מבוא השערים ח׳Mevo HaShearim 8
א׳כאמור השם חסיד מלשון חסד הוא, ומה הוא חסד, חד אריך שהאור מתפשט יותר, והבעש״ט זצ״ל פעל שיתפשט גם לכלים וגופים, וזה שפרש״י בעל נפש, חסיד, שנפשו מתגלה בו מפני שאין מסתיר, כיון שגם לגוף המסתיר נמשכה.
1
ב׳לכן אין ענינה של החסידות בדעת והשגה לבדה, רק עבודה בכל האיש, גם במידותיו, חושיו וכל נטיותיו, כל חסיד לעצמו עצם אור הוא, וצריך הוא להוציא את כל פרטיו ולשמש בהם לעבודת ד׳ ולהפכם למאורי אש, וגם התקרבותם אל רבם לא לשמוע באזניהם לבד את הדברים אשר ידבר בפיו בלבד אליהם, רק שיתחברו האורות ויתדבקו עתה בפועל, המשפיע את המקבלים, כעין היחודים אשר בהספירות. הן גם דברי התורה והדרכה אשר אומר להם נחוצים להם, אבל אפשרה הוא, ופועלת, רק כשגם בכולם הם מתחברים, בכולם יתיחדים, וזה אל זה משפיע וזה מזה מקבל, ובזה הם מתקנים את עצמם, את העולם, וגם את עולמות העליונים, ובת״ז תו״ט איתא שגם יכולת המלאכים לקבל דין מן דין ולהשפיע זה לזה, ג״כ בישראל תלוי׳, אם הם מקבלים ומשפיעים זה לזה בין באורייתא ובין בממונא.
2
ג׳לכן אם ירצה מי להיות חסיד ע״י שילמד בספרים, ויבין בדעתו לבד את החסידות, ולא יעשה את עצמו, גם גופו וחושיו, נפשו, רוחו ונשמתו לחסיד, אז אף בקצה החסידות לא יגיע, וכן גם אם לא יסע אל רבו, או אף אם יסע ולא יסע כמו שצריך החסיד לנסוע, וכמו שצריך להמצא שמה אצל רבו, ואת יחודים הללו לא יעשה, גם הוא אינו חסיד. וירידת החסידות בדורינו, עד שישנם גם הרבה חסידים שלא ידעו מהי חסידות, כמו ששאלנו בהכשה״א, ולעיל, הרבה יש להטיל על טעות הזה של בני האדם שרוצים להשיג החסידות בשכל לבד, לא בעבודה, וגם שמקילים בנסיעתם שמה, וגם אינה נסיעה חסידות הצריכה להיות,
3
ד׳ונחזה אנן החילוק בין הנסיעה אשר מלפנים כפי שאיתא בספ״ק ובפרט במאו״ש, באיזה מקומות, וגם כפי ששמענו מחסידים זקנים, לבין נסיעות החסיד עתה.
4
ה׳אז כשעבד האיש והאברך את ד׳ בתורה ועבודה ורצה לקדש את עצמותו וראה שקשה לו, הן רוצה ומשתוקק הוא, שכלו, כל רצוניו, מחשבותיו ומדותיו יהיו קודש לד׳, ומ״מ רבה הפסולת בהן, ודאג והתמרמר בלבו לאמור הלא רואה אני כי רחוק אני ח״ו מד׳ ומה יהי׳ תכלית חיי בזה ובבא, האם ח״ו אשאר לנצח מושלך מהקדושה ושקוע בזוהמה ח״ו, ומוגדל דאגתו ומרירות לבו זו, אמר אסע אל הרבי שלי, שם בהר בית ד׳ אין להיצה״ר כ״כ שליטה. והרבי יורני את דרך הקודש, וגם בציצית ראשי יאחזני ויוציאני מנמיכיותי, אתקשר בו, ובע״כ יטהרני. ואל המי שהוא טהור יעלני. הן גם פחד אחזהו כי הרבי יכיר את כל מעשיו הלא טובים שעשה, אבל אדרבה זה הוא חפצו ותשוקתו להראות לרבו את כל נגעיו כדי שיטהרנו. והוא הרבי, תקות חייו של עוה״ז ושל עוה״ב ובשבירת לב ותקוה זו הלך אל הרבי. דרך הילוכו מיד דרך תשובה הי׳, כי איפה הוא הולך, לחזות בנועם ד׳ ולבקר בהיכלו, א״כ אל ד׳ הוא שב. אם כמו ישראל מלפנים בדרכם לעלות אל בית ד׳ לראות את פני האדון ד׳ צבאות, הרגיש ההולך א״ע אז, או כהנשמה במרום אחר שנתפטרה מפחד הגיהנום ואל הג״ע מוליכין אותה ליהנות מזיו השכינה יחד עם שאר נשמות הצדיקים. בין כך ובין כך כיסופין עילאין ומשוש הג״ע בהליכתו הרגיש.
5
ו׳ע״פ רוב בדרך פגע בעוד חסידים אשר גם הם אל רבותיהם, או גם אל רבו הלכו, והלכה השיירה רחוקה מן העיר ורחוקה מן האנשים עם פחזותם ושאיפותיהם, בלב אחד ובתשוקה אחת לבקש את פני ד׳ זה מספר אל זה את נגעי לבבו, וזה אל זה מספר, את טובות רבו אשר כבר פעל בו זה כמה, וממש כאשר יכבס איש את בגדו, רבו את נפשו יכבס, אבל, אמרו זה אל זה עוד קודם שנגיע אל הרבי צריכים אנו להרהר בתשובה, כדי שלא ימאס הרבי עצמו לגשת אלינו לאחזנו ולהעלותנו,
6
ז׳ומה רבתה היראה וגם התשוקה בראות החסיד מרחוק את העיר אשר רבו בה, ומכש״כ כשכבר הי׳ בחדר הרבי, במאו״ש פ׳ דברים איתא שבבוא החסיד אל הבית והחדר שרבו בו, הי׳ בכ״כ מורא ופחד עד שלא ידע היכן הוא ע״ש, ובפ׳ תשא איתא, שמוראה זו שמתירא החסיד לגשת אל הרבי וגם לרמוס חצרו, בא אל יראת ד׳ יראת הרוממות, כי מתבונן הוא, למה כ״כ אני מתירא מן הצדיק, אין זה כי אם ממציאת קדושת השם ית״ש ויתעלה אשר כאן נמצא אצל הצדיק, השוכן אתו ודבוק בו, ומזה מגיע אל יראה ההיא ע״ש.
7
ח׳הן כבר ראה הרבה פעמים את רבו, ומ״מ האם אפשר לו לספר באומר ודברים את אשר הוא מרגיש בהשלום עליכם כשמקבל את פני קדשו, מה גדלה תשוקתו אז אליו, לבו וכל נשמתו כ״כ נמשכים אל רבו, עד שאת כל עצמותיו מוכן ואם כדי להתקרב ולהתדבק אליו שרוצה הוא להתקפל כולו ולהניח עצמו לפניו להיות הדום רגליו. ובכמה תשוקה רבו מושיט לו את ידו, ובכמה תוכחה מאהבה מוסתרת הוא מביט בו. וכבר די לו, כבר מרגיש הוא את פעולתו בו, רץ הוא אל בית המדרש ומשליך את כולו בתורה ובעבודה. אבל תשוקתו אשר כ״כ נתבערה בו עתה, לא תשבע במידת תורתו אשר הוא לומד, ככבשן, לבו כבר בוער בקרבו לד׳, וכיקוד אש כולו מתלהב ולא ישבע הון, אבל ע״ז בא אל הרבי, שהוא יקדשהו ואל ד׳ יקרבו יותר מכפי יכולתיו וממעשיו אשר יכול הוא לעשות. כי הן הרבי כשלעצמו למעלה מהשגתו הוא, אבל גם במה שהו אמשיג בו, רואה שאין מסך מסתיר בין רבו כולו לבין קונו, השכינה שורה עליו, והוא, כל מעשיו גם אכילתו, שתיתו, דיבורו אף תנועת עפעפי עיניו לשם ד׳ הנה, כולו שם במרום נמצא, דבוק הוא כולו לד׳, ורק קצתו של הרבי בעולם הזה נמצא, א״כ כאשר יתדבק הוא ברוב, בשכינה יתדבק. הג״ה עיין בספה״ק עבודת ישראל על אבות פ״ב מ״ט ד״ה ״ר׳ יוסי אומר״.
