מדרש האתמרי ח׳Midrash HaIttamari 8
א׳לתשובה ושם הדרוש הזה מציל נפשות.
1
ב׳מסכת קידושין דפ"א ר' חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל על אפיה הוה אמר הרחמן יצילני מיצה"ר כו' עד דהוה קא שגירא דביתהו תנורא סליק והוה יתיב בגוה כו' עכ"ל. והנה אמת נכון הדבר עשה החסד הזה הקב"ה עם האדם לתת לפניו ב' דרכים להיות בחירי במעשיו להלוך במקום שלבו חפץ ובזה הכופה את יצרו ובוחר בדרך הטוב הנה שכרו אתו ומה גם למי שיצרו תקיף לו יותר משום שיש בטבע האדם מי שתקיף לו יצרו יותר מחבירו והוא מסיבת יסודתו שהכל הולך אל מקומו ואם תזרוק אבן לים אע"פ שיהיה דקה מן הדקה יורד מטה וההפך אם תשליך עץ אע"פ שיהיה כבד משאו עולה למעלה והטעם לפי שכל הדברים נכללים מארבעה יסודות אש ורוח ומים ועפר ויש דבר שיש בו יותר מזה ולא מזה והנה האבן רוב יסודתו מן העפר ולכן חוזר אל מקומו הראשון דזרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי והעץ רוב יסודתו מן הרוח ולכן עולה למעלה כטבע האש והרוח שעולין למעלה וכן המדה בבני האדם שיש מהם כבד התנועה בהיות רוב יסודתו מן העפר ונתרבה עליו הליחה השחורה ולכן הוא כבד התנועה ואין יצרו תקיף עליו כ"כ ויש להפך מי שנתרבה ביסוד האש ונתרבה עליו הליחה האדומה הוא כעסן ויצרו תקיף עליו מאד ולכן לאיש כזה שכופה יצרו שכרו הרבה מאד בהיות שציער לו יצרו מאד ולפום צערא אגרא ונמצא שכל זה חסד אל כל היום להיות האדם בחירי כדי ליתן לו שכר שלם ואין גוזרין לפניו רק גבור וחלש עשיר ועני חכם או טפש אמנם צדיק ורשע לא קאמר. ובזה יובן כונת הפ' (במשלי סי' י"ו) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה דמשמע דגם לרשע פעלו וגזר עליו להיות רשע כדי שיהיה מוכן ליום רעה אלא דהכונה לומר שכל הדברים ברא ה' למענהו כדרך כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וגם פעלו לרשע אחר שנעשה רשע ליום רעה שהוא גהינם כמו שדרשו רז"ל כו' וגם זהו לכבודו שידעו שיש פטרון בעולם ועוד שכשם שקלוסו עולה מן הצדיקים מג"ע כן עולה מן הרשעים מגיהנם ונמצא שגם לרשע אחר שהוא הרשיע שיש עליו שם רשע פעלו ליום רעה שיהא מוכן לגהינם ולעולם דצדיק ורשע לא קאמר:
2
ג׳ובזה יובן פ' (שם סי' י"ז) מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם הכונה מי שמצדיק לרשע לומר אין לו שום עונש משום שכך נגזר עליו להיות רשע וגם מרשיע לצדיק שאומר אין ראוי לשום שכר בהיות נגזר עליו שיהיה צדיק תועבת ה' גם שניהם משום דצדיק ורשע לא קאמר וליישב מלת גם נוכל לומר דרך דרש שהכוונה לומר מצדיק רשע כשהרשע מצדיק ועושה צדקה או איזה מצוה וגם כשמרשיע צדיק כלומר שהצדיק הרשיע איזה רע תועבת ה' גם שניהם ולכן אמר גם לרבות שאפילו שיש טוב מצד חסד שהרשע עושה צדקה גם זה תועבת ה כשם שתועב כשמרשיע צדיק והטעם בעבור דצדקת רשעים חטאת ואין עושים אלא להתייהר ונחזור אל הענין דצדיק ורשע לא קאמר:
3
ד׳ובזה יובן פ' (באיוב סי' ד') האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר שמעתי משם הרב הגדול כמה"רשלמה אלגאזי נר"ו שידוע שאע"פ דצדיק ורשע לא קאמר מיהו הבא לטהר מסייעין אותו וזהו אומרו וכי האנוש מאלוה נגזר להיות צדיק ח"ו צדיק ורשע לא קאמר אמנם אם יש סיוע מעושהו שהוא הקב"ה כשיטהר גבר כשבא לטהר אז מסייעין אותו כדחז"ל:
