מראה יחזקאל על התורה, שבת שובה ה׳Mareh Yechezkel on Torah, Shabbat Shuvah 5

א׳ראו עתה כי אני אני הוא כו' מחצתי ואני ארפא כו' כי אשא שמים כו' אם שנותי ברק חרבי כו' (דברים לב לט), הדקדוקים רבים פה כמבואר במ"א, והנ"ל עפימ"ש בהפטורה (מיכה ז יח) מי אל כמוך נושא עון וכו' ישוב ירחמנו כו', גם פה רבו הדקדוקים וכפל המלות, ועוד קשה מ"ש בגמ' דר"ה (יז.) ר' יוסי בר חנינא נושא עון כו' ור' אליעזר אמר כובש כו' אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק, דקשה באיזו סברא פליגי, ועוד דהא המקראות סותרין זה את זה דכתיב נושא עון וכתיב יכבוש, וגם קשה מ"ש רש"י דכובש זכיות והא כתיב יכבוש עונותינו, ועוד קשה מה שאמר רבא דעון עצמו אינו נמחק דמנ"ל הא ומי ביקש זאת מידו ללמוד חובה.

ב׳והנ"ל עפימ"ש בפרקי אבות [פ"ב מ"א] רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לו מן האדם ותפארת כו' והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו' והוי מחשב כו', דהנה אמרו חכז"ל [שם מ"ח] אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת כו', דביאור דבריהם עפימ"ש בפ"ק דע"ז (יט:) לא יאמר אדם אחרי שנצרתי לשוני מרע כו' אלך ואתגרה בשינה ת"ל עשה טוב כו' ע"ש, והיינו דכל אדם צריך להתיישב את עצמו למה נברא ולענין מה הוא חי בעולם כי אם אם לא היה נברא לא היה עובר עבירות ולא היה חוטא במצות לא תעשה, רק כוונת הבריאה היה לסגל מצות ומעש"ט ותורה והרי הוא דומה למי שהולך ונוסע לאיזה יריד ולא קנה שום סחורה, והנה הגם שאינו יכול להפסיד מ"מ עשה הוצאות על חנם ונצטער ענה בדרך כוחו ובלה הזמן בחנם, וזה"ש כי לכך נוצרת שאלולי כן לא היית צריך להיות נוצר, אבל מי שקנה סחורה בשוק ומרויח אין עינוי הדרך נחשב בעיניו כלל לצער כי אדרבה עושה הכל בזריזות לקום כעלות השחר לנסוע לדרכו ואינו חושש על מיעוט השינה ואוכלין בדרך כי עיניו צופות רק על הריוח העתיד לבוא מנסיעה זו.

ג׳כמו כן עסקינו במצות ומעש"ט אחרי שאנחנו מאמינים בקיבול שכר הגדול בעה"ב שיפה שעה אחת מכל חיי עוה"ז, והנה כשאדם ישים עיניו ולבו אל הדברים האלה בוודאי ימשכהו לבו ורוחו לעשות הכל בזריזות גדול, וכל שכן וק"ו מעסקי עוה"ז והנסיעה להשוק שהוא על ספק אם ירויח או לא וגם הריוח הוא דבר מיעוט, אבל הריוח של מצוה הוא נצחי ורב מאוד והוא בטוח בהריוח כי נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך וכמ"ש שלכך לא נאמר שכר המצות בתורה לפי שאינו דבר שמחזיק אותו כל חללי דעלמא.

