מבוא השערים ג׳Mevo HaShearim 3
א׳כשהיתה להבעש״ט זצוקללה״ה עלית נשמה בשנת תק״ז הי׳ בהיכל המשיח ושאל את המשיח אימתי קאתי מר, ענהו המשיח כשיפוצו מעינותיך חוצה, כנודע באגרת הקודש שבספה״ק פורת יוסף.
1
ב׳החסידות אחרית ההתגלות לפני המשיח אשר יבא ב״ב, וראשית זריחת קוי אור קדושתו היא, עיקר התגלות המשיחית נכללת בפסוק ״ומלאה הארץ דעה את ד׳ כמים לים מכסים״, ויסוד תורת הבעש״ט זצ״ל נכללת בהפשט אשר גילה בקדשו על הפסוק ״מלא כל הארץ כבודו״.
2
ג׳רבים אף רבים בתורה הרבו לרדוף את הקדוש ישראל בשביל זה, באומרם שח״ו מגשם הוא בזה את כבוד של מעלה, אבל העיר וקדיש אשר מן שמיא נחית קדושנו הבעש״ט זצ״ל ידע שלא לבד שאינו מגשם ח״ו רק עוד מרבה ומגלה את כבודו ית׳ בזה, ולא רק פשט ושכל אומר בזה רק את השחר שלפני המשיח ממרום העיר, ואם לא יתנו להקדים את השחר, ולא יתרגל העולם בהארת השחר אז את השמש של המשיח, ח״ו מפריעים מלעלות, לכן הכריז בקדשו ואמר לא בלבד שבתוך כל דבר מדברי העולם, חיות אלוקית נמצא, ועל חיות הזה גשם הארץ סובב ומסתיר, רק גם הגשם וגם הארציות רק לנו כגשם נראה ובאמת הכל אלוקות, וצריכים רק עינים לראות וגוף המתקדש, ואז כשאתה מסתכל על העולם, אתה מביט על אלקים ואלקים עליך, ״מלא כל הארץ כבודו״, אף הארציות, הלבוש והכלים מלאים הארת כבודו ית׳ הם, והוא הראשית של ומלאה הארץ דעה וכו׳ אשר יקוים בביאת המשיח ב״ב, שגם הארץ תמלא דעה את ד׳.
3
ד׳ההמשכות וההשתלשלויות שהיו עד עתה, המשכה בכל פעם יותר גדולה ויותר למטה, כנ״ל, רק המשכה בתוך הכלים היתה, משא״כ המשכת והתגלות של הבעש״ט ותלמידיו זצוקלל״ה חדשה היא, המשכה אף בתוך דופני הכלים בעצמם, עד שגם הן יתהפכו לאור, ולא יתהפכו דוקא רק יתגלה אורם, כי מה הם, ד׳ ברא אותם מאור, אם כן אור ד׳ המה.
4
ה׳נודע דשורש האותיות והכלים גבוה משורש הפנימית, והם נאצלו מתחילה כמבואר בע״ח היכל א׳ שע״ד ובפרט בדרוש של הרב ר׳ גדלי׳ הלוי שם, ובשע״א ענף ב׳ בהגהות וביאורים אות א׳ מביא חילוק, דכלים דמלכות דעשי׳ עשה הוא ית׳ בראשית הבריאה אף קודם א״ק ואצילות, והאורות שלהם היינו דמלכות דעשי׳ עשה בסוף ע״ש, זאת אומרת שהכלים דעשי׳ נבראו קודם אורותיהם, אף קודם אורות של א״ק ואצילות, שורש הכלים אף דעשי׳ גבוה מאוד, ורק אח״כ נתעבו ונעשו כלים מסתירים, וגם בשכל פשוט יכולים להבין מעט זאת, כי באמת מה היתה הכוונה בבריאת הכלים, לגלות בהם אורו ית׳, שבלעדם לא הי׳ אפשר שאור ד׳ יתגלה ורק ע״י הכלים מתגלה, והנה באדם ובדבר גשמי להבדיל, שהעושה עם דבר הנעשה והכלים, הם ב׳ דברים, אז יכול להיות שכוונת העושה היא להיטיב, ומ״מ פועל את ההטבה בדבר לא טוב ויסורים, שמטיב למשל להחולה, ע״י הסכין שעושה בו ניתוח ר״ל, שהסכין רע, אף שמחשבתו טובה היא, משא״כ אצלו ית׳ להבדיל שהכל רוחני ופעולותיו אינן בדבר שחוץ ממנו כמו שאינו יודע בידיעה שחוץ ממנו [רמב״ם פ״ד מהל׳ יסודי התורה] א״כ פעולה זו היינו גם הכלים בעצמם מן הארת רצונו ומחשבתו ית׳ נעשית,
5
