מנחת קנאות, מכתבים כ״אMinchat Kenaot, Correspondence 21
א׳בבוא הספר הזה הגיע תחלה נושא הספר לידי וליד הנכבד ר' טודרוס דבלקיירי כי כן צוה להגיעו לידינו זה בפני זה, ולפתוח הספר ולקרותו קודם שנגיעהו לכללי הקהל, ואם יראה בעינינו להיות דברי הספר מקובלים באזני אחינו נכבדי קהלנו, נגיד להם דברי הספר ההוא, ואם אין נכבוש הספר תחת ידינו, ויהיו דבריו כדברי הספר החתום, ואע"פ שהחזקת השליח עושה שליחותו, ושליח דינא מהימן בכתב, משכנו ידינו מלפתוח הספר עד שפתחו השליח עצמו, וקראנו אותו בדקדוק כל דבריו, ויהיו בפינו דברי המגלה כדבש למתוק, ואמרנו להיות הכתב תחת ידינו חדש או חדשים, עד אשר נדרוש היטב ונחקור, עד אשר נשמע כונת היחידים ע"ז, והשוע הנעלה רבי טודרוס דבלקיירי חקר קצת מהיחידים, וגם אני נערתי חצני וגליתי אוזן אנשים ראשי נכבדי הקהל וייטבו הדברים בעיניהם, אמרו כמה נכבדת ההערה, ויעדנו ועד היום ביום השבת בחדש אלול שנת ס"ד לפרט, להיות במעמד בית הכנסת מנכבדי העיר ולקרות האגרת באזניהם, ויהי היום יום ששי לפני בוא יום השבת הנועד, בא אלי אחד מן החכמים שמו ר' יעקב בר מכיר, וחלה פני לבלתי השתדל עוד בזה, כי הוא לא יהיה נסכם אפילו לקיים דבר אחד מכל דברי האגרת והאריך עמי בהצעת דברים ארוכים, לתת טעם ואמתלא לדבריו, ועניתי לו כמה אני מוסיף פליאה עליך ועל כיוצא בך, וראיתי ושמעתי דברים ואינם אלא מן המתמיהים, הלא ממך קמתי אני לפתוח ראשון, כי כן ראוי לחכם זקן כמוך להיות ראשון לכל דבר שבקדושה ולברך הזבח, ענית בפה מלא אלי, והרימות ימינך ושמאלך, ונשבעת בחי העולם כי זאת ההערה טובה ומתוקה איננה חסרה לא תבלין ולא מלח, והעצה הזאת ראויה לקבל ולהקדים נעשה לנשמע. ועתה איזה רוח עבר עליך, לבלבל ההסכמה הנכבדת הזאת? הטוב לך לשמוע לדברי המסיתים המדברים בשנאה או באיבה, או עבר עליך רוח קנאה, חלילה לך ולא יהיה זאת לך לפוקה, כי כל פורץ גדר והורס בנין ההסכמה, עון הרבים תלוי עליו, וזה אינו נאה לך ולדומים לך, כ"ש לשונאי נפשך, הדרינא לומר אחרי כן אנא המלך בקונך,ואף מאחר שבנית אי אתה רשאי לסתור, ואין זה התפארות החכמים לבטל ההסכמה ולבלבל עצת הרבים, כי שב ואל תעשה שאני, ואפילו קל שבקלים אינו עושה כן, והעתרתי עליו דברי ולא קבל. וידעתי כי קרובו ר' יהודה בר משה תבון הניא את לבבו, ולא נתנו ללכת אחרי דברי ואחרי עצתי הראשונה, עד כי חזקו עלי דבריו ויפצר בי מאוד להעלים הכתב ולהשקיט הענין (כי לא דיבר), וישתקע הדבר ולא יֵאָמר, ועניתי לו כי זה לא אעשה בשום פנים ולא בשום סבה, וחלילה מעשות