מראה יחזקאל על התורה, שבת שובה א׳Mareh Yechezkel on Torah, Shabbat Shuvah 1

א׳הפתיחה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו (תהלים קו ב), הנה העולם נוהגין לקרות שבת זה בשם שבת תשובה, וצריך לתת טעם לזה כי באמת נקרא שבת שובה ע"ש ההפטורה כמו שבת חזון ושבת נחמו, אבל הענין הוא כי ימים הללו נקראים ימי תשובה שחלק לנו השי"ת ברחמיו ופתח לנו שערי תשובה שכל הרוצה ליכנס יבא ויכנס וכמ"ש דרשו ה' בהמצאו כו', וע"כ כתבו הספרי מוסר שימים הללו צריכין להיות כמו חול המועד וכל איש יפרוש את עצמו ויתבודד לחזור בתשובה ובחרטה על כל מה שחטא בכל השנה ושלא לשוב אח"כ עוד לכסלה, אמנם מחמת עול הגלות ודוחק הפרנסה הכל טרודים במשא ומתן ואין להם פנאי כל השבוע על התעשת ולשים אל לבו כל הנ"ל, ע"כ תקנו קדמונינו לדרוש בשבת זה שכל העם בטילים ממשא ומתן כדי להעיר לבבם ולהורותם הדרך ילכו בה כי יש רבים מעמי הארץ שאינם יודעים כלל ענין התשובה, אך לא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול שאין כל אחד יודע להוכיח שהיצה"ר מסמא את העינים ואומר על העבירה שהוא מצוה וע"כ אמרו חכז"ל אם אין חכמה אין יראהה, וע"כ תקנו לדרוש מקודם חריפות לידע אם הדורש ראוי להוכיח כנ"ל, וזהו מי ימלל גבורות ה' ר"ל מי הוא הראוי להוכיח בשביל כבוד שמים, ישמיע כל תהלתו שהוא יכול לדרוש ג"כ חריפות, ואז יודע ללמד פשעים דרכיהם, (החריפות היה בפ' כהן גדול לא דן ולא דנין כו').

ב׳וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם כו' (ויקרא טז טז), הכתוב קשה להבינו ומצוה זו מה טיבה שלא ידענו מה יעשה, וכל עבודת יה"כ כבר נאמרו במקראות האחרים, וגם שינוי הלשונות צריך להבין.

ג׳והנה כבר ביארתי ע"פ (איכה ב יט) קומי רוני בלילה לראש אשמורות כו', דהמקרא צווח יגעתי בקראי ניחר גרוני כלו עיני מיחל, שהישראל עוסקים במצות ומעש"ט ומרבים בתפלות ולא מצינו בשנים קדמוניות שעסקו כל כך, אבל הענין הוא למשל אנו רואין תינוק קטן הוא מקפץ על רגל אחד וכשנעשה בחור אינו יכול עוד לקפץ על רגל אחד וצריך לילך בב' רגלים וכשנעשה זקן ונחלש צריך ג' רגלים ויתהלך על משענתו, כמו כן בזמן בית ראשון על עמוד אחד העולם עומד ובזכות התורה לבד היה מתקיים עד שנאמר על עזבם את תורתי, ונחרב בהמ"ק ראשון, ואח"כ בבית שני עמד על ב' עמודים שהיו בו תורה ועבודה ולא גמ"ח, ועכשיו לעת זקנה שנחלש כחנו צריכין להתאמץ בכל הג' עמודים, וזה"ש קומי רוני בלילה דהיינו עמוד התורה, שפכי כמים לבך זה עמוד התפלה, שאי אליו כפיך בעמוד גמילות חסדים.