ו׳ומה רצונו ומחשבתו ית׳ בהם לעשות צמצום והסתר, כדי שיתגלה הארת קדושתו ית׳, זאת אומרת, שפנימיות רצונו וכוונתו שהם פנימיות הכלים התגלות אלקית הם, ורק חיצוניותם הסתר, אבל טרם שנתגלה בכלל בעולם, פנימיות רצונו ומחשבתו, היינו קודם ראשית התגלות של בחי׳ תיקון המשיח, אז צד חיצוניותם שהוא ההסתר, הי׳ נראה בהם, עד שבריבוי השתלשלויות נעשה בעולם הזה עולם גשמי אף של סט״א וחטאים ר״ל,
6
ז׳מה שאין כן לעתיד כשיבא משיח צדקנו ואור פנימיות רצונו ית׳ יתגלה, אז צד הפנימיות שלהם, לא המסתיר רק המגלה אשר בתוכם, יתגלה גם הס״ם יתעלה להיות שר ומלאך קדוש ורק הרע אשר בתוכו ירד, האות מ׳ [מות] תסור ממנו וישארו בו אותיות סא״ל בגימטריה הוי׳ אדנ׳ שמות הקודש, הורה לנו הבעש״ט ז״ל, וגם הכלים בעצמם אף של עולם הזה, קדושתם יתגלה, ומלאה הארץ אף הארציות יהי׳ קודש,
7
ח׳הן גם הרעישו מתנגדיו על הבעש״ט זצ״ל למה זה הקדושים אשר קדמו לו לא מצינו שיבארו כך את הפסוק מכה״כ ולמה יוציא הוא את הפסוק מן פשטו אשר ביארוהו מקודם שרק בתוך הכלים ועולם הגשמי כבוד וחיות ד׳ נמצא, אבל כבר אמרנו ושנינו מקודם שכל הקדושים לפידי אש מאורי עולם, לא פשטום בלבד אמרו בדברם את תורותיהם הקדושים, רק המשכיות נשמות ממשיות המשיכו בהם, ומקודם שעיקר ההמשכות היו להמשיך את האור הפנימי הממלא את הכלים, וקדושת הכלים אשר צריכים לקדש אותם היתה רק כדי שיוכלו לקבל האור וכפי שיזדככו ויתקדשו בחינה זו של אור יקבלו, לכן גם את הדעת וההשגה אשר בפשט הכתוב מכה״כ ג״כ באופן כזה נתגלה, שבתוך הכלים אור וחיות ד׳ נמצא, לא כן כשגילה הבעש״ט ז״ל את אור גם של הכלים שגם הם אור ולא מסתירים רק מאירים, גם הדעת וההשגה אשר בפשט הכתוב מכה״כ גילה שגם הכלים אף הגשם אור קדושת ד׳ היא.
8
ט׳הנה בהכשרת האברכים שאלנו מה זאת חסידות ועבודת החסידות, כי אי אפשר להשתפק בתשובת אותם האנשים האומרים, שההתלהבות בתורה, תפילה ועבודה היא החסידות, מפני שהגם שבאמת היא עיקרה, מ״מ הלא גם המקובלים אשר מלפנים האר״י תלמידיו ותלמידי תלמידיהם זצוקלל״ה בטח התלהבו בעבודותיהם בלהבי קודש למעלה הרבה מהשגתנו, ואם נאמר שבדור אשר לפני הבעש״ט זצוקללה״ה נתקררה ההתלהבות, והוא ז״ל שוב חידשה, כי א״כ למה זה בשם חדש ״חסידים״ יקראו, ולא בשם מקובלים, ולמה הרעישו המתנגדים נגדם, אם לא חדשות חודשו, ע״ש, ובדברינו שדברנו בזה ע״ע ואשר נוסיף אי״ה בזה לדבר הנני מקוה לד׳ שגם לנו יתברר מעט לפי השגתנו הקטנה מהות החסידות.
9
י׳לפי סדר השתלשלות הנ״ל, מן תורה שבעל פה ואילך נתגלו האורות בתוך כלים, ובאיש בהשגה, אם בהשגה אשר נראית גם כאנושית, בתלמוד, ואם בהשגה ושכל אשר גם האיש רואה אותו ליותר עליון, בקבלה, לכן יסוד התגלויות אלו הוא הלימוד וההשגה בשכל. לא כן היא החסידות, המשכתה אינה מוגבלת בשכל לבד רק בכל, אף בהכלים בעצמם, ואם גם את הכלים היא מאירה, ואם עיקר יסודה הוא לגלות גם האור אשר בנמוכיות, אם כן למה זה יגרע כל הגוף מן שכל האדם, הן נמוך הוא הגוף מן השכל אשר בו, אבל הלא זה עיקר החסידות לגלות האור אשר בנמוכיות ושגם הוא קודש, לכן גם הגוף גם מדותיו של האדם פועלים במרום.
