מראה יחזקאל על התורה, שבת שובה ו׳Mareh Yechezkel on Torah, Shabbat Shuvah 6

א׳בהנחל עליון גוים כו' כי חלק ה' עמו כו' בדד ינחנו כו', ליישב הדקדוקים במקראות הללו נקדים מ"ש את ה' האמרת היום כו' וה' האמירך היום כו' ולשמור כל מצותיו ולתתך עליון כו', הדקדוקים רבו מאוד והיותר קשה כפל אמרו לשמור מצותיו כו' ולשמוע בקולו כו', דמה הוסיף בזה על אמרו לשמור מצותיו כו' שכל התורה נכללת בהם ומה יש לנו לשמוע בקולו יותר, ועוד מ"ש וה' האמירך כו' ולשמור כל מצותיו זה אינו ענין להתחייבות השי"ת רק להתחייבות שלנו, וכמ"ש ברישא גבי ה' האמרת כו'.

ב׳והנ"ל שבמקראות הללו מבואר יסוד אמונתינו והתקשרות שבין השי"ת לישראל כדמיון המקדש את האשה בתחלה אומר לה הרי את מקודשת לי ואח"כ קורין הכתובה והוא התחייבותו כמו שכתוב בה ואוקים ואוזין כו', כמו כן מקראות הללו שהפליא משה רבינו ע"ה להשריש בלבינו אהבת השי"ת ויראתו ולדבקה בו, וברישא קאמר את ה' האמרת כו' מבואר בו התחייבותינו להשי"ת ואח"כ אמר וה' האמירך היום כו' כלל התחייבותו אלינו בדרך קצרה, ע"כ ראוי להתבונן ולתת לב אל כל הדקדוקים בכדי ללמוד ולהורות ולהבין מתוכם עד מקום שידינו מגעת.

ג׳והנ"ל עפימ"ש חכז"ל [מדרש שמואל פי"ג] לא גלו ישראל עד שמאסו בג' דברים והם מלכות בית דוד ובנין בהמ"ק ומלכות שמים שנאמר אין לנו חלק כו' ראה ביתך דוד כו' איש לאוהליו כו', ואין נגאלין עד שיחזרו בכל ג' דברים אלה שנאמר (הושע ג ה) ובקשו את ה' ואת דוד מלכם כו' ופחדו אל ה' זהו בהמ"ק, וכבר דקדקתי הרבה בזה האיך אפשר לבקש את דוד באיזה אופן נלך ונבקשנו, וגם ענין ופחדו אל ה' וטובו כו' שרומז על בהמ"ק.

ד׳וישבתי בזה מנהג ישראל שקורין בפסח שיר השירים שכתוב שם בקשתי את שאהבה נפשי כו', ובשבועות מגלת רות שכתוב שם יחוסו של דוד, ובסוכות קהלת שמדבר מעניני עוה"ז, וצריך להבין השייכות שיש למגלות הללו עם המועדים בזמנן.

ה׳והנ"ל דבמקרא זה מבואר ענין התשובה שצריך להיות בג' אופנים דהיינו מקודם החרטה על החטא, והב' עזיבת החטא מכאן ולהבא, והג' להטיב מעלליו ביתר שאת, שאם לא יטיב מעלליו להוסיף ולהתעסק במצות ומעשים טובים מה יתרון לו במה שנברא. והיינו עפ"י מה שכתב בספר העיקרים שמתחלה צריך כל איש מישראל לקבל עליו מציאות השי"ת ואח"כ קבלת תורתו ואח"כ האמונה בשכר ועונש.

