"ת בוחר בעמו ישראל באהבה על כל פשעים תכסה אהבתו אלינו, כי חוק לישראל דתיבת חק מורה על בריאת הגוף כמ"ש חק בשארו שם, וגם מורה על פרנסה כמ"ש ואכלו את חקם שישפיע לנו בריאות הגוף והפרנסה טובה ואימת יהיה זה משפט לאלקי יעקב כשישב על כסא דין להושיע כל ענוי ארץ מהר יקדמונו רחמיך כו' יתקיים עלה אלקים בתרועה שיסתלק מדה"ד רק ה' בקול שופר מדת הרחמים לרחם את פליטתינו ולחדש עלינו שנת רצון וגאולה וישועה לרחמים ולחיים ולשלום אכי"ר.

ע׳לא הביט און ביעקב כו' אל מוציאו ממצרים כו', דצריך להבין דהא האומר הקב"ה וותרן כו' (ב"ק נ.), הלא זה הוראת יום הדין ששוקלין הזכיות נגד העונות, ונ"ל עפימ"ש תקעו בחודש שופר וכו' כי חק כו', דתקיעת שופר יש לו ב' שמות נקרא חק ונקרא משפט, ולכאורה הם סותרים דחקה היא בלי טעם ומשפט הוא בטעם, ולפי פשוטו מורה על כוונת התקיעות דאצל ישראל הוא חק שאין משיגין הכוונות ואעפי"כ אומרים שמלאכים יוצאין מן השופר והיינו שלמעלה יודעין הכוונות כאשר ביארתי במ"א.

ע״אועוד נ"ל עפימ"ש בגמ' (שבת פט:) דלעתיד יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו השיב ימחו על קדושת שמך וכן יעקב, רק יצחק ילמוד זכות עליהם כמ"ש כי אתה אבינו וכו', וצריך להבין האיך אפשר שאברהם אבינו שהיה מקור החסדים ועשה חסד עם כל הבריות ולמד זכות אפילו על אנשי סדום לא יוכל ללמוד על בניו איזה זכות, וכמו כן יעקב שהוא מדת הרחמים והיה לו צער גידול בנים הרבה איך לא ילמוד זכות על בניו, ויצחק שהוא מדת הדין ופחד יצחק ילמוד זכות יותר מהם, גם קשה ל"ל לקרוא אותם הלא הקב"ה בעצמו ילמד זכות כי הוא קרוב אלינו יותר מהם כי בניו אנחנו והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו וגם כשאין לנו מי שיתפלל עבורינו כביכול הקב"ה בעצמו מתפלל בעדינו כמ"ש חכז"ל (ברכות ז.) מנין שהקב"ה מתפלל כו'.

ע״באבל הענין הוא עפימ"ש בזוהר הק' [ח"ב ק"ח ע"א] על פסוק כי לא תחפוץ זבח ואתנה כו' הלא הקב"ה מצוה על קרבנות, ותירץ דהא דקרבן מכפר הוא רק מצד החסד של השי"ת והיינו בזמן שבית המקדש היה קיים היה השי"ת מתנהג בחסד אבל לאחר החורבן כתיב (ירמיה טז ה) כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים ולכך אין מועיל קרבן וצריך להרבות בתפלה בלב נשבר דוקא, ועפי"ז יהיו ביאור הפסוקים דשם (תהלים נא יז) אדנ"י שפתי תפתח כו' דהיינו שיהיה בעזרנו להתפלל בכוונה, וזהו דוקא כי לא תחפוץ זבח כו' הך כי משמש בלשון כאשר ואם, כלומר אם לא תחפוץ קרבנות דהיינו לאחר החורבן אז לב נשבר ונדכה כו', אבל הטיבה ברצונך את ציון שתבנה בהמ"ק ב"ב ואז תחזור עטרה ליושנה ויועילו קרבנות שתתנהג במדת החסד, וזה"ש אז תחפוץ זבחי צדק כו', וכעין זה כתב בספר קול יעקב ע"פ היתה לי דמעתי כו'. ובזה יובן הגמ' הנ"ל במ"ש שהקב"ה קרא לאברהם ויעקב כו' היינו שהלימוד זכות שלהם לא יועיל עפ"י מדת החסד והרחמים רק שיהיה עפ"י מדת הדין דהיינו שגם מדה"ד יסכים להטיב, וזה"ש שיצחק ילמד זכות דבזה יתהפך הדין לרחמים.

ע״גאמנם עדיין צריך להבין דמכל מקום זהו גופא שמועיל תשובה ותפלה הוא ג"כ ממדת החסד דוקא דמדה"ד הנפש החוטאת תמות, וכן הוא בנוהג שבעולם מי שממרה פני המלך ועושה הרבה מעשים רעים אין מועיל לו ווידוי ובקשה רק צריך לקבל עונשו ואם המלך מוחל לו הוא ג"כ מכח החסד והרחמים דוקא, וע"כ נ"ל דוודאי הכל מצד הדין דאמרו חכז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדת הרחמים וא"כ מעיקרא קבל עליו השי"ת להתנהג במדת החסד ולקבל שבים כי אין אדם צדיק בארץ כו' ולא יחטא, והתשובה הוא אחת מהשבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם כמ"ש בהסליחות של צום גדלי', ואע"ג שאצלינו הוא ממדת החסד עפ"י דרך העולם אבל אצל הקב"ה הוא ממדת הדין שהדין נותן לקבל שבים. וזה"ש תקעו בחודש שופר כו' לעורר לתשובה כי חק לישראל הוא אצלינו היא חקה אבל משפט לאלקי יעקב אצל השי"ת הוא מצד משפט.

ע״דוכמו כן כתב בספר בינה לעתים [מובא לעיל דרשה ב'] ע"פ משמים השמעת דין כו' בתחלה יראה ואח"כ שקטה אעפ"י שהכל יראים וחרדים מאימת הדין מכל מקום ניחא דעתם דמוכח כי בקום למשפט ארץ הוא להושיע כל ענוי ארץ להחיות רוח שפלים מאחר שהודיע לנו יום הדין ולא כמנהג העולם שמי שיש לו איזה משפט הוא מסתירו שלא יחפש חבירו אמתלאות ותירוצים להמלט נפשו וכמ"ש מגיד דבריו ליעקב כו' כמבואר אצלי במ"א, והיינו חיבה יתירה נודעת לנו במה שהודיע לנו יום הדין להכין את עצמנו בתשובה ומעש"ט, וכעין זה כתב בספר קדושת לוי עמ"ש משוך חסדך ליודעיך כו' דוודאי הירא את דבר ה' וחרד מיום הדין כי יודע שהשי"ת יביאהו במשפט בוודאי נמחל לו, וזהו משוך חסדך לאותן שהם יודעין ומאמינים שאתה קנא ונוקם, אבל מי שלבו אטום וסוברים הקב"ה וותרן ועולם כמנהגו נוהג עזב ה' את הארץ אין טובה להם ביום הדין.

ע״הכי באמת הכל בהשגחה פרטיית כמ"ש גדול העצה כו' אשר עיניך פקחות על כל דרכי בני אדם כו', וכמ"ש האלשיך על פסוק אם תלכו עמי בקרי כו' שתתלו הכל במקרה כו'. הנה כי כן נחפשה דרכינו כי עתה העת והעונה להתפלל כי הרבה יש לנו לזעוק על הכלל ועל הפרט והצער והחולשות ר"ל אשר נתפשטו בעולם בהרבה מדינות, וגם במקום שלא שלטה החולשה הכל סגור ומסוגר ואין במה להשתכר וליוצא ולבא אין שלום ובפרט לבני עמינו כי שופכין חמתם על היהודים מבלי תת יוצא ובא, לא נתלה הדבר הדבר במקרה כי הכל בהשגחה פרטיית כמ"ש אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל, עם ה' חזקו אולי יחנן ה' לחדש עלינו שנה טובה בכלל ובפרט כמ"ש (תהלים ג ב) ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי כו' הזכיר ג' ענינים, הא' כל איש נגע לבבו לבקש על נפשו על זה אמר ה' מה רבו צרי, והב' הוא מה שנוגע להכלל ומכת מדינה עז"א רבים קמים קמים עלי, והג' כי היינו לעג וקלס בגוים ועז"א רבים אומרים אין ישועתה כו', ועל כל זה מתנחם ואתה ה' מגן בעדי להצילנו מכל נגע ומחלה, ועל הג' נגד בזיון האומות אמר כבודי שירים קרן ישראל עד מתי עוזך בשבי כו' עוררה גבורתיך כו' ומרים ראשי להושיע כל ענוי ארץ כמ"ש לאסור מלכיהם היינו המחשבות שהם חושבין עלינו בזיקים היינו הניצוצין שהם מן השופר שתקש"ת הם נגד זכות אבות, ונכבדיהם מה שהם מכבידים עלינו יתבטל ע"י כבלי ברזל ע"י זכות אמהות ברז"ל ר"ת ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה.

ע״וואמר עוד קולי אל ה' אקרא, דצריך להבין הלשון שיקרא את הקול, אבל הענין הוא דקאי על תק"ש כמ"ש אהבתי כי ישמע כו' קולי תחנוני, שהקול שופר הוא במקום תפלה שאין מי שיתפלל בעדינו כמ"ש משה רבע"ה רבש"ע בזמן שישראל שרויין בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד ענה אותם, ר"ל שבוודאי יהיה איזה מתפלל רק שאין ביכלתו לעורר רחמים, וצריך להבין איך אפשר לענות בלי קריאה אמנם כבר היה לעולם במצרים שנאמר ויאנחו בני ישראל כו' ותעל שועתם, תפלתם לא נאמר רק שועתם כי לא ידעו כלל להתפלל רק צעקו קול פשוט כמ"ש ויזעקו, ועלתה הזעקה מאליה לשמים ויזכור כו', כמו כן בקול שופר יתעורר זכות אבות.