ד׳והנה עמוד התורה הוא מה שנצטוינו ודברת בם כו', ובפרט כעת שימי החורף באים עלינו לטובה ולא אברי לילה אלא לגירסא, ולא כמו שסוברים העולם שאין מחוייבים ללמוד רק הלומדים ולא אותם בני השוק העוסקים במשא ומתן מבלים זמניהם בהבל, וע"ז נאמר אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

ה׳והנה איתא בגמרא (שבת לא.) ששואלין לאדם נשאת ונתת באמונה צפית לישועה פלפלת בחכמה, ונ"ל לפרש דהא בהא תליא, דמצינו דיששכר וזבולון עשו שותפות שיהא זה עוסק במשא ומתן וזה יעסוק בתורה ויחלקו, והנה בוודאי אי אפשר לומר שזבולון לא למד כלל דהרי היה צריך לידע הדינים והנהגות רק שלא היה יכול ללמוד בהתמדה בחריפות כמו יששכר, ובוודאי היה צריך לקבוע עתים לתורה וכמ"ש בספר הפלאה ע"פ קבעת עתים ר"ל לשון גזילה שאפילו בשעת מו"מ צריך להתגנב ולחטוף איזה שעה או שתים כמו שיוכל כדי ללמוד, וזהו נשאת ונתת באמונה דהיינו אעפ"י שהחזקת תלמידי חכמים מ"מ שואלין קבעת עתים לתורה.

ו׳ועוד שמעתי דהנה אמרו חכז"ל [אבות פ"ג יז] אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח, וא"כ הקב"ה אומר לעסוק בתורה ולהאמין שיתן לו פרנסה, והאדם אומר להיפך, וסוף דבר שהאדם צריך להאמין להקב"ה, כי גם כשהוא עוסק במשא ומתן הוא מאמין לבני אדם ואינו מוכר וקונה הכל במזומנים, וזהו ששואלין נשאת ונתת באמונה כלומר לשון שטר אמנה שבוודאי כשעסקת במו"מ האמנת לחבירך כמו כן היה לך לעסוק בתורה ולהאמין בהקב"ה שיזדמן לך פרנסתך.

ז׳ועדיין יש בזה הדרגות רבות שאפילו מי שעוסק וקובע עתים לתורה ורגילים הבעלי בתים לקבוע להם שיעור משניות ועל זה צריכין ליתן את הדין שעושים כן בשביל שמשניות הוא בנקל ללמוד ואינם רוצים להטריח את עצמם, וגם מצוה יותר ללמוד שלחן ערוך לידע הדינים איך להתנהג בכל דבר, וע"ז אמרו חכמז"ל ובתורה אתה עמל שצריך לייגע את עצמו בתורה הרבה, ויש אנשים שאומרים תירוץ ע"ז שהם טרודים בעסקם ויש להם דאגות לכן אינם יכולין ללמוד חריפות, וגם זה אינו דהנה אמרו חכז"ל עתידין צדיקים לומר שירה לעתיד לבוא, כלומר מחמת שהם בטוחים בחסד עליון שבוודאי יושיע אותם וע"כ תיכף כשיגיע להם איזו צרה הם מצפים לישועה ר"ל לשון צופים והבטה, ועל כן אומרים תיכף שירה בשעת בא אליהם הצרה על הישועה העתידה לבוא, וכמו שביארתי כבר ע"פ קול צופיך וכו', וזה"ש פלפלת בחכמה אם יגעת בתורה ולמדת חריפות, ואם תאמר שהיו לך דאגות רבות על זה אמר צפית לישועה היה לך להיות בטוח בהשי"ת שבוודאי יושיעך וכמו שביארתי ע"פ ה' לי בעוזרי כו', ולכך אמרו חכז"ל כל המקבל עליו עול תורה שיעשה את עצמו אל התורה כשור לעול וכחמור למשאוי ואז אין נותנין עליו עול מלכות.

ח׳והעמוד השני הוא עמוד העבודה כדמצינו גבי אברהם שאמר לפני הקב"ה (תענית כז:) שמא בני חוטאים ואתה עושה להם כדור המבול ואמר לו לא, במה אדע, והשיב בזכות הקרבנות, ואמר התינח בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהם והשיב כל זמן שהם עוסקים בתורת עבודה, וכן הוא אומר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שבלב זו תפלה, ובאמת הדבר קל בעיני העולם להתפלל בלא לב רק שיהיו רשאין לאכול, וכל הספרי מוסר מלאין אזהרות על זה על עיון תפלה שהוא אחד מהדברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז כו' ואיך צריך האדם להיות ירא וחרד כשעומד להתפלל כמ"ש ומפני שמי ניחת הוא כו' אלו בני אדם שיראים להזכיר שם שמים בפיהם.

