מדרש שמואל כ״גMidrash Shmuel 23

א׳ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי (תהלים צ"ד י"ט), כנסת ישראל אומרת לפני הקדוש ברוך הוא מרוב עונות שלי הצדיקים שבי עפים ומתעלפים (שבשעה) [ובשעה] שהזקן יושב ודורש שמיתתן של צדיקים כפרה להם לישראל בכל מקומות מושבותיהם, באותה שעה תנחומיך ישעשעו נפשי.

ב׳טוב שם משמן טוב וגו' (קהלת ז' א'), שמן טוב יורד שם טוב עולה, שנאמר (ואגדלה שמך) ואעשך לגוי גדול [ואגדלה שמך] (בראשית י"ב ב'), שמן טוב כלה שם טוב אינו כלה, [שנאמר] שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישעי' נ"ו ה'), שמן טוב בדמים, שם טוב בחנם, שמן טוב לעשירים, שם טוב לעניים ולעשירים, שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין, שם טוב מהלך מסוף העולם ועד סופו, שמן טוב נופל על המת והוא מבאיש, [שנאמר] זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח (קהלת י' א'), שם טוב נופל על המת ואינה מבאיש, [שנאמר] ויעל ויגהר עליו ויזורר (על) הנער [עד] שבע פעמים (ויחם בשר הילד) (מלכים ב' ד' ל"ג), שמן טוב נופל על המים והוא נדוח, שם טוב נופל על המים ואינו נדוח, [שנאמר] ויאמר ה' לדג וגו' (יונה ב' א'), שמן טוב נופל על האור והוא נשרף, שם טוב נופל על האור ואינו נשרף, [שנאמר] באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גו נורא (דניאל ג' כ"ו), אמר רבי יהודה ברבי סימון [מצינו] בעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו מתים, בעלי שם טוב נכנסו למקום המתים ויצאו חיים.

ג׳רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה משה לך מנה לי כהן גדול, אמר לו מאיזה שבט, אמר לו משבטו של לוי, באותה שעה שמח משה ואמר כך שבטי חביב, אמר לו חייך שאהרן אחיך הוא, [שנאמר] ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך (שמות כ"ח א'), אמר לו (מה) [במה] אני מושחו, אמר לו משמן המשחה, [שנאמר] ולקחת את שמן המשחה וגו', (שם כ"ט ז'), אבל עבודתו אינה עבודה וחייב מיתה, אילולי שמותן של שבטים שהן חקוקין על לבו, [דכתיב ונשא אהרן את שמות וגו' (שם)], אמר הקדוש ברוך הוא חביב עלי שמותן של שבטים משבטו של לוי ומכהן גדול שנמשח בשמן המשחה, א"ר ביבי בשם רבי ראובן אם היו חסרין אות אחת לא היו מכפרין, תני רבי הושעיה אפילו נקודה אחת, תני רבי שמעון בן יוחי שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, וכתר שם טוב [עולה] על גביהם, כתר מלכות זכה דוד ונטלו, כתר כהונה זכה אהרן ונטלו, כתר תורה מונח לתוכחת לכל באי העולם לאמר שאילו היו כתר כהונה וכתר מלכות קיימין הייתי זוכה בהן ונוטלן, והרי כתר תורה מונח כל מי שיזכה בו מעלין עליו כאלו זוכה בכולן, וכל מי שלא זכה בתורה לא זכה באחד מהן, רבי אבין בשם רבי שמעון בן יוחי [אמר] מצינו שהלך הקדוש ברוך הוא מהלך חמשה מאות שנה בשביל ליטול לו שם טוב, [דכתיב] אשר הלכו אלהים (לעשות) [לפדות] לו לעם לשום לו שם (שמואל ב' ז' כ"ג).