ע״זוזה"ש לא הביט און ביעקב שימחול ויוותר להם על עונותיהם אימתי בזמן שה' אלקיו עמו שמתפללים בלב נשבר כנ"ל ע"י חרדת יום הדין ותרועת מלך בו שפועל אצלם התק"ש להיות יראים וחרדים לשוב בתשובה, ואמר עוד אל מוציאו ממצרים כמו שהיה בשעת יציאת מצרים שלא היה מי שיבקש רחמים עליהם, וגם כתועפות ראם לו להתנהג במדה"ד עם אוה"ע לעשות בהם משפט כתוב כו' כמ"ש בהפטרה ה' יחתו מריביו כו' ועליון יתן קולו כו' שיתקע בשופר גדול לחירותינו וירם קרן משיחו ב"ב אוכי"ר.

ע״חביואל [ב יא] וה' נתן קולו לפני חילו כו' [כי רב מאוד מחנהו] איתא במדרש זה ראש השנה, כי רב מאוד מחנהו כו' אלו ישראל, כי עצום עושי דברו שמעצים כחן של בעלי התשובה כי גדול כו' ה' ונורא זה יה"כ מי יכילנו ג' ספרים נפתחים כו', ולבאר זה נקדים מ"ש המפרשים [טור ריש הל' ר"ה בשם מדרש] דג' זמנים יש לסליחת עון, בערב ראש השנה נמחל שליש ובעשרת ימי תשובה השליש וביום הכפורים השליש, וצריך להבין האיך אפשר דערב ראש השנה יהיה כמו יום הכפורים ובאמת בתורה לא כתיב רק כי ביום הזה יכפר, והענין הוא דהתורה דברה עם צדיקים כמו דור המדבר, אבל אנו מלאי עון צריכין זמן רב להתעשת מקודם על כל פרטי העונות.

ע״טוזה"ש בטור משל למלך שסרחה עליו מדינה כשהגיע עשר פרסאות יצאו נגדו כו' והיינו השליש שמוחלין בער"ה, וכ"כ בס' ד"א, ועל כן תקנו לנו תקיעת שופר מר"ח אלול להתעשת ולחזור בתשובה כמ"ש במדרש עה"פ (משלי י ה) אוגר בקיץ בן משכיל, שמי שהוא משכיל מתחיל לשוב מקודם אבל נרדם בקציר בן מביש, מי שהוא כסיל מתעבר ובוטח אפילו בקציר כי יבוא על שכרו דהיינו כשמגיעין ימי הנוראים שספרי חיים ומתים נפתחין לפניו וחרב מונחת על צוארו אעפי"כ הוא נרדם, וע"כ השי"ת מעורר ישנים בתק"ש אותן שישנים כל השנה ומשיח אלמים להתוודות לפניו, נקדמה פניו בתודה כמו אכפרה פניו דכוונתו על פנים של זעם, ועל זה אמר נקדם לכפר פניו ע"י תודה דהיינו ווידוי כי מכסה פשעיו לא יצליח, ואח"כ בזמירות ע"י תקיעת שופר נריעה לו יומתקו הדינים, וקין נענש על שאיחר קרבנו לכך לא שעה אל מנחתו.

פ׳וזה"ש וה' נתן קולו דהיינו תקיעת שופר לפני חיל"ו גמטרי' ד"ן זה ר"ה שמתחילין לתקוע, וטעם הדבר שלא די ביה"כ כי רב מאוד מחנהו שיש הרבה כתות וצריכין זמן רב לעסוק בתשובה ולבם אטום מלעורר בעצמם ע"כ צוה לתק"ש כי עצום עושי דברו לעצם כחן של בעלי תשובה שיתחילו מקודם ולא ימתינו ליום הכפורים, כי גדול כו' ה' ונורא זה יה"כ שהממתין על יה"כ הוא בפחד ומורא גדול מי יודע אם יזכה לעשות תשובה כי ג' ספרים נפתחין ורשעים נידונין לאלתר כו', וזה"ש מי יכילנו ג' ספרים נפתחין.

פ״אומעתה נחפשה דרכינו ונחקורה מאיזה כת אנחנו הלא לא היה לנו עדיין שום התעוררות לתשובה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ואמרו במדרש אחי יוסף לא יכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף, בלעם לא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו, כשיבא הקב"ה ויתווכח עאכו"כ. וכתב בספר יערות דבש [ח"א דרוש ו] ענין כפל הלשון והדמיונות, דצריך להבין למה לן ב' דינים מה שדנין האדם האחד בר"ה והב' לאחר מיתה, והתירוץ לזה הוא שכל מה שהשי"ת מעניש האדם בעוה"ז אינו בתורת עונש על עונותיו רק להשיבו בתשובה כמ"ש וידעת כו' כי כאשר כאשר ייסר איש בנו כו' להטיבך באחריתך שיקח מוסר להשכיל להטיב, והדין השני שלאחר מיתה אז עונשין אותו על העבר מה שעשה בחייו ולא לקח מוסר כמ"ש שלמה המע"ה (משלי ה יא) ונהמת באחריתך כו', רק שהיצה"ר מסמא את העינים וכשמענישין אותו מטהו לומר שהוא מקרה או שאינו עבירה, וע"ז יש סתירה מאחי יוסף שהיו סבורין ג"כ שאינו עבירה ואח"כ כשנתווכח עמהם לא יכלו לענותו, ובלעם היה סובר שהאתון עושה כן במקרה ואח"כ כשנתווכחה עמו ואמרה לו ההסכן הסכנתי כו' שהיה לו להרגיש בהשינוי שאינו דרך מקרה, וזה"ש או לנו מיום הדין שיהיה לאחר מיתה ואין לומר אמתלא שהיה בבלי דעת ע"ז אמר אוי לנו מיום התוכחה שכבר הוכיחו השי"ת בעודו בחיים ליתן לב לשוב, ואין לומר שטעה שאינו עבירה ע"ז מביא ראיה מאחי יוסף ואין לומר שהיה סובר שהוא דרך מקרה ע"ז מביא ראיה מבלעם.

פ״בהנה כי כן מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו כל השינויים הם בהשגחה פרטיית והכל נוגע לישראל כמ"ש משל לסופר שנכנס ורצועה בידו מי דואג מי שדרכו להלקות, שה פזורה ישראל אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים מאחר שזכינו ליום הדין הזה כמ"ש אשרי שומרי משפט שממתינין על יום הדין לפתוח שערי תשובה נעמוד ונבקש על לפשינו וכמ"ש במדרש אמר הקב"ה אם תשפרו מעשיכם אני נעשה לכם כשופר שמכניס בזו כו' כך אני עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, לרחם עלינו שנת גאולה וישועה על גאולתינו ופדות נפשינו ובא לציון גואל ב"ב אוכי"ר.

פ״גתפלה לעני כי יעטוף כו' הטה אלי אזנך כו' (תהלים כב א), היום הרת עולם כו' אם כבנים כו' אם כעבדים כו', צריך להבין מ"ש עינינו לך תליות עד שתחננו, הלא באמת לעולם קוינו לו, וכמו כן איתא בתהלים [קכג ב] אליך נשאתי את עיני כו' הנה כעיני עבדים כו' עד שיחננו כו' ושם קשה גם כן כפל הלשון של חננו ה' חננו, והנה משה רבע"ה כשנשלח למצרים אמר מי אנכי כו' וכי אוציא את ישראל כו' ופרש"י באיזה זכות כו', כל שכן אנחנו אלה פה אשר למשפט נקרבה לפני מלך המשפט כמ"ש למשפטיך עמדו היום כו' וזכר כל היצור לפניך בא נחפשה דרכינו ונחקורה באיזה זכות יתקבלו תפלתנו כי עמידתינו דלים ורקים כו'.

פ״דהנה אמרתי לשית קצת עצה כי באמת השי"ת רוצה בתקנתנו ויש לו נחת רוח להמליץ על ישראל כמ"ש (ישעיה ל יח) ולכן יחכה ד' לחננכם, כי שמו מתרומם ומתעלה ע"י ישועת ישראל כמ"ש [שם] ולכן ירום לרחמכם, ומצינו שאפילו צדיקים גמורים אעפ"י שהיה בידם הרבה תורה ומעש"ט לא בקשו רק מתנת חנם כמו שפרש"י ע"פ ואתחנן כו', והיינו עפימ"ש (תהלים קל ז) כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, כי המבקש בשביל זכיותיו יש לו קצבה שנותנין לו רק כפי עבודתו והוא בחי' עבד כשכיר יקוה פעלו, משא"כ המבקש מתנת חנם אין לו גבול וקצבה כי חסדי השי"ת לא תמו מחמת שהוא מקור החסדים ומעיין הטובות כמ"ש על הטוב כי לא כלו רחמיך כו'. וזה"ש (תהלים קל ז) כי עם ה' החסד שהחסדים מושרשים אצלו בעצם ולא במקרה לכך הרבה עמו פדות בלי שיעור וערך. וזה"ש הנה כעיני עבדים כו' ר"ל שאם נבקש רק כעבד בעד זכיותנו אם כן עינינו אל ה' רק עד שיחננו כלומר עד שמגיע למתנת חנם כנ"ל, וע"כ אמרו חכז"ל [אבות פ"ב מי"ג] אל תעשה תפלתך קבע לשון חיוב רק רחמים ותחנונים, וע"כ גם אנחנו נבקש רק מתנת חנם אעפ"י שאין לנו זכיות כמ"ש וחנותי את אשר אחון כו' אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי.

