מדרש שמואל ד׳Midrash Shmuel 4
א׳מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה' (משלי י"ז ג'). אמר (רבא) [רב] לא ניתנו מצות אלא לצרוף בהן את ישראל, מה הצורף הזה מכניס את הזהב לכור ומסננו פעם ראשונה שניה ושלישית עד שהוא מעמידו על בוריו, כך הקדוש ברוך הוא מיסר את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כחו. יש תפלה שהיא נענית למאה שנה מאברהם, ואברהם בן מאת שנה (בראשית כ"א ה'). יש תפלה שהיא נענית לתשעים שנה משרה, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם י"ז י"ז), יש תפלה שהיא נענית לשמנים שנה ממשה, ומשה בן שמנים שנה (שמות ז' ז'), יש תפלה שהיא נענית לששים שנה מיצחק, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (בראשית כ"ה כ"ו), יש תפלה שהיא נענית לחמשים שנה משמואל, שאמרה וישב שם עד עולם (שמואל א' א' כ"ב), ואין עולמן של לוים אלא חמשים שנה, דכתיב ומבן חמשים שנה וגו' (במדבר ח' כ"ה), והא אינון חמשין ותרתין, אמר רבי יוסי בר אבין שתים שגמלתו. (רבי עקיבה פתח אנוש כחציר ימיו (תהלים ק"ג ט"ו). מעשה ברבי ישמעאל ורבי עקיבה שהיו מהלכין בחוצות ירושלים והיה עמהן אדם אחד, פגע בהם אדם חולה, אמר להן רבותי אמרו לי במה אתרפא, אמרו לו קח לך כך וכך עד שתתרפא, אמר להן אותו האיש שהיה עמהן מי הכה אותו בחולי, אמרו לו הקדוש ברוך הוא, אמר להן ואתם הכנסתם עצמכם בדבר שאינו שלכם, הוא הכה ואתם מרפאין, אמרו לו מה מלאכתך, אמר להן עובד אדמה אני והרי המגל בידי, אמרו לו מי ברא את האדמה, מי ברא את הכרם, אמר להם הקדוש ברוך הוא, אמרו לו ואתה מכניס עצמך בדבר שאינו שלך, הוא ברא אותו ואת אוכל פריין שלו, אמר להן אין אתם רואין המגל בידי אלולי שאני יוצא וחורשו (ומכסתו) [ומכסחו] ומזבלו ומנכשו לא העלה מאומה, אמרו לו שוטה שבעולם ממלאכתך לא שמעת מה שכתוב אנוש כחציר ימיו, כשם שהעץ אם אינו נזבל ומתנכש ונחרש אינו עולה, ואם עלה ולא שתה מים (ולא נזבל) אינו חי והוא מת, כך הגוף הוא העץ, הזבל הוא הסם, איש אדמה הוא הרופא, אמר להם בבקשה אל תענישוני הגוף הזה, תולדותיו נתלין זה בזה, ואם אין זה אין זה, וכיון שהן מתפרקות אחד [מחברו, הגוף] נגוע ומת, כמות הבית הזה שיש לו ד' צדדין אם נתפרק אחד מהן הבית נפל). יש תפלה שהיא נענית לשלשים שנה מיוסף, ויוסף בן שלשים שנה (בראשית מ"א מ"ו), יש תפלה שהיא נענית לשלשה ימים מיונה, ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות (יונה ב' א'), יש תפלה שלא הספיקה לצאת מפי אומרה עד שנענית ממשה, ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו' (שמות י"ד ט"ו), אבל בחנה לא שמענוה, אמר רבי שמעון בן לקיש ממאה דכתיב באברהם, או תשעים דכתיב בשרה, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בת מאה ושלשים נפקדה חנה, כשם שנפקדה יוכבד.
1
ב׳ותתפלל חנה ותאמר. רב אמר התחילה סודרת דברים עם ודויה, ודכותה ויתפלל עזרא וכהתודותו (עזרא י' א'), רב אמר התחיל סודר דברים עם ודויו. עלץ לבי בה', אמר רבי ירמיה ברבי אלעזר גדול כחן של צדיקים שאין כל העולם כולו ומלואו מקלסין את הקב"ה אלא בחצי השם, כל הנשמה תהלל יה הללויה (תהלים ק"נ ו'), אבל הצדיקים מקלסין להקב"ה (בלב) [בשם] שלם שמחו צדיקים בה' (שם צ"ז י"ב), רננו צדיקים בה' (שם ל"ג א'), עלץ לבי בה'.
2
ג׳רמה קרני בה' (שמואל א' ב' א'). עשר קרנות הם, קרנו של אברהם, כרם היה לידידי בקרן בן שמן (ישעי' ה' א'), קרנו של יצחק, וירא והנה איל אחד נאחז בסבך בקרניו (בראשית כ"ב י"ג), קרנו של משה, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שמות ל"ד כ"ט), וקרנה של תורה, ונוגה כאור תהיה וקרנים מידו לו (חבקוק ג' ד'), וקרנו של יוסף, בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו (דברים ל"ג י"ז), וקרנה של כהונה פזר נתן לאביונים [קרנו תרים בכבוד] (תהלים קי"ב ט'), וקרנה של לויה, כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן וגו' (דה"א כ"ה ה'), וקרנה של נבואה, רמה קרני בה' (שמואל א' ב' א'), וקרנו של בית המקדש, מקרני (ראמים) [רמים] עניתני (תהלים כ"ב כ"ב), וקרנן של ישראל, וירם קרן לעמו (שם קמ"ח י"ד).
3
ד׳רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך. אמר רבי אבהו זה אחד מן המקראות שהוא לישועתו של הקדוש ברוך הוא ולישועתן של ישראל. רבי פנחס בשם רבי יצחק נקראו אלוהות אני אמרתי אלהים אתם וגו', ולישועתו של הקדוש ברוך הוא. רבי פנחס בשם רבי לוי אראנו בישע אלהים (תהלים נ' כ"ג), לראות בטובת בחירך וגו' (שם ק"ו ה'), לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו (תהלים פ' ג').
4