מדרש שמואל כ״דMidrash Shmuel 24
א׳ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ' כ"ז), רבי לוי בשם רבי חמא בר ר' חנינא [אמר] איש זה שאול, אשה זו בעלת אוב, רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי מוטב היה לו לדרוש באורים ותומים של מעלה ולא באוב וידעוני של מטה, ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב וגו' (שמואל א' כ"ח ז'), ולמה היה שאול דומה באותה שעה, לשלטון שנכנס למדינה גזר ואמר כל התרנגולים הזכרים שיש כאן ישחטו, לשחרית אמר אין תרנגול שיקרא, אמרו לו עבדיו ולא את הוא שגזרת שישחטו כולם, כך ושאול הסיר את האובות ואת הידעונים (מן הארץ) [מהארץ] (שם שם ג') והוא אומר בקשו לי אשת בעלת אוב וגו', ויתחפש שאול (שם שם ח'), ויתחפש כתיב, נעשה חפשי מן המלכות. וילבש בגדים אחרים (שם שם), מאנין פגניקא.
1
ב׳וילך הוא ושני אנשיו עמו (שם שם), זה אבנר ועמשא, אמר רבי אבהו למדתך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם יוצא לדרך פחות משנים, ואם יוצא הוא לדרך פחות משנים סוף שהוא נעשה עבד לעבדיו, אמר רבי אבהו שני בני אדם נהגו בדרך ארץ אברהם ושאול, אברהם ויקח את שני נעריו וגו' (בראשית כ"ב ג'), שאול וילך הוא ושני אנשים עמו (שמואל שם), ויבאו אל האשה לילה (שם) וכי לילה היה, אלא מלמד [אותה] שעה היתה אפילה להם כלילה.
2
ג׳ויאמר (אליה) קסמי נא באוב וגו', ותאמר האשה אליו הנה וגו', וישבע לה שאול בה' וגו' (שמואל א' כ"ח ח' ט' י'), אמר רבי שמעון בן לקיש למה הדבר דומה באותה שעה, לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה, ונשבעה בחיי בעלה, כך שאול שואל באוב וידעוני, והוא אומר חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה (שם שם י'), ותאמר [האשה] את מי אעלה לך וגו' (שם שם י"א), את מי (ממי) מאותן שאמרו את מי ה' (שמות ה' ב'), או מאותן שאמרו מי כמוכה וגו' (שם ט"ו י"א).
3
ד׳ויאמר את שמואל [העלי לי] רבן של נביאים העלי לי, אמרת מה דאמרת עבדת מה דעבדת וסלק. ותרא האשה את שמואל ותזעק [בקול גדול] (שם שם י"ב), מאיכן היתה יודעת שהוא שאול, אלא לא כשם שהוא עולה להדיוט עולה למלך, למלך הוא עולה פניו למעלן, ולהדיוט הוא עולה פניו למטן, ויאמר לה המלך אל תיראי וגו' אלהים ראיתי [עולים מן הארץ] כיון דשמע אלהים דחל, ויש אומרים אף צדיקים הרבה עלו עמו.
4
ה׳ויאמר לה מה תארו (שם שם י"ד), וכי לא היה מכירו, אלא שלשה דברים נאמרו במעלה זכורו, מי שהוא מעלה אותו רואה אותו ואינו שומע קולו, [מי שצריך לו שומע קולו ואינו רואהו, ומי שאינו צריך לו לא שומע ולא רואה], כך האשה שהעלתה את שמואל ראתה אותו ולא שמעה קולו, ושאול שהיה צריך לו שמע קולו ולא ראה אותו, אבנר ועמשא שלא היו צריכין לו לא ראו אותו ולא שמעו קולו. ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (שם שם), על שם ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב' י"ט). וידע שאול כי שמואל וגו', ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו', (שם כ"ח י"ד ט"ו), (רבנן) [רבי] הוה פשיט קרייה, כד הוה מטי הני (חמשה) [ששה] קריין הוה בכי, כי הנה יוצר הרים וגו' (עמוס ד' י"ג), בקשו את ה' כל ענוי ארץ (צפניה ב' ג'), יתן בעפר פיהו וגו', שנאו רע ואהבו טוב וגו' (עמוס ה' ט"ו), כי את מעשה האלהים וגו' (קהלת י"ב י"ד), והדין ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו', אמר ליה לא היה לך להרגיז בוראך, אלא כי עשיתני עבודה זרה, אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, ולא עוד אלא שהייתי סבור שמא (מידת) [הוא יום] הדין ונתיראתי, והרי דברים קל וחומר ומה אם שמואל רבן של נביאים [שכתיב בו וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' (שמואל א' ג' כ')] נתיירא מן הדין, אנו עאכ"ו.