8
ט׳כה עברו יומים קודם השבת וכבר ראה החסיד שנהפך הוא לאיש אחר, בתשובותיו אשר ישוב לד׳, יקל לנפשו להשתפך במרירותה, ובהתרוממותו יקל לה להתעלה ובד׳ לשמוח. והלואי יהי׳ בביתו כמו שהוא עתה גם קודם השבת. אבל בהתקרב השבת, אז בהתפילות, בהקידוש של הרבי ובשלחנות הטהורות אשר נוהג, הרגיש בפועל ממש איך רבו דחה את עוה״ז, ותחתם את עולמות העליונים הוריד להם, ובפרט כשפתח הרבי בדברי תורה הרגי שו כולם, כי בוקע הוא רקיעים ואת התורה מוריד להם מאצילות לבריאה, ומבריאה ליצירה ומשם לעשי׳. הן נראים הדברים שאומר, לכאורה, פשוטים כמו בעולם עשי׳, אבל מי שלב מבין לו ראה איך כל עולמות העליונים בה נמצאים. והדיבור בעצמו של רבם, באיזה אופן אמר להם התורה, בחוש ראו שנמצא הוא אז במרום, ומשם דיבר אליהם את דבר ד׳.
9
י׳איזה שבועות ישבו החסידים אצל רבם, ובדרך החסידות של רבם עבדו את ד׳ ותקנו את עצמם. יחד עם שאר החסידים גם עם חברייא הקדושה, וכפעם פעם אל הקודש פנימה נכנסו, לשאל עז וע״ז בעניני עבודה, הן במעשה הן בדיבור וגם במחשבה, וגם על דבר השגת אלקותו ית׳ המתגלה, לכל אחד לפי ערכו בדרך החסידות דרשו. רבם למד והורה לכל אחד כפי מצבו פעם במוסר ופעם בהתרוממות, והם בכל דיבוריו וגם הגיותיו אשר יצאו מפיו, אם בשבת ואם בחול, גם בהמעשות אשר סיפר להם, את עצמם הלעיטו, אל ראשם אל כל אבריהם גם אל צפרני רגליהם הכניסו, וכולם הרבי והחסידים, מזה נתגלו, משל לנשמה קדושה הפוגעת גוף קדוש אשר תכנס בו, ששניהם מזה נבנים ומזה מתגלים.
10
י״אראשית הכרת החסיד בימי שבתו בצל רבו היתה, שעבודת ד׳ לא בעבודה כלאחר יד יכולים לפטרה. ואף אם אין האיש עובר ח״ו על עשה ול״ת ממצוות התורה, מ״מ יש שאין לקראותו עובד ד׳ ורחוק הוא מאוד מלהיות חסיד. כבר אמרו חז״ל ׳לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה׳ [ב״מ ל׳ ע״ב].
11
י״בובספה״ק דברי אלימלך לפורים איתא מכ״ק אביו, זקני הרהצהגו״ק זצוקלל״ה ממאגלינצה שאמר ברוב ענוותנותו, כאשר אני מסתכל בהתורה מוצא אנכי עצמי קצת, אבל כאשר אני מסתכל בהצדיקים הקדושים אשר בארץ המה, איני מוצא עצמי לשום ערך נגדם עכ״ל הק׳. כל אבר, כל גיד, וכל חוט בשר האיש, צריך לעבוד עבודת ד׳ ולהתיגע בעבודתו, ולכל מחשבה פרטית, לרצון יחידי, לדיבור ודיבור, עשי׳ ועשי׳ פרטית, ישנה עבודה לעצמה, בין איך להסיר הרע ממנו, ובין איך לעלות בעבודת קדשו למרום. ועיקר הכל הוא היגיעה ועבודה הקשה. וכאשר התיגע לעבד החסיד אצל רבו, אז התחיל גם להכיר מעט את גדלות אלקותו ית׳, כי לא בדעת יושג זאת, ולא בשכל ממשיכים התגלות החסידות שהוא מעין הנבואות, רק בהתקדשות כל עצמותו הבאה ע״י יגיעה.
12
י״גובספה״ק מאו״ש פ׳ שמות איתא, שזאת, ע״י הנסיעות לצל הצדיקים קנו, וז״ל הק׳, שהעיקר כל העבדות הוא להבין ולהשכיל שיש אלקים המושל ומשגיח בדרכי הפרטיות ומנהיג את כל העולמות, ולית אתר פנוי מני׳, אמנם צריך לזה יגיעות גדולות להשיג זה באמת לאמיתו, צריך להתבודד ולדקדק היטב בכל עניניו ולהשגיח על עצמו בכל תנועה ותנועה, וגם שיהא לבו בוער כאשר להבה בהתלהבות והשתוקקות להבורא יתברך שמו, אזי יכול לבא לזה לידע מאלקותו ית׳ באמת לאמיתו וזהו עיקר הכל וכו׳ וזו עיקר הנסיעה להסתופף בצל צדיקי הדור, כדי שיבוא לזה לידע דאיהו עיקרא ושרשא דכל עלמין עכ״ל הק׳.
13
י״דולא רק בני העלי׳, קדושי עליון לבד, שבין החסידים אשר מלפנים, באו למצב כזה ע״י נסיעתם לרבם כל חסיד אשר רק רצה להתמסר לה ולעבודתה, כי מסיים בעל המאו״ש זצ״ל שם, שאפילו גם אותם שעוד גופם הי׳ בעברות וחמריות מ״מ זכו להנ״ל. ובקיצור יכולים לאמור שהחסיד אשר חיפש את ד׳, והשתוקק להתקרב אליו ית׳, אז כאשר שב מנסיעה כזו הכיר וידע שרק הוא ית׳ הנמצא היחידי ואין עוד זולתו, אין גשם ולא חומריות ולא שום מציאות בכל העולמות רק הכל אלקות, וגם הוא החסיד הארת אלקותו ית׳ הוא, ולא שום מציאות אחרת בו זולתו ית׳. וכל פעולותיו ומעשיו שבכל היום והלילה במחשבה דיבור ומעשה אף אלו של רשות כולן עבודה למקום הן,
14
ט״ווגם בביתו כששב מנסיעתו זו, בכל כחו התחזק להתנהג וללכת בדרך החסידות דרך ד׳ אשר עלה עליו ודָרך בו בבית רבו. גם אם סוחר הי׳ בביתו וגם מה שעשה בפרנסתו, מה שעשה, עשה, אבל בכולם חסיד הי׳, חסיד ועובד ד׳ העוסק גם בפרנסתו, וכשעבר איזה זמן שלא יכול עוד להתאפק, ולהבליג על געגועיו ותשוקתו אל רבו ונסע ועלה שוב אליו מצא את רבו גם לפי השגתו שעלה יותר מאז, וגם הוא החסיד יותר קיבל ממנו, ויותר עלה בעבודה בפרט ובחסידות בכלל.