4
ה׳ובזה נ"ל להמשיך פרוק של אחריו הן א בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה הכוונה בהיות שהאדם בעל בחירי זהו הטעם שהן בעבדיו שהם הצדיקים כדכתיב אל עבדיו הנביאים לא יאמין משום שכיון שהוא בעל בחירי אפשר שיחמיץ ויוחנן כ"ג יוכיח גם בהיות האדם בעל בחירי והיצר תקיף עליו זהו הצד של הצלה שמציל אותם הקב"ה לישראל מן המקטריגים וזהו אומרו ובמלאכיו ישים תהלה כלומר ישים תהלה בעבדיו הצדיקים עם המלאכים להצילם מן העונש בהיותם קצת אנוסים מצד יצרם כשם שהשיב לעזא ועזאל שבאו לקטרג על בני האדם על שהיו מרבים בעבירות שהיו מצד יצרם וכשחזרו להפציר נתן בהם יצר וירדו למטה והשחיתו את דרכם וכפי זה מלת תהלה חוזר לתחתונים שמשים הקב"ה עילה על התחתונים להצילם מקטרוג המלאכים ואומר להם שאין ראוי להענישם כל כך מאחר שיש בהם יצר ואם אין אתם מתיישבים בזה אף שוכני בתי חומר כלומר אומר הקב"ה אף לכם גוזר אני שתהיו שוכני בתי חומר בגוף ובנפש ויצר ותראו ענין תוקף היצר אם אתם יכולין עמו כענין עזא ועזאל כדפרישית:
5
ו׳וחוץ מהענין נוכל לומר בפ' אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש יובן עם תחילת הקדמת הדרוש שהכל הולך אל יסודתו דזרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי ולכן אף וחימה בשוכני בתי חומר שהטעם היותם בתי חומר משום שעפר יסודם והכל חוזר ליסודו וזהו הסיבה שאין להם קיום ועמדה וידכאום לפני עש להיותם יסודו העפר. עוד יש לפרש האנוש מאלוה יצדק יובן בדחז"ל מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום אף אתה רחום כו' לכן אמר שבאמת האנוש הנלבב מאלוה יצדק כלומר מסבת אלוה יצדק שלומדים ממעשיו ומצדיקים עצמן מה הוא חנון גם אתה חנון אמנם אם מאלוה יטהר גבר אז הן בעבדיו לא יאמין כלומר אם רוצה אדם לטהר ולהיות צדיק יותר מהקב"ה אז הן בעבדיו לא יאמין כענין שאול שרצה להיות רחמן בענין עמלק אשר לא צוה ה' ונכשל ועליו נאמר אל תהי צדיק הרבה כמו שדרשו רז"ל:
6
ז׳ונחזור לענין דצדיק ורשע לא קאמר אמנם הבא לטהר מסייעין אותו ובזה יובן פ' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וכבר רבו הדעות בזה ועם כל זה מקום הניחו לנו נראה לפרש שאף על פי שמן הראוי היה שלא יהיה שכר כל כך לצדיק מאחר שמסייעו הקב"ה עכ"ז משלם לו הקב"ה שכר שלם כאילו הוא עשה כל הענין וזהו אומרו ולך ה' חסד לפי שאתה משלם לאיש כמעשהו כלומר כאלו הוא עשה כל המעשה בלי סיוע. או יאמר כדחז"ל שמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וז"א ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דוקא ולא כמחשבתו הרעה וזהו חסד שעושה עם האדם. או יאמר ידוע שמלת איש מורה על היות האדם צדיק כמו והאיש משה והקב"ה עושה חסד עם הצדיק שמיד כשחוטא משלם לו וכדי שיהיה זך ונקי מכל עון ופשע לזה אמר ולך ה' חסד שאתה משלם לאיש הצדיק מיד כמעשהו הרע שעושה וזהו חסד שאתה עושה עמו ביסורין אלו כדי לנקותו ועוד הוא חסד מצד שרואה הרשע שהצדיק נלקה ובזה לוקח הוא מוסר וחוזר בתשובה באומרו אם לעושים רצונו כן לעוברים רצונו עאכ"ו:
7