ו׳והנה ע"י האמונה במציאות אלקותו נמשך מזה עזיבת החטא כמ"ש האותי לא תיראו כו' (ירמיה ה כב), הלא את השמים והארץ אני מלא (ירמיה כג כד), אין חושך ואין צלמות להסתר שם (איוב לד כב), אם אסק שמים כו' (תהלים קלט ח), וכמ"ש בש"ע א"ח ברמ"א, והוא מ"ש המורה יתגבר כארי כו' כי אין ישיבות האדם ותנועותיו כו', ובוודאי כשיתבונן במציאות אלקותו שמלא כל הארץ כבודו אי אפשר לו להמרות ולחטוא בפניו וכל מי שחוטא מסיר אמונת השי"ת מנגד פניו, וכמ"ש כי לא תשתחוה לאל אחר כו' ר"ל שמקודם הזכיר הרבה מצות, וע"ז אמר שבוודאי יש לך להתאמץ ולקיים הכל, כי הלא דבר זה מושרש בלבבך כי לא תשתחוה לאל אחר בשום אופן אם ירצו להעבירך על דת, כמו כן הוא בכל דבר עבירה כנ"ל, וגם זה הוא עיקר התשובה ויסודה דהיינו עזיבת החטא וכמ"ש שובו מדרכיכם הרעים, ונאמר יעזוב רשע דרכו כו', ובאנשי ננוה נאמר כי שבו מדרכם הרעה.

ז׳ועפי"ז ביארתי מ"ש אתה נותן יד לפושעים כו' ותלמדנו כו' למען נחדל מעושק כו' דאין לו המשך כלל לפי פשוטו, וגם קשה למה פרט כאן דווקא עושק ידינו הלא יש עבירות חמורות מזה, והנ"ל עפימ"ש בשל"ה ע"פ והתוודו את עונם כו' דקשה מכיון שמתוודים א"כ למה חזר ואמר אף אני אלך בחמת קרי כו', ותירץ דר"ל שאותו הווידוי הוא רק בפה ולא בלב, וכמו שהארכתי כמה פעמים שאומרים ביום כפור קטן יודע אני בעצמי שאין בי לא תורה כו', ובוודאי אם יבזהו איש בחירופים הללו יורד עמו עד לחייו, והיינו משום שלפי דעתו הכל שקר כי בלבבו הוא צדיק ובעל תורה ומושלם במעלות ומדות רק שאומר כן מחמת שנוסח התפלה הוא כך, ובאמת אין זה לרצון לפני השי"ת כי דובר שקרים לא יכון, כי בוודאי אם האדם לא יהיה גבה לבב ימצא בעצמו כל המדות רעות וכמו שהארכתי במ"א, וכ"כ כתב האלשיך ע"פ קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כו' שאותן הדברים והווידוים שאתם מתוודין יהיו עמכם בפה ולב שלם ולא משפה ולחוץ, וזה"ש והתוודו את עונם במעלם כו' ר"ל שעדיין הם במעלם שלא שבו מדרכם הרעה וא"כ זה מעלה חימה יותר כי נראה מדבריהם שאין מאמינים שהשי"ת יודע מחשבות איש, ועי"כ אין מתחרטין כלל.

ח׳רק כשאומרים הווידוים על חטא צריך להתיישב כל איש בעצמו על כל דבר ולפשפש במעשיו ובוודאי ימצא בעצמו כל אשר חטא בדבר ההוא ויתחרט ויקבל על עצמו שלא ישוב לכסלה עוד, אבל הכסיל מתעבר ובוטח והוא כדמיון האב הרודה את בנו על מעשיו הרעים ומבקש ממנו שיתן לו ידו שלא ישוב עוד לדרכיו הרעים אבל הבן הוא עקשן ואינו רוצה ליתן לו ידו ומחמת זה האב מכהו ואינו עונשו אז מחמת העון שעשה כלל רק על סרבנותו לבלתי נתן לו את ידו להטיב מכאן ולהבא, כמו כן הקב"ה רוצה בתשובה שפתח לנו שערי תשובה בימים הללו, וכמ"ש במדרש [מדרש תהלים יז] עד שהשערים נפתחין כו' אז אני מקבל שוחד כמ"ש שוחד מחיק רשע יקח, אבל אח"כ אינו מקבל שוחד שנאמר לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שוחד.

ט׳וזה"ש אתה נותן יד, ר"ל שנותן ופושט יד לפושעים לשוב אבל ימינך פשוטה לקבל שבים שיחזרו וליתן גם כן יד לשוב, וע"כ תלמדנו להתוודות כו' ר"ל במה שאומרים הוידויים לא יהיו רק משפה ולחוץ, רק הוידויים יפעלו למען נחדל מעושק ידינו שלא נעשק את היד לבלתי תת אותה כמו שעשינו עד עתה ובאופן זה תקבלנו כאשים וכניחוחים כו'.