פ״הועוד מרויחין בזה כי המבקש בשביל זכיותיו אז שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והיום לעשותו ומחר לקבל שכרן, משא"כ המבקש רק מתנת חנם נותנין ג"כ על העתיד כדוגמת האב שנותן לבנו הקטן אעפ"י שאין לו הנאה ממנו רק כשיגדל יהיה לו נחת רוח ממנו, וכמו כן גבי משה רבע"ה כשאמר מי אנכי כי אלך כו' באיזו זכות כו' השיב לו הקב"ה בצאתכם ממצרים תעבדון כו' שאח"כ יהיה לו נחת רוח מהם כשיקבלו התורה ויבנו בהמ"ק כמו שאמרו חכז"ל (תענית כו:) על ביום חתונתו זה מתן תורה כו' וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק, וזה"ש חננו ה' חננו גם על לעתיד כי רב שבענו בוז שאנחנו בושים במעשינו ומבקשים רק מתנת חנם.

פ״ווהנה כמו כן אנחנו אעפ"י שאין לנו זכיות מ"מ נוכל לבקש מתנת חנם והיינו שנקבל עלינו להשכיל להטיב מהיום והלאה ולקבל עלינו עול תורה ומצות ומעש"ט והימים הראשונים יפלו כולי האי ואולי יחנן ה' צבאות. אך גם לזאת יחרד לבי דבאמת אין הנידון דומה לראיה דאע"ג דבמצרים לא היה להם זכיות מ"מ לא היו ג"כ בעלי עבירות כי עדיין לא קבלו התורה ולכך היה מועיל אמתלא זו, אמנם אנחנו מלאי עון והרבה מקטריגים עפ"י מדת הדין כמ"ש בכו בכה להולך בלא מצות שבשעת פטירתו מספידין אותו אוי לזה שהלך בלא מצות כמ"ש במדרש ובאיזו זכות נקוה שיכנסו תפלתנו לפני הקב"ה.

פ״זוע"כ אמרתי בעצה אחרת עפ"י מה שתקנו לנו לומר בעשרת ימי תשובה המלך הקדוש המלך המשפט, והנה בהמלך הקדוש אתי שפיר כמ"ש בטור א"ח סי' קי"ח לפי שעכשיו מתנהג במדת המלוכה כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ אבל בהמלך המשפט צריך להבין חדא דמה ענין השבח הזה ועוד דנראה כסותר דבריו הראשונים שאומרים ומלוך עלינו כו' בחסד וברחמים וצדקינו במשפט דמשמע אע"ג שאין זכאין בדין יעשה צדקה לפנים משורת הדין ואח"כ מסיימין המלך המשפט משמע שילך דווקא במשפט, ויותר טוב היה לומר כמו בכל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט.

פ״חוהנ"ל עפימ"ש בשם הגאון בעל קצות החושן ע"פ (תהלים עב א) משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך, ונ"ל בתוספת ביאור דבנוהג שבעולם היוצא חייב באיזה משפט אזי הולך ומציע משפטו לפני השרים גדולים יותר ויותר עד אח"כ אם כלם מסכימים לדעת אחד הוא מציע דבריו לפני המלך בעצמו, והנה צריכין לירד לסוף דעתו של זה מה ראה על ככה דבשלמא מה שהלך ממשפט שבעירו למקום גבוה יותר, י"ל מחמת שיש שם הרבה שרים ומלומדים יותר בדיניהם אפשר שיעמקו יותר בדינו לזכות, אבל מאחר שכבר כל מקומות המשפטים וכל השרים כלם כיוונו לדעת א' לחייב אותו האיך יעלה על דעתו שהמלך מלומד יותר מכל השרים, אך הטעם הוא שהשרים המה ממונים מהמלך ונתמנו באופן זה שילכו עפ"י נמוסי המדינה ולא ינטו ימין ושמאל כי המה משועבדים לנמוסיהם, משא"כ המלך הוא מושל על כלם כי המדינה עם האנשים ועם נמוסיהם הכל שלו וכלם קנויים לו לעבדים, ע"כ אינו תולה בנימוסיהם והרשות בידו לעשות משפט חדש כאות נפשו כמו שחקי המשפט שלהם נעשו ע"י מלכים הראשונים שלפניו ע"כ גם הוא מחוקק כמותם, אך כל זה במלך שירש המלוכה מאביו כפי הנהוג עכשיו שבנו הבכור ממלא מקומו.

פ״טאבל ישנם מדינת אחרות שאינן מעמידין מלך בן מלך רק המדינה בעצמה בוררים להם איזו מלך כרצונם, וע"כ מלך כזה אין לו רשות לשנות שום דבר מנימוסיהם, וכדמצינו גבי דריוש שרצה ללמד זכות על דניאל שם בל לשזבותי' והשיבו לו דת מדי ופרס אין לשנות, כי הוא היה נתמנה מהמדינה וע"כ הוא מוכרח לחזק נימוסיהם ולא לשנותם, וזה"ש משפטיך למלך תן כמו דוד המע"ה שנתמנה מהמדינה היה מחוייב לילך רק עפ"י משפט ע"ז התפלל שיעזור לו שילך במשפט צדק, אבל צדקתך לבן מלך היינו שלמה המע"ה שירש המלוכה היה יכול לעשות לפנים משורת הדין.

צ׳וכמו כן במלכותא דרקיע אעפ"י שבית דין של מעלה ושל מטה מסכימין לחיוב מ"מ השי"ת הוא המלך המשפט ר"ל שמושל על המשפט ויכול לילך לפנים משה"ד, וזה"ש ע"פ מלפניך משפטי יצא כו' א"ל לחנם עשיתי סנהדרין כו' א"ל כתיב ושוחד לא תקח כו', הוא גם כן על דרך הנ"ל, וכמו כן אמר קין גדול עוני מנשוא ואמרו חכז"ל כל העולם אתה נושא כו' ר"ל כיון שאתה מושל על כל העולם ממילא תוכל להיות נושא עון.

צ״אועוד נעמיק קצת יותר בזה דוודאי כשאדם בא לפני מלך במשפט כזה אשר כבר יצא חייב אצל כל מקומות המשפט בוודאי המלך שואל אותו מה ראית לשטות זה להקריב משפטיך לפני וכי יעלה על דעתך שכל השררים עקלו משפטיך, וזהו כענין השאלה הנ"ל א"ל הקב"ה לדוד לחנם עשיתי סנהדרין כנ"ל, ובודאי הוא משיב להמלך כי על כן באתי בצל קורתך כי נפשי יודעת מאוד שיפה דנו ויפה חייבו אותי ולכך באתי אליך כי אינך מוטל תחת המשפט ותעשה עמי לפנים משה"ד, ועפ"י הדברים האלה ממילא המלך מוכרח לזכות אותו כדי שלא יתראה כאחד משרי המדינה שמוטלין תחת כנפי המשפט ומה בין גבור לגבורתך, וכ"כ במלכותא דרקיע וכמ"ש דוד המע"ה כנ"ל, וזה"ש ומלוך עלינו כו' לבדך כו' שאתה יחידו של עולם תלך עמנו בחסד וברחמים, וגם צדקנו במשפט שנהיה צדיקים עפ"י המשפט שלך, וע"כ נאמר ברוך אתה כו' ר"ל שנברך ונקלס אותך שאתה המלך המשפט מושל על המשפט וכמ"ש האוחז ביד מדת משפט.

צ״בוכדי להמתיק הענין יותר נראה עפימ"ש במדרש [מדרש תהלים פט] עולם חסד יבנה משל למלך שהיה לו אוצרות כו' אני לוקח בהם עבדים והם מקלסין לפני כו', דדבר ידוע הוא שהשי"ת לא ברא העולם בשביל עצמו כי הוא מושלם בכל מיני שלימות רק כוונתו היה להטיב לברואיו, וע"ז מתפללין (תהלים לג כב) יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. וע"כ כשאנחנו מתפללין בשביל איזה ענין אין התפלה לשנות רצון הבורא ח"ו, רק להיפך שאנחנו מתפללין לקיים רצון הבורא שיש לו נחת רוח גדול כשמשפיע טובות רק שהעונות מבדילים כמ"ש הן לא קצרה כו', ועיקר תפלתנו להסיר מחיצה המבדלת וממילא יהיה לנו כל טוב, ועל ענין זה נתן לנו מצות תק"ש כמ"ש כתקוע שופר בקול יחפרו סוטניהם, וכל תפלתנו בשביל השי"ת בעצמו שיהיה לו נחת רוח מאתנו.

צ״גוזה"ש תפלה לעני שאינו מתפלל בשביל עצמו וגם שאין לו זכות, כי יעטוף לשון לבוש שהוא מלביש התפלה שאינו מתפלל בשביל עצמו רק לפני ה' ישפוך שיחו בשביל השי"ת, וזה"ש שמעה בקולי הקול שופר, וזה"ש ושועתי אליך תבוא ושיהיה לך נחת רוח, וע"כ אל תסתר פניך ממנו שלא תהיה למחיצה מבדלת בינינו הטה אלי אזניך לשון מאזנים כמ"ש נושא עון שמגביהו למעלה וממילא הכף זכות מכרעת מהר ענינו לחדש עלינו שנת גאולה וישועה אורך ימים ושנות חיים ושלום אוכי"ר.

צ״דבהפטורה קול ברמה נשמע כו' (ירמיה לא יד), על פי מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר מלכיות זכרונות שופרות ואסמכוהו אקרא כדאיתא בגמ' דר"ה, וכבר נתקשו המפורשים דלפי דרש הכתובים הול"ל מלכיות לבסוף, גם צריך להבין ענין גוף הכוונה והתועלת בזה.

צ״הוהנ"ל כי ארץ ודריה יצפו לדין והכל יראין וחרדין אפילו דגים שבים ואפילו שוכני עפר כמ"ש (ישעיה יח ג) כל יושבי תבל ושוכני ארץ כו' הם המתים שנידונין גם כן בראש השנה, ולא זו בלבד אלא מלאכים וצבא מרום כמ"ש הפייטן ומלאכים יחפזון כו' כי לא יזכו בעיניך בדין כו'.

