מנחת קנאות, הצעה י״בMinchat Kenaot, Treatise 12
א׳אמרו במדרש (ב"ר פ' לט) למה אברהם דומה, לצלוחית של פלייטון, בשעה שהיא מונחת במקום אחד אין ריחה נודף, וכשמטלטלין אותה ממקום למקום ריחה נודף, ומפני זה אמר הקב"ה לאברהם טלטל עצמך בעולם, כדי שיהיה שמך מתגדל בעולם, וזאת היתה הסבה לאמרו ית' לך לך וגו', כדי להוציא טבעו, ולפרסם דעותיו ולפשט האמונה האמיתית בעולם, עד שאירע לו שקראוהו נשיא אלהים, ולהודיע ג"כ בטחונו בה' והאמינו בנבואה ע"ד אמונת החדוש, כי מאמין הקדמות אע"פ שלא יכחיש בנבואה רק על זה הדרך, כי בהיות האדם בתכלית השלימות בחכמה ובשלימות היצירה, ויכין עצמו לנבואה, אז ידבק שכלו בעליונים, ויגיד העתידות בטבע, אך לחדש מצוה או גזירה ע"פ הנבואה בדבר שאין השכל מחייב אותו, זה דבר נמנע למאמיני הקדמות, אבל לפי דעתינו אנחנו קהל המאמינים החדוש, כמו שנתחדש העולם ברצונו בזמן שגזרה חכמתו, מן האין אל היש הגמור בלתי סבה מחייב אותו, כן נתחדשה התורה ברצונו הקדמון על פי הנבואה האמיתית על ידי משה רבינו ע"ה, אשר העיד עליו הכתוב, אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ביום הקהל במעמד הר סיני, אשר לא היתה כמוהו ולא תהיה, וצוה מצות גזירות וחקים שאין די לשכלנו לתת טעם להם, והכל נמשך לרצונו, וגזרת חכמתו יתברך, וכל המפקפק באותן הגזרות והחוקים שנאמרו למשה בסיני מפי הגבורה נחשבהו למין ולכופר בעיקר, וכאלו כופר בדבור הראשון שנאמר למשה בסיני, אנכי ה' וגו', ואברהם ע"ה התחיל להחזיק וללמד זה העיקר, והוא אמונת האמונה, ע"ד שאמרנו, כמו שהעיד לנו הכתוב, וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, שהרי נצטוה לסוף תשעים ותשע שנה, להמול אחר חולשת האבר ההוא, והוא צריך לבנים, ולבסוף נצטוה בשנת ק"ל שלו לעקוד בנו יחידו, ואלו הם ב' דברים שלא יסבלם השכל האנושי, אבל ירחיקם הרחקה גמורה, אעפ"כ לא נתעצל במצוה, כמו שכתוב וישכם אברהם בבוקר, והאמין בה' אמונה שלימה, ולא פקפק על דבר האמונה, ולא שאל איך ולמה יעמוד בנסיון ההוא, ומפני זה התחיל מאתו מנין שני התורה, כמו שכתבו רז"ל ב' אלפים תורה וכו'.
1