מדרש שכל טוב, שמות י״ב:ט׳Midrash Sekhel Tov, Shemot 12:9
א׳אל תאכלו ממנו נא. ואפי' מקצתו. אין נא אלא חי, והוא מדובר על אופן אנינות שבשר החי הלב מתאנח ממנו, בלשון ערבי קורין לשאינו צלוי כל צרכו, חי:
1
ב׳ובשל מבושל. להחייב על החי ועל המבושל:
2
ג׳ובשל. כלומר ולא בשל, ודומה לדבר אל (באפך) [בקצפך] תוכיחני ובחמתך תייסרני (תהלים לח ב), כלומר ולא בחמתך תיסרני, והרבה כיוצא באלו במקרא:
3
ד׳במים. אין לי אלא במים, בשאר משקין מניין, תנא היה ר' ישמעאל אומר קל וחומר אם מים שאין מפיגין טעם הבשר הרי הן אסורין בבישול שאר משקין שהן מפיגין טעם הבשר אינו דין שיהיו אסורין בבישול. ר' עקיבא אומר אין לי אלא מים שאר משקין מניין ת"ל ובשל מבושל. ור' סבר אין ובשל אלא צלי, שנאמר ובשלת ואכלת במקום וגו' (דברים טז ז), ואומר ויבשלו (את) הפסח באש כמשפט (דה"ב לה יג), והיינו פסח ממש שעשאוהו צלי אש. מפני כבוד רבותינו אשר דרשו את התורה וחקותיה ומשפטיה באר היטב יראתם על פני היתה תמיד בלי לשנות אחרי דבריהם במדרשי המצות והחקים והמשפטים והתורות, אעפ"כ במה שלבי רוחש איני יכול לבלום עצמי מבלי לכבד יוצרי באשר חלק לי, והוא ברחמיו ישאני. אמרתי אני בלבי כי מלת נא מדוברת על אופן ביטול, ודומה לה ואם הניא אביה אותה (במדבר ל ו). כלומר ואם בטלה אביה מרשותה, וכן ולמה תניאון את לב בני ישראל (שם לב ז), כלומר ולמה תבטלון רצון לב בני ישראל, וכן הניא מחשבות עמים (תהלים לג י), ויסוד כולן נא בלבד, ועיקר לשונם לשון ביטול, וכן אל תאכלו ממנו נא, כלומר אל תאכלו ממנו אכילת בטילה לדעת כל אדם, שכל אדם שאוכל בשר חי בטילה דעתו אצל כל אדם, שהרי היא אכילת חיה רעה:
4
ה׳טעם אחר אל תאכלו ממנו נא. נא לשון מהירות, כלומר אל תאכלו ממנו כמו שהוא עכשיו בשעת הפשט, ולא בשל מבושל [ויבשלו הפסח באש כמשפט] והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות ויריצו לכל בני העם (דה"ב לה יג), והיינו חגיגת הבאות עם הפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, ולפיכך כפל הכתוב ואמר ובשל מבושל במים, מבושל במים ובמשקין הוא דאסור, הא מבושל באש שרי דהיינו צלי:
5
ו׳כי אם צלי אש. למה נאמר, שהייתי אומר הראוי לשלוק כגון הכרס והדקין ישלוק, והראוי לצלות כגון הנתחים ושאר האיברים יצלה, ת"ל כי אם צלי אש, כולו תוך ובר דברי ר' עקיבה. ר"א אומר ראשו על כרעיו ועל קרבו, מקולס, כלומר עם כרעיו ועם קרבו. תנן כיצד צולין את הפסח שפוד של רימון, תוחבו לתוך פיו עד בית נקובתו, ונותן את כרעיו ובני מעיו לתוכו דברי ר' יוסי הגלילי. ר"ע אומר כמין בישול הוא אלא תולין חוצה לו:
6
ז׳ת"ר איזהו מקולס, כל שצלאו כולו כאחד, פי' חוץ מן הדברים האסורין שבו, כגון חלב ודם וגידין האיסורין, נחתך ממנו אבר שלם, נשלק ממנו אבר, אין זה מקולס, השתא איכא למימר נחתך ממנו אבר דאע"ג דמיטוי בהדיה אין זה מקולס נשלק ממנו אבר דלא מיטוי בהדיה לא כל שכן, א"ר ששת ששלקו לאותו אבר במחובר לגוף, וקמ"ל דאפ"ה אינו מקולס:
7
ח׳כרעיו. אלו קרסולים, כדכתיב אשר לו (כרעיו) [כרעים] ממעל לרגליו (ויקרא יא כא):
8
ט׳קרבו. אלו הדקים:
9