10
י״אסדר העבודה עד תקופת החסידות הי׳ להכניע את הגוף עם הרגשותיו ולהשקיט את מדותיו אף להסתגף כדי לרוצצן שלא תפעלנה מאומה, כי כולן רעות הן, ורק אז ימשיך האיש עליו אור, אם אור רק של נשמתו יעורר אשר תחלץ מגופו, או גם אור יותר עליון מנשמתו, והכל בהשגה, בחכמה, במחשבה ובכוונת ויחודים, החכמה היא עיקר הקדושה אשר באדם, והכוונות הן העיקר אשר בכחן להמשיך אור ממרום, בעשית המצות לבד, את עולם העשי׳ וחיצוניות העולמות מתקנים, ובהשגת החכמה ובכוונות עולמות אצילות, בריאה ויצירה, וגם פנימיות העולמות מתקן כנודע מפרי ע״ח ריש שער התפילה, ובמקדש מלך איתא בפ׳ ויקהל ר״י ע״ב וז״ל הק׳ ודאשתאר וכו׳, אשר משם ראי׳ ברורה כי העושה המצוה יהי׳ לו חלק ממנה כפי הבנתו עכ״ל הק׳, היינו שחלק עשית המצוות בערך הבנתו של האיש תלוי, אם מכוון ולפי ערך שמכוון הוא יכול להמשיך אור ממרום, וגם ההתעוררות וההתלהבות טובה היא רק אם ממרום באה, היינו רק בצדיק גדול שהכניע כבר את גופו והרגשותיו, שהתעוררותו היא רק מנשמתו הקדושה היא, או עוד השפעה למעלה ממנה, כי הגוף, מאווייו והתעוררותיו, לא טובים הם, ואותם צריכים רק להשקיט ולהחרש ולכלה שלא יפגמו אותנו ולא יפריעו את עבודתנו העילאה אשר במוחנו בההשגה וכוונות,
11
י״במשא״כ החסידות כיון שגם אל הכלים היא מאירה, ועיקר הארתה היא לגלות שגם הנמיכיות, העצם שלה אור וקדושה היא, לכן גם עבודת הגוף של האיש לא להכניע ולהשקיט את הגוף שלא יזיק ולא יפריע בלבד הוא, רק גם לגלות את קדושתו ולהעלות את מאוייו ונטיותיו לעבודה עילאה היא, ושאף מדות הרעות יסודן אור קדושה. ומהמגיד הגדול זצוקלל״ה איתא עה״פ ״ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא״, שגם אהבה רעה שנתעוררה לו לעבורה וליקח את אחותו ר״ל, יסודה ספירת חסד של מעלה היא, שנשתלשלה ונתקלקלה בו, עכ״ל הק׳.
12
י״גומעתה לא די לאיש להכניע את מדותיו לבד כי האם האיש הישראלי חי׳ רעה הוא שדי לו שלא ינגח לא ינשך ולא יזיק, והאם אפשר שנשמתו תתאחד בד׳, אם גופו ומדותיו מארת פתנים בצה ותל של אשפה מזוהמה הוא, שרק להרחיקה ולהשליכה עומדת, גם הנמיכיות שלו קודש וגם בהם צריכים לעבוד ולהתדבק באביו, מלכו וקדושו. ואם יתבונן איש באהבה רעה אשר מתעוררת בו לאמר, הלא אהבה זו מספירת חסד ממרום היא ואיך אני מטנפה באהבה רעה כזו, גם מזה יתעורר באהבה לד׳, וגם התעוררות אהבת ד׳ כזו שבאה מאהבה גרועה כזו, אהבה גרועה שנתהפכה לאהבת ד׳ והתורה, גדולה היא.
13
י״דולא זו אף זו, אלא גם מי שרק דומה לו שנתעורר במדות אהבה, יראה וכו׳, ורק דמיון הוא לו, ג״כ טובה היא, כמו שאיתא בהקדמת שערי היחוד והאמונה להה״צ ר״א זצ״ל בשם המגיד הגדול זצוק״ל, עה״פ ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ אף שרק דמיון הוא ג״כ יאמר קדוש, מפני שבאמת האיש הישראלי ביסוד קדושתו מתעורר באמת לד׳, ורק חיצוניות הגשמיות שנשתקע בה ע״י מעשיו ומחשבותיו אשר לא לד׳, המה המעצרים אותו, ועתה שנתגבר עליהם וגם בהם רוצה להתעורר, רק בהם ההתעוררות דמיון לבד הוא, אבל לעצם הישראליות שבו בשעה זו התעוררות אמיתית היא, אף בשעה שהאיש הישראלי עוסק בצרכיו הגשמיים, מסחר ומלאכה, אם על דרך התורה עושה אותם, עבודה היא לפי דרכי החסידות,
14
ט״ווהקדוש הבעש״ט אמר מה אם איש לומד דיני המחליף פרה בחמור גדול הוא לפני הקב״ה מכש״כ כשבפועל מחליף פרה בחמור ושאר עניני מסחר ומלאכה אם ע״פ התורה עושה שמקיים התורה בפועל, שגדול הוא לפניו ית׳, ועוד מימי קדם הודיעו לנו קדושינו שכך תהי׳ עבודת והתגלות המשיחית וזה לשון המדרש רבה בראשית כ״ו, לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאבריו [לפי מפרשי המדרש, היינו בשכל] אבל לע״ל היא נבזקת בכל הגוף הה״ד ואת רוחי אתן בקרבכם [יחזקאל ל״ו] עכ״ל המדרש, וכיון שהתגלות זו של הבעש״ט זצ״ל ראשית זריחת קוי המשיח היא, לכן התקדשותה גם כן בכל הגוף והגופניות היא, לא בשכל וכוונות בלבד.