ד׳וזה"ש והוי זהיר במצוה קלה ר"ל שתעשה בזריזות גדול שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, ר"ל שהוא גדול כל כך שאין מחזיק אותו שכל אנושי רק עין לא ראתה כו', וגם י"ל שאין אתה יודע כו' ר"ל שהרי לכך לא נאמר שכר מצוה בתורה לפי שהרבה הוא מאוד וע"כ הוי מחשב כו' שבכל פעם שתצטרך לכפות את התאוה בשביל איזה מצוה תהיה רק מחשב השכר שיגיע לך ממנה וממילא יקחך לבך לעשות בזריזות והתאמצות הרבה כמו נוסע ליריד להרויח כנ"ל ולא תצטרך כלל להתגבר בכח לכפות היצר כי מצד הטבע יביאך לקיום המצות בכל מה שיש בכחך לעשות בין קלה ובין חמורה בהכל הריוח גדול מאוד, ובשאול מי יודה כו', לא המתים כו', וכל עוד נשמתו בו יוכל לסגל מצות ומע"ט, כדאיתא בעירובין (סה.) כדאתי יומי אריכי וקטיני כו', ואח"כ יצר לאדם מאוד ויתחרט על כל שעה ורגע שביטל בלא דבר ולא עשה איזה מצוה להחיות את נפשו, וכמ"ש במשלי [ה יא] ונהמת באחריתך ככלות בשרך כו', ויהיה צריך ליתן דין וחשבון על כל תנועה ותנועה אפילו על שיחה קלה, וכ"כ לענין השכר אפילו שכר שיחה נאה כדמצינו גבי פרעה, על כל זה מורה לנו התנא הקדוש הזה שעורר לבנו לתורה ולמצות.

ה׳והנה כל זה הוא רק מדת הבינונים שעושין רק בשביל קבלת פרס, אבל יש עוד טעם אחר מה שלא נאמר שכר המצות בתורה דהיינו שלא יעשה בשביל זה, וזה"ש [הקדמת איכה רבה פ"ב] הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, כי העובד לקבל פרס אינו עובד את השי"ת רק עובד את עצמו, ומה חילוק יש בין שעושה בשביל שכר עוה"ז או שעושה בשביל שכר עוה"ב, עכ"פ אינו עושה מאהבת השי"ת, וזה"ש הלואי אותי עזבו כו' דהיינו שלא יעשו המצות בשביל השי"ת רק את תורתי שמרו אעפ"י שעשו בשביל עצמם אעפי"כ הייתי מתחסד עמהם אעפ"י שעושין שלא לשמה, וזה"ש רבי איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, דלכאורה קשה הלא הדרך מבואר בש"ע כל הדינין והנהגין וכמ"ש במדרש שמואל עמ"ש וכל מעשיך בספר נכתבין כו', אבל הענין הוא עפימ"ש ראה נתתי לפניך כו' ובחרת בחיים וכמבואר אצלי לעיל בפרשת נצבים. ותוכן הדבר שיש בחינת טוב ויש בחינת חיים, ועל זה אמר שיבחור את החיים ולא את הטוב.

ו׳והנה כי כן כוונת רבי שאמר איזהו דרך ישרה כו', שיש לפנינו שני דרכים ישרים דהיינו הא' הדרך הראשון שכתבתי והב' הדרך השני הלז שעושה בשביל הקב"ה, ואיזהו משנים יבור לו האדם, ועל זה אמר כל שהוא תפארת לעושיה כו' דהיינו הקב"ה שצוה עליה וגם תפארת מן האדם דהיינו להנשמה, ועל זה אמר והוי זהיר במצוה קלה כו' שמעתה אין חילוק אצלך בין שהיא קלה שאין עליה קיבול שכר כל כך כמו חמורה שמאחר שהעשיה אינה בשביל השכר, וזה"ש שאין אתה יודע מתן שכרן כו' ר"ל שאין רצונך לידע מתן שכר ואפילו היו נותנין שכר על העבירה ועונש על המצוה אעפי"כ היה בוחר לעשות מצות מחמת שהם צווי השי"ת ורצונו בכך, והוי מחשב הפסד מצוה נגד שכרה ר"ל שאם אתה מפסיד פעם אחד לעשות איזה מצוה יהיה נחשב בעיניך להיזק גדול כנגד שכרה כאלו הפסדת שכר גדול.

