מראה יחזקאל על התורה, ראש השנה י״חMareh Yechezkel on Torah, Rosh HaShanah 18

א׳בהפטורה כה אמר ד' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם על כן משכתיך חסד (ירמיה לא א), דצריך להבין לענין מה הזכיר כאן המציאת חן של מדבר, וגם בתיבת מרחוק נדחקו בו המפרשים, וגם מ"ש ואהבת עולם כו' צריך להבין לענין מה הזכיר דוקא דבשביל אהבת עולם יתחסד עמהם והלא מאהבה פשוטה ג"כ יתכן להתחסד עמנו. ועפימ"ש (ישעיה מג ד) יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך, ועפ"י מ"ש בספר אפיקי יהודה.

ב׳ונ"ל בתוספת ביאור עפימ"ש (דברים ז ז) לא מרובכם כו' חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל כו', וידוע מאמר חז"ל [עפירש"י] שאתם ממעטים עצמכם, אך כפי פשוטו נ"ל עפימ"ש גבי הושע הנביא קח לך אשת זנונים כו' (הושע א ב), ואמרו חז"ל (פסחים פז.) דבתחלה דבר ה' בהושע שאמר לו ישראל חטאו וא"ל החליפם באומה אחרת כו', והנה צריך להבין גם כן כוונתו של אותו צדיק האיך יעלה על דעתו שהקב"ה יחליפם הלא נקרא שמו אלקי ישראל, וע"כ צריך לומר שכוונתו היה שיערוך מעשיהם נגד אומות העולם, שאם היה נותן התורה לאומה אחרת היו גרועים יותר.

ג׳והנה יש כמה דברים שהם בעצמם שוים הרבה כמו אבנים טובות וכסף וזהב, אבל יש דברים שאינם ביוקר רק כשהם מועטים כגון דגן תירוש ויצהר וסחורות, ועל כן כשישראל אינם טובים כל כך רק כשמעריכין אותם נגד אומות העולם חשיבותן הוא מחמת שהם מועטין ואינם בנמצא הרבה, וזה שאמר כי לא מרובכם כו' שאתם חשובים רק בשביל שאתם מעט נגד אוה"ע זהו כי ברשעת הגוים שהם גרועים מאד, וכמ"ש יצב גבולות עמים כו' אבל כשהם טובים כתיב הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כמבואר אצלי במ"א [להלן סוף דרשה ו לש"ש]. וזה"ש מאשר יקרת בעיני מחמת שאתה ביוקר ואינך בנמצא כל כך בא החשיבות שלך וע"כ אתן אדם ולאומים תחת נפשך כדי שיהיה לך זכות יותר מהם.

ד׳וע"כ הבטיח לנו הנביא שנהיה חשובים מצד עצמינו אעפ"י שאין זכאין מ"מ יחפוץ השי"ת בנו מצד החסד כמו ביציאת מצרים שהיו הללו עובדי ע"ז והללו כו'. וזה"ש מצא חן במדבר אפילו במדבר שהיו לבדם היה להם מציאת חן שהוא בלי טעם דהחושק אין לו עינים והיינו כי מרחוק ה' נראה מיציאת מצרים, ועי"ל מעקידה שכתוב וירא את המקום מרחוק בזכות העקידה, וע"כ אהבת עולם בלי שום שינוי לעולם הן רב הן מעט וע"כ משכתיך חסד שהוא בלי טעם וטענה, כי רחמים הוא מטענה מחמת רחמנות שיש לו איזה צער שיש בו תערובות דין, אבל גמ"ח הוא גם לעשירים דחסד הוא אעפ"י שאינו כדאי כו'.

ה׳ובאופן אחר נ"ל עפימ"ש (איכה ה א) זכור ה' מה היה לנו כו' שבת משוש כו' על זה היה דוה לבנו כו' למה לנצח כו', דהנה הגלות הוא בשני אופנים, הא' הוא שיש לנו להתאונן על מה שאבדנו בעונינו ע"י חורבן בית המקדש שהיו לנו מלכים ושרים ונחלות וכל טוב, וכמו כן גם במילי דשמיא סנהדרין וכהן גדול וקרבנות תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שבלילה ושל בין הערבים היה מכפר עבירות שביום, ועכשיו ניטל ממנו כל יקר תפארתינו, והב' הוא שגם בגליותינו לא מצאנו מנוח הכל מושלים עלינו, וכל מדינה ומדינה יש לה גלות באופן אחר כנודע, וגם במילי דשמיא כי בגוים אין תורה אין אנו יכולין לגדל בנים לת"ת ואיך נעבוד להשי"ת על אדמה טמאה.