צ״ווקצת נתקשיתי בנוסח מכניסי רחמים הכניסו רחמינו כו' משמיעי תפלה השמיעו כו' השתדלו והרבו תחנה כו', דלכאורה אין זה מצד הדרך ארץ שאנחנו מצווים למלאכים לטרוח בשבילנו הגם שאומרים דרך בקשה אבל מ"מ הלשון השתדלו והרבו כו' צריך ישוב, ועוד כיון שהם עצמם נתונין בדין דיים להפקיע את עצמן.

צ״זאבל הנ"ל דהא בהא תליא, דהתוס' בערכין דף יו"ד (י:) כתבו דאומרים והחיות ישוררו מדלא מקשים על עצמם למה אין אנו אומרים שירה כו' ועיי"ש במהרש"א שהביא גירסת התוס' דמלאכים אין אומרים שירה רק שמכל מקום אומרים והחיות כו' משום סיפור המעשה, וביערות דבש [ח"א דרוש יד] כתב ג"כ כן דעדיפא מינה קשה דמה איכפת להם במה שאין הישראל אומרים שירה, וע"כ כוונתם העיקר בשביל עצמם דוודאי ידעו שאין לומר שירה כמו"ש גבי קריעת ים סוף רק דהתם אמרו הישראל שירה בשבילם.

צ״חוכ"כ גבי יושע בן נון שאמר שמש בגבעון דום כו' אמר הוא שירה בשבילם כדאי' בגמ' ובספר הישר, וע"כ שואלין דעל כל פנים היה להם לישראל לומר שירה, והשיב להם השי"ת דהתם שאני שהמלאכים נמנעו מלומר שירה בשביל ישראל שנצחו השונאים וכ"כ ביהושע, משא"כ עכשיו מה שאין אומרים המלאכים היינו משום שהם עצמם נתונים בדין, וזה"ש ספרי חיים דהיינו המלאכים וספרי מתים היינו בני אדם שהכל פתוח לפניו. ועכ"פ שמעינן מינה שגם הם עצמם נתונים בדין, וע"כ טובה הוא להם להכניס תפלתינו, ובנוהג שבעולם מי שרוצה להתקרב את עצמו אל המלך משתדל להביא לו איזה אגרת מבנו וע"י הבשורה טובה יש לו קרבות ונושא חן בעיני המלך, וכדמצינו גבי אברהם אע"ה שלמד זכות על אנשי סדום נאמר לו אהבת צדק כו' שאהבת להצדיק את הבריות ולא לחייבם על כן משחך כו', וכל שכן וק"ו מי שמלמד זכות על ישראל עם קרובו שיש לו מציאת חן, וע"כ שפיר קאמרינן מכניסי רחמים כו' שע"י כן יגיע להם קרבות וזכות יותר שמזכירין זכיות של ישראל ויעשו כן בשביל טובות עצמם, וכמ"ש גבי מט"ט כשכותב זכיותן של ישראל יש לו רשות לישב. אך לזאת יחרד לבי דכל זאת אם התפלות כתיקונן וכמו שביארתי ע"פ אהבתי כי ישמע כו' עי' לעיל.

צ״טוע"כ תקנו לומר מלכיות זכרונות שופרות והכוונה לזה כדרך שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שהתקין את עצמו לדורון ולתפלה ולמלחמה, כ"כ אנחנו היום עמידתנו דלים וריקים צריכין להכין מקודם לדורון לקבל עלינו מצות ומעש"ט שהם כתריס בפני הפורעניות כדמצינו בדוד המע"ה שאמר מלפניך משפטי יצא כו' שאתה מקבל שוחד כו' [מדרש תהלים יז] ואעפ"י שעדיין אין מקיימין הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה כדמצינו במשה רבינו ע"ה שאמר מי אנכי כי אלך כו' ופרש"י באיזו זכות כו' והשיב לו הקב"ה בצאתכם ממצרים תעבדון את האלקים כו' שאח"כ יקבלו את התורה וע"כ אהיה אשר אהיה לשון עתיד, וע"כ אומרים זכרונות כי יבוא חק זכרון כו' לזכור מעשים רבים כו' וכמ"ש גדול העצה ורב העליליה כו' וכתיב כי פועל אדם ישלם לו כו' יהיו נזכרין לפניו קבלת עול מצות ומעש"ט שמקבלין עכשיו, כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ כו' אפילו אחד מלמד זכות כו'. והשנית שהוא למלחמה נעשה ע"י תקיעת שופר יבקע כל המסכים המבדילים שלא יקטרגו כתקוע שופר בקול יחפרו שוטנינו יריע אף יצריח על אויביו יתגבר, וע"כ אומרים שופרות, והג' שהוא לתפלה כי לא בקשתי אבטח שאין בי כח לסמוך על בקשתי כו' רק באלקים הללנו כו' שיעשה למען שמו הגדול, וע"כ אומרים מלכיות שכשהשי"ת עושה לנו חסדים שמו מתגדל ומתעלה כמ"ש ביציאת מצרים והים בקעת לפניהם כו' ותעש לך שם כהיום כו'.

ק׳ובשביל ישראל נברא העולם כמ"ש על ותאמר ציון כו' כלן לא בראתי אלא בשבילך כו', כי עם ה' החסד שתמיד יתנהג עולמו בחסד כמ"ש הנוהג בחסדו כל דור ומנהג כזה עוקר הדין, וע"כ נאמר שפרו מעשיכם כו' ותיטב לה' משור פר שתפלתנו ותעניותנו יתקבלו כקרבנות, אבל אין אין זבח בלא נסכים וע"כ נאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, ושערי דמעות לא ננעלו, ותמכתי יתידותי כו', וע"כ אומרים מלכיות מקודם.

100

ק״אוזה"ש קול ברמה נשמע, אם אותו קול שופר שנשמע ברמה עולה בבכי תמרורים בתשובה ומעש"ט אז רחל מבכה על בניה והשי"ת מבטיח לה ושבו בנים לגבולם על גאולתנו ועל פדות נפשינו לחדש עלינו שנה טובה וחיים ושלום אכי"ר.

101

ק״בכי תצא כו' וראית סוס ורכב כו' והיה כקרבכם כו' שמע ישראל כו' (דברים כ א), הדקדוקים רבו חדא דמתחיל בלשון יחיד כי תצא ואח"כ לשון רבים בקרבכם כו' ואח"כ לשון יחיד שמע ישראל ואח"כ לשון רבים אתם קרבים, גם תיבת אויביך הוא למותר דוודאי שהולכין למלחמה על האויב, ועוד הרבה דקדוקים ואין להאריך בהם.

102

ק״גונ"ל דהפסוק רמז לנו ענין התנהגותינו בימים הללו, עפימ"ש (תהלים מב ג) צמאה נפשי לאלקים כו' היתה לי דמעתי כו' אלה אזכרה כו' נפשי עלי תשתוחח כו', דהנה ענין תפלתינו בימים הללו הם על ג' אופנים הרומזים בפסוק (תהלים קל ז) יחל ישראל אל ה' כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, א' על צרכי הגוף כל איש נגע לבבו ישפוך שיח לפני ה' וצרת נפשו על בני חיי ומזוני כל נגע וכל מחלה מצפים ומחכים לחדש עלינו שנה טובה להרבות להטוב יותר מבשנה שעברה תחל שנה וברכותיה, ב' ענין הגלות שנוגע להכלל ישראל כי משך עלינו השיעבוד וארך עלינו עול גלות שאוה"ע מושלים עלינו בכל שנה אנו אומרים לשנה הבאה בירושלים ועדיין לא היה שום התחלה.

103

ק״דאוי לבנים שגלו מעל שלחן אביהם, ג' מה שנוגע לכבוד שמים כי איך נעבוד ואנחנו על אדמה טמאה, הרבה בני אדם נכספה נפשם לעבודת הבורא ולגדל את בניהם לתורה וליראת שמים ואין לאל ידם, וע"ז אמר יחל ישראל אל ה' דהיינו נגד כבוד שמים שהשי"ת ירחם עלינו בעבור כבוד שמו לא לנו כו' כי לשמך תן כבוד כו' ואעש למען שמי כו' שנקרא עלינו ה' אלקי ישראל ולא ייחד שמו על שום אומה ולשון, אפילו קודם שנברא העולם היו המלאכים מקלסים ברוך ה' אלקי ישראל, ונגד צרכי הגוף אמר כי עם ה' החסד כו' שכל החסדים נובעים ממנו בלי קץ וגבול שהוא עושה צדקות עם כל בשר ורוח, כמו שהבטיח למשה רבע"ה וחנותי את אשר אחון כו' אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי, ונגד הגלות המר והנמהר אמר והרבה עמו פדות שכבר פדה אותנו פעמים הרבה עוד יהיה ידו נטויה עלינו לגאלינו כמ"ש וצדקתך אלקים עד מרום אשר עשית גדולות כו' אשר הראיתנו צרות רבות כו' תרב גדולתו וכו' שובה ה' עד מתי והנחם וכו'.

