מבוא השערים ו׳Mevo HaShearim 6
א׳הנה אמרנו לעיל שהקבלה הקדושה אשר לפני התגלות דרך הבעש״ט זצוק״ל, הרכינה את עולם האצילות עד לאצילות שבאיש. היינו להחכמה שלו. משא״כ התגלות זו של הבעש״ט פעלה גם להכלים והגופים, וכל ישראל כולם קדושים. ועי״ז הקבלה וכל מערכות הקודש אשר בה, לא במרום לבד הן, רק גם בקרב איש הישראלי. הן מן עצם הקבלה לא דברנו, כי היא למעלה מהשגתנו, ומה אני ומה חיי השפלים והנדכאים לדבר ולבאר קדושיות כאלו, ורק את השגתנו בביאור הענינים דברנו, כמ״ש בזוה״ק על נודע בשערים בעלה כל חד לפום מאי דמשער בלבי׳ וכו׳. ועתה רוצים אנו להעיר עוד איזה הערה, והיא, שרק מן ספרי המקובלים הקדושים שרפי אל חוץ מזוה״ק, בעיקר דברנו. וזה החילוק לענין הנ״ל, לפי השגתנו הקטנה, בין זוה״ק, לספרי הקבלה הקדושים שאחריו.
1
ב׳לפי שאמרנו לעיל, התנא האלקי רשב״י אמר ראיתי בני עלי׳ והם מעטים, והוא התחיל להמשיך את אור האצילות למטה. אבל כיון שהוא הי׳ הראש וראשון להממשיכים, לכן עוד דיבוריו הקדושים והתלבשותו את האצילות בכלים נראה כשהיא למעלה מן הכלים וההתלבשות.
2
ג׳והרי זה כמו שאיתא כמה פעמים בספה״ק שספירת כתר שבכל עולם, מלכות היא מהעולם אשר למעלה ממנה, ובשביל זה יש שלא נמנה כתר במנין הספירות, כנשמה טרם שנתלבשה, בגוף, אברים וכלים. [הג״ה בפרד״ס וע״ח איתא מתי לא נמנה].
3
ד׳ולא שהוא לגמרי בחי׳ מלכות, כי כבר הוא כתר של עולם שלמטה, רק ממוצעת היא. כבר נראה עלי׳ לבוש וכלי ספירת העולם שלמטה, וגם כאור העולם שלמעלה ממנה שהיא כנשמה ערטילאית היא נראה.
4
ה׳אור האצילות והתגלות נבואיות אשר בספרי המקובלים ובפרט בספה״ק שמן הרמ״ק זצוק״ל ואילך, נמשך יותר בהכלים ונגבל יותר בשמות הספירות לכל פרטיותם. איזה ספירה, ולא עוד, אלא גם איזה ספירה בתוך הספירה. חסד שבחסד או גבורה שבחסד. ובאיזה עולם. ואם בבחי׳ התוהו או בחי׳ התיקון. ואיזה אות בשם משמות הקדושה וכדומה. וע״י התגברות כל אחד בגבולו, יש לכח הדיבור באדם ממה לדבר, ולהמחשבה ודעת האדם, המוכשרים לתפוס ולהשיג רק דברים נפרדים ומוגבלים, ורק דברים שנהגו בחוגים מושגיים, ונקראו בשמות. יש מה לתפוס ולהשיג. אצל כל איש כערכו ודעתו. עד שיכול איש בעיר אשר אינו מביט מבעד להכלים, ולא רואה את אור הנבואה הזורח על צירופי וייחודי כל ההתגבלויות יחד, ג״כ להבין מה בשכלו. ורק זאת הוא רואה, שהענין בעצמו אינו דבר של עולם הזה, אך של עוה״ע וספירות אלקות, אבל פעולתו בהידיעה וההשגה שהוא משיג, פעולה שכלית היא לו ולא יותר.
