מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן רל״דMegalleh Amukkot on Parashat VaEtchanan 234
א׳אופן רלד
איתא במדרש רבה פרשת בראשית (ב"ר פ"ב ב') על פסוק (בראשית א ב) והארץ היתה תהו, ר' אבהו אמר משל למלך שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת ובטימא אחת וכו', כך הארץ תהו ובהו, אמרו העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים נזונים רק מזיו השכינה, והתחתונים אם אינם יגיעים אינם אוכלים, ומשל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באוני אחת ובטימי אחת וכו', כך ישבה הארץ תוהו ובוהו, אמרו העליונים וכו'. קשה מה השיב הקב"ה לארץ, הלא שפיר שאלות הארץ, הנה התשובה על ב' תמיהות. גם צריך להבין מתחילה במשל לשני עבדים, ואחר כך המשיל לשתי שפחות. אבל לפי כי כל פועל ה' הוא למענהו (משלי טז ד), קאי על שם ה' שהוא ד' אתוון, שהם כנגד ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, ונחלקו לתרין רתיכין, העליונים נקראו זכרים והתחתונים נקראו נקיבות, ושני משלים תרווייהו הן אמת, אותיות י"ה נחלקים לאצילות ובריאה, לכן המשיל אותם לעבדים שהם זכרים, והתחתונים שהם יצירה ועשייה תמן אתוון ו"ה, המשיל אותם לשפחות שהתתאין נוקבין אינון לקביל עילאין, ולכן במשל ראשון אמר נהנה מזיו השכינה שהוא זיו חכמה עילאה, שהם שמים העליונים שהיא י' מן השם, והה' היא שכינה עילאה ארץ עליונה, שכל מעשה הצדיקים שלמטה בסוד זעיר ונוקביה, שהם סוד מים נוקבין שאימא היא מתעברת מהם, וז"ש אם אינם יגיעין אינם אוכלים, בסוד מפרי איש תשבע בטנו (משלי יח כ), פרי איש הוא זעיר, תשבע בטנו הוא אימא עילאה. במשל השני המשיל לשפחות, כי הוא סוד זעיר ונוקביה, אמר העליונים חיים, שהוא סוד ו' מן השם שהוא סוד אילנא דחייא, והוא נקרא שמים ואתה תשמע השמים (מלכים א' ח לב), והשכינה היא מקננא בעשייה תמן ה' אחרונה של השם נקראת ארץ, והוא אילנא דמותא בסוד ורגליה יורדות מות (משלי ה ה), לכן אמר והתחתונים מתים. והנה שניהם כאחד מתקיימין מבוארים בקרא, ועל שניהם קמכוין הפסוק שהארץ היתה תוהו ובוהו, על מה היתה תוהו ובוהו, שהעליונים יש להם אור ונהנין מזיו חמה עילאה, אבל הארץ עליונה יש לה חושך אם אינה יגיעה אינה נהנה, וגם הארץ התחתונה היא תוהו ובוהו, שהעליונים יש להם חיים, ולמטה על פני תהו"ם בהפוך אתוון המו"ת דמחשיך אפי דברייתא (זוהר ח"ב קמ"ט ע"ב). ועל שניהם השיב הקב"ה שגם התחתונים יהיו נהנין מזיו השכינה. וז"ש ורוח אלהים, ודרשו רז"ל [במדרש רבה פרשת בראשית (ב"ר פ"ב ד')] זה רוחו של משיח, שהוא אחד מז' דברים שקדמו קודם כל בריאות של ו' ימי בראשית (פסחים נ"ד ע"א), שנרמז במלת בראשית בצירוף בר"א שי"ת, והן רמוזין גם כן באותיות בראשית, בית המקדש, רוח אלהים שהוא כסא כבוד, אבות העולם, שמו של משיח, ישראל, תורה. ונמצא רוח אלהים שהוא שמו של משיח שהוא יושב תחת כסא הכבוד, ואז באותו פרק כשיבא משיח יהנו כל ישראל מזיו השכינה ולא