ז׳ובזה מיושב מה שדקדקו המפרשים דהול"ל הוי מחשב שכר מצוה ע"ש, ויש להמתיק זה דבנוהג שבעולם כשאדם הולך לדבר מצוה כגון לביהכ"נ ובאותה שעה נמצא בידו איזה משא ומתן שיכול להרויח אזי הוא מתעסק לפרנסתו ואינו הולך אפילו בשביל ריוח מועט, משא"כ כשכבר היה בביהכ"נ וקיים המצוה אז אינו רוצה למכרה אפילו בכל הון, וכמ"ש אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, וזה"ש הוי מחשב הפסד מצוה מה שבטלת אותה זה יהיה לך כנגד שכרה כאלו כבר קיימתיה ואתה מוכר שכרה שהוא שוה הון דעלמא כמו כן יהיה בעיניך המצוה בתחלת קיומה.

ח׳ועוד י"ל והוי מחשב הפסד מצוה כי מי ששותה סמי רפואות המרים הוא שותה אותם במהירות שלא ירגיש בהצער שתיית הסמים הרעים האלה, וכן מי שלוקח איזה דבר ביוקר ונתאנה אינו רוצה לחשוב כלל מה שנתן בעדו וכן בעד סמי רפואות מחמת שהוא מיצר על ההוצאה, אבל בכאן הוי מחשב הפסד מצוה כו' שאם ירע בעיניך ההפסד זה ואעפי"כ תהיה זהיר במצוה כו' שיעשה בזריזות כנ"ל.

ט׳הנה כי כן מצינו חילוק לענין התשובה דצריך להבין במ"ש תבוא לפניך תפלתינו שאין אנחנו עזי פנים כו', דקשה דמה היא התפלה שאומרין תבוא לפניך תפלתינו הלא אין מתפללין כאן כלום רק מתוודין, וגם מנהג ישראל בווידוי על חטא כו' ממתינין על הש"צ אצל ועל כולם אלקי כו', וגם צריך להבין מ"ש בזה"ק [תיקו"ז כ"ב ע"א] שהחמיר מאוד ומתרעם על האנשים המתפללין הב לנו חיי ומזוני ולית להון בושת אנפין כו', דקשה דהא הרבה תפלות נתקנו על זה, וגם כל הברכות אמצעיות שבשמו"ע הכל הוא לצורך עצמינו, וניישב ג"כ מה שהקשה הר"ן [דרוש התשיעי ואתחנן אל ד'] על משה רבינו ע"ה שהתפלל אעברה נא בארצך כו' ולמה לא התפלל שיחיה עוד זמן רב כי בהעברה בעלמא מה איכפת לו ועדיין לא יוכל לקיים המצות, ותירץ דלא רצה לבקש בבת אחת והיה בדעתו להתפלל אח"כ עוד, ולפי דעתי קשה עוד למה התפלל בפשיטות למחול לו עון של המי מריבה והקב"ה הוא מוחל וסולח אם ממילא היה מבוטלת הגזירה שלא יכנס לארץ, וכמו שהתפלל במקום אחר סלח נא לעון העם הזה כו' ובוודאי היה הקב"ה מוחל לו דאפילו בבשר ודם כתיב לא יהיה המוחל אכזרי וכ"ש וק"ו לבעל הרחמים.

