מנחת קנאות, מכתבים י״טMinchat Kenaot, Correspondence 19
א׳יען וביען כי ראיתי מן המכים בשוט לשון, פן יחפיאו עלי דברים אשר לא כן, שלחתי דברי התנצלות להשוע הנכבד ר' משה בר שמואל בר אשר, והודעתי לו תכלית כונתי הרצויה וטוב הרעיון המאושר בכתבי, וחליתי פניו לפרסם אותו במעמד נכבדי העיר ואציליה, למען לא אבוש כי ידברו האויבים בשערים וזה טופס הכתב:
1
ב׳ראיתי את הקולות, ולשון הזהב מדברת גדולות, ולפיד המליצה ירוצץ כברקים חזקים, הייתי כיושבת על משבר, בשמעי את הקול מדבר, דברים כראי מוצק חזקים, שמעתי ותרגז בטני, ותכה מכעס עיני, כאלו נשפך כבדי ונקבו הדקין, עמדתי זוחל וחרד עצמי מתעבר, אחזני חיל ואין שלום בין הפרקים, מי האיש הוציא בשפתיו מה שלא עלה בלבנו, להבאיש את ריחינו, ובמקום אראלים מצוקים, היא עיר אלקים, פרפיאן, וגלוי ומפורסם בכל פאה כי יש בה אנשים וכן רבים בתורת אמת וחקים, לפנים נודע טבעם ושורש גפנם כלם בצדק יונקים, חלילה לי כי לא עלה ברעיון, ולא נפל ברשות הדמיון, להטיח דברים אפילו כנגד הקלים שבהם נכרים ריקים וכ"ש על הכלל אשר פרטיו רבים ונכבדים, זרע אמת כולו, מבושם כגנה של וורדים וששונת העמקים, ומה יתרון לבעלי הלשון, בקשו אותנו לרדוף באיבה, ולרדוף אחרינו עד חובה, להכות בחצי לשונם בין הדבקים, איך יצאתי מבית דינם חייב, הלא במשפט המונינו המחויב, להפך אחרי הכות אפילו באפשרים רחוקים, ולא חפצו להוכיח אותי באגרת או בפה, כ"ש שאוסיף בהם אהבה, ואשים מדברותיהם לגרגרת ענקים, אולי ייטיבו דברי בעיניהם, כדבר דבור על אופניו, בכסשף האמת מחושקים, ולא יכתבו עלי מרורות, ולא יזיקוני בחצי נזק צרורות, כמתלהלה היורה זקים, בראותי כן לעזה עלי מדינה, בכתבם עלי שטנה, להבאישני בארץ מרחקים, ולא יוכיחוני בתוכחת מגולה, יהיו בפי כדבר המגלה, כדבש מתוקים, ומי יתן ידעתי ואמצאנו, כי באמת אנצרנו בתוכחות משפט ובדברים מצודקים, ועתה אחי וגבירי הנכבד, הגיע כתבך יום כ"ט לחדש אלול, עשית כמשפט כל אוהב דבק מאח, קנאת לכבודי מן המגדלים עלי פיהם, האומרים האח, וה' יודע וישראל הוא ידע, כי בתוך עמי אנכי יושב, לא נסיתי לאהוב המלאכות, ולא לרדוף אחרי מלאכת מחשבת מעשה חושב, שנאתי את הרבנות ולא נתכונתי להתגדר, שפל אני בעיני כרועה בקר וככונס צאן לדיר, וחלילה לי חלילה אם אדמה בנפשי להימין או להשמאיל, להטיח דברים או מלה, כנגד יחיד או קהלה, ואם דברתי כנגד משפחה או שבט, יעבירוני תחת השבט, והנני מוכן לקבל את דינם, ולבוא ביה"כ שחל להיות בחשבונם, אך הסבה אשר העירתני לשלוח ספרים לפני מורינו הרב ר' שלמה יהי אלהיו עמו, כשמעי מפי אחד מן החכמים, כי הרב התיר לעשות צורת האריה לחולי הכליות, והראני תשובת הרב בזה עם תוקף הראיות, ושלחתי כתבו ונתגלגלו בה עניני הדרשות הקשות אשר שמענו מהם פרצות חדשות עם ישנות, מקצת אנשים מקצת מקומות, פלוני פתר להאי קרא הכין, עד שהגיע הכפירה לאחד מן הדרשנים, אשר מן השכל תועים, וענה בקול רם כי המאמין עמידת השמש ליהושע אינו אלא טועה, פתי יאמין לכל הדברים הנמנעים, ומענין הקול הנשמע בסיני, שמענו דבר סרה, אשר השומע צריך קריעה, והמזכירו צריך כפרה, וכאלה שמענו רבות מפורצי הגדרים מפילי הקומה, כמעט הפשיטו כל פשטי התורה והניחוה ערומה, ולא גליתי שמות הדרשנים ומי אביהם, ואלה אֵיפה הם רועים, ועל זה עוררת, להיות הרב ידו נטויה עם חכמי הארץ הלזו, ולהיותם יחד לאגודה אחת, לעשות גדר כללי לדבר לבלתי ישיגנו חנית וכידון וחרב חדה וכזה ייטיב ה' לנו, וירחיב את גבולינו, בלי מדה, ואנא אחרי הודיעי דבר התנצלותי לפני נכבדי העיר ואציליה, וממי עיונא דא, ועל דבר הכתבים אשר שאלת, דע כי מפני שהכתבים ארוכים, וטרדת הבציר מנעני להעתיקם, והנה שם הנכבד ר' יוסף בר פנחס הלוי הנם בידו ולא ישיב פניך ריקם, ואתה שלום וביתך שלום, כנפשך וכנפש נאמן אהבתך, איש בריתך,
2
ג׳אבא מרי בר משה בר יוסף.
3