ט׳וכמו כן ביארתי מה שאמרו בגמ' (חגיגה ה:) ר' אילא הוה סליק בדרגא שמע לינוקא דקאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו (עמוס ד יג) הוה בכי עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו ואפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו כו', וצריך ביאור למה נתיירא ר' אילא כל כך וכי ס"ד שאדם גדול כמוהו עבר על ודברת בם ולא בדברים בטלים, ועוד שבאמת דבר זה קל מאוד לשמור פיו ולשונו, ועוד למה לא עמד ר' אילא על דבר זה מעצמו עד ששמע מהינוקא וכדהוה סליק בדרגא בעליתיה, וגם צריך ביאור מ"ש (חולין פז.) שאל האי צדוקי לרבי מי שברא הרים לא יצר רוח שנאמר יוצר הרים ובורא רוח כו' והשיב לו שפיל לסיפא דקרא, ובאמת הקושיא עדיין במקומה עומדת למה שינה הכתוב בלשונו.

י׳אבל הנ"ל עפימ"ש (ש"א ב ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך כו' וכבר ביארתי זה באורך במ"א. וע"כ נאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וע"ז אמר דוד הללו את ה' מן הארץ כו', דלכאורה קשה איך אפשר ששלג וברד והרים וגבעות יהללו את ה', ולפי"ז אתיא שפיר בעבור שבכל דבר יש חיות הבורא ב"ה וצריך האדם ליזהר שלא להשתמש בהם רק לעבודת הבורא ועי"כ הוא מחזירם לשורשן וכמ"ש (ישעיה נח י) כאשר ירד הגשם כו' ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ, אבל אח"כ ישוב לשרשו ע"י אכילת האדם שיתעסק בכח ההוא לעבוה"ק, וע"כ הזכיר פה ד' יסודות ארמ"ע ודצח"מ, ואמר על כלם יהללו את שם ה' וממילא וירם קרן לעמו כו' שזה היה צדקת פזרונו בישראל שיתוספו עליהן גרים, והנה ד' יסודות הללו הם כנגד ד' אותיות של השם הוי"ה ב"ה [זוה"ק ח"ב כ"ג ע"ב], כמו כן מצינו ד' צמצומים הנקראים עולמות לשון העלם שקדושת הבורא נסתר בהם והם בכתובים (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, וע"כ הד' יסודות הם כנגד העולמות וכל אחד עילה וסיבה לחבירו אשר נשתלשל שפע קדושת השי"ת בעולמו עד עוה"ז.

י״אוזהו ביאור הכתוב יוצר הרים אעפ"י שהרים הם דומם ונגד עוה"ז אעפי"כ מקבלים שפעם מהיצירה, ובורא רוח אעפ"י שהרוח הוא הוא"ו מהשם כנגד עולם היצירה מ"מ מקבל שפעו מהבריאה לפי שכלם כלולים זה בזה כשלהבת קשורה בגחלת, ואין סוף ב"ה צמצם שכינתו בהם.

י״בהנה משכיל על דבר כשישים אל לבו ויתבונן בכל הדברים האלה לבבו יבין איך השי"ת שופע הוויתו בכל דבר ממרום קדשו ובכל מה שהאדם משתמש בכל הוא נסתר ונעלם, בוודאי יפול עליו אימה ופחד, וכמ"ש הרמ"א בריש הש"ע א"ח, וכמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, הנה כי כן בוודאי ילמוד האדם ליראה ולעצור במילין ובפרט בעמדו להתפלל, וזהו פירוש ומגיד לאדם שיחו שלומד לאדם איך יתנהג בדבורו, והיינו ע"י שישים אל לבו שהקב"ה יוצר הרים ובורא רוח וכמו שביארנו איך שמקרא זה מורה איך קדושתו של הקב"ה שופע בכל עולמותו וכלם קשורים ממרום א"ס ב"ה עד סוף כל דרגין.