י׳ומזה נלמוד טעות הרבה בני אדם אם יזדמן להם איזה פגע ומקרה רע ואחרי שישתדלו להנצל ולא יכלו אומרים אח"כ אני מקבל עלי שיהיה לכפרת עון, והוא טעות גדול כי מי יודע אם עונש הזה היה לכפרת עון והוא עדיין אינו חוזר בתשובה משום דבר ואינו מרגיש בעצמו שום חטא, ואפשר שהעונש הלזה בא לו על שהתעצל בתשובה וא"כ עדיין אינו נחשב לו לכפרת עון רק על הסרבנות וליתן יד לשוב, וא"כ אינו בא לכפרה כלל, אבל העצה הנכונה היא שצריך לפשפש במעשיו ולראות אם פגם באיזה חטא, וכמ"ש במ"א שכל מדותיו של הקב"ה הוא בכדי שידע לשוב ויקבל עליו איזה דבר טוב ואז וודאי יהיה עונש זה נחשב לו לכפרת עון, והנה ע"ז נאמר ובקשו את ה' כו' דהיינו שיקבלו עליהם מציאות אלקותו ולא ישובו עוד לחטוא.

י״אהב' הוא החרטה על החטאים ועונות וכשיזכיר ענין השכר ועונש המעותד וכמבואר בספרי מוסר, וכמ"ש הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וכמבואר אצלי במ"א [לעיל דרשה ה] שישבתי למה כו' הפסד מצוה דהוי ליה למימר איפכא.

י״בוהג' היא קבלת התורה שצריך להוסיף אומץ ביראת ה' ומעוזו ובתורה ובמ"ט וכמ"ש בגמ' [ילקוט משלי פ"ג רמז תתקלה] מה יעשה ויתכפר כשרגיל ללמוד פרק אחד ילמוד ב' פרקים כו' וכמבואר בהתניא [ח"א פל"ד ובאגרת התשובה פ"ט] הטעם כי כשינתק חבל אחד ורוצים לקשרו אז במקום הנקשר הוא עב ומכופל יותר מבמקום אחר, ועוד אמרו במדרש [מדרש תהלים יז] מלפניך משפטי יצא א"ל הקב"ה לדוד לחנם עשיתי סנהדרין כו' א"ל כתבת בתורתך ושחד לא תקח כו' אבל אתה מקבל שחד כו', וע"ז נאמר ובקשו את דוד מלכם כי אותו אנו מבקשים לגאלינו בקרוב, וגאולה אחרונה תהיה בשביל התורה כידוע שבית ראשון היה בזכות אברהם עמוד הגמילות חסדים ובית שני היה בזכות יצחק עמוד העבודה ונחרבו בעון ביטול תורה כמו שאמרו חכז"ל על עזבם את תורתי, וע"כ צריכין להתחזק בתורה וע"כ קורין יחוסו של דוד בשבועות.

י״גוהנה ענין השכר ועונש שאמרנו לעיל הוא רק למתחילין לשוב הם צריכין להתעשת ביראת העונש אבל ידוע שאין תשובה זו נכונה דצריך לעשות הכל שלא על מנת לקבל פרס, אמנם באמת צריך להבין האיך יצוייר זה הלא תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו נתקשו ע"ז ויצאו מן הכלל שאמרו האיך אפשר שעבד ישמש לרבו ולא ידע משום קבול שכר, אבל באמת הענין הוא לדעתי שיש אופן ומקום לעשות בשביל קבול שכר, והוא עפימ"ש בספר בינה לעתים ע"פ הנחמדים מזהב ומפז כו' (תהלים יט יא) ותוכן דבריו הוא שהתענוג שיש מקיום המצות והתורה הוא יותר מכל חללי דעלמא. וכמ"ש על מ"ש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע כו' כמבואר במ"א ותוכן הדבר הוא שנעשה בזריזות גדול כדי שנשמע עוד דהיינו שיהיה להשי"ת תענוג מעבודתינו, ועי"כ ישתמש בנו עוד לעבודתו, וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' מרוב כל כו', זהו ענין קבלת שכר הנבחר, וע"ז אמרו צדיקים אין להם מנוחה כו' וגם אמרו עולמך תראה בחייך, וזה"ש ופחדו אל ה' ואל טובו זהו בנין בהמ"ק שאז נעבדנו בשמחה וטוב לבב כנ"ל.