104

ק״הונגד זה תקנו לנו חכז"ל ג' ברכות, מלכיות זכרונות שופרות, דהיינו מלכיות נגד קדושת שמו הגדול וע"ז אנו מתפללין אבינו מלכינו גלה כבוד מלכותך עלינו כו' מלוך על כל העולם כולו בכבודך כו' ויאמר כל אשר נשמה באפו כו' מלך ומלכותו בכל משלה כו', ר"ל דוודאי גם עכשיו הוא מלך וגם אוה"ע יודעים שהוא מלך על כל הארץ אבל אין הממשלה שלו בשלימות כי האוה"ע מושלים עלינו כי לה' המלוכה אבל הממשלה בגוים, וע"כ מתפללין שיאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל הוא המלך וגם יש לו כל הממשלה, אבינו מלכינו אין לנו מלך אלא אתה אין אנו רוצין מלך אחר מבלעדיך, ובכן יתקדש שמך כו' שהשלטן יהיה לפניך עוז בידך כו' וע"כ תוקעים בזה שכך היא המדה כשמעמידין מלך תוקעין בשופר כמ"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך כו' לפני ה' כי בא לשפוט הארץ כו', וזכרונות הם נגד צרכי האדם לזאת יחרד לבינו כי יבוא חק זכרון מעשי איש ופקודתו כו' אוי לנו מיום הדין כו' שכל מעשינו בספר נכתבים וגם כל הדברים והמחשבות כמ"ש כי זכר כל המעשים מחשבות אדם כו' ויצרי מעללי איש כי פועל אדם ישולם לו כו' גדול העצה כו' אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם כו'.

105

ק״ווע"כ מתפללין לזכור לנו אהבת הקדמונים כמ"ש וזכרת לנו ברית ראשונים כו' כמ"ש ביציאת מצרים שאמר משה מי אנכי כי אלך אל פרעה ופרש"י באיזו זכות והשיב לו הקב"ה בצאתכם ממצרים תעבדון את האלקים כו' שיקבלו התורה אחר כך, וע"כ תוקעים בזה כמ"ש על הצורר אתכם והרעותם כו' ונזכרתם כו', ושופרות הם נגד הגלות ע"ז מתפללין תקע בשופר גדול לחירותינו וכמ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו' וע"ז מצפים כל הברואים כמ"ש כל יושבי תבל הם בני אדם היושבים בעולם ושוכני ארץ הם השוכני עפר כו', וכתקוע שופר תשמעו.

106

ק״זועל כל זה התפלל דוד המע"ה (תהלים מב ג) צמאה נפשי כו' נגד חסד ה' כל היום כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים, וכנגד כבוד שמים אמר היתה לי דמעתי שע"ז צריך לשפוך דמעה כמ"ש עד מתי עוזך בשבי כו' עד מתי לא תרחם את ירושלים כו' עד אנה וכו' תשכחני כו' עד ירום אויבי כו' עוררה גבורתיך כו', ונגד הגלות אמר אלה אזכרה כו' זכרתי ימים מקדם שהיו לנו מלכים ונביאים סנהדרין וכהן גדול ובית המקדש ועכשיו נפשינו יבשה וחסרנו מכל אלה.

107

ק״חאבל המקרא מסיים נפשי עלי תשתוחח כו' כי מה יתאונן אדם חי שתשב אנוש עד דכא ותאמר שובו וכו'. הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה [אבות פ"ג א], כשאתה רוצה לפעול אותן ג' דברים הנ"ל תראה שלא תבא לידי עבירה, ביאור הדבר שאנחנו מתפללין סתום פיות מסטיננו כו' ומאין לנו מקטריגים כל כך, אבל הם הנבראים מהעבירות שכל העושה עבירה אחת בורא לו קטיגור אחד והם מענישים האדם כמ"ש תיסרך רעתך שנופל בידם כתוא מכמר, וע"כ העולם בטעות שעיקר כוונתם בתפלתם רק על צורך עצמם הן לא קצרה כו' כי עונותיכם מבדילים כו' וע"כ חוזרין לסורן אח"כ כי אין היראה בשלימות והקב"ה יודע מחשבות, ע"כ צריכין לשית לב שהתשובה תהיה באמת ולא כגונב דעת העליונה.

108

ק״טוזה"ש כי תצא למלחמה על האויב הידוע וע"כ נאמר לשון יחיד שכל אחד מתפלל על צרכי עצמו, וראית סוס ורכב וכו' דהיינו המקטריגים הנבראין מעבור על ל"ת הם בחי' נוקבא והנבראין מבטול מצות עשה הם בחי' דוכרא, והם עם רב כי רבו חטאינו ועונותינו, אבל תדע כי העם רב ממך הם שאתה גרמת בעצמך, ונתן לנו עצה בזה כי ה' עמך המעלך מארץ מצרים כמו ביצ"מ שלא היה להם שום זכות רק מה שהסכימו בלב שלם לקבל התורה אח"כ כ"כ עכשיו נקבל עלינו להשכיל ואז הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ולזה יגש הכהן ואמר להם שמע ישראל דהיינו להזכיר להם קבלת עול מלכות שמים אל ירך לבבכם כו' מכל השלשה ענינים הנ"ל כי ה' הולך לפניכם שיעשה למען שמו הגדול, וגם להלחם לכם כו' לענין הגלות על גאולתינו ועל פדות נפשינו, וגם להושיע אתכם לכל צרכיכם, וכן יסד הפייטן שפרו מעשיכם ואז ברית לא תופר אותו הברית והחסד כמ"ש וזכרתי להם ברית ראשונים כו' וכתקוע שופר בקול יחפרו שוטנינו, ונאקתכם יאזין כו' שתקיעתנו ותפלתנו יתקבלו ברחמים וברצון לחדש עלינו שנת גאולה וישועה אמן וכי"ר.

109

ק״ישיר המעלות אליך נשאתי את עיני כו' כעיני עבדים כו' (תהלים קכג א), צריך להבין הדמיון הזה לעבדים, וגם מ"ש בפייט אם כבנים כו' אם כעבדים כו', וגם מ"ש אח"כ חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז כו' ההמשך למ"ש מקודם.

110

קי״אוהנה כשנשלח משה רבינו ע"ה למצרים שאל מי אנכי וכי אוציא כו' ופרש"י באיזו זכות הם ראויים להגאל ולהושיע לפי שראה אותם ערום ועריה מתורה ומצות ומעש"ט, והנה כמו כן השאלה סובבת עלינו שאנחנו עומדים בתפלה ותחנונים ובאיזה זכות יעלו ויתקבלו תפלתינו. אמנם שם היתה התשובה אל משה שהשיב לו הקב"ה בצאתכם ממצרים תעבדון את האלקים כו', דהיינו על העתיד לבא שיקבלו את התורה כמ"ש (תענית כו:) ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בהמ"ק, כדמיון אב ואם שמייגעין את עצמם עם ילד קטן להאכילו ולנקותו ולגדלו ומטריחים את עצמם הרבה בשבילו והכל הוא בשביל העתיד שמקוים שכאשר יגדל בנם יהיה להם נחת רוח ממנו, כמו כן הקב"ה יודע עתידות שיהיה לו נחת רוח מישראל בשעת מתן תורה ובנין בהמ"ק, אך כל זה היה טענה במצרים שאפילו שלא היה להם שום מצוה מ"מ לא היה להם ג"כ עבירות כי עדיין לא קבלו את התורה וע"כ היה שפיר כדמיון ילד קטן ונקראו בנים למקום כמ"ש כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני כו' הבן יקיר לי אפרים כו' בני בכורי ישראל כו', אבל אנחנו מלאי עון ואין אנו בבחי' בנים למקום כי עונותינו רבו למעלה.

111

קי״בוכתיב קרוב ה' לכל קוראיו כו' אבל בתנאי לכל אשר יקראוהו באמת נקט לשון עתיד, דוודאי בראש השנה הכל קוראים להשי"ת אבל אינו באמת כי אח"כ חוזרים לסורן, וע"כ צריכין לקבל עליהם להשכיל להטיב מכאן ולהבא, וזה"ש לכל אשר יקראוהו מכאן ולהבא אז הוא באמת. ואמרו חכז"ל (יומא פו:) עבירות שהתוודה עליהם ביום כיפור זה אל יתוודה עליהם יום כיפור אחר דהו"ל ככלב שב אל קיאו, וביאור הדבר דהרי אנו אומרים כל נוסח הוידוי שנה בשנה הכל בנוסח אחד, אבל הענין דכל נוסח של אשמנו ועל חטא הכל הוא רק סימנים להזכיר את עצמו במה שפגם ולהיות מתחרט על זה ולקבל על עצמו להטיב מכאן ולהבא, וע"כ כשבא יה"כ אחר ונזכר ששינה באולתו אחר יה"כ של שנה העברה נחשב ככלב ששב אל קיאו בבושה וכלימהה, וזה"ש עבירות שנתוודה עליהם ביום כיפור זה יהיה נזהר שלא יצטרך להתוודות עליהם בי"כ אחר.

112

קי״גוע"כ נתן לנו הפסוק עצה טובה ואמר הנה כעיני עבדים כו' דכשאנחכו בחי' בנים אזי רחמינו כרחם אב כו' שאין צריכים שום תפלה, אבל כשאנחנו רק בחי' עבדים אם כן איפוא אין ברירה אחרת רק עינינו אל ה' עד שיחננו דהיינו שיתן לנו מתנת חנם וכמ"ש וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי (ברכות ז.), על רחמיך הרבים אנו בטוחים כו', וזה"ש חננו ה' חננו מה שאנחנו מבקשים מאוצר מתנת חנם הוא בעבור כי רב שבענו בוז כי בושנו מאוד במעשינו לבקש בעד זכיותינו כי אין בנו מעשים וע"כ חסד חנם עשה אתנו.

113

קי״דוידוע מה שאמרו חכז"ל (ב"ק נ.) כל האומר הקב"ה וותרן כו', וע"כ נתן לנו מצות תק"ש שסגולתו להביא חרדה בלב כמ"ש אם יתקע כו' והעם לא יחרדו כו' וכתיב (ירמיה ד יט) מעי מעי אוחילה כו' כי קול שופר שמעת נפשי כו', וקרוב ה' לנשברי לב להחיות רוח שפלים כמ"ש קול ברמה נשמע אותו הקול שופר הנשמע במרום עולה עם בכי תמרורים אז רחל מבכה על בניה כי מדת הרחמים עלינו התגלגלי כו' ובזכות מצות השופר שאנחנו מקיימין ימליץ טוב בעדינו על גאולתינו ועל פדות לפשינו לחדש עלינו שנה טובה לרחמים ולחיים ולשלום וכי"ר.