15
ט״זבערך הזה היו הנסיעות מלפנים, ואיך הן עתה אחר שצרות ישראל נתרבו כ״כ והטרדות מטרידות אותם וממררות את חייהם ר״ל, ישנם זמנים שאין האיש ישראל יודע אם חי הוא. ועל בנינו ובנותינו קם השטן בדמות מפלגות להרעיל את נפשם ולטמא את גופם במינות ושאר עבירות מזוהמות ומגונות ר״ל. ישנם בתים שבשעה שהאב הבא מן המקוה והתפילה מלובש במלבושי שבת בליל שבת, רוצה להתעורר בלהב קדושת ד׳ וקדושת השבת בעשית הקידוש, בנו בשעה זו מעשן פאפיראס ר״ל, או קורא ספר מספרי עגבים המטמאים מנפש ועד בשר ר״ל, או משיחים הבנים זה עם זה מהטנופת שקראו או ראו בבתי הטיאטראות, ומי הם או גם כולם בשעה זו עוזבים אז את הבית ישראל הטהור והולכים אל הטיאטראות לחטוא ולטנף את עצמם ואת כל עם ישראל.
16
י״זוהאב הרואה, לבו מתכווץ ומחשבותיו מתדלדלות, מכל התלהבותו נופל ומשמחת רוממותו מתעצב, מתחילה כועס ומתמרמר אף קץ בחייו, וברבות הימים מתרגל בנפילתו ומסתגל בנמיכיותו, וכבן מלך שבוי זמן רב בין פוחזים, שיכורים ורקים גם הוא אובד את רוחו הנשגב ואת חכמתו הרוממה ונשאר כאיש נדהם או ככפרי שיותר מן אכילתו ומסחרו לא ידע מאומה. איש בלא שאיפות ובלא כיסופים נשגבים. ואם לפעמים יזכור את ימיו העוברים שהי׳ אברך חסיד בן תורה ורוצה להתעודד ולהתעורר, שוב נופל, באומרו מה אני ומה חיי, ומי החול עם מסחריהם גיהנום הם, וזהו ביתי בית הישראל, וזהו השבת קודש שלי, מרוחק אני מד׳ ח״ו מושלך מהיכל קדשו. כל תפילותיו ביאוש אף מצותיו בבושת פנים, באומרו איזה שייכות לי להן, ומתוך עצבות ונפילה זו יש אשר יזכור את עצמו ואומר אסע אל הרבי שלי על שב״ק. הרבה שבתות עוברים שטרדותיו וצרותיו מעבירות אותו מבלי אשר יוכל לבצע את רצונו זה, וכשכבר נוסע מתי נוסע, ביום וא״ו לעת ערב ובמוצשב״ק כבר ממהר את עצמו לשוב לברוח אל הגיהנום אשר מכריח אותו להתענות בו ולהתבשל בקלחותיו ר״ל. ואיך הוא שם בכל השבת, ויש שבליל שבת עיף הוא ובראשו כמו רחים רועש מרעש השוק, המסחר והבית שלו אשר נס מהם, ואינו נותן לב כי הוא חסיד ואצל רבו עתה נמצא, אף אם רבו אומר תורה, או שישן הוא אז, או אם גם ער הוא, אינו יכול לתת לב ולצמצם את רעיונו להאזין אליו. הן שומע הוא את הדברים, אבל כטרוד שובע יסורים עובר לפני בית המדרש ושומע קולות הבחורים מנעימי התורה, מודה במקצת, כופר הכל, יציאות השבת שתים שהן ארבע וכו׳, שמזכיר את עצמו שגם הוא למד ועתה אינו יכול לצרף מה הם אומרים ומה מדברים.
17
י״חכן גם הוא אינו יודע מה רבו מדבר, דברים נשברים כחרסי כדים נשברים מתגלגלים במוחו, חסידות, יראה עילאה, תתאה, אהבה, לתקן לזכך את עצמו, הרגשה, ספירות, אשר רק מרגיזים את רוחו ולא יותר, ובכלל בכל השבת מרגיש את עצמו כמרוחק מה לו ולחסידות מה לו ולעבודה, עד שלפעמים עוד אינו מבין למה זה הרבי עוד מבקש עתה חסידות עבודה גבוהה מאתנו, מה לנו ולגדלות מה לנו ולחסידות גבוהה,
18
י״טובמוצש״ק ממהר את עצמו למסור את הפתקא ושופך את רוחו הנשבר והנרצץ מצרותיו המרובות אשר רובץ הוא תחתן ר״ל ואף לדרכו, ובדרכו או בביתו יש לפעמים שרעיונות עוד יותר גרועות מבהילות אותו, רעיונות אשר קצוותיהן באפיקורסות ר״ל נוגעות, כי אף אם הן רק לפעמים, אבל לדאבוננו נמצאות לפעמים, שמפני נפילתו והתרחקותו כ״כ מן החסידות לא הרגיש בנסיעתו זו מאומה, ואז חושב ומאי אהנו לן רבנן, ומה הוספתי בנסיעתי, האם יראת שמים הוסיף הרבי בי, לא ארגיש מאומה, גם איזה מדה טובה לא אראה שיפוח בו, הצדיקים אשר מלפנים בע״כ העלו את החסידות, ורוח תשובה וחסידות הפיחו בו, אבל עתה כמו שהייתי קודם נסיעתי כן אני גם עתה, ויהי כעבור איזה חדשים וחבריו שואלים אותו אם שוב יסע על שבת, עונה הוא להם תירוצים שונים מבלי אשר יסע, ובלבו חושב לא ראיתי מה הועלתי אז בנסיעתי, אף בגשמיות לא ראיתי שיוטב מצבי כל כך מאז.
19
כ׳ולא יחשוב שגם אצל הצדיקים הקדושים אשר מאז שבאמת יכלו לטהר ולכבס נשמות באופן גבוה כל כך שאין לנו השגה, החסידים באו אז לשמוע, וישבו איזה זמן רב אצ לרבם, ובאם לא יכלו לשבת זמן רב, עכ״פ בתמידיות יותר נסעו וכל תשוקתם היתה לקבל דבר או אף תנועה ורמיזה מרבם, אף הטו את לבבם לקבל את האור והקדושה אשר ישפיע הרבי ישר אל לבם באין אומר ואין דברים. ואיך הי׳ החסיד ונסיעתו אז ואיך הוא ונסיעתו עתה, כנ״ל, ומי לנו יותר מהתנאים הקדושים וגם הם חלקו בין תלמיד ותלמיד, בין מהיר לשמוע וקשה לאבד לבין קשה לשמוע ומהיר לאבד וכו׳, ואיך אפשר לנפוח במי שנסיעותיו הם כ״כ מעטות, שהרי בכל השבת אף אם את כל כחותיו יאמץ לכבס אותו, ולהסיר ממנו את לבושיו ולהקים את נפשו המרוצצה ולהחיותה מעליפתה [מהתעפותה] עד שתהי׳ מוכשרה לקבל עד שתהי׳ מוכשרה לקבל מן קוי אור אשר הוא שולח בה. ג״כ לא מסתפק בשבת אחד, ובפרט שמן נסיעה אחת ועד האחרת, שוהה הוא זמן רב כזה שעד שהוא חוזר ובא, עבודת הרבי של נסיעה הראשונה כבר פגה ממנו.
20
כ״אובספה״ק מו״ש פרשה הנ״ל מביא בשם הה״ק בוצ״ק מו״ה מנחם מענדיל זצוק״ל שהאיש ההולך ומחזיר ומסבב איך לעבוד את ד׳ ואינו יכול להשיג אותה. ויש לו מסכים ומבדילים ואינו יכול ללמוד ולהתפלל כראוי, ולבו מתמרמר עליו והולך בהכנעה ובמרירות לבו אל איזה צדיק אולי ימצא מרגוע לנפשו, אז גם להצדיק עושה טובה בעבודה. ועי״ז יכול הצדיק לנשא את האיש ההוא בעבודת ד׳, משא״כ אם אין האדם מחזיר אחר עבודת ד׳ ואינו הולך בהכנעה לצדיק אז אינו גורם להצדיק נשיאת ראש בעבודת ד׳, וגם לאיש ההוא אינה מגיעה שום תועלת [היינו גם בהצדיקים אשר מלפנים]. ע״ש.