ו׳וכדאמרינן בגמ' פ"ק דחגיגה (ה:) ודמוע תדמע כו' ג' דמעות הללו למה אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני ואחד על ישראל שגלו, ויש אומרים על ביטול תורה כו' כיון שגלו ישראל אין לך ביטול תורה גדול מזה כו', והדמיון לזה לעשיר גדול שירד מנכסיו כל זמן שנשאר לו עכ"פ כדי חיותו אינו מצטער רק בזכרו ראשונות כבוד עשרו שנאבד ממנו בענין רע, אבל כשנדלדל מאד עד חסר לחם מיום אל יום וגם נדכא ביסורין אזי לבו נמס בקרבו ונחשכו ככבי נשפו כמ"ש גבי איוב עור בעד עור כו'.

ז׳וזה"ש זכר ה' מה היה לנו מכבר כל הגדולה והכבוד שהיינו עליון למלכי ארץ ועכשיו הביטה וראה את חרפתינו, הזכיר ב' ראיות דהיינו מאגרא רמה לבירא עמיקתא כמ"ש לקתה בכפלים כו' וחוזר הכתוב ומפרש כי בראשונה נהפכה נחלתינו לזרים כו' וגם שבת משוש לבנו כו' וגם נפלה עטרת ראשינו דהיינו הביהמ"ק וסנהדרין כו' וקרבנות שהיו מכפרים בעדינו ועכשיו אוי לנו כי חטאנו ואין מי שיכפר בעדינו, אך על כל זה שהיה כבר עבר ועתה דוה לבנו, אבל על אלה שהוא למראה עינים חשכו עינינו מכל וכל והיינו על הר ציון שערים המצויינים בהלכה וביטול תורה אשר בצלה נחיה בגוים, ובפרט עלינו להתאונן לבכות על הצרה שהיתה בשנה הזאת בארץ הקדושה שנחרבו ב' קהלות קדושות צפת וטבריא והרבה כפרים ונאבדו כמה אלפים נפשות יקרות וגדולי ישראל בעו"ה מחץ ראש על ארץ רבה תהיה נפשם צרורה בצרור החיים כמ"ש וכפר אדמתו עמו.

ח׳ואמר עוד למה לנצח תשכחנו כו', עפימ"ש (תהלים י א) למה ה' תעמוד ברחוק כו', כמ"ש בספר אפיקי יהודא ובתוספת ביאור עפימ"ש האלשיך ע"פ ויהי בימים הרבים ההם ויאנחו בני ישראל כו' כי מחמת שארכו להם ימים של צער קשה כח הסבל לכך ויאנחו ויזעקו, והדמיון בזה לאחד שיושב בתפיסה בתחלה הוא עומד ומצפה שיצא חפשי ע"י השתדלות קרוביו אבל כשארכו לו ימים ושנים ואין דורש ומבקש אזי הוא מצפה שעכ"פ יעשו לו הפסק דין שידע כמה תכבד עבודת התפיסה ואימתי יהיה סוף דבר להוציאו לחפשי, וכמו כן בענין הגלות המר הזה אשר ארכו לנו ימים ושנים ולא נתגלה לנו קצו כמו שהיה בגלות בבל, וע"כ על אלה חשכו עינינו מי יודע אימת נזכה לנחמה.

