מלמד להועיל חלק ב ע״חMelammed Lehoil Part II 78
א׳שאלה:
או"ז ז"ל בעל המחבר ס' נחל אשכול מסר לפני פטירתו סך קצוב וצוה בצואה המצויה בידי כזאת: סך זה יותן לקהל האלבערשטאדט ולקהל הנ"ל יהי' לקרן קיימת בתנאי שיתנו ד' למאה לשנה להחזיק ת"ת לבני עניים פה או בפיורדא או לקנות להם ספרים ותפלין וכו' עכ"ל כי אז היה אאמו"ר זצ"ל מנהל בית הספר בפיורדא. וכאשר צוה הנעדר כע עשה אדוני אבי והחזיק בני עניים פה כי לא הכיר עוד הילדים והבחורים בפיורדא ואם הגונים הם לכך. אך כמדומה לנו כעת לא נמצא גם פה שום בחור ליתן לו מרוחים של הסך הנ"ל וגם בשנים אחרונים של ימי חיי אאמו"ר זצ"ל לא ניתן כלום אלא הוסיפו הרוחים והסך הנ"ל כבר הוכפל. אבל בעיר אחרת נמצאו בני משפחה הגונה אשר שם אאמו"ר זצ"ל עינו הטוב עליהם וגם קרובים הם למצוה לפני מותו, ופעמים ושלש בא אצלי קרובי פה ליתן לבני המשפחה מעזבון של או"ז זצ"ל וחוששני שלא לקיים דה"מ כדבריו (אעפ"י שגם אני מסכים בלבי ואומר אם זכינו לראותו עוד עתה בפנינו ג"כ יענה ויאמר אמן), ע"כ הנני בא בשאלתי לפני רו"מ להגיד לי דעתו הצלולה בדבר זה. הנה מצינו בתוס' ב"ב קמ"ט ד"ה דקא מגמרי וכו' בסוף הדיבור וז"ל ועוד אומר ר"י לא אמרינן מלקדה"מ אלא באומר לו פא"פ וחזר בו ר"י ע"ש וע' קצת (דבריו?) ובתחלת הדבור: לא אמרינן מלקדה"מ אלא היכא שהוא ביד השליש. ובנ"ד מסר הנעדר בהדיא כל עזבונו לאשתו וכתב בצואתו: אם תרצה אשתי תחי' ליתן סך הנ"ל תיכף אחר פטירתי ודאי ניחא לי (וכן היה) אך אני איני מצוה אותה עכ"ל. אלמא אם רצתה לפזר אשתו כל ממונה בחייה ולא הניחה כלום ליורשיה הרשות בידה ואולי משום הכי לא היה לה דין שליש וא"כ לדעת תוס' אין אנו מחויבים לקיים דה"מ. אבל ח"ו אין אנו מבקשים צדדים להתיר שלא לקיים דה"מ אלא מה שנראה לנו אומדנא הוא כאשר אמרתי. ע"כ הנני מבקש ממעלתו לעיין על הדבר ולכתוב לי דעתו הצלולה.
או"ז ז"ל בעל המחבר ס' נחל אשכול מסר לפני פטירתו סך קצוב וצוה בצואה המצויה בידי כזאת: סך זה יותן לקהל האלבערשטאדט ולקהל הנ"ל יהי' לקרן קיימת בתנאי שיתנו ד' למאה לשנה להחזיק ת"ת לבני עניים פה או בפיורדא או לקנות להם ספרים ותפלין וכו' עכ"ל כי אז היה אאמו"ר זצ"ל מנהל בית הספר בפיורדא. וכאשר צוה הנעדר כע עשה אדוני אבי והחזיק בני עניים פה כי לא הכיר עוד הילדים והבחורים בפיורדא ואם הגונים הם לכך. אך כמדומה לנו כעת לא נמצא גם פה שום בחור ליתן לו מרוחים של הסך הנ"ל וגם בשנים אחרונים של ימי חיי אאמו"ר זצ"ל לא ניתן כלום אלא הוסיפו הרוחים והסך הנ"ל כבר הוכפל. אבל בעיר אחרת נמצאו בני משפחה הגונה אשר שם אאמו"ר זצ"ל עינו הטוב עליהם וגם קרובים הם למצוה לפני מותו, ופעמים ושלש בא אצלי קרובי פה ליתן לבני המשפחה מעזבון של או"ז זצ"ל וחוששני שלא לקיים דה"מ כדבריו (אעפ"י שגם אני מסכים בלבי ואומר אם זכינו לראותו עוד עתה בפנינו ג"כ יענה ויאמר אמן), ע"כ הנני בא בשאלתי לפני רו"מ להגיד לי דעתו הצלולה בדבר זה. הנה מצינו בתוס' ב"ב קמ"ט ד"ה דקא מגמרי וכו' בסוף הדיבור וז"ל ועוד אומר ר"י לא אמרינן מלקדה"מ אלא באומר לו פא"פ וחזר בו ר"י ע"ש וע' קצת (דבריו?) ובתחלת הדבור: לא אמרינן מלקדה"מ אלא היכא שהוא ביד השליש. ובנ"ד מסר הנעדר בהדיא כל עזבונו לאשתו וכתב בצואתו: אם תרצה אשתי תחי' ליתן סך הנ"ל תיכף אחר פטירתי ודאי ניחא לי (וכן היה) אך אני איני מצוה אותה עכ"ל. אלמא אם רצתה לפזר אשתו כל ממונה בחייה ולא הניחה כלום ליורשיה הרשות בידה ואולי משום הכי לא היה לה דין שליש וא"כ לדעת תוס' אין אנו מחויבים לקיים דה"מ. אבל ח"ו אין אנו מבקשים צדדים להתיר שלא לקיים דה"מ אלא מה שנראה לנו אומדנא הוא כאשר אמרתי. ע"כ הנני מבקש ממעלתו לעיין על הדבר ולכתוב לי דעתו הצלולה.
1
ב׳תשובה:
נלע"ד דמתחילה צריכין אנו לחקור אם שייך כאן דין דאין משנין מצדקה לצדקה. הנה איתא בי"ד סי' רנ"ו סעיף ד' בהג"ה אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה וכתב ש"ך דכיון שאמר לעניי העיר מיד זכו בה אותם עניים והוי כאלו בא הממון לידם. והנה בנ"ד נלע"ד דא"א לומר כבר זכו בהן עניים דהוי דבר שלא בא לעולם ואף אם נאמר דמעות לרווחים הוי כדקל לפירות מ"מ בני העניים דזמננו לא היו בעולם בשעת הקדש (בשנת תרל"ב). וע' ח"מ סי' רי"ב סעיף ז' ועוד דהא המצוה נתן רשות לאשתו שאם לא תרצה לא תתן וא"כ לא זיכה את הרווחים לעניים כלל, ואף שאשתו נתנה הכסף היא לא נתנה אלא על דעת בעלה וכשם שהוא לא זיכה כך היא לא זיכתה, ועוד דהרי הרב זצ"ל דקדק בלשונו וכתב: סך זה יותן לקהל ה"ש ובתנאי שיתנו ד' למאה וכו' וא"כ הקרן נתן לקהל ורק השית עליהם חוב שיתנו ד' למאה לבני עניים וזה ודאי הוא חוב על הקהל ועדיין לא זכו בו עניים כלל, ואם הקהל לא יקיים התנאי אפשר דאין המתנה קיימת ותחזור ליורשים, אבל העניים לא זכו עדיין. ועוד דהרי אינו מבורר איזו בני עניים זכו אם בני פיורדא או בני ה"ש. ומעתה פשיטא דליכא למימר בנ"ד כבר זכו בו עניים. וע' שו"ת מהר"מ שיק י"ד סי' רל"ו ויש לנו רק לברר אי רשאין לשנות מפקידת המצוה מ"מ. והנה בי"ד סי' רנ"ט ס"ב פסק דבני העיר יכולין לשנות צדקות שהתנדבו יחידים אם מעלין בקדש אבל אין יכולין להוריד. ויש להסתפק אם יכולים לשנות בקדושה כיוצא בה. ונראה דזה תליא בפלוגתא דאיתא בא"ח סי' קנ"ג ס"ד ומצדד שם הפמ"ג דהלכתא כיש מתירין, אך הרבה אחרונים מחמירין לכתחילה. והנה בנ"ד דבפירטה כבר לא מצא בן המצוה מקום לחלק שם א"כ בודאי היה סובר דמסתמא אביו לא הזכיר בני פירטה אלא משום שהוא היה שם מנהל בית הספר והיה יכול לראות מי הם התלמידים הראוים לכך, אבל אחרי אשר נבחר הבן למלא מקום אביו ולא יכול להכיר ההגונים לכך מסתמא בני ה"ש קודמין. והנה כיון דבשנים אחרונים לא חילק אביו זצ"ל אלא הוסיף הרווחים לקרן מסתמא לא מצא גם בה"ש תלמידים הגונים ורצה להניח המעות עד אשר יזדמנו ההגונים לכך. והנה אם גם כעת אין בה"ש מי שהגון לכך ובמקום אחר נמצא כזה ודאי הוה כמעלין בקדש אם אין נותנין לאחד מבני ה"ש כי אם לבני אותה משפחה ההגונה ובפרט שהם קרובים להמצוה ויש אומדנא שהמצוה היה מרוצה בכך. ויפה כתב שאין כאן משום מצוה לקיים דברי המת כמו שמפורש בח"מ סי' רנ"ב סעיף ב' ועוד יש טעמים אחרים, אך א"צ להאריך, ועל כן מותר ליתן לבני המשפחה ההגונה לצורך ת"ת.
