מדרש שמואל ג׳Midrash Shmuel 3
א׳כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה (תהלים ל' ו'). כמה הוא רגע, רבי ברכי' בשם רבי חלבו כדי לאומרו, ורבנין אמרין כהרף עין, ושמואל אמר רגע אחד מחמשת אלפים וששת רבוא ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה, אתמול ולחנה אין ילדים (שמואל א' א' ב'), והכא את אמר כי פקד ה' את חנה וגו' (שם שם כ"א), הוי כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה.
1
ב׳רבי יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי וגו' (שמות כ' כ'). והרי דברים קל וחומר ומה אם המקריב עולה ושלמים למקום, המקום נגלה אליו ומברכו, אלקנה שכנס לי וכו'.
2
ג׳ויהי לתקופות. לאחר שתי תקופות. ותהר חנה, ויעל האיש אלקנה וגו', וחנה לא עלתה וגו' מחלפה שיטתיה דרבי לוי, תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר וגו' (משלי י"ד כ"ג), חנה על ידי שרבתה בתפלתה קצרה ימיו של שמואל, שאמרה וישב שם עד עולם, אין עולמן של לוים אלא חמשים שנה, הדא הוא דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב וגו' (במדבר ח' כ"ה), והא אינון חמשין ותרתין, אמר רבי יוסי בר רבי אבין שתים שגמלתו אינן מן המנין.
3
ד׳ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד גמלך אותו, אך יקם ה' את דברו (שמואל א' א' כ"ג). רבי ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק בכל יום ויום היתה בת קול יוצאה ומפוצצת בכל העולם כולו ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, כל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל, וכיון שהיו רואין את מעשיו, היו אומרים זה שמואל, אין זה אותו שמואל, וכיון שנולד זה ראו את מעשיו, אמרו דומה שזהו, וזהו שאומר אך יקם ה' את דברו.
4
ה׳ותעלהו עמה כאשר גמלתו וגו' (שמואל א' א' כ"ד). הכא את אמר ותביאהו בית ה' שילה (שם שם), ולהלן את אמר ויטוש משכן שילה (תהלים ע"ח ס'), ר' אליעזר בשם רבי יוסי ברבי חנינא בית שילה אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, וירושלים בית אבנים מלמטן והתקרה מלמעלן, רבי זעירא בעי יכול אף הקרשים, אמר ליה רבי שמעון בן לקיש לא כן כתיב קרסיו קרשיו (שמות ל"ט ל"ג), ר' חייא בר אידי בעי יכול כגבהו של בית.
5
ו׳והנער נער (שמואל א' א' כ"ד). בן שתי שנים, כדכתיב גם במעלליו יתנכר נער (משלי כ' י"א), בא שמואל ומצאן עומדין על קרבנותיהן, אמר להן מפני מה אין אתם שוחטין, אמרו לו הרי אנו ממתינין לכהן שיבא, דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה'), אמר להן עמדו ושחטו, לא כן תנינן שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים אפילו בקדשי קדשים, כיון שבא עלי ומצאן ששחטו, אמר להן מי התיר לכם את השחיטה, אמרו לו נער אחד, אמר להן הביאוהו, הדא הוא דכתיב וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי (שם שם כ"ה), בקש לעונשו, באת אמו ונשתטחה על רגליו, הדא הוא דכתיב ותאמר בי אדני חי נפשך אדני וגו' (שם שם כ"ו), אמר לה לא אנא צליתי ואת קאים, אמר לה ימות ואנא מצלי וייתי חורן, אמרה אל הנער הזה התפללתי (שם שם כ"ז), מן דא ומן דא לא דידי ולא דידך הוא. וגם אנכי השאילתיהו לה' וגו' [הוא שאול לה'] (שם שם כ"ח), באותה שעה נצנצה בה רוח הקודש, כל ימים ששמואל קיים שאול קיים.
6
ז׳וישתחו שם לה' (שם שם). אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחויה, אברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה, [דכתיב] ונשתחוה ונשובה אליכם (בראשית כ"ב ה'), ישראל לא נגאלו ממצרים אלא בזכות השתחויה, דכתיב ויקד העם וישתחוו (שמות י"ב כ"ז), התורה לא ניתנה אלא בזכות השתחויה, דכתיב והשתחויתם מרחוק (שם כ"ד א'), בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, דכתיב רוממו ה' אלהינו והשתחוו להדום רגליו (תהלים צ"ט ה'), ואף המתים אינן חיים אלא בזכות השתחויה, דכתיב בואו נשתחוה ונכרעה (שם צ"ה ו'), ואף הגליות אינן מתכנשות אלא בזכות השתחויה, דכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול [וגו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים (ישעי' כ"ז י"ג)].
7