15
ט״זומעתה לא פליגי בזה קדושי עליון אלו כי עד הבעש״ט זצ״ל שהיתה ההמשכה בתוך הכלים לבד, והכלים נשארו רק מקבלים ומסתירים אז היו צריכים לרחק את עניני עולם הזה ככל שאפשר, כי רק כלים מסתירים הם, מה שאין כן כשהתחילה המשכת והתגלות של בחי׳ תיקון של לעתיד ע״י הבעש״ט זצ״ל גם בעצם הכלים והכל מתתקן וקדושתם מתגלה, אין צריכים לרחקם רק להעלותם ויהיו גם הם למאורי אור לעבוד בהם את ד׳.
16
י״זהן אמת שהעבודה בדברי קדושה בתורה, תפילה וכו׳ פנימיות האור גדולה הרבה מאוד בלי הבדל מן קדושת הכלים ודברי חול, אבל הלא גם במרום מדרגות שונות באורות וספירות ישנן זו למעלה מזו למטה מזו, וגם עולם הזה ועניניו, מדרגה ובחינה הוא באורות ד׳, מדרגה התחתונה שבד׳ עולמות.
17
י״חכל העולמות ומלואם, גם כליהם וגופיהם הארת אלקות הם, כל אחד כפי בחינתו ומדרגתו, עולמות העליונים הרבה יותר מאתנו ומהשגתנו, ועולם הזה כפי בחינתו, ועם כל זה שורשו של ישראל למעלה מכולם, חד הוא עם הקב״ה, כי אורייתא וקב״ה וישראל חד, ולא עוד, אלא גם כל העולמות בו משתלמים, בהעולמות יש הארה רק מן הארת ד׳, ובישראל, הארה גם מן עצם אורו ית׳,
18
י״ט[הג״ה הארה אינו עצם אור רק הארה ממנו, אור הנר עצם האור הוא והאור שבבית רק הארה ממנו הוא, וישנה גם הארה מן הארה כגון שהחדר אשר בו הנר, פתוח לחדר אחר לא כנגד האור, ולא אור הנר נכנס לחדר הב׳, רק הארה, מן ההארה שבחדר, שהיא הארה לא מאור רק מן הארה, הארה פחותה מן הארה הא׳ שהיא הארה מנר]
19
כ׳והוא גם הדבר שבישראל יש בחירה ולא לזולתו לא להמלאכים ולא לצאצאי עולם הזה, כלומר הבחירה היא, רצון המתחיל כאן באיש, האדמה שצומחת לא בה תלוי ולא בה מתחילת פעולתה רק בהגשם אשר הניעה, והעננים ממטירים את הגשם, מפני שכח אחר סובבם, אך הבהמה הרוצה וההולכת ממקום למקום לא בה מתחיל הרצון שלה רק בהעשב שראתה והעשב סובב את רצונה, והיא מוכרחת מן העשב וא״א לה שלא תלך, והוא ית׳ סובב כל סבה ומכריח את כולם ומסבב את כל סיבות העולם שתזריח השמש וע״י חום השמש ירד הגשם ויצמיח, כל אחד באיתו, וכן שירויח זה ע״י סיבה זו או ח״ו יענש או יחלה אם מעצמו או שילך למקום פלוני ששם נמצא חולה כזה ותתדבק בו מחלה זו, וכן שיברא, הכל ע״י סיבות שונות שמסבב, ובו ית׳ מתחיל הרצון החפשי לא ח״ו מפני איזה הכרח אחר, רק מפני שכן רוצה.
20
כ״אכך היתה בריאת העולם ברצון הפשוט וכן הוא בבריאה המתמדת והולכת שהוא ית׳ בורא ומחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית ומנהג אותם תמיד. וכיון שכל העולם הכרחי, א״כ אין בעולם ומלואו רצון לעצמו המתחיל בו, למשל, הבהמה אין שום רצון אשר יתחיל ממנה לומר שכן רוצה מפני שרוצה, רק מזולתה מתחיל, שסובב את רצונה ההכרחי כגון העשב שראתה וכדומה, אם כן אין הרצון מתחיל בה, ורק האיש יש בו רצון חפשי אם לעשות או שלא לעשות, לחשוב ולדבר או שלא לחשוב ושלא לדבר, אם כן באיש הישראלי ישנה הארה גם מהאור ומעצמותו ית׳, עד שגם הארת רצונו, רצון של ה״פעול״ וה״מתחיל״, בו נמצא, ובכל העולם רק הארה מן ההארה ״הנפעלה״ ממנו ית׳, נמצא, לכן כל דבר רק בזולתו תלוי ולא בו מתחיל הרצון והמחשבה.