י״דוהנה נגד כל אלה יש לנו ג' הבטחות המבוארים במקרא (תהלים קטו א) לא לנו כו' כי לשמך תן כבוד, ר"ל שיעשה למען שמו הגדול, וזהו נגד קבלתינו מציאות אלקותו, והב' על חסדיך כו' והיינו נגד קבלת התורה שנקראת תורת חסד, והג' על אמיתך שיקיים הבטחותיו והיינו ע"י שאנו מאמינים בשכר ועונש, וכמ"ש אני ה' נאמן לשלם שכר ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם שכר פעולתך, וזהו למען אמיתך כו'.

ט״ווזהו שאמר את ה' האמרת כו' בג' אופנים, הא' להיות לך לאלקים כו' דהיינו קבלת מלכותו שיכיר במציאותו שמלא כל הארץ כבודו ויעזוב חטאיו, והב' לשמור חקיו ומצותיו כו' היא האמונה וקבלת התורה ומצות לענין שיוסיף בעבוה"ק מכאן ולהבא להיטיב מעשיו, והג' הוא לשמוע בקולו כנגד השכר ועונש ר"ל שבשביל קבול שכר זה תעשו שיהיה עשייתכם באהבה ותשוקה גדולה וזריזות הרבה בכדי לשמוע עוד בקולו, וע"ז ג"כ לשון לשמור כל מצותיו ר"ל לשון שמירה הוא המתנה כמו ואביו שמר את הדבר שיכסוף לבבכם להמתין עד שיבא לידכם איזה דבר מצוה שתקיימוה, וכמו שאמר ר"ע לתלמידיו כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבא לידי כו' ולענין התשובה היא החרטה על זמן העבר ישתוקק שיהיה יכול לבא לדביקות גדול, והוא הפריד את עצמו ע"י העונות שעשה ומתחרט מאוד על איבוד זמן היקר.

ט״זונגד זה אמר התחייבות השי"ת בג' דברים, הא' וה' האמירך להיות לו לעם סגולה נגד מדת החסד שהוא בלי טעם כמו סגולה שהיא בלי טעם, והב' לשמור כל מצותיו ר"ל שיקיים הבטחתו של עצמו, וכמ"ש ושמר לך את הברית כו', והג' לתתך עליון כו' נגד תקות הכבוד שיעשה למען כבוד שמו, וכל זה הוא מצדו אבל מצדך צריך להיותך עם קדוש כו' שלא לעשות בשביל שום קבול שכר רק כאמור שתשוקת הקבול שכר שלכם יהיה רק התענוג הגדול בקיום מצותיו ולא תרצו דבר אחר בשכרכם.

י״זובאופן אחר נפרש מקראות הללו בכדי לבוא אל הענין עפימ"ש (תהלים נא יז) ה' שפתי תפתח כו' כי לא תחפוץ זבח כו' הטיבה ברצונך את ציון כו' אז תחפוץ כו', שיש במקראות הללו דקדוקים רבים, והנ"ל וליישב ג"כ מ"ש (ברכות כו:) תפלות כנגד תמידין תקנום, דצריך להבין דמה ענין זה לזה ואדרבה נהפוך הוא כי הקרבנות הם רק לריח נחוח, אבל התפלות כולם הם בקשת צרכי עצמו, וגם צריך להבין מ"ש (תענית ב.) ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה בלב זו תפלה, הלא מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא, וכאן נקרא עבודה מה שהעבד עובד לרבו ושרת אותו בכל ענינו שמצווהו אבל מה שהעבד מבקש פרס מרבו אין זה עבודה כלל.

י״חאבל הענין הוא עפי"מ שביארתי כבר ע"פ והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה כו' ושבת כו', ותוכן הדבר שהאדם ישוב אל לבו ענין גלות השכינה וזהו בכל הגוים כו' ר"ל בכל הצרות והתלאות אשר מצאוך כביכול לו צר, וזהו ה' אלקיך שמה, וע"כ ושבת עד ה' ר"ל שתעשה התשובה בשביל כבוד שמו.