5
ו׳לא כן הוא זוה״ק, זוה״ח ות״ז, בו הנביאיות נראה. ראשית כל מראות הנבואה ממש אשר ראו קדושינו, וקולות ההכרזה אשר שמעו העלאים בזוה״ק, זוה״ח ות״ז. ואח״כ האגדה שבהם, אשר עד כמה אגדיות חז״ל נפלאות, וכל רואה ומכיר, יעיד שלמעלה משכל אנושי הן, רק נבואות ורוח הקודש. אגדיות זוה״ק עם המעשיות שבהם נפלאות הרבה יותר, וכמעט כולן, שום שייכות עם עולם הזה ושכל אנושי אין להן. כמעט כולן מדברות רק מן עולמות העליונים, ולא מג״ע וגיהנום בלבד, רק גם משאר העולמות, מתשוקות כנסת ישראל אל דודה הקב״ה, ואיך היא מתעלפת בגלות מגודל התשוקה אליו ית׳ והוא ית׳ משתוקק אלי׳. ואיך לעתיד הוא ית׳ בעצמו יקים לה. משיחת המלאכים במרום, מירידת הנשמה בשעת הלידה לעולם הזה, ומעליותה בשעת מיתה. [ולא לחנם הביא] והוא שהתחיל התנא האלקי את זוה״ק ות״ז הק׳ בהפ׳ ״והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע״, כי מין ספר השמים הוא, המסופר בו מכל הנעשה במרום, וגם כל הנעשה בארץ איך נראה ונעשה אז במרום. ולא רק קטעים מן הנעשה במרום מסופר, רק ישנם דברים המסופרים בכ״כ פרטיות שרק מי שהוא כבן בית במרום יכול באופן פרטי כזה לתאר. עד שכאשר לומד האיש איזה זמן יחד זוה״ק, מרגיש שגם הוא נעתק עתה אל עולם קדוש ומובדל.
6
ז׳ולא זו אף זו, אלא גם בענייני הקבלה שבזוה״ק רואים עצמות יחידות הזאת. שספרי הקבלה את אשר ראו במראות קדשם במרום, הלבישו בלבושי החכמה בינה ודעת, והלומד בהם, ע״י חב״ד שלו נוגע בהם. ואפילו האיש אשר זוכה להביט מבעד להכלים אל האור ממרום אשר עליהם, ג״כ מוכרח לתפוס מקודם בהחכמה והדעת שלו, מהנאמר שם. לא כן הוא זוה״ק שם סיפרו התנאים הקדושים את אשר ראו ממש, כעין שראו, ותארו כפי התוארים שהביטו הם.
7
ח׳משל הדיוט לב׳ אנשים מרוממים שנקראו לארמון המלך. וכששבו אל ביתם סיפרו שניהם מהדר יופי הארמון המפליא את כל רואיו מאוד. ומחכמת המלך, טוב טעמו, רוחב בינתו, אף עושרו, הניכרים מעל הארמון, אופן בנינו ונועם שכלולו.
8
ט׳אבל אחד מהם סיפר בדייקניות משיעורי בנין הארמון בעיקר. ממידות גודל הפתחים והחלונות, אורך, גובה ורוחב החדרים, מדות האשנבים והפשפשים, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, כל אחד מכוון עד הזרת, לפי ערך צורכי המלך ושריו וכו׳. מספר העצים אשר בגן, אורך כל עץ ומשקל כל פרי הגדלים שם. מספר ערוגות הפרחים וכמה פרחים בכל ערוגה וכו׳. והשני עד כמה שרצה לצמצם עצמו. וגם הוא אמר הפרוט, את יופי וחכמת הארמון לפרטי שיעורין, גבולין ומידות.
9
י׳מ״מ מגודל התפלאותו מן הארמון, ומן התלהבותו הרבה מחכמת המלך הניכרת ממנו, לא הי׳ יכול להתאפק ולצמצם את הכל בשיעורין ותפיסות מדעות, רק את העצמיות אשר ראה סיפר ותיאר, והתפעלותו והתלהבותו אשר התפלא ונתלהב הביע. ארמון כ״כ יפה וכ״כ אור בחדריו עד שדומה הי׳ לו שהשמש בעצמה ירדה ונמצאה בהארמון, והוא מפני שהחלונות כ״כ גדולים שיעור כל אחד מהם כך וכך. לא מן שיעורי גודל החדרים והחלונות בלבד סיפר שבשביל גודלם יפים הם, רק מן עצם יופיים סיפר. ומה יפה הוא הגן, הריח שבו מח׳ מתים, וכו׳. ובשביל גודל התפעלותו זו, לא הי׳ אפשר לו ברוב סיפוריו להזכיר מדה ושיעור של כל אחד, החדרים, החלונות וכו׳ כהראשונים. וגם במקום שמזכיר, ג״כ לא כ״כ דייקניות כמוהו מזכירם.