ט׳וכמו כן אמר ירמיה הנביא [ירמיה ח טו, קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה] קוה לשלום ואין טוב, זו תורה שע"י ביטול תורה הגלות מתגבר עלינו, ולעת מרפא שאנחנו מצפים להודיע לנו העת והעונה שיעלה ארוכה למחלותינו, אבל הנה בעתה שבעו"ה עי"ז מתרבים אפיקורסים המכחישים בגאולה ובהשגחה פרטיית ואומרים עזב ה' את הארץ, ולכך מתפללין ומקיים אמונתו לישיני עפר, שאנחנו בדמיון ישיני עפר כי שחה לעפר נפשינו כו' והשי"ת מקיים לנו אמונתו שלא נסוג אחור ממנו ושלא תחלש ותאבד האמונה מפינו.

י׳וזה"ש למה ה' תעמוד ברחוק שסבורים שאינך משגיח על העולם, והיינו ע"י כי תעלים לעתות בצרה שאתה מעלים מאתנו עת הקץ כמה יעברו ויארכו עלינו עתות הצרה, בכל יום ויום מצפים אנחנו לגאולה ואין קול ואין עונה, מי יודע מתי ישוב וניחם ה', וזה"ש למה לנצח תשכחנו על ידי שתעזבנו לאורך ימים שכל יום ויום נדמה לנו שהוא אורך כשנה שכן דרך ימים של צער.

י״אואמר עוד אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, שאין השם שלם ואין הכסא שלם, דבאמת כל הגליות נוגעין להשי"ת כדאמרינן בפ"ק דחגיגה הנ"ל במסתרים תבכה נפשי כו' רב שמואל בר יצחק מפני גאותן של ישראל שנתנה לאוה"ע ורב שמואל בר נחמני אומר מפני גאותה של מלכות שמים כו', דבאמת הכל חד דבגאותן של ישראל נתקדש שם שמים כמ"ש ואשר חרב גאותך ולכן כתיב אל תנאץ למען שמך כו' אל תפר בריתך אתנו שהבטחתנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא גאלתים להפר בריתי אתם כו' ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. וכ"כ אמרו במדרש (במ"ר כב ב) שהקב"ה אמר נקום נקמת בני ישראל כו' הנקמה שלך היא כו' כמ"ש קנאת ביתך אכלתני כו' שאם היינו מתערבין עמהם לא היו שונאין אותנו, הוי לתת נקמת ה' במדין.

י״בוזה"ש כי חק לישראל הוא ר"ל חק קבוע לזכותם בדין אפילו בלי שום טעם וטענה והיינו משום דהמשפט נוגע גם לאלקי יעקב, וכדאמרינן במדרש [שמ"ר פ"ב ה] אמר הקב"ה למשה אי אתה יודע שאני מרגיש בצערן של ישראל כמו שהם מרגישין, הנה כי כן צריכין להתפלל בשביל כבוד שמים כמ"ש במדרש ע"פ יענך ה' ביום צרה כו' אמר הקב"ה כשאתם מתפללין לפני שתפו אותי עמכם עמכם בתפלתכם, המזכירים את ה' אל דמי לכם, כי לא נשאר לנו רק התפלה כמ"ש היתה לי דמעתי לחם כו', ולכך נקראין תולעת יעקב שאין כחן אלא בפיהם, ולכך תקנו לנו לתקוע מר"ח אלול לעורר לתשובה ולתקן מה שנוגע לכבוד שמים ואח"כ התקיעות בר"ה הם להורות על המשפט שהשי"ת בא לשפוט הארץ ולזכותינו בדין. וזה"ש תקעו בחודש שופר כדי שיהיה אח"כ בכסה ליום חגינו שעל כל פשעים תכסה אהבה כי חק לישראל בלי טעם כנ"ל אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי.

י״גוזה"ש מצא חן במדבר ע"י דיבורים שלהם והתפלות נושאים חן בעיני השי"ת עם שרידי חרב שהם נכנעים ונרדפים מקול עלה נדף הלוך להרגיעו ישראל שמנוחת ישראל היא ג"כ מנוחה כלפי מעלה, ואמר מרחוק ה' נראה לי אע"ג שנדמה לנו שהוא מרחוק, אבל הוא עומד אחר כתלינו להשגיח עלינו וכמ"ש הנני מושיעך מרחוק כי שחה לעפר נפשינו כו' אזי קומה עזרתה לנו, וטעם הדבר כי אהבת עולם אהבתיך אהבה של העולם שבשביל ישראל נברא העולם, ע"כ משכתיך חסד שהם חסדים פשוטים על כל פשעים תכסה אהבה לכפות מדה"ד ולרחם עלינו ועל פליטתינו ויחדש ימינו כקדם שנת גאולה וישועה שנזכה לעשות תשובה שלימה לפניו כמ"ש השיבנו ה' אליך כו' חדש ימינו כקדם אכי"ר.

