מדרש שמואל כ׳Midrash Shmuel 20
א׳(ויקבצו) [ויאספו] פלשתים את מחניהם (לצבא) למלחמה וגו' [באפס דמים] (שמואל א' כ"ח א'), כתיב הוא היה עם דוד (באפס) [בפס] דמים, רבי יוחנן אמר בחקל סמקתה, רבי שמואל בר נחמן אמר בפס דמים פסקו הדמים (ופלשתים נוספו) [והפלשתים נאספו] שם למלחמה ותהי (שם) חלקת השדה מלאה שעורים (דה"א י"א י"ג), (כת) [כתוב] אחד [אומר] מלאה שעורים, (וכת א') [וכתוב אחר אומר] מלאה עדשים (שמואל ב' כ"ג י"א), רבי יעקב דכפר חנן אמר עדשים היו אלא שהיתה שבלתם גבוהה כשעורים, רבי לוי (א"ל) [אמר אלו] פלשתים שהיו באין גבוהין כשעורים והולכין נמוכין כעדשים. ויתיצבו בתוך החלקה ויצילוה (ד"ה שם י"ד), (כת) [כתוב] אחד אומר ויצילוה (וכת) [וכתוב] אחד אומר ויצילה (שמואל ב' שם), מלמד שהחזירה לבעליה, שהיתה חביבה להם כשדה מלאה כרכום, רבי שמואל בר נחמן ורבנין (אמרי) ר' שמואל בר נחמן אמר שנה אחת היתה ושתי שדות שהיו צריכה לו לאבד, אבל לא ליתן דמים, עד כדון היא צריכא ליה, איזו מהן לאבד, של עדשים או של שעורים, של עדשים מאכל אדם, של שעורים מאכל בהמה, של עדשים אין העומר בא מהם, של שעורים העומר בא מהן, של עדשים אין מפרישין מהם חלה, של שעורים מפרישין מהם חלה, ורבנין אמרי שדה אחת היתה ושתי שנים היו, היה לו ללמד מאשתקד אלא שאין למדין מעשה מן המעשה, ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים (שמואל ב' כ"ג ט"ו), רבי חייא רבה אמר הלכה נצרכה לו, ויבקעו שלשת הגבורים וגו' (שמואל ב' שם ט"ז), ולמה שלשה שאין הלכה מתבררת אלא בשלשה, וישאבו מים וגו' [ולא אבה לשתותם] (שם) ולא אבה שתקבע הלכה בשמו אלא ויסך אותם לה' [שם] עשאה מסכת וקבועה לדורות, [מלך] פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, בר קפרא אמר חג היה, וניסוך מים היה, והותר בבמה היה, רב הונא (בר) [בשם ר'] יוסף אמר הלכתא שבוייה נצרכה לו, ורבי שמעון בר אבא אמר בנין בית המקדש תבע, ולמה שלשה, אלא אחד הורג ואחד מפנה את ההרוגים, ואחד מכניס את הצלוחית בטהרה, ויסך אותם לה' (שמואל ב' שם), כתוב אחד אומר ויסך, כתוב אחד אומר וינסך (דה"א י"א י"ז), מאן דאמר ויסך מסייע לרבי חייא רבה, ומאן דאמר וינסך מסייע לבר קפרא.
1
ב׳(הכה) [הנה] הכית את אדום וגו', [למה תתגרה ברעה ונפלת] וגו' (דה"ב כ"ה י"ט), אמר רבי חנינא מכאן מאן דמתגרי נפל מן הדין קרייה (הכה) [הנה] הכית את אדום וגו'. ויצא איש הבינים וגו' (שמואל א' י"ז ד'), ה' מה רבו צרי רבים קמו עלי (תהלים ג' ב'), אילו אחרים נתאוו למלכותי צרה היתה לי, על אחת כמה וכמה בני מתאווה למלכותי, אילו אחרים ניאפו את נשיי צרה היתה לי, על אחת כמה וכמה בני נואף את נשיי, אילו אחרים הרגו את בני צרה היתה לי, על אחת כמה וכמה בני הרג את בני ה' מה רבו צרי וגו'. (גובהו) [גבהו] שש אמות וזרת, וכובע נחושת על ראשו וגו' (שמואל א' י"ז ה'), אמר רבי חנינה ששים קינטרין היה לבוש גלית, [רבי אבא בר כהנא אמר מאה ועשרים], ולא פליגין ילמדו סתומין מן המפורשין, מה המפורשין ששים, אף הסתומין ששים.
2
ג׳ויעמוד ויקרא אל מערכות ישראל וגו' (שם שם ח'), רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר אמר להם אין אתם אומרים שהולד נוצר לארבעים יום, הריני ממתין לכם ארבעים יום, ברו לכם איש וירד אלי (שם), רבי שמעון בן לקיש אמר כך יהיה בשכרו, אלא אמר אותו שכתב ה' איש מלחמה (שמות ט"ו), תנו לי איש ונלחמה יחד (שמואל א' שם י').
3
ד׳ויגש הפלשתי השכם והערב וגו' (שם שם ט"ז), אמר רבי ברכיה בר רבי יצחק בשכר ארבעים פסיעות שהלכה ערפה עם חמותה נתלו לבנה מ' יום, הדא הוא דכתיב ויתיצב ארבעים יום (שם שם), רבי יודן בשם רבי יצחק בשכר ארבעה דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ועמדה ממנה ד' גבורים הללו, סף ומדון גלית וישבי, הדא הוא דכתיב את ארבעת אלה וגו' (שמואל ב' כ"א כ"ב), אמר רבי יצחק אותה הלילה שפירשה ערפה מחמותה, נתערבו בה (גייס) [גויות] של מאה בני אדם, הדא הוא דכתיב והוא מדבר עמם והנה איש הבינים וגו' ממערכות פלשתים (שמואל א' י"ז כ"ג), ממערכות [ממערות כתיב] ממאה ערלות פלשתים רבי תנחומא אמר אף כלב אחד, וכתיב ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.
4
ה׳ואת עשרת חריצי החלב וגו' (שמואל א' י"ז י"ח), גדיין מניעין מן אימיהון, ואת אחיך תפקוד לשלום (שם), דוגמא דידהון, ואת ערובתם תקח (שם), ערבותהון. אמר רבי יהודה ברבי סימון למוד שבטי יהודה להיות ערבים אלו את אלו, כמה דאת אמר אנכי אערבנו וגו'. גם את הארי (ואת) [גם] הדוב הכה עבדך (שמואל א' שם ל"ו). תני בשם רבי נתן ארבע אריות ושלש דובין הכה דוד באותו היום, הדא הוא דכתיב ארי, הארי, את הארי, גם את הארי, דוב, הדוב, ואת הדוב.
5