מדרש שכל טוב, שמות ט״ז:כ״אMidrash Sekhel Tov, Shemot 16:21
א׳וילקטו אותו בבקר בבקר. עד ארבע שעות, וראיה לדבר שאמרו תפלת השחר עד חצות, ר' יודא אומר עד ד' שעות, לר' יודא כולה ד' שעות צפרא הוא אי ר' יודא בבקר בבקר פי' בקר דלא הוי עד ד' שעות, כדכתיב את [הכבש] האחד תעשה בבקר (שמות כט לט), וקיי"ל כר"י שהרי ר' יהודא בן בבא העיד על תמיד של שחר שהיה קרב והולך עד ד' שעות, ועכשיו לענין המן חלקו לשני בקרים, בקר א' שתי שעות, ובקר א' שתי שעות, הזריזין מקדימין ומלקטין בשתי שעות, דהיינו בקר ראשון, והעצלים מלקטים אותם בד' שעות, דהיינו בקר שני, ואיבעית אימא רבנן אהני לי בקר יתירא להקדים לו שעה אחת, דהא לרבנן תמיד קרב עד חצות, דהיינו עד שש שעות, ולא עד בכלל, ובקר ו' שעות הוי, והאי בקר יתירא דכתיב בו להקדים לקיטת המן שעה אחת לתמיד של שחר, ואשתכח דלרבנן לקיטת המן בד' שעות ולתמיד של שחר עד ד' שעות ולא עד בכלל, והלכתא כרבי יודא:
1
ב׳איש לפי אכלו. מלמד שמכאן ואילך לא הותירו:
2
ג׳וחם השמש. בד' שעות ממש, מאי משמע, א"ר אחא בר יעקב איזהו שעה שהשמש חם והצל צונן, הוי אומר זו שעה ד' ממש:
3
ד׳ונמס. השמש מחממו, והוא נימס ופושר והולך, ונחלים מושכין ממנו והולכין לים הגדול, ובאים איילים וצבאים ושאר חיות ובהמות ושותין מהן, ובאין אומות העולם וצודין מהן ואוכלין, והיו טועמין בה טעם מן ומשבחין לאלהינו:
4