21
כ״באמור מעתה ההתגלות שבכולם, ע״י איש הישראלי משתלמת, כי על ידו גם הארת עצם אלקות מתגלה, כולם את ההארה מן בחי׳ לבוש מגלים, והאיש הישראלי גם את המתלבש בהם מגלה. ואנו שאין יכולים לדבר מן העולמות שלמעלה רק מן עולם הזה רואים שבכל העולם ישנן מדות, גם בבהמות וחיות אהבה זל״ז ויראה זמ״ז, אף ניצוץ חכמה בהם כי כולם בחכמה עשית, אבל כולן הכרחיות הן, מוכרחות הן לאהוב בשעה זו ולירא בשעה זו, להשכיל זאת ולהערים זאת, אם כן רק חיצוניות וכו׳, המדות בהם מתגלות, ופנימיות המדות והחכמה שהיא הארת בעל החכמה ובעל המדות, שבו מתחילות החכמה והמדות, חסר בהם. הן גם בהכלים אור אבל אור הארה, רק מן ההארה, לא מעצם האור שבו מתחיל האור, והאיש הישראלי רוצה בכל, ובו החכמה והמדות מתחילות, לכן בו גם נשמת ופנימיות המדות והחכמה מתגלה, ובו כל העולם נשלם ונתתקן, בלעדו חסרים הם כי הם ככלי בלא נשמה ועמו כולם נשלמים.
22
כ״גלכן אהבת ישראל כ״כ גדולה, אשר בדרכו של הבעש״ט זצ״ל, ג״כ תוצאת דרך עבודתו הקדוש הוא, הכל הארת אלקות, ואיש הישראלי הארה גם מן עצמותו ית׳, וכל העלומות בו משתלמים, ואיך זה אפשר לאהוב אותו ית׳ אם אינו אוהב אהבה גמורה גם את ישראל אשר בו הארת גם העצם, ואת כל האיש הישראלי צריכים לאהוב ולהשתדל גם לטובת וצרכו גופו, כיון שכולו מראשו ועד רגליו, מפנימיותו לעד חיצוניותו חתיכה של קודש הקדשים הוא, ובספרי כ״ק אא״מ הרהצוה״ק זצוקלל״ה איתא שגם למסור נפש צריכים בשביל ישראל, ואז יותר נתגלה אהבתו והתקשרותו לד׳, משל למלך שכאשר מי מעבדיו מוסר נפשו גם בשביל בנו, אז רואה שכ״כ מקושר הוא לו, עד שלא בשבילו רק גם בשביל בן המלך מוסר נפשו, עכ״ל הק׳. [הג״ה ועיין בליקוטי תורה מהרב זצ״ל בסוף שיר השירים עה״פ ״כי כאשר השמים חדשים״ וכו׳ וז״ל הק׳ אך הנשמות שירדו למטה בעולם הזה וכו׳ ממשיכים תוספת אור בגן עדן מעצמותו יתברך וכו׳ שישראל ממשיכים מבחי׳ אתה קדוש לבחי׳ ומשך קדוש ע״ש, כי שמך היא בחי׳ הכלים המשתלשלים בכל העולמות מעלה ומטה, וממשיכים מן בחי׳ אתה היא המשכה מבחי׳ עצם אלקות.
23
כ״דההקדמה זו מבוא השערים כתבתי טעם לקח ד׳ את זוגתי הרבנית הצדקת מרת רחל חי׳ מרים בת ההצוה״ק רבי ירחמיאל משה זצללה״ה, ממני. אל תחת כנפי שכינתו, ועוד קראה אותה כמו שקראה כמה מיתר כתבי, והעירה אותי לבאר בזה איזה דברים ובפרט זאת, שלפי דברינו בזה הבחירה הארת עצמותו ית׳ שרק לישראל היא, והלא לפי הנראה גם לעכו״ם יש בחירה.
24
כ״הואם כי בדעתנו לדבר מזה בפרטיות בפנים הספר הזה כשיעזור ד׳ ויזכנו לחבר, מ״מ בקיצור נאמר עתה, שהא שאיתא בח״פ להרמב״ם זצ״ל פ״ח ומובא הלשון בהקדמה זו הלאה פ״ז, שישנם עכו״ם האומרים שהאדם מוכרח במעשיו, ולא חפשי בבחירתו, הוא מפני שהרגישו בעצמם שהם הכרחים, כי ״וחסד לאומים חטאת״ ואמרו חז״ל ב״ב י׳ ע״ב שכל טובו דעבדין לגרמייהו עבדין, כמו שאמרו חז״ל שכל צדקה וחסד שעושין אינן אלא להתייהר, היינו שכיון שטבעו ונפש בהמיות לבד להם, לכן מוכרחים כבהמה במעשיהם עד שגם הטוב שעושים לא מבחירה חפשית שבחרו, רק לגרמייהו, וככל בעל חי שעושה לצרכו כן גם הם בהטוב, א״כ אין זאת בחירה המתחלת בהם, זולת לישראל שנפש קדושה להם ממעל לנפש הבהמיות, ולא מוכרחה ממנה רק יכולה היא להכריח את נפש הבהמיות עם יסודות הטבע לרצונה, להם ישנה בחירה אמיתית].