10
י״אהן בעצם הארמון אשר שניהם מספרים אין חילוק ביניהם. כי מי ששומע מן הראשון המדייק בשיעורין, אם לב חם לו, אז אחר ששמע ממנו ומבין בדעתו את שיעורי הארמון, אז עצם יופי הארמון בגדול ויופיו מצטייר לפניו, ולבו החם מתלהב מיופיו, ועל ידו מן גדלות המלך החופף עליו. וכן השומע מן השני, המספר מן עצם הארמון, אם בר דעת הוא השומע, אז חוץ אשר לבו מתלהב מן יופי הארמון אשר הלז מציג לפניו. במוחו משיג ומבין גם את מידותיו ושיעוריו של כל דבר, ורק באופן סיפוריהם הם מתחלקים.
11
י״בכעין זה החילוק, לפי קטנות ופחיתות דעתנו, בין התגלות הקבלה שבזוה״ק לבין התגלותה בספרי המקובלים שאחריו. גם הם לא רק שכל ודעת אמרו, כמו שכבר אמרנו לעיל במבוא השערים.
12
י״גאבל הם בקדשם צמצמו את ראיותיהם למידות ושיעורין ולפרטיותיהם לפי ערך תפיסת דעת האיש. וכשפותחים את הפרדס ועה״ח הקדושים, רואים מיד שכדי לפסוע פסיעה הראשונה בהיכלי קודש אלו, צריכים ראשית כל להושיט את ראשנו ומוחנו אליהם.
13
י״דלא כן הוא הזוה״ק. בו מסופר עצם המראות כפי שראו הם בקדשם במרום. עולם זה וזה, ספירה זו וזו, כזה וזה תוארם וכזאת וכזאת נעשה בהם, וכדומה. ואף שהרבה פעמים מדבר זוה״ק מפרטיות המידות וקורא אותם בשמותיהן המשערים ומגבילים אותן, אבל רובה דרובה, מדבר מן עצם העולמות וספירות והנעשה בהם ואף את שמותיהם אינו מזכיר, ורק המפרשים הקדושים מראים לנו שלמדה וספירה בשם זה וזה כוונת קדשו. כנ״ל בהמשל במספר הב׳ שהשומע ממנו אם בר דעת הוא, מסיפוריו ותואריו שמתאר את עצם הארמון, גם את שעריו ומידותיו שומע ממנו. ומפרשי זוה״ק הם המבינים ומסבירים גם לנו במקומות שאין דעתנו משגת, את מידות, שמות והבחינות המכוון בזה.
14
ט״ולמשל עיין בראשית זוה״ק בהקדמתו בדף ב׳ ע״א, וז״ל הק׳. מלה סתימא הו׳ קמי קב״ה וגלו במתיבתא עילאה, ודא הוא. בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא וכו׳. שלא נאמר שמות כל דבר וספירה ועולם רק סתם ראי׳ כמו שהיא. אבל כשמעיינים ע״ז בהמקדש מלך, רואים את פרטיות שמות הספירות וכו׳ הנאמר בזה. וכעין זה כמעט כל הזוה״ק מלא. ולא עוד, אלא אפילו כשמדבר זוה״ק מפרטיות הספירות, ע״פ רוב אינו קורא אותן בשמותיהן הק׳, רק עלמא עילאה, עלמא תתאה. או מלכא עילאה, מלכא תתאה. אתר ידיע. או כעין שאיתא שם בדף ועמוד הנ״ל, א״ר שמעון מכאן ולהלאה וכו׳ תרין דרגין אינון וכו׳ חד דא דאתמר מ״ה וחד מ״ו, דא עילאה ודא תתאה ע״ש.