114

קי״הבירושלמי פ"ק דר"ה והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים (תהלים ט ט), אמר ר' לוי כשהקב"ה דן את ישראל דן אותם ביום בשעה שהן עסוקים במצות ולאוה"ע דן בלילה כשהן בטלים מן העבירות, ושמואל אמר כשהוא דן לישראל דן לאוה"ע ומה אני מקיים ידין לאומים במישרים שהוא מזכיר הטובים שבהם מעשה יתרו מעשה רחב, והנה מלבד הדקדוקים שרבו במאמר זה קשה ביותר דמאי איכפת לנו לידע באיזו זמן שהוא דן את האוה"ע כיון דלענין ישראל לא פליגי מאי נפקא מינה בדינן של האו"ה, העיקר הוא שאנחנו צריכין לידע יום הדין כדי להכין עצמינו.

115

קי״וועל כן נראה לי דאין כאן מחלוקת רק מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכל אחד דורש לטובת ישראל, דהיינו כשיש לישראל זכיות הרבה אז עדיף טפי לדון אותם בפני עצמם, ה' בדד ינחנו כו' ובשמחתם לא יתערב זר וגם דלא ליפוש חרון אף ע"י מעשי אוה"ע ובהכי מיירי ר' לוי, אבל כשאין להם זכיות כל כך עכ"פ צריכין להעריך מעשיהם כנגד מעשה אוה"ע כדי שיזכו בדין וע"כ דנין אותם ביחד ובהכי מיירי שמואל, וזה"ש ישפוט תבל בצדק דקאי על ישראל שבשבילם נברא העולם כמ"ש כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, ולכך מפרש ישפוט תבל בצדק דקאי על ישראל שדן אותם באופן שיצדקו במשפט על צד היותר טוב, רק כדי שלא יהיה לאוה"ע תרעומת כשדן אותם בלילה על זה אמר ידין לאומים במישרים שגם עמהם מתנהג עפ"י היושר שדן אותם בשעה שבטלים מהעבירות ואתי שפיר אליבא דלוי, ולכך מקשה רק לשמואל כיון שדן אותם בשעה שדן את ישראל וזה בוודאי הוא להם לגריעותא שאין להם זכיות כלל וא"כ מה אני מקיים במישרים, לזה אמר שמזכיר הטובים שבהם שנתגיירו, ובאמת גם זה הוא חוב להם שהיה להם ללמוד ממעשיהם.

116

קי״זוסוף דבר הכל בשביל ישראל כי חבה יתירה נודעת להם ע"י שהודיע לנו כזאת כמ"ש ע"פ מגיד דבריו ליעקב כו' ועפימ"ש בספר בינה לעתים ע"פ משמים השמעת דין כו' (שהקב"ה מודיע לישראל זמן הדין כדי שיכינו את עצמם) כמו שכתבתי במ"א באריכות [לעיל דרשה ב].

117

קי״חאבל באמת הכל הוא בשביל ישראל מחמת שהם קיום העולם כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, וגם קודם בריאת העולם היו מלאכי השרת מקלסין לפני הקב"ה ברוך ה' אלקי ישראל ושאלו מי הם אלו שאנו מקלסין אותך בהם, והקב"ה חפץ בקיום העולם ולכך שם עצות בנפשינו להתרצות לפניו ולזכות בדין כדי שיתקיים העולם, וכך אנו מקלסין לפניו ברוך שאמר והיה העולם וכיון שהוא חפץ בקיום העולם לכך אומרים אח"כ ברוך מרחם על הארץ כו' ומרחם על הבריות.

118

קי״טוכמו כן מצינו גבי אברהם אבינו ע"ה כשלמד זכות על סדום אמר חלילה כו' להמית צדיק עם רשע כו' חלילה כו' השופט כל הארץ כו' ר"ל בתחלה למד זכות על הטובים שבהם שלא יתפשו בעונות הרשעים משום דכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין כו', לז"א חלילה להמית צדיק עם רשע כו' ר"ל שהצדיק ילכד בהרעה מחמת שהוא עם הרשע במקום אחד ואם היה במקום אחר לא היה נענש כלל, ואח"כ למד זכות על הכלל חלילה לך השופט כל הארץ כו' כמ"ש אם עולם אתה מבקש אין דין כו' וזה"ש כיון שאתה שופט כל הארץ ורוצה בקיום העולם ראוי ונכון שלא יעשה משפט שלא יתנהג במיצוי הדין והשיג עי"ז תשואות חן כמ"ש אהבת צדק כו' להצדיק את בריותי כו' ע"כ משחך כו'.

119

ק״כוהנה הדברים קל וחומר מאברהם אע"ה שלמד זכות על אנשי סדום ניתן לו תשואות חן כל שכן המלמד זכות על ישראל עם קרובו שהוא נחת רוח לפני הקב"ה. וכבר ביארתי שלכך אנו אומרים מכניסי רחמים כו' משמיעי תפלה כו', דבנוהג שבעולם במלך שיש לו בן במרחקים וכל העובר דרך שם משתדל להביא ממנו אגרת לאביו כדי שעל ידי זה יהיה לו פתחון פה ונשיאות חן בעיני המלך, כמו כן המלאכים שהם ג"כ נתונים בדין משתדלין להכניס זכיותינו כי כל זה הוא לטובת וזכות עצמן.

120

קכ״אאבל ע"ז יחרד לבבי דמצינו גבי משה רבינו עליו השלום כשנשתלח למצרים אמר מי אנכי כו' ופירש רש"י באיזו זכות, והקושיא הנ"ל סובב גם כן עלינו דהתינח אם היה לנו זכיות או תפלותינו היו זכים וראויים להכנס לפני השי"ת, אבל אנו מלאי עון ואין מי שיפגיע בעדינו, והנה הקב"ה השיב למשה בצאתכם ממצרים תעבדון את האלקים כו' דהיינו בשביל הזכות העתיד לבא כדמיון אב ואם שמטריחין את עצמם עם בנם הקטן להאכילו ולנקותו לגדלו בטוב מחמת שמצפים שיהיה להם אח"כ נחת רוח ממנו לכשיתגדל, וכמו כן היה במצרים כי נער ישראל כו' הבן יקיר לי כו' והיינו מחמת שלא היה להם ג"כ עבירות שעדיין לא קבלו את התורה, אבל אנחנו בושנו במעשינו כו', ובאיזה פנים יתקבלו תפלתינו דכתיב ולא יראה פני ריקם והיאך נבא בידים ריקניות.

121

קכ״בע"כ נחפשה דרכינו ונחקורה שע"כ ניתן מצות תקיעת שופר מר"ח אלול עד עכשיו כמ"ש מעי מעי אוחילה כו' קול שופר שמעת כו' תרועת מלחמה, וכשיוצאין למלחמה צריכין להכין להם כל כלי זיין והם תשובה ומעש"ט והם כתריס בפני הפורענות, וכמ"ש מלפניך משפטי יצא כו' שאתה מקבל שחד תשובה ומעש"ט אבל אח"כ לא יאבה כי תרבה שחד. ע"כ הנה העת והעונה עתה שפתוחין שערי רחמים כל אחד מחוייב להתפלל על נפשו ועל הכלל, אחד מבני חבורה שמת כו' [ידאגו כל החבורה] שכל ישראל הם גוף אחד וכתיב כי ימצא חלל כו', כי עת רעה היא שבני אדם נאחזים כדגים במצודה ונשארו אלמנות ויתומים, ע"כ החי יתן אל לבו כמ"ש אם יתקע בשופר כו' ואח"כ אם יהיה ח"ו רעה בעיר אזי ה' לא עשה רק שכל אחד מתחייב בנפשו.

122

קכ״גע"כ צריך כל אחד לפשפש במעשיו כי ידע אינש בנפשו כל מה שפגם ולהתחרט ולקבל עליו להשכיל ולהטיב כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה כו' שיודעין לרצות את בוראם בתרועה, ולא נאמר תקיעה, כי תרועה מורה על שבירת לב ונמיכות רוח של הבעל תשובה ולהתפלל מן המיצר כמ"ש בצר לי אקרא ועי"כ ישמע מהיכלו קולי דהיינו הקול שופר בעת יעל יקרע המסכים המבדילים שיכנסו תפלתינו למען לא נגע לריק ושועתי לפניו תבא באזניו להעתר לנו בתפלתינו ולחדש עלינו שנה טובה שנת גאולה וישועה ולהצילנו וכל ישראל מחלאים רעים וממקרים רעים ומכל צרה ויגון ולחדש עלינו שנה טובה לרחמים ולחיים ולשלום אוכ"יר.

123

קכ״דבהפטורה כה אמר ד' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם על כן משכתיך חסד (ירמיה לא א), דצריך להבין לענין מה הזכיר כאן המציאת חן של מדבר, וגם בתיבת מרחוק נדחקו בו המפרשים, וגם מ"ש ואהבת עולם כו' צריך להבין לענין מה הזכיר דוקא דבשביל אהבת עולם יתחסד עמהם והלא מאהבה פשוטה ג"כ יתכן להתחסד עמנו. ועפימ"ש (ישעיה מג ד) יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך, ועפ"י מ"ש בספר אפיקי יהודה.