י״טוביאור הדבר שאמרו חכז"ל (יבמות סד.) הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, ולפי דעתי י"ל דהעוה"ז נקרא צדקה וצדק כמ"ש ישפוט תבל בצדק, וכולם אליו ישברו לחסדיו וצדקותיו כמ"ש המנהג עולמו בחסד כו', והקב"ה הוא צדיקו של של עולם ומתאוה להשפיע לכל איש ואיש כל מאוייו ואז יש חיבור להצדיק עם צדק דהיינו כשהקב"ה מאיר בחסדיו לעושי רצונו, ואז הוא תפלתן של צדיקים ר"ל שתפלה היא התחברות כמו נפתולי נפתלתי.

כ׳והנה כשהאדם מחשב בדעתו הלא השי"ת תיקן עולמו במילואו וטובו באין חסרון ותיקון צנורות ואורות משפיעים כל שפע וכל טוב רב לעוה"ז, אם כן איפא מאין באה אלינו הזאת שאנו חסר נפש מכל טובה וע"כ יש חסרון באותן אורות המשפיעים, וממילא ישים אליו לבו כי אין זה רק בעבור שגברו החטאים שלו לעשות פגמין בשמותיו הקדושים שאנו יכולין להאיר באור החיים באין מונע שאל יחסר המזג, כי במקום השראת שכינתו ית"ש אין שום חסרון וכלום חסר מבית המלך, וכבר ביארתי כענין זה על פסוק תקחו את תרומתי כו' ועמ"ש לכה דודי לקראת כלה כו' ע"ש. וצריך האדם להשכיל על דבר כי תקראנה אותו כאלה ישים אליו לבו הלא הצער הזה בא אלי מחמת שפגמתי באורות הקדושים, ומי אנכי השפל והנבזה איך עלה בדעתי תועבות כאלו לפגום בגנזי המלך וכדומה דברים המשברין את הלב, ואז יתחרט וישוב בתשובה שלימה על עיקר הפגם שעשה לתקן את אשר עוות ולייחד האורות העליונים, ואז ממילא כאשר יתוקנו הדברים בשרשן שלא יהיה פגם למעלה ממילא בל יחסר המזג להשפיע לו כל שפע בברכה וחיים ורפואה וכל טוב עד בלי די כי השי"ת טוב ומטיב לכל ויש לו תענוג גדול להשפיע טובות לברואיו.

כ״אוהנה בזמן שבהמ"ק קיים לא היו צריכין לשום תפלה כי תמיד של שחר היה מכפר עבירות שבלילה ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שביום וכן מה שנפגם ע"י החטאים כבר נתקן בפנימיותיו למעלה ע"י הכהנים משרתי עליון באין מחסור דבר, ואז ממילא לא היה חסרון בההשפעה למטה בעוה"ז ולא הוצרכו לשום תפלה, אבל אח"כ כשנתקלקלו הדורות ולא היה עבבודתן בשלימות ואז גברו החטאים להחשיך האורות העליונים מלהשפיע ולא היה כח בקרבנות לתקן, וע"כ נחרב הבית ואנחנו צריכין לתפלה על צרכינו שאנו מרגישים החסרון בגשמיות.

כ״בובזה יבואר מפני מה נאסרו הבמות אחר חורבן הבית מה שלא היה כן אחר משכן נוב וגבעון ושילה, וגם בימי נוב וגבעון היו הבמות מותרין אפילו בשאר מקומות, אבל הכל הולך אל מקום אחד כי בימי נוב וגבעון וגלגל שהיו בימי שמואל והקודמין לו נביאים ראשונים והעולם היה מתוקן הרבה ובקל יכלו לתקן בקרבנותיהם לייחד העולם והיה עבודתן בדביקות גדול, אבל בימי שילה שבימים ההם אין חזון נפרץ כתיב לא היה כח זה ביד כל איש ואיש לבנות במה לעצמו, מ"מ אח"כ כשנחרבה שילה היו שמואל ודוד והרבה נביאים בימים ההם לכך הותרו הבמות, אבל עכשיו בעו"ה אין אתנו יודע סגולות הקרבנות איך נייחד העולמות ולתקן האורות ע"י מחשבות קדושות ואנחנו לא נדע מה נעשה בזה וע"כ נאסרו לנו הקרבנות כי הוא כמו חולין בעזרה, וע"כ אנחנו צריכין לתפלה כעני בפתח על מר נפשינו.