21
כ״בוהבט נא למה זה ישנם חסידים אחרים לרבך שהם מרגישים בנסיעתם, רוח טהרה והשתנות לטובה גם עתה, אף ישנם בינם אנשים שכל תפילה ושלחן, ניצוץ חדש מאיר בקרבם, ויודעים ומכירים הם כי רק דרך חסידותם הם נאחזים בקדושת ישראל, ולולא החסידות, כבר היו, אשר לא יהיו ח״ו. ואף בביתם התעוררותם בתורה, עבודה ותפילה רבם מפיח בהם. ולמה זה תתרעם על מצבך הגשמי שלדאבוננו לא הוטב ח״ו אחרי נסיעתך, הלא תדע כי עת צרה היא ליעקב, ובכלל, ישראל מעונים ונרדפים יותר מכל האומות, וחוץ מזה זכור נא כי יעקב אבינו כשבא לברך את מנשה ואפרים שכל את ידיו וישם את אפרים לפני מנשה, והשיב ליוסף על שאלתו, שאחיו הקטן יגדל, ולמה זה לא ברך את אחיו הגדול שהוא יגדל מן הקטן, הלא, לא להגיד לו את העתיד לבא בלבד, ביקש יוסף ממנו, רק שיברכם, ויברך את הגדול שיגדל ועכ״פ לא יקטן מן אחיו הקטן ממנו. משמע מזה שגם במי שמקבל את הברכה הדבר תלוי, שני בני אדם מתברכין ועל שני בני אדם מתפללין ולזה, מועלת התפילה והברכה, יותר מלזה, ובפרט אמונת האיש המתברך פועלת הרבה בזה. וגם היא אינה עתה כמלפנים.
22
כ״גאבל גם החסידים שנוסעים בהתקשרות ובשאיפה לקבל חסידות, אותם שמרגישים את הפעולה אשר החסידות גם עתה בהם פועלת, השבת והיום טוב שהם אצל רבם הוא אצלם מבחר ימי חייהם, בחי׳ ימי קדם וחיי גן עדן רוממים, זכים וטהורים בתוך שממות מדבר ימי עולם הזה של חול, נמיכויות וגסות, כנ״ל, גם אותם החסידים, נסיעתם ושהיותם שם אין לדמות להחסידים ונסיעותם אשר מלפנים, ובפרט לישיבתם בבית רבם עם יתר החסידים עם פעולות עצמותם.
23
כ״דובשביל זה לא בלבד שעתה עצם החסידות ירד, רק גם הרבה מן פעולותי׳ נשכחו, ולא בלבד הפעולות הפנימיות שבתוך לב ונפש החסידים ונסתרות בקרבם, רק גם הרבה מפעולות חיצוניות שעשו כדי לעורר את נפשם ואת התפעלותיהם הפנימיות ג״כ נשכחו. ואף אותן שלא נשכחו, הרבה מהן נראות בעיני החסידים אשר בדורינו למותר ואין נותנים לב להן.
24
כ״הכי החסידות שבכלל עיקרה לא בספר נחרת רק בעצמיות החסידים, בחי׳ זה ספר תולדות אדם, האדם והחסידים אשר בדורינו למותר ואין נותנים לב להן, כי החסידות שבכלל עיקרה לא בספר נחרת רק בעצמיות החסידים, בחי׳ זה ספר תולדות אדם. האדם והחסידים הם ספרם של החסידות, נסיעותיהם ופעולותיהם עם עצמותם והרגשותיהם, איך פעלו להגיע לכל קו אור, חיות במצוה ותפילה ומדרגה ממדרגות החסידות, ואיך הרגישו עצמם כשבאו אל זה ואל זו, בספ״ק רק מקצת מהן נכתבו, וגם מה שנכתב לא נסדר כש״ע למצות הפשוטות למען ילך החסיד בהן מחיל אל חיל מתחילה בזה ואח״כ בזה. ואם לא פעלה עצה זו ינסה בזו, ואם זכה ועלה ישמור את עצמו בזה שלא יפול וכו׳, מפני הנ״ל שעיקר מקומה וספרה של החסידות הם עצמיות החסידים, לא נכתב בסדר איך יתנהג האיש הרוצה להעשות חסיד, כי כל אברך אשר בא אז לבין החסידים בפעולותיהם לעצמם ובפעולותיהם הגופניות והנפשיות זה לזה תחת השפעת רבם נעשה חסיד,
25
כ״ואבל מזה שמוצאים בספ״ק רואים שהרבה עצות ופעולות היו להם, וכבר הבאנו מקדושנו הבעש״ט זצוק״ל מנחיצת התחבולות לעבודה, ומספה״ק מאו״ש שעוד צריכים כפעם בפעם תחבולות חדשות. גם אז כשהיו מצווים לאיש שיתעורר באהבה ויראה, עם כל רוח קדשם שהיו הצדיקים יכולים להמשיך אש קודש ממרום לכל אחד מהחסידים, גם עצות נתנו לו כעין אלו דברי אלקים חיים שהבאנו מספה״ק נועם אלימלך איך יסתכל בשמים ויראה הככבים במסילותם ויצייר לפניו שבית המקדש בנוי וכו׳, ובב״א. שיצייר לפניו שמונח בקבר ביסורים ואומרים לו עמוד והתפלל וכו׳, וכן הנגינה שהבעש״ט זצ״ל כמעט קודם כל אמירת תורה צוה לנגן, ובב״א איתא תשורי מראש אמנה היינו דיאגרעסטע אמונה וויא פיל איוד האט, איז זינגען דער ראש דערפון, עכ״ל הק׳.
26
כ״זובספר ליקוטים יקרים [ליקוטים מהבעש״ט ותלמידיו הקדושים זצ״ל, נדפס בשנת תר״י] איתא ג״כ איזה כללים למשל, איך יתבודד אם לבדו, או אף כשישנם אנשים בחדר, קודם התפילה לא יאמר הרבה תהלים בדביקות כדי שלא יחלש גופו ולא יוכל להתפלל בדביקות, ביוה״כ קודם נעילה יאמר מחזור בקטנות [המוחין] כדי שיוכל להתפלל נעילה בדביקות גדולה. כשהאיש בקטנות יתפלל מתוך סידור, אבל כשהוא דבוק בעולם העליון אז יותר טוב לסגור עיניו, יחשוב שטוב שיעזור לו ד׳ שיכוון חצי סדר התפילה או רובה בדביקות, ואח״כ כשיחלש, יתפלל כפי יכולתו בכוונה קטנה עד עלינו, אף כשזכה ועלה כתוב שם איך צריך להרגיש את עצמו. וז״ל כשמדבר בדביקות בעולם העליון ואין לו שום מ״ז ובאה לו מחשבה כמו נביאות, בודאי יהי׳ כך וכו׳ ולפעמים ישמע כמו מדבר, מחמת שידביק קול העליון בתפילתו קול תורתו וישמע קול אומר עתידות.