25
כ״וומעתה נשוב אל אשר התחלנו בפרק הזה, קודם התגלות החסידות עיקר העבודה וההמשכה היתה במחשבה לבדה בכוונות ויחודים, לכן רק הצדיקים הגדולים יכלו בעבודתם להמשיך אור ממרום, ואחר התגלות החסידות, העיקר שלה הוא בעבודה גם החושית וגם הגופנית, כי אם גם מדות הגופניות של איש הישראלי מדות עילאות הן, א״כ כמו שההשגה בתלמוד ממשית היא רק כאשר מקיים האיש גם המצות בפועל, ואם לאו לא תועיל לו ההבנה, והמחשבה וההשגה לבדן לא תקרבנה אותו אל קדושת התורה כמו שדברנו לעיל בפרק א׳, מפני שהוא מושכל לבד בלא המשכיל, כן גם ההשגות והכוונות בענין הספירות עם שמות הקדושה התלוים בהם אשר ישיג ויכוון האיש בדעתו, תפעלנה רק כאשר יפעל בהן גם בפועל, ומה פעולתו בהן בפועל, בהמדות שנמצאות בקרבו שהן ספירות ומדות עילאות יעבוד את ד׳ באהבה, יראה, תפארת וכו׳, ואז כשמתעורר בהן בתפילה ועבודה וגם מכוון הכוונות, גם הכוונה נשמה של ממש היא, ובו דבר שלם מדות עילאיות עם מחשבה שהיא מחשבה עילאה חכמה ובינה של הספירות, וחוץ מן הקדושה אשר בקרבו, מוסיף להמשיך קדושה עילאה מעולמות העליונים ג״כ, משא״כ כשאינו מתעורר במדותיו ורק במחשבתו לבדה מכוון הכוונות, מה תועלנה לו המחשבות לבדן, ומה יועיל לאיש שיכוון שהוא בירושלים אם בפועל בחו״ל נמצא,
26
כ״זגם בזוה״ק ובשאר ספרי מקובלים מצווים הרבה על העבודה שבמדות לאהבה וליראה, והתורה צותה ואהבת וכו׳ ויראת וכו׳, אבל בהם עבודות אלו לאדם כמו שאר העבודות שמצווה עליהם, כי גם בגופו מצווה לעבוד ולעשות, לאכול מצה וכו׳ כן גם במדותיו, אבל לא ראינו מפורש בהם שפעולות אלו תהיינה פעולות עילאיות, וכמו המצוות והעבודות בעשי׳ כן גם המדות אהבה ויראה לד׳ מתעלות בעיקר להיות עבודות עילאיות רק ע״י הכוונות, אם מכוון ומיחד בהן במוחו הכוונות ויחודים הנמצאים בספרי המקובלים, בפרי ע״ח, ספר הכוונות, סידורי האר״י ושאר כתבי האר״י זצוקלל״ה. משא״כ ספרי החסידות והעבודה אשר בהן, מלאות בעיקר בעבודת הגוף איך לתקן המדות ולהתפעל בהן באהבה, יראה וכו׳, ושהן בעצמן עבודות עילאיות והעיקר בעבודה, ולא עוד אלא כיון שמצאו קדושינו שלא כל אחד יכול לפעול בשניהם, לכוון את הכוונות וגם להתפעל במדותיו, אמרו לוותר על פעולות המחשבה והכוונות מאשר על עבודת הרוח והגוף במדות.
27
כ״חוכמו שהבאנו בחוה״ת ג׳ מאמרים מאמר ב׳ מסידור הרב הזקן זצוקלל״ה, שבפרטיות כוונות התפילה אף מי שיודע לכוון ג״כ לא כ״א יכוון אותן, בשעת התפילה יכוון רק את תמצית הענינים ואת פרטיהן ולימוד בשעת הלימוד חוץ מכוונות קריאת שמע שצריך לכוון ע״ש.
28
כ״טוכן איתא בספר סור מרע מהגאון הצדיק המקובל הקדוש ר׳ צבי מזידיטשוב זצוקלל״ה בחלק הב׳ שנקרא ועשה טוב, לא שדעת קדשם שאין צריכים את הקבלה בכלל ח״ו, כי הלא אומר בסידור הנ״ל שילמד מקודם וידע את הענינים וכו׳, וכן בספר הקדוש נועם אלימלך פרשת לך בד״ה ויעבור וכו׳ איתא, וזה דעת קנה הכל קנה, ר״ל שמתחילה צריך האדם שיהי׳ לו ידיעה ע״י לימוד כל העולמות ואז הכל קנה ר״ל שיוכל להעלות ולבוא למדרגה לכוון העולמות וכו׳ וזהו עיקר בתפילתו דהיינו שיתפלל בשורש השייך לאותה תפילה עכ״ל הק׳. ובפ׳ קדושים איתא שמי שרק מאמין שיש בורא אחד אמיתי ואינו חוקר ודורש כל מעשיו ית׳ הנפלאים בעולמות העליונים וספירות ואיך נאחזים בשם הקדוש, אז לא זהו דרך האמיתי, ופגם הוא לו, וכן בספר סור מרע הנ״ל בההוספות הצה״ק רצ״א זצ״ל בעל הבני יששכר איתא וז״ל הק׳ וידוע תדע שלא יבינו את דברי הבעש״ט זצ״ל אם לא למי שעוסק בחכמה הקדושה עכ״ל.