124

קכ״הונ"ל בתוספת ביאור עפימ"ש (דברים ז ז) לא מרובכם כו' חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל כו', וידוע מאמר חז"ל [עפירש"י] שאתם ממעטים עצמכם, אך כפי פשוטו נ"ל עפימ"ש גבי הושע הנביא קח לך אשת זנונים כו' (הושע א ב), ואמרו חז"ל (פסחים פז.) דבתחלה דבר ה' בהושע שאמר לו ישראל חטאו וא"ל החליפם באומה אחרת כו', והנה צריך להבין גם כן כוונתו של אותו צדיק האיך יעלה על דעתו שהקב"ה יחליפם הלא נקרא שמו אלקי ישראל, וע"כ צריך לומר שכוונתו היה שיערוך מעשיהם נגד אומות העולם, שאם היה נותן התורה לאומה אחרת היו גרועים יותר.

125

קכ״ווהנה יש כמה דברים שהם בעצמם שוים הרבה כמו אבנים טובות וכסף וזהב, אבל יש דברים שאינם ביוקר רק כשהם מועטים כגון דגן תירוש ויצהר וסחורות, ועל כן כשישראל אינם טובים כל כך רק כשמעריכין אותם נגד אומות העולם חשיבותן הוא מחמת שהם מועטין ואינם בנמצא הרבה, וזה שאמר כי לא מרובכם כו' שאתם חשובים רק בשביל שאתם מעט נגד אוה"ע זהו כי ברשעת הגוים שהם גרועים מאד, וכמ"ש יצב גבולות עמים כו' אבל כשהם טובים כתיב הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כמבואר אצלי במ"א [להלן סוף דרשה ו לש"ש]. וזה"ש מאשר יקרת בעיני מחמת שאתה ביוקר ואינך בנמצא כל כך בא החשיבות שלך וע"כ אתן אדם ולאומים תחת נפשך כדי שיהיה לך זכות יותר מהם.

126

קכ״זוע"כ הבטיח לנו הנביא שנהיה חשובים מצד עצמינו אעפ"י שאין זכאין מ"מ יחפוץ השי"ת בנו מצד החסד כמו ביציאת מצרים שהיו הללו עובדי ע"ז והללו כו'. וזה"ש מצא חן במדבר אפילו במדבר שהיו לבדם היה להם מציאת חן שהוא בלי טעם דהחושק אין לו עינים והיינו כי מרחוק ה' נראה מיציאת מצרים, ועי"ל מעקידה שכתוב וירא את המקום מרחוק בזכות העקידה, וע"כ אהבת עולם בלי שום שינוי לעולם הן רב הן מעט וע"כ משכתיך חסד שהוא בלי טעם וטענה, כי רחמים הוא מטענה מחמת רחמנות שיש לו איזה צער שיש בו תערובות דין, אבל גמ"ח הוא גם לעשירים דחסד הוא אעפ"י שאינו כדאי כו'.

127

קכ״חובאופן אחר נ"ל עפימ"ש (איכה ה א) זכור ה' מה היה לנו כו' שבת משוש כו' על זה היה דוה לבנו כו' למה לנצח כו', דהנה הגלות הוא בשני אופנים, הא' הוא שיש לנו להתאונן על מה שאבדנו בעונינו ע"י חורבן בית המקדש שהיו לנו מלכים ושרים ונחלות וכל טוב, וכמו כן גם במילי דשמיא סנהדרין וכהן גדול וקרבנות תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שבלילה ושל בין הערבים היה מכפר עבירות שביום, ועכשיו ניטל ממנו כל יקר תפארתינו, והב' הוא שגם בגליותינו לא מצאנו מנוח הכל מושלים עלינו, וכל מדינה ומדינה יש לה גלות באופן אחר כנודע, וגם במילי דשמיא כי בגוים אין תורה אין אנו יכולין לגדל בנים לת"ת ואיך נעבוד להשי"ת על אדמה טמאה.

128

קכ״טוכדאמרינן בגמ' פ"ק דחגיגה (ה:) ודמוע תדמע כו' ג' דמעות הללו למה אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני ואחד על ישראל שגלו, ויש אומרים על ביטול תורה כו' כיון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה כו', והדמיון לזה לעשיר גדול שירד מנכסיו כל זמן שנשאר לו עכ"פ כדי חיותו אינו מצטער רק בזכרו ראשונות כבוד עשרו שנאבד ממנו בענין רע, אבל כשנדלדל מאד עד חסר לחם מיום אל יום וגם נדכא ביסורין אזי לבו נמס בקרבו ונחשכו ככבי נשפו כמ"ש גבי איוב עור בעד עור כו'.

129

ק״לוזה"ש זכר ה' מה היה לנו מכבר כל הגדולה והכבוד שהיינו עליון למלכי ארץ ועכשיו הביטה וראה את חרפתינו, הזכיר ב' ראיות דהיינו מאגרא רמה לבירא עמיקתא כמ"ש לקתה בכפלים כו' וחוזר הכתוב ומפרש כי בראשונה נהפכה נחלתינו לזרים כו' וגם שבת משוש לבנו כו' וגם נפלה עטרת ראשינו דהיינו הביהמ"ק וסנהדרין כו' וקרבנות שהיו מכפרים בעדינו ועכשיו אוי לנו כי חטאנו ואין מי שיכפר בעדינו, אך על כל זה שהיה כבר עבר ועתה דוה לבנו, אבל על אלה שהוא למראה עינים חשכו עינינו מכל וכל והיינו על הר ציון שערים המצויינים בהלכה וביטול תורה אשר בצלה נחיה בגוים, ובפרט עלינו להתאונן לבכות על הצרה שהיתה בשנה הזאת בארץ הקדושה שנחרבו ב' קהלות קדושות צפת וטבריא והרבה כפרים ונאבדו כמה אלפים נפשות יקרות וגדולי ישראל בעו"ה מחץ ראש על ארץ רבה תהיה נפשם צרורה בצרור החיים כמ"ש וכפר אדמתו עמו.

130

קל״אואמר עוד למה לנצח תשכחנו כו', עפימ"ש (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק כו', כמ"ש בספר אפיקי יהודא ובתוספת ביאור עפימ"ש האלשיך ע"פ ויהי בימים הרבים ההם ויאנחו בני ישראל כו' כי מחמת שארכו להם ימים של צער קשה כח הסבל לכך ויאנחו ויזעקו, והדמיון בזה לאחד שיושב בתפיסה בתחלה הוא עומד ומצפה שיצא חפשי ע"י השתדלות קרוביו אבל כשארכו לו ימים ושנים ואין דורש ומבקש אזי הוא מצפה שעכ"פ יעשו לו הפסק דין שידע כמה תכבד עבודת התפיסה ואימתי יהיה סוף דבר להוציאו לחפשי, וכמו כן בענין הגלות המר הזה אשר ארכו לנו ימים ושנים ולא נתגלה לנו קצו כמו שהיה בגלות בבל, וע"כ על אלה חשכו עינינו מי יודע אימת נזכה לנחמה.

131

קל״בוכמו כן אמר ירמיה הנביא [ירמיה ח טו, קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה] קוה לשלום ואין טוב, זו תורה שע"י ביטול תורה הגלות מתגבר עלינו, ולעת מרפא שאנחנו מצפים להודיע לנו העת והעונה שיעלה ארוכה למחלותינו, אבל הנה בעתה שבעו"ה עי"ז מתרבים אפיקורסים המכחישים בגאולה ובהשגחה פרטיית ואומרים עזב ה' את הארץ, ולכך מתפללין ומקיים אמונתו לישיני עפר, שאנחנו בדמיון ישיני עפר כי שחה לעפר נפשינו כו' והשי"ת מקיים לנו אמונתו שלא נסוג אחור ממנו ושלא תחלש ותאבד האמונה מפינו.

132

קל״גוזה"ש למה ה' תעמוד ברחוק שסבורים שאינך משגיח על העולם, והיינו ע"י כי תעלים לעתות בצרה שאתה מעלים מאתנו עת הקץ כמה יעברו ויארכו עלינו עתות הצרה, בכל יום ויום מצפים אנחנו לגאולה ואין קול ואין עונה, מי יודע מתי ישוב וניחם ה', וזה"ש למה לנצח תשכחנו על ידי שתעזבנו לאורך ימים שכל יום ויום נדמה לנו שהוא אורך כשנה שכן דרך ימים של צער.

133

קל״דואמר עוד אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, שאין השם שלם ואין הכסא שלם, דבאמת כל הגליות נוגעין להשי"ת כדאמרינן בפ"ק דחגיגה הנ"ל במסתרים תבכה נפשי כו' רב שמואל בר יצחק מפני גאותן של ישראל שנתנה לאוה"ע ורב שמואל בר נחמני אומר מפני גאותה של מלכות שמים כו', דבאמת הכל חד דבגאותן של ישראל נתקדש שם שמים כמ"ש ואשר חרב גאותך ולכן כתיב אל תנאץ למען שמך כו' אל תפר בריתך אתנו שהבטחתנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא גאלתים להפר בריתי אתם כו' ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. וכ"כ אמרו במדרש (במ"ר כב ב) שהקב"ה אמר נקום נקמת בני ישראל כו' הנקמה שלך היא כו' כמ"ש קנאת ביתך אכלתני כו' שאם היינו מתערבין עמהם לא היו שונאין אותנו, הוי לתת נקמת ה' במדין.