ח׳אשר עם זה יובן פ' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כלומר אנוש כאומר אנושה מכתך והכונה תשב לאנוש שהוא הצדיק מדוכא ביסורין ומביא אותו עד דכדוכה של מות וכונתו בזה לומר שובו בני אדם שהם הרשעים בני אדם דמאה שיראו ויקחו מוסר בנושאם ק"ו בעצמן כדפרישית. או יאמר לך ה' חסד ידוע מאמרם ז"ל שכשמביאים לאדם לדון לפני המקום מצד רחמיו וחסדיו איני דן אותו הוא בעצמו משום שהוא בל תכלית וגם העונש יהיה בל תכלית אלא האדם בעצמו גוזר דינו עליו ולזה אמר ולך ה' חסד שאתה תשלם לאיש כמעשהו שכמו שמעשיו היה תכליתי כן בדין העונש שלו יש תכלית ודוק. או יאמר כדחז"ל מי הקדימני ואשלם מי הניח מזוזה עד שלא נתתי לו בית ומי הניח ציצית עד שלא נתתי לו בגד כו' נמצא שכפי זה לא היה ראוי לשום שכר לזה אמר ולך ה' חסד שאתה תשלם לאיש כמעשהו כלומר כאלו הוא עשה הבית והבגד וכאלו הכל שלו ודוק:
8
ט׳ובזה יובן פ' כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלהי כי כל משפטיו לנגדי וחקתיו לא אסור מני הכונה לומר ראוי להחזיק לי טובה כי שמרתי דרכי ה' ואין לומר הגם שלא הייתי שומר אותם אין לי עונש בהיות כך היא הגזרה ח"ו אינו כן משום שלא רשעתי מאלהי כלומר אם הייתי רשע אינו מאלהי לפי שצדיק ורשע אינו נגזר ובהיות כן אם לא הייתי שומר משפטיו הייתי ראוי לעונש בהיותי בעל בחירה ולכן כששמרתי דרכי ה' ראוי להחזיק לי טובה בהיות כי כל משפטיו לנגדי ונגד טבעי בעבור קטרוג היצר ועכ"ז משפטיו וחקותיו לא אסור מני ודוק ועיין במדרש אליהו מה שפירשתי בפסוקים אלו:
9
י׳ובזה יובן פ' (באיוב סי' י') על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל הוא אשר דברנו שהאדם ראוי לעונש בהיות בעל בחירי דצדיק ורשע לא קאמר ולזה אמר על דעתך כי לא ארשע כלו' שלא נגזר עליו להיות רשע ובהיות הבחירה בידו זהו הטעם שאין מידך מציל מהעונש בביטול המצות ובזה יובן פ' חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך הכונה חיים וחסד עשית עמדי ומה היא החסד שופקודתך שמרה רוחי ברעות נפשי ולא שגזרת על רוחי שתשמור פקודתך אלא מעצמי מצד יצרי פקודתך שמרה רוחי עוד נוכל לומר ב' הפסוקים הבאים כא' ונקדים קודם לפרש מה שפרשתי בפ' בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך הכונה יובן בדחז"ל שקודם שתבא הנשמה בעוה"ז אומר לה הקב"ה תהי צדיק ואל תהי רשע וזהו אומרו בלבי צפנתי אמרתך שאמרת לי תהי צדיק ואל תהי רשע למען לא אחטא לך וזהו מה שרומז כאן חיים וחסד עשית עמדי על כל הטוב' אשר גמלתני וטעם החסד הזה בעבור שופקודתך שצויתני תהי צדיק ואל תהי רשע שמרה רוחי:
10
י״אונחזור אל הענין ונבין פסוק (במשלי סימן ו') כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן לבות ה' הכוונה בהיות שכיון שהאדם הוא בעל בחירי רבו הדעות בזה בקדמונינו ז"ל והנה הרמב"ם ז"ל א' מהם (א"ה בפ"ה מה' תשובה ובח' פרקים שלו פ"ח עי"ש) אם הקב"ה יודע אם אדם צדיק או רשע שאם אינו יודע איך אינו יודע חו"ש ואם יודע הרי הוא גזרה לפי שידיעתו היא גזרה ותירץ הרמב"ם ז"ל לעולם שיודע אמנם אין ידיעתו כידיעתינו כדכתיב לא מחשבותי מחשבותיכם והיא ידיעה אשר אינה מכרחת לאדם להיות צדיק או רשע. וזהו הרומז כאן כל דרך איש ישר בעיניו לעשות כרצונו לפי שצדיק ורשע לא קאמר ועם כל זה דצדיק ורשע לא קאמר ותוכן לבות ה' ויודע מה יהיה בסוף כל האדם ואין ידיעתו מכרעת להיות האדם צדיק או רשע אע"פ ש ידע סוף כל האדם משום שאין ידיעתו כידיעתנו ודו"ק:
11
י״בבאופן שבהיות האדם בחירי בא לזה העולם להרויח במעשיו הטובים ומסכן עצמו ונבין דרך צורה במאמר אנטונינוס לרבי במסכת סנהדרין פ' חלק דצ"א ע"ב א"ל אנטונינוס לרבי מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב א"ל אי הוה איפכא נמי הכי אמרת לי א"ל הכי קאמינא לך מפני מה שוקעת במערב אמר לו כדי ליתן שלום לקונו שנאמר וצבאהשמים לך משתחוים א"ל ותיתי עד פלגא דרקיעא ויתן שלמא ותיטול משום פועלים ומשום עוברי דרכים עכ"ל והנה הרמז בזה שאנטונינוס נכנס בספק שנסתפקו שמאי והלל בענין הנשמה שמאחר שהיא גנוזה תחת כסא הכבוד למה באה בזה העולם והענין שם באורך:
12
י״גוזהו אומרו מפני מה חמה יוצאה ממזרח רמז לנשמה כמו שדרשו רז"ל בפ' וזרח השמש ובא השמש קודם שמת רבי פ' זרחה שמשו של פ' הרי שהנשמה נמשלה לשמש והכוונה לומר מפני מה הנשמה יוצאת ממזרח מאותה זריחה היותה תחת כסא הכבוד ומסכנת עצמה לבא בזה העולם ושוקעת במערב בעירבובי טינופת דברים הגשמיים הגרועים והשפלים אמר ליה ר' אי הוה איפכא נמי הכי אמרת לי כלו' א"ל ר' כל שאלתך הוא מפני מה יוצאת מאחר שמפסדת וגם אי הוה איפכא שלא היתה מפסדת כלום סוף סוף יש לשאול מפניה מה באה שהרי היתה תחת כסא הכבוד ומה תרויח ואם כן גם אי הוה איפכא שלא היתה מפסדת כלום למה היא באה א"ל הכי קאמינא מפני מה יוצאת ממזרח ממקום זריחת השכינה ובאה אמר ליה אנטנונינוס הכי קאמינא לך מפני מה שוקעת במערב כלומר אין התמיה כל כך אם היתה באה ולא היתה מפסדת כלום אע"פ שלא היתה מרוחת כתמיה שיש שמסכנת עצמה ובאה על הספק ובהיות האדם בעל בחירי דצדיק ורשע לא קאמר ונמצא שוקעת ומטנפת במערב כלומר בעירבובי דברים של עולם הזה א"ל רבי כדי ליתן שלום לקונו באה הנשמה בזה העולם לעבוד לקונו וזהו ליתן שלום לקונו ולהכירו שהוא בראו וחייב לעובדו א"ל אנטונינוס אם כל ביאתה בזה העולם הוא בעבור זה ותיתי עד פלגא דרקיעא ותתן שלמא ותיעול כלומר אם בעבור לעבוד לקונו יותר טוב שתהיה כצבא המרום במרום בעולם המלאכים ושם יכיר לקונו וישבח ויהלל ויתן לו שלמא וא"כ למה באה בזה העולם לעובדו ומסכנת עצמה א"ל רבי משום פועלים ומשום עוברי דרכים כלומר סבת ביאתה לזה העולם כדי שיהיה שכר ועונש שבהיותה בעולם המלאכים הן אמת שיכולה לשבח משם להקב"ה אמנם אינה ראויה לשום שכר בהיותה מוכרתת במעשיה לכן באה לזה העולם בעלת בחירה ובזה נותן שכר לפועלים שהם הצדיקים כדרך ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה שהצדיק הוא כפועל עוסק במלאכתו וליתן עונש לעוברי דרכים שהם הרשעים העוברים דרכי התורה כמו שפירשתי בפ' לא עליכם כל עוברי דרך שכל כך ראה הנביא מהרעות הבאות אמר דרך תמיה להגדיל ולהפליא הדבר שלא יבואו כן אפילו לעוברי דרך דרכי התורה:
13