ד׳אמר רבי שמעון בן מנסיא חביב הוא שם טוב מכהונה ומלכות, שהכהונה ומלכות בטל, ושם טוב לא בטלו, (אמר רבי שמעון בן מנסיא) חביב הוא שם טוב (מריח ארון) [מארון] הברית (שריח ארון) [שארון] הברית לא היה (מריח) [הולך] לישראל אלא ג' ימים, הדא הוא דכתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם (במדבר י' ל"ג), [ושם טוב הולך מסוף העולם ועד סופו, מנא לן מדוד, שנאמר ויצא שם טוב בכל הארצות וגו' (דה"א י"ד י"ז)], אמר רבי יהודה ברבי סימון חביבה היא מיתתן של שבטים יתיר מחייהם, שבחייהם לא נאמר ששה משמותם, [ובמיתתן נאמר ששה משמותם (שמות כ"ח י')], תלמידוי דרבי אימי ואבא צידוני בשם ר' שמואל בר נחמן חביבה מיתתו של שאול יתיר מחייו, שבחייו לא נאמר מחר אתה ובניך עמי, ובמיתתו נאמר (מחר) [ומחר] אתה ובניך עמי (שמואל א' כ"ח י"ט), עמי בתוך מחיצתי.

ה׳אמר רבי שמואל בר נחמן מרים ויוכבד הן הן חיותיהן של ישראל, שנאמר שם האחת שפרה ושם השנית פועה (שמות א' ט"ו), שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה שפרת ורבת. דבר אחר שפרה, שפרו ישראל ורבו בימיה, דבר אחר שפרה שם שבח, ברוחו שמים שפרה (איוב כ"ו י"ג), פועה זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה, שהיתה פועה והולד יוצא. דבר אחר פועה שהופיעה במעשים טובים לישראל. דבר אחר פועה שהיתה פועה ובוכה על אחיה [משה שהושלך ליאור], הדא הוא דכתיב ותתצב אחותו מרחוק וגו' (שמות ב' ד').

ו׳[תני] שלשה שמות נקראו לאדם, אחד שקראו לו אביו ואמו, ואחד שקרא לעצמו, ואחד שכתב בספר, רבי אמר ואין אנן יודעין אי זה מהן יקדים, אם זה שקרא לעצמו, ואם זה שקרא לו אביו ואמו, בא שלמה ופירש ויום המות מיום הולדו (קהלת ז' א'), נולד אדם מונין למיתה, מת מונין לו לחיים, נולד אדם הכל שמחין, מת הכל בוכין, ואינה כן, אלא נולד אדם הכל צריכין לבכות, מפני שאינן יודעין על אי זה פרק הוא עומד, מת הכל צריכין לשמוח, מפני שהן יודעין שיצא בשלום מן העולם, [משל] לב' ספינות שהיו פורשות בים, אחת נכנסת ללמין, ואחת יוצאה מן (הלמים) [הלמין], זו שנכנסת ללמין לא היו הכל שמחין בה, וזו שהיא יוצאה מן הלמין היו הכל שמחין בה, פקח אחד היה שם, אמר חילופי דברים אני רואה, זו שנכנסת ללמין היו הכל צריכין לשמוח, מפני שהן יודעין שנכנס בשלום מן הים, וזו שהיא יוצאה מן הלמין לא היו צריכין הכל לשמוח, מפני שאינן יודעין על איזה פרק היא עומדת, כך אדם נולד הכל שמחין, מת הכל בוכין, ואינה כן, אלא נולד הכל צריכין לבכות, מפני שאינן יודעין על איזה פרק הוא עומד, מת הכל צריכין לשמוח, מפני שהן יודעין שיצא בשלום מן העולם, וכשנולד דוד לא הרגיש בו בריה, וכיון שמת הרגישו בו כל ישראל, הדא הוא דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וגו' (מלכים א' י"א).

