מראה יחזקאל על התורה, ראש השנה ג׳Mareh Yechezkel on Torah, Rosh HaShanah 3
א׳כי אתה שומע קול שופר כו', נ"ל עפימ"ש (תהלים עו ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה כו' להושיע כל ענוי ארץ כו', ובגמ' ריש פ"ק דע"ז (ג.) מקשו אם יראה למה שקטה כו'.
1
ב׳ונ"ל עפימ"ש (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, דהנה בספר בינה לעתים פי' עה"פ רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו רחמיך רבים כו', ופסוק צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו דפריך בגמ' דר"ה [יז: בתחילה צדיק ולבסוף חסיד] אהדדי, עוד קשה דודאי כל אדם ירא וחרד מאימת הדין כי אלו לפני מלך בו"ד מוליכין לדין ויודעין בעצמן כי לא יזכו תפול עליהם אימה ופחד כ"ש לפני מלך מ"ה הקב"ה אשר ידענו רשענו וישר העוינו. א"כ חיבה יתירה נודעת לנו וחנותי את אשר אחון כו' אעפ"י שאינו כדאי ואינו הגון כו' וזהו צדיק ה' בכל דרכיו (תהילים קמה יז) כי צדיק נקרא מה שעושה עפ"י הדין והיושר, אבל חסיד הוא לפנים משורת הדין וזהו צדיק ה' בכל דרכיו כלומר בשעת ההליכה לדין הוא צדיק אבל אח"כ בשעת מעשה הדין הוא מתנהג בחסידות כי באמת על דרך כן ברא העולם לשתף מדת הרחמים, ולולי כן לא היה צריך לבריאת העולם כי לא היה יכול להתקיים, רק כל כוונת הבריאה היה להטיב לברואיו ולרחם על הארץ ועל הבריות.
2
ג׳וידוע שיש בתוה"ק חקים ומשפטים, וחקים הם בלי טעם אבל משפטים הם מצד השכל, והנה המחילה והסליחה שהוא עושה לפנים משורת הדין היא אצלינו חקה בלי טעם כי עצ"ה והשכל מחייב לדון עפ"י קו הדין, אבל אצל הקב"ה הוא משפט כי ע"ד כן ברא את העולם להתנהג במדה"ר ולא במדה"ד, וזה"ש רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו, שאינם מאמינים בחקה זו מחמת שבעיניהם הוא נגד השכל, אבל אנו מאמינים כי רחמיך רבים והדבר אצליך הוא משפט, והיושר כן הוא לעבור על מדותיך ויגולו רחמיך על מדותיך וע"כ כמשפטיך חיינו כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים.
3
ד׳אמנם אעפי"כ צריך לשים אל לב שחלילה לסמוך ע"ז ואסור לומר הקב"ה וותרן הוא כו', אך הענין הוא של החטיבה הזאת הוא מה שהוא מקבל שבים כי ע"י חרדת הדין שבים מדרכם הרעים לפני בא יום הדין הנורא והקב"ה בטובו מקבלינו ועוזר אותנו לעשות תשובה כראוי וזהו בעצמו גודל מדת החסד והרחמים של הקב"ה לקבל שבים, וכמ"ש בספר ווי העמודים על פסוק (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה, כי שאלו לחכמה ולנבואה (ירושלמי מכות ז.) הנפש החוטאת והשיבו תמות והחוטאת תרדף רעה והתורה אמרה יביא קרבן, אבל הקב"ה אומר יעשה תשובה, ע"ד אדם ובהמה תושיע ה', וזהו תמותת רשע רעה ר"ל שהחכמה אמרה רעה והנבואה אמרה תמות והתורה אמרה יאשמו היינו שיביא קרבן אשם וודאי ותלוי אבל פודה ה' נפש עבדיו שלא יענשו בנפשות וגם לא יאשמו שאין צריך קרבן אשם רק תשובה.
4
ה׳הנה כי כן תקנו לנו חכז"ל לתקוע בשופר מר"ח אלול לעורר אותנו לתשובה כי קרוב יום ה' לשפוט את הארץ ונתנו לנו זמן ב"ד שלשים יום וכמ"ש (ירמיה ד יט) מעי מעי אוחילה כו' כי קול שופר שמעת נפשי כו', וזה"ש תקעו בחודש שופר בכל החודש אלול להודיע לפני בא יום ה' הגדול והנורא בכדי לעורר הלבבות לתשובה ועי"כ בכסה ליום חגינו שאח"כ בשעת מעשה ביום חגינו על כל פשעים תכסה אהבה שאוהב עמו ישראל לזכותם בדין ויכסה פשעינו, ואמר עוד כי חק לישראל ר"ל אעפ"י שלעינינו הוא חק בלי טעם וסברא מה שהוא מקבל שבים ומעביר על מדותיו ועושה לפנים משורת הדין, אבל הוא משפט לאלקי יעקב ר"ל שיאחז במדת יעקב אבינו שיהיה אב הרחמן ומדת רחמנות כידוע וע"כ הוא אצלו משפט מצד השכל כנ"ל.
