מדרש שמואל כ״וMidrash Shmuel 26
א׳ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן לאמר לך ואמרת אל עבדי [אל] דוד כה אמר ה' האתה תבנה לי בית לשבת (שמואל ב' ז' ד' ה'), רב אמר עצה עמוקה נתן לו באותו הלילה, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, ר' חנינא בר פפא אמר לו הקדוש ברוך הוא לנתן הנביא נתן האדם הזה שאני משלחך אצלו ממהר הוא קודם עד שלא ישכור פועלים לך ואמור לו לא אתה תבנה לי בית, שלא יהיה (להם) [לו] עלי תרעומת, ורבי סימון אמר אמר לו הקדוש ברוך הוא לנתן הנביא נתן, האדם הזה שאני משלחך אצלו נודרן הוא, קודם עד שלא ידור לך ואמור לו לא אתה תבנה לי בית, כדי שלא יהא לו בושה אצל הסנהדרין.
1
ב׳כתוב אחד אומר האתה תבנה וכתוב אחר אומר לא אתה תבנה (דה"א י"ז ד'), לא אתה תבנה שאין אתה בונה אותו, האתה תבנה שהוא נקרא על שמך, רבי חוניא בשם רבי שמעון בן לקיש אלף וחמש מאות אמות חפר דוד לעמוד על משתיתה של ארץ, דתניא שלש בתולות הן, בתולת אדם, בתולת שקמה בתולת הארץ, בתולת אדם כל שלא נבעלה מימיה, בתולת שקמה כל שלא נקצצה מימיה, בתולת הארץ, כל שלא נעבדה מימיה (מעולם), רבן שמעון בן גמליאל אמר כל שאין בה חרש, וכיון שחפר דוד אלף וחמש מאות אמה מצא בה חרש, אמר כל יגיעה זו שיגעתי ואח"כ מצאתי חרש, באותה שעה נתן הקדוש ברוך הוא פתחון פה לחרש ואמר אין זה מקומי, אלא בשעה שנבקעה הארץ ירדתי כאן אם אין את מאמיני הרי תהום נתון תחתי, נטלו דוד ועלה תהום והציפו, אמר כל מאן דידע למימר מילה (מימר) למיקמה הדין תהומא, ולא מקים ליה יתחנק, והוה תמן אחיתופל ואמר מילה (ואנקמי') [ואוקמיה], אפילו כן אתחנק הדא הוא דכתיב ויצו אל ביתו ויחנק (שמואל ב' י"ז ב'), אמר רבי יוסי מיכן צריך אדם לחוש על קללתו של זקן (יותר) אפילו על חנם.
2
ג׳ואהיה עמך בכל אשר הלכת וגו' (שמואל ב' ז' ט'), ולהלן הוא אומר שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך (בראשית ל"א ג'), ואח"כ ואהיה עמך, [אלא דוד ע"י שהוא מפרנס את ישראל היה אומר לו ואהיה עמך בכל אשר הלכת, אבל יעקב ע"י שהוא מפרנס את ביתו היה אומר לו שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך]. (ואכרית) [ואכריתה] את כל אויביך מפניך (שמואל ב' ז' ט'), עשרה אויבים היו לו לדוד, חמשה בישראל וחמשה באומות העולם, חמשה בישראל, דואג ואחיתופל ושאול ושמעי בן גרא ושבע בן בכרי, חמשה באומות העולם, גלית ושלשת אחיו ושובך, כתוב אחד אומר שובך (שמואל ב' י' י"ו), וכתוב אחד אומר (דה"א י"ט י"ו) שופך, שובך שהיה דומה לשובך, שופך שנשפך דמו על הארץ. ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים וגו' (שמואל ב' ז' ט'), מיכאן קבעו חכמים אלהי דוד ובונה ירושלים, כנגד אלהי אברהם יצחק ויעקב, ובשבת אף על פי שאין העובר לפני התיבה מזכירו, המפטיר בנביא מזכירו, אלהי דוד מצמיח ישועה לעמו ישראל.
3
ד׳ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וגו' (שם שם י'), תמן תנינן שמעון הצדיק (וגו') [וכו'] ר' הונא בר אחא מקרא מלא ועוברי ימים פירשוהו, נחית בחסדך (שמות ט"ו י"ג), הרי בזכות החסד, נהלת בעזך (שם), הרי בזכות (עולם) [התורה] אימתי נתבסם העולם (מכדי שבאו) [משבאו] לנוה קדשך, אמר רבי שמואל בר נחמן וכשבאו לנוה קדשך נתבסם העולם, הדא הוא דכתיב ושמתי מקום לעמי ישראל [ונטעתיו] ונטעתם אין כתיב כאן אלא ונטעתיו לעולם.
4
ה׳כי ימלאו ימיך וגו' (שמואל ב' ז' י"ב), אמר רבי שמואל בר נחמן [אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד] ימים של ימים אני מונה לך, איני מונה [לך ימים] חסירים, והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה (מלכים א' ב' י"א), וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה (שמואל ב' ה' ה'), אילין יתירייא (והכא) [דהכא] מה אינון, רבי יצחק בר קצרתה בשם ר' יונה חסירין היו אלא שהכתובין חולקין כבוד לירושלם ומונין אותן שלימים, אמר רבי יודן חשבון מרובה בולע לחשבון מועט לפי שכתוב כי ששת חדשים ישב שם יואב וגו' (מלכים א' י"א ט"ז), אותן ששה חדשים לא עלו מן המנין, אמר רבי יודן כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו לא עלו לו מן המנין, אלא בשעירה נתכפר לו כהדיוט.
5
ו׳ככל הדברים האלה (ובכל) [וככל] החזיון הזה (שמואל ב' ז' י"ז), אז דברת בחזון לחסידיך וגו' (תהלים פ"ט כ'), מדבר בדוד שנדבר עמו בדבור ובחזיון, שנאמר ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל דוד, לחסידיך, דכתיב ביה שמרה נפשי כי חסיד אני (שם פ"ו ב'), ותאמר שויתי עזר על גבור (שם פ"ט כ'), רבי אבא בר כהנא אמר שלשה עשר מלחמות עשה דוד, ורבנין אמרי שמונה עשר ולא פליגין מאן דאמר שלשה עשר לצרכיהון של ישראל, ומאן דאמר שמנה עשר, חמשה לצרכו וי"ג לצרכיהם של ישראל, הרימותי בחור מעם (תהלים שם), [זה דוד, שנאמר] ויבחר בדוד עבדו וגו' (שם ע"ח ע').
6