י״דשערי ציון
כאיל תערוג על אפיקי מים כו' צמאה נפשי כו' היתה לי דמעתי לחם כו' אלה כו' מה תשתוחחי נפשי ותהמי כו' [תהלים מב], צריך לבאר כל הדקדוקים במקראות הללו שאין פנאי להאריך בהם, והיותר קשה שאמר כאיל לשון זכר ותערוג הוא לשון נקבה ורש"י פי' עפימ"ש אילה זו חסידה שבחיות בשעה שנצרכין למים היא נועצת קרניה בקרקע ומתפללת והקב"ה מזמין לה מעין באותה גומא, ועוד אמרו שאילה רחמה צר ויש לה צער לידה כו', הנה בכל זה לא הונח התכת הכתוב.

ט״ועפימ"ש (ר"ה טז.) למה תוקעין כו' וכתבו תוס' [ד"ה כדי לערבב בשם ירושלמי] פעם אחת בהיל ולא בהיל וכד שמע תניין אמר השתא וודאי אתי משיחא, וראיתי ביאור הדבר שוודאי השטן יודע שזה מנהגם של ישראל מימים ימימה רק שהשופר הוא לעורר הלבבות לתשובה, וכמ"ש יום תרועה יהיה לכם ולא נאמר תקיעה רק תרועה הוא לשבר הלב, וע"כ בפעם א' השטן יודע מנהגם שבפעם א' לא ישמעו ולא יעוררו משא"כ בפעם ב' מתירא אולי ישובו ויהיו נגאלין.

ט״זאמנם צריך להבין הן אמת שמנהג ישראל לאחר כלות ימי תשובה חוזרין לסורם, אמנם בימי התשובה שהכל צווחין וטופחין ושבים בכל לב למה אין נגאלין עכשיו, אמנם הענין הוא שאין התשובה והתפלה כהוגן והכל עושים בשביל עצמם וע"כ בודקין במעשינו אם ראוים לנס, אבל העיקר הוא להתפלל עבור כבוד שמים המחולל בין הגוים אשר בכל יום ויום מתמעט כבוד שמים ואויבינו פלילים זהו עיקר חיוב עבודתינו בימים הללו שאנחנו ממליכין את הבורא ב"ה על כל מעשיו שיתגדל ויתקדש שמו הנכבד והנורא בעולמותיו שברא את העולם בגין דישתמודעין לי' ויכיר כח מלכותו לתקן עולם במלכות כו', וזהו ענין האילה שיש לה צער לידה ואם בשעה ההיא שיש לה חבלי לידה באים כל החיות ומבקשים אותה שצמאים למים היא מניחה צערה רק מצטערת בצרת שאר החיות, וזהו כאיל כמו איל זכר שאין לו צער לידה תערוג האילה אעפ"י שיש לה צער לידה.

י״זכמו כן נפשי תערוג עליך אלקים בשביל כבודך, וכמ"ש בשם הגאון הקדוש מוה"ר שמעלקא זצוק"ל ע"פ ותעל שועתם אל אלקים יותר מן העבודה כי דוד המלך ע"ה אעפ"י שהיה נע ונד ונרדף מאויביו מ"מ לא שת לבו רק על שנתגרש מהסתפח בנחלת אלקים, כמו כן אעפ"י שיש עלינו צער גדול מעול גלות בכלל ובפרט איש איש נגעי לבבו ויש עלינו להתפלל שהקב"ה יחדש עלינו שנה טובה יותר משנה שעברה ושיקל מעלינו עולינו שיהיה נח לנו לקום בחבלי משיח מ"מ צריכין אנחנו להסיח דעתינו מן כל זה ורק לשום כל מעינינו ותפלותינו בשביל כבודו יתב"ש לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד למה יאמרו הגוים איה אלקיהם כמ"ש ואעש למען שמי לבלתי החל בגוים באמור להם עם ה' אלה וכי זהו כבודך שאתה יחדת שמך עלינו ונקראת קודם שנברא העולם ה' אלקי ישראל כדאיתא במדרש ועכשיו שפלים ונבזים בין כל העמים הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה כו' בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות הלא אהבתי אתכם אמר ה' כי חלק ה' עמו וריקנים שבהן מלאים מצות מי נוטל שופר או לולב ויושב בסוכה הכל מוטל על ישראל והם שמחים על קיומם, ההרוגים עליך כו' ואם היו מתערבים בגוים לא היו מכבידים עלינו כלל עול גליות ולא היו שונאים אותנו כ"ש אם שכחנו שם אלקינו כו' כי עליך הורגנו כ"ה כו'.