י׳ונ"ל עפימ"ש האלשיך ע"פ קחו עמכם דברים ושובו אל ה', דצריך לשום אל לבו עניני התשובה ומה שמתוודה לא יהיה משפה ולחוץ, ובאמת נחזי אנן בנוהג שבעולם אפילו כשאומר הווידוים ובפרט מה שאומרים ביום כפור קטן שאין בי לא תורה ולא יראה כו' אבל אני בער כו' גזלן כו', והנה אם יבוא חבירו ויזלזלנו באותן המדות רעות בוודאי יקפיד מאוד עליו וישתדל לקנסו ולהנקם ממנו, והרי הוא העיד על עצמו שהכל אמת, ועל כרחך צ"ל דמה שאמר כל הווידוים הללו לא היו פיו ולבו שוין רק אמר הדברים ככתבן ולבבו לא כן ידמה, וא"כ הרי העיד שקר בעצמו, ודובר שקרים לא יכון כו', אבל אמת נכון הדבר שאם יתעשת האדם בעצמו ויכיר ערכו באמת לאמיתו בכל הנהגותיו עיניו יחזו שהוא נעור וריק מכל טוב ועדיין לא עשה תנועה לשם שמים, ועבר על הרבה מצות ל"ת שקר וחנופה וגזל וגניבה ואפילו גניבת דעת אסור, וכן גזל אפילו שואל שלא מדעת נקרא גזלן.

י״אומאוד מאוד צריך ליזהר בדבר שבממון, וכמו שאמרו חכז"ל (יומא פה:) ע"פ מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, על עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, דבאמת צריך להבין למה יגרע עבירה זו מחייבי כריתות ומיתת ב"ד שעל כולן יה"כ מכפר, אבל הנ"ל עפימ"ש ע"פ כי לא יאבה ה' סלוח כו' כמבואר אצלי במ"א באורך. ותוכן הענין דקאי על עבירות שבין אדם לחבירו כי הוא צדיק בעיניו ע"ש, וזהו בשרירות לבי אלך, וע"כ אינו עושה תשובה כלל, וזהו למען ספות הרוה את הצמאה דהיינו שוגג קשה ממזיד, כמו כן עבירה זו שהוא סבור שהוא צדיק, והנה בכל עבירות יוכל מדת הרחמים למחול לו נגד מדת הדין, משא"כ בעבירה זו אדרבה מדת הרחמים מקטרג עליו מחמת שעשה עולה לשכנגדו ומדה"ר מרחם על הנגזל, וכן ראיתי לפרש ע"פ (שמות כב כו) ושמעתי כי חנון אני, וזה"ש לא יאבה ה' סלוח לו כי אי אפשר שיהיה לו מחילה לענין זה כי אז יעשן כו' כשיעורר רחמי השי"ת אז אדרבה יתעורר מדה"ד כנגדו, ואפילו בדברים אסור להונות לחבירו אפילו שלא בפניו נקרא מכה רעהו בסתר.

י״בוע"כ כל מי שיודע שיש לחבירו תרעומת עליו צריך דוקא לרצותו ולא יחפש אחר אמתלאות ותירוצים לתרץ את עצמו ולהצדיק עצמו כנגדו בשוא ודברי שקר, ומכ"ש וק"ו לנגד השי"ת, מכסה פשעיו לא יצליח, וכל מי שיפשפש במעשיו היטב ויחזק עצמו שלא ישמע להאמתלאות של היצה"ר אז יבוש ויכלם מאוד להרים ראשו נגד השי"ת שהמרה את פיו מידי יום ביום השכם וחטוא והסיר יראת ה' מעל פניו ולא קיים עוד שום מצוה כתקנה שמירת שבת או הנחת תפילין וציצית וברכת המזון וכאלה רבות הנהוגין תדיר בכל יום אפילו השח שיחה בטילה עובר בעשה, ומה נאמר על אבדן הזמן היקר בחלומות שוא ותפל, וכשאדם מעמיק בדברים הללו באמת לאמיתן יצר לו מאוד, כמ"ש (יחזקאל לו לא) ונקטתם בפניכם כו' על הרעות כו', בוודאי תאוה נפשו לחפש צדדים ותירוצים, רק דובר שקרים לא יכון ובעל כרחו יודה על האמת, ולכך אומרים שאין אנו עזי פנים כו' ולומר לפניך לא חטאנו כו', אבל לבקש איזה דבר מאת השי"ת אחרי עשותו כל הרעות האלה בוודאי הוא עזות פנים, כמו בנוהג שבעולם אם יחטא איש לחבירו באיזה דבר גדול בוודאי יבוש מלעבור נגד פניו ומכ"ש לבקש ממנו איזה דבר, וע"כ אחרי הווידוי אומרים ואתה צדיק על כל הבא עלינו שאין אנו עזי פנים לבקש מחילה למחול לנו רק מקבלין דין שמים באהבה.

