מראה יחזקאל על התורה, שבת שובה י״אMareh Yechezkel on Torah, Shabbat Shuvah 11

א׳כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו כו', איתא בתרגום יונתן וירושלמי שמשה רבע"ה לא הזכיר את השם עד אחר כ"א תיבות עיי"ש. ונ"ל רמז בזה ולפרש ג"כ מ"ש בפ' שמות (שמות ג יג) ויאמר משה כו' ואמרו לי מה שמו כו' ויאמר אהיה אשר אהיה כו'.

ב׳עפימ"ש (במדבר ל ג) איש כי ידור לה' כו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה שהוא כפל לשון, דהנה בספרי מוסר הזהירו מאוד לשמירת הדיבור וביותר קודם התפלה, ופירשו בזה האומרים לרע טוב ולטוב רע, ר"ל שמתחלה אומרים דברים רעים שקר ולה"ר ותפלות ואח"כ דברים טובים תפלה ותחנונים, ותפלה כזו אי אפשר להעלות כי בגדים שבישל בהם קדירה אל ימזג בהן כוס לרבו, אדרבה נותנין כח לסט"א שנדחה להם התפלה, וזהו לטוב רע שמהטוב נעשה ג"כ רע, אבל כששומר פיו ולשונו מדבר שקר ותפלות ודברים בטלים אז תפלתו מתקבלת, וזה"ש לא יחל דברו שלא יחלל הדבור שלו ואז ככל היוצא מפיו יעשה הקב"ה וימלא משאלותיו.

ג׳וזה היה שאלת משה רבע"ה ואמרו לי מה שמו כו' האיך אוכל לפרש להם השם הנכבד והם משוקעים בתועבות מצרים מלאים שקר ומרמה כמ"ש בספרים שכל העבירות נכללו בשקר, והשיב לו הקב"ה אהי"ה אשר אהי"ה שהוא בגמטרי' כ"א, וכ"א פעם כ"א עולה אמ"ת שיחזקו במדת האמת ויהיו ראויים להזכיר השם, ונוכל להעמיס זה בתרגום הנ"ל, לכך הזכיר פה השם אחר כ"א תיבות ועל זה אמר הבו גודל כו'.

ד׳ובאופן אחר עפימ"ש זכרינו לחיים כו' למענך כו', בספר קדושת לוי כתב כאשר אב מבטיח איזה דבר לבנו אינו צריך לבקש כתב על זה מאחר שרחמי האב ליתן מרצונו הטוב וגם הוא עשיר בוודאי יתן לו ואין צורך רק להזכירו לעת הצורך, אבל כשאיש אחר מבטיחו לא סמכה דעתו עדיין שמא יתחרט או שאשתו וב"ב ימחו בידו עד שיתן לו כתב, ומכ"ש כשמתחייב רק עפ"י משפט שצריך ליטול פסק ב"ד, כמו כן במלכותא דרקיע אצל השי"ת די בהבטחה לבד שנאמן הוא לקיים הבטחתו שיש נחת רוח לפניו כשמטיב לברואיו וידיו רב לו כמ"ש משל על זה על אבינו מלכנו חננו כו' שאומרים בלחישה רק בעת הזאת שהשי"ת יושב על כסא דין לזכור כל המעשים לפניו לשפוט הארץ, כמ"ש בספר בינה לעתים ע"פ כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עח ח), ר"ל שהמדה"ד משפיל ומדת הרחמים מרים, וכמו שאמרו חכז"ל וכי יש ימין ושמאל כו' רק מיימינים ומשמאילים, ומאחר שיש חילוקי דעות צריך ליטול כתב, ולכך מתפללין כתבנו כו', אבל מהשי"ת לבדו די בהבטחה כמ"ש לעושה נפלאות לבדו כו' אעפ"י שאין מבקשין ממנו, וזה"ש זכרנו לחיים שאין צריך רק להזכירו מאחר שאתה בעצמך חפץ להשפיע לנו חיים אבל מ"מ מבקשין וכתבנו בספר החיים היינו למענך אלקים חיים מאחר שיש קטרוג ע"כ צריך כתב.

ה׳ובאופן אחר יש ליישב ג"כ, דבג' ראשונות אסור לבקש צרכיו, עפימ"ש תפלה לעני כי יעטוף כו', עפימ"ש בספר בינה לעתים [ח"ב דרוש ג' לשבת איכה] ע"פ תיסרך רעתך כו' ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ד' אלקיך ולא פחדתי אליך נאם ד' כו' (ירמיה ב יט), דבעל עבירה פוגם בשני דברים הא' שנענש על עבירה, והב' מה שמתרחק מהשי"ת, וזהו קשה מן הראשונה, והדמיון לזה שאם אחד מעמא דארעא פוגם כנגד פקודת המלך הענין סובב במשפטי השררים ממדרגה למדרגה עד שנקבע לו איזה עונש אבל בנתים הוא עוסק במו"מ שלו ואין לו שום מניעה, משא"כ כשאחד מהשרים הקרובים למלכות חוטא כל אימת שאינו מקבל עונשו הוא מתרחק מחצר המלך וזהו קשה לו יותר מהעונש שנגזר עליו אח"כ, כמו כן אנחנו בני ישראל עם ה' אלה הקרובים אליו ובכל יום צריכין להקביל פניו בתפלה ומצות כל אימת שהאדם מלוכלך בחטאים אין מקבלין ממנו תפלתו כי כל אשר מום בו לא יקרב והיא מרוחק מאוד מהשי"ת וזהו תיסרך רעתך כו', אבל רע ומר יותר מזה עזבך את ה' ולא בלבד מה שפחדתי אליך מעונש הגוף כו', וע"ז מורה כל הפרשה שהתחיל שם כי שתים רעות עשו כו' ונכתם עונך לפני, ר"ל שנעשה פגם ורבב בהנשמה.

ו׳וע"כ צריך להתרחק ג"כ מעבירה בשוגג שעכ"פ נעשה פגם בהנשמה אעפ"י שאין עליו עונש כ"כ, וכמ"ש בפ' תבא הנ"ל. וכבר ביארתי עמ"ש (סנהדרין כו:) מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, כמבואר במ"א. שהעולם דואגים על חוסר פרנסה אבל באמת השי"ת משגיח על דרכי בני אדם, וע"ז אמרו [אבות פ"ד ב] ששכר מצוה מצוה שהשי"ת יש לו נחת רוח כשמיטיב וזהו בעצמו מצוה, וכמו כן שכר עבירה עבירה בדרך זה.

ז׳וע"כ צריכין להתפלל בעד השי"ת שישפיע לנו טובות שנוכל לעבדו בהרחבה ולהחזיק בנים לת"ת ולעשות צדקות וגמ"ח, וזהו (תהלים קב א) תפלה לעני כי יעטוף, דעביד עיטופין לכל התפלות, והיא צלותא דעניא שאינו מבקש כלום בשביל עצמו רק לפני ד' בשביל כבוד שמים וע"כ ושועתי אליך תבא וכו', וזה"ש זכרנו לחיים מאחר שאתה בעצמך חפץ בזה ע"כ תעשה למענך וכו', וכמ"ש ע"פ יהי חסדך ד' עלינו וכו', וזה"ש כי שם ד' אקרא כשמתפלל וקורא לד' אזי הבו גודל שתהיה הגדולה בשביל כבוד שמים ובזכות זה הי"ת ימלא משאלותינו אוכי"ר ובלגב"ב.

ח׳שערי ציון
בהפטרה שובה ישראל כו', ובגמ' יומא (פו.) אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כו', עיין בהרי"ף מה שהק' ובתב"ש בס' בכור שור מה שתירץ, והנ"ל עפימ"ש בפ' התשובה (דברים ל א) והיה כי יבואו כו' הברכה והקללה כו', וקשה למה הזכיר כאן ברכה, וגם תיבת שמה הוא למותר.

ט׳עפימ"ש בגמ' (תענית ט.) ר' יוחנן אשכח לינוקיה דריש לקיש דקרי אולת אדם תסלף דרכו ועל ד' יזעף לבו (משלי יט ג), אמר מי איכא דלא רמיזא באורייתא א"ל אטו הא לא רמיזא כו' דכתיב (בראשית מב כח) ויחרדו כו' מה זאת עשה כו', דקשה מה חידוש יש בזה דלא רמיזא בתורה הלא מי שנוהג כן להתרעם על מידותיו של הקב"ה מחמת שצר לו הוא שטות גדול ושלמה המלך ע"ה אמר כן על הכסיל ומה צורך לרמוז זה בתורה, ועוד קשה מה שהק' בהרי"ף למה המתינו השבטים לומר כן עד עכשיו וכבר היו להם לומר כן מקודם כשבא יוסף בעלילה ונתנם במשמר ג' ימים ואח"כ אסר את שמעון, ואדרבא עכשיו לא היו בצרה כלל שמצאו מציאה גדולה ולא היה עליהם חשש עלילה כלל כי עכ"פ היו יכולין להיות צדיק ראשון בריבם כאשר עשו באמת שהודו ואמרו ירוד ירדנו בתחלה כו' לא ידענו מי שם כו'.

י׳והענין דכבר ביארתי מה שהקשו [בספר העקרים] האיך מתפללין על כל צרה, האיך שייך להתפלל לשנות רצון הבורא וכענין זה כתב הט"ז בה' ביקור חולים עמ"ש שניתן רשות לרופא לרפאות, והתירוץ ע"ז הוא שבוודאי השי"ת ברא עולם במילואו וטובו באופן שלא יחסר שום דבר לשום בן אדם ובפרט שבכל דבר נאמר כי טוב ואח"כ טוב מאוד, רק השינוי הוא על ידי קלקול מעשה בני אדם, וע"כ מתפללין שיתוקן הקלקול וישאר הדבר כפי רצון הבורא וצריך לשום לב לזה.

י״אהדמיון הוא למשל לשררה אחד שבנה בית יין שרף בתכלית היופי בכל אופנים וגם משך צינורות של מים מהרים הסמוכים שלא יצטרכו לשאוב מהבאר וגם צינורות תחת הקרקע שיזובו המים הרעים, כללו של דבר שנעשה בתכלית גדול לבל יחסר המזג והושיב בו בעל בית אחד לעבוד עבודת היי"ש, והנה הבע"ב ההוא לקח לשם משרת אחד אשר לרוב תנופתו סמך עליו בכל העסקים ולא השגיח כלל על עבודתו, והמשרת ההוא היה איש בליעל ושכור ולא שם לבו להשגיח על תיקון הבית הנ"ל ומתוך כך נתקלקלו כל הצנורות של מים באופן שלא עלה בידו רק מעט יי"ש, והנה פעם אחת בא הבע"ב לתוך הבית הנ"ל וראה כל אשר נעשה החריד מאוד והתחיל לצעוק בקול יללה על האיש הבליעל אלה פיו מלא בקללות נמרצות בצער יגון ואנחה לאין שיעור, והשיב לו המשרת מה לך כי נזעקת על ההיזק חביות א' יי"ש ה' נתן וה' לקח בפרט שאין כ"כ היזק רב, וגער בו הבעה"ב בנזיפה גדולה אתה רשע רע ובליעל אינני דואג כ"כ על ההיזק שלי אך איך אשא פני נגד השר שהושיב אותי בחסדו הגדול בבית פרנסה הלז ועכשיו נתקלקל הכל כי מששתי כל כלי ואין בידי לשלם חלק מעשר מן המעשר מה שנתקלקלו הצנורות מלמעלה ומלמטה ורצפת הבית נרקב הכל מחמת הלכלוך וטיט וצואה שלא פנית הבית ואני אנה אני בא עם כל בני ביתי כל שיענישני השר הכל בצדק, והנה אחרי ככלות הכל נתישב בדעתו מה לעשות להשיב חמת השר והלך בעצמו להשר והתנפל לפניו על כל פשעיו כי המשרת שלו היה סיבה לרעה הזאת והצדיק עליו כל המשפטים וקבל על עצמו שמהיום והלאה לא יתן מקום לשום משרת רק לעבוד בעצמו בכל כחו וכהנה פיוסים עד שנכמרו רחמי השר עליו.

י״בוהנמשל בזה מובן שהשי"ת ממ"ה ברא העולם במילואו וטובו כמ"ש מלאה הארץ קניניך באין מחסור דבר כל עניני אכילה ושתיה ומלבושים וכלי תענוגי העולם, והכל ע"י צנורות השפע שעל כל דבר בפני עצמו ממונים שמות קדושים ומלאכים וכוכבים ומזלות להאיר ולשמש העולם שאל יחסר המזג הכל לצורך האדם שהושיבו בתוכו והמשילו על הכל לעבדה במצות עשה ולשמרה במל"ת, והנה לקח לו משרת אחד שהוא היצה"ר שהתעהו בחלק לשונו ונתעצל מלעשות מ"ע ועבר על ל"ת ועי"כ נתקלקלו הצנורות ופגם באורות עליונים, ועוד המשיך עליו קליפות וחיצונים שהגביר כחן ע"י עבירות ונתלכלך בטיט וצואה עד להשחית אוי לו שהכריע כל העולם לכף חובה, וכמ"ש להפרע מן הרשעים שמאבדין העולם שנברא בי' מאמרות, והנה מלבד העונש המיועד לאדם על העבירות יותר מזה יש לו להצטער על קלקולו באורות עליונים איך ישא פניו נבזה וחדל אישים טפה סרוחה לעשות מעשים רעים כאלו נגד מלך הכבוד ומה עלינו לעשות רק להתפלל בכובד ראש ושברון רוח לפני השי"ת ולקבל עלינו שלא ליתן יד ושם להמשרת הנ"ל שהוא היצה"ר אולי ירחם למחול, וזהו ענין מ"ש בספרים להתאונן על גלות השכינה, וכמ"ש על פסוק [תהלים מב] כאיל תערוג כו' נפשי תערוג אליך כו' דהיינו בשביל כבוד שמים.

י״גוהנה ידוע שכל זמן שעסקי האדם הם בלי שינוי דהיינו שיש לו עושר בלי מחסור ואין לו שום צער או להיפוך הוא תולה הכל במזל, משא"כ כשהעיתים משתנים לפעמים טוב ולפעמים להיפוך אז הוא מרגיש השגחה פרטית, ועפי"ז ביארתי מ"ש אתה החילות כו' את גדלך כו' אשר מי כו', וזה"ש כי יבואו עליך כו' הברכה וגם הקללה אז תשוב אל לבך מאחר שהכל מן השמים וממילא עשית פגם באורות וא"כ בכל הגוים כו' ה' אלקיך שמה שפגמת בשמות הקדושים וממילא ושבת עד ה' כו' שתעשה תשובה לתקן הפגם בשמות הקדושים. וזה"ש גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ר"ל איזה תשובה חשובה יותר אותה שמגעת עד כסא הכבוד וכו'.

י״דוזה"ש אולת אדם תסלף דרכו ועל ד' יזעף לבו, כי לשון זעף אינו לשון כעס כפי פשוטו רק לשון דאגה כמו הנם זועפים, סר וזעף, וכוונת הפסוק שכאשר יצר להאדם מחמת העבירות שעשה באולתו אז הוא צריך לדאוג יותר על האלקים דהיינו מה שפגם באורות עליונים, וע"ז הביא שפיר ראיה מן התורה שבתחלה לא תלו הדבר בחטא רק היו סבורים מקרה הוא, אבל אח"כ כשראו הטובה הזאת שמצאו הכסף הרגישו שהכל ע"י השגחה פרטיית וע"כ אמרו מה זאת עשה כו'.

ט״ווהנה תשובה כזו נקרא תשובה מאהבה כי נכספה נפשו להתקרב להשי"ת וצר לו מאוד על התרחקו ממנו והוא שונא את העבירה בתכלית השנאה וכמ"ש ע"פ המן העץ כו' לבלתי אכול כו' והשיב לו ואוכל [ב"ר פיט יב, אכלתי ואוכל עוד], דהיינו שעדיין היצה"ר במקומו שיש לו תאוה לאכול רק שנמנע מפחד העונש ולכך לא נמחל העון מכל וכל אע"ג שעשה תשובה, וע"כ בתשובה מיראה הזדונות נעשים שגגות, דבאמת גם על שוגג צריך כפרה שהיה לו להשיג שלא יבא לידי כך כמ"ש בשל"ה על חטאתי כי לא ידעתי, וכמו שמשגיחין בממון שלא יבא לידי הפסד, וכ"כ הוכחתי ממ"ש (ירושלמי מכות ז.) שאלו לחכמה [נפש החוטאת מהו ענשו חכמה אמרה יביא קרבן נבואה אמרה תמות] כו' וכללן בחדא מחתא דהתורה אמרה יביא קרבן דהיינו על שוגג א"כ מ"ש הנבואה והחכמה כו' הכל קאי אפילו על שוגג, וזה"ש הנפש החוטאת דהיינו שוגג.

ט״זוזה"ש דוד המלך ע"ה (תהלים לח יט) כי עוני אגיד אעפ"י שאני מתודה על העון והמזיד עדיין אדאג מחטאתי, כי העולם סבורין שאין צריך תשובה רק בעל עבירה חמורה, ובאמת על המחשבה צריך יותר תשובה כמ"ש על חטאים שאנו חייבים עליהם עולה [והעולה באה לכפר על הרהור], והיינו שלא נזהר שלא יבא לידי עבירה.

י״זוכענין זה ביארתי מ"ש באין מליץ יושר מול מגיד פשע כו' עפימ"ש ראשון לחשבון עונות כו', וזה"ש (תהלים כה ז) חטאות נעורי ופשעי אל תזכר כו' כלומר שלא תזכור לי לא פשעים ולא חטאים רק כחסדך זכר לי שתזכני לעשות תשובה מאהבה למען טובך שיעשה מהם זכיות.

י״חוזה"ש שובה ישראל עד ה' כו' דהיינו שתעשה תשובה מאהבה לתקן כל הפגמים כי כשלת שאם לא תעש כן יהיה נשאר מכשול דהיינו שוגג, ובזה מיושב קו' הרי"ף הנ"ל דע"כ דדרש כשלת על יראה מ"מ לענין אהבה קמיירי, ואמר עוד קח"ו עמכם דברים יתחק"ו בלבבכם שגם אחר עבור ימים נוראים תהיו בעלי תשובה מאהבה, ואמרו אליו כל תשא כל מה שאתה סופר עונות הוא רק לתועלת, וקח טוב שיעשה זכיות וע"כ נשלמה פרים שלא יצטרכו אפי' לקרבנות כמ"ש אדם ובהמה תושיע ה' כמבואר במ"א [לעיל עמ' ה] ובא לציון גואל ב"ב אוכי"ר.