מראה יחזקאל על התורה, ראש השנה ד׳Mareh Yechezkel on Torah, Rosh HaShanah 4
א׳לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כו', צריך להבין האיך אפשר שהקב"ה לא יראה בנו עמל ואון כו' והלא האומר הקב"ה וותרן כו' (ב"ק נ.). ונ"ל עפימ"ש (תהלים פט טז) אשרי העם יודעי תרועה כו' בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו כו' וברצונך תרום קרנינו כו', לבאר מקרא זה וגם מה שאמרו חכז"ל [ויק"ר פכ"ט ד] וכי אוה"ע אין יודעין להריע אלא אשרי העם שיודעין לרצות את בוראן בתרועה, דצריך להבין באיזה אופן אנחנו מרצין אותו במצוה זו יותר מכל המצות.
1
ב׳ונ"ל עפי"מ שאמרו חכז"ל (שבת פט:) דלעתיד לבוא יאמר הקב"ה לאברהם בניך חטאו כו' וסיומא דמלתא שאברהם ויעקב לא ילמדו זכות רק יצחק, וזה"ש כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו כו', והנה צריך להבין הלא איפכא מסתברא כי מחמת שאברהם ויעקב הם מדת החסד ורחמים ראוי להם יותר ללמוד זכות על ישראל מיצחק שהוא כנגד עמוד הדין, אבל הענין הוא עפימ"ש בזוה"ק [ח"ב ק"ח ע"א] ע"פ כי לא תחפוץ זבח כו' (תהלים נא יח), והלא הקב"ה צוה על הקרבנות, ותירץ דממדת הדין אין הדין נותן שיועילו קרבנות רק זה ויתר הקב"ה ממדת הרחמים, ולכן כשהיה בהמ"ק קיים היו מועילין קרבנות כי אז היה מתנהג במדת הרחמים ולכך בכל הקרבנות לא נאמר רק שם הוי"ה ב"ה שהוא רחמים, אבל עכשיו בגלות שנאמר כי אספתי את שלומי את החסד ואת הרחמים לכך צריך שברון לב וכמ"ש זבחי אלקים רוח נשברה דהיינו לאכפיי למדה"ד שיסכים לרחמים, וזהו שאנו מתפללין אח"כ הטיבה ברצונך את ציון כו' דהיינו שתחזור לבנין בהמ"ק ויוחזר מדת הרחמים למקומו אזי תחפוץ זבחי צדק כו' כי ממילא שיועילו קרבנות, וע"כ כאן כשרצה הקב"ה לדון את ישראל לעתיד לבא הוצרך שיצחק ילמד זכות דהיינו מדת הדין יסכים לרחמים, אבל מצד אברהם ויעקב לא היו ראויים עכשיו לזכות מחמת שאיננו מתנהג עכשיו במדות הללו.
2
ג׳והנה כי כן כלעומת זה מורה לנו מצות תק"ש כי איכות השופר מורה על מדה"ר וכל אותיותיו כמ"ש בספרים, ואנחנו מעוררים על ידו רחמי השי"ת, והיינו כי אנו אומרים שמלאכים יוצאים מן השופר, וצריך לבאר הענין הוא לדעתי בדרך פשוט כי העושה מצוה אחת בורא לו סניגור אחד שמלמד עליו זכות, ולכך מכל קול אחד נעשה מלאך אחד וממאה קולות נעשין מאה מלאכים כלן מליצי יושר ומלאכי רחמים וזהו כי עוף השמים יוליך את הקול, דהיינו אותן מלאכי רחמים הנקראים עוף השמים הם יוליכו קול השופר שיעלו לפני כסא כבודו, ובעל כנפיים יגיד דבר אותן שיש להם שש כנפיים כו' יגיד דבר ילמדו זכות בשכר מצוה זו שאנו מקיימין באהבה ביראה ברתת בזיעה ובמורא, ויסוככו בכנפיהם באברתן על כנסת ישראל שלא ישלטו עליהן עינא בישא ס"א, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף ובשביל זכות תשב"ר, וכמו ביציאת מצרים נאמר על כנפי נשרים כו' והיו ענני כבוד מקיפין אותן שלא יוכל שום מסטין ומקטרג לבוא במחיצתם כמו כן אנחנו היום ע"י מצוה זו נחסה בצל כנפי השכינה ומה יקר חסדיך כו' והיו למשיסה שוסיך ורחקו כו'.