27
כ״חאף שתית יי״ש, רקודין, ושיחות החסידים שיודעים אנו מהם, נתרשלו או כמעט נפסקו לגמרי כמיותרים, וחושבים הרבה מחסידי זמננו לאמר האם אין יכולים להיות חסיד אם לא נשתה יי״ש וכדומה, האם זה מוזכר בש״ע, גם בספרי חסידות לא מצינו שיצוו ע״ז. ולא ידעו שדברים אלו אם אינן מצות לעצמן, סבות הן לעורר את פעולות החסידות בקרב האיש. ובא הדבר לידי כך עד שישנם חסידים שאין שום חילוק ביניהם לבין חרד זולתו שאינו חסיד, ולא עוד, אלא שגם אינם יודעים מה החסידות דורשת בכלל מן הנוהים אחרי׳, והאם זאת היא הבחי׳ יפוצו מעינותיך החוצה שתלה המשיח את ביאתו ב״ב בה. הן גם לימוד התורה בעונותינו הרבים נתמעט ואין לומדים כמלפנים. אבל עכ״פ מי שלומד, מעט הוא לומד, לא כן היא החסידות, אם גם אותם הנקראים חסידים ובאמת רוצים להיות דבוקים בצדיקי עולם הבעש״ט ותלמידיו זצוקלל״ה, אם גם בהם אין יתרת ולא דבר קטן ודבר גדול מהחסידות זו של דרך הבעש״ט, ורק בני תורה וזהירים במצות יכולים לקראותם כזולתם שאינם מן החסידים, א״כ לגמרי אינם חסידים וחסידות מה תהא עלי׳, ביאת המשיח מה תהא עלי׳.
28
כ״טועל זה ידוה לב כל חסיד, פעולות הנפשיות של החסידות נתמעטו, ופעולות וסיבות החיצוניות שלה כמעט לגמרי כלו, אבל עיקר גדול מהחסידות שחדל לגמרי, אשר עליו יש להתאונן ביותר הוא החברייא הקדושה. וראה נא גם ראה דוקא היא שבלא שום פשרות אי אפשר לה להחסידות להתקיים בלעדה, אף יום או יומים, באופן שצריכה להתקיים, לא הרבי יכול להיות רבי של חסידים כפי שהחסידות דורשת, ולא החסידים יכולים להיות חסידים בלא החברייא, היא דוקא לגמרי כלתה.
29
ל׳וכשאני רוצה למצוא את דוגמת החברייא עוד בתורה, מוצא אני אותה בבני הנביאים ובאותם נביאי דור ודור הנ״ל שדבריהם לא נכתבו. גם ספירות עילאות כ״א מקבלת רק לפי ערך שמשפיעה לספירה שתחתי׳, ומשה רבנו אב הנביאים כשראה שירדו ישראל מכיסופם ודביקותם העליונה לבקש בשר תאוה אמר להקב״ה ״ואם ככה אתה עושה לי״ וכו׳ ואל אראה ברעתי, ואמר לו ד׳ אספה לי שבעים איש וכו׳ ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וכו׳. ולהנ״ל, בחר ד׳ לו ע׳ איש להיות עמו, מפני שישראל אינם יכולים לקבל עוד גדליות שפע האור ונבואה תמידית כמקודם, אשר זאת קרא משה רבנו רעתי, פגם המגיע גם במשפיע, לכן מעתה ישפיע בהשבעים איש, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם. שגם משה רבנו על ידיהם יוכל לקבל או לגלות ממה שכבר קיבל, ועל ידם גם משה רבנו וגם הם גם לכל ישראל ישפיע.
30
ל״אאף בשאר הנביאים רואים שבין אם הוצרכו לאמר בשעה זו נביאות, עתידות או מוסר לישראל, בין לא, עמד הנביא עם תלמידיו הנביאים ועבדו את עבודת ד׳ עבודה עילאה נבואית. הוא גילה את האור אשר הופיע עליו, גם הם האירו מאורו וגם עליו תוספת אור על ידיהם שטף. כמו שכתוב בפסוק ״וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם״, והתרגום מתרגם סיעת ספריא משבחין [שמואל א׳ י״ט כ׳]. הן לכולם השפיע הנביא את אורו אשר ממרום, וגם עבדי שאול נבאו כשבאו תחת צל קדשו, אבל האפשר שישפיע הנביא את רוב אורו לאנשים שבכל השנה עוסקים בכרמם וזיתם, ורק לעתים באים אליו, והאם אפשר שרק מזה יבנה הנביא, ורק היא תהא כל עליתו הגדולה השפעתו אל אנשים הטרודים בעולם וצרכיו, אף אם עובדי ד׳ המה. אי לזאת גם להנביא, בני הנביאים ותלמידיו היו נחוצים, הם היו קבועים אצלו תמיד ומשבחים ועובדים עמו את שמו ית׳ תמיד. יש אשר זכו מהם להיעשות אח״כ מן המ״ח נביאים, ואם לא, על כל פנים לדורם נביאים היו כמו שאמרנו לעיל שהם הכשירו את הדור זככו אותו והעלוהו שיהי׳ מוכשר לקבל את שפע קדושה ממשית, נשמות, ספירות ורוח אלקים אשר שלח ד׳ לו.
31
ל״בהן כבר דברנו בהכשרת האברכים פרק י׳ מן החברייא, אבל שם בעיקר דברנו לדורנו עתה איך גם עתה נשוב ונחדשה, לכן אמרנו ובקשנו שהחסידים היותר גדולים מן החסידים בעלי הבתים, בעלי התורה ולב מבין להם להשיג החסידות כל אחד לפי ערכו, ורוצים לעבוד את ד׳ בדרך החסידות, הם יתקשרו ויעשו לחברייא, לא כן הי׳ מלפנים, אז, למעלה מן אותם החסידים העובדים, היתה חברייא הקדושה, אם בחסידים העובדים, לבד מן האברכים הסמוכים על שלחן הוריהם, היו אנשים שגם בצרכי פרנסתם עסקו מעט או הרבה כנ״ל, החברייא היתה כולה מאנשים אשר את כל העולם השליכו אחרי גום, ואת כל עצמותם לתורה ועבודת החסידות מסרו.
32
ל״גאמרנו שם בהכה״א, שעל פי רוב כל בני החברייא קדושה, נתגדלו אח״כ ויהיו בעצמם רביים צדיקי ומנהיגי הדור, וצריכים אנו לבאר בזה יותר ולהוסיף, שרבים מן הקדושים בעלי החברייא, גם בעת שנסעו אל רבם, כבר היו צדיקים ראויים להיות רביים מנהיגי הדור, ולא נהגו אז לעצמם, ולא רעו עדות מישראל, רק מפני הרועה הגדול אשר עמד עליהם, רבם היותר גדול מהם, אשר עמד והשיב בצחצחות גופם, נפשם ונשמתם הקדושה מדשן העדן, והם לא יכלו לרוות את צימאונם ולחדול מלינק מן השפעת קדשו ולהניק אחרים.
33
ל״דועד כמה גם בשעת הסתופפם בצל רבם כבר היו רביים, רביים שאינם מנהיגים עוד, נוכל לשער מעט גם אנו, מזה, שבערב ראש השנה אחד מסר קדושנו הבעש״ט זצוקלל״ה פתקא בשמו ושם אמו לתלמידו הרבי ר׳ דוב בער זצוקלל״ה עם פדיון נפש, כנודע מן המכתבים שנמצאו, וגם השאירו הבעש״ט זצוק״ל שימלא את מקומו בזמן שנסע הוא זצ״ל מביתו לדרך, גם בהכבוד אשר נתנו הרביים אל תלמידיהם בעלי החברייא הקדושה, נוכל לשער מעט את גדלות קדשם גם בהיותם תחת צל רבם, למשל, הבעש״ט זצ״ל במכתבי קדשו אל הה״ק ר׳ דוד לאהקי׳ס זצ״ל, כותב בקדשו, שלום אל כבוד ודי״נ הרב הצדיק הקדוש איש אלקים מוהר״ר, ואל הה״ק בעל התולדות ו״ו זצ״ל כותב, לתלמידי הרב הק׳ בקי בנגלה ובנסתר איש אלקים מוהר״ר, וכן אח״כ המגיד הגדול והקדוש הרבי ר׳ דוב בער, לתלמידיו זי״ע, לקדוש ד׳ הרבי ר׳ זישע זצוק״ל כותב חיים ארוכים ושלום אל כ״ק תלמידי המובהק איש קדוש וצדיק תמים כש״מ, וכן כדומה.