יגיעו, ועל שהתחתונים מתים אמר מרחפת על פני המים שהיא התורה, וזה נשמתו של משה דאתמר ביה מן המים משיתיהו (שמות ב' י), נקרא גם כן רוח אלהים, ובזה שישראל קבלו התורה בימי משה, נמצא בזה שהתחתונים הם גם כן חיים ולא מתים, וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים (דברים ד' ד), חוזר ומפרש על שניהם יהי אור (בראשית א ג) על זיו השכינה שלעתיד לבא שהוא אורו של משיח, ויהי אור על אור של משה, וז"ש וירא אלהים את האור (בראשית א ד), בגימטריא מש"ה רבינ"ו, כי טוב הוא משתמש בזה העולם, אבל על אורו של משיח אמר ויבדל אלהים, שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא (חגיגה י"ב ע"א). ועל זה יהיה כוונת משה ליכנס לארץ ישראל ולתקן התחתונים שיהיו נהנין מזיו השכינה בלא יגיע כמו העליונים, וז"ש ואתחנן אל ה', ה' דייקא, כמ"ש שענין שני משלים אלו הם ברזי ד' אתוון של שם ה', בעת ההיא, מה שיהיה לעתיד לבא בימי משיח שיהיו נהנין מזיו השכינה בלא יגיע, רצה משה לעשות בעת ההוא, רצה לתקן את האור. ולזה התחיל משה אתה החלות להראות את עבדך, ששני עבדים אלו באוני אחת ובטימי אחת היו, ונחלקו לשתי ידות, את גדלך זה שמים שהוא ימין, שנאמר וימיני טפחה שמים, והם נהנין מזיו השכינה בלא יגיע, כמ"ש כי גדול מעל שמים חסדך (תהלים קח ה). כנגד ארץ אמר ואת ידך החזקה, כמ"ש אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח יג), ולא נהנין רק ביגיע, כמ"ש (דברים יד כט) בכל מעשה ידיך, יכול יושב בטל, תלמוד לומר אשר תעשה (כדאיתא בע"ז דף י"ט). ומפרש אשר מי אל בשמים ובארץ, שמים וארץ דייקא, ששניהם באוני אחת הוא סוד (תהלים צו יא) 'ישמחו 'השמים י"ה בשמים, ובטימי אחת 'ותגל 'הארץ ו"ה בארץ, שבשניהם מושלים שם בן ד', והם חלוקים, שהעליונים חיים וז"ש אשר יעשה כמעשיך, וכמ"ש מעשה אלהים שהם חיים וקיימים לעולמים, והתחתונים מתים, לכן אמר משה אעברה בהפוך אתוון ארבעה, ששם בן ד' מושלם בשמים ובארץ שיהיו שניהם שוין, לכן ואראה את הארץ, רוצה אני שתהיה נהנית מזיו השכינה בלא יגיע, וז"ש הטובה, כמו שהעליון שהוא נרמז במלת ההר הטוב שהם נהנין בלא יגיע, כן יהיה הארץ התחתונה כמו שיהיה בימי משיח שנקרא לבנו"ן, שהוא בגימטריא מנחם שהוא משיח בן יוסף. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת התחתונים. ובמשל השני שאמרו במדרש משל של שתי שפחות, שמצד התורה שנתת נעשו התחתונים גם כן חיים ולא מתים, שזה נעשה על ידי תורת משה רבינו בזה העולם, דאתמר ביה וירא אלהים את האור בגימטריא משה רבינו, כי טוב משתמש בזה העולם, דאתמר עליה ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב' ב), אותו דייקא, שהוא ראוי בזה העולם, אבל על אור של משיח שהוא משל הראשון לשני עבדים דאתמר ויבדל אלהים שגנזו לצדיקים לעתיד לבא, אמר אל תוסף דבר אלי עבור כל ישראל שאינן ראויין עתה להשתמש באותו איצטלא, אבל יהיה לך לבדך ואין לזרים אתך (משלי ה יז). וז"ש רב לך, אותו רב טוב הצפון שהוא אורו של משיח, יהיה לך לבדך, עלה ראש הפסגה, שם הראה לו אורו של משיח:
איתא במדרש רבה פרשת בראשית (ב"ר פ"ב ב') על פסוק (בראשית א ב) והארץ היתה תהו, ר' אבהו אמר משל למלך שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת ובטימא אחת וכו', כך הארץ תהו ובהו, אמרו העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים נזונים רק מזיו השכינה, והתחתונים אם אינם יגיעים אינם אוכלים, ומשל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באוני אחת ובטימי אחת וכו', כך ישבה הארץ תוהו ובוהו, אמרו העליונים וכו'. קשה מה השיב הקב"ה לארץ, הלא שפיר שאלות הארץ, הנה התשובה על ב' תמיהות. גם צריך להבין מתחילה במשל לשני עבדים, ואחר כך המשיל לשתי שפחות. אבל לפי כי כל פועל ה' הוא למענהו (משלי טז ד), קאי על שם ה' שהוא ד' אתוון, שהם כנגד ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, ונחלקו לתרין רתיכין, העליונים נקראו זכרים והתחתונים נקראו נקיבות, ושני משלים תרווייהו הן אמת, אותיות י"ה נחלקים לאצילות ובריאה, לכן המשיל אותם לעבדים שהם זכרים, והתחתונים שהם יצירה ועשייה תמן אתוון ו"ה, המשיל אותם לשפחות שהתתאין נוקבין אינון לקביל עילאין, ולכן במשל ראשון אמר נהנה מזיו השכינה שהוא זיו חכמה עילאה, שהם שמים העליונים שהיא י' מן השם, והה' היא שכינה עילאה ארץ עליונה, שכל מעשה הצדיקים שלמטה בסוד זעיר ונוקביה, שהם סוד מים נוקבין שאימא היא מתעברת מהם, וז"ש אם אינם יגיעין אינם אוכלים, בסוד מפרי איש תשבע בטנו (משלי יח כ), פרי איש הוא זעיר, תשבע בטנו הוא אימא עילאה. במשל השני המשיל לשפחות, כי הוא סוד זעיר ונוקביה, אמר העליונים חיים, שהוא סוד ו' מן השם שהוא סוד אילנא דחייא, והוא נקרא שמים ואתה תשמע השמים (מלכים א' ח לב), והשכינה היא מקננא בעשייה תמן ה' אחרונה של השם נקראת ארץ, והוא אילנא דמותא בסוד ורגליה יורדות מות (משלי ה ה), לכן אמר והתחתונים מתים. והנה שניהם כאחד מתקיימין מבוארים בקרא, ועל שניהם קמכוין הפסוק שהארץ היתה תוהו ובוהו, על מה היתה תוהו ובוהו, שהעליונים יש להם אור ונהנין מזיו חמה עילאה, אבל הארץ עליונה יש לה חושך אם אינה יגיעה אינה נהנה, וגם הארץ התחתונה היא תוהו ובוהו, שהעליונים יש להם חיים, ולמטה על פני תהו"ם בהפוך אתוון המו"ת דמחשיך אפי דברייתא (זוהר ח"ב קמ"ט ע"ב). ועל שניהם השיב הקב"ה שגם התחתונים יהיו נהנין מזיו השכינה. וז"ש ורוח אלהים, ודרשו רז"ל [במדרש רבה פרשת בראשית (ב"ר פ"ב ד')] זה רוחו של משיח, שהוא אחד מז' דברים שקדמו קודם כל בריאות של ו' ימי בראשית (פסחים נ"ד ע"א), שנרמז במלת בראשית בצירוף בר"א שי"ת, והן רמוזין גם כן באותיות בראשית, בית המקדש, רוח אלהים שהוא כסא כבוד, אבות העולם, שמו של משיח, ישראל, תורה. ונמצא רוח אלהים שהוא שמו של משיח שהוא יושב תחת כסא הכבוד, ואז באותו פרק כשיבא משיח יהנו כל ישראל מזיו השכינה ולא יגיעו, ועל שהתחתונים מתים אמר מרחפת על פני המים