3
ד׳והנה יש שני קליפות מתנגדים הנקראין עמל ואון כמ"ש בזה"ק [פ' פנחס רמ"ו ע"ב] ועל זה נאמר לא הביט און ביעקב שאותה קליפה הנקראת און לא תוכל להביט ביעקב ולא ראה עמל אותה ס"א שנקראת עמל לא תראה בישראל לקטרג עליהם כי ה' אלקיו עמו שחוסין בצלו של הקב"ה והיינו ע"י שתרועת מלך בו שמקיימין מצות תקיעת שופר, וע"כ אמר מוציאו ממצרים כמו בשעת יציאת מצרים שהיו מסובבים בענני הכבוד, כתועפות ראם וכו' וכמ"ש חכז"ל כתועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים [ילקוט במדבר פכ"ג רמז תשס"ח], וזה"ש כתועפות היינו המלאכי השרת של השופר כשמקיימין מצוה זו אז ראם לו יכנעו כל המסטינים, וקאי על הישראל.
4
ה׳והנה על מצות תקיעת שופר מצינו הרבה טעמים ושורש כלם הם שלשה, והם נגד השלשה טענות שיש לנו להשי"ת לעורר רחמיו עלינו, והוא שאמר דוד המע"ה (תהלים קטו א) לא לנו ה' כו' כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמיתך, שיעשה הקב"ה בעבור כבוד שמו שנקרא עלינו ה' אלקי ישראל ולא אלקי עמון ומואב ואדום, ועד שלא נברא העולם היו המלאכים מקלסין לפניו כו' כדאיתא במדרש באזנינו שמענו כו' פועל פעלת כו' אבינו מלכינו אין לנו מלך אלא אתה גם אנחנו אין חפיצים מלך אחר זולתך וכתיב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כו' וע"כ אנו תוקעים בשופר להמליכו בעולמו, וכמ"ש בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך כו' וכתיב ה' עוזי ומעוזי ומנוסי כו' לא הסגיר עבד כו' לבל ישלטו בנו ידי זרים ח"ו.
5
ו׳וטעם הב' הוא על חסדיך כו' וכמ"ש דוד המע"ה ואני ברוב חסדיך אבוא ביתך כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים כו' המנהג עולמו בחסד כו', כמ"ש כי ימוך אחיך כו' שישראל נקראים אחים ורעים להקב"ה כי חלק ה' עמו כו' והחזקת בו גר ותושב אעפ"י שהוא עם הארץ כמו גר שאינו יודע אפילו להתפלל כראוי או כתושב שקבל עליו רק שלא לעבוד ע"ז וזולת זה אין לו שום מצוה אעפי"כ וחי עמך, וזהו על חסדיך, וע"כ נאמר וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי, וע"ז מורה ג"כ ענין תק"ש להזכיר מתן תורה שנתנה בקול שופר ואז נתנו לנו י"ג מכילין דרחמי ה' רחום וחנון ורב חסד ואז נאמר למשה וחנותי את אשר אחון וכו'.
6
ז׳והג' הוא על אמיתך שע"ז נקרא שמו ה' נאמן לקיים הבטחתו וכדאמרינן במדרש אלה אזכרה ואשפכה כו' משל למלך שהולך כו' כך ישראל כו' הולכין לבהכ"נ וקוראין בתורה אם בחקותי תלכו כו' וכתוב את ה' האמרת היום כו' וה' האמירך כו' וזהו על אמיתך מדת אמיתות שלך, וע"ז מורה ג"כ מצות תק"ש להזכיר ברית אברהם ועקידת יצחק שהבטחתנו כי ברך אברכך כו' וכדאמרינן במדרש שבועה זו למה אלא כן אמר אברהם גלוי וידוע כו' וע"ז היתה השבועה.
7
ח׳ועל כל זה נאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כו' ע"י מדת החסד, להפר בריתי אתם היינו מדת האמת וההבטחה כי אני ה' כו' שנקרא שמי עליהם ויעשה למען כבוד שמו, וזכרתי להם ברית ראשונים ביציאת מצרים שלא היה להם שום מצות ומעשים טובים רק בשביל שלש אלה יעשה להם.
8
ט׳וזה"ש אשרי העם שיודעין לרצות בוראם בתרועה ע"י מצות תק"ש מרצים אותו שמזכירין זכיות לפניו ועי"כ ה' באור פניך יהלכון שיהיו חוסין בצל כנפי השכינה, והיינו הא' הוא בשמך יגילון שיעשה למען שמו, והב' הוא בצדקתך ירומו ע"י מדת החסד שלך, והג' הוא כי תפארת עוזמו אתה דהיינו מדת אמת הנקרא תפארת שיש להם הבטחות ממך ע"ז הם סמוכים ומובטחים שברצונך תרום קרנינו ותחדש לנו שנת גאולה וישועה שנת חיים ושלום ורפואה שלימה ופרנסה טובה וביטול גזירות רעות ותחלה וראש לפדיון נפשינו במהרה בימינו אוכי"ר.
9