34
ל״הומעתה עד כמה שביארנו מעט לפי השגתנו הקטנה בספ״ק, את פעולות ועבודות הקודש אשר בין הרבי וחסידיו כולם בכלל אשר מלפנים, מ״מ מן פעולת החברייא קדושה, רביים, תלמידים שרפי אל אלו, עם רבם הגדול והקדוש עליהם, אי אפשר לנו כבר לדבר אף לא לשער ולהתבונן, כי האם אפשר לשער למשל הא דידיעה שכאשר התחיל הרבי ר׳ דוב בער זצוק״ל את הפסוק לאמור עליו תורה, כבר התניע, התלהב וגעש הרבי ר׳ זישע זצוק״ל, ואם דחפוהו שאר התלמידים החוצה, כדי לא יפריע אותם מלשמוע את תורת רבם הקדוש, אמר הוא בחוץ את החידושי אורייתא אשר גילה רבם בפנים, וכששאלו אותו מאין זה ידע, ענה בקדשו, שכאשר הרבי רק אומר את הפסוק, פותח הוא כבר את התרעין דחכמא, ואורות החדשים ברזין דאורייתא כבר נמשכין, לכן בשמעו רק את הפסוק יודע הוא כבר את החידושי תורה, סודות, השגות ודרכי העבודה אשר יאמר הרבי, והיא גם סיבת התנועעו והתגעשו בשמעו רק הפסוק מרבו. לא מפני ששמע, אף לא מפני שהיתה במחשבת הרבי והרגישה, רק מפני ששם במרום פתח הרבי השער והאור נשפע. אף מן פעולת תלמידים האלו ברבם לא נוכל לשער,
35
ל״ואך בפרט הזה נתבונן מעט, הנה כבר דברנו לעיל [בפ״ה] מן פרישות הדרכים דרכי קודש אשר בחסידות. וכן הי׳ שהתלמידים הקדושים בעלי החברייא, אחר שנסתלק רבם ויהיו הם למנהיגי עדות מישראל לעצמם, כמעט כל אחד מהקדושים גילה דרך חדש בחסידות, ואף שלמשל הקדושים זקני הרבי ר״א מלזענסק, המגיד מקאזניץ הרה״ק ר״א הגדול מקארלין, והרב זצוקלל״ה, אל רבי אחד נסעו, אל הרבי ר״ד זצוקללה״ה, וחסידות אחת קבלו, מ״מ גם אנו בקוצר רוחנו ובקטנות מוחנו רואים שדרך החסידות אשר בספה״ק נועם אלימלך לבדו, של ספרי המגיד מקאזניץ לבדו, הרה״ק ר״א הגדול מקאפצ׳יק, של הרב זצוקלל״ה לבדו, ודרך הקודש דקארליג לבדו, האם אפשר שרק כאשר נסתלק רבם, והתחילו הם להנהיג את עדותיהם, פתאום נתגלו דרכיהם השונים של כל אחד מהם, ובכל העת שהיו כפופים תחת רבם, לא היו לא דרכיהם השונים, ולא עצמות קדשם לעצמם בהם נראה כלל, זהו א״א, ומעתה, האם נוכל לשער את אשר פעלו תלמידים קדושים כאלו על רבם הקדוש, תלמידים רביים, וצדיקים בעצמיות ודרכים שונים המבקשים ודורשים מרבם עבודות והשגות שונות, אף מפעילים אותו, יונקים ומוצצים ממנו את טלא דבדולחא אשר בו ממרום.
36
ל״זולא רק במלאכי עליון אלו רביים צדיקים, ורביים חסידים הראשונים, פעלה החברייא הקדושה כ״כ גדלות, והיתה אחת מעיקרי׳, רק גם בדורות שאחריהם, ואחרי אחריהם וכו׳ עד דורנו הזה, היתה החברייא הקדושה יסוד החסידות, טובת הרבי ויסוד החסידים, כי כשאין מקורבים אצל הרבי תמיד אשר ישפיע להם, והם יקבלו וגם יבקשו וגם ידרשו ממנו, אז לא בלבד שכל עליותיו אשר יעלה למעלה בקודש באות לו בקושי גדול, רק גם ממה שנמצא בו, יש שלא ידע ולא ירגיש גם הוא, כמו שלא נודע ולא ניכר חיות הצמיחה של האדמה באין גרעין ולא שורק אשר ינק ממנה, ואם מדת עניוות טובה ונחוצה היא וא״א בלעדה, מ״מ יש שגם נפילה וקטנות לא טובה באה לו להרבי, מזה, דומה לו כמה פעמים שאין בו לא תורה לא עבודה ולא שום דבר, ריק הוא ומאומה אין בו, ובאמת הכל נתכווץ בו בשעה זו על שאין לו עם מי לדבר ואל מי להשפיע, וכמו הלב לא ינוח בלתי אם ישפוך את דמו ונפשו גם אל אבריו אף ישוב ויקבל מהם את אשר ישיבו לו הם, אף פסולתם וסרותם מהם יקבל, והוא חיותו, כן גם הרבי לב החברייא אבריו הקדושים,
37
ל״חמן עבודתו, עליותיו, אף נפילותיו, ושוב עליותיו, אליהם דיבר, ומהם, מהתנצלותם, התחטאותם [מלשון כבן המתחטא לפני אביו] שמע וקיבל. גם מעניני השגות של מעלה להבין עניני קבלה ע״פ חסידות, וכל דבר קטן וגדול הכול אלוקות היא, עמהם דיבר והשקיע בהם, ואיך יכניע האיש את יצרו ויהפוך את גשמיותו לקדושה ולעבודת ד׳ מתוך הכנעה ושמחה, לא בלבד הורה רק גם עשו, ויחד בפועל עבדו. והלא גם כל העולם כולו מן הגרגיר חול שבארץ עד המלאכים אשר בשמים כל שאיפתם ותשוקתם רק להלל, לשבח ולשיר לפניו תמיד הוא.
38
ל״טאף גילה לפניהם לפעמים טפח מן צורות ותוארי מדרגותיו, איך כשאומר מן העולם ועד העולם אתה אל, ממש רואה העולם והעולם והוא ית׳ מלא מהם, וכשאומר ״זה אלי ואנוהו״ מרגיש או רואה אותו ית׳ המדבר אליו לנוכח וכדומה, וגם מענינים יותר גבוהים שלמעלה מהשגתינו, כפי הרבי וכפי החברייא, עמהם דיבר. ולא את דבריו בלבד אשר דיבר שמעו, רק גם את נפשו אשר יצאה בדברו אליהם, הרגישו, עד שגם הם מעין ראיותיו ראו ומן התלהבותו נתלהבו. וכשנתקרבו יחד אז התחילה עבודה של עצמיות הרבי בהם, והם בו בהתחברותם זה עם זה, כנ״ל, עבודה אשר בלתי נחקקת בספר. הרבה אור מאשר הי׳ טמון בהרבי נתגלה גם לו וגם להם, אף בשפע אור חדש נשפעו, וכולם עלו ונתעלו בכל פעם יותר, עד שברבות הימים עלו אל גדלות קדושתם שעלו. והאם אפשר לשער את הפעולה אשר נתפעל אברך חסיד כשבא אל הרבי ונכנס אל החברייא קדושה זו, ואיך התפלל גם הוא ושר שירות ותשבחות, לד׳ הנמצא כ״כ גלוי ללבם, מוחם וכל עצמותם, יחד עם עבדי ד׳ כהני אל עליון אלו.