134

קל״הוזה"ש כי חק לישראל הוא ר"ל חק קבוע לזכותם בדין אפילו בלי שום טעם וטענה והיינו משום דהמשפט נוגע גם לאלקי יעקב, וכדאמרינן במדרש [שמ"ר פ"ב ה] אמר הקב"ה למשה אי אתה יודע שאני מרגיש בצערן של ישראל כמו שהם מרגישין, הנה כי כן צריכין להתפלל בשביל כבוד שמים כמ"ש במדרש ע"פ יענך ה' ביום צרה כו' אמר הקב"ה כשאתם מתפללין לפני שתפו אותי עמכם עמכם בתפלתכם, המזכירים את ה' אל דמי לכם, כי לא נשאר לנו רק התפלה כמ"ש היתה לי דמעתי לחם כו', ולכך נקראין תולעת יעקב שאין כחן אלא בפיהם, ולכך תקנו לנו לתקוע מר"ח אלול לעורר לתשובה ולתקן מה שנוגע לכבוד שמים ואח"כ התקיעות בר"ה הם להורות על המשפט שהשי"ת בא לשפוט הארץ ולזכותינו בדין. וזה"ש תקעו בחודש שופר כדי שיהיה אח"כ בכסה ליום חגינו שעל כל פשעים תכסה אהבה כי חק לישראל בלי טעם כנ"ל אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי.

135

קל״ווזה"ש מצא חן במדבר ע"י דיבורים שלהם והתפלות נושאים חן בעיני השי"ת עם שרידי חרב שהם נכנעים ונרדפים מקול עלה נדף הלוך להרגיעו ישראל שמנוחת ישראל היא ג"כ מנוחה כלפי מעלה, ואמר מרחוק ה' נראה לי אע"ג שנדמה לנו שהוא מרחוק, אבל הוא עומד אחר כתלינו להשגיח עלינו וכמ"ש הנני מושיעך מרחוק כי שחה לעפר נפשינו כו' אזי קומה עזרתה לנו, וטעם הדבר כי אהבת עולם אהבתיך אהבה של העולם שבשביל ישראל נברא העולם, ע"כ משכתיך חסד שהם חסדים פשוטים על כל פשעים תכסה אהבה לכפות מדה"ד ולרחם עלינו ועל פליטתינו ויחדש ימינו כקדם שנת גאולה וישועה שנזכה לעשות תשובה שלימה לפניו כמ"ש השיבנו ה' אליך כו' חדש ימינו כקדם אכי"ר.

136

קל״זשערי ציון
כאיל תערוג על אפיקי מים כו' צמאה נפשי כו' היתה לי דמעתי לחם כו' אלה כו' מה תשתוחחי נפשי ותהמי כו' [תהלים מב], צריך לבאר כל הדקדוקים במקראות הללו שאין פנאי להאריך בהם, והיותר קשה שאמר כאיל לשון זכר ותערוג הוא לשון נקבה ורש"י פי' עפימ"ש אילה זו חסידה שבחיות בשעה שנצרכין למים היא נועצת קרניה בקרקע ומתפללת והקב"ה מזמין לה מעין באותה גומא, ועוד אמרו שאילה רחמה צר ויש לה צער לידה כו', הנה בכל זה לא הונח התכת הכתוב.

137

קל״חעפימ"ש (ר"ה טז.) למה תוקעין כו' וכתבו תוס' [ד"ה כדי לערבב בשם ירושלמי] פעם אחת בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר השתא וודאי אתי משיחא, וראיתי ביאור הדבר שוודאי השטן יודע שזה מנהגם של ישראל מימים ימימה רק שהשופר הוא לעורר הלבבות לתשובה, וכמ"ש יום תרועה יהיה לכם ולא נאמר תקיעה רק תרועה הוא לשבר הלב, וע"כ בפעם א' השטן יודע מנהגם שבפעם א' לא ישמעו ולא יעוררו משא"כ בפעם ב' מתירא אולי ישובו ויהיו נגאלין.

138

קל״טאמנם צריך להבין הן אמת שמנהג ישראל לאחר כלות ימי תשובה חוזרין לסורם, אמנם בימי התשובה שהכל צווחין וטופחין ושבים בכל לב למה אין נגאלין עכשיו, אמנם הענין הוא שאין התשובה והתפלה כהוגן והכל עושים בשביל עצמם וע"כ בודקין במעשינו אם ראוים לנס, אבל העיקר הוא להתפלל עבור כבוד שמים המחולל בין הגוים אשר בכל יום ויום מתמעט כבוד שמים ואויבינו פלילים זהו עיקר חיוב עבודתינו בימים הללו שאנחנו ממליכין את הבורא ב"ה על כל מעשיו שיתגדל ויתקדש שמו הנכבד והנורא בעולמותיו שברא את העולם בגין דישתמודעין לי' ויכיר כח מלכותו לתקן עולם במלכות כו', וזהו ענין האילה שיש לה צער לידה ואם בשעה ההיא שיש לה חבלי לידה באים כל החיות ומבקשים אותה שצמאים למים היא מניחה צערה רק מצטערת בצרת שאר החיות, וזהו כאיל כמו איל זכר שאין לו צער לידה תערוג האילה אעפ"י שיש לה צער לידה.

139

ק״מכמו כן נפשי תערוג עליך אלקים בשביל כבודך, וכמ"ש בשם הגאון הקדוש מוה"ר שמעלקא זצוק"ל ע"פ ותעל שועתם אל אלקים יותר מן העבודה כי דוד המלך ע"ה אעפ"י שהיה נע ונד ונרדף מאויביו מ"מ לא שת לבו רק על שנתגרש מהסתפח בנחלת אלקים, כמו כן אעפ"י שיש עלינו צער גדול מעול גלות בכלל ובפרט איש איש נגעי לבבו ויש עלינו להתפלל שהקב"ה יחדש עלינו שנה טובה יותר משנה שעברה ושיקל מעלינו עולינו שיהיה נח לנו לקום בחבלי משיח מ"מ צריכין אנחנו להסיח דעתינו מן כל זה ורק לשום כל מעינינו ותפלותינו בשביל כבודו יתב"ש לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד למה יאמרו הגוים איה אלקיהם כמ"ש ואעש למען שמי לבלתי החל בגוים באמור להם עם ה' אלה וכי זהו כבודך שאתה יחדת שמך עלינו ונקראת קודם שנברא העולם ה' אלקי ישראל כדאיתא במדרש ועכשיו שפלים ונבזים בין כל העמים הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה כו' בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות הלא אהבתי אתכם אמר ה' כי חלק ה' עמו וריקנים שבהן מלאים מצות מי נוטל שופר או לולב ויושב בסוכה הכל מוטל על ישראל והם שמחים על קיומם, ההרוגים עליך כו' ואם היו מתערבים בגוים לא היו מכבידים עלינו כלל עול גליות ולא היו שונאים אותנו כ"ש אם שכחנו שם אלקינו כו' כי עליך הורגנו כ"ה כו'.

140

קמ״אוהנה כ' בעה"ק שאנחנו יש לנו לצפות לישועת בוראינו מחמת שלשה סיבות הא' תקות הכבוד הב' תקות החסד הג' תקות ההבטחה, ביאור דבריו כי תקות הכבוד הוא זה שביארנו שהקב"ה יעשה למען כבוד שם קדשו המחולל באמור אלי איה אלקיך, תקות החסד הוא מ"ש ואף גם זאת בהיותם כו' לא מאסתים עו' כי אני ה' אלקיהם בכל דור ודור כדאיתא בגמ' לפי שאינו נקרא אלקי אדום וישמעאל וכדומה רק אלקי ישראל, ותקות ההבטחה היא כדאיתא במדרש משל למלך שהלך למדה"י והניח את אשתו והיו לה שכינות רעות מונות אותה לאמר הניח לך המלך ולא ישוב עוד והיה כתובתה מרובה והיא הולכת לביתה וקוראת כתובה כך וכך אפריון אני עושה לך כו' והיא בוכה ומתנחמת כך ישראל כו' אומות העולם מונין את ישראל כו' והם הולכין לבית הכנסת ולבית המדרש וקורין בתורה אם בחקותי תלכו ופניתי אליכם והרביתי אתכם והפריתי אתכם כו'.

141

קמ״בוכמו כן כל הברכות וגם כל התוכחות הם ברכות כידוע והם בוכין ומתנחמין, הנה נגד התוכחות הם ברכות כידוע והם בוכין ומתנחמין, הנה נגד שלש אלה אמר הכתוב פה דהיינו נגד תקות החסד אמר צמאה נפשי לאלקים לאל חי כי חסד אל כל היום, ונגד תקות הכבוד שהוא העיקר עליה שופך כמים דמעתו וכמ"ש בזה"ק [תיקו"ז נ"ח ע"ב] ע"פ ד' שפתי תפתח במאי אתפתח בדמעין כמ"ש ותפתח ותראהו כו' והנה נער בוכה ותחמול וע"ז צווח היתה לי דמעתי לחם כו' באמר אלי כל היום איה אלקיך מנון ומאן הוא רחימך דבגיני' ספית כו' כי השיב אחור ידו ואל מי מקדושים נפנה כי אין לנו על מי להשען זולתו ית"ש שהוא רופא לשבורי לב ושוכן את דכא ירא בעני עמי השפלים ונבזים ומוסרים נפשם על קדושת שמו הגדול, ועל תקות ההבטחה אמר אלה אזכרה כו' כי בזכרי כל ההבטחות שהבטחתני בכלות עינים ומדיבות נפש ותשוח עלי נפשי עד שתזכור, וע"ז השיב מה תשתוחחי נפשי בשביל תקות החסד ומה תהמי עלי מה שנוגע בשבילי הוחילי לאלקים שלא איש אל ויכזב כי עו"ד אודנו לשון יותר כמו על צואריו עוד, שהוא לשון הרבה יותר, שהקב"ה יוסיף ידו ויגדל כבוד הבית האחרון כמו שהבטחתנו ולתתך עליון על כל גויי הארץ לשם ולתהלה כמ"ש וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, הושיענו ה' אלקינו כו להשתבח בתהלתך כו' ובא לציון גואל אכי"ר:

142

Today's Learning

מראה יחזקאל על התורה, ראש השנהMareh Yechezkel on Torah, Rosh HaShanah