כ״גוהדמיון בזה לעשיר גדול שיש לו בן במרחקים והוא שולח לו פרנסתו והבן יש לו אצלו משרת אחד, והנה כשהמשרת הזה בא לאבי הבן בשליחות הבן שמביא לו אגרת וגם מספר לו טובות בנו אז האב משתעשע ומתפאר מאוד ונותן להמשרת מתנה טובה וגם שולח להבן נבזבזין סגיאין וממילא משפיע גם הוא על משרתו ויש לו להעבד ריוח משני צדדים, אבל כשהמשרת בא רק בשביל עצמו לבקש נדבה ואינו מזכיר כלל את בנו לפניו אז וודאי שאינו מקבל רק דבר מועט, והנמשל מובן דכשאנו עושין בשביל יחוד קוב"ה ושכינתיה לקרב העולמות ולייחד האורות אז הקב"ה מאיר בטובו לעולמו בשפע רב כרוב חסדיו, משא"כ כשאנו מבקשין רק לעצמינו וכל חסד דעבדין לגרמיי' אז פועלין רק מעט מזעיר.

כ״דוהנה אחרי כל הבא אעפ"י שאנחנו על אדמה טמאה בין אומות העולם אין לנו להתייאש ח"ו כי עדיין יש בידינו לעלות במעלות ולתקן הכל כמו בזמן שבית המקדש קיים, והיינו שכל תפלתינו שאנחנו מתפללים על עצמינו יהיה רק כוונתינו בעבור השי"ת שלא יהיה פגם באורות העליונים ואל יחסר המזג בשמותיו הקדושים, ולזה צריך אהבת השי"ת בעוז ותעצומות באמת ולא בדמיונות שוא, ואע"ג שבבנוסח התפלה הוא כמדבר בעדו והלשון מורה שמתפלל עבור עצמו, על כל זה יוכל לפרש הדברים בלב ולתקן הכל בשרשו, ואז יעשה ע"י כוונותיו כמו העבודה של הקרבנות, שלכך נקראו קרבנות שמקריבין העולמות זה לזה, וכמ"ש כשאומר פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן כו' יהיה נדמה לו כאלו הוא הקריב את כולן וכמבואר במ"א.

כ״הוזה"ש איזהו עבודה שבלב זו תפלה, ר"ל איזה עבודה שהיה בזמן שבהמ"ק היה עבודה במעשה ועכשיו היא רק בלב ולא במעשה זו תפלה, דבפיו נדמה שמתפלל בשביל עצמו ובלב יכוין לקרב העולמות כמו כהנים בעבודתן, וזה"ש תפלות כנגד תמידין תקנו, שכל עיקר תקנת התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה וחזרו ויסדום החכמים שאחר החרבן כמו שמואל הקטן כדאמרינן בגמ' כל זה היה כוונתם לפעול בתפלה מה שנתפעל מקודם בקרבנות.

כ״ועוד צריך אני להקדים מ"ש הבעל עקידה בשער ס"ז על מאמר אתה בחרתנו מכל העמים כו', ותוכן כוונתו שיש ג' מיני פעולות הא' מצד הבחירה והב' מצד האהבה שתלויה בדבר, והג' הרצון והחשק והוא הגדול והחזק יותר שבפעולות שהחושק אינו עושה בשביל דבר אחר וע"כ אין לה הפסק, וביאר בזה מ"ש כי בחר ה' בציון כו' פה אשב כי אויתיה, ר"ל שלא תאמר שמה שרצה השי"ת לשבת בציון היה על דרך הבחירה כי אין לו מקום טוב מזה, ואם ימצא איזה מקום טוב יותר ימאס בה, ע"ז אמר שאין הדבר כן רק מצד הרצון והתשוקה, וע"כ זאת מנוחתי עדי עד שלא יופסק לעולם ע"ש.

