מנחת קנאות, הצעה י׳Minchat Kenaot, Treatise 10
א׳עד הנה דברנו מהעיקר הראשון, ועתה אתחיל לדבר מעיקר השני, והוא אמונת החדוש, והוא לידע שהעולם נתחדש אחר שלא היה והש"י חדשו מן האפס הגמור, ומן העדר המוחלט, והוציאו מן האין ליש ברצונו הקדמון אשר לא ישתנה ולא ישיגהו אחד מן השנויים, כמ"ש כי אני ה' לא שניתי, זה הוא העיקר הגדול אשר בהתאמתו יתאמתו הפלאות כולם, והוא הקוטב והיסוד אשר עמוד התורה נשען עליו, וע"כ התחילה התורה בספור סדר הבריאה, כדי לקבוע זאת האמונה בלבנו כיתד שלא תמוט, ומפני זה החמירה התורה במצות שבת להרבות בו עונשים ואזהרות, לפי שהוא למופת ואות על החדוש, כמו שבאר הטעם עליו, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, להוציא מלבם של כופרים מאמיני הקדמות, ואומרים כי העולם מחויב המציאות מאתו יתברך, לא יאמינו כלל במופתים, ושנוי דבר טבע אצלם נמנע גמור לא יפול תחת האפשר, ולא יתלה יכולת ה' עליו, ואין זה חסרון בחוקו יתברך לפי דעתם, וכמו שהוא מחויב המציאות נצחי קדמון לא ישיגהו הפעלות ושנוי, כן הטוב השופע ממנו תמיד, והוא מציאות הגלגלים, ומן הגלגלים אל השכלים, ומן השכלים אל כל מה שהוא תחת גלגל הירח, הכל מחויב מאתו ית' לפי סדור הטבע המחוייב כאור מן השמש, וזה אחד מן הדרכים אשר יחייבו בה קדמות העולם, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' מורה הנבוכים אשר חיבר להכות על קדקוד כל ראיות מאמיני הקדמות, וזה לשונו: הדרך הג' אשר חייבו בה קדמות העולם, להיות כל מה שחייבתה התורה שיצא כבר יצא, וחכמתו קדומה בעצמו, והיה המתחייב ממנה קדמות וזה החיוב חלש מאוד, וזה שאנחנו כמו שנסכיל חכמתו אשר חייבה שיהיו הגלגלים ט' לא יותר ולא פחות, ומספר הכוכבים כמה שהם לא יותר ולא פחות, לא יותר קטנים ולא יותר גדולים, כן נסכל חכמתו בהמצא כל אחד שלא יהיה מזמן קרוב והכל נמשך אחרי חכמתו התדירה אשר אינה נשתנה, אלא שאנחנו נסכל סכלות גמורה, דרך החכמה ההיא עכ"ל. — וזאת התשובה ע"ד מה שאמר הנביא, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם, וגו', סוף דבר אע"פ שיש בידינו ראיות על החדוש יותר מספיקות מן הראיות אשר הניחו הם על הקדמות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' הנכבד, אנחנו לא נאמין בחדוש מפני הראיות ההם, רק מפני תורתינו השלימה תורת משה תורת ה' תמימה אשר העידה לנו בכמה מקומות שהעולם מחודש בכוונה ורצון, והוא יתברך בראו וחדשו כרצונו והוציאו מאין ליש, ולולי אמונת החדוש, יהיה כל מופת נמנע לא יפול תחת האפשר, והיו כל המופתים הנזכרים במצרים ועל הים נמנע גמור, אך לפי דעתינו אנחנו קהל המאמינים, כמו שנתחדש העולם בכוונת מכוון, ברצון קדמון בזמן אשר גזרה חכמתו ית', כן יתחדשו האותות והמופתים כולם ברצון הקדמון הפועל אל הזמן שגזרה חכמתו, ולא בהשתנות הפעולות נשתנה רצון הפועל, כי המשתנה צריך אל המשנה בהכרח, והוא ית' סבת כל הסבות ועילת העילות ואין זולתו עושה בו. ואין דבר שיגרום לו שנוי, וז"ש בב"ר פ' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו, וכדר' יונתן דא"ר יונתן תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית על הים שיהיה נקרע להם לישראל וכו', ומי שלא יאמין העיקר הזה, והוא אמונת החדוש, והולך בעקבות ארסטו וחביריו, כפר בכל התורה כולה, וכתב בקרן השור שאין לו חלק (לעולם הבא) בבית אלהים, ומפני זה הוכפלה מצות שבת בכמה מקומות בתורה, ואמרו ז"ל שקולה מצות שבת כנגד כל מצות התורה.
1