מדרש שמואל כ״הMidrash Shmuel 25
א׳בנות ישראל (על) [אל] שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן (שמואל ב' א' כ"ד), רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בנות ישראל ודאי על שאול בכינה, שבשעה שהיו בעליהן יוצאין למלחמה היה זנן ומפרנסן ומלבישן שני עם עדנים, מכאן אין תכשיטין נאים אלא לגוף מעודן, רבי נחמיה אומר בנות ישראל הנאות שבישראל, אלו סנהדריות של ישראל, (על) [אל] שאול בכינה, שבשעה שהיה שומע טעם הלכה יוצאה מפי תלמידי חכמים, היה עומד ונושקו על פיו.
1
ב׳הצילני מדמים אלהים וגו' (תהלים נ"א ט"ז), הצילנו מדמים, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר מדמו של שאול לא בשבילי [נהרג], שלשה דברים הוציא דוד על משיח ה' ושלשתן באו עליו, חי ה' כי אם ה' יגפנו (שמואל א' כ"ו י'), היא הות ליה, [או יומו יבא ומת, הוא הות ליה], או במלחמה ירד ונספה, היא הות ליה, מדמו של נבל לא בשבילי נהרג [שנאמר] ויהי (בעשרת) [כעשרת] הימים [ויגוף ה' את נבל וימת] (שמואל א' כ"ה ל"ח), מדמו של שמואל שהיה מטעת שלו נקצצת, ולא היה מצטער עליה אפילו שעה אחת, מדמו של נתן שהיה דוד משלח קורסיות לאחריו לידע אם מפזר הוא דברים, אילו היה מפזר דברים לא (הייתי) [היה] הורגו, מדמן של ישראל, רבי יהודה בר רבי סימון בשם רבי לוי בר פרטא מפני מה לא פירשו כתובים כמה חללים נפלו בהר הגלבוע, על שם אל תגידו בגת וגו' (שמואל ב' א' כ'), מדמו של אוריה, אמר רבי יהושע בן לוי אוריה החתי (וכל) [כל] שלשים ושבעה (שמואל ב' כ"ג ל"ט), רבי יונה בוצרייה אמר שהורידו אותו מגדולתו שהיה ראוי להתמנות אחר שלשים וששה, ומנו אותו לאחר שלשים ושבעה, רבי חנינא בר פפא בשם רבי חנינא ספרא מייתי לה מן הדה, מדוע בזית את דבר ה' וגו' ואותו הרגת בחרב בני עמון (שמואל ב' י"ב ט'), ורבנין אמרי אותו הרגת, מגיד שהרבה צדיקים כיוצא בו הרג.
2
ג׳טבות בשם שמואל לא התירו אשה יפת תואר אלא לאחר ארבע עשרה, שבע שכיבשו ושבע שחילקו, (ואני אומר לא התירוה אלא ביאה ראשונה בלבד כדי שתקבל עליה מה שכתוב בפרשה והסירה את שמלת שביה וגו' (דברים כ"א י"ג)), רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן אמר להון אתון אמרין תרתי מילין בשם רב, ולית אתון אמרין טבאות, אתון אמרין בשם רב [יפת תואר] לא התירוה אלא ביאה ראשונה בלבד [ואני אומר לא ביאה ראשונה ולא ביאה אחרונה אלא לאחר כל המעשים והסירה את שמלת שביה וגו' ואחר כן תבא אליה ובעלתה], אתון אמרין בשם רב מזבח שבירושלם קולט וגגו קולט, ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט, אלא שש ערי מקלט בלבד, תדע לך יואב תחכמוני ראש השלישי היה טועה כל הטעות הזאת, וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח (מלכים א' ב' כ"ח), והלא לא ברח אלא אצל סנהדרין, אמר אם אהרג ייהבי נכסיי לבני, דתניא הרוגי מלכות נכסיהן מלכות, הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, שלח שלמה אחריו ואמר לו קבל עליך מדת הדין, אמר לו חמש גזירות גזר עלי אביך, אם מקבל את אותן אף אני אקבל עלי מדת הדין, הדא הוא דכתיב יחולו על ראש יואב [ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (שמואל ב' ג' כ"ט), זב מרחבעם, והמלך רחבעם התאמץ וגו' (מלכים א' י"ב י"ח), ומצורע מעוזיהו, ויהי עוזיהו המלך מצורע וגו' (דה"ב כ"ו כ"א), מחזיק בפלך מיואש, ואת יואש עשו שפטים (שם כ"ד כ"ד), נופל בחרב מיאשיהו, ויורו היורים (במלך) [למלך] יאשיהו (שם ל"ה כ"ג), אמר רבי מנא שלש מאות חיצים ירו בו עד שנעשו גופו ככברה, וחסר לחם מיהויכין, וארוחתו ארוחת תמיד וגו' (מלכים ב' כ"ה ל'), מיד ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו ויקבר בביתו (מלכים א' ב' ל"ד), במדבר, רבי פנחס ורבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא וכי במדבר היה ביתו של יואב, אלא כיון שמת נעשו ישראל כמדבר, (אן) [אין] תימר שהיה בונה להם דימסיות ומרחצאות שבה היה חיותן, (אן) [אין] תימר שהיה בוזז ומאכיל לחכמים ותלמידיהן שבח שבחי שבחין היו לו.
3
ד׳צר לי עליך אחי יהונתן וגו' מאהבת נשים (שמואל ב' א' כ"ג), משתי נשים, אי זו זו מיכל ואביגיל, אביגיל בעולם הזה ומיכל לעתיד לבא. איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה (שם שם כ"ז), רבי חנינה ורבי יונתן תרויהון אמרין מכאן מצינו שהצדיקים קרויין כלי מלחמה. (ויאבדו כלי מלחמה).
4
ה׳ויוסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלשים אלף (שמואל ב' ו' א'), רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא תשעים אלף בחורים מנה דוד באותו היום, הדא הוא דכתיב בחור כל בחור את כל בחור.
5
ו׳והיה ארון ה' בא עיר דוד ומיכל בת שאול וגו' (שם שם ט"ז), אמרה ליה של בית אבא היתה מלכות נאה ממך חלילה להם שלא ראה אדם בהם בימיהם פיסת יד ופיסת עקב מגולין אלא כולהם היו מכובדין ממך, ומה דוד אמר לה לפני ה' אשר בחר בי מאביך וגו', (שם שם כ"א), אמר לה של בית אביך מבקשין כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים, ואני איני עושה כן אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים, אמר תימר שהייתי שפל בעיני אחרים ונבזה ולא בפני עצמי, תלמוד לומר והייתי שפל בעיני ועם האמהות וגו' (שם שם כ"ב), אמר לה דוד מיכל חס ושלום שאין את נקראת מן האימהות אלא מן האמהות, ותאמר מה נכבד היום וגו' (שם שם כ'), אמרה ליה אלואי לעיני בני אדם, אלא לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הרקים (שם שם), אמר רבי אבא בר כהנא כאילין ארביס טירם.
6