מבוא השערים ד׳Mevo HaShearim 4
א׳בכלל אין דברי לימוד והתעמקות השכל לעצמה בחסידות כמו בקבלה שעיקרה בה הוא הלימוד, ומ״מ כל העיונים והקבלה אף אופן הכוונות מתראים בחסידות במראה חדשה, במראה החסידות מתראים, אדוקה ומאוחדת היא בקבלה עד שכנ״ל א״א להבין את דברי הבעש״ט ז״ל בלעדה. ולא משנה בה שום שינוי, ומ״מ צורה חדשה היא לובשת, צורת החסידות, א״א לפרט ולבאר הדבר כ״כ ורק מי שמתמיד ללמוד הרבה בספרי מקובלים וגם ספרי חסידות המדברים מעניני קבלה יוכח לדעת לפי מצב השגתו, מ״מ את אשר יכולים לצמצם ולבאר מעט הוא זה.
1
ב׳הנה התורה שבכתב מדברת מן ד׳ בלשון בני אדם כגון עיני ד׳, ידים, רגלים וכו׳, והנביא יחזקאל עוד מוסיף לאמור שראה ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ופירשו קדושינו המפרשים זצ״ל שח״ו מלגשם קדושת אלקותו ית׳ באברי אדם, והתורה כבר אמרה כי לא ראיתם כל תמונה, ורק לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע דברה התורה והנביאים כך, ובמרום אין דברים כגון אלו בכלל נמצאים. והקבלה כמעט כל דברי׳ באברי וציור אדם, אדם קדמון, גלגולת, שערות, ג׳ ראשין [היינו ג׳ בחינות בראש], גרון, עורף, לבא, גופא, דרועא ימינא ודרועא שמאלא, תרין שוקין וכו׳, הן גם כן אמרו בקדשם שהוא על דרך משל,
2
ג׳ומהאר״י זצ״ל איתא בריש ספר כנפי יונה וז״ל דע שדוקא כדי להבין ניתן לנו רשות לעשות משל באברים גופניים כמשה״כ ומבשרי אחזה אלקי, אבל אתה חכם טהר רעיונך לדעת כי למעלה אין שום דבר גשמי חלילה, וקודם האצילות אין לנו רשות לעסוק בו וכו׳ אמנם מי׳ ספירות ולמטה אפשר לדבר דרך משל ודמיון עכ״ל הק׳. ובפירושו לספרא דצניעותא כתב וז״ל אל יפתוך רעיוניך לומר כי יש במקום הנאצלים העליונים מראות וגונים, כי הם הסוברים כן הם קרואי שאול וכו׳ כי אין גוון ולא מראה וכו׳, הן אמת כי שורשם למעלה וכו׳ ע״ש. היינו מן למעלה מאצילות אין רשות לדבר ולהרהר אף בדרך משל, ורק מי׳ ספירות ולמטה אפשר לדבר דרך משל ודמיון,
3
ד׳אבל אין זה משל זר לגמרי אל הנמשל כמו משלי שועלים ומשלי כובסים שהמשל מן שועל והנמשל מאדם שהם זרים ורחוקים זה מזה, ועל זה מרמזים הדברים הקדושים הנ״ל, כי שורשם למעלה, שורש אלו הדברים הנאמרים במשל, למעלה הוא. ובפרדס הקדוש שער י׳ פ״ב [הבאנו בחוה״ת מאמר ג׳] איתא שהאדם הוא דמות צורה עליונה בכל אבריו והוא צל עליון שנתגשם דמות בבואה עליונה שנדחית בעולם הזה ע״ש.
4
ה׳ויכולים להבין זה ממשל האדם ונפשו, שגם את השם ראש ויד למשל שאנו קוראים לאברים אלו שבו, לא על הבשר ועצמות קוראים שמות אלו, רק להכח שבהם, להחכמה שבראש ולכח הנפש שמניע את היד ועושה בה מלאכה, ובשביל זה יכולים לאמור גם על הנפש ראשה וידה אף שאין בה צורת ראש ויד כמו בגוף, כיון שלהכח ושורש ראש ויד אנו מכוונים, והכח גם בנפש נמצא, כעין משל זה גם זה, כיון ששורשם למעלה היינו ששורש האדם ואבריו הוא במרום והוא צל עליון שנתגשם, ובבואה עליונה שנדחית בעולם הזה, לכן גם שמות אלו רשות לנו לקרוא במרום, לא רק לשבר את האוזן, הן אברים הגופניים שאנו מדברים מהם בענינים עליונים, רק משלים הם, אבל לא משל הזר לגמרי מהנמשל כי באמת הם נמצאים שם, ומ״מ אין אנו מגשמים בזה ח״ו למעלה באברים גשמיים כי רק אל השורש הרוחני אנו מכוונים.
