משיב צדק, בדין סוכה בשמיני עצרת כ״גMeshiv Tzedek, A Rebuttal Regarding Sitting in the Sukkah on Shemini Atzeret 23
א׳ומכל מקום גם תנחומא לא אמר לחיוב רק דהתירו לעשות כן ודי שקצת בני אדם עושין כן ואפשר בשאר מדינות דלא נהגו כלל בזה ולא נזכר בקדמונים לפי שדבר זה רק בסביבות ארץ ישראל שאז זמן גשמים וצריך להתפלל בלב שלם ולא בשאר חוץ לארץ וכנזכר לעיל, והגם דלענין התקנה אין חילוק ושוה בכל מקום ומותרין בכל מקום לעשות כן מכל מקום מהיכי תיתי יחלקו הסעודה מפני הטורח כנ"ל, ורק שם הנהיגו שעושין קצת כן כדי לידע לענין התפילה דלאו חובה ונגררו אחריהם גם איזה מדינות אחרות אף דבשאר מדינות אין צורך לנהוג כך וחיובא ליכא בזה לפי מה שכתבתי בשום מקום, אבל כל זה הוא דוקא כשהעריבות אצלו בשוה בשניהם או כשאצל רוב העולם שוה אז אף דלדידיה ערב בבית רשאי לישב בסוכה גם כן שלא לפרוש ממנהג הכל אף שאין בו מצוה כנ"ל אבל כשניכר שהוא לו לטורח ושאינו ערב לו וכל שכן כשהזמן גרמא או המקום מצד האויר דלכל אין ערב אין רשאי גם כן לישב:
1
ב׳וכפי הנראה המנהג שלא לאכול בלילה יצא מאיזה ארצות שאין חמין כל כך ובלילה יש קור כמבואר במרדכי המובא בהגהת רמ"א (סימן תרל"ט ס"ב) לענין שינה הנזכר לעיל דגם בארצינו יש צער שינה לישן על הסתם, ויש לומר דשם באכילה גם כן אף דלא הוי מצטער מכל מקום הוא לכל אחד ערב יותר בבית מה שאין כן ביום כשחמה זורחת, ובארצו דטור בספרד לא היה כן רק יש בני אדם שהם או אבותם באו מאותן ארצות שנהגו כך כפי אויר ארצם לספרד ונהגו גם שם כמנהג אבותם ועל זה כתב טור דאינו מנהג, ואין ראיה מהם למדינות אלו דלרוב בני אדם יש עריבות בבית יותר ולהיות עריבות בסוכה יותר הוא דבר שאין מצוי ועל הרוב הוא גם כן עת קור ושינוי אויר:
2
ג׳והגם דהר"ן לא כתב טעם דפעמים עריבה ולדידיה לא תליא בעריבות וליתא לכל הנ"ל מכל מקום תוס' ורא"ש וטור רבים נגדו ואפילו ימצאו חברים גם לר"ן והם כהדדי הוא פלוגתא בדרבנן דהלך אחר המיקל, וכל שכן בזה דלתוס' וסייעתם איכא עוד איסורא לישב דודאי יש לומר שב ואל תעשה עדיף:
3
ד׳וכל שכן דלדעתי כפי מה שכתבתי בדקדוק לשון יתבינן דהוא מצוה של רשות על זה יש לומר דלא יחלוק אדם והוא גם לר"ן כן דלא קבעוהו לחובה וכל שכן למה דקיימא לן דלא מברכין, ואף דכל הפוסקים כתבו סתם היינו כיון דמכל מקום מצוה הוא מאי נפקא מינה דאין חיובית וכמו צדקה וגמילות חסדים לרב האי גאון הנ"ל, ומצטער בלאו הכי פטור גם בחג וכשאין צער וסוכה לפניו מהיכי תיתי לא יעשה מצוה אף שהוא לו לטורח ואין ערב לו וניחא לכל אחד כנ"ל אף דאם ימנע לא יהיה לו עוון ועונש ולכן סתמו דמצוה לישב ולא ביארו בזה, ואם כן בזה דלתוס' וסייעתם איכא איסור ואפילו יהיו החולקים רבים מכל מקום גם הם גדולי פוסקים שאנו נגררים אחריהם ודאי יש לחוש לדבריהם כיון דבמניעה כפי מה שכתבתי ליכא איסור לדברי הכל:
4
ה׳ומה שנוהגין לאכול מעט ביום שאין טורח כל כך כבלילה הוא כדי לקיים או לעשות זכר על כל פנים למצות חכמים ומנהג אבות גם כן, דבאותה אכילה מעט אפשר דאין קפידא כל כך בין בית לסוכה ואז עביד מצוה גם כן, ועל כל פנים איסורא ליכא בזה לא משום עושה חול ולא משום נראה כמוסיף כיון דיוצא מיד ואוכל בבית והרי גלוי דעושה רק זכר בעלמא למנהג אבות, כן נראה בישוב המנהג על פי ההלכה שאינו סותר לדברי התלמוד ופוסקים הראשונים:
5