ז׳רבי פנחס ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא ולא שכיבה היא מיתה, אלא דוד על ידי (ששכב) [שמת] על מטתו, כתוב בו שכיבה, ויואב על ידי שנהרג כתוב בו מיתה. דבר אחר ולא שכיבה [היא מיתה], אלא דוד על ידי שהיה מלך כתוב בו שכיבה, ויואב על ידי שהיה שר הצבא כתוב בו מיתה. דבר אחר ולא שכיבה היא מיתה, אלא דוד על ידי (שלא נמשח) [שנמשח] בשמן המשחה כתוב בו שכיבה, ויואב על ידי שלא נמשח בשמן המשחה כתוב בו מיתה. וכשנולד יהושע לא הרגיש בו בריה, וכיון שמת הרגישו בו כל ישראל, הדא הוא דכתיב ויקברו אותו בגבול נחלתו וגו' מצפון להר געש (יהושע כ"ד ל'), רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו הר געש, ומה הוא הר געש, מלמד שנתעצלו ישראל מלעשות חסד עם יהושע בן נון, ביקש הקב"ה להרעיש את כל העולם כלו על יושביו, לפי שהיו ישראל עסוקין במלאכתן, זה עסוק בכרמו, וזה עסוק בשדהו, וזה עסוק בפחמו, לפיכך לא עשו חסד עם יהושע, כיון דמית (שאול) [שמואל] מה כתב תמן, וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו וגו' (שמואל א' כ"ה א'), אמר רבי יהושע בן לוי מתלא אמרי דנכית בחיויא חבל מדחיל ליה, אמר ר' שמואל בר נחמן שמואל משלו נתנו לו, לפי שכתב והלך מדי שנה בשנה וגו', (וכתיב) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל (שמואל א' ז' ט"ז-י"ז).

ח׳כתוב אחד אומר וימת שמואל (שמואל א' כ"ה א') [וכתוב אחד אומר ושמואל מת (שם כ"ח ג') אמר רבי אסי ושמואל מת מיתה ודאי, וימת שמואל] אין דברים אמורין אלא לעניינו של נבל, [שנאמר] וימת שמואל וגו', וסמיך ליה ואיש במעון ומעשהו בכרמל (שם כ"ה ב') (אלא) אמר הקדוש ברוך הוא הכל סופדין וטופחין על לבו על מיתתו של צדיק, והרשע הזה יושב ועושה מרזחים, אבל דוד מהו אומר, הורג או נהרג, רודף או נרדף, הולך אני ועושה גמילות חסד לצדיק, הדא הוא דכתיב ואני בחסדך בטחתי וגו' (תהלים י"ג ו'), ללמדך שכל הכופר בגמילות חסדים ככופר בעיקר.

ט׳ואיש במעון [וגו' ויהי בגזוז את צאנו] (שמואל א' כ"ה ב') אמר רבי אייבו כל מקום שנאמר גזיזה עושר שם. ושם האיש נבל [וגו'] והוא כלבי (שם שם ג'), מהו והוא כלבי (משבטו) [ממשפחתו] של כלב. ואמרתם כה לחי (שם שם ו'), לקיומו. ויבאו נערי דוד וידברו וגו' וינוחו (שם שם ט'), מהו וינוחו נעשים מחנה, תמן תנינן ארבעה דברים פטרו במחנה מביאין עצים מכל מקום ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב, רבי יהודה ברבי אלעאי אמר שנים עשר אלף (במחנה) [כמחנה] מדין, רבי חנינא אמר מאה איש (במחנה) [כמחנה] גדעון, ויבא גדעון ומאה איש וגו' (שופטים ז' י"ט), אמר רבי יוסטא בר שונם אילו נאמר במחנה הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר בקצה המחנה (שם שם), לית את שמע מינה כלום, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מייתי לה מהכא ויבאו עבדי דוד וידברו אל נבל וגו' וינוחו (שמואל א' כ"ה ט'), מהו וינוחו, נעשין מחנה, ורבנן דקיסרין מייתי לה מהכא כי לעת יום ביום יבאו על דוד לעזרו עד למחנה (גדולה) [גדול] כמחנה אלהים (דה"א י"ב כ"ג), וכמה הוא מחנה אלהים עשרה, עשרה נכנסים לבית הכנסת ונעשין מחנה.