5
ו׳ועם כל זה כשנשאל מה הוא שייכות הגשמיי אל הרוחניי והיחס אשר ביניהם, נשוב ששייכותם הוא רק כשייכות הצל אל עצם המוצל וכיחס הבבואה אל עצם הדבר אשר ממנו הבבואה יוצאה. כלומר, עולם היצירה אל הבריאה הוא כשייכות התולדה אל האב והעלול אל העולה והתולדה מעצם האב אף ראש העלול תחתית העולה הוא, כיון ששניהם, עולם הבריאה והיצירה, רוחניים הם, משא״כ העשי׳ והאדם אל עולמות העליונים כיון שהעשי׳ והאדם, גשמיים הם, שכל נטיותיהם בטבע ומתולדה לנמיכיות, ועוה״ע רוחניים, לכן אין אלו, מעין אלו, ושייכותם הוא רק כהצל ה״אפס״ אל הדבר ה״נמצא״, שרחוקים ושונים זה מזה תכלית השינוי,
6
ז׳ומעתה כיון שעולם הזה עם האדם רק כצל מן עולמות העליונים הם, ורק שם במרום הוא המציאות, לכן גם הפעולות אשר יש להאיש לפעול בתיקונים וייחודים רק שם במרום הוא מקום הפעולה, כי כאן רק צל ובבואה ואיזה פעולה שייכה בה, ובמה יכול האיש לפעול במרום, רק במחשבתו וחכמתו אשר מנשמתו שגם הוא חלק ממרום, ומשם ממרום ממשיך הארה לעולם הזה להמצוות שעושה בעשי׳, והמשכתו זו אשר ממשיך לעולם הזה מול מקור הפעולה אשר פועל במרום שוב רק כצל נגד דבר המיצל הוא, וזה תלוי בכל צדיק ומקובל לפי בחינתו, המקובלים הצדיקים הגדולים מלפנים שאין לנו רשות להרהר בגדולתם פעולת קדשם בייחודים, כוונות ותיקוני המאורות, שמות ספירות וכו׳ היתה כל כך גדולה עד שגם את אשר המשיכו לעולם הזה היתה התגלות דגולה. ולקטנים מהם שפעולתם במרום מעטה היתה, המשכתו עוד קטנה היתה, זאת אומרת שעיקר הפעולה היא במרום בהשגות וכוונות דעת האיש מנשמתו שהיא ממרום ומשם ממשיך גם לעולם הזה ולעשיתנו, כערך צל להמיצל, ואם אינו מכוונות אז רק חיצוניות העולמות מתקן בעשיות מצוותיו כנ״ל בשם ע״ח ומ״מ הק׳.
7
ח׳זאת היא בעבודת הגוף במצוות הכתובות בתורה שאף שגם העשי׳ נתקדשה ע״י התורה שבכתב שנמשכה לעשי׳ כנ״ל, ואפילו ע״י שאר הנביאים ובני הנביאים העשי׳ נתעלה, מ״מ עתה בירידת הדורות ואחר החורבן, עיקר פעולתו של האיש בעשיית המצוות היא במרום במחשבתו ומשם ממשיך גם לעשי׳ כנ״ל, ומכל שכן כשבא לעבוד בכלל בגופו גם בעשיות שלא נכתבו למצוות בתורה, גם בהרשות שבכלל כל מחדו״מ שלו תהיינה עבודה למקום וגם בהן יתקן תיקונים וייחודים במרום, שלא יוכל לעשות עם גופו ונטיותיו רק עם מחשבתו, ואת גופו ונטיותיו רק יכניע ויסגף כנ״ל,
8
ט׳ואת אשר יוכל לשמש בנטיות גופו וחושיו הוא רק לעורר בהם את נשמתו, כיון שרק הנשמה שהיא במרום היא הפועלת, כמו שכבר הבאנו בחוה״ת בהשוח, את דברי קודש הפרדס שער י׳ פ״א שכשבא לפעל בחסד ותלבש לבנים, בגבורה בבגדים אדומים וכו׳ כיון שהנפש מתפעלת מהגוונים, היא מתעוררת ומעוררת את הרוח וכו׳ ע״ש.