39
מ׳הסכת ושמע את אשר איתא בספה״ק מאור ושמש בפ׳ שופטים ד״ה ״וכי יבא״ הלוי שכשנתעורר האדם וכו׳ ולבו הי׳ בוער בקרבו כרשפי אש למצוא איזה דרך אור התשובה וכו׳ הי׳ נוסע לפני צדיקי הדור וכו׳, ושיקשרו נשמתו לשורשו וכו׳, אמנם כבר אמרנו זאת שכשהאדם רוצה להדביק עצמו אל הצדיק וכו׳ שיורהו מאורחותיו צריך להדביק עצמו היטב אל אנשיו אשר גדלו על ברכיו מכבר והם יבינוהו איככה יוכל לשאוב ממימיו הנאמנים. כי מעצמו לא ישיג כלל דרכי הצדיק בלי דיבוק חברים ואהבת חברים אשר ידעו מדרכיו מלפנים עכ״ל הק׳.
40
מ״אוכן כשאחד מן החברייא, או גם אברך אשר ישב איזה זמן אצל רבו, ובחברייא הקדושה הו׳ עייל ונפיק, כששב אל ביתו ואל עירו וראוהו אנשי עירו מתפלל, לומד ועושה מצוה, אף רק בהביט העם בתואר פני קדשו של איש כזה הי׳ די שגם הם ישתוקקו ויתקרבו להחסידות, וכפי הנראה מן מכתבי קודש אשר נמצאו בגניזה בכערסאן שכבר נדפסו, נשלחו מבני החברייא קדושה גם לעיירות שונות לעשות נפשות לחסידות,
41
מ״בולא בלבד אותן יקירי רוח, נפשות הטהורות, אשר היו מוכשרות להעשות מבני היכלא דמלכא חסידים עילאים, לא בהן בלבד פעלו, רק גם בעלי בתים, סוחרים ובעלי מלאכה תמימים יראי ד׳ גם אותם הכניסו תחת כנפי השכינה אשר באור החסידות פרושות, וגם מהם נסעו להבעש״ט זצ״ל, וגם הם ע״י התקשרותם לרבים נעשו חסידים כמבואר בסוף בנועם אלימלך הקדוש שהבאנו לעיל, ולא זו בלבד אלא שבכלל החסידים העילאים הפילו אימה ויראת הכבוד על כל עירם עד שכל עניני קדושה היו מתנהגים על פיהם.
42
מ״גועתה בעונותינו הרבים חסרנו את כל אלה, ולא הרבי והחסידים לבד יבכו את המחסור והדלות הזה רק גם כל בית ישראל יבכו ותזל כל עין דמע. כי תחת אשר עבודת החסידים אשר מלפנים, עטרת תפארת ישראל, היתה בעבודה עילאה לגלות ולהלל את שם קדשו לקדש גם את כל דבר נמוך בקדושת הקדוש ישראל ולקרב את ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך וכו׳ לפניך יכרעו ויפולו וגם על ישראל יראו כי שם ד׳ נקרא ויראו ממנו, עתה צריכים החסידים עבודה עם עצמם שישארו יהודים נאמנים פשוטים, וכמה עבודה צריכים הם בביתם שגם בניהם, נשיהם ובנותיהם פשוט יקיימו המצות ולא יעברו עבירות ח״ו, והאם יש לקוות מחסידים אלו, שכל בני העיר לפניהם יתבטלו כמו מהחסידים אשר מלפנים, אשר ברוח פיהם המיתו רשעת הרשע. ולמה זה נתפלא כ״כ על העזיבה אשר במחנה ישראל על ההפקרות וחוצפת דור החדש, כאיש אובד עצות ברכינו כושלות וידינו נופלות, על גוף ישראל כי לפררים יתפורר, ועל מבצר הקדוש ישראל כי ח״ו יתמוטט, אם רוח אין בהם, והחסידות נשמת ישראל ואות המשיחות, בההמון. בקרבם ובעצמותם לא יפיח.
43
מ״דומעתה כאשר נשוב אל דברינו אשר בהכשרת האברכים מהנחיצות לשוב ולתקן גם עתה את החברייא אצל כל רבי, נבין כבר יותר איך אי אפשר לרומם את החסידות שבדורנו ולקרבה עכ״פ מעט אל שורשה ואל תפארת קדושתה אשר היתה לה מימי קדם, אם לא ניסד את החברייא, עכ״פ כפי האופן שאמרנו שם, חברייא בצימצומה. שבאם אין לנו עתה חברים רביים תלמידים אשר משכמם ולמעלה גבוהים גם מן החסידים המשיגים והעובדים, חברים כאלו אשר על כל ימי חייהם ישליכו את עסקי פרנסותיהם וכל גופיהם הרחק מהם, ועל כל שנותיהם רק לתורה ולעבודת החסידות יתמסרו, עכ״פ החסידים הבני תורה אשר למצער, חפצים בעבודת החסידות, הם יעשו ויתקשרו לחברייא, אפילו אם עוסקים הם בפרנסתם, כמו שביארנו שם.
44
מ״האבל על כגון דא צריכים להכריז ולהזהיר, אם רוצים אנו ליסד חברייא אפילו כזו, צריכים בראשית כל לשוב ולתקן את סמיכת האברך על שלחן הוריו איזה שנים [קעסט עסין] אשר כ״כ רפתה בימינו. גם בהחסידים אשר מלפנים אף בהחברים הקדושים שמאז, היו שנים הללו של סמיכתם על שלחן הוריהם יסוד גדלות כל ימי חייהם, ומכש״כ עתה בטרדות הקשות אשר יפגע כל איש בהגיחו אל העולם ועסקיו, עוד זאת והוא העיקר אשר בנחיצת הקעסט, כיון שלדאבוננו חברים אשר יתמסרו אל החסידות על כל ימיהם, אין לנו, עכ״פ על שנות הקעסט יהי׳ לנו מי שיתמסר לה, יהיו לנו אלו שעכ״פ בשנים אלו עיקר קביעתם תהי׳ בדרך החסידות, ואצל רבם מורה דרכם הזה, ואז לא הם יתבלבלו בעבודתם ע״י נדודיהם אנה ואנה, ולא רבם יעצר בדרכיו מן בילבוליהם ונדודיהם, כי באין לו גם חסידים קבועים חוץ מאלו המתחלפים בכל שבת ושבת, אז או שקשה לו להרבי לדבר ולבאר לפניהם ענין ודרך שלום, או שדבריו אשר מדבר לפניהם אינם נכנסים ולא נדבקים בכותלי לבם.
45
מ״וכלומר ענין ודרך שלם שאומרים בזה, הוא שמשתדל הרבי להמציא אופן להדור שנמצא בו, איך יתקרבו גם הם להחסידות, וגם בפרטיות לכל סוגי אנשים, איש במצב כזה וכזה, יעבוד את ד׳ באופנים אלו וכו׳, במשקל כזה של עבודה בכח, ובמשקל כזה של מחשבה המתאים לו, ולמשקל עבודתו אשר בכח, שלא יהי׳ מאלו שחכמתם מרובה ממעשיהם וגם לא איש בער וכו׳, ואם לא עלתה לו עבודתו, יעשה כזאת וכזאת, ואם עלתה לו, אז יפסיע עוד פסיעה ועוד פסיעה וכו׳.
46
מ״זאו שבעניני השגה מגלה להם דרך, שלא רק מה שמדבר להם יושב להם, רק שבזה גם בהרבה ענינים של מחשבה ועבודה תאורנה עיניהם.