י״גוזה"ש תבוא לפניך תפלתינו כו' שאנחנו מתפללין על אותן התפלות והתחנונים שאמרנו עד עכשיו שלא ידחו לחוץ, ולזה אמר טעם הדבר שאנו צריכין להתפלל על זה אעפ"י שכבר הבטיחנו כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים כו' בכל קראנו אליו כו' וכתיב קרוב ה' לכל קוראיו כו', אך מפני שאין אנו עזי פנים לומר לא חטאנו אבל אנחנו ידענו בעצמינו כי נסכלנו הרבה מאוד וע"כ יחשבו התפלות שלנו לעזות פנים, ע"כ אנו מבקשים חסדי הבורא לקבלם, אבל אח"כ בווידוי על חטא כו' אומרים תפלת ועל כולם כו' בכנופיא עם הש"ץ שאז מבקשים כל אחד על חבירו, כי כן במלכותא דארעא כשאחד חוטא חטא גדול ותפוס בבית האסורים אינו יכול לבקש על עצמו כלל וגם אין תפלתו נשמעת כי דוחין אותו לחוץ רק שאר בני אדם ואשתו ובניו מבקשין בעבורו.

י״דוע"כ כשהתפלל משה רבינו על עצמו לא התפלל כלל על מחילת העון מחמת שידע בעצמו שחטא וכאשר הוא הכיר גדולת הבורא היה חטאו רב ועצום לא ערב לנפשו כלל לבקש למחול לו רק קבל עליו דין שמים שהוא ראוי לעונש, רק בקש לעבור בא"י ולקיים עוד מצות וכמ"ש הר"ן, והרבה שלוחים למקום ליפרע ממנו על עונו ממקום אחר, אבל כשחטאו ישראל היה לו פנים לבקש מחילה וכמ"ש סלח נא כו' כגודל חסדיך כו' וכאשר נשאת כו' שהרבה עמו פדות בחסדים שעשית עמהם עד עכשיו וכמ"ש קין גדול עוני מנשוא כו' כל העולם אתה נושא כו'.

ט״והנה מכל אלה נוכל ללמוד אופן תפלתינו בימים הללו שלא יערב לבנו לבקש דבר בשביל עצמינו כי זה נחשב להעזה גדולה וכבר אמרנו שאין אנו עזי פנים, רק לבקש בשביל קיום התורה דהיינו שישראל צריכין פרנסה בכדי ללמוד מתוך הרחבה ולהחזיק בניהם לת"ת ולדבק בחתנין רבנן, וכן בנים לעבודת הבורא וחיים ורפואה שנוכל לעבוד השי"ת באין מונע, וכ"כ העיקר הוא להתפלל כל אחד בשביל חבירו וכמו שהיה תפלת משה רבינו ע"ה, וכמו כן הש"ץ שהוא הכולל מכל הקהל צריך להתוודות בעד כולם, ולכך צריכין הקהל לומר עמו הווידוי בחזרת התפלה כמו בתפלה בלחש לעזור זה את זה, וכמו שאמרו חכז"ל (ב"מ לב.) ע"פ עזוב תעזוב עמו שאם ישב ואמר לו הואיל ועליך מצוה וכו', וע"כ מה שאסר הזוהר להתפלל דצווחין ככלבין הב כו' ולית להו בושת אנפין, היינו כשמתפללים בשביל עצמם, אבל אנחנו מתפללין בשביל קיום התורה והמצות כנ"ל שפיר דמי, שגם משה רבינו ע"ה התפלל כן וכנ"ל.