5
ו׳והנה פירש"י ע"פ (ישעיה ג יג) נצב לריב ה' ועומד לדין עמים, שלדין של ישראל הוא נצב כביכול ארעי ובאקראי בעלמא ולא לדקדק כל כך אבל לדין אוה"ע הוא עומד ומתעכב, וזה"ש משמים השמעת דין שכבר נשמע העברת קול שופר שיהא יום הדין אזי ארץ יראה כי מי יוכל לזכות בדין, אבל אח"כ בשעת מעשה שקטה כי בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה (תהלים עו י) כשעינינו רואות שהוא נצב לריב, ממילא מוכח שכוונתו הוא להושיע כל ענוי ארץ הנכנעים לפניו עוסקים בתשובה.
6
ז׳והנה אנחנו אלה פה היום עמידתנו דלים ורקים מן התשובה ומעש"ט כי לא השגחנו על האזהרות של התקיעת שופר מר"ח עד עכשיו ואין לנו מצח להרים ראש והזמן קצר עכשיו שספרי חיים ומתים פתוחין ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים כי אין מי יעמוד בעדינו נגד מסטינינו, ואמרו במדרש (במ"ר כב ב) לתת נקמת ה' במדין כו' הקב"ה אמר נקום נקמת בני ישראל א"ל משה רבש"ע הנקמה שלך היא כי אלו היינו עובדי ע"ז כו' לא היו שונאים אותנו כו' ומפני מה שונאים כו' [הלכך הנקמה שלך לתת את נקמת ד' במדין] ואיתא בגמ' (ברכות ז.) מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל בית תפלתי כו', ע"ש שאין לנו מי שיהיה ראוי להתפלל עבורינו הקב"ה בעצמו כביכול יתפלל ויתקע בשופר לחירותינו ויקיים מצות פדיון שבויים לפדות שבויי ישראל כי יותר יש לנו להתגולל ולהתנפל על הכלל אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה במדינת פולין הנרדפים מפחד אויבינו כמה בני אדם הנחבאים במערות וביערות ולא ישמעו אל קול תקיעת שופר וכמה מנינים בטלים, כמה בני אדם שעושים את עצמם בעלי מומין ונבחר להם מות מחיים שלא יצטרכו לעבור על דברי תורה, הוי אומר הנקמה שלך היא כי דם עבדיו יקום כו' ונקיתי דמם כו', ומלבד זה איש נגע לבבו כל פרט ופרט בכל ענין מה שהוא צריך בני חיי ומזוני, הנה העת והעונה אשר יאתה לי להושיענו אזלת יד ובכל צרתם לו צר כו'.
7
ח׳ולבאר יותר מ"ש להושיע כל ענוי ארץ, דאמרו חכז"ל (מגילה לא.) כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, אשר חכמים הגידו שזהו בעצמו גדולתו מה שהוא משגיח בשפלים ובוחר במעשיהם ובתפלתם הוא שבח וגדולה לפניו ית"ש, והנה שני אלה דהיינו גדולתו וענותנותו חוברו יחדיו ע"י מצות תקיעת שופר היום הזה, כי יש לו שני שמות בתורה יום זכרון ויום תרועה, דהיינו יום זכרון הוא זכרון ליום ראשון של בריאת עולמו אשר נתרומם ומתנשא למלך כמ"ש לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא, וכמו כן היום הזה למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך והוא יושב על כסא רם ונשא כי בא לשפוט את הארץ וע"ז מורה התקיעת שופר כמ"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך כו' ונאמר הללוהו בתקע שופר, ושם השני הוא יום תרועה לשון שבירת רוח כי זהו ענותנותו שרוצה בכלים שבורים ומגביה שפלים וברא את האדם עפר ואפר ורוצה בעבודתו כמ"ש ואבית תהלה ורציה שבח כו', וזהו ג"כ ענין תק"ש אשר סגולתו הוא להביא חרדה בלב האדם ולהכניע את עצמו מלפניו ית"ש.
8
ט׳וזה"ש בקום למשפט כו' להושיע כו' כי אין הכוונה על גדולתו לבד במה שהוא שופט כל הארץ אבל הכוונה היא ג"כ למקים ענותנותו להושיע כל ענוי ארץ ולהחיות רוח שפלים ולבות נדכאים כנ"ל.
9
י׳והנה ידוע כי לשון שמועה נופל למרחק ולשון האזנה הוא מקרוב כמ"ש רש"י בפ' האזינו, וזה"ש כי אתה שומע קול שופר היינו שומע מרחוק שכל העולם ממליכין אותו בקול שופר, אבל מאזין תרועה אותן שבורי לב ונמוכי רוח אתה מאזין מקרוב וע"כ אין דומה לך בענותך תרבינו וימינך תסעדינו לחדש עלינו שנת גאולה וישועה ופרנסה טובה ורפואה שלימה ויקיים בעצמו מצות פדיון שבויים שהקב"ה מקיים כל המצות כמ"ש ושב ה' את שבותך והביאך אל הארך כו' והטיבך והרבך אכי"ר.
10