זאת פן תהיה זאת השגגה עולה זדון, וחטאתי לאלהים ועשיתי בנפשי שקר, וכמעט יהיה העונש גדול ככובש על נבואתו וסותר על דברי נביא לג' סבות, הא' לסבת דברי הכתב, והב' לסבת המשלח, והג' לסבת מי שנשתלחו לו, סבת דברי הכתב להיותו מכתב אלהים חרות בו גדר וסיג לתורה, דברים שאלו לא נכתבו ראויין הם להכתב, סבת המשלח, הוא הק"ק בחירי ה' אשר בברצלונה כרך שהכל בו ממנו פנה ממנו יתד, תורה וגדולה במקום אחד, סבת מי שנשתלחו לו, לאדירי עם השוכנים באהלים נטעם ה', בבית מדרשו של שם ועבר, בשערי העיר הזאת מונפשל"יר המצויינין בהלכה, המוכתרין בכתר תורה וכתר שם טוב עולה על גביהן, אלו ג' הסבות באו וטפחו על פני, לא יתנו רגלי להטות אשורי מני הדרך, מוסף על אלה הטעמים בשכבר גליתי מזה אוזן אנשים המיוחדים שבעדה וראיתי כי רוב אנשי קהלינו שמעו זאת ההערה ויאשרוה, ע"כ לא אשמע ולא אובה, ואעשה את המעמד ביום מחר, שהוא יום הנועד, ולא אוחר מן המועד, ובטחוני בה' להיות זכות הקהל וזכות אבותם מסייעתם, ובזה את נפשי הצלתי ועשיתי המוטל עלי, ואם יש אחד מיוחד המעכב את הרבים, אולי יחוש בעצמו והמקום יתן בלבו לשמוע דברי חבריו, וכן עשיתי צויתי את השליח לקרוא כל הנכבדים הנקראים בשם מיוחדים, לבא במעמד ראשי הקהל, ובאו מקצתם, ומקצתם לא באו כי לא יכלו לבוא לסבת מה, וקראתי האגרת בפניהם, סוף דבר כולנו כאיש אחד ובלב אחד קבלנו הדברים כאלו נאמרו למשה בסיני, צרבו פנינו בשמענו דברי הכתב, ולא היה אדם שערער בדבר, זולתי החכם ר' יעקב בר מכיר, אשר דבר בקנטוריא מה להם ולנו וגבול נתן ה' בינינו ובינם, לא נשמע ולא נאבה להם, ונשאנו עמו בראיות ברורות לבטל דברי המערערים ולא יכולנו, ויצאנו מן המעמד ההוא בערבוביא, ואח"כ בא החכם ההוא לדבר עם אוהביו וקרוביו ועם קצת מן היחידים אשר לא היו במעמד, והרחיב הדברים כרצונו עד שנעשו לאגודה כמעט רוב הקהל המיוחד לעבדו שכם אחד היתה מריבה ביניהם, וסבה לחלוק הקהל לשנים, ולא הסכמנו להשיב מענה רך וטוב כלל מקהלינו הקדושה אל הקהל הקדושה אשר בברצלונה, כדי להנצל מהם דרך כבוד, ונועצנו יחד אני והחכם ר' טודרוס דבלקיירי להשקיט הענין ולהניחו כמו שהוא, כי על יום טוב באנו הם ימי החג ויהיו הרבנים פנויים, ונדבר מן הענין במתון, ונתעוררנו אני והנכבד ר' טודרוס דלבקיירי לשלוח כתב אל הק"ק אשר בברצלונה, כדי לפייס דעתם, ולא יפלא בעיניהם באחור כתב מענה קהלנו, כי אנחנו לא רצינו לגלות כתבם, עד אשר נשתדל להפיק רצון הקהל, ולעשות רצונם כרצונינו. וזה טופס הכתב עשאו השר הנכבד רבי טודרוס וחתמנו שנינו:
1