מדרש שמואל כ״אMidrash Shmuel 21
א׳וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על ראשו וילבש אותו שריון (שמואל א' י"ז ל"ח), נמצאו חפותין לא משולשלין ולא מסולקין, כיון שראה שאול כן נתכרכמו פניו, כיון שראה דוד שנתכרכמו פניו של שאול, מה דוד אמר לו, ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי וגו' (שמואל א' י"ז ל"ט), ויקח מקלו בידו ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מן הנחל (שם שם מ'), אחד לשמו של הקדוש ברוך הוא, ואחד לשמו של אהרן, ושלשת לשלשת אבות העולם, אמר אהרן לא אני הוא גואל הדם עלי להיפרע ממנו, (א"ל) [אמר] הקב"ה והלא לפני חירף וגידף, עלי להפרע ממנו, ובילקוט (שם שם), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי האבנים היו מתלקטות מאיליהן. ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו (שם שם מ"ב), רבי יודן אמר נתאוה לו שהיה דוד אדמוני עם יפה עינים (שם שם).
1
ב׳ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות (שם שם מ"ג), כתוב ועל (מחלקו') [מחלוקת] החדש השני דודי האחוחי ומחלקתו ומקלות הנגיד וגו' (דה"א כ"ז ד'), רבי יודן אמר על שם שהיה רודה במקלו, א"ר ברכיה על שם כי אתה בא אלי במקלות.
2
ג׳ויאמר הפלשתי אל דוד לכה אלי וגו' (שמואל א' שם שם), רבי אבא בר כהנא אמר הארץ אחזתו, אמר רבי תנחומא אנא אמר טעמיה, בוא אלי אין כתיב כאן, אלא לכה אלי ואתנה את בשרך וגו', רבי ינאי בריה דרבי שמואל בר רבי ינאי מאתים וארבעים ושמונה כבלים, (כנגד) [נתן הקדוש ברוך הוא על] מאתים וארבעים ושמונה איברים שהיו בו בגלית, הוא שדוד אומר אל תתן ה' מאויי רשע (תהלים ק"מ), אל תתן ליה תוחמדתיה זממו אל תפק (שם), אל תשריניה ירומו סלה (שם), רומם כפפתוי, כיון שראה דוד שנתקלקלו דבריו, אמר הדין דידי אית בעיר דאכיל בשר דאת אמר ולבהמת הארץ, מה דוד אומר לו היום הזה יסגרך וגו' (שמואל א' שם מ"ו), ורבנין אמרי מיד לקה בצרעת, כמה דאת אמר והסגירו הכהן (ויקרא י"ג ה'). ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים ולחיות הארץ (שמואל א' י"ז מ"ו), ולבהמת הארץ אין כתיב כאן אלא ולחית הארץ, וידעו כל הארץ כי יש אלהים לישראל (שם שם), עביד דין דידהון.
3
ד׳וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע וגו' [ותטבע האבן במצחו] (שם שם מ"ט), יהודה בר רבי אמר (כבצק) [כבבצק] ודכותה וכל גרמיהון הדיקו (דניאל ו' כ"ה), יהודה בר רבי אמר כאילין פסטילם, ויפול על פניו ארצה (שם שם), כדי שלא יצטער אותו צדיק, גבהו שש אמות וזרת, ד"א למה יפול על פניו ארצה אלא כדי שיטמן אותו הפה שחירף וגידף, דכתיב טמנם בעפר יחד פניהם חבוש בטמון (איוב מ' י"ג), דבר אחר למה ויפול על פניו ארצה לפי שהיה דגון אלוהו נתון על לבו, לקיים מה שנאמר על פגרי גלוליכם (ויקרא כ"ו ל'), ולקיים ואתה על במותימו תדרוך (דברים ל"ג כ"ט), [וכתיב] ויהי כהוציאם את המלכים האלה אל יהושע וגו' וקרבו וישימו את רגליהם על צואריהם.
4