מנחת קנאות, מכתבים ז׳Minchat Kenaot, Correspondence 7

א׳השיב לי הרב ב' כתבים, אחד תשובה על ההערה עם צורת האריה, והשני תשובה על השאלות. והאחד אשר הוא תשובה על ההערה עם צורת האריה הוא זה:
1
ב׳למי כל חמדת ישראל, למי כל המחנה הזה אשר פגשתי, למי נהרי נחלי דבש אשר פגעתי? ראיתי בן פורת, אמריו יטיפו נהר כנהר גדול נהר פרת, ומי ידרכנו בנעלים, ולו עתה יחצנו לשבעה נחלים, מטה לא יבקיענו, וצי אדיר לא יעברנו, ע"כ לבבי לא יחדל, מלפרוט אמריו על דל, רק אקח מהם טפה כחרדל, והנני מקפץ אל מקום שדברינו הולכים, שם אמרת עם הספר, לא על המחזיק בספרי היוונים אני כועס, שאם נשנה בהם דבר טוב מציל על כל הספר, כי בטוחים אנו שלא יטעו בהם אפילו בני אדם הדומים לבהמות, שכבר מחבריהם ידועים בשמות, שהם מחכמי האומות, ואתה אוהב התורה אהובי, האם תכסה מערומיהם בכנפי הזבוב חס לך כי ע"ז גדלה צעקה את פני ה', שהמתמיד בהם עושה אותם עיקר, ועוקר את תורת ה', וזה לא נעלם מספרך אשר כתבת, שכן כתוב בספר, דוד המלך נעים זמירות ישראל הוצרך להרבות תפלות ארוכות וקצרות, להיות מדברותיו בבתי כנסיות נזכרות, ובלא תפלה ותחנה זכו ארסטו ואפלטון למלאות ספריהם כל חדר וקיטון, וסומכין עליהם כסמוך על הפלטר ולוקח מן הסיטון, כך כתבת, ובאמת כן דברת, ומי יאמר שאין זה רע ומר, כי באמת המתמיד בהם עם החרב אשר בידם לא נשמר, וישם מר למתוק ומתוק למר, כי הדברים ההם מושכים את הלב בעבותות אהבה, וסופם כסופה לעורר על תורת אמת מסה ומריבה, לפי שכל דבריהם בנוים על הטבע, ובני אדם אשר בעפר יסודם מושכים הטבע בחוט הסרבל, ובלבם עול התורה יחובל, ויצר סמוך על דבריהם את יוצרו רב, ואף אם ילמדהו זמן רב מלך ישראל רב, ומה יעשה האמון בחיק האדמה, בראותו חכמה תפתהו בערמה, במופתים טבעיים אשר בהם הפתאים נפתים ואשר בספרים ההם נושרין מחיקו, ושם בהם על ימותיו חשקו, איך לא יגרע מתורת אמת חקו, באמת אי אפשר להתקבץ שני הפכים יחד בזמן אחד, היאמין איש כזה, או היסבור סברא לקיים מופתי התורה ומושכל ראשון בעיניו ומלבבו לא ימיש, שנמנע להוציא מים מצור החלמיש, וכן כל המופתים שבאו בתורה שהם נמנע בטבע, ובהעצר השמים אם יתקבצו כל קהל ישראל ויאספו להם כל החסידים, גם כי ירבו תפלה, מטר לא נתך ארצה מקול המולה, זו באמת במחשבתם האמולה, וכל המאמין בדבר שלא יגזרהו ההקש הטבעי, יקראו אותו פתי מאמין לכל דבר, והם לבדם בעיניהם בעלי חכמה, ואנחנו נחשבנו אצלם כבהמה. גם שמעתי וראיתי את הלחץ אשר הם לוחצים ונלחצים בגדר התורה וחכמיה, וכמעט עוקרין כל תחומיה, ומי בהם ימלט נפשו, זולתי מי שמילא כרסו מעדני התורה, ומטעמי רבינא ורב אשי, כהרב ז"ל שאמר על עצמו, שלא לקחם רק לרקחות ולטבחות ולאופות, ומעידין ספריו על דבריו, ואשר לא ירקח כמוהו, לא יוכל עשוהו, ואם יש בהם קצת דברים מועילים, יש בהם כמה נזקים מעלים, ושועלים כרמים מחבלים, ומושכים המתמיד בהם בחבלי השוא, ונתעה לא יאמין בשוא, ויצא שכר הדבר הטוב ההוא בהפסדו, במכות אשר הכוהו חרמים בין ידיו, ולנו ללמוד ולירא, ממה שאמרו על ס' בן סירא, שאם היות בו קצת דברים נאים, עד שהביאום בגמ' פעמים בשם מקראים, לפי שיש בו דברי בטלה, אסרו להגות בו, כ"ש באלה שגורמים לסור מאחרי ה', היחזק אדם בלבו דברים שהם כנגד תורתו, וידיו לא תבצענה, היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, וכי תאמר שאף בני אדם הדומין לבהמות, לא יתעו אחריהם, אחרי שידעו שחברום חכמי האומות, עתה ראה מי שם שמות בארץ זולתי אלה, ורואה אני אף אם יחוק אדם להם חקקי און ודברי שקר בספר, — ויקרא אותם באזניהם בשם ארסטו וחבריו, לא יהרהרו אחריו, ויחתמו ויאמרו אמת, מודעת זאת בכל הארץ שהפתי השוקד על לשונות דבריהם, ולבו ריק מהם יקרא חכם, ועל חכמי התורה יאמרו לא הבין חכם, וזה באמת הגורם הגדול להסיר אנשים המסוה מעל פניהם, ולחוק שוא וכזב בספריהם, ולמרות עיני התורה