9
י׳ועיין בשל״ה הק׳ מסכת ר״ה שאומר בקדשו שזהו גם ענין אכילת דברים המרמזים לטוב כגון ראש הכבש כרתי וכו׳, שנוהגים לאכול בלילי ר״ה, שהם רק לעורר את האדם להתפלל עליהם, ומביא את דברי הפרדס הנ״ל, ומשמע מזה שפעולת האיש בגופו, היא, רק לעורר את נפשו ע״י חושי גופו, אבל לפעול בעצמו במרום, רק מעט הוא אשר יוכל בגופו.
10
י״אולדרך הזה כל ההבנה וההשגה והלימוד בענייני קבלה, רק בדברים שנמצאים שם במרום מתבוננים ולומדים, גם כינויי השמות, ספירות, ידים, רגלים וכף של עולם הזה, הכל בדרך משל, הן לא כמו שהיו יכולים לטעות מקודם ולאמור שלשבר את האוזן בלבד הוא במשל זר לגמרי מהנמשל רק כצל ומיצל כנ״ל.
11
י״בזה הוא דרך הקבלה בערך ובקיצור [עד כמה שיש לנו רשות להתבונן בה,] עד התגלות החסידות, אבל אחר שהאיר הבעש״ט זצוקלל״ה את ראשית הארת אור המשיח והתיקון של לעתיד וגילה את קדושת הכלים עולם העשי׳ ואת מדרגות התחתיות, עלה מזה שגם בין עולם העשי׳ לעולמות העליונים אין הבדל ומרחק יותר מאשר בין עולם לעולם במרום בעולמות העליונים, וכמו עולם היצירה מעין עולם הבריאה הוא, וראשית עולם היצירה תחתית עולם הבריאה, כן גם עולם העשי׳ מעין היצירה וראשיתו תחתית היצירה הוא, לא כהבדל הצל לדבר המיצל והבבואה להעצם בלבד, ד׳ עולמות ברא ד׳ שכולם קדושים הם, ורק במדרגותם חלוקים הם שזה למעלה מזה וזה למטה ורחוק מזה, ומעתה הן במה שלמעלה מן הספירות אסור לנו לדבר, אבל מן ראשית הספירות למה זה לא נדבר מן עולם העשי׳ כמו שמדברים מן יצירה ובריאה, ומן יצירה ובריאה כמו מן עשי׳,
12
י״גולמה זה נכריח עצמנו לומר על כל עניני קדושת אלקות הנאמרים בתורה ודברי נבואה, בתלמוד וזוה״ק, שרק משל ומליצה ורק דברי הסברה הם לנו, מפני שגם אברי האיש ושאר עניני העולם כן נקראים, ולמה זה לא נאמר שאמיתים הם ובאמת מדרגות אלו כך הן וזה שמם גם במרום וגם למטה, הלא גם העולם הזה ועניניו קדושים הם, אלקות ומיני מדרגות במלא כל האת כבודו, ובכל הד׳ עולמות הקדושים מדרגות וחלקי קדושה אלו, נמצאים, ובשמותם כאלו נקראים,
13
י״דוהאם בשביל שלאיש גשמי נדמה העולם והאדם לגשמי ישתנו להיות באמת גשמיים עד שלא נוכל לקרא את עולמות העליונים, בהם, והאם מי שעיניו חולות או דעתו נטרפה, והאדם נראה לו בדמות הקוף, ורק מפני שיודע ומורגל לקרותו אדם, קורא בעל כרחו ״אדם״, להברי׳ שבעיניו נראה כקוף, האם בשביל זה יפסל השם ״אדם״ מלהיקרא בו, וכל איש אשר בשם אדם יקרא, יתבזה ויתאונן שקוף קראוהו, בתמי׳, השם אדם במקומו החשוב עומד וחולה העינים והראש ר״ל ישתדלו ברפואתם עד אשר יתגלו לראות האדם כדמותו וכצלמו. מאחר שקדושנו הבעש״ט זצוקלל״ה אמר שכאשר מסתכלים בעולם על האלקים מסתכלים, כנ״ל, וכל איש לפי התקדשותו רואה את האלקות אשר בעולם, למה זה לא נקרא לעולמות העליונים בשמם האמיתי שגם בעולם הזה חלקים ומדרגות אלו קבועים, האם בשביל בעלי עיניים טרוטות או דעות מטורפות שאינם רואים את העולם כמו שהוא באמת, והלא גם אלו יודעים שבאמת הכל אלקות ושרק הם אינם רואים את האמת, לכן רק עליהם להשתדל שלא להתרמות בהבטתם וראיתם את העולם של ד׳.