29
ל׳ע״פ דרכי הקבלה לבד, כיון שאורות העליונים למוח ולדעת האיש לבד נמשכו, לכן רק בדעתו ובהכוונות שמכוון יכול להמשיכם, וכשמכוון הכוונות, רק הענינים שבמרום הוא מכוון, ובדעתו ממשיכם להעשי׳ שלו, לכן לא כל אחד הי׳ יכול ללמוד קבלה, רק הצדיקים שבטלו את גופניותם ואור האצילות שנשתלשל ממרום דבק בהם, אז בכוונותיהם שאור האצילות נמשך להם, שהם מכוונים, ממשיכים את האורות, ורק עם הכוונה יכולים להמשיך גם לשעי׳, כיון שלהאצילות של האיש היינו מוחו, נמשך אור העליון כנ״ל, ולא כל אחד זוכה לזה, כי האיש שלא נזדכך הרבה, ואור האצילות למעלה הרבה ממנו, לא יזכה להמשיכו גם כשיכוון את הכוונות באצילות שלו היינו מחשבתו, משא״כ החסידות כיון שבכל איש הישראלי המשיכה האורות, אף בחושיהם וגופיהם גילתה ספירות עליונות, לכן הכוונות שמכוונים לא הענינים שבעולמות העליונים בלבד מכוונים, רק גם שבקרב איש הישראלי, כי גם בו ממשיות אורות העליונים ונשמות נמצאים,
30
ל״אלכן ב׳ חילוקים יוצאים מזה, א׳ שמקילים בלימוד הקבלה שאפילו מי שלא נתתקן בכל התיקונים יכול ללמדה, ובספר סור מרע וע״ט הנ״ל איתא שבדורות הללו אפילו הבעלי בתים צריכים ללמוד קבלה, ולא יבינו דברי הבעש״ט זצ״ל אם לא למי שעוסק בחכמה הקדושה כנ״ל, כיון שלא רק מדברים העליונים, רק גם מהאורות אשר בקרבו, לומד, אך ע״י שעובד ומכוון בהאורות אשר בקרבו גם בהאורות אשר במרום עי״ז פועל, וגם מהם ממשיך אורות כמו בכל ההשתלשלות שזה משפיע וזה מקבל וכו׳ כנ״ל.
31
ל״בועוד חדשות יוצא מזה שמי שלא יוכל לפעל את שתיהן לכוון ולהתעורר, אז מוטב שיוותר על הכוונות ובשעת התפילה לא יכוון, כי הן ששלימות חיות ונפש האדם היא כשמגלה אותה גם בדעת ושכל, ושלימות הספירות שבו, היא כשמתגלות גם בג׳ ראשונות, אבל האם אפשר לשכל לדעת בלא חיות, כשהאיש מתעורר בקדושה אז ממשיות אורות הספירות בו, ונחוץ לו גם לכוונות כדי שיתגלו הספירות בשלימותן ג׳ ראשין חכמה, בינה, דעת, שעם המדות, אבל כשזאת א״א לו, אז אם יתעורר ולא יכוון, עכ״פ החיות ואורות ספירות עליונות יהיו בו, רק שלא עלה עוד לגלות גם בשעת התפילה את המוחין שלהם, ורק תמצית הענינים מכוון משא״כ אם יכוון בלא התעוררות הרי זה כמו שמכוון שהוא בירושלים ונמצא בחו״ל כנ״ל.
32
ל״גובספה״ק מאור ושמש מזקני הקדוש זצוק״ל בפ׳ עקב מפורש שבדורות האלו אין צריכים לכוון בכוונות השמות בתפילה, מפני שעיקר כוונת השמות הוא ע״פ נקודות טעמים ותגין, וידוע שטעמים, נקודות ותגין הם נפש, רוח ונשמה, וכן כשהאדם משים את נפש רו״נ שלו באותיות ותיבות התפילה כבר ייחד בזה את השמות וכוונה זו עולה על כל הכוונות ע״ש, הרי מבורר שדורות הללו נשתנו מדורות הקודמים בענין לכוון הכוונות, וגם כי נפש רו״נ של האיש הוא עצם הכוונה לא מה שהוא במרום לבד, ובספה״ק עבודת יששכר מהה״ק ר׳ בעריש מוואלבארז זצ״ל בהליקוטים איתא עוד יותר, וז״ל, מרן הרבי זצוקללה״ה ממאגלניצה הי׳ אומר על ענין הכוונות, כי כל מה שיבחר איש הישראלי כוונות לעצמו, את הכל מקבלין ממנו בשמים עכ״ל הק׳.
33
ל״דוהוא הענין שברוב הימים נשתלשל וירד הדבר עד שזולת החסידים אף מי שיודע מעט קבלה, עבודתו בקרירות, ולהחסידים שבאמת חסידים הם, עבודתם בחמימות והתלהבות, מפני שזולת החסידים רק ממרום רוצים ויכולים להמשיך אורות, אשר רק בני עלי׳ יכולים, כמו המקובלים והקדושים אשר מלפנים, משא״כ זולתם ובפרט הדורות שירדו, נשארו במחשבה לבד בלא ממש, משא״כ החסידים גם מגופניותם גם מההתפעלות חושיית שלהם עושים התפעלות והתלהבות של קדושה.