כ״זוזה"ש ה' שפתי תפתח, שאני פותח שפתי להתפלל רק בשביל כבוד שמים והיינו ופי יגיד תהלתך בעבור השכינה נקראת תהלה כמ"ש (ישעיה מב ח) כבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, שאל ימנע השפע לשכינת עוזו, וטעם הדבר כי לא תחפוץ זבח, שאין אנו כדאין עכשיו לקרבנות וע"כ אנו צריכין לתקן זה בתפלה, ואח"כ התפלל הטיבה ברצונך את ציון שתעשה הדבר מצד הרצון בלי שום טעם אחר, ואז ממילא תבנה חומות ירושלים בכדי שיהיה לקיום לעולמי עולמים ואז תחפוץ זבחי צדק כו'.

כ״חועיי"ש בבעל העקידה שכתב שהקב"ה בחר בישראל בכל הג' אופנים, הא' מצד הבחירה הוא נגד האומות שעכ"פ הם טובים יותר מהם, ועוד מצד הרצון כמ"ש רק באבותיך חשק כו' ע"ש, אבל מצד האהבה לא פירש הבעל עקדה, ואני מוסיף שלפעמים יש כאן מצד אהבה שתלויה בדבר ע"י שאנחנו מוסיפין כח בגבורה של מעלה ע"י המצות ומעש"ט כנ"ל, ועיין בספר אור לישראל מ"ש לפרש מאמר לשם יחוד קב"ה ושכינתי' בענין זה.

כ״טוהנה נגד זה קבלנו עלינו תורתו ג"כ בג' אופנים הנ"ל, דהיינו שהתורה נחלקת לחקים ומצות ומשפטים, וחקים הם מצד הרצון בלי שום טעם אעפ"י שאוה"ע מונין את ישראל לאמר מה טעם יש בה ואעפי"כ אנחנו מקיימין אותם רק בעבור ציווי הבורא, ומצות הם שיש טעם בדבר כגון ניאוף ורציחה וצדקה וגמ"ח ורוב המצות, ומשפטים הם ענין הבחירה לשפוט בין איש לאחיו להצדיק הצדיק ולהרשיע הרשע, וזה"ש את ה' האמרת היום כו' בקבלת תורתו בכל ג' אופנים דהיינו לשמור חקיו ומצותיו ומשפטיו, וכנגד זה האמירך השי"ת ג"כ בג' אופנים הנ"ל, הא' להיות לו לעם סגולה שלשון סגולה היא בלי שום טעם והוא כמו מצד הרצון, והב' לשמור מצותיו ר"ל מצד שאתה שומר מצותיו ותורתו יש לו תענוג מזה שנמשך שפע לכל העולמות והיא כמו אהבה התלויה בדבר, והג' מצד הבחירה לתתך עליון כו' שאעפ"י שאינכם כדאים כ"כ מכל מקום אתם טובים יותר מכל האומות.

ל׳וזה"ש בהנחל עליון גוים כשרוצה לפסוק אפסגיא ולחתוך קצבה לכל בריותיו, בהפרידו בני אדם, עפ"י מאמר חכז"ל אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם, והיינו לפי שמעלת ישראל גבוה מאוד אך אם אינם כדאים אז הם רק בני אדם כי אז רק זכות אבות מסייעתן, ואז יצב גבולות עמים יעמידם נגד אוה"ע ועי"ז ישראל זוכין בדין כי עכ"פ הם טובים מכל אומות העולם, אבל כי חלק ה' עמו ואם הם חלק השי"ת ועובדים עבודתו שאז נקראין עמו ונחלתו אז יעקב חבל נחלתו שאז הקב"ה רוצה בהם מצד החשק והרצון בלי הפסק כמו נחלת אבות החביבה על האדם מאוד יותר משאר חמודות החשובין, וגם נחלה אין לה הפסק, וע"ז מסיים ה' בדד ינחנו, אפילו כשהם לבדם השי"ת משפיע להם, ואין עמו אל נכר שלא יהיה עליהם שום קטרוג ממדה"ד רק רחמים וחיים ושלום אוכי"ר.