14
ט״וגם עולם העשי׳ קודש עם הדברים הנמצאים בו חלקו מדרגות דקדושה הוא, רק הוא האחרון שבד׳ עולמות, גם יצירה קטנה מבריאה וגם עשי׳ קטנה מיצירה היא, אבל כמו שלא נאמר שהספירות דיצירה גם המדרגות דקדושה דיצירה כגון המלאכים דיצירה רק משל הם, רק שבאמת כן נמצאים, כן גם ספירות עליונות, גם בעשי׳ באמת נמצאות, וגם המדרגות והשמות שבעשי׳ גם בעולמות העליונים נמצאים, רק זאת נוכל לומר שהוא עולם האחרון שבד׳ עולמות, ולא על כל הנמצא בעולם הזה יכולים לומר שהוא האחרון בד׳ העולמות, כי איש הישראלי הנמצא בעולם אדרבה בשבילו ברא ד׳ את כל העולמות אף העליונים,
15
ט״זומהמגיד הגדול והקדוש זצוקלל״ה איתא, בגלל אבות שעשו רצונך שהאבות עוררו את רצון ד׳ לברוא את העולם. ע״י שראה את עבודתם הקדושה אשר יעבדו אותו ית׳, א״כ שורשם שורש ישראל, גם למעלה מהספירות הוא, כי כיון שעל ידם עלה ברצונו הפשוט להאציל את הספירות, א״כ הם קודמים וגרמו את הספירות, וכיון שכנ״ל מהאר״י זצ״ל למעלה מהספירות אין לנו רשות להשיג ולא לדבר, לכן תבין בזה את אשר איתא בספר הקדוש נועם אלימלך בפ׳ פנחס, שישראל כשהם באחדות אין בהם השגה, עכ״ל הק׳. ובפרשת דברים, שכלל ישראל הוא בחי׳ אדם קדמון, והבן.
16
י״זומעתה לימוד הקבלה לא נשתנה ע״י החסידות, רק מתראה היא במראה החסידות. לא משל ומליצה הם ענינים הגבוהים רק באמת כן הם, ולא במרום בלבד הם רק גם בעולם הזה. אף באיש, נמצאים, עד שכשלומדים ספרי קבלה מצדיקי החסידים ובפרט ספרי המגיד הגדול וספרי תלמידו זקנו הקדוש המגיד מקוזניץ זצוקלל״ה, רואים הרבה פעמים שמדבר בקדשו בענינים גבוהים שבקבלה שבמרום, ושבאדם, גם יחד, לא בדרך משל, אף אינו אומר שכעין זה איתא באדם, רק הכל במאמר אחד מדברים בקדשם, כאילו האדם במרום, וכל עולמות העליונים באדם, וגם אמרו בקדשם על המשנה, דע מה למעלה ממך, אם תרצה לדעת מה למעלה, ממך תוכל לדעת, כי במרום ואצלך הכל חד, אף את הפסוק מבשרי אחזה אלקי המורגל בספרי הקבלה לבאר ענינים גבוהים ע״י מה שהאדם מוצא בקרבו, אבריו, מדותיו וכו׳. ג״כ לא בדרך משל צריכים להבין ע״פ חסידות, רק הוא הוא כנ״ל.
17
י״חוכיון שכבר אמרנו שנינו ושלשנו שח״ו להעלות על הדעת שרק דיבורים ושכליות דרשו קדושינו ז״ל, רק הימשכות קדושות ממשיות כנשמות המשיכו, אדרבה השכליות והדרשות תוצאות וסיבובי ההימשכות הם, לכן בצדק יכולים לישא משל ולאמר, שהקבלה הרכינה את שמי השמים רק אל החכמה ואל הבינה של האיש, ומשם הוא מציץ לראות מרחוק את היושב שמים.
18
י״טוהחסידות גם ברחוב הציעה את שמי השמים, וגם את הבית, העלי׳ ואת המרתף בהם מילאה, ואת היושב שמים בתוך האדם, המליכה.
19