34
ל״הלמשל ישנה קושיא ישנה אשר נתלבטו בה גדולי הצדיקים והמקובלים, והיא, איך צוותה התורה על דברים שבלב, בשלמא על העשי׳ שייך לצוות, אף שאינו רוצה לעשותה כגון להניח תפילין ולאכול מצה, מ״מ יתגבר יניח ויאכל, או אף אם רוצה לאכול טריפות יתגבר על עצמו ולא יאכל, כי כח ביד האיש להתגבר על העשי׳ שלו, משא״כ על דברים שבלב איך צוותה התורה ואהבת, אם ח״ו מעצמו אינו אוהב וכן על יראה וכו׳. ותירוצים שונים נאמרו עלי׳, אבל בספרי החסידות דוחים את הקושיא זו כלאחר יד ואומרים בקדשם, בשלמא אם לא הי׳ שום אהבה או יראה באיש כלל, כי אז לא הי׳ שייך לצוות, משא״כ כשישנה בו אהבה ויראה, רק שהוא משמש בהן לשטותים לאהוב דברים נמוכים באהבתו, ולכעס ביראתו, שפיר יכולים לצוות שיעלה את מדות הרעות שבו לקדושה לאהוב בה את ד׳ ולירא ממנו ית׳.
35
ל״וובספה״ק זאת זכרון מזקמהררש״ז והק׳ החוזה מפולין זצוקלל״ה בד״ה פי׳ על פסוק בית יעקב אש וכו׳ מבואר מהמגיד הגדול זצוקלל״ה שכשרוצה האיש להתעורר באהבת ד׳ דהדברים שהוא אוהב, כגון את בניו אף את מעותיו, ומן אהבה זו יבא לאהבת ד׳ כשיזכור את נפלאותיו וחסדיו, ע״ש [הן אומר שם בקדשו משל ע״ז, שכשרוצה האיש להבעיר תבערה, וקשה לו להדליק את העצים והפחמים, אז מדליק מקודם קש או תבן. ומהם העצים והפחמים מתבערים. שאף שאוהב את מעותיו אהבה נמוכה היא, מ״מ יכול עוד על ידה לבא אל אהבה קדושה לד׳, אשר קשה לו להתעורר מעצמו שכל מדות איש הישראלי מדות וספירות השגות הן רק שבדרים גופניים הן פגומות, וכשרוצה אדרבה מגיע מהן אש קדושה.
36
ל״זאבל הלא בהמשל גם הקיש גופו כעצים ופחמים, וגם האש שלו ממש כאותו אש של העצים והפחמים הוא רק שהוא במדה קטנה לכן בכחו להבעיר גם העצים והפחמים, משא״כ בהנמשל איך זה יעורר אהבה קדושה לד׳ בתפילה ע״י אהבתו למעות שהיא מהם אהבה גשמיים גרועה ונמוכה.
37
ל״חאבל להנ״ל כל מדותיו אף הגופניות של איש הישראלי השתלשלות ספירות עילאות הן, רק שהוא משתמש בהן לנמוכיות ובהנמכיות מלבישן. וכשירצה אדרבה בהן ומהן אש תבערה של קדושה מתלקחת.]
38
ל״טגם בזה לא שכל חדש חדשו אשר לא שערו המקובלים הקודמים להם, רק כנ״ל התגלות ועבודת החסידות היא לגלות האור גם בנמיכיות וגם מן המדות ונטיות החושיות לעשות עבודה עליאה לד׳, והלא גם הן קדושות ובהן יתפעל, לכן כל חסיד יכול להתפעל ולהתלהב, ואם קשה לו גם בהן להתפעל ישמש גם בעצות חושיות כדי להתפעל בהן, כגון הא שאיתא בספר הקדוש נועם אלימלך פ׳ לך, הבט נא השמימה וכו׳ וביותר יכול האדם לראות רוממות אל בהביטו השמימה ורואה הכוכבים במסילותם וכו׳ ומזה יבא לאדם יראה להבין רוממותו ית׳, ועיין שם עוד מזה שיצייר כאילו רואה בעיניו ממש שביהמ״ק בנוי והוא עומד בבית קדשי הקדשים, או כמו שאיתא בב״א שיצייר לו קודם התפילה ששוכב בקבר ביסורים גדולים ואומרים לו עמוד והתפלל וכו׳ כמו שכבר הבאנו בחוה״ת פרק ט׳.
39
מ׳אף לשתות יי״ש עם חסידים הרגילה החסידות, ובכלל צוה הבעש״ט זצ״ל על תחבולות שיבקש לו האיש כמו שהבאנו כבר בהכשרת האברכים, גם בתחבולות גופניות לעורר את חושיו ונטיות הגופניות לקדושה ישמש, כיון שגם בהן יעבוד את ד׳.
40