השלימה, לדעתם כי לא השיגו מלחמה, על כן מקצתם לא הניחו מקרא שלא הפכוהו לאמר הלא ממשל משלים הוא, ועשו להם אברהם ושרה חומר וצורה, ועקרו כל הגבולות, לפרש שנים עשר בני יעקב י"ב מזלות, ועמלק יצר הרע, ולוט השכל ואשתו החומר, והוא שנאמ' עליה שהיתה נציב מלח, ודעת האנשים האלו מה' ועבודתו נגרע, וחזרו לסורם רע, כי לא שמענו מהם רק רע; האנשים האלה נפשם תפח, ותאכלם אש לא נופח, וצורם לבלות שאול, כי אין די בזכות אבות לגאול, צא וראה אותו הגדול שנתגדל באותן החכמות, מהו בתפלה ובתפלין ושאר המצות, כי כן יעשה לו חזות הבל בחלומותו, וע"ז היתה הכונה שהרימות קולך במרום בס' הראשון, שעליו תעיד כל לשון, שהוא הסוד, האומר ערו ערו עד היסוד, ואותן האנשים אשר אמרת, שמגלים פנים לדרוש בראש הצבור בבתי כניסות במעשה מרכבה, יגלו שמים עונם, על שדורשים דברי הבאי ומפרסמים ברבים שגעונם, אך אמנם אשר האשמתם שמגלים מה שכסה עתיקו של עולם, אומר לי לבי שלא גלו דבר מן הנעלים, ואין בידם עון גלוי וסכלותם תצילם, ומה שדרשו מצד הגלוי מותר, שלא גלו דבר מן הנסתר אך מן התימה איך ימשכו הצנועים את ידיהם, מלהוכיח אותם על פניהם, שלא יקלו ראשם לדרוש ברבים דבר שובב מגודל לבב, בין לדעתם שעלו במרכבה ודרשוה ולרבים גלוה בין שנלאו למצוא הפתח ובשוא החליפוה, ואשר חקק חקקי און ואמר שאברהם ושרה חומר וצורה, לא תמלא נפשו מצרה, ואם חי הוא ימות בצרה כמבכירה, ואם מת הוא לא תהיה לו כפרה, ובאמת איש זה העיד ונאמן על עצמו יותר ממאה עדים, שאינו מזרע אברהם, ותפלתו לא ישמע אל, שאינו אפילו מזרע עשו וישמעאל, רק מאותן לילין שנולדו מחוה ואדם הראשון, ע"כ תקללו כל לשון, וכל ישראל יהיו נקיים. (מכתב ז', עמוד 14 שורה יב מלמטה: וכל ישראל יהיו נקיים והנה שם ארי חבר ספר עושה פרי לחלי הנפשות האל צרי הוא הספר בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו וחרב פפיות המחברו יזכר לטוב עם ספרו הוא השוע הקצין ר' טודריס י"א ידעתי אם יש את נפשכם שניכם עם יתר נכבדי ארצכם תקשרו קשרים לאותיות ותתנו בתוך אחיכם לתורה וניות כי תשורו מראש אמנה ותשיבו עטרה ליושנה יחדש השם כבודכם ויתמיד מעלתכם והייתם ברכה בקרב הארץ מוסכם הייתי זה כמה וכו'.) והנה מוסכם היה זה כמה, שלא להשיב מפני הכבוד על הדברים שכתבת אלי על מה שאסרה תורה, ואני כחוקר וכמסתפק כתבתי אליך מה שכתבתי, מפני שאף בדברי הרב ראיתי בס' המורה אשר לרב, דברים שהרבה לנו מבוכה, כאשר בא בכתבך, וראיתי שדבריו ודבריך חלוקים הרבה, מאשר כתב בס' המדע שאין שום תועלת בכל מה שאסרה תורה, ומי שחושב שיש תועלת בהן, הוא מכלל הנשים וחסרי הדעת. ואתה לא תדמה כן לא בכתבך הראשון ולא בשני ולא בחכמי התלמוד, וגם כשקראתי ספרך זה, ראיתיך יותר חולק עליו בקמיעין, ואתה תעמוד על כל, מ"ש בחלק הראשון בשמות, ותבין ממנו מה שתבין, ואם יש בקמיעין כח להציל מן השדין כמ"ש שם או לא, גם ראיתיך מפרש בשידין ולילין שנולדו מאדם וחוה, שלא כדעת הרב, ולא יודה הרב בפירושך לעולם, גם באצטגנינות הראיתיך כמעשה דרב עיליש, גם במתכות ודברים המיוחדים לצורך רפואה גם כותבי הקמיעין כולם יש להם עתים ידועים, גם במקיזין בד' דהוא ד' ובד' דהוא כ"ד, וכל זה לרפואה, ואתה בררת מדבריו מה שיאות לך, ושלא יודה בו הרב באמת לדעתי, והנחת השאר, וידעתי כי נפה שלך תבור אוכל. גם מה שכתבת בגנוז ספר הרפואות בשם הרב, ראיתי בפ' המשנה יותר בארוכה, בדברים שאני מתפלא על פה קדוש איך יאמר זה, ואיך דעתו הצלולה העלתה חרס בזה? והסתכל באמרו כתת נחש הנחושת וגנז ספר הרפואות ולא שרפו, ודי לי עתה עם הרמיזות בלבד, וכבודך במקומו מונח, כי לא נח דעתי במ"ש עתה, מה אתה מלקט בדברי הרב, ואני כתבתי כבר למבראשונה שאני תמיה על קצת דבריו, וגם דבריך חלוקים על דבריו הרבה, וכשתעמוד על דבריו ועל דבריך תדענו, אוהב תורתך ונאמן בבריתך,
2
ג׳הכותב שלמה בר אברהם ן' אדרת ז"ל
3