15
ט״זהמכוון בהם הוא בינה ומלכות, וקוראן רק תרין דרגין דא עילאה ודא תתאה, ושמותן הק׳ לא הזכיר. וכן בדף ו׳ דא נקודה עילאה דקיימי בהיכלי׳ ע״ש, היינו חכמה בינה.
16
י״זאת פרטיות השמות של הבחינות, מידות, שיעוריהן וגבוליהן, אין הזוה״ק מפרש ומבאר כבספרי הקבלה הנ״ל, ורק בדרך רמז אומרם כנ״ל. ומ״מ אמרו התנאים על התנא האלקי רשב״י שכל מלה באתגלייא. עיין זוה״ק אחרי נ״ט ע״ב, וס״א ע״א. והוא מפני שלא הסתיר את מראות הקודש, במושגים, דיבורים, הגבלות ושמותיהם, רק את עצם הנבואה כמו שהיא, גילה, כעין במשל ההדיוט הנ״ל מספר הב׳. אבל המספר רק הדיוט וסיפורי הדיוט, והזוה״ק להבדיל באלפי אלפים הבדלות התגלות נבואה ממשית הוא, כמ״ש כמה פעמים בזוה״ק וגם בדף ס״א הנ״ל, שכיון שד׳ נתן לו התגלות נביאות לכן כל מל״ה דאתגלייא. אבל כיון שלא כמו שגילו הנביאים גילה רשב״י כנ״ל, שהם גילו בלבוש העשי׳ והוא ז״ל האצילות כמו שהיא.
17
י״חלכן לנו בני דור השפל הרחוקים מנבואה, המוכשרים יותר לתפוס דבר מוגבל בשיעורין ובמושגי השכל, נראים דבריו הקדושים יותר מוסתרים, לא כמו לצדיקי דורו שאמרו עליו שכל דבריו באתגלייא.
18
י״טאבל זאת גם אנו במצבנו הנמוך רואים, שהענינים שיש גם לנו איזה השגה בהם לפי ערכנו, אז אף אם את פרטי שמותיהם וגבוליהן אינו מרבה לבאר כנ״ל, מ״מ את עצם הספירות ובחינות, גם את עצם פעולותיהן הקדושות, דוקא מבאר בפרטיות הרבה. לא ביאור הנחוץ יותר להדעת ושכל, כמו שמוסיפים לבאר ביאור אחר ביאור לקטן המוח, להבינו שכל עמוק יותר, שכל תוספות הביאורים, תוספות שכליות הן. תוספת ביאורי זוה״ק, תוספות נבואיות הן, תוספות ביאור תוארי עצמות הבחינות והמידות שבמרום כפי שראו הם ברוח קדשם. למשל נודע שלפעמים הבחי׳ מלכות כנס״י מתקטנת עד נקודה, ומן ה׳ נעשה י׳, ותפילות ישראל מעוררות את הבחי׳ תפארת להאיר לה ואז מתגדלת כפי שהיתה, וחוזרים היחודים הזווגים כמו שהיו. אבל הזוה״ק אינו אומר זאת בקיצור איזה דברים, הראויים רק לדעת להבינם, רק ביאר את עצם הדברים בפרטיהם כפי שנעשים במרום.
19
כ׳וז״ל הק׳ בפ׳ בלק קצ״א, ״שחורה אני ונאוה בנות ירושלים״ וכו׳ בשעתא דאיהו גו רחימו סגי לגבי רחימהא מגו דחיקו דרחימו דלא יכלה למסבל, אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזי את מינה אלא זעירו דנקודה חדא. כדין אתכסי את מכל חילין ומשריין דילה, ואיהי אמרת שחורה אני וכו׳ לא תחמון בי כלל, דאנא נקודה זעירא. מה עבדין גברין תקיפין חיילין דילה [הצדיקים שבישראל], שאגין כאריין תקיפין וכו׳, ומגו קלין ושאגין תקיפין וכו׳, שמע רחימא לעילא וידע דרחימתי׳ היא ברחימו כוותי׳ מגו רחימוי עד דלא אתחזיאת מדיוקנא ושפירא דילה כלל וכו׳. נפיק דודה רחימאה מגו היכלי׳ בכמה מתנן, בכמה נבזבזן, בריחין ובוסמין, ואתי לגבה, ואשכח לה שחורה, זעירא בלא דיוקנא ושפירו כלל. קריב לגבה מחבק לה וכו׳ עד דאתערת זעיר זעיר וכו׳. ובחדוה דרחימהא דעמה, אתבניאת ואתעבידת בתקונהא בדיוקנהא בשפירו דילה ה׳ כמלקדמין וכו׳, כדין אינון וכל שאר חילין קיימין לשמוע מה דאיהו אמרת, ואיהי קיימא כמלכא גו חילי׳ וכו׳.