י״דולכן בהיות האדם בעל בחירה השב בתשובה הוא מכולה מאד כיון שהרגיל טבעו ובחירתו ברע וההרגל טבע שני וקשה לפרוש מה שאין כן הצדיק גמור שמתחילה הרגיל עצמו בטוב ועוד שבעל תשובה הוא מצווה פעם ב' מפי החכמים האומרים לו עשה כך וכך לרפואתך מלבד מה שנצטוה תחילה מתיו של הקב"ה ע"פ התורה וידוע שהמצווה הוא יותר גדול משום שיצרו תקיף וכ"ש זה שמצווה גם מפיו של ב"ו שנותנים עליו חומרות וסייגים וגדרות עד כדי למונעו מרגילתו הרע שהרגיל בו שבודאי תקיף לו היצר עוד לכן במקום שבעלי תשובה עומדים אין צ"ג יכולים לעמוד וכמו שתראה מעלת התשובה באחאב שנתעלה עמה בהיות שקוע ומודבק בטבעו הרע ועם כל זה פירש וכמו שהקדמנו בהקדמת הדרוש שיש אדם חפץ בעבירה זו יותר מזו בהיות שנתרבה עליו יסוד האש המחמם לו ומעוררו לעשות רע כאומר בענין אחאב במלכים ראשון סי' כ"א רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו ויתעב מאד ללכת אחרי הגלולים ככל אשר עשו האמורי אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. ויהי כשמוע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרוויצום וישכב בשק ויהלך אט ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו גו'. והנה לא אלך אחרי הדקדוקים כפעם בפעם אך כונת הענין לומר שבאו הכתובים לרמוז כח מעלת התשובה שאע"פ שאחאב ויתעב מאד ללכת אחרי הגלולים ככל אשר עשו האמורי אלא שבחר בגלולים גדולים מהאמורי עד אין קץ באומרו שהאמורי לא היה יודע לעבוד ע"ז כראוי ולכן ויתעב הוא מאד ללכת אחרי גלולים ובחר בגלולים יותר ממנו ועם כל זה שטבעו כל כך דבוק מאד בע"ז כששמע אלה הדברים מפי אליהו במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקקו הכלבים את דמך גם אתה מיד חזר בתשובה ונתרצה תשובתו לפני המקום במאד מאד בהיות טבעו מאד דבוק בע"ז ועכ"ז חזר מיד וזהו שאמר הקב"ה הראית כי נכנע אחאב כלומר הראית כדבר הזה כי נכנע אחאב אע"פ שהיה אב ואח לע"ז לכן יען כי נכנע אף שהיתה טבעו כל כך רע לא אביא הרעה בימיו שיש להחזיק לו טובה משאר השבים משום שמזגו של זה היה אוהב הרע ויצרו תקיף לו יותר לשוב. עוד י"ל שבאים הפסוקים הללו לרמוז אל מאמרם ז"ל שכיון שאדם הוא ת"ח וצדיק מתחילה הוא קרוב לתשובה כדרך אם ראית ת"ח שעשה עבירה בלילה כו' והטעם שאין הקב"ה רוצה שיאבד אחד שכבר היה צדיק ועסק בתורה כשם שחס על ירבעם וא"ל חזור בך כו' וזהו הרומז כאן שבהיות שאחאב היה צדיק דמעיקרא ומה שהתמכר לעשות הרע בעיני ה' היה מסיבת אשר הסתו אשתו משום שהוא מעיקרא ויתעב מאד ללכת אחרי הגלולים ככל אשר עשו האמורי ולכן זהו גרם שמיד כששמע אחאב דברי אליהו ויקרע בגדיו ושב בתשובה להיות צדיק כבתחילה:
14
ט״ועוד נוכל לומר שרומז פה כמה קשה אשה רעה שהסיתה לאחאב ויכלה לו כמו שאמר אשר הסתה אותו איזבל אשתו אף על פי שטבעו של אחאב ויתעב מאד ללכת אחרי הגלולים עכ"ז הסיתה אותו ויכלה לו הרי כמה רעה אשה רעה שגהינם נמשלה בה כדחז"ל בפ' ומוצא אני מר ממו' את האשה אשר לזה ממשיל שלמה הע"ה ענין יצר הטוב ויצה"ר לשתי נשים מדברות זאת לטובה וזאת לרעה והנה כנגד יצר הטוב אמר (במשלי ט) חכמות נשים בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה כלומר היצר הטוב מזכיר לאדם העונש העתיד לבא עליו אם יעבור רצון קונו ורומז לו ז' עידנין בשבעה דינין מחולפין העוברים על האדם יציאת נשמה וחיבוט כו' כמו שידועים הם וזהו חצבה עמודיה שבעה שחושב ועומד לפני האדם נגד עיניו ז' עידנין