47
מ״חוהנה ע״פ רוב בכדי לבאר ענין ודרך שלם, צריכים לדברו במשך של הרבה שבועות וחדשים ולפעמים גם יותר, ואיך זה אפשר לדברו רק לפני אנשים המתחלפים בכל שבת, או איך ידבקו דברים כאלו בלבם, אם כל אחד שומע רק שליש או חלק מעשרה מן כל הענין, שהחלק ששומע כשהוא לעצמו, אין כל צורך אף לא הבנה בו. לא כן כשיהיו אברכים הסמוכים על שלחן הוריהם, אשר עכ״פ בשנים הללו יהיו מסורים לחסידות, וזמנים הרבה ישבו בעבודה אצל רבותיהם, אז חוץ מזה שכל אחד מהם יוכל לשמוע גם ענין שלם במשך השבועות אשר ימצא אצל רבו, גם אם יחסר לו איזה או גם איזהו מאמרים שלא שמע, לא יסבול בשביל זה, מפני שבכל פעם אשר יבא שמה, ימצא שם חבריו בני החברייא אשר שמעו מה שהוא לא שמע, והם ישלימו לו את אשר חיסר הוא, ולא הם האברכים הללו לבדם ירעפו דשן מפלג אלקים מלא מים העליונים, רק גם לשאר החסידים אשר בעריהם אף לאותם שכבר טרודים בעסקיהם יצמצמו מן דרכם וענין השלם אשר הקשיבו, להכניס בהם. והלא גם כזאת וכזאת היתה פעולת נביאי דור ודור, להכשיר את דורותיהם, ואת דברי הנביא בהם להכניס. לשוב וליסד את סמיכתם על שלחן הוריהם יסוד תיקון החסידות הוא,
48
מ״טובמדרש ר׳ תנחומא פ׳ בשלח איתא על הפסוק ״ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים״, אמר הקב״ה אם אני מוליכן דרך פשוטה עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וכו׳ והתרה מתישבת בגופן עכ״ל המדרש, ומה נענה אנן עתה שע״פ רוב כשהולך האברך אל מסחריו אין לו לא שדה ולא כרם ר״ל משתעבד הוא ומוטרד בפרנסתו מאוד, והאם אין מאבדים את תורתו ומכש״כ חסידותו אם אין נותנים להם הקעסקט.
49
נ׳הן עיקר סיבת התבטלות הקעסט הוא צוק העתים צרות ודלות ישראל כ״כ ר״ל, אם הרבה בעלי בתים רוב מחשבותיהם והגיון לבם הוא איך לקמץ בפרנסתם ואיך לחסר גם מההוצאות ההכרחיות כדי שלא יפול ח״ו ביתם לגמרי, ולא יגועו ברעב וחוסר כל ר״ל, או מיגע את מוחו לחדש חידושין איך לצאת מידי בעל ביתו ולא ישליכהו החוצה בשביל חוב שכר דירתו שאין לו לשלם, וכאשר איש כזה משיא את בתו איך זה עוד נדרוש ממנו שגם את פרנסת הזווג ישא על ראשו המתיבש ועל שכמו השבור, אבל הן אמת שצרות ישראל הגופניות, הן גם את נפשותיהם עוכרות, אבל הלא כל חיי ישראל נתמרמרו ונכבדו ומ״מ האיש ישראל בכל כחו מתאמץ אף מוסר נפשו להיות ישראל ולעבוד את ד׳, גם שמירת שבת הוכבדה לפני בעלי החנויות, וגם גידול הבנים לתורה נתקשה ומ״מ כל איש ישראל אשר יראת ד׳ נגעה אל לבבו ולא ימיר את דתו לא הוא ולא בניו אחריו ח״ו, אז שומר הוא את השבת ומגדל את בניו לתורה, ולמה זה נקיל כ״כ באכילת הקעסט.
50
נ״אישנם הרבה דברים שלא נכתבו בתורה וכשהם לעצמם אינם מצוה, ומ״מ סיבות הם לכל התורה, בשבירתם ח״ו כל שמירת התורה עומדת להרס, ובשמירתם גם התורה נשמרת. והלא גם הנדן קשה מאוד לאיש בינוני ליתן לבתו ומ״מ רובא דרובא, חומות מהרסים ונותנים נדנים לבתם, מפני שהכרח הוא להם, כיון שלא ישדך שום אב את בנו בלתי אם יתנו לו נדן, גם בערך מלבושי הזווג אין מקילים עתה מאשר לפנים, אדרבה מרבים עתה להוציא עליהם מאשר בהשנים שנתנו קעסט, א״כ סיבת עזיבת הקעסט, לא בצוק העתים בלבד, רק גם בחוסר ההבנה שנבין שגם היא הכרחה היא.
51
נ״בולמה באמת לא יתנו לב להבין זאת, אחת מסבבת את השנית, כיון שבטלו הקעסט, לכן מדרגת האברכים החסידים ירדה, וכיון שאין אברך החסיד המצוין שהוא יסוד החסידות מצוי ולא נראה, לכן לא יראו האבות הכרח ליגע את עצמם כ״כ להאכילו הקעסט, כי באם ראו את האברך החסיד עכ״פ מעט מכעין אשר הי׳ מלפנים, מובדל ומרומם משאר חבריו אף מן הבני תורה, שקידת עבודתו, תורתו בנגלה ונסתר ותפילתו בהתלהבות והתקשרות לד׳, אשר כל היום הוא לנגד עיניו, מדותיו מזוככות אוהב את כל ישראל בלא שום חילוק מפלגה, מיצר בצרות הכלל והפרט ומשתדל בטובת כל אחד, וכששב מנסיעתו אל הרבי קשה להסתכל בפניו המלאים אהבה, יראה והתבטלות לד׳ וכו׳ כי אז כל אחד הי׳ רואה את נחיצת הקעסט והעמדת אברכים החסידים, וכמו הנדן וההלבשה כן גם בדבר קעסט הי׳ אבי הבן עומד בתנאי בהתקשרות השידוך, ושניהם האב והחותן היו מתאמצים ליתן להם שעכ״פ שניהם יחד יאכילו את הזווג ויהי׳ איזה שנים בלא עול פרנסה, וחפץ ד׳ בידם הי׳ מצליח והיו יכולים לזונם על שולחניהם איזה שנים, אף מסחרם או מלאכתם בזכות זה הי׳ מצליח, לא כן עתה שאין רואים את האברכים החסידים, שיבדלו וירוממו משכמם ולמעלה משאר החרדים, ולא מהבחורים לומדי תורה, יטעו האבות לומר כנ״ל, מלפנים שנשאו בני ט״ו וט״ז היו צריכים לזונם איזה שנים, אחר נשואיהם, אבל עתה שנושאים למעלה מכ׳, אז כבר אכלו את הקעסט בבית אביהם קודם נשואיהם.
52
נ״גאבל אתם אברכים הקיצו, את עמודי החסידות הציגו, האם מעט לכם דברי המשיח בעצמו שאמר להבעש״ט זצ״ל שביאתו ב״ב בהפצת החסידות תלוי׳, כנ״ל, והאם לא ישפיעו דברי זוה״ק הנ״ל שרק בנשואים החסידות מתיסדת, גם אתם בחורים בחורי הקדוש ישראל, אם אבותיכם בהשתדך אתכם, בהקעסט יקילו, אתם עלי׳ תתעקשו, כי דעו נא שכל אברך חסיד [חסידי שער יונגערמאן] לבנה בבנין ישראל הוא, וכל שנה מאכילת הקעסט, אבן ביסוד בית המקדש של מעלה אשר ירד למטה, היא, בהעדרו כל הבנין מתרועע ובהויתו כולו מתחזק.
53
נ״ד[הג״ה, אין כוונתנו שישב הבחור ולא יתארס עד שיזקין ח״ו, אם לא ישיג שידוך גם עם קעסט, רק שעכ״פ ישימו עין עליהם כעל הנדן וההלבשה, וכשאחד שני וכו׳ ורובם ככולם כזאת ידרשו בעת התנאים, אז יעזור ד׳ והקעסט שוב לחוק יחוקקו.]
54