מדרש שמואל כ״חMidrash Shmuel 28
א׳לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב ל"ו ז'), עיניו דוגמה דידהון, אמר רבי לוי עייניהון קפיריחי, לאה תפסה פלך של הודייה, ועמדו כל בניה בני הודייה, יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מ"ט ח'), דוד הודו לה' כי טוב (תהלים קל"ו א'), דניאל (מצלי ומודי) [ומצלא ומודא] (דניאל ו' י"א), רחל תפסה [פלך] של שתיקה, ועמדו כל בניה בעלי מיסטורין, בנימין אבנו ישפה, מהו ישפה יש פה יודע במכירתו של יוסף ושותק, שאול ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א' י' ט"ז), אסתר, לא הגידה אסתר וגו' (אסתר ב' י').
1
ב׳מפני מה נצרפו האבות ברעבון, כדי שיזכו בניהם לתורה, אברהם נצרף ברעבון, ויהי רעב בארץ וירד אברם וגו' (בראשית י"ב י'), יצחק נצרף ברעבון, ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' (שם כ"ו א'), יעקב נצרף ברעבון, וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר הנה שמעתי וגו' ונחיה ולא נמות וירדו אחי יוסף (שם מ"ב ג'), דוד נצרף ברעבון, ויהי רעב בימי דוד שלש שנים וגו' (שמואל ב' כ"א א').
2
ג׳עשרה רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם, ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג' י"ז), אחד בימי למך, מן האדמה אשר אררה ה' (שם ה' כ"ט), אחד בימי אברם, ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה (שם י"ב י'), אחד בימי יצחק, ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון (שם כ"ו א'), אחד בימי יעקב, כי זה שנתים הרעב (שם מ"ה ו'), אחד בימי שפוט השופטים, ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ (רות א' א'), אחד בימי דוד, ויהי רעב בימי דוד (שמואל ב' כ"א א'), אחד בימי אליהו חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר וגו' (מלכים א' י"ז א'), אחד בימי אלישע, ויהי רעב גדול בשומרון (מלכים ב' ו' כ"ה), אחד שהוא מתגלגל ובא לעולם, אחד לעתיד לבא, [שנאמר] לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' (עמוס ח' י"א), רעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה, שנה עבדה ושנה לא עבדה, רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה, עד היות ראש חמור בשמנים כסף (מלכים ב' ו' כ"ה), רב הונא ורב ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק עיקר (אות נטויה) [אותנטיא] שלו לא היה ראוי להיות [בימי דוד] אלא בימי שאול, אלא ע"י שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד, (שלו דוטייה, רוחנה) [שילו חטייה יוחנה] משתלמה, וכולן לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים.
3
ד׳כיוצא בו, רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא האזכה במאזני רשע (מיכה ו' י"א), אפשר דוד מדותיו של שקר היו, ובכיס אבני מרמה (שם), הזקן זה יושב ודורש לא תקח שוחד (דברים ט"ז י"ט), והוא לוקח, לא תטה משפט (שם), והוא מטה, כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כ"ב כ"א), והוא מענה, שמשון הלך אחר עיניו, ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני (שופטים י"ד ג'), והוא שפט את ישראל (עשר שנים) [עשרים שנה], גדעון עובד עבודה זרה ויעש אותו גדעון לאפוד וגו', ויזנו כל ישראל אחריו שם (שם ח' כ"ז), (והוא שפט את ישראל ארבעים שנה), רבי דרוסתי ורבי ירמי' בשם רבי שמואל בר רב יצחק לזגג שהיה בידו קופה מלאה כוסות דיטריטון וכשהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותוקעה ונתלה בה, ואחר כך תולה קופתו, כך כולן לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים, שהם יכולים לעמוד בהם.
4
ה׳ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה' וגו' (שמואל ב' כ"א א'), אמר דוד צאו וראו שמא יש בכם בני אדם שהם עובדים עבודה זרה, שאין השמים נעצרים מלהוריד טל ומטר אלא בעון ישראל שהם עובדין עבודה זרה, הדא הוא דכתיב השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו' (דברים י"א י"ז), יצאו ובקשו ולא מצאו, אמר שמא גילוי עריות ביניכם, דכתיב [ותחניפי ארץ בתזנותיך וגו'] וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו' (ירמי' ג' ב' ג'), יצאו ובקשו ולא מצאו, אמר להם שמא שפיכות דמים ביניכם, דכתיב ולא תחניפו את הארץ וגו' [כי הדם הוא יחניף וגו'] (במדבר ל"ה ל"ג), יצאו ובקשו ולא מצאו, אמר להם שמא נודרין ולא משלמין נדרים, דכתיב נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר (משלי כ"ה י"ד), יצאו ובקשו ולא מצאו, אמר להם שמא אין מעשרין מעשרותיהן כתיקנן שבעון מעשרות הגשמים נעצרים, דכתיב הביאו את כל המעשר וגו' (מלאכי ג' י'), יצאו ובקשו ולא מצאו, ומכאן ואילך אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי, אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד מוצל את, אלא (על) [אל] שאול (שמואל ב' שם), שלא עשיתם חסד עמו, (ועל) [ואל] בית הדמים על אשר המית את הגבעונים (שם שם), באותה שעה אמר דוד וכי בשביל הגרים עשה הקדוש ברוך הוא לעמי כך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם תרחיק את הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מיהושע רבך שבשעה שאמרו הגבעונים עלה אלינו מהרה והושיעה לנו ועזרנו וגו' (יהושע י' ו'), באותה שעה אמר יהושע וכי בשביל הגרים הללו אנו מטריחים על הציבור, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם מרחק אתה הרחוקים סופך לרחק את הקרובים, צא ולמד מהיכן הוא [מטעך לא מן הגרים], הדא הוא דכתיב ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע וגו' (בראשית מ"ו כ), וכתיב למטה אפרים הושע בן נון (במדבר י"ג ח'), מיד ויאמר דוד [אל הגבעונים] ומה אעשה וגו', יותן לנו שבעה אנשים מבניו וגו', ויחמול המלך על מפיבושת וגו' (שמואל ב' כ"א ג' ו' ז'), על שהיה בן תורה נתפלל עליו העבירו לפני המזבח ולא קלטו, היינו דכתיב אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי (תהלים נ"ז ג'), שהסכים הקב"ה על ידו.