י׳ויען נבל את עבדי דוד ויאמר מי דוד וגו' (שמואל א' כ"ה י'), כלום הוא בטוח [אלא] על שתי טיפין שמשחו שמואל, איכן הוא שמואל ואיכן הן טיפין. ולקחתי את לחמי ואת מימי וגו' (שם שם י"א), אמר רבי איבו כל מקום שנאמר מים יין הוא, אלא ששינו הכתובים [שלא] להזכיר יין. ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש [את] חרבו, [וחגרו איש את חרבו ויחגור גם דוד את חרבו] (שם שם י"ג), אמר ר' יהודה בן פפוס מכאן לדיני נפשות שמתחילין מן הצד.

י״אכה יעשה אלהים לאויבי דוד וכה יוסיף וגו' [משתין בקיר] (שם שם כ"ב), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בני בנים כבנים, ורבי נחמי' אמר אפילו הכלב. ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר וגו' ויעט בהם (שם שם י"ד), מהו ויעט בהם אפרחון במילין. חומה היו עלינו גם לילה גם יומם וגו' (שם שם ט"ז), רבי חנניה ורבי יונתן תרויהון אמרין מכאן מצינו שהצדיקים קרויין חומה, (חומה היו עלינו וגו') והיה היא רוכבת על החמור וגו' [ותפגש אותם] (שם שם כ') נתגלה שוקה הילכו לאורה, נתגלית שוקה הוקרו כולן.

י״בולא תהיה זאת לך לפוקה (שמואל א' שם ל"א), רבי לוי הוות פרשתא דידיה, ושלח רבי זעירא לתלמידו לשמוע יתיה, מאי ולא תהיה זאת לך לפוקה, לא ולא, אמר ליה אית רבוין באגדתא, בא להזדווג לה, אמרה ליה לא סופך להיכשל באשה אחרת, ולא מוטב לך באחת ולא בשתים, רבי אלעזר אמר פקפוקי דברים היו שם, אמרה ליה אזדהר מפוקיתה דנפשה, כיון שלא שמע לה הוציאה כתמיה והראת אותן לו בלילה, אמר לה אביגיל וכי יש רואין כתמים בלילה, אמרה ליה וכי יש דנין נפשות בלילה, אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום שמרד במלכות, אמרה ליה וכי מלך אתה, אמר לה ולא משחני שמואל, אמרה ליה אף על פי שמשחך שמואל עדיין מטבעו של שאול קיים, ולא יצא מטבעך לעולם, כיון ששמע את דבריה התחיל מקלסה וברוך טעמה וברוכה את וגו' (שם שם ל"ג), מבוא בדמים (שם), משני דמים מדם נדה ומשפיכות דמים (ומגזל). וזכרת את אמתיך (שמואל א' כ"ה ל"א), אמר רבי יצחק פסוק מוזליך וחסיל שועתיך, לפי שנתנה עיניה בו כשהיא אשת איש, לפיכך פגמה הכתוב, אביגיל תניינא אביגל כתיב.

י״גויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת (שמואל א' כ"ה ל"ח), תניא המת ליום אחד מיתה של זעף, לשנים מיתה של בהלה, לשלשה מיתה של מגפה, תני רבי (מחלפתא) [חלפתא] בן שאול (מת בהיכרת, לארבעה) [מת לארבעה מיתה בהכרת] ולחמשה מיתה הדופה, לששה מיתה האמורה בענין, לשבעה מיתה של חיבה, מיכן ולהלן מת ביסורין, מה חמית למימר המת לשלשה ימים מת במגפה, חלפוי בר בריה דרבי אבהו (דרש) [אמר] שמעית קליה דסבי דרש ויהי כעשרת הימים וגו', תלה לו הקדוש ברוך הוא שבעת ימי אבלו של שמואל, שלא יתערב אבלו באבלו של צדיק, ועשה עוד שלשה ימים ומת בהיכרת, ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן לעשרת ימים אין כתיב כאן, אלא כעשרת הימים, תלה לו הקדוש ברוך הוא עשרת ימים, שמראש השנה ועד יום הכיפורים, סבור שהוא עושה תשובה ולא עשה.