20
כ״אהנה רק הקיצור משם העתקתי, אבל גם בזה שהבאתי, כבר מובן לכ״א מה שסיים שם ר׳ אלעזר, אלמלי יחזקאל נביאה אמר דא, תווהא הוי בעלמא ע״ש. דבר הנבואה הזאת עד כמה שצמצמו בקדשם להמשיכה גם לנו, מ״מ לא נתכסה כל הדבר בלבוש השכל, ולא בדעתנו לבד נשיג כ״א כפי שישיג, רק מראה הנבואה הוצגה כעין שראו. וכ״א רואה כי נבואה היא שגם אם אמרה יחזקאל הנביא פלא היתה, ודוקא יחזקאל הנביא נקט, מפני שהוא אמר בפרטיות כפי שראה, יותר משאר הנביאים. כמ״ש בגמרא למה ישעי׳ דומה וכו׳ למה יחזקאל דומה, וכו׳.
21
כ״בוכיון שההתגלות אשר בזוה״ק התגלות יותר ערטילאית היא, והיא כהתגלות נשמה טרם נתלבשה כולה בגוף, מין כתר, שהיא גם מלכות מעולם שלמעלה ממנו כנ״ל. לכן כשנתגלה החסידות ע״י קדושינו הבעש״ט ותלמידיו זצוק״ל, התגלות ראשית המשיחית, שלא בלבד שהכלים לא יסתירו את הנשמה אשר בקרבם, כך גם בהם ובעצמותם יתגלה אור. אז הרבה דברים בזוה״ק מתבארים על ידה ביתר פשטות. כלומר עניני ההשגות המוח והדעת מן עולמות העליונים, היינו מה שנתצמצם להגבלות שיעורין, מידות, ושמותיהן, שבמוחו ודעתו ישיגם האיש, גם החסידות, ע״י הקבלה הקדושה של קדושינו הרמ״ק האר״י ותלמידיו זצוקלל״ה משגת. ותוספת ההתגלות שבחידות בענין זה הוא רק כמו שאמרנו לעיל, שמערכות הקודש ספירות ושמות ההם, אשר משיגים בקבלת המקובלים הקדושים, לא במרום לבד הם רק גם באיש הישראלי. אבל צד מראות הקודש ועצם ההתגלות שבעולם בכלל, וביותר בישראל, אשר בזוה״ק. וגודל התאחדותם בו ית׳. ובפרט בשעת התורה, תפילה ועבודה. שלא את שיעוריהן וגבולותיהן, כלומר לא המושכל שלהן, לבד, משיגים, רק גם את עצמותן. ולא בשכלנו לבד אנו תופסים אותן רק גם בעצמות שלנו. ענינים האלו ישנם שמובנים ע״י החסידות בעצמה. וע״י אופן ההתגלות אשר בדרך החסידות דוקא, כמה ענינים האלו שבזוה״ק, יותר פשוטים ויותר מתבארים.