י״חוהנה כ' בעה"ק שאנחנו יש לנו לצפות לישועת בוראינו מחמת שלשה סיבות הא' תקות הכבוד הב' תקות החסד הג' תקות ההבטחה, ביאור דבריו כי תקות הכבוד הוא זה שביארנו שהקב"ה יעשה למען כבוד שם קדשו המחולל באמור אלי איה אלקיך, תקות החסד הוא מ"ש ואף גם זאת בהיותם כו' לא מאסתים עו' כי אני ה' אלקיהם בכל דור ודור כדאיתא בגמ' לפי שאינו נקרא אלקי אדום וישמעאל וכדומה רק אלקי ישראל, ותקות ההבטחה היא כדאיתא במדרש משל למלך שהלך למדה"י והניח את אשתו והיו לה שכינות רעות מונות אותה לאמר הניח לך המלך ולא ישוב עוד והיה כתובתה מרובה והיא הולכת לביתה וקוראת כתובה כך וכך אפריון אני עושה לך כו' והיא בוכה ומתנחמת כך ישראל כו' אומות העולם מונין את ישראל כו' והם הולכין לבית הכנסת ולבית המדרש וקורין בתורה אם בחקותי תלכו ופניתי אליכם והרביתי אתכם והפריתי אתכם כו'.

י״טוכמו כן כל הברכות וגם כל התוכחות הם ברכות כידוע והם בוכין ומתנחמין, הנה נגד התוכחות הם ברכות כידוע והם בוכין ומתנחמין, הנה נגד שלש אלה אמר הכתוב פה דהיינו נגד תקות החסד אמר צמאה נפשי לאלקים לאל חי כי חסד אל כל היום, ונגד תקות הכבוד שהוא העיקר עליה שופך כמים דמעתו וכמ"ש בזה"ק [תיקו"ז נ"ח ע"ב] ע"פ ד' שפתי תפתח במאי אתפתח בדמעין כמ"ש ותפתח ותראהו כו' והנה נער בוכה ותחמול וע"ז צווח היתה לי דמעתי לחם כו' באמר אלי כל היום איה אלקיך מנון ומאן הוא רחימך דבגיני' ספית כו' כי השיב אחור ידו ואל מי מקדושים נפנה כי אין לנו על מי להשען זולתו ית"ש שהוא רופא לשבורי לב ושוכן את דכא ירא בעני עמי השפלים ונבזים ומוסרים נפשם על קדושת שמו הגדול, ועל תקות ההבטחה אמר אלה אזכרה כו' כי בזכרי כל ההבטחות שהבטחתני בכלות עינים ומדיבות נפש ותשוח עלי נפשי עד שתזכור, וע"ז השיב מה תשתוחחי נפשי בשביל תקות החסד ומה תהמי עלי מה שנוגע בשבילי הוחילי לאלקים שלא איש אל ויכזב כי עו"ד אודנו לשון יותר כמו על צואריו עוד, שהוא לשון הרבה יותר, שהקב"ה יוסיף ידו ויגדל כבוד הבית האחרון כמו שהבטחתנו ולתתך עליון על כל גויי הארץ לשם ולתהלה כמ"ש וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, הושיענו ה' אלקינו כו להשתבח בתהלתך כו' ובא לציון גואל אכי"ר: