מראה יחזקאל על התורה, שבת שובה ד׳Mareh Yechezkel on Torah, Shabbat Shuvah 4

א׳בפרשת התשובה, הנה פ' התשובה היא היסוד לכל התורה ושקולה כנגד כל המצות כי כל מצוה היא אבר בפני עצמו אבל ע"י מצות התשובה זוכה לכל התרי"ג מצות כי זדונות נעשין לו כזכיות ע"כ צריך לשום עינו ולבו לעיין בפרשה הזאת ולידע איזה הדרך הטוב בענין התשובה בכדי להגיע לשלימות הזה, כתיב והיה כי יבואו כו' ושבת עד ה' אלקיך כו' ונתן ה' כו' כל האלות כו' ואתה תשוב כו', כבר הארכתי בדקדוקים בפ' זו ועכשיו נוסיף לפרש עפימ"ש בפרקי אבות רבי חנינא בן חכינאי אומר הניעור בלילה ומפנה לבו לבטלה כו' שעמדו בו המפרשים.

ב׳הנה לפנים בישראל משהגיע ר"ח אלול ואילך היה מוטל פחד הדין על כל איש ואיש והיה נראה לעינים בהכרת פניהם שמכינים את עצמם ליום הדין כי בא לשפוט את הארץ והתחילו לתקן א"ע ולקשט מעשיהם בכדי לבוא זך ונקי חף בלי פשע ליום פקודה וכמ"ש רבי יוחנן בן זכאי אלו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי כו' עאכו"כ כו', אבל עכשיו ההרגל עמעם את הדבר ואין דורש ואין מבקש לשום לב לענין הימים הנוראים הללו שהפליא השי"ת חסדו עמנו לפתוח שערי תשובה וחרטה ועזיבת החטא, וכמ"ש בבינה לעתים [ח"א דרוש ג' ליום ב' דר"ה] ע"פ (תהלים קיט קנה) רחוק מרשעים ישועה כו' רחמיך רבים כו' שענין התשובה הוא לכאורה נגד השכל.

ג׳אי לזאת בוודאי ראוי ונכון להתאמץ בכדי להתחזק בהחטיבה הזאת כמוצא שלל רב ולא להתרפות מעסק התשובה, וכמ"ש במדרש [קהלת רבה וזוטא פ"ז] משל למלך שתפש לסטים וסגרן בבית הסוהר ובלילה חתרו את עצמם ונסו ונמלטו חוץ מאחד שלא נמלט ונשאר שם, ולמחר בא המלך אמר לאותו שנשאר שם עליך מוטל עונש כולם כי אתה מתחייב בנפשך הרי המחתרת חתורה ואתה לא תנצל, כמו כן לענין התשובה שהקב"ה חותר חתירה מתחת כסא הכבוד וכל העולם חוזרין בתשובה א"כ הרי זה העצל מתחייב בנפשו, וזה"ש רבי חנינא בן חכינאי [אבות פ"ג ד] הניעור בלילה כאשר כבר סוגרו שערי אורה והמהלך בדרך יחידי שכל מי שהוצרך לתשובה כבר עשה כל אחד את שלו וזה פירש את עצמו מן הצבור הרי זה מתחייב בנפשו, וכבר ביארתי מאמר זה במ"א.

ד׳הנה כי כן צריכין לשית לב אופן עבודתינו בימים הללו, ולדעתי הם על ג' אופני המרומזים בפסוק (ישעיה סו ב) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, דצריך להבין ממה נפשך אם העני הוא צדיק מה רבותא דהוא עני אפילו אם הוא עשיר היה להקב"ה להביט בו, ואם אינו צדיק א"כ מהו אל זה אביט, וכמו כן קשה בנכה רוח ממה נפשך כנ"ל, אבל הנ"ל דהנה למראה עינינו בימים הללו נעשים ג' דברים הא' הוא מה שנוגע לשמו הגדול וקבלת עול מלכות שמים כי היום הרת עולם וכמ"ש אדון עולם אשר מלך וע"כ צריכין לחדש המלוכה וכמ"ש במ"א באורך, והב' הוא מה שנוגע אלינו והוא נחלק לב' חלקים הא' מה שנוגע להנשמה ורפואת הנפש דהיינו מחילת עונות שנעשו בימים הללו ע"י התשובה, והב' מה שנוגע להגוף דהיינו מחמת שהוא יום הדין ונקצב חיי בני ומזוני לכל בריה וכמ"ש למשפטיך עמדו היום כו'.

ה׳והג' אלה הם לדעתי נגד מלכיות זכרונות שופרות, דהיינו מה שנוגע לשמו הגדול נעשה ע"י המלכיות ומה שנוגע להגוף נעשה ע"י הזכרונות שיעלה זכרונינו לטובה לחדש עלינו שנה טובה, ומה שנוגע לנשמה נעשה בשאר ימי התשובה, וב' הראשונים דהיינו מלכיות זכרונות נעשה בר"ה אבל מחילת העון נעשה בשאר ימי התשובה עד יום הכפורים כי בראש השנה אין להזכיר עונות. והנה ג' אלה רמוזים במקרא זה דהיינו עני שהוא מה שלצורך הגוף הן פרנסה או רפואה, ונכה רוח הוא לענין מחילת עונות שלבו של בעל תשובה נשבר בקרבו וזהו עיקר התשובה, וחרד על דברי הוא לנגד מלכיות.

ו׳והנה ג' אלה אין להם שייכות זה לזה כלל דוודאי מחמת שהוא יום הדין לא נקבע בשביל זה ימי התשובה וכמ"ש בשנה שעברה בראיות ברורות, וא"כ לכאורה היה ראוי לעשותה ג' זמנים מיוחדים, אבל הענין הוא עפימ"ש במדרש [מדרש תהלים פכ"ז] אחת שאלתי כו' אמר לו הקב"ה אחת שאלתי כו' א"ל ממך למדתי כו', וכמ"ש במ"א באורך עיי"ש, והיוצא לנו מזה שאלולי שהיה מוטל אימת הדין על האדם לא היו נכנסין כלל בגדר היראה ולא היו מתעשתים לתשובה ועל ידי כן מיישרין אותנו לבוא להגיע אל דרך המלך שהיא מדת היראה וכמבואר במ"א.

ז׳ועפי"ז ביארתי גם כן מ"ש הזוכר למזכיריו טובות זכרונות, עפימ"ש בקול יעקב ע"פ (ישעיה סב ו) המזכירים את ה' כו', והעיקר הוא שאין הזכירה הזאת להזכיר את השי"ת רק שאנחנו לא נסוג אחור ממנו, וזה"ש הזוכר למזכיריו לאותן שהם מזכירין אותי, הטוב מזה הוא, רק זכרונות דהיינו מה שהם זוכרין בהשי"ת, אבל לענין ההזכרה אין צריך להזכירהו כי הכל צפוי לפניו ואין שכחה לפני כסא כבודו.

ח׳הנה כי כן נתן לנו הימים הללו בכדי להזכיר אותנו כנ"ל, אבל באמת אין הכוונה בזה להצטער ולשום כל מעיינותינו לתאות עוה"ז כי לא קצרה יד ה' כו' וכל אב חפץ להשפיע לבנו כל טובות רק העונות מבדילים, וע"כ נקבעו שני הענינים הללו עכשיו שע"י מחילת העון ממילא יהיו לנו כל הטובות וברכות, וע"כ עיקר ענין התשובה הוא רק שיהיה נשאר בתומתו מה שקיבל עליו מעכשיו ולהבא להטיב דרכיו דאל"כ מאי מהני ליה התשובה אפילו לענין הדין דלמטה אינו פועל כלום, וכמ"ש על עיני ה' אלקיך בה עתים לטובה כו' עתים כו' (ר"ה יז:) וכמ"ש בזה במ"א.

ט׳וע"כ צריך להתחכם איך תהיה התשובה וכמ"ש ע"פ וכי תבאו מלחמה כו' ותקעתם כו' עפימ"ש תשובה ומעשים טובים כתריס כו' וע"כ אמרו חכז"ל (יומא פו:) עבירות שהתוודה עליהם ביום כפורים זה אל יתוודה עליהם יום הכפורים אחר וכמ"ש שם, [מבואר לעיל בדרשה טז]. ויתר על כן צריכין לשום לב למה שנוגע למלכות שמים, וכענין שביארתי במ"א עמ"ש בכל לבבך ובכל נפשך דהיינו בהגוף ובהנשמה, אפילו היו עונשין גהינם על המצות היה מוכרח לעשותן מאהבה וכמ"ש בכוזרי וכמ"ש במ"א, והנה לכאורה לענין זה אין צריך עצבות ואדרבה באור פני מלך חיים וצריך להיות בשמחה וטוב לבב.

י׳אבל האמת הוא שיותר יש לנו להצטער ולדאוג על זה, והוא עפימ"ש (תהלים קכב א) ע"פ שמחתי באומרים לי בית ה' נלך עומדות היו רגלינו כו', עפימ"ש (תהלים מב ד) היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמר אלי כל היום איה אלקיך, ועפ"י משל הידוע לעשיר שתיקן מאכלו דהיינו שחותכין לכל אחד פרוסת לחם כאשר העני לא הספיק לו בזה הפרוסה מחמת שלא אכל יותר, כמו כן אנחנו בזמן שבית המקדש היה קיים היה לנו כל שאר מאכלים ותפנוקין דהיינו כהן גדול וקרבנות וקטורת וסנהדרין וכהנים בעבודתן כו', אבל התפלה והבכיה היו מעט משתמשין בה רק לצורך גדול והוא הלחם הקבוע רק היו שבעים משאר תפנוקין, אבל עכשיו אבדנו כל התפנוקין ולא נשאר לנו רק הלחם הזה דהיינו התפלה והבכיה וזה"ש היתה לי דמעתי כו' מחמת שאומרים אלי איה אלקיך שלא נשאר לי יותר כלום, וכמשל לאב שהגלה את בנו ואח"כ בא אליו לבקרו וראה שנחפז מאוד לאכל לחם, ובכה ואמר האיך בני רעב כל כך שנחפז לחטוף חתיכת לחם מה שלא רצה בבית אביו אפילו תפנוקין, כמו כן אנחנו בגלותינו אנו שמחים כשמוצאים איזה דרשן או בעל תפלה שיוכל להתעורר אותנו כדי לבכות, וזהו תחיית נפשינו ע"י הבכיה תחיה נפשינו שנקל מן הלב הנאנח והכבד, וכל זה מחמת אבדון בהמ"ק ושכינת כבודו כנ"ל.

י״אוזה"ש אל זה אביט שאעפ"י שהוא עני ונכה רוח דהיינו שצריך להתפלל עבור עונות וגם עבור עצמו לפרנסה ורפואה ואעפי"כ חרד על דברי רק בשביל כבוד שמים.

י״בוזה"ש והיה כי יבאו כו' כמבואר במ"א עי' לעיל, ונתן ה' כל האלות כו' כמ"ש ע"פ נח איש צדיק כו' ששני הדעות אמת שהיה חלון ואבן טוב עיי"ש, ואח"כ ואתה תשוב שתשאר ג"כ אח"כ באותן המדות טובות שקנית לעצמך.