מנחת קנאות, הצעה י״אMinchat Kenaot, Treatise 11
א׳אברהם אבינו ראש לפלסופי האמת היה, ומצא עולם שומם בדעות בלתי אמתיות ובאמונות כוזבות, ולא היה שכל האדם בימים ההם עובר הגלגל, והיו עובדים לכו"מ, ואומרים כי השמש הוא האלוה הגדול ומנהיג העולם העליון, והעולם השפל, ותכלית עיון מי שנתפלסף בזמן ההוא, שה' הוא כח הגלגל והככבים הם גופים, וזה היה סבה בתחלה להתפשט באומות סכלות אמונת הקדמות, עד שבא אברהם אבינו ע"ה והאיר פני המזרח, נתן ללבו וקנא לאלהיו להעתיק האמונה הזאת, והתחיל לחלוק עמהם, והביא ראיות שכליות והתחיל להכחיש ולבטל ולעקור שבוש דעתם, ולאמת להם בראיות ברורות ובמופתים חותכים, מציאת הש"י ואחדותו, ושהוא ית' נבדל מן הגלגל, ואינו כח בו, והוא לבדו פועל כל, וחדוש הגלגלים והככבים כולם ברצונו, וטענו עליו וחלקו כל החכמים שהיו בימיו, כמ"ש בדבריהם ובדברי הימים שלהם, והביא הרמב"ם ז"ל בספרו המורה (ג, כט) לשון הספרים ההם, וז"ל ואמנם אברהם שגדל בכותא כשחלק עם עמו, אמר שיש עושה בלתי השמש, טענו עליו בכך וכך וזכרו בטענותיהם, מה שהוא מבואר נגלה מפעולות השמש במציאות, ואמר להם: צדקתם! אבל הוא כגרזן ביד החוצב בו, עכ"ל, סוף דבר נתאמץ בדרכי ה' עד שמשך לב קצתם להחזיק בדת האמת, כמו שהעיד עליו הכתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן, ותרגם אונקלוס וית כל נפשתא דשעבודו לאורייתא בחרן, ובכל מקום שהיה הולך ונוסע, היה מפרסם ומודיע זאת האמונה האמיתית, והיא אמונת החדוש כמ"ש ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וזאת הקריאה היתה ללמד שני עקרים גדולים, שאין למעלה מהם, האחד הוא ללמוד ידיעת חיוב מציאת השם ית' ואחדותו, וזה העקר רמז באמרו בשם ה' שזאת היא הודעת ה' הנכבד והנורא, והוא שם בן ד' אותיות, אשר עליו נאמר ושמו את שמי וגו' ודרשו רז"ל שמי המיוחד לי (סוטה לח, א) והעיקר השני לידע כי הוא ית' חדש העולם ברצונו, וזה העקר רמז באמרו אל עולם, והראיה שאברהם היה משתדל ומחזיק ומעמיד אמונת החדוש, כי לא מצינו במי שקדמו מן הדורות שיתפלל אל ה', וכ"ז להתפשט דעתם כי העולם קדמון אין התפלה והצעקה מועילה כלום לפי שהכל בחיוב, אבל אברהם בטל בחכמתו הדעות הנפסדות ההם, והביא ראיה כי העולם מחודש, וה' חדשו מן האין הגמור, ולפרסם זאת האמונה האמיתית, קבע מקום לתפלתו, היא תפלת שחרית, כמ"ש רז"ל לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון אלא עד שבא אברהם וקראו אדון (ברכות ז, ב), ונתחבר אליו עזר אלהי עד אשר התפרסמה זאת האמונה בעולם, והיא אמונת החדוש, וע"ז דרשו רז"ל בתחלה אב לארם, ולבסוף לכל העולם כולו (שם יג, א), והכוונה כי הוא ע"ה למד דעת את העם ורבים השיב מעון, וכמו שנקראו התלמידים בנים, כן נקרא הרב המלמד אב, כמו שמצינו שקרא אלישע לאליהו אבי אבי רכב ישראל וגו'.
1