נלע"ד דמתחילה צריכין אנו לחקור אם שייך כאן דין דאין משנין מצדקה לצדקה. הנה איתא בי"ד סי' רנ"ו סעיף ד' בהג"ה אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני אין להם לשנות אפילו לתלמוד תורה וכתב ש"ך דכיון שאמר לעניי העיר מיד זכו בה אותם עניים והוי כאלו בא הממון לידם. והנה בנ"ד נלע"ד דא"א לומר כבר זכו בהן עניים דהוי דבר שלא בא לעולם ואף אם נאמר דמעות לרווחים הוי כדקל לפירות מ"מ בני העניים דזמננו לא היו בעולם בשעת הקדש (בשנת תרל"ב). וע' ח"מ סי' רי"ב סעיף ז' ועוד דהא המצוה נתן רשות לאשתו שאם לא תרצה לא תתן וא"כ לא זיכה את הרווחים לעניים כלל, ואף שאשתו נתנה הכסף היא לא נתנה אלא על דעת בעלה וכשם שהוא לא זיכה כך היא לא זיכתה, ועוד דהרי הרב זצ"ל דקדק בלשונו וכתב: סך זה יותן לקהל ה"ש ובתנאי שיתנו ד' למאה וכו' וא"כ הקרן נתן לקהל ורק השית עליהם חוב שיתנו ד' למאה לבני עניים וזה ודאי הוא חוב על הקהל ועדיין לא זכו בו עניים כלל, ואם הקהל לא יקיים התנאי אפשר דאין המתנה קיימת ותחזור ליורשים, אבל העניים לא זכו עדיין. ועוד דהרי אינו מבורר איזו בני עניים זכו אם בני פיורדא או בני ה"ש. ומעתה פשיטא דליכא למימר בנ"ד כבר זכו בו עניים. וע' שו"ת מהר"מ שיק י"ד סי' רל"ו ויש לנו רק לברר אי רשאין לשנות מפקידת המצוה מ"מ. והנה בי"ד סי' רנ"ט ס"ב פסק דבני העיר יכולין לשנות צדקות שהתנדבו יחידים אם מעלין בקדש אבל אין יכולין להוריד. ויש להסתפק אם יכולים לשנות בקדושה כיוצא בה. ונראה דזה תליא בפלוגתא דאיתא בא"ח סי' קנ"ג ס"ד ומצדד שם הפמ"ג דהלכתא כיש מתירין, אך הרבה אחרונים מחמירין לכתחילה. והנה בנ"ד דבפירטה כבר לא מצא בן המצוה מקום לחלק שם א"כ בודאי היה סובר דמסתמא אביו לא הזכיר בני פירטה אלא משום שהוא היה שם מנהל בית הספר והיה יכול לראות מי הם התלמידים הראוים לכך, אבל אחרי אשר נבחר הבן למלא מקום אביו ולא יכול להכיר ההגונים לכך מסתמא בני ה"ש קודמין. והנה כיון דבשנים אחרונים לא חילק אביו זצ"ל אלא הוסיף הרווחים לקרן מסתמא לא מצא גם בה"ש תלמידים הגונים ורצה להניח המעות עד אשר יזדמנו ההגונים לכך. והנה אם גם כעת אין בה"ש מי שהגון לכך ובמקום אחר נמצא כזה ודאי הוה כמעלין בקדש אם אין נותנין לאחד מבני ה"ש כי אם לבני אותה משפחה ההגונה ובפרט שהם קרובים להמצוה ויש אומדנא שהמצוה היה מרוצה בכך. ויפה כתב שאין כאן משום מצוה לקיים דברי המת כמו שמפורש בח"מ סי' רנ"ב סעיף ב' ועוד יש טעמים אחרים, אך א"צ להאריך, ועל כן מותר ליתן לבני המשפחה ההגונה לצורך ת"ת.
2