5
ו׳ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים וגו' (שמואל א' כ"ח ט"ו), מפני מה לא שאל באורים ותומים, אמר רבי יצחק בר חייא לב יודע מרת נפשו (משלי י"ד י'), אילו שאל באורים ותומים, לא היו אומרים לו לא אתה שאול הוא שהחרבת את נוב עיר הכהנים, ויאמר שמואל ולמה תשאלני וגו' [ויהי עריך] (שמואל א' שם), האי דלא גבי ערך האי דלא גבי חברך. ויעש ה' לו כאשר דבר בידי וגו' (שמואל א' שם ל"ז), לעיל אמר לו ונתנה לרעך הטוב ממך (שמואל א' ט"ו כ"ח), וכדון ויתנה לרעך דוד (שמואל א' כ"ח), אמר ליה כד הוית יתיב גבך הוינא יתיב בעלמא דשקר, והוה צרי לי מינך דלא תקטול יתי, וכדון דאנא יתיב בעלמא דקשוט, לית את שמע מיני אלא קשוט. ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים (שם שם י"ט), אמר ליה לית למיערך, אמר אין ערקת משתזבת, אם מקבל עליך את מידת הדין, (למחר) [ומחר] אתה ובניך עמי (שם), עמי בתוך מחיצתי, מיד וימהר שאול ויפול מלא קומתו וגו' (שם שם כ'), מיד יצא למלחמה ונטל שלשה בניו עמו יהונתן ואבינדב ומלכי שוע, באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת [ואמר להם] באו ראו בריה שבראתי ושיצרתי, בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו נוטל בניו עמו מפני מראית העין, וזה יודע באמת שיהרג ויצא למלחמה ונטל שלשת בניו עמו, שמח (למה) [על] שמדת הדין פוגעת בו, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי לפי שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דור דור ומלכיו, דור דור ושמשיו, וכיון שהראה לו שאול נופל בחרב אמר זהו שכרן של בניך, מלך ראשון שהוא עומד לישראל נופל בחרב, אמר ליה לי את אמרת, אמור לכהניא דמקטרגין (עליה) [עליו] אמור אל הכהנים בני אהרן (ויקרא כ"א א).
6
ז׳על חמש חטאות מת שאול, [שנאמר] וימת שאול במעלו אשר מעל בה' (דה"א י' י"ג), שאמר לו שמואל שבעת ימים תוחל (שמואל א' י' ח'), עד בואי אליך וגו', והוא לא עשה כך ואתאפק ואעלה העולה (שם י"ג י"ב), על דבר ה' אשר לא שמר (שם ושם), שחס על אגגי ועל שהחריב נוב עיר הכהנים, וגם לשאול באוב (שם שם), והוא שאל באוב וידעוני, ולא דרש בה' וימיתהו (שם שם), ויאמר שאול אל הכהן אסוף ידך (שמואל א' י"ד י"ט).
7
ח׳רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כל מקום שנאמר ויאמר [ויאמר] לא ניתן אלא להידרש, ויאמר אל האיש לבוש הבדים, ויאמר בא וגו' (יחזקאל י' ב), מהו ויאמר [ויאמר] הקדוש ברוך הוא אמר למלאך והמלאך אמר לכרוב, אף על פי שגזר עלי הקדוש ברוך הוא ואיני יכול להיכנס לפנים ממחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי גחלים משלך שלא אכוה, הדא הוא דכתיב וישא ויתן (שם שם ז'), מהו וישא ויתן, אמר רבי פנחס הפשירן ונתנן בחיקו, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי שש שנים עשו הגחלים עמומים בידו של גבריאל סבור (שיש) [שישראל] עושין תשובה ולא עשו, וכיון שלא עשו, ביקש לזורקן עליהן בחימה, קרא לו הקדוש ב"ה גבריאל גבריאל לחונך, יש בהם עושין צדקה אלו עם אלו, הדא הוא דכתיב, וירא לכרובים תבנית יד אדם (שם שם ח'), [אמר] רבי אבא בשם רבי ברכיה מי מעמיד העליונים ותחתונים צדקה שישראל עושין ביד, הדא הוא דכתיב וצדקתך אלהים עד מרום וגו' (תהלים ע"א י"ט), ודכותה ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' וגו' (מלכים א' כ' כ"ח), מהו ויאמר ויאמר, באמירה הראשונה אמר לו אם בא בן הדד תחת ידיך אל תחוס אותו, באמירה השניה אמר לו ראה כמה רפשים עשיתה, וכמה חרמים החרמתה, עד שלא רפשתיו בידו, ואתה הוצאתו בשלום, לכן והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו (שם שם מ"ב), ודכוותה ויאמר המלך אחשורוש ויאמר וגו' (אסתר ז' ה'), מהו ויאמר ויאמר אמר רב בשם רבי אליעזר עד שלא הרגיש בה שהיא יהודית היה מדבר עמה בפרהסיא, וכיון שהרגיש בה שהיא יהודית, ויאמר המלך אחשורוש לתורגמן ויאמר התורגמן לאסתר המלכה, ודכותה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת וגו' (ויקרא כ"א א'), באמירה הראשונה לנפש לא יטמא בעמיו, ובאמירה השניה אמר לו אם בא מת מצוה לידך היטמא לו, לפי שבעולם הזה אתם מטמאין במת מצוה, אבל לעתיד לבא אין אתם מטמאין כל עיקר, למה שאין מיתה לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב ובלע המות לנצח וגו' (ישעי' כ"ה ח').
8