י״גוע"כ כשלמד ר' אילא הפסוק בעמוס לפום שיאטיה לא שת לבו לדקדק במקרא, אבל עכשיו כדהוה סליק בדרגיה, ומסתמא כשאדם הולך בעלייתו הולך בנחת ועוד ששמע פסוק זה מתינוק שפירש התיבות כהווייתן דהיינו יוצר הרים ובורא רוח וע"כ ממילא הוקשה לר' אילא כמה דקדוקים חדא של המין הנ"ל למה שינה הכתוב בלשונו, ועוד למה כתוב לשון הוה והול"ל וצר הרים וברא רוח, וע"כ למד מזה שזה נמשך להמקרא שלאחריו ולכך נאמר לשון הוה שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית, ואם ח"ו יסתיר פניו רגע כמימרא ספו תמו, וא"כ בא המקרא ללמד לנו סיפא דקרא ומגיד לאדם מה שיחו שמלמד לאדם איך ידבר ואיך יחרד בעמדו לדבר לפני מלך הכבוד, וע"ז בכה ר"א עבד שרבו מגיד לו מה שיחו דהיינו שמלמד עמו איך לדבר ואעפי"כ אינו רוצה ללמוד ומעיז פניו כל כך תקנה יש לו, הלא האיך אפשר להתנצל על זה.

י״דוהעמוד השלישי הוא עמוד גמילות חסדים, וכבר ביארתי פסוק כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם ע"ש, הנה מזה נלמד איך ניתעצם במצות צדקה, הלא תדעו כשאדם עובר על ל"ת ח"ו אכילת חזיר ח"ו בודאי הוא מפורסם לרשע גמור, וא"כ כשעני מבקש נדבה ואינו רוצה ליתן הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ועל לא תקפץ את ידך ועל לא ירע לבבך ועל השמר פן יהיה עם לבבך דבר בליעל ועל פתוח תפתח כו' ועוד כמה לאוין ועשין הרבה ואינו משים על לבו כלל.

ט״ווהנה כנגד ג' עמודים הללו מצאנו ג' גופי עבירות שעליהן נחרב הבהמ"ק, והיינו דאמרינן בית ראשון חרב על שהיו בו ע"ז וג"ע וש"ד, והם כנגד ג' עמודים הללו, דהיינו עמוד התורה הוא כנגד ג"ע כמ"ש (ברכות נז.) אל תקרי מורשה אלא מאורשה ונאמר ביום כלת משה שנתנה לו התורה ככלה (במ"ר יב ח), והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה נקרא מגלה עריות, ועמוד העבודה הוא כנגד ע"ז שלאו דוקא להשתחות לבד הוא איסור ע"ז אלא כל עבודה שהיא זרה דהיינו שעומד להתפלל לפני הקב"ה ומסיר כוונתו על שטותים ואח"כ אומר יהיו לרצון אמרי פי וכי יש אפקרותא גדול מזה, וע"כ נאמר לא יהיה בך אל זר וכו', ועמוד גמ"ח הוא כנגד ש"ד והיינו קנאה שנאה כמ"ש (יומא ט:) אלו בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם, ואמרו חז"ל (ב"ב י.) רב פפא הוה סליק ואפחת דרגא מתותיה והוה מצטער אמר השתא אחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות ועע"ז, והשיבו לו שמא עני בא לידך ולא פרנסתו.

ט״זוהנה כשצריכין לתקן איזה קלקול צריכין לתקן העיקר שעל ידו נתקלקל, וע"כ אנחנו שמחכים לבנין בית המקדש במהרה בימינו צריכין לתקן הג' עמודים הנ"ל שעל ידיהם נחרב הבה"מ כנ"ל. וזה"ש (איכה ב יט) קומי רוני בלילה דהיינו עמוד התורה, שפכי כמים לבך דהיינו עמוד העבודה שבלב, שאי אליו כפיך והיינו עמוד הצדקה וגמ"ח.

י״זוהנה מצינו שהתורה נקראת טהורה כמ"ש דברי תורה אין מקבלין טומאה, והתורה נמשלה למים שמטהרין את האדם וכל המתרשל ממנה הוא נקרא טמא, וזה"ש וכפר על הקודש להתם פשע וחטאות יתקן, מטומאת בני ישראל דהיינו עמוד התורה שפגמו, ומפשעיהם היינו עמוד גמ"ח כמ"ש שא נא לפשע אחיך כי רעה גמלוך וע"כ הפוגם בגמ"ח נקרא פושע, לכל חטאתם היינו עמוד העבודה כידוע שכל הקרבנות לא באו רק על החטאים והשגגות, וכן יעשה לאוהל מועד ובא לציון גואל אמן.