שהיא התורה, וזה נשמתו של משה דאתמר ביה מן המים משיתיהו (שמות ב' י), נקרא גם כן רוח אלהים, ובזה שישראל קבלו התורה בימי משה, נמצא בזה שהתחתונים הם גם כן חיים ולא מתים, וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים (דברים ד' ד), חוזר ומפרש על שניהם יהי אור (בראשית א ג) על זיו השכינה שלעתיד לבא שהוא אורו של משיח, ויהי אור על אור של משה, וז"ש וירא אלהים את האור (בראשית א ד), בגימטריא מש"ה רבינ"ו, כי טוב הוא משתמש בזה העולם, אבל על אורו של משיח אמר ויבדל אלהים, שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבא (חגיגה י"ב ע"א). ועל זה יהיה כוונת משה ליכנס לארץ ישראל ולתקן התחתונים שיהיו נהנין מזיו השכינה בלא יגיע כמו העליונים, וז"ש ואתחנן אל ה', ה' דייקא, כמ"ש שענין שני משלים אלו הם ברזי ד' אתוון של שם ה', בעת ההיא, מה שיהיה לעתיד לבא בימי משיח שיהיו נהנין מזיו השכינה בלא יגיע, רצה משה לעשות בעת ההוא, רצה לתקן את האור. ולזה התחיל משה אתה החלות להראות את עבדך, ששני עבדים אלו באוני אחת ובטימי אחת היו, ונחלקו לשתי ידות, את גדלך זה שמים שהוא ימין, שנאמר וימיני טפחה שמים, והם נהנין מזיו השכינה בלא יגיע, כמ"ש כי גדול מעל שמים חסדך (תהלים קח ה). כנגד ארץ אמר ואת ידך החזקה, כמ"ש אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח יג), ולא נהנין רק ביגיע, כמ"ש (דברים יד כט) בכל מעשה ידיך, יכול יושב בטל, תלמוד לומר אשר תעשה (כדאיתא בע"ז דף י"ט). ומפרש אשר מי אל בשמים ובארץ, שמים וארץ דייקא, ששניהם באוני אחת הוא סוד (תהלים צו יא) 'ישמחו 'השמים י"ה בשמים, ובטימי אחת 'ותגל 'הארץ ו"ה בארץ, שבשניהם מושלים שם בן ד', והם חלוקים, שהעליונים חיים וז"ש אשר יעשה כמעשיך, וכמ"ש מעשה אלהים שהם חיים וקיימים לעולמים, והתחתונים מתים, לכן אמר משה אעברה בהפוך אתוון ארבעה, ששם בן ד' מושלם בשמים ובארץ שיהיו שניהם שוין, לכן ואראה את הארץ, רוצה אני שתהיה נהנית מזיו השכינה בלא יגיע, וז"ש הטובה, כמו שהעליון שהוא נרמז במלת ההר הטוב שהם נהנין בלא יגיע, כן יהיה הארץ התחתונה כמו שיהיה בימי משיח שנקרא לבנו"ן, שהוא בגימטריא מנחם שהוא משיח בן יוסף. השיב הקב"ה רב לך, כבר תקנת התחתונים. ובמשל השני שאמרו במדרש משל של שתי שפחות, שמצד התורה שנתת נעשו התחתונים גם כן חיים ולא מתים, שזה נעשה על ידי תורת משה רבינו בזה העולם, דאתמר ביה וירא אלהים את האור בגימטריא משה רבינו, כי טוב משתמש בזה העולם, דאתמר עליה ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב' ב), אותו דייקא, שהוא ראוי בזה העולם, אבל על אור של משיח שהוא משל הראשון לשני עבדים דאתמר ויבדל אלהים שגנזו לצדיקים לעתיד לבא, אמר אל תוסף דבר אלי עבור כל ישראל שאינן ראויין עתה להשתמש באותו איצטלא, אבל יהיה לך לבדך ואין לזרים אתך (משלי ה יז). וז"ש רב לך, אותו רב טוב הצפון שהוא אורו של משיח, יהיה לך לבדך, עלה ראש הפסגה, שם הראה לו אורו של משיח:
1