העתידין לעבור עליו וגם מזכיר לו מן הטובות מהשכר העתיד להיות לצדיקים העוזבים עצת היצה"ר שזוכים לאכול מטביחת בהמות בהררי אלף וז"א טבחה טבח' וגם זוכה לשתות מיין המשומר בענביו וזהו מסכה יינה אף זוכה בשלחן של ד' רגלים כמו שהראו לר' חנינא ב"ד כדאיתא בתענית דכ"ה ע"א וזהו אף ערכה שלחנה שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת רמז על המחול שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בג"ע והוא יושב ביניהם כמו שדרשו ז"ל כל זה מסדר היצר הטוב ומשים נגד עיניו של אדם ואחר שרומז להם שכר הנצחיי אמר מי פתי בעצת היצר אשר הלך אחריו וחטא ישוב הנה בתשובה חסר לב אמרה לו כלומר אומר לו מה לך בדרכי היצר אשר עם זה אתה נכנס בכלל השוטים כאומרם ז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות והנה תשובתך ע"י התורה כאומרם ז"ל מושכהו לבית המדרש וז"א לכו לחמו בלחמי ואין לחם אלא תורה ושתו ביין מסכתי שגם התורה נמשלה ליין כדכתיב ובלא מחיר יין וחלב גם אומר להם היצר הטוב עזבו פתאים וחיו ר"ל חזרו בתשובה וירבה ה' חייכם כאומרם ז"ל גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר חיו יחיה ואשרו בדרך בינה רצה לומר שאחר התשובה תזכו לבינת התורה משום שמקודם עונותיכם היומבדילים כמסך מבדיל. אמר עוד יוסר לץ לוקח לו קלון הרמז בזה שהיצר הטוב מדריך לאדם בדרך הטובים אם רואה שרצונו וחפצו כן אמנם אם רואה שמחזיק לבו אז בדרך שרוצה להלוך מוליכים אותו כדחז"ל ועוד כמו שאמרו (ביבמות דס"ה ע"ב) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך. וזהו אומרו יוסר לץ לוקח לו קלון כו' אל תוכח לץ וענין היצר הרע ממשיל אותו לאשה כסילה והומיה פתיות ובל ידעה מה וישבה לפתח ביתה כדכתיב לפתח חטאת רובץ על כסא מרומי קרת לרמוז שמולך שם היצה"ר כמלך בכסא קודם יצר הטוב י"ג שנים ועומד שם לקרא לעוברי דרך המישרים אורחותם להטותם מן הדרך הטובה מי פתי ההולך אחר יצר הטוב יסור הנה קורא אותם פתאים בהולכם בדרכי השם גם ואמרה לו מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם שהם תענוגי העולם הזה והנה כל דבריו הם נגד מה שדיבר היצר הטוב שהרי כנגד שאמר היצר הטוב מי פתי יסור הנה חסר לב גו' לכו לחמו בלחמו גו' כלומר מי זה הוא הפתי וחסר לב ההולך אחר יצרו הרע לכו לחמו בלחמי לחמה של תורה כדפרישית כו' וכנגדו אומר היצה"ר לאדם גם כן בלשון הזה עצמו מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה כלו' מי הוא הפתי וחסר לב ההולך אחר יצר הטוב יסור הנה וכנגד שאומר היצר הטוב לכו לחמו בלחמי כנגד זה אומר יצה"ר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם:
15
ט״זאך ראוי לשום לב בהוספת הווים גבי דיבור היצה"ר באומרו וחסר לב ואמרה לו וגבי המשלת היצה"ט אומר חסר לב אמרה לו בלא וא"ו אמנם נראה לפרש שבהיות ב' היצרים כשני נביאים מתנבאים זה על העתיד וזה על ההוה בתענוגי העה"ז הנראים לעין והנה היצה"ט הוא נביא אמת והיצר הרע הוא נביא שקר ולכן מאחר שהם כב' נביאים מתנבאים ויצה"ר בא בלשונו של היצה"ט שאמר מי פתי גם הוא אמר מי פתי וכן בכלם כדפרישית לכן רצה לשנות בלשונו כדי שיאמנו דבריו לפי שגמירי שאין נביא רשאי לבא בלשון של חבירו כאומר' ז"ל ולכן בא בהוספת הזוים באומרו וחסר וכיון שמוסיף אפילו אות אחד אינו בסגנון חבירו ממש ואינו נביא שקר כאומרם ז"ל ולכן לרמוז לזה אמר וחסר לב ואמרה לו בוא"ו כדי לבא בשינוי:
