מדרש שמואל י״חMidrash Shmuel 18
א׳לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב ל"ד כ"ה), אמר רבי חנינא לעולם אין הקדוש ברוך הוא נפרע מאומה תחילה עד שיפרע משרה שלמעלן, הדא הוא דכתיב והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום (ישעי' כ"ד כ"א) ואחר כך ועל מלכי האדמה באדמה (שם), כך בתחילה ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו' ב'), ואחר כך וירא ה' כי רבה רעת האדם (שם שם ה'), ואחר כך ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' (שם שם ז'), כך בתחלה ויבא עמלק (שמות י"ז ח'), ואחר כך זכור את אשר עשה לך עמלק (דברים כ"ה י"ז) ואחר כך כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (שמואל א' ט"ו ב'). אמר רבי אחא בעל פקדונות אני, שרה הפקידה אצלי חבילה של מצות לפיכך וה' פקד את שרה (בראשית כ"א א'), אבל עמלק הפקיד אצלי חבילה של קוצים לפיכך כה אמר ה' צבאות פקדתי [את אשר עשה עמלק לישראל] (שמואל א' ט"ו ב').
1
ב׳וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים וגו' (שם שם ד'), עד שלא מלך בבזק משמלך בטלאים. ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל (שם שם ה'), רבי בניי בשם רב הונא התחיל מריב כנגד עגלה ערופה, אמר זה הורגת וזו נערפת ומכפרת, ורבנין אמרי התחיל מריב כנגד הקדוש ברוך הוא אמר כך אמר לי שמואל עתה לך והכית את עמלק וגו', [משור ועד שה מגמל ועד חמור] (שמואל א' ט"ו ג'), אמר אם אדם חטא בהמה מה חטאת, יצתה בת קול ואמרה לו שאול אל תהי צדיק יותר מבוראך.
2
ג׳ויאמר שאול אל הקני לכו וגו', [ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל] (שם שם ו') וכי עם כל ישראל עשה חסד, [והלא לא עשה חסד אלא עם משה בלבד], ר' אלעזר אמר יתרו עשה חסד עם משה, קראן לו ויאכל לחם (שמות ב' כ'), רבי סימון אמר בשכרו האכילו, וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן (שם שם י"ט), [אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו כאלו עשה עם כל ישראל].
3
ד׳ויחמול שאול והעם על אגג וגו' (שמואל א' ט"ו ט'), בר קפרא אמר זה דואג שהיה שקול כנגד כל ישראל, אמר רבי שמעון בן לוי כל שהוא אכזר על רחמנין סוף שהוא נעשה רחמן על אכזרים, כל שהוא רחמן על אכזרים סופו ליפול בחרב, מאי טעמא וימת שאול ושלשת בניו וגו' (שמואל א' ל"א ו') כי חטאת קסם וגו' (שם ט"ו כ"ג), אמר רבי שמואל בר רב נחמן כל שהוא הולך אצל הקסם ממרא על דברו של הקדוש ברוך הוא, מאי טעמא כי חטאת קסם מרי, ואון ותרפים הפצר (שם) גורם אף וצרה לעצמו.
4
ה׳ויסוב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע (שם שם כ"ז), כנף מעילו של מי, רב ולוי חד אמר כנף מעילו של שאול, וחד אמר כנף מעילו של שמואל, [ומסתברא כמאן דאמר כנף מעילו של שמואל], שכן דרך צדיקים להיות מצטערין [בשעה] שאין נטיעתן משובחת, ודכותה ויתפש אחיה בשלמה החדשה וגו' (מלכים א' י"א ל'), שלמתו של מי, רב ולוי, חד אמר שלמתו של ירבעם, וחד אמר שלמתו של אחיה, אמר רבי שמואל בר נחמני נראין דברים שלמתו של אחיה (א"ר שמואל) שכן דרך צדיקים להיות מצטערין בשעה שיש מחלוקת לבית דוד, ודכותה ויאמר הגואל לבועז וגו' [וישלוף נעלו] (רות ד'), נעלו של מי, רב ולוי, חד אמר נעלו של גואל, וחד אמר נעלו של בועז, אמר רבי שמואל בר נחמני נראין הדברים נעלו של בועז, שכן דרך הלוקח להיות נותן עירבון, ודכותה ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה ויגפהו ה' וימת (דה"ב י"ג כ'), אמר רבי שמואל בר נחמני מה את סבור שהוא ירבעם ואינו אלא אביה, ולמה נגפו, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, (חד) [רבי יוחנן] אמר על שחישדן ברבים, שנאמר ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים (שם שם ח'), ורבי שמעון בן לקיש אמר על שבזה כבוד אחיה השילוני וקרא אותו בן בליעל, שנאמר ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל (שם שם ז'), ורבנן אמרי על שבאת לידו ע"ז ולא ביטלה, הדא הוא דכתיב וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים [את] בית אל (שם שם י"ט), [וכתיב וישם את האחד בית אל (מלכים א' י"ב כ"ט)], והרי דברים קל וחומר ומה אם המלך שהונה למלך נגפו הכתוב, הדיוט [שהוא הונה את ההדיוט] על אחת כמה וכמה. ודכותה וארוחתו ארוחת תמיד וגו' [כל ימי חייו] (מלכים ב' כ"ה כ"ט), ימי חייו של מי, רב ולוי חד אמר ימי חייו של יהויכין, וחד אמר ימי חייו של אויל, אמר רבי שמואל בר נחמן נראין דברים ימי חייו של יהויכין, שבשעה שהקדוש ברוך הוא נותן שלוה לצדיקים אינו נוטלה מהם עוד מעתה עד שהוא מכניסה עמהם לגן עדן.
5
ו׳וישסף שמואל את אגג וגו' (שמואל א' ט"ו ל"ג), אמר רבי אבא בר כהנא התחיל מחתך מבשרו זתים זתים ומאכילן לנעמיות, הדא הוא דכתיב יאכל בדי עורו בכור מות (איוב י"ח י"ג), ביכר לו מיתה מרה, ורבנין אמרי העמידו על ארבעה קונטיסון ומתחו עליהן, והיה אומר אכן סר מר המות (שמואל א' ט"ו ל"ב), הכן ממיתין את השרים מיתות חמורות, רבי יצחק אמר סירסו, [דכתיב] כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך (שם שם ל"ג), אמר ר' ר' לוי אף משה רמזה לישראל בתורה, הה"ד כי ינצו אנשים יחדיו וגו' (דברים כ"ה י"א), מה כתיב בתריה וקצותה את כפה לא תחוס עינך (שם שם י"ב).
6