22
כ״גלמשל איתא בזוה״ק ויקרא ד׳ ע״ב, ולא עוד, אלא דישראל אשלים מהימנותא בארעא, וישראל שלימו דשמא קדישא אינון, וכד ישראל אשתלימו בעובדייהו, כביכול שמא קדישא אשתלים, דתנן דא סליק ודא נחית [היינו שנעשה פירוד בין האותיות יק״ו לאות ה׳ שבהו״י] וכו׳ וכולא בגין דכנסת ישראל בגלותא וכו׳, כדין קב״ה אמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה וכו׳ ולית מאן דאתער רוחי׳ עכ״ל הק׳. ומפרש המ״מ, אשלים מהימנותא בארעא, פי׳ שע״י ישראל נתגלית אמונתו ית׳ בעולם. וישראל שלימו דשמא קדישא אינון, פי׳ שע״י מעשיהם הטובים גורמים יחוד בין זו״נ וכו׳, נמצא שע״י נשלם שם הוי׳ ע״ש. שכל פירושו הוא שישראל רק גורמים ופעולתם אשר גורמים, היא למעלה. ובמה גורמים, במעשיהם. ישראל אשלים מהימנותא בארעא, מפרש שגרמו לגלות אלקותו ית׳ בעולם. וישראל שלימו דשמא קדישא אינון, ג״כ שע״י מעשיהם הטובים גורמים יחוד בספירות קדושות אשר במרום.
23
כ״דמשא״כ לדרך ההתגלות החסידות דברי זוה״ק הזה כמעט אין צריכים ביאור ופירוש גם להשגתנו הקטנה. כי אם כל ההשתלשלות והספירות בישראל נמצא, ואדרבה כל עולמות העליונים לתכלית התגלותם בתוך איש הישראלי ממש נאצלו, נבראו, נוצרו ונעשו, ובשביל זה בדמות אדם נעשו. לכן אומר זוה״ק דישראל אשלים מהימנותא בארעא. א׳ מפני שמגלים אלקותו ית׳ בעולם כמו שאמר המ״מ, אבל לא זו בלבד, רק גם בעצמותם, וישראל שלימו דשמא קדישא אינון בפועל ממש בהם בעצמם. כיון שבהם כל עולמות, ספירות וכו׳ נמצאים. וגם היחודים שמיחדים ומכוונים ג״כ לא גורמים לבד ולא פעולה למה שבמרום לבד, רק גם בפועל עושים יחודים בכל הקודש אשר בהם עד לאצילות. וכשהם בגלות בירידה בגופניות ורוחניות, רוח קדשם רחוק מגופם ונפשם, זהו פירוד בין תפארת למלכות שבהם, ושבכל העולמות. אבל לא שח״ו לגמרי נתרחק מאתנו כי גם עתה עמנו, ועיקר החסרון הוא מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ולית מאן דיתער רוחי׳, העיקר הוא שהאיש יהי׳, כי בו הכל. ואיך יהי׳ האיש, דיתער רוחי׳, לא רק שיאמר דברי התפילה ויעשה בלבד המצוה רק שרוחו יתעורר, כי הוא עיקר החסידות ההתעוררות, כמו שכבר דברנו.
24
כ״הוכן בפ׳ צו ל״ד ע״ב, וזלה״ק ת״ח מלכות כהנים לא אקרי, אלא ממלכת, דאמלכו לה [לספירת מלכות] כהני, ועבדו לה גבירתא על כלא וכו׳. וכדין הוא ממלכת על כל גנזי מלכא. ממלכת על כל זייני מלכא. ממלכת בעילאי ותתאי ממלכת על כל עלמא עכ״ל הק׳. שלפי שגילה הבעש״ט זצוק״ל שישראל לא רק גורמים במרום, ולא תוספת וגרעון בלבד פועלים בספירות ואורות עילאים, ולא רק לענין המשכות אורותם למטה פעולתם למעלה. רק דע מה למעלה ממך, כמו שכבר הבאנו לעיל, שכל הנעשה במרום הכל ממך, א״כ דברי זוה״ק בזה גם לערכנו מבוארים ומפורשים באר היטב.
25
כ״ושישראל נקראים ממלכת כהנים מפני שהם עושים שספירת מלכות במרום תמלוך ותהא גבירתא על הכל וכו׳. ולא לענין התגלותה בעולם הזה בלבד ישראל מוסיפים לה כח ויכולת, רק גם על כל גנזי מלכא, היינו גם גנזי מלכא במרום, מושלת ע״י ישראל למטה. דע, מה למעלה הכל ממך.