16
י״זובדרך הלצה נראה שכיון שהיצה"ר נקט הלשון עצמו של יצה"ט וגנב אותו ולא קנאו כי אם בשינוי הוא"ו לזה אמר היצר מיד מים גנובים ימתקו שטועם מהגנבה שעשה כו' ונראה שאמר ימתקו לפי שאין האמת כן ולכן לא אמר מתוקים וכל עצתו הבל וריק מתחילתו ועד סופו וז"ל ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה והנה עצת היצר הוא שאומר לאדם הנח זה מנה שבידך ולך למקום פ' וקח מאתים ומפתה אותו ומניח המנה לילך ליקח המאתים ובדרך ממיתים אותו ונמצא אובד זה וזה וכל כך הוא רוב פתויו שמכניס שטות באדם שמניח מה שבידו ודאי קודם שרואה הדבר שאומר ולכן אמר גבי היצה"ר אשת כסילות הומיה פתות ובל ידעה מה שטבעו להכניס פתויות בלב האדם ובל ידעה מה ועכ"ז הולך אחריו על הספק ומניח הודאי אשר עם זה נבין פ' (בירמיה סי' ב') כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברי' וגו' קשה שנכנס בשתים ויוצא בא' והיא שעזבו לו ואם כן איך אומר כי שתים רעות עשה עמי:
17
י״חאמנם הוא הדבר אשר דברנו שפתוי היצר לאדם שיעשה שיעזוב מה שיש בידו ודאי וילך לבקש הספק וזהו השתי הרעות א' שעזבו אותי ורעה אחרת הוא שאם בעת שעזבוני היה בידם דבר מה לא היה כ"כ אלא שאחר שעזבוני ועזבו את הטוב ואת הודאי אח"כ הלכו לבקש מה לעבוד ונמצא שהם ב' רעות א' שעזבוניואחד שעזבוני בלי יש בידם כלום וז"א כי שתים רעות עשה עמי אחד שאותי עזבו בהיותי מקור מים חיים והלכו אחר הריק ועוד שנית שעדיין לא היה בידם כלום כשעזבוני אלא שהלכו לחצוב בורות ודוק עי"ל ופי' ג"כ קרובי החכם המ' כמהר"ר אברהם אפומאדו נר"ו כי שתים רעות הם א' שעזבוני ואחד שדעו שמה שהיו עוזבין היה דבר טוב ושיעור הכתוב כך הוא כי שתים רעות עשה עמי אחד שעזבו אותי וא' שידעו שמה שעזבו היה מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים עי"ל השתים רעות הוא אחד שעזבו אותי והשני שחצבו בורות שידעו שהם נשברים כלומר שעכ"ז שכבר ידעו שאין בה ממש. והנה העולה לנו מן המחובר מדרוש זה ומן הקודמים שהבעל תשובה גדול מצדיק גמור ובלבד שיקבל יסורין במיני סגופים לתקן מה שפגם ולקמן בס"ד אציג לך גדרי וסייגי התשובה שצריך השב בתשובה להתנהג:
18
י״טובזה הבוא נבא לביאור המאמר המוצב בפתיחת הדרוש ר' חייא בר אשי כל עידן דהוה נפל על אפיה הוה אמר הרחמן יצילני מיצה"ר כו' עד דהוה שגירא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגווה כו' והנה לא הבאתי המאמר הזה לפלפל בו רק להוכיח מכאן שנראה שיכול מי שחטא בעון אשר בעבורו חייב מיתה לקבל עליו יסורין קשים כמות אע"פ שימות בהם אינן בכלל המאבד עצמו לדעת שהרי ר' חייא היה רוצה להשליך עצמו בתוך תנור של אש בעבור מה שעשה ולהמית עצמו וכן בירושלמי דכלאים פ"ט סימן ב' בעובדא דרבי רב נחמן בשם רבי מונא אמר מעשה נסים נעשה באותו היום ערב שבת היה ותלה לון יומא עד שהיה מגיע כל אחד ואחד בביתו וממלא לו הבית של מים ומדליק לו את הנר כיון ששקעה חמה קרא הגבר ואמרו דילמא מחללינן שבתא יצאת בת קול ואמר כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר שהוא בן העה"ב בר מקצרא כיון ששמע כן סליק לאיגרא וקטל גרמיה ונפקת ברת קלא ואמרת אפילו קצרא ע"כ הרי שהבת קול אמר לבר מההוא כובס משום שמאחר שלא נתעסק בקבורת רבי נמצא שחילל שבת עם מה שעשה מלאכה באותם שעות ששהה השמש ולכן קיבל עונשו ונפל מן הגג שהוא מעין סקילה משום שהמחלל שבת חייב סקילה הוא וכיון שהרג עצמו על עון שעשה נתבשר ע"פ הבת קול שהיה בן העה"ב הרי משמע מכאן שמי שהוא חייב בעבירה וממית עצמו אינו בכלל מאבד עצמו לדעת שאם כן מאחר שזה הכובס הרג עצמו למה נתבשר לעולם הבא ואין להאריך בראיות ממקומות אחרים שהם ידועים:
19
כ׳ובזה נתיישב דעתי מ"ש קדמונינו ז"ל הרמב"ם ומהרי"א ז"ל וס' המוסר ובמרפא לנפש והחסיד בעל ר"ח ז"ל בתיקון קבלת הסגופים לבעלי תשובה שיתענה כמה ימים ושישב במקום הנמלים בימי הקיץ ובשלג בימי החורף ושיסבול עליו דברים קשים כמות שבאמת נראה לי בודאי שימות באותם הדברים אלא שבהיות שהוא חייב מצד מעשיו אף שימות באותם הדברים אינו כלל המאבד עצמו לדעת:
20
כ״אהן אמת ששמעתי משם הר"ש יפה ז"ל וכעת אינו בידי שאומר שאדם שגזרו עליו ב"ד שהוא חייב מיתה עכ"ז הוא בעצמו אינו יכול להקדים להמית בעצמו:
21
כ״בא"ה הש"ח ס"ט לשון מהר"ש יפה ז"ל בב"ר פס"ה גבי יקום איש צרידא שקיים בעצמו ד' מיתות ב"ד ואמר עליו רבי יוסי איש צרידה בשעה קלה קדמני זה לג"ע וז"ל נ"ל שאף מי שחייב מיתה אינו רשאי להמית עצמו דלא יצא מכלל ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ויניח הדבר ביד ה' ומכאן ג"כ מ"ש בפ' הנושא מההוא כובס שהפיל עצמו מן הגג ומרבי אלעזר ן' דורדיא ששם פניו בין ברכיו עד שיצאת נשמתו כדאיתא בפ"ק דע"ז וזכו לעה"ב אין ראיה כי אולי מרוב עגמת נפש על חטאתם לא דקדקו או לא ידעו בדין ובחרו מות מחיים וזכו לעה"ב מפניתוקף תשובתם שהם טועים בענין מיתתם עכ"ל ואתה תחזה מה ששמע הרב המחבר ז"ל משם מהרש"י אינו מדוקדק כ"כ וגם מ"ש לחלק בין נדונו למהרש"י לא משמע מדבריו אחרי הניו"ק גם מה שהביא ראיה מרן המחבר מההיא דההוא כובס כבר נרגש מזה מהרש"י ז"ל כנ"ל ועיין להרב שבות יעקב ח"ב סימן קי"א שנשאל ע"ז והביא דברי מהרש"י ז"ל והסכים לדינא כמ"ש מרן הק' המחבר ז"ל והביא ב' ראיות אלו שהביא מרן המחבר ז"ל ועיין בס' ברכ"י י"ד סי' שמ"ה שהביא משם מהרימ"ט בחידושיו בפ' הנושא בההיא עובדא דההוא כובס דמשמע דשרי לאינש להמית עצמו משום כפרת עונותיו דהכי משתמען מילוהי דר"ב בס"מ שם ועיין עוד מש"ש ועיין מ"ש רבינו המחבר בפירוש הירושלמי הנ"ל שנראה שלא הסכים כמ"ש כאן ודו"ק) ונ"ל דלא דמי לנדון דידן משום שהתם יש אחרים שממיתים אותו כדין התורה בסקילת ב"ד או שרפה או חנק כאשר צוה ה' אל משה ובסדר זה מיתתו כפרתו ונמצא מונע עצמו ממיתת ב"ד כדין וכהלכה ולכן אינו יכול להקדים ולהמית עצמו אך בזמן הזה שאין ב"ד ואדם חוטא בענין שיודע שחייב מיתה אם המית עצמו לא נקרא זה מאבד עצמו לדעת ולכן הבעל תשובה יכול לקבל עליו דברים קשים כמות ואע"פ שימות בהם כגון לישב בחורף בשלג וכאלה הדברים כמ"ש הרב ז"ל בעניני התשוב' והאל ברחמיו יקבלנו ויטהרנו מעונותינו אמן נאם הצעיר העומד לשר' ולכהן כמהר"ר שלמה אברהם הכהן האתמרי ס"ט:
22