ט״זוהנה תשובה כזו נקראת תשובה מאהבה שמתחרט מאוד על עשיית העבירות ונתרחק מהשי"ת ורוצה לקרב את עצמו ועושה שלא על מנת לקבל פרס ולא בשביל יראת העונש אדרבה מקבל עליו דין שמים, והוא שונא את העבירה בשנאה גמורה ומוחלטת, אבל השב רק מיראת העונש אינו שונא את העבירה רק שמתחרט על שעשה במזיד שעי"כ יהיה לו עונש ואין לו תירוץ אבל אם עשאה בשוגג לא היה מתחרט כי אינו ירא מעונש שיש לו תירוץ לומר שוגג הייתי, אבל באמת הוא שטות גדול כי עכ"פ נתרחק מהשי"ת ע"י גופא דעובדא, ובאמת גם על השוגג יש עונש על מה שלא נזהר מלבוא לידי כך וכמ"ש במ"א עיי"ש לעיל, ומהראוי היה שלא למחול לו כלל רק השי"ת רב החסד ומרבה להטיב ורוצה בתשובה על איזה אופן שיהיה לכך זדונות נעשים לו כשגגות, משא"כ העושה תשובה מאהבה נעשים לו כזכיות כי אז הוא מקיים מצות הבורא שהיא מצות עשה לעשות תשובה.

י״זולפי"ז מיושב הגמ' דר"ה הנ"ל, דיש לומר דר' אליעזר ור' יוסי בר חנינא לא פליגי כלל ואלו ואלו דברי אלקים חיים, רק ריב"ח מיירי בתשובה מיראה אז הוא נושא עון כי מעביר ראשון כו' ור"א מיירי בתשובה מאהבה אז העבירות נכבשין כי אין הזכיות מכריעין אותן רק מתוספין עליהן והיו לאחדים לזכיות, וע"ז קאמר רבא דעון עצמו אינו נמחק, דממה נפשך בתשובה מיראה נשאר השוגג, ובתשובה מאהבה נעשה לזכיות.

י״חוזהו ביאור המקרא מי אל כמוך נושא עון התחיל בדרגא התחתונה שעושה תשובה מיראה והיה מהראוי שלא לקבלו כלל אעפי"כ חסד אל כל היום ונושא עון שיהיו הזכיות מכריעין, ועל זה אמר ועובר על פשע ר"ל שמתחרט רק על הפשעים והמזידין, ומקבל עליו שלא לעשות עוד, וזהו לשארית נחלתו שנשאר רושם העבירה ונעשה שוגג, וע"כ הקב"ה לא החזיק לעד אפו אינו מוחל לו על עולמית כי מכל מקום יהיה לו עונש על השוגג, רק כי חפץ חסד הוא ומקבל תשובתו עכשיו על אופן זה אעפ"י שאינו לשם שמים וכמ"ש לעיל על הלואי אותי עזבו כו', ומכאן והלאה הנביא מבקש עלינו כי ישוב רחמינו ר"ל שישוב ויהפוך העבירות שיהיו לזכיות והיינו שיזכנו לעשות תשובה שלימה ורצויה מאהבה ואז יכבוש עונותינו שיכריעו העונות כי יהיו נחשבים ג"כ לזכיות, ואז תשליך במצולות ים כל חטאתם שימחול גם על השגגות שהשוגג נקרא חטאת כידוע.

י״טוהנה ככל החזיון הזה אנו רואים שגם לענין העונש כשהקב"ה מעניש את האדם אינו באופן נקמה ושנאה רק להטיב לברואיו ולזכך הנפש להתקרב אליו ממה שנתרחק ע"י החטא, וכדמצינו במפרשים עמ"ש גבי אדה"ר כי ביום אכלך ממנו כו', ולכך עונשין מדה כנגד מדה כמבואר אצלי לעיל באורך, וזה"ש ראו עתה כי אני כו' הכל כמבואר לעיל עד תשלום הענין.