26
כ״זוהיש דבר יותר פשוט להחסידות ממאמר הקדוש אשר בר״מ שבזוה״ק פ׳ בהר ק״ט ע״ב וזלה״ק, קב״ה כד לאו איהו בקורבנא עם שכינתא בכל ישראל דאינון אנשי מידות, דאינון אברים דילה, וכו׳, וכאילו לא הו׳ קב״ה חד ע״ש. מעתה אין צריכים להפשיט את הפשט הפשוט, ולומר שרק מפני שהשכינה במרום מתקשטת בישראל ובמצוותיהם, לכן אומר הר״מ שיחוד הקב״ה ושכינתי׳ הוא בישראל, רק פשוט, ממש כל איש ישראל אנשי מידות הנמצאים בעולם הזה הם אברים דשכינה, וכשהקב״ה רוצה להתיחד בשכינה ולהתקרב בה, אז בישראל מתייחד, ואם בהם אינו מתייחד כביכול גם הוא ית׳ אינו חד.
27
כ״חכך דרכה של ההתגלות הבאה ממרום. לאחר שכבר נתגלה, רואים בכל מקום שכך הוא. ועתה לאחר שפתח הבעש״ט זצ״ל את שערי השמים ואור העליון שופע בשפע גם להכלים והגופים, רואים שגם הזוה״ק לזה מכוון. כך דרכה של ההתגלות הבאה ממרום, וגם כך דרכה של הנשמה כשהיא מתגלה, לפי הכלי שנמשכת בו כך היא מתראה. באוזן, כח השמיעה נראה ממנה, ומאותה הנשמה ראי׳ מתגלה כשבעין נמשכת. וכן גם בספירות, אותו כח אלוקי הפשוט, כשמתגלה בכלי חסד, חסד מתגלה בו, וכשמתגלה בכלי תפארת רחמים מתגלה. וכולם אמיתיים חיים וקדושים, כמו שכבר דברנו מזה בשם ספה״ק.
28
כ״טהזוה״ק ראשית התגלות הבחי׳ אצילות הוא, ואופן התגלותו הוא כהתגלות הנשמה. ואפילו גם השיעורין, מידות וכל כלי תפיסת המוח אשר בהם נתצמצם ונתגלה, כלי נשמה הם,
29
ל׳לכן בכל דרכי הקבלה של הקדושים שרפי אל הרמ״ק, האר״י וכו׳, הזוה״ק מתראה כפי דרך הקודש של כל אחד וכדמות קדשו, קבלת הרמ״ק זצ״ל כדיוקנה הק׳, ושל האר״י זצ״ל כדיוקנה הק׳. ומכש״כ בדרך הקודש זה של הבעש״ט זצ״ל, התגלות זו שגם הכלים מתקדשים ומזדככים בו, נשמת ההתגלות, ראשית המשיחית, שנתאחדו ונתיחדו הזוה״ק ודרך הבעש״ט יחד כאחד, וכהתגלות אחת הם מתראים.
30
ל״אואפשר בזה להבין גם לדעתנו השפל, למה לענין לימוד ספרי הקבלה לא מצינו שיצוו קדושי החסידות, שגם אותם שאינם מבינים בהם, ילמדם, או יאמרו אותם, אף שכל אות בהם קודש ומקדש הוא את האיש הלומד. ועל זוה״ק צוו כזאת, שגם אותם אנשים שאינם מבינים ג״כ יאמרו זוה״ק ויתקדשו. כיון שעיקר התגלות זוה״ק בחסידות היא התגלות זו שגם הכלים מתקדשים ואף מי שאינו מבין מתקדש.
31
ל״בובצדק יכולים לאמור שבהתגלות הקבלה שהוא התגלות אצילות כנ״ל, הזוה״ק הוא בחי׳ הכתר שבו כנ״ל, והחסידות היא הבחי׳ מלכות, האחרונה להתגלות המשיחית שמלכות שמים תתגלה ע״י, וכאשר מלכות מתאחדת בכתר, נודע שנעשה כתר מלכות, בחי׳ אשת חיל עטרת בעלה, ואז נודע בשערים בעלה, והבן.
32