5
ו׳ויקח המלך את שני בני רצפה וגו', ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום וגו' (שמואל ב' כ"א ח' ט), מלמד שהיו תלוים שבעה חדשים ממוצאי יום טוב הראשון של פסח עד יום טוב האחרון של חג, ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה את הצור (שם שם י') מהו אל הצור, אמר רב הושעיא שהיתה אומרת עליהם הצור תמים פעלו וגו' (דברים ל"ב ד'), [רבי אבא בר זמינא] בשם רבי הושעיא גדול הוא קידוש השם מחילול השם, בחילול השם כתיב לא תלין נבלתו על העץ (שם כ"א כ"ג), ובקידוש השם מתחלת קציר עד ניתך מים עליהם (שמואל ב' כ"א ו'), מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון עד ניתך מים עליהם מן השמים וגו', והיו אומות העולם רואים אותם ואומרים תורתן של אלו פלסתר היא, כתיב בתורתן לא תלין נבלתו על העץ, ואלו תלויים שבעה חדשים, כתיב בתורה אין דנים שנים ביום אחד, ואלו שבעתם יחד (שמואל ב' כ"א ט'), חסר יו"ד זה מפיבושת, כתוב בתורה לא יומתו אבות על בנים, ואלו מתים בעון אבותם, אמרו להם ישראל אבותיהם של אלו המיתו את אלו, אמרו להם וכי מה טיבן, אמרו להם אלו הגרים שנתגיירו בימי יהושע, אמרו להם וכי בשביל הגרים הגרורים הארורים הללו עשה הקדוש ברוך הוא כך, אמרו אין אלוה כאלהיכם, ואין אומה כאומה זו, אין לנו לידבק אלא באומה זו, שאלוהיהם גדול מכל האלהים הדא הוא דכתיב כי גדול ה' מכל האלהים (שמות י"ח י"א), מיד נתגיירו מאומות העולם מאה וחמשים אלף, הדא הוא דכתיב ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל אחרי הספר אשר ספרם דוד אביו וימצאו מאה וחמשים אלף [ושלשת אלפים ושש מאות] (מהם עשה שלמה) [ויעש מהם] שבעים אלף (נושאי) סבל ושמנים אלף חצב בהר (דה"ב ט"ז י"ז), וכל כך למה להודיע שבחו של מי שאמר והיה העולם, שהוא מקרב את הרחוקים ושמח לרחוקים כקרובים, ומקדים שלום לרחוק יותר מן הקרוב, הדא הוא דכתיב בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו' (ישעי' נ"ז י"ט).
6
ז׳שלח דוד וקראון אמר להן מה לכם ולבית שאול, אמרין על שהמית מהן שבעת אנשים, שני חטבי עצים ושנים שואבי מים וחזן וסופר ושמש, יותן לנו שבעה אנשים מבניו וגו' (שמואל ב' כ"א ו'), אמר להון ומה הנייה אית לכון ואינון מתקטלין, סבו לכון זהב וכסף, והן אמרין אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו (שם שם ד'), פלגון ונסבון חד חד, אמר דילמא מתפיסין ולא אתפייסו, באותה שעה אמר דוד שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל רחמנין ביישנין וגומלי חסדים, ואלו אין בהם אחד מכל אלו, עמד וריחקן, והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו' (שם שם ב'), אף עזרא ריחקן, [שנאמר] והנתינים יושבים בעפל (נחמי' י"א כ"א), אף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מרחקם, והעובר (את) העיר יאבדוהו וגו' (יחזקאל מ"ח י"ט). (דבר אחר) כתיב ונתן לך רחמים (דברים י"ג י"ח), היינו רחמנים, ביישנין, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ' י"ז), והסימן לביישן שאינו חוטא, וכל שאין לו בושת פנים דבר בריא שלא עמדו אבותיו על הר סיני, וגומלי חסדים מנין, ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד וגו' (דברים ז' י"ב).
7